בואו נתחיל שניה מפרופורציות. במשחק הלילה בין אוקלוהומה סיטי לבין ממילווקי, שבו ניצחו הת'אנדרס, קלע כריס מידלטון ממילווקי – שחקן של 13 נקודות בממוצע למשחק שמרבית חובבי ה-NBA לא מכירים בכלל – 36 נקודות. הקבוצה שלו הפסידה וגם אם הוא חגג על זה קצת, אני בספק אם היתה כותרת בעולם שטענה שהולכים לבנות פסל שלו מחוץ להיכל במילווקי (כן, היתה כותרת כזאת בטמקא אתמול על כספי).
כן, כספי נתן משחק ענק (במיוחד היו אדירות הדקות האחרונות של המחצית וקרב האקדוחנים בינו לבין סטף קארי) אבל בסופו של דבר הקבוצה שלו הפסידה, כמו כמעט כל הקבוצות ששיחקו נגד גולדן סטייט השנה, ואני מניח שמרבית חובבי הכדורסל בארה"ב אפילו לא היו מודעים לתצוגת הענק של עמרי.
אחרי שאמרנו את זה – לשים 36 נקודות מול אלופת העולם, לקלוע 9 מ-12 משלוש, זאת בהחלט הופעה שלא הולכת ברגל. מרשימה בכל קנה מידה. אפילו אם אתה מפסיד ומדובר רק במשחק עונה סדירה אחד מתוך 82.
מה שעורר הבוקר בקבוצת הוואטסאפ שלי דיון ער בשאלה – איפה ההופעה הזאת עומדת בהשוואה להופעות גדולות אחרות של שחקנים ישראלים. חשוב להדגיש – אני לא מדבר על עונות גדולות או טורנירים גדולים, אלא על משחק אחד שבו אותו שחקן נצץ.
לפני שנתחיל לדרג, חשוב לשים את הקריטריונים הברורים לבחירות:
– גודל המעמד. אין דין שמינית גמר ליגת האלופות כמשחק עונה סדירה ב-NBA או משחק פריימרליג, למשל.
– חוזק היריבה. מנצ'סטר יונייטד וריאל יותר קשות מאשר, נניח, בשיקטש.
– חוזקת הליגה. ערן זהבי יכול לשים רביעיה בליגה הישראלית, זה עדיין לא ממש נחשב כמו גול של רוזנטל באנגליה.
– עוצמת ההופעה. שלושער גדול משער אחד, זה די ברור.
– רק שחקנים. מאמנים הם על הקווים, הם לא בועטים בכדור או זורקים לסל. מצטער דיוויד בלאט.
*
אז עכשיו לבחירות עצמן. זה כמובן דירוג סובייקטיבי בלבד, אתם מוזמנים להעיר, לתקן וכמובן להוסיף דברים ששכחתי. חשוב להדגיש – כל הבחירות פה הן מהתקופה שבה אני רואה ספורט. יש מצב שבאמת ההופעה של חודורוב מול נבחרת רוסיה היתה הגדולה בהיסטוריה, אבל באמת שאין לי כלים לשפוט את זה. בקיצור – מאז שנת 82 פחות או יותר.
1. אוחנה מול מכלן. "רק" בישול במשחק הזה. אבל בואו נזכור – גמר גביע המחזיקות, בזמן שגביע המחזיקות היה נחשב. וזה הבישול שניצח את המשחק. ובישול ענק, לא פחות.
2. בניון נוגח שער ניצחון מול ריאל. התלבטתי רבות עם הבא ברשימה, אבל מדובר במעמד גדול יותר, יריבה כנראה חזקה יותר, מגרש מפחיד – ושער ניצחון.
3. אייל ברקוביץ' עם צמד ושלושה בישולים מול יונייטד. מבחינת עוצמת ההופעה, מדובר בהופעה הכי גדולה של שחקן ישראלי אי פעם. איזה שערים, איזה תענוג. וטוב – זה שזה היה מול יונייטד זה בכלל הדובדבן על הקצפת.
4. רוני רוזנטל עם שלושער במדי ליברפול. לבושתי, הייתי צריך שחבר יזכיר לי את הביצוע הזה. ואז נזכרתי בכותרות אז – אחד בימין, אחד בשמאל, אחד בראש. הסיבה היחידה שזה מתחת לברקוביץ' היא היריבה (צ'רלטון). מצד שני, זה עזר לליברפול לקחת אליפות. קשה להחליט.
5. שחר פאר מנצחת את סבטלנה קוזנצבה ועולה לרבע גמר גרנד סלאם. קל לשכוח במצבה היום שפעם שחר פאר נגעה בעשיריה הראשונה בעולם. הישג השיא של טניסאי ישראלי, כשהיא מנצחת מדורגת 4 בעולם.
6. חיים רביבו מנצח את ליברפול. שמינית גמר גביע אופ"א ובדיעבד גם הבכורה האירופאית של אחד, סטיבן ג'רארד.
7. שלושער של בניון בליגת האלופות. אמנם היה 8:0, אמנם רק שלב הבתים ואמנם היריבה לא חזקה, אבל זה עדיין שלושער ועדיין ליגת האלופות.
8. עודד קטש בגמר היורוליג מול מכבי. לא בטוח שזה שווה את המקום הזה. אבל המעמד בהחלט גדול, היריבה קשה ואלוהים, כמה שקטש בכה ובכינו יחד איתו.
9. עמוס מנסדורף מפסיד בסיבוב השלישי של ווימבלדון לסטפן אדברג – גם מנסדורף, כמו פאר הגיע לרבע גמר גראנד סלאם, אבל במשחק הזה, למרות שהפסיד, הוא הגיע למערכה חמישית והפסיד בסוף 9-7 במערכה המכרעת לזוכה בטורניר.
10. אייל ברקוביץ' במדי הנבחרת מול אוסטריה ב-5:0. המעמד פחות גדול מהאחרים, אבל מדובר במשחק קריטי מאוד לנבחרת ולא סתם ברקוביץ' קיבל 10 מחלק מהעיתונים למחרת. בישול, גול ומנהיגות עצומה.
נשארו בחוץ: ה-30 נקודות של שפר מול מילאנו, השלושער של רביבו בפנרבחצ'ה, ישראלים זוכים במדליות אולימפיות (חצי הגמר של יעל ארד במיוחד), אבי רן מול ארגנטינה, בוני גינצבורג מול קולומביה בבראנקיה, אלי אוחנה מול אוסטרליה והכי מאכזב – דוד פיזנטי מלקק חומוס מחברה שלו בקפ"ר.
איפה הייתם מכניסים את ההופעה של עמרי מאתמול?
246 Comments
שיוט המדליות של גל פרידמן לא בעשירייה שלך? גם לא שפיגלר מול שבדיה?
לא בטוח שעמרי בעשירייה שלי.
שפיגלר זה לפני זמני.
לגבי שיט, מה אני אגיד לך, קשה לי עם הספורט הזה. בתכ'לס, מרבית הספורט האולימפי זה ענפים נידחים שלא מעניינים אף אחד עד שמנצחים בהם.
אם כבר, שווה לחשוב על ניצחונות גדולים באתלטיקה שהיו לנו מדי פעם. מטוסביץ', חנה מיננקו וכו'. תביא לי מדליה אולימפית בשחיה או באתלטיקה וזה נכנס ישר לחמישיה הראשונה
לא קיבלתי. שיוט מדליות אולימפי ומונדיאל הם מעמדים גדולים יותר מהמעמדים שהזכרת בעשירייה, שהם משחקי ליגה או טורנירים שנתיים.
אין לי באמת דעה אם ההופעה של כספי גדולה יותר או פחות מהשער של רביבו מול ליברפול.
למי הם מעמדים גדולים? לאלו שמשתתפים? כן. אבל כמה צופים יש להם – יותר מאשר למשחק בפריימרליג? אני בספק גדול.
שחמורוב בגמר 100 במינכן מול גדוד של מזרח גרמניות משופמות?
לגמרי!
אבל לפני זמנו :-)
רשימה מאוד מוטית כדורגל.
מה שעובד ל"רעת" הכדורסל בהקשר הזה, הוא שרוב ההופעות הגדולות של ישראלים באירופה היו במדי קבוצה מקומית (מכבי ת"א). אין לי דוגמאות ספציפיות, אבל אני בטוח שניתן לחפור איזו תצוגה מרשימה של ברקוביץ / הנפלד / ג'מצ'י בחצי גמר או גמר כלשהו של מפעל אירופאי. בל נשכח שפעם הכדורסל היה יותר פופולרי ביבשת (כן, אני יודע שהשבוע התחיל שלב הבתים ביורוליג וזה לא מעניין אף אחד).
לדעתי, כל הופעה כזו שווה יותר משערים של בניון במשחק שנגמר 8-0 בצ'מפיונס.
בקשר לעמרי – בדרך כלל במקרים כאלו התשבוחות יוצאות מפרופורציות, ואז מגיע הגל הנגדי שבא לגמד את ההופעה. אז אין פה מה לגמד, בעיקר לאור העובדה שזה רק עוד נדבך בעונה מצויינת ויציבה שלו, כשחקן חמישייה של 30-40 דקות בקבוצה שהיא לא שטיח (וזו נקודה חשובה). רק מחמאות בלי אבל ובלי כלום.
זהו, שניסיתי להזכר בביצועים של ישראלים בפיינל פורים אירופאיים בזמני – אני לא ראיתי את הגמרים של 79 או 81 – ולא הצלחתי להיזכר במשהו יוצא דופן. כמעט תמיד זה היו הזרים שנתנו את הטון. שלבים פחותים מפיינל פור זה פשוט לא מעמד גדול מספיק.
אני בטח לא אחפור על זה (אוהד הפועל וכו'). רק השבוע דיברו על 49 הנקודות של ג'מצ'י מול לימוז, בתקופה שליגת האלופות הייתה ליגה מצומצמת ומובחרת של 6-8 קבוצות. איפה היום תמצא מישהו באירופה שקולע מעל 40?
נכון, ראוי איזכור. צריך לזכור שזאת תקופה אחרת, תצוגות כאלו היו אז, אם על ידי פטרוביץ, קוקוץ או גאליס.
