יום השואה, 2013

יום השואה בישראל 2013. שיקוף טוב של מציאות

In כללי

מאיפה מתחילים.

ראש הממשלה מבטיח שהוא יידאג לזה שלא תהיה שואה שניה. האם זה אומר שהוא יהיה בשלטון אלף שנים כדי לדאוג לזה?

אנשים שתוקפים את ראש הממשלה כי הוא לא דואג לניצולי שואה

388731_469335363138911_1057778446_n

ימנים שמשתמשים ביום השואה כדי להגיד שאחיזתנו בארץ תבטיח שלא תהיה עוד אחת.

שמאלנים שמשתמשים ביום השואה כדי להוקיע את עוולות הכיבוש והיחס לפליטים.

סיפורו של הצילום הידוע של הילד עם הידיים המורמות ממרד גטו ורשה.

סיפור על חרדים שמטשטשים את הנשים בתמונה של הילד עם הידים המורמות ממרד גטו ורשה.

סיפור בעיתון על חרדים שעושים מנגל בגן סאקר ביום השואה. מזל שיש חרדים שיהיה את מי לשנוא ביום השואה, עכשיו שערבים זה כבר לא טרנדי.

535009_10151600890989747_1033536050_n

שרשור בדיחות שואה בפייסבוק שלי. גם זאת דרך להתמודד – או לא להתמודד – עם יום השואה.

חברים שלי שמשנים את תמונת הפרופיל שלהם לטלאי צהוב.

מציאות עולה על כל דמיון כשדף הפייסבוק של חברת "סבון" מחליף את תמונת הפרופיל שלו לטלאי צהוב.

כותרת פופוליסטית בידיעות אחרונות "1000 ניצולי שואה נפטרים כל שנה", כאילו שמדובר בג'נוסייד נוסף של ניצולי שואה שאף אחד לא עושה כלום לגביה ולא במוות טבעי.

מחשבה, מתי תופיע הכותרת בעיתון "ניצול השואה האחרון נפטר אמש בגיל 110"?

אני עומד בצפירה, בבית, לבד, ושואל את עצמי מה הטעם בלעמוד לבד אם אף אחד לא רואה.

אוהד הפועל מאחל שואה למכבי וטוען שזאת צביעות לכעוס עליו כי עכשיו יום השואה. צודק.

פוסטים על פוסטים בפייסבוק של אנשים שמספרים את הסיפור של סבא שלהם או סבתא שלהם. ורק בשביל זה היה שווה כל הפייסבוק הזה.

רק לי אין סיפור

אבא שלי שולח לי סיפור על סבתא רבא שלי שנספתה בשואה, יחד עם 1,160 יהודים אחרים מהכפר שלה.

אביגדור ליברמן מקשר בין התקפת האקרים ליום השואה

ויכוחים על למי שייכת השואה. בהארץ מתלוננים שהימין מנכס לעצמו את מרד גטו וארשה, הספרדים מתלוננים שהאשכנזים מנכסים לעצמם את השואה .

ומתי כבר עולה הפוסט של דורפן?

*

ואולי הכי טוב מסכם את זה ילד בן חמש:

אני: "מחר תהיה לכם צפירה בגן"

הוא: "אני יודע"

אני: "ואתם תעמדו בה בשקט"

הוא: "נכון". אחרי מחשבה "או שנרוץ לממ"ד".

ישראל 2013.

14 Comments

יוני (המקורי, מפעם) 8 באפריל 2013

אתה נותן יותר מדיי משקל למה שיש בפייסבוק. או שאני חי במציאות מדומה.

מה הבעיה עם העלאת המודעות למותם של אלף ניצולי שואה בכל שנה? זה מזכיר את היחס הגרוע אליהם, ומזכיר שלא נותר זמן רב לספוג מהם מידע על החוויות הנוראיות שעברו. וכן, היום בו ילך לעולמו הניצול האחרון לא יהיה יום סטנדרטי מבחינתי. לא כל מי שחושב כך הוא לאומני…

אריאל גרייזס 8 באפריל 2013

אני חושב שהעלאת מודעות צריכה להיות לאיך הם חיים עכשיו, לא לזה שהם מתים – עם זה אין יותר מדי מה לעשות.
ואיפה אמרתי שהיום שבו ילך הניצול האחרון לעולמו קשור ללאומנות? להיפך, גם אני חרד מכך.
ולגבי פייסבוק – אני חושב שהוא נפלא. כל כך הרבה סיפורים יחידנים שבחיים לא היינו נחשפים אליהם בלעדיו. בתור ילדים תמיד ניסו למכור לנו את השישה מיליון, אבל זה מספר שאתה לא באמת יכול לקלוט. כשאתה רואה סיפור אחרי סיפור, זה כבר משהו אחר לגמרי. וגם אם פה ושם יש דברים חסרי טעם, הם עדיין מצטרפים לסיפור אחד גדול של ישראל הנוכחית. הטוב יחד עם הרע

