על בניה נכונה – דברים שלמדנו בשבוע שלוש

למה למרות האליפויות הג'איינטס הם לא מועדון מצליח באמת ולמה לעזאזל קבוצות זורקות כל כך הרבה, הכל בסיכום השבוע השלישי בליגה הטובה בעולם

לפני שבוע נערכה ועידת פסגה של דה-באזר בפאב הרצלייני אפלולי, שבו נדונה גם השאלה לגבי המועדון הטוב ביותר ב-15 השנים האחרונות.

אחרי שהסכמנו שמדובר בפטריוטס, נחלקו הדיעות לגבי מספר שתיים ברשימה, כשגיל שלי (ברור) וגם אברהמי טענו שהג'איינטס זכאים לכבוד בעוד אני חלקתי בעוז על דעתם. למעשה, אני חושב שיש עוד חמישה מועדונים לפחות שזכאים לתחרות על התואר הזה לפני הג'איינטס (פיטסבורג, קולטס, גרין ביי, בולטימור ואפילו פילדלפיה, לאו דווקא בסדר הזה).

נכון, מבין הרשימה הזאת, רק הסטילרס יכולים להתגאות באותו מספר תארים כמו הג'איינטס בטווח הזמן המדובר, אבל לטעמי הדרך למדוד הצלחה של מועדון לא צריכה להיות כמות התארים, אלא דווקא היכולת שלו להגיע לפלייאוף בצורה עקבית.

ובמבחן הזה, בטח בהשוואה לקבוצות שציינתי פה, הג'איינטס נכשלים בגדול.

שיהיה ברור – אני לא מספיד את העונה הנוכחית של הג'איינטס עדיין (ולא רק מטעמי נאחס) כי גם אם הסטטיסטיקה אומרת שאף קבוצה לא הגיעה לפלייאוף אחרי פתיחת 0-3 זה 15 שנה לפחות, הרי שהמרחק של הג'איינטס מראשות הבית הוא שני משחקים בלבד. יותר מכך, הג'איינטס של טום קופלין – מאמן שהוא תעלומה אדירה בעיניי מאז ומעולם, דרך אגב – הוכיחו לנו לא פעם שיש להם את היכולת להתאושש ממפלות. גם בעונת האליפות הראשונה של איליי אני זוכר משחקים לא פחות עלובים ממה שהיה ביום ראשון, ואת הסוף אנחנו זוכרים.

אבל בהנתן המצב היום, די ברור שהג'איינטס פשוט לא בנויים טוב. למעט היכולת (או המזל, אם תרצו) לבחור ק"ב טוב בדראפט, שזה תנאי בסיס כמעט להצלחה של קבוצה, כדי ליצור קבוצה מצליחה אתה חייב לדעת לזהות את החוזקים שלך ולדאוג להשאיר אותם, בעוד להיות מסוגל לחזק את הנקודות החלשות. כן, אני יודע, זה לא מדע טילים.

ועדיין, כשהג'איינטס נשארו מחוץ לפלייאוף שנה שעברה, זה קרה כי ההגנה שלהם היתה נוראית וכי משחק הריצה שלהם לא הלך לשום מקום. למרות זאת, הם סמכו על מה שהיה להם בקבוצה, קיוו ששחקנים יחזרו מפציעה בריאים (לדוגמא, פייר-פול, שבבירור לא נראה אותו דבר העונה כמו בעונת האליפות לפני שנתיים) ולא חיזקו כמעט אף נקודת חולשה.

במקום להשתמש בדוגמא של הפטריוטס, שבה אני נוהג להשתמש תמיד, אני אקח דווקא את בולטימור שלקחו אליפות אבל הבינו שהם סובלים מחוסרים בעמדות מסוימות ודאגו להביא השלמות מתאימות. ההצלחה של בולטימור להגיע לפלייאוף (ולנצח שם משחק אחד לפחות) בכל אחת מחמשת העונות האחרונות היא לא מקרית ומהווה בדיוק את האנטיתזה לג'איינטס, שאמנם לקחו אליפויות, אבל עשו זאת בעונות הבודדות שבהן הם הצליחו להגיע לפלייאוף.

רק תראו את ההבדל בין הקולטס, שזיהו את הצורך ברץ אחורי ורדפו אחרי אחד כזה באגרסיביות, לעומת הג'איינטס שדי ברור הצורך שלהם בעזרה במקום הזה – החוסר במשחק הריצה הורג אותם מתחילת העונה ומשפיע בצורה משמעותית על התפוקה של איליי – ועדיין לא עשו כלום חוץ מלהחתים שחקן מת כמו ברנדון ג'ייקובס.

במידה מסוימת, הצרה הכי גדולה של הג'איינטס, לדעתי, היא הזכיות שלהם באותן אליפויות.