עדי גורדון מול יוון. אומנם "רק" 34 נקודות ו"רק" 8 שלשות, אבל עדיין אליפות אירופה
+1
עדי גורדון חיסל לבדו את יוון באליפות של 1993 בתצוגה באמת עילאית
אני מניח שאם הוא גם היה לוקח כדי כך את הנבחרת לשלב הבא, ההישג הזה היה מדורג
גם ראוי, בהחלט
צודק, רשמתי את זה גם יותר למטה, לפני שקראתי מה שכתבת
וזה 35 נקודות, לא 34
אליפות אירופה 79 של מיקי ברקוביץ בה למיטב זכרוני סיים כמלך הסלים וספציפית המשחק מול ספרד שהעלה אותנו לגמר בו קלע מעל 30
וקלע את סל הניצחון שהעלה את הנבחרת מהבתים מול אלופת העולם יוגוסלוויה.
הספורטאי הישראלי הגדול ביותר חייב למצוא מקום ברשימה.
+1
הוא משחק פחות מ30 דקות. זה מרשים ויפה אבל כשאתה חושב על זה כמו שאריאל כתב בהתחלה, זה לא משהו שלא רואים כמעט כל יום במשחק בנבא. אם היה קולע ככה במשחק פלייאוף זה היה סיפור אחר.
אני לא מדבר על ממוצע כל המשחקים השנה. אני מדבר על הצקופה האחרונה שנמשכת חודש-חודשיים והגיעה לשיאה בהופעה שלשום
בחודש האחרון הוא בהחלט משחק יותר מהחודש הראשון.
לכספי מגיע כל הכבוד ושאפו עצום, יותר מאשר על ההצגה אתמול אז על היכולת לא לוותר, לשפר את עצמו כל הזמן, לא להתפתות לכסף של הארץ ולהגיע למצב שהוא סוגר כבר עונה פאקינג שביעית בליגה הטובה בעולם. לא חושב שיש מישהו שחשב שהוא יוכל לעשות את זה בכלל. ומה שיפה זה לראות שהוא כל הזמן משתפר, כשהעונה הזאת היא כנראה הטובה ביותר שלו (רק שישאר בריא). באמת, כל הכבוד לו והוא צריך להיות מודל לחיקוי לכל הילדים בארץ שמשחקים כדורסל.
כל זה לא אומר שלא צריך לקחת את המשחק שלו אתמול עם קצת פרופורציות. תפס יום, זה יפה. בעיניי, היכולת שלו לשמור על רמה גבוהה, לשחק 30 דקות במשחק, לקלוע 12-13 נקודות למשחק, זה הישג הרבה יותר גדול מאשר לדפוק 36 נקודות, אפילו אם הן על גולדן סטייט
בהקשרים האלה הוא צריך להיות מודל לכל מי שרוצה לעסוק בספורט תחרותי.
לדעתי 20 הנקודות של ברקוביץ נגד צסק"א ב-77
כשמסביבך משחקים קאזינגס, רודי גיי, ועוד שמות ומשכורות הרבה יותר גדולים ולהתעלות מעליהם. ומולך האלופה שקולעת מדהים אבל שוכחים את ההגנה שלהם ולקלוע עליהם 36 נקודות באחוזים טובים זה לא פחות ממדהים.
כמובן, כל שחקן יכול לקלוע אם רק יתנו לו מספיק זמן, אבל כספי משחק בקבוצה סבירה בליגה הטובה בעולם ובשתי העונות האחרונות הוא מנצל הזדמנויות, אז ההצגה שלו עוד יותר מרשימה.
לכן הייתי ממקם אותו ליד רוזנטל , אוחנה ורביבו.
מה שהיה מדהים ולא נראה בסטטיסטיקה, אלו אותן דקות בסוף המחצית שהוא הלך ראש בראש עם קארי. באמת לא משהו שרואים כל יום מספורטאי ישראלי
הנפלד מביא את יוקון לפיינל פור? שפר מביא אותם לעלית 8? מה קרה, רק ברקוביץ בראש שלך?
עטר נגד צרפת אם אתה חייב כדורגל, למרות שזה ממש משעמם.
דודי סלע נגד פרננדו גונזאלס (6 בעולם) בדייויס ב2007, בשביל הטניס.
הנפלד מעולם לא הגיע לפיינל פור של הקןלג'ים
אל תהרוס את הסיפור עם עובדות משעממות ומיותרות
אם כבר אז עמוס ניצח בחוץ את מצ'יר בדיוויס, שהיה מדורג 4 בעולם
כתבתי למטה על המשחקים בצ'כיה, אבל זכרתי רק את נובאצ'ק. תודה!
אורי לוי עד היום קורא לו מצ'יש
אוחנה מול אוסטרליה לא בעשירייה? זה הכי מאני שיכול להיות וגם קלאסי. גם שלישייה של בני טבק לפורטוגל במוקדמות המונדיאל הייתי שם.
המשחק של כספי לא יכנס לרשימת ה50 לדעתי, משחק אחד בעונה זה לא הרבה. גם שלשות זה משהו שכמעט כל שחקן יכול לתפוס יום. מה שכן, הוא זרק מטר מהשלוש כמו קארי שזה היה ממש יפה לראות.
כל הרשימה הזו זה משחקים בודדים. גם בניון לא הבקיע שלושער כל שני וחמישי.
אם ימשיך בקצב של קליעה בדאבל-פיגרס, כמות ריבאונדים לא רעה, ואם הם ייכנסו לפלייאוף או יהיו על סף כניסה – אז המשחק הזה כן יהיה ראוי?
אכן לא כל שני וחמישי, אבל הוא היחיד בהיסטוריה שעשה זאת הן בליגת האלופות, הן בפריימרליג (שאז היתה הליגה החזקה בעולם) והן בגביע האנגלי (המפעל העתיק בעולם) :)
היחיד שהבקיע שלושער וגם זכה לחרם מאוהדי מכבי חיפה בקריירה אחת (סטטיסטיקות שיש רק ב-נ.ב.א.)
"חרם מאוהדי מכבי חיפה" זה על משקל "בני עמי בחרו בטרור"?
+1
לא הייתי מזלזל בשלושער של בניון. צריך לזכור שהמשחק נגד בשיקטאש היה לאחר הפסד להם בטורקיה ואחרי סיבוב ראשון גרוע של ליברפול, היא עמדה בפני סיבוב שני שהיא חייבת לנצח ובהפרשים טובים כדי לעלות לשמינית הגמר, ואז בא ה 9-0, ואחריו 4-1 על פורטו ו 4-0 על מארסיי.
8-0 כמובן
כל הרעיון של הפוסט הזה הוא של משחקים בודדים, וככל שהמשחק חשוב יותר ככה זה מדורג יותר גבוה.
ולא נראה לי שאם ימשיך ככה זה ישנה לגבי המשחק הזה אלא אולי להפך. אם הוא יהיה שחקן של 30 נקודות למשחק אז זה יראה שגרתי והוא יהיה MVP.
שלושער לברקוביץ' מול יונייטד?
לא היה שם רק (רק..) צמד ועוד כמה בישולים?
הייתי מוחק את השער של בניון מול ריאל מהרשימה, כי עם כל הכבוד ליכולת שלו לנגוח מול קסיאס, הוא לא נתן באותו משחק איזו הופעה יוצאת מהכלל, קרקס את ההגנה שלהם וירד לספסל בסטנדינט אוביישן.
כולה נגח כדור שמישהו הרים לו מהקרן (או שזו הייתה בעיטה חופשית).
ליוסי בניון היו הופעות הרבה יותר מרשימות בקריירה, גם אם היריבה לא הייתה ר-י-א-ל מ-ד-ר-י-ד.
אני לגמרי מסכים שהיו כמה הופעות של דודי סלע בדיוויס שהיו ראויות להכנס לרשימה הזו.
אם כבר, במקום הראשון הייתי שם את ההופעה של קטש מול מכבי בגמר.
שם באמת היה מדובר בישראלי שניצח במו ידיו, רגליו וברכיו קבוצה אימתנית במעמד הכי חשוב של העונה.
זה עדיין גמר יורוליג, לא גמר nba. זה לא הטופ של המקצוע, בניגוד לפריימרליג או ליגת האלופות
אני לא יודע כמה מיתוסים נבנים על המשחק ההוא, אבל קטש לא היה זה שהביא את הניצחון. הוא היה לא רע ונתן שלשה ברגע קריטי אבל קלע 17 נקודות. רברצ'ה היה המצטיין. בגלל הם היו קבוצה מאוד מאוזנת.
בניון נגח כדור מבעיטת עונשין של אורליו ( המגן השמאלי ) .
בק טו בק של אלכס אברבוך באליפויות אירופה במינכן 2002 ובגטבורג 2006. כמו כן, זכיה בכסף באליפות העולם באדמונטון, ב-2001.
+1
גם גלעד בלום ויום כיפור היה משהו יוצא דופן.
הכותרת לגבי הפסל של כספי היא לא המצאה פרובינציאלית של טמקא, לא שחסרות להם כאלה.
זה ציטוט מהטוויטר של דני לרו (leroux שנכתב שם כ "לירוקס"), שבמלבד הציטוט הזה גם צייץ "OMRI CASSPI IS YOUR GOD NOW"
ׁ(הקאפס לוק במקור).
אני יודע, אבל מי זה האיש הזה ומה החשיבות שלו? לא צריך להתרגש מכל ביט רייטר באמריקה
זו מדינת ישראל בדגש על תקשורת הספורט הישראלית, אנשים מוכנים לצאת למלחמה על אמרות הרבה פחות דרמטיות של אנשים עוד פחות חשובים ומוכרים
בדירוג של רגעי-בניון מס' 2 חייב להיות חצי גמר הצ'מפיונס מול צ'לסי – הוא נכנס כמחליף במצב של 1:0 ונתן בישול ענק לטורס.