יוני (המקורי, מפעם) 8 באפריל 2013

לגבי הלאומנות – אולי נשארתי עם הדף מהפוסט האחרון של אורי משגב…

לי אין בעיה שיזכירו שהם הולכים לעולמם, למרות שברור שזה בלתי נמנע. קראתי שהמספר הוא יותר לכיוון 12-+13 אלף, לא אלף. אולי האזכור יגרום לעוד אנשים לתעד. אגב לתעד קשישים, יש פרויקט נהדר של תיעוד דור תש"ח. כמובן שישנה חפיפה בין שתי הקבוצות.

אריאל גרייזס 8 באפריל 2013

אין בעיה, שיזכירו. אבל שמו את זה בתור כותרת ראשית שנראתה כאילו מדובר באיזה הכחדת עם. אם אני זוכר נכון, לשפילברג היה פרויקט בזמנו של תיעוד של ניצולי שואה. אבל אני חושב שהתיעוד האמיתי צריך להגיע מאיתנו. כל אחד שכותב פוסט בפייסבוק עם הסיפור של הסבא או הסבתא, זה התיעוד האמיתי.
בלי לקחי שואה, בלי קיטש. פשוט סיפור

אסף רביץ 8 באפריל 2013

אולי הבעיה היא שהתרגלנו שכותרת ראשית בעיתון נועדה לזעזע/לרגש/לצעוק/להאשים מישהו במשהו ולא לדווח על מציאות מסוימת שרלוונטית לקוראים. לעיתון המדובר יש חלק כלשהו בכך.

לגבי התיעוד- אני לא בטוח שיש אירוע היסטורי שתועד באופן מקיף כל כך ברמה האישית והציבורית. וזה מעורר כבוד.

אריאל גרייזס 8 באפריל 2013

יש בזה משהו. מצד שני, למה נזכרים במציאות הזאת רק יום אחד בשנה?
אין ספק שהשואה תועדה מכל כיוון. אבל זה חלק גם מהמציאות שבה אנחנו חיים היום, שמאפשרת תיעוד, מה שלא היה קיים פעם. יש היום כל כך הרבה מדיות לתיעוד, כשפעם היו רק ספרים – וגם זה בקושי.

GIL 8 באפריל 2013

מזכיר לי.
הקטנה שלי העירה אותי ב-6:30 הבוקר הישר לזרועותיהם של יואב לימור וגלית גוטמן בתכנית הבוקר. שמעתי את לימור שולח בזעם קדוש את קלדנית הפייסבוק שיושבת באולפן לחפש כמה זמן משקיעים חברי כנסת לטיפול בניצולי השואה במשך השנה, לאו דווקא בסמוך ליום הזיכרון. מאוד התבקש שמישהו ישאל אותו כמה זמן התוכנית שלו משקיעה בחבר'ה האלה במהלך השנה.
יום השואה נוצר במיוחד כדי לאפשר לישראליאנה להתנהל כסדרה במשך כל השנה, להתעלם מכל קורבן, לקח, שריד וניצול, ופעם בשנה לנקות את המצפון עם כמה סרטים שחור לבן, שירים של דוד דאור ומבצע התרמה חד פעמי.

matipool 8 באפריל 2013

אריאל – דו השיח שלך עם הבן שלך מדהים ממש ומצמרר .
אני לא מפסיק לחשוב עליו ( על הדו שיח ) ועל הבן הקטן שלי .
תן לו חיבוק חזק .

גיל 8 באפריל 2013

נראה לי שכבר כל מה שאפשר לומר על השואה נאמר כבר והניסיון ל"חלוב" עוד זווית חדשה מוביל לכל מיני פרובוקציות כמו לא לעמוד בצפירה.

כסיפוביץ 9 באפריל 2013

יום השואה בישראל הוא הדבר הכי צבוע על כדור הארץ הזה.

הסוציולוגית 9 באפריל 2013

אחלה פוסט

fake oakley sunglasses 16 ביוני 2013

A lot of people who get tattoos out of impulse regret getting them. Also, if you are getting a tattoo for the first time, it is ideal to put it on a place that can be hidden under your clothes..

Oakley 17 ביוני 2013

After beads became plentiful, the Indians did less of the beautiful quillwork, using it often as an edging for sleeve bands, and legging strips, which were embroidered with broad bead bands. Moccasins, too, carried this combination, but the entire top of the foot would be done in quills, with the narrow band around the foot beaded.

Comments closed