שלא תבינו לא נכון – אני בטוח שאוהדי ג'איינטס מוכנים לקבל עונה שלמה של משחקים כמו זה של יום ראשון, אם זה המחיר בשביל האליפות ההיא ב-2012, אפילו יותר מעונה אחת. אבל ההצלחות ההן מנעו מהקבוצה וההנהלה שלה לראות איפה הבעיות שלה ולעשות את התיקונים בהתאם. לחשוב שיש להם קבוצה לעוד הרבה שנים כשבעצם היה להם מעט מאוד.

is-tom-coughlin-now-a-hall-of-fame-head-coach

מאמן שהוא תעלומה, טום קופלין

באותו הקשר, ובהמשך לטרייד של הקולטס והבראונס – זה עוד דבר שהקולטס הבינו. ב-NFL אין כזה דבר לבנות קדימה. יש את הכאן והעכשיו.

אם יש לך הזדמנות, אתה עושה את מה שאתה יכול כדי למצות את אותה הזדמנות באותו הרגע ולא בונה על בחירות דראפט עתידיות. זאת הסיבה שהקולטס הם אחד המועדונים הכי מצליחים בליגה כבר 15 שנה (טוב, זה ופייטון מאנינג, אבל אפשר לראות את ההמשכיות גם בעידן שאחריו) ולמה הבראונס הוא אחד הכושלים שבהם.

רק כדי להוכיח את זה – תראו את סן פרנסיסקו, שאחרי ההפסד שלהם בסופרבול האחרון נראו מוכנים לשליטה רבת שנים בליגה, כשהיו להם איזה 40 בחירות דראפט. ותראו איפה הם עכשיו. לא שאני אומר שזה בהכרח ימשך, אבל אתה אף פעם לא יכול לדעת מה יקרה בעתיד.

ועוד משהו לגבי הג'איינטס – יכול להיות שהמחלה שגיל טען כלפי הפטריוטס, הקולטס של מאנינג ולאחרונה גם גרין ביי של רוג'רס – שהק"ב שלהם הפך להיות גדול מהחיים פגע בקבוצה עצמה – קרתה בדיוק גם לג'איינטס?

*

עוד כמה דברים שלמדנו השבוע:

– לשיקגו יש הגנה מצוינת, זה לא משהו חדש. גם שנה שעברה וגם לפני שנתיים הם פתחו מצוין בזכות אותה הגנה. אבל כמו שציינתי שנה שעברה וגם באחת התגובות השבוע, ההגנה של הברס היא הגנה אופרטיוניסטית. כזאת שנשענת על איבודי כדור של היריב ולאו דווקא על עצירה שלו.

הגנה כזאת יכולה להביא לך הרבה מאוד נקודות ולחפות על בעיות בצד ההתקפי. היא אפילו יכולה לעזור לך להביא אליפות (נניח מקרה הסיינטס לפני כמה שנים, רק אז ההתקפה היתה חזקה בהרבה). הבעיה שלה היא שכשזה לא עובד – ואיבודי כדור הם משהו מאוד רנדומלי שקשה לסמוך עליו שיעבוד, בטח בפלייאוף מול קבוצות טובות שלא עושות הרבה טעויות – אתה צריך לסמוך על ההתקפה שלך.

ואני לא בטוח שאני סומך על ג'יי קאטלר שיצליח להזיז את ההתקפה הזאת כשיהיה קשה.

– מה שכן, תחת המאמן החדש שלהם נראה ששיקגו עברה להתקפה הרבה יותר מאוזנת, כשמאט פורטה – שחקן מצוין שלא השתמשו בו מספיק – מקבל הרבה מאוד את הכדור ומביא תוצאות בהתאם. צעד נבון.

– עוד קבוצה שמשתמשת הרבה ברץ שלה היא פילדלפיה. ההפסד לקנזס הגיע כי מייקל ויק הוא מייקל ויק ובעיקר כי אי אפשר להצליח ברמות האלו בלי הגנה נורמלית, אבל לשון מקוי הראה ביום חמישי לאנדי ריד איך משתמשים ברץ כמו שצריך, כשהוא כבר כמעט על 400 יארד על הקרקע אחרי שלושה משחקים. תרשו לי לנחש שריד לא ילמד את הלקח וימשיך לתת לאלכס סמית למסור.

– ואחרונה חביבה בהקשר הזה היא דאלאס, שפתאום נזכרה שיש לה אופציית ריצה, נתנה לדאמרקו מורי את הכדור לא פחות מ-26 פעם, ותוגמלה בהתאם. קשה לעשות הערכות לעתיד לגבי דאלאס, זאת קבוצה עם DNA דפוק לגמרי, אבל אני יכול להגיד לכם את זה – אם היא תמשיך עם אותה תוכנית התקפית (וזה אם גדול מאוד. מאמן בדאלאס רוצה לרצות את ג'רי ג'ונס. ג'רי ג'ונס אוהב מסירות על 40 יארד, לא 3 יארד וענן אבק) היא תמשיך רחוק. עליי.