אם אינני טועה, היה לבניון גם משחק מעולה במדי סנטאנדר, שנאבקה על ההישארות בליגה, עונת 2004-2005. הבקיע שלושער והם ניצחו 4:1, כבר לא זוכר מול מי (לה קורוניה?). מבחינת חלק מהפרמטרים, אולי הוא עולה על השלושער מול בשיקטאש.
+1
אחד השערים האהובים עליי. שילוב של בניון בשיאו וטורס בשיאו. לצערי לא מצאתי אותו ביוטיוב כשחיפשתי.
איך הזיכרון מוטה. בניון נכנס כמחליף, הביא סללום יפה שנבלם על סף הרחבה, ואז איכשהו הכדור התגלגל לרגליים שלטורס שעשה מזה גול. לא משהו מדהים.
לא נכון – תצפה מ-0:50
http://www.veoh.com/watch/v8220255RRDc3yf4
עזוב את הגול, ב 0:42 סטיבן ג'רארד מטיח את אברם גרנט בספסל
מעולה
אז כנראה שהפוסל במומו פוסל. זכרתי אחרת…
מה שכן אחד הזכרונות שלי מהמשחק זה איך הוא נאבק על כדור עם דרוגבה, דרוגבה עשה לו בוקס אאוט פשוט עם הגוף, וזה פשוט העיף את בניון אחורה. פתאום ראית את הנחיתות הפיזית העצומה שלו מול הבריוני בפרמייר ליג, מה שמעצים עוד יותר את היכולת שהוא הפגין שם בשיאו
ועוד משהו – אמנם זה "רק" טניס זוגות, אבל אנדיוני זכו באליפות אוסטרליה הפתוחה ב 2008. הישראלים היחידים שזכו בגראנד סלאם בצורה כזו או אחרת.
נכון
טניס זוגות הוא באמת ענף זניח לגמרי. מגיע הזכרה בהחלט אבל לא יותר. כל שחקן מהחמישים הגדולים בעולם שהיה משחק זוגות היה מנצח גראנד סלאם כנראה. מרטינה הינגיס לא משחקת טניס תחרותי כבר עשר שנים ולקחה את ווימבלדון בזוגות
לאלכס אברבוך יש מדליית כסף באליפות עולם באתלטיקה (ובנוסף גם מדליית ארד) והוא פעמיים אלוף אירופה (פעם נוספת באולם).
מטובסיץ' חמישי בגמר אולימפי. אסתר רוט שחמורוב במינכן 72.
לא יודע איך משווים בין ההישגים האלו לבין שלושער אדיר ומלהיב במשחק כדורגל (כמו המשחק ההוא של ברקוביץ' נגד מנצ'סטר יונייטד) או כדורסל (36 נקודות של כספי). אבל צריך לומר שגם שלושער אדיר כזה או משחק כמו של כספי הם שיא רגעי מזדמן, מתוך עשרות משחקים (הזדמנויות). להיות שני באליפות עולם או אלוף אירופה או אפילו חמישי בגמר אולימפי, בספורט יחידים – זה מדד יותר אבסולוטי (אמנם לא אבסולוטי לגמרי, כי דרוש גם שם צירוף נסיבות מסוים, במיוחד במקצועות הקפיצה).
רשימה כזו גם לא יכולה לדעתי שלא לכלול את מיקי ברקוביץ', שהיה שחקן חמישיה ראשונה באירופה בתקופה מסוימת, והוביל גם את מכבי וגם את הנבחרת להישגי השיא.
היום יש כתבה על כספי בדף הראשי של יאהו. לפי הכתבה הוא מוביל את האן.בי.אי באחוזי קליעה מהשלוש (48.7 אחוז) בין כל מי שזורקים שלוש זריקות למשחק לפחות. אני מאוד מעריך את האופן שבו התפתח ושמח שהוא נהנה מעונה מצוינת.
בקיצור, כמה שיותר לרשימה הזו. לא נתלונן. יופי של פוסט.
1+
שחמורוב היתה שישית בגמר 100 משוכות במונטריאול 76. במינכן היא לא הספיקה בגלל רצח חברי המשלחת.
הנתון על כספי מאוד מעניין. ההתמדה שלו, זו העונה השביעית, מאוד ראויה להערכה.
שחמורוב הייתה גם ראשונה בעולם שמחוץ למזרח אירופה המסוממת .
אתה צודק, הזנחתי את האתלטיקה לגמרי, ולא בצדק
כן אלכס, תודה על התיקון. התבלבלתי.
מבחינתי, לא היתה הופעה גדולה יותר של איזשהו ישראלי משל אסתר רוט. גמר אולימפי באתלטיקה בשנות ה- 70 עם מאמן ישראלי בלי סמים. שיא שלה ב-100 מטר לא נשבר עד היום!
מבחינתי ההצגה של שביט אלימלך מול צלסי נכנסת למקום גבוה גם עם לא בעשיריה.
+1
האתלטיקה חסרה, אבל זה נאמר לפניי. חסרים לי גם הצגות של שחקני מכבי ת"א כדורסל (שבתכלס משחקים באופן קבוע ברמה הגבוהה ביותר באירופה כל משחק בניגוד לכדורגל (דורון ג'מצי למשל קלע 42 נק' נגד גרמניה של שראמפ באליפות אירופה בכדורסל). גם הגמר של אורבך בשחיה וכמה משחקי טניס יכלו להיכנס. ואם מחשיבים שחמט אז בוודאי גלפנד.
עוד הערה, כריס מידלטון חתם רק בקיץ על חוזה של 70 מיליון לחמש שנים, אז הוא לא בדיוק בעמדת השוואה לכספי (עם השני מיליון שהוא מקבל לעונה) ואפילו לו, זה היה משחק השיא של הקריירה.
3 מיליון
ההשוואה היתה על כמות הנקודות בעונה שהוא תורם, שזה די דומה. בכל מקרה, כמה ישראלים יודעים היום שכריס מידלטון דפק 36 נקודות?
סמדג'ה באולימפיאדה איפון אחרי איפון למדליית ארד.
* קטש מול מכבי שווה גם מיקום יותר גבוה. עזוב את הסמליות האמוציונלית זה לא מעניין – מבחינה ספורטיבית אין מעמד יותר גדול מזה. איפה זה ואיפה משחק פרמייר ליג שגרתי?
* ברקוביץ' מול מאן יונייטד – צמד ושלושה בישולים. לא שלושער.
* חסר לי אורן סמדג'ה מגיע לקרב על מדליה ביום קרבות של 5 איפונים בממוצע של 1:10 דקות לקרב.
* טבק מול פורטוגל (אם זה נכנס לקריטריון התקופה שלך).
* דודי סלע מנצח את פרננדו גונסאלס (6 בעולם) ב5 מערכות במשחק המכריע על עלייה לבית העליון. או גליקשטיין מנצח את יאקוב לאסק באותו מעמד בדיוק, אבל בחוץ ו20 שנה קודם. בעצם גליקשטיין כי זו הייתה העפלה היסטורית.
*שביט בגשר.
גליקשטיין לנדל במונטה קארלו יותר גדול ומרשים .
גליקשטיין היה אדיר, אין ספק
אם כבר טניס, אז אפשר גם להזכיר את הניצחון של הראל לוי על פיט סמפראס.
עמוס מנסדורף ניצח את בקר ואגאסי (ובטח עוד כמה גדולים), ניצח שני משחקים בחוץ נגד צ'כיה בדייויס (אחד היה נובאצ'ק, לא זוכר את השני). הוא זכה בטורניר ברסי (טורניר מאסטרס) עם ניצחון בגמר על בראד גילברט.
השני היה ה-ניצחון (כפי שכתבתי למעלה). זה היה המשחק הראשון בהתמודדות, והוא ניצח את מירוסלב מצ'יר (או מצ'יש) המדורג 4 בעולם. הופעה יותר חזקה משל גליקשטיין בטוח
כן. אני פה באיחור של כמה דקות ממך. שוב תודה!
מנסדורף ניצח גם את ג'ים קורייר שהיה מדורג אחד בעולם באותו זמן. הבן אדם לקח 6 גמרים בסבב הראשי.
זכה ב1993 בגמר טורניר וושינגטון נגד טוד מרטין הענק בעל הסרבים המטורפים. בשבירה היחידה של עמוס על הסרבים של הענק היו איזה 6-7 שיוויונים. חבטות ההחזרה של ה1.73 מטר עם גב היד היו לא פחות מאומנות.
אותו ערב הבנתי שאני מאוהב
הוא הפסיד לקורייר ברבע גמר באוסטרליה, לא?
הוא גם ניצח אותו כשקורייר דורג ראשון?
גוגל עזר לי להיזכר ולמצוא שבאפריל 93 מנסדורף ניצח בשתי מערכות את המדורג ראשון בעולם ג'ים קורייר.
פניני נותן למאריץ' מכה בביצים על במת היורוליג. אם לא בעשירייה, אז ראוי לאזכור.
למה לא הטראש טוק הידוע לכל, גם מבצע רציני של פניני…
יש גם את הקארטה קיד שהוא עשה לליאור אליהו (רק בנגטיב – פניני היה אז בירושלים). אין ספק, פניני ראוי לעשרייה משלו
אפשר לעשות לו את הטופ 3 בכל קבוצה ואז לבחור את הטופ של הטופ.
אכן לאליהו הוא עשה תרגיל מרשים.
אי אפשר להגיד שהאיש לא הותיר את חותמו.
ברמת ההתעלות- גליקשטיין מנצח את לנדל חודש אחרי שהוא הופך למספר אחד בעולם בשלוש מערכות.
תשמע, אני חייב לצטט את הטור הדי דבילי שלעצמו של פריים טיים, שאנון שארפ.. you got to win to get in… אתה לא יכול לספור הופעה גדולה בהפסד.. שום דבר לא נחשב..
לי קורזיץ 4 פעמים אלופת עולם.
ירדן ג'רבי אלופת עולם.
אריק זאבי 4 פעמים אלוף אירופה, סגן אלוף עולם, מדליה אולימפית.
גל פרידמן מדלית זהב באולימפיאדה.
יעל ארד מדליה אולימפית ישראלית ראשונה באולימפיאדה.
ובנוסף כל מה שהוזכר לפני באתלטיקה , שחייה וכו'.
כהישגים ספורטיביים שווים כ"כ הרבה יותר מכל מה שהוזכר ברשימה בנושא כדורגל וכדורסל.
כמות העוסקים בכדורגל גדול בערך פי מיליון מכמות העוסקים בג'ודו, אני מאוד מכבד את ההישגים האלו, אבל הם הישגים מקומיים של זירה מקומית בלבד.
בוא נגיד ככה – הדרך הכי טובה למדוד הישג של ספורטאי, בעיניי, זה כמות הכותרות מחוץ לישראל שזה יתפוס. מהבחינה הזאת, מרבית הדברים שמנית פשוט לא עומדים באותה שורה עם שאר הדברים.
אליפות עולם זה הישג מקומי? או מדליה אולימפית?
מי מהכדורגלנים והכדורסלנים שהזכרת היה השחקן המוביל בקבוצה שלו?
מי מהם נכנס באיזשהו שלב בקריירה לרשימת ה 20 הטובים בעולם בתחומו? או ה 50?
לקחת אירועים נקודתיים בקריירה של כל אחד מהם והפכת אותם להישג בינלאומי אדיר.
אבל 4 פעמים אליפות עולם בגלישת רוח? או מדליה אולימפית בג'ודו? שטויות , איזה מין הישג זה?
שוב, כשיש לך 1000 עוסקים במקצוע, די קל יחסית להכנס לרשימת 20 הגדולים, זה קצת יותר קשה כשיש לך 100 מיליון כאלו.
באולימפיאדה יש עשרות ענפים ומאות מדליות. ברמה המקומית, מדליה היא הישג גדול. ברמה הגלובלית, אם לא מדובר במדליה בספורט מרכזי כמו אתלטיקה, שחיה או חלק מענפי הכדור, מדובר בהישג זניח. אין אף אחד מחוץ לישראל שיודע מי זה אריק זאבי או גל פרידמן (אני זוכר אפילו טור משעשע למדי של ביל סימונס שצוחק על מדלית הזהב הראשונה של ישראל, הוא אפילו לא ידע שיש תחרות בגלישת גלים).
תזכיר לי מתי ביל סימונס כתב טור על יוסי בניון?
אני חושב שאני מבין מה גרייזס מנסה להגיד פה. בוא נסתכל על הרעש שזה עושה באומת הספורט הבינ"ל.
כמה אנשים דיברו או ידעו בכלל, ומאלו שידעו שכחו תוך שניה, על המדליות של ישראל בג'ודו, בשיט, על נצחון כלשהו בטורניר טניס על מדורג מספר 8?
לעומת זאת, כשמישהו מבקיע נגד ריאל שער ניצחון בצ'מפיונס, זה נושא לדיבור במיליוני פאבים ברחבי תבל.
אני מבין יופי מה הוא אומר אבל אני חולק על הקביעות שלו.
יש יותר כדורגלנים בעולם כי כדי לשחק כדורגל נדרשים 22 שחקנים (לא כולל מחליפים).
בכל שנה 15-16 כדוגלנים חוזרים הביתה עם תואר אלוף אירופה בכדורגל (כאלה שהיה להם חלק משמעותי בזכיה). אלוף אירופה בג'ודו יש אחד.
בכל אולימפיאדה 40-50 כדורגלנים חוזרים עם מדליה אולימפית (גם אם תרומתם היחסית שולית), בגלישה יש שלושה כאלה.
באופן יחסי קל יותר להגיע להישגים בספורט קבוצתי.
לפעמים השחקן המחליף מבקיע את שער הניצחון. לפעמים הוא עולה מהספסל כדי לקלוע את השלשה שכולנו נזכור (עודד קטש).
אבל בסופו של דבר אלי אוחנה בילה את רוב הקריירה בבית"ר ירושלים ושיחק בעיקר נגד משה סלקטר וברוך ממן.
אף אחד מהשחקנים ברשימה הוא לא מסי, רונאלדו, בודירוגה או בראיינט.
הארועים שמופיעים ברשימה הם לא רק נקודתיים הם גם חריגים ביחס לקריירה של רוב השחקנים ברשימה.
ביום שתהיה מסוגל להגיד לי בלי לפתוח אינטרנט מי הוא האלוף האולימפי המכהן בג'ודו במשקל שבו אריק זאבי זכה באולימפיאדה – אני אסכים איתך
אני לא יודע מה אני אמור לעשות מחר אם אני לא פותח ג'ימייל.
ונדמה לי שאמור להיות לי יום די רגוע.
אתה מתחמק. אין אוהד ליברפול שלא יזכור מי הבקיע בברנבאו באותו משחק. ההישגים של הישראלים באולימפיאדות עד עכשיו הם זניחים ברמה העולמית.
לא מתחמק, מתלוצצים ויקטור.
אתה זוכר איך קראו לשוער שמולו בניון הבקיע שלישיה? או לזה של רוזנטל? או אוחנה?
אתה זוכר את הקבוצות כי זה קל יותר. אבל כהישג של ספורטאי יחיד בעיני זה לא דומה.
אני גם לא בטוח שהיוונים זוכרים את השלשה של קטש כמו שאנחנו זוכרים אותה. ואם זה לא היה מול מכבי? נגיד נגד ברצלונה, היינו זוכרים אותה כאחד האירועים הגדולים בספורט הישראלי? קטש היה שחקן ספסל בעונה בינונית באותה שנה.
אני זוכר את האירועים כי אלה היו הישגים אדירים בכל קנה מידה.
אני זוכר את השוער שמולו בניון הבקיע את השער בברנבאו. וגם את השוער שמולו ברקוביץ שם צמד ביונייטד. ונכון, קטש היה שחקן בינוני באותה עונה ולא יודע כמה אוהדים של כדורסל אירופאי זוכרים אותו, אבל אני בטוח שאוהדי פאנא זוכרים. אם אני זוכר עד היום את קוקוץ' בגמר מול מכבי או את ג'ורג'ביץ דופק שלשה מנצחת בגמר היורוליג (או איך שקראו לה אז), אז זה אומר שזה נחרת. בכל מקרה – אני לא חושב שאפשר להכריע בין הגישות. זאת הגישה שלי, אני משתדל לא לראות דברים בראיה מקומית צרה.
אריאל, הפולריות
אני מקליד מהטלפון, סליחה.
התכוונתי לכתוב שהפופולאריות של ענף מסוים היא מדד חשוב אבל ממש לא בלעדי.
הנימוק של "חייב לזכור מי זכה" במדליה x הוא נכון כדי להוכיח את הטענה שהענף לא הכי פופולארי, אבל אינו מוריד מן ההישג של אותו הספורטאי, גם מול ספורטאים מענפים פופולאריים יותר.
זאת גישה שאני מבין אבל אישית לא מסכים איתה. אבל זה בסדר מבחינתי, כל הדירוגים האלו הם סובייקטיבים והם אמורים להיות יותר הזדמנות להעלות אותם ולדבר עליהם מאשר באמת לחלק פה מדליות
בוא נעשה תרגיל מחשבתי. קח מדינה כלשהי דמויית ישראל – נניח פינלנד. תחשוב על ספורטאי פיני כלשהו. תחשוב על הישג יוצא דופן שלו. (ועכשיו אל תחשוב על אתלטיקה בכלל, כי לקחתי דוגמא לא טובה).
מיקה האקינן, קימי רייקונן, ליטמנן, סמי היפיאה…
כדורגלנים או נהגי מירוצים מהטופ של הטופ (לא ענף אולימפי שמפציע פעם ב-4 שנים).
אז למה בעצם לא לציין אתלטים? רק כי הפינים הצטיינו בעבר בענף (והיום פחות, בולטים בעיקר בכידון)?
כי אין לי יכולת להסתכל בעיניים אובייקטיביות על הישגים ישראלים. אז אי עושה סימולציה על פינלנד. הבעיה שפינלנד התבלטה בענף אולימפי מרכזי בצורה שישראל לא התבלטה באף ענף אף פעם, אז אולי הסימולציה לא טובה. לצורך העניין – אם אתה חובב ספורט ממוצע לא ישראלי – אתה יודע מי הם גל פרידמן או אריק זאבי, או יש לך איזשהו מושג מי הם האלופים השונים לאורך השנים בשיט וג'ודו?
מה עם פיטקמאקי?!
Janne Ahonen ( קפיצות סקי)
אלופי אירופה בג'ודו יש 14 – אחד בכל קטגוריית משקל…
כל 7 המדליות האולימפיות של ספורטאי ישראל, נכנסות לרשימה, המאוד סובייקטיבית, כמובן, שלי.
הן אכן הושגו בענפים פחות פופולאריים (היעדר העניין היחסי נובע גם ממתקנים ותנאים מיוחדים שדורשים חלק מהמקצועות ומהיותו של השייט, למשל, פחות נוח לשידור ולצילום), אבל כמעט כל מדליה אולימפית, שזוכה בה ספורטאי ישראלי מבטאת רגע היסטורי ספורטיבי קטן – זכיה ראשונה של האתלט במדליה, זכיה ראשונה בענף, זהב ראשון וכו'.
דרך נוספת היא להימנע מדירוג ההישגים, בהיותם מאוד שונים מבחינת הפרמטרים שמוצגים בדיון.
אישית, נוטה יותר להזדהות עם הדרך השניה. אבל מאוד מעניין לקרוא את הפוסט של אריאך והתגובות בעקבותיו.
* של אריאל, סליחה
אבל כל הפוסט הזה הוא על הישגים מקומיים! כמו שהרבה אנשים בעולם לא יודעים מי זה לומה בראגבי או כוכבים אחרים שהם בענפי ספורט פחות פופולאריים אז גם אנחנו יודעים מי זו יעל ארד והשייטים. הם היו הכי טובים בעולם בתחומם ברגע נתון זה קריטריון מספיק טוב בשבילי.
ע.ד.י גורדון מול יוון באליפות אירופה
+1
+2
+3
יעקב טומרקין מסיים שביעי האולימפיאדה. זה לא ספורט נידח ובהחלט שווה איזכור ואולי אפילו מקום בטופ 10. אחת ההופעות הכי גדולות של ספורטאי ישראלי בבמה הכי גדולה שיש
אוחנה באותה עונה סחב את מכלן לגמר בכל השלבים. אבל להגיד שזה בישול ענק? לא יודע.