– ומהצד השני של המשוואה – קליבלנד נותנת לק"ב שלה שפתח משחק אחד בחיים שלו לזרוק 54 פעמים במשחק (טוב, לא נשארו להם ראנינג בקס בקבוצה). היא אמנם ניצחה אבל זה כנראה רק כי בצד השני כריסטיאן פונדר מסר 42 פעמים למרות שהקבוצה שלו הובילה חלק נכבד מהמשחק ויש לו בקבוצה אחד, אדריאן פיטרסון. והרד סקינס? הם נותנים לגריפין לזרוק 50 פעם במשחק צמוד. כן, זו ליגה של ק"בים, אבל זה לא אומר שהק"ב שלכם צריך לזרוק כל מהלך ומהלך.

– מה קליבלנד לימדה אותנו מהמחזור הזה? ובכן, שכנראה לשבת על הספסל ליד תום בריידי כן מלמד אותך דבר או שניים. שמאמנים אמיצים ולא שמרניים מתוגמלים בהתאם (הפאנטר שלהם מסר ט"ד בטריק פליי) ושאף פעם, אף פעם, אתה לא מוותר על העונה שלך אחרי שני מחזורים.

– במפתיע, שתי הפינליסטיות של ה-NFC בעונה שעברה מוצאות את עצמן אחרי שלושה משחקים עם מאזן שלילי ונראות די בצרות. קשה לי לאבחן האם הצרות של אטלנטה הן אמיתיות, כי לא ראיתי את המשחק שלהם מול מיאמי (אני בטוח שיהיו לי אבחנות אחרי המשחק שבוע הבא מול הפטס), אבל במקרה של הניינרס זה נראה כמו מחלה קלאסית של פוסט-סופרבול.

מה יש לנו שם? הגנה שאיבדה כמה פותחים ומתקשה לתפקד וק"ב שהיה אמור להיות הדבר הבא אבל חסרים לו תופסים איכותיים. לדעתי שני הדברים קשורים.

ההגנה של הניינרס תהיה בסדר. היא פשוט עדיין חיה את הפלייאוף, כשקפרניק עשה מה שבא לו על המגרש. היא צריכה להתרגל מחדש לעובדה שהקבוצה סומכת עליה להביא את הנקודות. זה יקח עוד קצת זמן, אבל אני מאמין שהארבו יצליח לעשות את זה.

קפרניק זה כבר סיפור אחר. קשה להבין איך מישהו שקרע הגנות לגזרים בשנה שעברה, שנראה כל כך טוב מול גרין ביי במשחק הראשון, נראה כל כך גרוע בשני המשחקים האחרונים.

ההסבר הפשוט זה שחסרים לו תופסים. וזה נכון. ההסבר היותר מורכב הוא שחסרים לו תופסים וקפרניק עוד לא מספיק מנוסה (כמו, נניח, תום בריידי שסובל מאותה בעיה) לתת למשחק ללכת לכיוון שלו. זה נראה שהטראומה שקפרניק סבל ממנה בשבוע שעבר מול סיאטל, עם שלוש חטיפות, גרמה לו הפעם להמר הרבה פחות וברגע שהתופסים שלו היו סגורים הוא פשוט ויתר על המסירה והתחיל להתרוצץ לפה ולשם.

השאלה לגבי קפרניק היא היכולת שלו כרגע לעשות את ההתאמה. להבין שהוא צריך לנסות להכניס את הכדורים ל-tight spots. להבין שאין לו יותר מדי יכולת למסור כדורים ארוכים ולהסתפק בהזזת שרשראות על ידי מסירות קצרות. ולהבין שריצה היא לא פיתרון, כי ה-read option המפורסם עובד הרבה פחות בפעם השניה.

– דרך אגב, מעניין לראות את הדוגמא ההפוכה לקפרניק, ראיין טיינהיל, שהעונה הראשונה שלו לא היתה מוצלחת במיוחד, אבל הוא הצליח ללמוד ממנה ונראה שהוא בדרך להפוך את מיאמי לכח אמיתי אחרי הרבה שנים. כמובן, עוד מוקדם לברך על המוגמר בהקשר שלו, אבל זאת דוגמא טובה לכך שהצלחה מהירה היא לאו דווקא ברכה.

– מישהו מוכן להמר עכשיו, 14 מחזורים לסיום העונה, נגד פייטון מאנינג ל-MVP או שבירה של שיא הט"ד?

– לסיום, זה רק אני, או שהתשדיר לגולף ש"פוקס" מריצים, עם החבר'ה במטווח שמריצים דחקות על ההוא שנוסע בעגלה ונהנים לראות איך הם פוגעים בו גם כשהוא בורח מהם, הוא דוחה לאללה?

ואם לא ראיתם את הוידאו הזה של בליצ'ק, אתם חייבים את זה לעצמכם:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

 

 

יומן ה"אליפות" של הג'איינטס - התפרקות
תחשוב שוב רוג'רס

No Comments

עורב סגול 24 בספטמבר 2013

1 – לרייבנס ולסטילרס אותו מספר תארים ב15 שנה האחרונות.

2 – הגיאנטס נמצאים בניו יורק והבאז סביבם תמיד גדול באופן לא פרופרציונאלי

3 – דברים שלמדנובשבוע 3, זה כמה טוב לראות ש DNA בסיסי של קבוצה לא משתנה. הגנת ברזל (בלי לספוג TD כבר שני משחקים), ספיישל טים מיומן והתקפה שממעטת לשגות, זה סימן ההיכר של העורבים מזה שנים. וזה מה שניצח את הטקסאנס השבוע.

אריאל גרייזס 24 בספטמבר 2013

נכון, אם כי צריך לומר שבין שני התארים מפריד ים של זמן והקשר בינהם – למעט ריי לואיס – הוא די מקרי

גיל 24 בספטמבר 2013

למה דווקא 15 שנה? למה לא 20 או 25? זה נראה לי מספר שרירותי מדי.

אריאל גרייזס 24 בספטמבר 2013

כל מספר יהיה שרירותי, אבל אני מניח שתחילת עידן תקרת השכר הנוכחי זה נקודת התחלה לא רעה. תחילת שנות האלפיים היא נקודה שרירותית אבל גם אפשר להתחיל בה

בני 24 בספטמבר 2013

15 שנה זה גם העידן שבו הדומיננטיות המוחלטת של הNFC נגמרה

גיל 24 בספטמבר 2013

אתה בהחלט צודק שלבנות על העתיד כמעט אף פעם לא עובד, וזה נכון בכל ספורט. איזו קבוצת בייסבול נבנתה בגלל פארם סיסטם אדיר שהצמיח הרבה שחקנים? או חבורה של שחקנים צעירים שנשארו שנים ביחד בנבא? בNFL ברגע שיש לך קבוצה מצליחה, קשה מאוד להשאיר את כל המרכיבים שלה לאורך שנים בגלל ששחקנים יוצאים מחוזי הרוקי ורוצים יותר כסף. בגלל זה ק"ב על חשוב כי גם אם ההגנה לא מתפקדת לפחות צד אחד של הכדור עובד. אה, וגם צריך מאמן טוב. מספיק לראות את ההבדל בין הסיינטס שנה שעברה והשנה בהגנה.

בסופו של דבר יש הרבה קבוצות עם ק"ב טובים למדי אבל לא מעולים שיכולים לתת כמה משחקים טובים ברצף אבל גם להסריח. אם במקרה הקבוצה מגיעה לפלייאוף היא יכולה לתת ריצה טובה וצריך גם קצת מזל. הג'יאנטס נהנו מהרבה מזל בפלייאוף ודאלאס למשל מתרסקים למרות שהם בערך באותה הרמה כמו הג'יאנטס כבר כמה שנים.

ואנדי ריד הוא מאמן שמרן שמשפר את הקבוצה בטווח הקצר, אבל אני כבר רואה אותם חוטפים איזה 30 הפרש באיזה שהוא שלב.

אריאל גרייזס 24 בספטמבר 2013

אני לא חושב שזה נכון בכל ספורט. ב-NFL זה נכון הרבה יותר מאשר בסוגי ספורט אחרים.
היאנקיז נבנו בזמנו על ארבעה שחקנים שהגיעו מהחווה ונשארו ביחד כל התקופה. טמפה ביי של השנים האחרונות מגיעה כמעט כל שנה לפלייאוף והיא נבנתה מהחווה בלבד. ב-NBA יש לך קבוצה כמו אוקלוהומה שנבנתה לשנים ארוכות ביחד, גם ממפיס ואפילו סן אנטוניו האהובה שלך.

גיל 24 בספטמבר 2013

אוקלהומה לא הצליחו לשמור על כל השחקנים כי עובדה שהארדן עזב. סן אנטוניו שמרו על השחקנים המרכזיים זה נכון, אבל טמפה ביי החליפו כמה כוכבים שעזבו בשחקנים מהחווה. בבייסבול זה באמת קצת שונה כי אין תקרת שכר. מצד שני, לשחקן בודד יש פחות השפעה על הקבוצה.

אריאל גרייזס 24 בספטמבר 2013

הארדן היה השחקן הרביעי בחשיבות שלו בקבוצה, ואם ווסטברוק לא היה גומר את העונה, הם היו מצליחים לשחזר גמר מערב לפחות. יש מספיק דוגמאות להמשכיות ב-NBA, הסיבה היא ששם יש את חוק לארי בירד (שקבוצה יכול לחרוג מתקרת שכר כדי להשאיר שחקן שלה), שתקרת השכר לא קשיחה ושמספיק שיהיו לך שני סופרסטארים (ולפעמים אפילו רק אחד) כדי להישאר בצמרת.
כל הדברים האלו לא נכונים לגבי פוטבול, ביוצא דופן אחד – קבוצה שהשיגה ק"ב טוב עד מצוין תעשה כל מה שצריך כדי להשאיר אותו, כי זה המנבא הכי טוב של הצלחה.
עם כל הניהול הנכון של הפטס או הקולטס, הקבוצות האלו לא היו מגיעות קרוב אפילו להצלחה שהיתה להן בלי בריידי ומאנינג (כשלקולטס שפר מזלם לזכות בעוד בחירה מס' 1 איך שמאנינג עזב).