הרמה על עיוור למרכז ה-5 זה לא בישול, זו הרמה, על עיוור. במעמד עצום אמנם, בדקה מתקדמת והכל. זה בישול עפ"י הספר, אבל זה לא איזה פס כזה בין שלושה מאחורי ההגנה. כמעט אמרתי "כולה הרמה", אבל זו באמת רק הרמה, כמעט כמו קרן.
בחרת משחקים בודדים, שיכולים לקרות לכל שחקן. הרבה יותר מרשים לחפש "קמפיינים".
כאן אני לא יודע מה יותר גדול, הקמפיין של אוחנה במחזיקות גביע, או הקמפיין של רוזנטל שעבר מבלגיה ולקח לליברפול אליפות.
עוד שער שנשכח בדירוג, זה השער של רובן עטר שהעיף את צרפת מהמונדיאל. המעמד אולי לא היה חשוב לישראל, אבל היא מאוד חשוב לצרפת. כמו גמר גביע. וגם פה זה רוזנטל. שהוא, אגב, שחקן שאני לא סובל, אבל עשה כמה דברים עצומים.
צרפת לא עפה אחרי ההפסד הזה. מי שהעיף אותה זו נבחרת בולגריה שניצחה אותה אחרינו.
אליפות אירופה לבריכות קצרות לא מזמן – כסף! – טומרקין, מקום 7 באולימפיאדה -טומרקין, מקום 8 + שיא ישראלי אורבך אולימפיאדה שחייה.
4*100 שחייה ישראלית גמר אולימפי – יואב ברוק, איתן אורבך, ודים אלכסייב, דן קוטלר 96
חתירה – מיכאל קלגנוב (500,1000) כמה מתח
השתגעת
די, נו, איך אתם מתלהבים ממקום שביעי או שמיני. או כסף באליפות אירופה לבריכות קצרות. מה השלב הבא, להתלהב מאליפות הקט-סל? הישגים יפים, כן – בביצה המקומית בלבד.
תשאל אוהד ליברפול בכל מקום בעולם והוא יספר לך על השער של בניון בברנבאו. תשאל אוהד כדורגל אנגלי והוא יזכור את ההופעה של ברקוביץ. הדברים האלו חביבים, אבל מבחינת גודל הישג ברמה הגלובלית הם גמדיים
פיספסת את הקטע עם האולימפיאדה???
פיספסת שזה מקום שביעי? אני מצטער, בשחיה יש עשרות מקצים שונים, להגיע למקום שביעי באחד מהם זה הישג מכובד, אבל רבאק – קצת פרופורציות
מקום שביעי זה פחות טוב ממשחק בעונה הרגילה בנב"א עם שלושים וכמה נקודות?
אבל אני חושב שאי אפשר בכלל להשוות בין ספורט קבוצתי ליחידים:
א. ביחידים ההישג הוא קבוצתי, כך שצריך להביא גם הופעה גדולה וגם שהקבוצה תביא אותך למעמד.
ב. אי אפשר להשוות הישג במשחק בודד שהוא חלק מעשרות משחקים שיש בעונה להישג במקצה בודד שהוא לא חלק מסדרה.
אני מציע להתחשב ברשימה רק ברגל וסל.
פספסת שזה היה 8-0 במשחק נגד יריבה חלשה בגמר הבתים?
אז הבקיע שלושער, כל הכבוד.
אני מזכיר גם שיש הרבה אזורים בעולם שלכדורגל אין החשיבות המטורפת שהוא מקבל באירופה ודרום אמריקה. באוסטרליה, ארה"ב וסין גמר אולימפי בשחייה חשוב הרבה יותר מעוד תחרות שנתית בין מועדונים בספורט מקומי.
אריאל הוא יזכור טוב יותר את ההחמצה של רוזנטל או את הכתרתו של איציק זוהר כזר הגרוע ביותר.
אולי לא בטופ 5, אבל לדעתי בהחלט בטופ 10: שביט אלימלך מול צ'לסי, בסטאמפורד ברידג', במשחק נוק-אאוט בטורניר שבזמנו צ'לסי כן התייחסה אליו ברצינות (אבל גם הייתה קבוצה פחות טובה).
וגם לדעתי ברקו הבקיע רק שניים נגד יונייטד, אבל בישל שלושה
במשחק נגד יונייטד ברקוביץ' הבקיע צמד ובישל שלושה שערים. אגיל אוסטנסנד (או משהו כזה) הנורבגי הבקיע שלושער באותו משחק.
בהתיחס לדירוג – לא קל, אין ספק.
מעניין לעשות גם דירוג הפוך. ההופעות הכי גרועות של ישראלים.
כן, תיקנתי.
אתה מוזמן להתחיל רשימה. היה את המרים משקולות באולימפיאדה שאפילו משקל התחלתי לא הצליח להרים. ואת הישראלית בבריכה ששכחה את המשקפת.
הנעליים של סאנפורד
רביבו נגד דנמרק (יכול להיות שהיו גרועים ממנו, אבל לא היו גרועים כמותו)
שחר פאר בכמעט כל משחק בשנים האחרונות
סנטה קולומה
אם כבר תיקונים אז אפשר להוסיף לבניון בהופעת השלושער שלו גם שני בישולים
גיא גודס משחק ראשון בבוגרים 5 שלשות על הפועל ת"א לנצחון
בכלל, אורט ביאליק זוכה באליפות כדורסל לתיכונים 89 (אמישה את גודס היו ימים).
הפכתי ירוק מקנאה :)
היה לו גם משחק שהוא תפר 8 שלשות על מכבי במדי חיפה, אני חושב שזה היה בחצי גמר אליפות או משהו כזה.
כן אבל לא בגיל פעוטון (או קטסל כהגדרתך).15 וחצי
נדמה לי שהבכורה של גודס היתה דווקא נגד מכבי רמת גן. גם עם מצבור שלשות. קבוצה אדירה עם דלזל, יוסטון, וולס, רוברטס, פיני חוזז, אבנר שם טוב. ניצחו גם עם ארבעה שחקנים את ארל ויליאמס ואליצור רמלה
מתפלא שאין איזכור להפועל תל אביב במסע האירופאי שלהם (2001?)
אני לא זוכר כל כך אבל נדמה לי שלגרשון, אבוקסיס ואלימלך היו כמה רגעים יפים שם
לגרשון במיוחד מול מילאן
אחד הגולים היפים (מה חבל שהובקע לרשת הלא נכונה)
אבל אלימלך נגד צ'לסי (וגם אבוקסיס), במשחקים נגד פארמה ולוקומוטיב, לא היו חסרים ביצועים.
התמנון מוולנסיה.
קטן במשחק האליפות מול הפועל ת"א לאליפות לא ראיתי הופעה כזו מכדורגלן ישראלי (1-0 קטן).
אין ספק שההופעה של קטן היתה על הבמה הגדולה ביותר :)
אבל אם נמשיך את קו המחשבה שלך – עם כל הכבוד להופעה (האדירה) הזו של קטן, היא מתגמדת ליד מה שעשה אייל ב- 5-0 מול מכבי ת"א.
פוסט ענק, אריאל.
ירוק, כשמסתכלים עם מי קטן שיחק ולאן הם הגיעו אי אפשר שלא להצדיע להופעה שלו. רק לאחר שהגב יכריע אותו ואנחנו נתחיל עונות בלתת פור לליגה הבנתי מה ראיתי.
לאיך אפשר להכניס שחקן קטן לפוסט של הגדולים ביותר :-)
אני רק מקווה שברור שהרשימה הזאת נועדה להיות כיף נוסטלגי ולא יותר מכך. כל אחד והדירוג שלו, אחרי ששמעתי את ההצעות פה כנראה שהייתי מרחיב ל-20 גדולים ומדרג מחדש. אבל זה הכיף, שזה דירוגים שתמיד אפשר להתווכח עליהם וכל אחד יש לו קריטריונים טיפה שונים.
בעיניי אם זה לא נגמר בניצחון זה לא שווה הרבה.
בוריס גלפנד בתחרות המועמדים?
סתם, לא ברור לי על מה מבוססות ההשוואות האלו.
המממ, מעניין. זאת שאלה כמה אתה רואה שחמט בתור ספורט ואין לי כוונה להכנס לדיון הזה עכשיו.
+1
וואו, נשכח ההישג הכי גדול והופעה הכי גדולה?
ישראל סגנית אלופת אירופה בכדורסל 1979, מיקי ברקוביץ ה-MVP *של הטורניר כולו*, כולל נצחונות על פולין, ספרד, צ'כיה (בהארכה) והנצחון העצום-עצום-עצום על יוגוסלביה – שהיתה כנראה הנבחרת הטובה ביבשת באותה תקופה, עם החמישיה צ'וסיץ', דליפגיץ', דליבשיץ', קיצ'נוביץ', סלבניץ', אגדות אחת-אחת – 76:77.
ואני אוהד בית"ר ואוחנה, כן. אין תחרות בכלל. מ-י-ק-י.
מצטער, הייתי בן ארבע. אמרתי שאני מתחיל לדרג מאז שהייתי בן שבע.
מיקי היה mvp? כי בזכרון הקולקטיבי שלי תמיד דיברו על זה שהמאתזרחים הביאו את ההצלחה
היה.
האם יש מצב, כמו שראיתי אתמול כותרות, שכספי ייחשב בסוף גדול ממיקי? אני יודע שיש לו הצלחה ב-NBA והכל, אבל מיקי זה מיקי. זה כמו שלא תצליחו לשכנע אותי שנוביצקי או פארקר גדולים מפטרוביץ' (וכן, אני יודע שבכל פרמטר אפשרי הם גדולים ממנו. ועדיין)
מסכים, ועדיין, סבוניס בעיני גדול מפטרוביץ'.