אלעד 24 בספטמבר 2013

העניין זה לא לבנות לעתיד. העניין הוא שיש קבוצות שכל עיסוקן הוא בנייה לעתיד. ואחת לשנתיים-שלוש הן מעבירות את השחקנים המוכשרים שיש להם, תמורת הבטחה עתידית מעורפלת שתגיע מהדראפט. וחוזר חלילה. רואים את זה באמת ב-נ.ב.א יותר עם קבוצות כמו גולדן-סטייט, וושינגטון, טורונטו וכו'.

אריאל גרייזס 24 בספטמבר 2013

נכון. זאת בדיוק הטענה שלי לקליבלנד שעשתה את הטרייד הזה, שהיא כל הזמן בונה לעתיד, צוברת בחירות דראפט אבל אף פעם לא באמת משתפרת

גיל 24 בספטמבר 2013

הוא לא היה השחקן הרביעי אלא השלישי והעזיבה שלו פגעה בהם קשות. הנקודה היא שהיום קשה לבנות קבוצות לאורך זמן אלא אם כן הם מוותרים על שכר כמו במיאמי. שני סופרסטארים אפשר לשמור אבל מעבר לזה, אלא אם מדובר ברוקי או שחקן שפתאום התחיל לפרוח, לא תחזיק יותר מ3-4 שנים.

אני מסכים איתך לגבי זה שבנבא קל יותר לבנות פרנצ'ייז סביב שחקן מצטיין ובNFL צריך ק"ב מעולה לעשות את זה.

ג'וראקסין פרופאר 24 בספטמבר 2013

בייסבול?
איזה קבוצה מצליחה לא נבנתה על הפארם סיסטם שלה?

בוא נראה, הקרדינלס של השנים האחרונות זה שחקני בית , גם הרדס
בוסטון גם באליפויות שלה וגם עכשיו מורכבת משחקני פארם
הינקיז של השושלת נבנו על שחקני פארם : ג'יטר מו פטיט פוסאדה

פיטסבורג חוזרת לפלייוף על גב של שחקני בית

הברייבס לקחו את הNL EAST עם פרימן גאטיס מקאן הייוורד וחוליית מגישים שרובה ככולה שחקני פארם

אפילו אפילו הדודג'רס המגעילים: פויג, קמפ איתייר קרשואו
להמשיך?

אריאל גרייזס 24 בספטמבר 2013

קשה להגיד שהדודג'רס גידלו את פויג, הא?

red sox 24 בספטמבר 2013

גם פיטסבורג גם לא ממש שייכים לרשימה כי הם בחרו סופרסטארים בבחירות גבוהות ולא ממש גידלו אותם.

המודל הישן של הפיירטס הוא עוד יותר גרוע מהבראונס. בקליבלנד בונים כבר 20 שנה בלי תוצאות. הפיירטס במשך 20 שנה ויתרו מראש על התוצאות והפכו את מכירת הכשרונות למטרה בפני עצמה.

גיל 24 בספטמבר 2013

יש הבדל בין לבנות קבוצה על הפארם סיסטם כשאף אחד לא מכיר אותם, ואז אחרי זה להשאיר אותם בקבוצה למשך שנים. נכון שקבוצות מחזיקות הרבה פעמים שחקני בית טובים לתקופה של החוזה הראשון שלהפ. אבל אחרי שהם מצטיינים הם לא מצליחים לשמור עליהם וצריכים לבנות בצורה תמידית. טמפה היא קבוצה כזו והדוגמא הכי טובה היא פלורידה שפעמיים עשו מכירת חיסול אחרי האליפות. מצד שני יש קבוצות כמו הינאקיס, רד סוקס ודוג'רס שיקנו שחקנים טובים ולא חשוב המחיר.

יופי שפיטסבורג הצליחו השנה אחרי 20 שנה של כשלונות. זו לא חכמה לומר שהם עשו משהו נכון אחרי כל כך הרבה כשלונות. השאלה המרכזית היא מה הסיכויים שהשחקנים שהובילו אותם לפלייאוף ישארו שם גם עוד 3 או 5 שנים.

אלעד 24 בספטמבר 2013

התעוררתי אתמול באמצע הלילה ובאינסטינקט של רגע הדלקתי את ה-TV על פוקס ישר לאמצע הרבע השני של דנבר-אוקלנד.
עכשיו… תגידו מה שתגידו על פייטון, ועל כך שבפלייאוף יש לו פחות הצלחות מבעונה הרגילה, ועוד דברים. אבל לראות התקפה שהוא עומד בראשותה זאת חוויה אסתטית מהמדרגה הראשונה. נכנסתי למשחק בתחילתו של דרייב על ה-30 של דנבר. 10 מהלכים אח"כ, מתוקתקים כמו שעון, משולבים מסירות מדוייקות וריצות קצרות לפירסט דאון, ט"ד לדנבר. כמה דקות אח"כ (אחרי ט"ד ארוך של הריידרס) הריטואל חזר על עצמו. שלמות.
החלטתי שהשנה אני בעדם. מגיע למאנינג עוד תואר.

נ.ב
צודק לגבי התשדיר של פוקס

אריאל גרייזס 24 בספטמבר 2013

אכן, פייטון הוא חוויה אסטתית מדהימה. מה שכן, אני חושב שזה חלק מהבעיה שלו בפלייאוף – בפלייאוף מנצחים בשיניים, לא עם יופי. אני גם חושב שמה שקורה עכשיו בעונה הסדירה לא יעשה להם טוב בפלייאוף. הם מתרגלים לחיים קלים מדי. כמעט כל קבוצה שלקחה אליפות בשנים האחרונות עברה משבר קשה באמצע העונה, שממנו היא יצאה מחוזקת. אני מסתכל על הלו"ז של דנבר ואני לא רואה כזה משבר מגיע

red sox 24 בספטמבר 2013

על ז'ליקו אוברדוביץ' אומרים שהיה מסתכל על הלו"ז ומחליט איפה ליצור משבר באופן יזום…

אלעד 24 בספטמבר 2013

באמת שאין הרבה אופציות. יש את הפטריוטס בסנדביץ' בין 2 משחקים מול קנזס. אולי שם אפשר לייצר משבר ולהספיק להתאושש לפלייאוף.

גיל 24 בספטמבר 2013

חכה, הפלייאוף עוד כל כך רחוק? כבר מדברים על עונה מושלמת?

Talo 24 בספטמבר 2013

להקליט ולשמור, יקח שנים אם בכלל, עד שנראה שוב ק״ב ברמה הזאת

מיקיג' 24 בספטמבר 2013

הערה קטנה לגבי הקולטס. הם אולי עושים את מה שהם עושים כבר 15 שנה, אבל בדרך הפוכה לחלוטין. פוליאן בנה דרך הדראפט, המחחליף שלו מההתחלה, בונה בעיקר דרך וויתור על בחירות דראפט לטובת רכישות. ריצ'רדסון הוא המקרה הכי מדובר ומשמעותי, אבל הוא לא האחרון בשרשרת.
הוא כמובן התחיל עם בחירת דראפט מס' 1 של לאק ובסיבוב השני של הטייט אנד שלו מסטנפורד. ההמשך היה שינוי כיוון מוחלט מגישת פוליאן.

מיקיג' 24 בספטמבר 2013

"הוא לא האחרון בשרשרת" = "הוא רק האחרון בשרשרת"

אריאל גרייזס 24 בספטמבר 2013

נכון מאוד. אבל אני חושב שההשפעה של הבעלים על ביצועי המועדון והיכולת שלו להשאר בצמרת היא גדולה מאשר זו של GM זה או אחר.
הרוני'ז בפיטסבורג או קראפט בפטריוטס הם דוגמא לבעלים שמבינים איך קבוצה צריכה להתנהל ולכן זה לא משנה מי יהיה ה-GM שלהם או מי המאמן, הם תמיד ישארו בצמרת.
מהצד השני, יש מועדונים כמו קליבלנד, שלא משנה מי ה-GM, הם תמיד ישארו בתחתית.
וכמובן, יש מועדונים כמו דאלאס או וושינגטון, שהם שוב שיקוף מושלם של הבעלים שלהם.

מיקיג' 24 בספטמבר 2013

אני אחרון מעריצי הרוניז (וכבר כתבתי על זה לא פעם בפורום), אבל יש הבדל מאד משמעותי בינם לבין קראפט. הרוניז' הוכיחו את עצמם במשך שנים כשנשארו רגועים מאד גם בשנים קשות של המועדון. והיו לא מעט כאלה.
קראפט הגיע כשהמועדון היה זבל, חוץ מהרבה כסף, לא היה לו מה להפסיד, ומהרגע שבריידי הגיע הכל נהייה הרבה יותר פשוט. אף אחד לא יודע איך הוא יתמודד עם משבר של כמה שנים (ראה ג'ונס, דיוויס, והפמילייה מסן פרנציסקו, שאיבדו את הראש בשנים שאחרי. הרוניז ככל שאני זוכר, להם זה אף פעם לא קרה. קראפט, אנחנו עדיין לא יודעים).

מיקיג' 24 בספטמבר 2013

ודווקא לג'איינטס יש אחלה בעלים. גם בגלל הס"ב וגם בגלל שהוא די דומה לרוניז במובנים שכתבתי למעלה, לא נבהל בקלות ממשברים. זה דבר גדול לקבוצה.

אריאל 24 בספטמבר 2013

לגבי התשדיר של פוקס, הוצאת לי את המילים מהפה. חושב בדיוק אותו דבר כל פעם שאני רואה אותו.