לגמרי ענין של זמן…הילדים שלנו יתייחסו לברקוביץ כמו שאתה מתייחס לתנחום כהן מינץ, סטלמך או פושקש – צללי עבר ענקיים שלא באמת משתתפים בדירוג. בגלל שאין סיכוי שהיום תתרגש מספורט כמו שהתרגשת בגיל 8, לנצח ברקוביץ יהיה גדול מכספי מבחינתך.
היה הMVP של האליפות, וגם נבחר למקום שלישי בין השחקנים האירופיים באותה שנה, אחרי מנגין ולא זוכר מי עוד, יתכן שברבנדר
יוגוסלביה היתה אז אלופת העולם. בכללי, מיקי ברקוביץ היה הכשרון והווינר הגדול ביותר בספורט הישראלי וראש מדורת השבט של ימי חמישי בגביע אירופה לאלופות. עם כל הכבוד לכספי ולליגיונרים שצויינו פה, הם כולם בתקופה שלישראלים קל לצאת לאירופה ולכדורסלנים אירופאים יש נתח גדול באנ בי איי. מיקי יכול היה כבר אז לצאת לאטלנטה אבל מכבי לא נתנו לו ואז לא היו אירופאים באנ בי איי.
ג'ימבו נגד מובילג'ירג'י וארזה, הגמר ב77.
שלוש הצ'אקות בשתי הדקות האחרונות, זה לא עצבי ברזל זה אדם חסר מערכת עצבים.
ג'ימבו היה מתאזרח והיו גם גריפין וסילבר. זה בעייתי כי מותר רק מתאזרח אחד. הוחלט למחוק את ג'ימבו.
אם מכניסים מתאזרחים אז הנס של שארפ וגם השלשה של בלו מול צסקא. ושניהם אפילו עשו טירונות…
גלפנד, קניזיבה, מטוסביץ, אברבוך, סטנפורד, שטילוב, האם הם מתאזרחים או עולים חדשים? לאיזה קטגורית הצטיינות ליחחס אותם?
הכל התחיל עם 20 נקודות של ברקוביץ נגד צסק"א
יש לי הערה קשורה לא קשורה. אני מאד מעריך את מה שעושה כספי השניה, אבל משום מה נראה לי שערוץ 5 המייצג את אתר ה-NBA בארץ שכך שיש בסקרמנטו עוד שחקנים וגם בקבוצה היריבה. משום מה התקצירים של משחקי סקרמנטו זה כספי, כספי ועוד כספי כאילו לא קרה שום דבר נוסף במשחק.
לגבי הופעות גדולות, היתי מוסיף את עדי גורדון בגמר מול מכבי צ'מברס תל-אביב. זהו המעמד הגבוה ביותר אליו שחקן מגיע בקבוצה ישראלית שאינה מכבי תל-אביב. הבחור נתן הופעה במעמד זה מול קבוצה ישראלית אבל השייכת לטופ האירופאי. מגיע מקום של כבוד.
כמובן , גם אני גם אני קובל בשם ענפי ספורט שהוזכרו על-ידי אחרים ואינם כדורגל או כדורסל, והוזנחו באופן פושע ללא אפשרות סליחה ומחילה.
נ.ב.: חודורוב מול רוסיה כנראה באמת הופעה פנומנאלית לא רק בגלל ההתלהבות של נחמיה בן-אברהם (אם אינני טועה) כי אם גם בגלל מה שכתבו ואמרו בתקשורת הרוסית. הביצועים של חודורוב תוארו כמשהו לא מהעולם הזה, ועד כשמהצד השני עמד לב יאשין האגדי.
דווקא גורדון הוזכר פה בתגובות בהקשר של ביצוע שהוא לא הליגה הישראלית, ובצדק רב.
חוץ מזה, תמשיך לקבול
למה הקשר ישראלי פסול? הוא ניצח את אחת הקבוצות הבכירות באירופה, במעמד הכי גבוה שיכל להיות באוירה הכי מחשמלת שיכלה להיות. זה לא שקול לרביעיה של זהבי שקרה במשחק ליגה רגיל מול קבוצה בינונית. מכבי היתה, ועד היום, שם דבר ברמה אירופאית.
אמרתי שהוא פסול? בעיניי, המעמד לא מספיק כדי לתת לזה מקום גבוה בדירוג. מדובר על גמר גביע (מפעל שני בחשיבותו) של הליגה הישראלית, שהיא בטח לא מהגדולות באירופה.
ואני די משוכנע שאפשר למצוא ביצועים גדולים מאלו. מה דעתך על דורון שפר דופק 40 נקודות במדי גליל עליון על מכבי ולוקח לה אליפות?
ואללה צודק, ועדיין משחק ענק של גורדון במשחק הכי חשוב בלישראל כאשר מסתכלים על משחק יחיד. אצל שפר זה היה אחד מתוך סדרה אך אני מקבל אותו בהחלט. רק נוסיף כוכבית אד הורטון ;)
לשפר גם היה משחק ענק מול טרייסטה, כשגביע המחזיקות עוד היה מפעל נחשב, וקבוצות איטלקיות נחשבו לחזקות.
נזכיר רק ששפר היה בן 19 כשלקח למכבי את האליפות .
פנומן אמיתי שלא הלך עד הסוף עם היכולת והפוטנציאל שלו , לצערי .
אני חושב שמבחינת הישגים זה של רוט במונטריאול היה הכי גדול אי פעם. היא הייתה כנראה אלופה אולימיפית בלי הסמים של המתחרות שלה.
הסמים או השפמים? :-)
אלי רייזמן.
חלמתי שהתחתנה איתי וקיבלה אזרחות ישראלית. זה נחשב לדעתי.
נכון שמדובר על הישגים אישיים אך עדיין היתי מרשה לעצמי טיפה לסטות:
1. נטע ריבקין (ללא סטייה) – הישגים אישיים מדהימים.
2. נבחרת התעמלות אומנותית.
3. נבחרת השליחים בשחייה שעלתה לגמר אולימפי.
4. נבחרת הכדורגל שעלתה ליורו…
ערן זהבי נגד פורטו, עם הפנדל הבלתי נשכח
אבישי זאנו עם הפנדל הבלתי נשכח נגד לברקוזן.
וואו אתה ממש ממורמר…
סמובר,
אתה יכול להאשים אותו? קצת תשומי וזה יעבור(((:
– מאיר טפירו, בכל משחק שלו.
– כל שחקן שעשה או עושה קריירה גדולה ומעדיף לנסות לנצח את מכבי במקום להצטרף.
אני הייתי מוסיף את ההופעה של רוני רוזנטל בניצחון נגד צרפת 2-3 (1993) במסגרת מוקדמת גביע העולם 1994. אולי במקום קטש.
ג'מצ'י קולע 49 שנקודות מול לימוז'
1. עדי גורדון מול יוון
2. בני טבק מול פורטוגל
3.בניון מול שוויץ
4. זהבי מול באזל
5. מיקי ברקוביץ מול צ'כוסלובקיה מוקדמות 86 ובעיקר מול איטליה וספרד בבית חצי גמר טורינו 79.
6. …עודד קטש ….בגמר היורוליג 2000 (מול מכבי ).
מידלטון שחקן של 15 נק' ושחקן מוכר מאד בליגה. קיבל חוזה שמן בקיץ.
כספי שחקן לא מוכר בכלל וההתלהבות היא בגלל שהוא ממדינה קטנה.
אם מחר שחקן מצרי תופר 36 נק' במשחק נבא, גם שם תהיה התלהבות.
כספי כבר שבע שנים בליגה, שיחק בכמה קבוצות, הוא לא מגיע משום מקום. הממוצעים של שני השחקנים העונה דומים מאוד. ההתלהבות במקום אבל גם צריך לשים אותה בפרופורציות
זה החלק הכי מרשים אצלו. זה לא עומד בקריטריון של משחק אחד אבל זה וואחד הישג.
מסכים, כתבתי את זה למעלה
שחקן מוכר בליגה כספי אבל לא בתור סקורר.
מידלטון קולע 3 נק' יותר ויותר ידוע.
חוצמזה כספי ישראלי וקיבל הרבה תשומת לב בישראל.
באמריקה דיברו עליו בגלל הכמה דקות שהוא דפק שלשות על ימין ועל שמאל.
בעניין הטניס:
אי אפשר להשוות בין עמוס מנסדורף לשחר פאר.
עמוס בשיאו ניצח והפסיד לשחקני טופ 5 (לנדל, אדברג, בקר, קורייר) כשהוא נותן טניס עוצר נשימה.
שחר, למרות שדורגה גבוה ממנו, אף פעם לא שיחקה טניס גדול.
גם היא ניצחה בתיאור שנתתי שחקנית טופ 5. טניס גדול? עניין של השקפה. ואני מת על מנסדורף
מת על מנסדורף זה לא מספיק :)
בעיניי הוא הספורטאי הישראלי הגדול ביותר. אבל אני מוכן להתפשר על המקום השני, אחרי אברבוך.
בשנים הגדולות שלו הוא היה יכול לתת פייט ואף לנצח כל שחקן בעשירייה הראשונה, שזה בלתי נתפס.
למעשה בפיק שלו הוא שיחק ברמה של טופ 5, כשרק הגובה והסרב דופקים אותו.
(ואם יש פה במקרה גלעד בלום, שמבחינתי הוא פוסק הדור בסוגייה, אשמח לדעת אחת ולתמיד אם אני מגזים)
היו תקופות ארוכות שחשבתי כמוך, אני לא פוסל את זה על הסף גם היום.
לא מסוגל להחליט בין מנסדורף לאברבוך.
אם מחייבים אותי להחליט אז הייתי אומר מנסדורף בגלל שאי אפשר להתעלם לדעתי שאברבוך הגיע להשגים שלו לא בזכות תשתית ישראלית.
ההישגים שלו אדירים אבל החינוך שלו למצוינות לא קרה כאן גם לא של דני קרסנוב כמובן.
לגמרי איתך בעניין מנסדורף / פאר . לא בר השוואה .
אני חושב שהקונצנזוס למקום הראשון זה ברקוביץ' . מנסדורף אחריו .
מכיוון שהשאלה הראשונה שלי היתה "איזה ברקוביץ'"? אז כנראה שאין פה קונצנזוס בכלל
זה נראה כמו שאלה רטורית לחלוטין. ההוא עם הפה המלוכלך בכלל לא באותה קטגוריה, לא רואים אותו עם משקפת כי הוא כל-כך יותר נמוך. הוא היה טוב, ואפילו טוב מאד יחסית לכדורגלן הישראלי אבל בכל זאת לא צריך להעליב.
אריאל – לכלכת ( אדון תושייה ) .
מ.י.ק.י. ברקוביץ' . האדריכל וכו' .
היה ברור לי לאיזה ברקוביץ' אתה מתכוון, אבל צריך לדעתי לקחת בחשבון את הפופולריות של כדורגל לעומת כדורסל ואת הרמות שהשניים שיחקו. מיקי אף פעם לא שיחק באחת הליגות הטובות בעולם, אייל כן. זה לא כזה טריוויאלי
אייל אף פעם לא שיחק באחת הקבוצות הגדולות באירופה, ובטח לא היה גורם שהיא תהייה כזו.
אייל אף פעם לא שיחק בגביע אירופה, הליגה הכי חזקה באירופה באותה תקופה והוביל קבוצה לאליפות.
איייל אף פעם לא שיחק באליפות אירופה והוביל קבוצה למקום שני כשהיה השחקן המצטיין של האליפות.
זה ממש טריויאלי.
זאת עדיין אירופה בכדורסל, שזה בערך כמו לשחק בליגה הישראלית בכדורגל מבחינת השוואה לרמה הגבוהה ביותר. לכספי יש קייס כי הוא משחק בליגה הכי טובה, מיקי אף פעם לא שיחק בה. אני יודע שאוהדי מכבי אוהבים לחשוב שכדורסל אירופאי הוא מרכז העולם, אבל הוא לא. לכן זאת בחירה שאפשר לדון עליה
זה ממש לא מרכז העולם אך זה הרבה יותר ממה שאתה מתאר והזלזול שאתה מפגין.
אליפות אירופה בכדורסל זה הדבר הכי גבוהה שניתן היה לקבל מלבד ה-NBA, כלומר המדרגה השנייה. נכון, רחוקה מהראשונה, ועדיין רמה גבוהה מאד. נכון שלברזיל וארגנטינה היו לפעמים קבוצות טובות, אך כמיצבור, אירופה זה היה המקום הכי גבוהה אחרי ה-NBA וממש לא נמוך.
לדעתי אין בכלל מקום להשוואה בין שני הברקוביצים.
אתה אומר שזה בגלל שזה "רק" אירופה בכדורסל אבל לדעתי זה בגלל הגיל שלך…
לא סתם התחלת את הדירוג ב-82 :-)
מיקי אמור היה לצאת לאטלנטה ומכבי לא נתנו לו. ואז לא היו אירופאים באנ בי איי. וגם שם הוא היה מצליח, יורשה לי להמר. יודע מה, יש להוסיף לקריטריונים גם מדד התענינות כי הרי אם כולם נהנים מהביצועים של הספורטאי לאורך שנים זה הרבה יותר מאשר פיקים והבלחות של פעם בחיים וגם במדד זה מיקי זוכה בגדול. למה גם ולא רק? סל נצחון אחד מיני רבים על יוגוסלביה שהעלה את הנבחרת מהבתים ושהגיע עד הגמר. ולא, אפילו בצחוק אי אפשר לשאול איזה ברקוביץ, אף שאיל מבחינות מסוימות היה גאון.
הוא לא היה מצליח בנבא. בלי הגנה היו טורפים אותו שם, בטח בשנות ה90 הפיזיות. עדיף היה לו להשאר במכבי.
גיל, יכול להיות שראית את מיקי רק בתחילת שנות התשעים? זה ממש כבר בערוב הקריירה שלו, הוא היה ענק בשנות השבעים והחצי הראשון של השמונים. מקובל עלי שההגנה שלו היתה פחות טובה ושלא היו נותנים לו צאנס בהתחלה כפי שאלעד כותב, אבל הוא היה גם ספורטאי של עבודה קשה והיה מתעקש ומצליח בסוף. למה אני אומר זאת? הוא יצא באמצע שנות השבעים בהיותו צעיר למכללות וכשהוחזר למכבי ראית את השיפור העצום בקליעה, דבר שהיה חסר לו לפני היציאה. הוא פשוט לא הפסיק לעבוד על המשחק שלו ולשפרו. לכן, "הימרתי" שהיה מצליח, אבל זה כמובן מסוג הדברים שאפילו לשוטים לא ניתנה☺
ממש לא. ראיתי אותו כמעט על הקריירה. ווינר גדול, צלף וכל מה שתרצה, אבל כל זה טוב לאירופה. אני חושב שאם היה באמת הולך למכללה שם ומתפתח רק בארה"ב אז אולי היה לו סיכוי אבל אירופה היא לא מדד לצערי. מי שלדעתי פיספס קריירה גדולה בנבא זה הנפלד שלא רצה לעבוד על הקליעה שלו ובמידה פחותה קטש.
נכון, אפילו לא בצחוק
האירופאים הראשונים ב-נ.ב.א לא כל-כך קיבלו צ'אנס להצליח. חלקם פשוט כשלו וחזרו לאירופה, וחלקם נאלצו לחכות 2-3 שנים, אולי לעבור קבוצה, כדי להתחיל לבלוט. אפילו פטרוביץ' יובש בהתחלה. לא סביר שמיקי היה מככב ב-נ.ב.א אם היה מגיע לשם (וזה "אם" די גדול).
סמשנובה כמעט בכל משחק ובייחוד בגירים של טורנירים ששיחקה.
להוציא ליריב את החשק לחיות.
איך אפשר לתת תעודת הערכה על "הוצאת חשק"?
אפשר להגיד לה: "אוף, אין לי כוח, אבל קחי. שיהיה".
מה זו מדינת ישראל אם לא הוצאת חשק לכל השאר עד להכרזה של יאללה לכו למדבר ונראה אתכם מסתדרים ביניכם ?
אז שמסנובה היא הירי ישראלית שיש
:)
הכי
:-)
לסיכום, אין באמת אף הופעה יוצאת דופן של אף ספורטאי ישראלי באף ענף ספורט חשוב אי פעם.
אמנם לא נחקקה לי בזיכרון הופעה ספציפית. אבל התקופה של הנפלד ודורון שפר בקונטיקט
היא ייחודית לספורטאי ישראלי. הביג-איסט של תחילת אמצע שנות ה90 הייתה חטיבה חזקה,
טורניר הגמר היה כל שנה במדיסון-סקוור-גארדן, והיו לשניהם הופעות במארס-מדנס – אחת הבמות המרכזיות
באמריקה.
לא הייתי מכניס את ההופעה לשום מקום כזה. הופעה נהדרת, סימן חיובי. בסופו של דבר 36 נקודות בתבוסה בעונה הרגילה. הוכיח שהוא יותר טוב מס. קארי. השני.
אם אני מנטרל את הקריטריונים של גודל המעמד ואיכות היריבה, עולה לי איש אחד לראש:
שנת 1997, עופר טלקר, גביע הטוטו, 6:0 הפועל חיפה על כפ״ס…. מגן ימני (!!) כובש שישייה! קלאסה!
ההופעה של כספי היתה יוצאת דופן לספורטאי ישראלי אבל רחוקה לדעתי מלהיכנס לאחת מעשר ההופעות של ספורטאי ישראלי, שים לב שברשימה שלך היחיד שנכנס לרשימה לאחר הפסד הוא מנסדורף שהפסיד בספורט יחידני במשחק צמוד והרואי למנצח של הטורניר הכי גדול במשחק של להיות או לחדול.
כך שבפרספקטיבה של הזמן המשחק של כספי יוכנס לפרופורציות הנכונות, ואני מניח שגם כספי עצמו לא ירצה לזכור הפסד בעשרים הפרש כמשחק הכי גדול שלו.
הרשימה שלי:
1. יעל ארד זוכה במדליה אולימפית ראשונה – המשקולת שהיתה על הצוואר של כל ספורטאי היתה עצומה והיא הצליחה להתמודד עם זה.
2. אלכס אברבוך זוכה באליפות אירופה בקפיצה במוט – תחרות קפיצה במוט היא אולי הכי קשה ולא צפויה, כאשר באירופה מרוכזים הקופצים המובילים, הישג ענק.
3. עמוס מנסדורף מנצח את מילוסלב מצ'יר בגביע דייויס – ניצחון בצ'כוסלובקיה כנגד כל הסיכויים, פתח מסורת של הצלחות במפעל.
4. רוני רוזנטל מבשל 3 שערים בפארק דה פראנס- משחק קריטי ליריבה בבמה מרכזית, אולי המשחק הכי מדובר אי פעם של נבחרת ישראל.
5. גל פרידמן זוכה בזהב אולימפי – גם אם גלישה זה ספורט זניח במושגים בינלאומיים, עדיין זכייה בזהב אולימפי מתקבל כהישג ענק בכל מדינה ובטח לאור הסטייל הווינריות והדומיננטיות שגל פרידמן הפגין, אולי גדול הווינרים של הספורט הישראלי אי פעם.
הערה אחת: אני חושב שכדי שההופעה תהיה אחת הגדולות חייב להיות איזה הישג יוצא דופן בעקבות אותה הופעה.
הערה שניה: הבחירות שלי הן החל מאמצע שנות השמונים.
אלכס אברבוך אלוף אירופה באיצטדיון האולימפי במינכן קמ אחד מהכפר האולימפי 30 שנה בדיוק לאחר הטבח של 11 הספורטאים ממצא לדעתי את כל האתוסים יחד עם השג אדיר.
מסכים שההפסד במשחק מוריד מאוד מההישג.
בכדורסל יש את מצטייני ההפסדים. כשאתה רואה את דיון וויטרס עם 25 נקודות, כנראה שאוקלהומה הפסידה.
פה כספי אמנם קלע בחצי הראשון אבל עדיין, התחושה היא שבמשחק על אמת הוא לא היה מגיע לשורה סטטיסטית כזו.