פאקו 24 בספטמבר 2013

אכן, עד כדי כך שלא האמנתי שאתגעגע לתשדירים של ESPN זצ"ל (The gate is too narrow).

אריאל 24 בספטמבר 2013

Reading between the lines, it appears that Gronkowski and Amendola were inactive.
:)

אריאל גרייזס 24 בספטמבר 2013

:-) אין אין על בליצ'ק

גיל שלי 24 בספטמבר 2013

מסכים עם מיקיג', נושא הבעלים הוא קרדיאנלי, והג'אינטס כמו הסטילרס, עברו תקופות קשות, גנרל מנג'רים מחורבנים, וחזרו לחיים.
ייתכן שגם גרייזיס מעלה נקודה חשובה, איליי נהיה דמות דומיננטית מדי, וכך הג'איינטס נופלים ולא שמים לב לקו מתפורר שכבר שנתיים לא מספק שבילי ריצה, ועכשיו גם לא מצליח להגן על הקווטרבק.
קארל בנקס מעלה נקודה מעניינת נוספת, נראה לו שהשחקנים לא סובלים אחד את השני. השנה לפחות חצי מהג'איינטס נמצאים או בעונה האחרונה של החוזה שלהם, או בשנה הבודדת שנתנו להם. לפעמים לבנייה המחושבת של תקרת השכר, יש תוצאות לוואי לא מוסברות, והיחסים בתוך הג'איינטס כנראה מושפעים מכך.
עוד מוקדם לקבור את העונה, למרות שיותר מההפסדים, הדרך בה הקבוצה משחקת כרגע, ובעיקר הטענה של בנקס, מעוררות דאגה עמוקה בליבי

אריאל גרייזס 24 בספטמבר 2013

היי היי, זה אני העליתי את הטענה על הבעלים קודם. ואני מסכים עם שניכם, לג'איינטס יש בעלים מצוינים (בטח בהשוואה לבעלים של הקבוצה השניה בעיר) וזה מביא הצלחות. אבל הקבעון שבו הג'איינטס נמצאים למעשה מאז האליפות הראשונה הוא בעייתי. אם הם לא מגיעים לפלייאוף גם השנה, זה אומר שהם הגיעו פעם אחת לפלייאוף בחמש השנים האחרונות. נכון שהם לקחו אז אליפות, אבל אם נתעלם מאותה אליפות, מדובר בכשלון אמיתי של בניית קבוצה

גיל שלי 24 בספטמבר 2013

מסכים לגמרי. יש מצב שריס יודע לבחור שחקנים כסקאוט מעולה, וכשלון בבניית קבוצה, למי שלא יודע, לא בהכרח מדובר באותן יכולות

גיל שלי 24 בספטמבר 2013

בתקופת אקורסי, ריס היה הסקאוט הראשי ומי שמצא בדראפט את ברדשאו, בוס, ג'י פי פי ועוד הרבה אחרים.
מצד שני, הוא החתים את אנטרל רול במהלך בסביר, אך חוץ מזה לא החתים פרי אייג'נט מוצלח אחד.
הבעיה הכי גדולה שמצטיירת כרגע, היא הדבקות הנוקשה בפילוסופיה של הג'איינטס, וחוסר גמישות משווע בעקבות כך.
ההזנחה של קו הליינבקרים שלנו עולה לנו כבר שנה שלישית מאוד ביוקר (כן גם כלקחנו סופרבול, ההגנה שלנו היתה מסננת בגלל מחסור בליינבקרס), האמונה בפיתוח קו ההתקפה מבפנים, וההחתמה של באס כסנטר, לא נראים טוב כרגע.
עוד מאוד מוקדם לשפוט, אך ריס עצמו אמר שכמו כולם, זו שנת מבחן גם בשבילו כג'נרל מנג'ר, מאוד אצטער לגלות שהוא עלה לתפקיד אחד מעל מה שהוא מתאים להיות

עומרי 25 בספטמבר 2013

הקולטס הם לא דוגמא להנהלה איכותית כלל וכלל. לא היסטורית ובטח שלא בטרייד האחרון.
יתכן וההנחה שיש להם כרגע קבוצה שנמצאת סף מגדולה. אני מאוד בספק, למרות שלאק ענק.
אבל גם אם כן ואף אם מסכימים עם גישת החובה לפעול עכשיו – טרנט הוא פעולה שאני משוכנע שתתברר כלא טובה.
יותר מדי נתונים מצביעים על כך באופן די מובהק, איכותית וכמותית.

זה נכון שאתה אף פעם לא יודע מה תוציא מההדראפט בביטחון של 100%. אבל הסיכוי להוציא מהסיבוב הראשון מישהו שבאמת יתרום לעתידה של הקולטס כקונטנדרית בהנהגת לאק גדול הרבה יותר מהסיכוי שזה יקרה בזכות טרנט.

לגבי מאנינג – לו"ז שערורייתי. האמויפי כבר בבילדאפ היסטרי. אני מהמר שלא ישבור את שיא הט"ד אך יפלרטט עם שיא היארדים של בריס.
אם בריידי נושא את ההתקפה הזו ל-12-13 ניצחונות הוא ראוי בהרבה לתואר.

גיל 25 בספטמבר 2013

ראית מה ריצ'רדסון וברדשאו עשו השבוע? זה בדיוק מה שהקולטס צריכים. רץ שיתן להם בכוח כמה יארדים בדאון שלישי או ליד האנזדון וישחרר את לאק מלזרוק 50 פעם במשחק. אין ספק שלאק השחקן הכי חשוב אבל בלי משחק ריצה שמרווח את המשחק קשה לקחת אליפות.

ומה בדיוק שערורייתי בלו"ז של דנבר? האלופה במשחק הראשון, ניו אינגלנד, קנזס פעמיים, דאלאס, אינדי ויוסטון. אלו משחקים קשים ולו"ז קשה יותר מזה של הפטריוטס.

אריאל גרייזס 25 בספטמבר 2013

נו, באמת, עברנו לויכוחים על הלו"ז? כאילו לקבוצות יש איזשהי השפעה עליו. זה הלו"ז וזה מה יש, אם דנבר הרוויחה אז הרוויחה.

גיל 25 בספטמבר 2013

זו סתם הייתה עקיצה. הרי כשהוא מתאר שהלו"ז שערורייתי הוא רומז כאילו יש כאן איזו יד מכוונת בעוד רוב המשחקים קבועים מראש.

אריאל גרייזס 25 בספטמבר 2013

כמו שאמרתי בטור עצמו – אתה אף פעם לא יכול לבנות על העתיד. הדבר היחיד שאתה יכול לבנות זה על הכאן ועכשיו. אינדי ראו שיש להם קונטנדר בפוטנציה והלכו על זה. אני אוהב את זה מאוד

7even 25 בספטמבר 2013

מאז הניצחון בסופרבול הג'איינטס על:
19 משחקים
10 הפסדים.

מישהו אמר אליפות הבלחתית?

אוהד מטס בירושלים 26 בספטמבר 2013

כמה הערות:
בפוטבול קשה יותר לבנות שושלת בגלל תקרת השכר.
אני חושב שאנשים מבלבלים בין "מצליח" ל "טוב". הג'יאנטס בהחלט מועדון מצליח יותר בהנחה שהצלחה מוגדרת אך ורק כזכיה באליפות. מצד שני, נראה לי שאם משנים את הקריטריון למספר הנצחונות בתקופה מסויימת הקולטס לוקחים בהליכה.
תנאי הכרחי להצלחה ממושכת היא המשכיות בתפקיד הק"ב אבל זה לא מספיק. הג'יאנטס לא רק כשלו בהערכת נקודות החולשה שלהם, הם כשלו גם בדראפט בשנים האחרונות ולא הצליחו להביא שחקנים מתאימים (במיוחד בפאס ראשינג).

בקשר לברס: אופנסיב ליין. כל עוד קאטלר יכול לנשום ולהישאר שפוי הקבוצה תצליח.

לסיום, אריאל כשאתה אומר שמספיק לשבת על יד בריידי כדי ללמוד אתה מתכוון למאט קאסל? :)

יואב 26 בספטמבר 2013

אני חושב שהמדד הראשוני שלך להצלחה של קבוצה לא צריך להיות "כמה פעמים הגיעה לפלייאוף ברציפות", אלא מה היא עשתה שם. בלטימור מגיעה מבית שמלבד הסטילרס אין לה שם תחרות רצינית, אז כל הכבוד להם (בציניות כמובן). הג'יינטס נמצאים בבית שלכאורה אמור להיות יותר מאוזן וכמי שחי בוושינגטון כבר למעלה מ-5 שנים אני יכול להגיד לך שהוא, לטעמי, הכי צמוד מבין כולם. הפורטיניינרס הגיעו לפלייאוף גם כשהם היו ללא קפארניק כיוון שהבית שלהם חלש. הג'יינטס, עם כל הסלידה שיש לי מהארגון הזה, הם פשוט ענקים במובן הזה. לראייה כל עלייה שלהם לפלייאוף לא נגמרה אחרי סיבוב אחד, אלא לפחות שניים. זה, בעיניי, פרנצ'ייז מצליח!

אריאל גרייזס 26 בספטמבר 2013

זה בדיוק מה שאני אומר, שפלייאוף זה עניין של מזל. להגיע לפלייאוף, לא משנה איפה אתה משחק, זה לא קל. ועם כל הכבוד לגאיינטס, להגיע פעם בארבע שנים לפלייאוף זה בדיחה. זה גם לא נכון שהם תמיד עברו סיבובים – שנה אחרי האליפות הראשונה שלהם הם הגיעו לפלייאוף עם מאזן מצוין ועפו בסיבוב הראשון

Comments closed