אלעד, תציין שם משפחה, שלא יחשבו שזה אני, כי אני ממש לא שותף לדיעה הזו.
לגבי סוגיית הטניס :
סטטיסטית אחד לאחד שחר פאר יותר טובה מעמוס. יש לה יותר תארים, היא הגיעה לדרוג יותר גבוה, הגיעה פעמיים לרבע גמר של טורניר גדול (עמוס פעם אחת).
אבל בהתחשב בעומק של הטניס הגברי ה-18 בעולם של עמוס שווה יותר מה-11 בעולם של שחר .
בנוסף, עמוס היה קוטל שחקני טופ 10 סדרתי, הוכיח יציבות לאורך הקריירה וגם בדייויס החזיק אותנו 7 שנים בבית העליון (עם קצת עזרה ממני).
הוא גם פרש בזמן וחסך מעצמו את מה ששחר עוברת בשנים האחרונות.
הטניס שלו היה הרבה יותר חיובי ומתוחכם, בזה אין ספק, הוא בהחלט בעיני בדיון של הספורטאי הכי איכותי שלנו (בכל ענף).
אגב, הבחירה של גרייזס במשחק מול אדברג תמוהה. היו לעמוס לפחות 10 משחקים יותר איכותיים מההפסד ההוא לאדברג, גם בנבחרת וגם בסבב
האישי. הזכירו פה את המשחקים שלו בדייויס מול צ׳כוסלובקיה, את הנצחונות על קורייר ועל גילברט אבל היה עוד נצחון על גילברט שהביא את עמוס
להישג הכי טוב שלו בטורניר גדול-בשמינית הגמר של אליפות אוסטרליה על אותו בראד גילברט, הייתי במשחק ההוא ( במקרה לגמרי הייתי ברבע גמר
בזוגות באותו טורניר ). עמוס חזר מפיגור של 2-0! במערכות, משחק הירואי. היה גם לדודי סלע משחק בדייויס ששווה אזכור- מול גונזלס שהיה טופ 10
בעולם.
לגבי המשחק שלי עם יעקב הלאסק שהוזכר פה- הייתי רוצה מאד להיות ברשימה אבל אוביקטיבית זה אולי בעשיריה השניה. המעמד היה מכובד, משחק
עלייה לבית העליון מול נבחרת שהגיעה לגמר בשנה הקודמת, המצב היה 2-2 ועליתי למשחק מכריע. הלאסק היה מדורג 42 בעולם באותו יום (4 בעולם
בשיאו), בדיוק 100 מקומות מעלי, מה שהפתיע היתה הקלות שבה ניצחתי, 3-0 חלק בלי להפסיד משחקון אחד על ההגשה שלי כל המשחק ! (עם ה-מטר
71 שלי). באותו יום אני זכיתי בתהילה אבל מי שהביא לנו את הנתחון היה כמובן מנסדורף שניצח את הלאסק ביום הראשון של המפגש ויותר חשוב- הוא
ניצח את מארק רוסט שהיה עשירי בעולם, ואיפשר לי לקבל את 15 דקות התהילה שלי. :)
מצוין, מה שנקרא מפי הגבורה, תודה.
+1
מעולה גלעד, תודה.
תודה גלעד.
היכן היתה ממקם את שלמה גליקשטיין ברשימת טניסאי ישראל? האם שני למנסדורף או שלישי לפאר? ואולי אפילו רביעי לסמאשנובה?
דרך אגב, למרות שלפאר היה דרוג שיא גבוהה מסמאשנובה, לי נראה שבמבט כללי היתי מדרג את סמאשנובה מעל פאר.
אם לדבר על זיכרון נעורים, אז מבחינתי מעקב אחרי הטניס התחיל 2-3 שנים לפני וימבלדון 1980, אבל למרות ההפסד אחד ממשחקי הטניס היותר זכורים לי לטובה היה המשחק של גליקשטיין נגד בורג בסיבוב השני. אני זוכר איך רציתי שיקח לפחות מערכה, אבל לא יצא. התברר שבורג היה טוב מגליקשטיין באותה נקודת זמן.
אני כל פעם מתרגש מחדש שגיבור ילדות שלי משתתף בדיון שגם אני נמצא בו. האינטרנט הזה, איזה דבר אדיר.
לגבי הבחירה במשחק של מנסדורף – אין לי מושג למה דווקא את זה לקחתי. אולי כי הוא נחרת לי בזכרון יותר. זכרתי את הניצחון על צ'כיה בתור הישג אדיר אבל אני חושב שגביע דיוויס נתפס אצלי – ואולי אני טועה, אשמח לשמוע לדעתך – כמעמד פחות יוקרתי מאשר גרנד סלאם. שוב, זה חוזר לדיון על מדליות אולימפיות מול כדורגלן בפריימרליג, אבל ביצועים ברמת נבחרת הם משהו יחסית לוקאלי, בהשוואה לטורניר על הבמה העולמית.
מרגש להגיב לגלעד בלום. גביע דייויס הביא המון אושר וגאווה במיוחד אותו משחק נגד שוויץ בו כל יום הכיפורים הייתי במתח כי את השידור חדלו הרבה לפני תום המשחק שגם לא צולם כי הצוות של הערוץ הראשון בראשות השדר אורי לוי קיפל לקראת הצום.
מבחינת גלעד אני זוכר לו את ההעפלה לשמינית גמר הUS open ב1989 כמדומני כאשר גם מנסדורף הגיע לאותו שלב. לא זוכר איזה מדורגים אם בכלל גלעד ניצח.
גלעד – הרבה כבוד והערכה על התגובות שלך באופן כללי ופרטנית לגבי זו – מאד אוהב את הצניעות שלך ( לפעמים יותר מדי .. ) .
הניצחונות בדיוויס חשובים ביותר והניצחון על מצ'יר היה פשוט מדהים. במבט לאחור אנשים אולי לא מבינים מי זה השחקן הזה אבל הוא היה אחד הטובים בעולם ושנות ה80 גם היו מהאיכותיות ביותר בטניס אי פעם לדעתי.
נתחון-נצחון
אני אישית הייתי מכניס איפשהוא את אריק זאבי. מדליית כסף, אליפות העולם, המשקל הפתוח.
אמיר כץ במדי בני הרצליה נגד פרטיזן
53 נקודות.
איציק, מבחינת חשיבות לענף גליקשטיין יותר משמעותי מפאר כי הוא היה הראשון וכילד ההצלחות שלו הכינו את הקרקע לצמיחה של פרקיס, מנסדורף ושלי (היו עוד כמה בדור שלנו אבל אלו השמות הבולטים). הוא אמנם לא נשאר בטופ יותר מידי שנים אבל גם כשהיה עם דרוג נמוך הוא השיג נצחונות חשובים בנבחרת, הוא היה דמות ומוביל דרך, שחר פאר קצת פחות למרות קריירה נפלאה. הנצחון על לנדל במונטה קרלו זה הישג עצום שראוי להיכלל ברשימה בעיקר בגלל שהושג על חימר! להבדיל- הנצחון של הראל לוי על סמפראס הושג על חימר ולכן נחשב פחות (אני קצת מקצין אבל זה בערך כמו שקטש ינצח את שאקיל אוניל בתחרות שלשות)
אריאל- אתה טועה בגדול. החשיבות של גביע דייויס היא עצומה ולא פחות גדולה מזו של טורניר גראנד סלאם. מדובר בייצוג מדינה, מפגש של שלושה ימים עם דרגת לחץ ואינטנסיביות אדירה, גם מבחינה פיזית אבל בעיקר נפשית כי הוא מלווה במחנה אימונים וכל הבילד אפ התקשורתי. אני זוכר שאחרי כל מפגש כזה הייתי סחוט ובדרך כלל הייתי חייב מנוחה של שבוע. החשיפה התקשורתית וההתעניינות של הציבור גם הם יותר גדולים, בעיקר כשהיינו בבית העליון, ולראיה- למפגשים בבית העליון שלחו איתנו עתונאים מישראל כולל עזי דן האגדי ויוסי רוט הצלם שטס איתנו להודו!
אחרי המשחק עם הלאסק למשל לא יכולתי ללכת ברחוב ולא שילמתי על ארוחה או דרינק באף מסעדה במשך שבועות, היו ימים.
לגבי סמשנובה או פאר- הן די שוות מבחינת הישגים, סמשנובה היתה יותר יציבה וזכתה ביותר תארים (11 מ-12 נצחונות בגמרים), פאר הגיעה לדרוג קצת יותר גבוה והצליחה יותר בטורנירי גראנד סלאם ובנצחונות על טופ 10. לסמשנובה היה משחק קו אחורי מטורף, היא היתה מסוגלת לא להחטיא ימים שלמים עם סבלנות מייאשת, לא היתה מפסידה לשחקניות נחותות ממנה אבל גם לא סיכנה את שחקניות הצמרת כי לא היה לה נשק.
גדי- תודה, ההישג באליפות ארהב הפתוחה היה ב-1990, היתה לי הגרלה די נוחה וקצת מזל, בסבוב השלישי הייתי אמור לפגוש את ג׳ים קורייר (מדורג 2 בעולם) אבל הוא הפסיד לשחקן דרום אפריקאי בשם גארי מולר שנתן 30 אסים באותו יום. אבל המאצ׳ אפ שלי עם מולר היה יותר טוב (אני שמאלי עם החזרה טובה וחבטות העברה) ולקחתי אותו בשלוש מערכות. אגב את הכותרת של הניו יורק טיימס למחרת אותו משחק שמרתי- שני ישראלים בשמינית, אף שוודי. היו ימים (2)
גיל- אתה צודק בגדול! מצ׳יר היה אדיר, אתלט מדהים ( הכינוי שלו היה ״החתול״ ) כמה ימים לפני המשחק מול צ׳כיה הוא זכה בטורניר קי ביסקיין כשגבר על לנדל בגמר…עמוס נתן משחק מושלם במגרש עוין, הקהל היה בהלם, זה משחק שחייב להיכנס לרשימה , גם מבחינת המעמד, שמינית גמר בית עליון (וניצחנו את המפגש כולו)
איזה כיף. מתי יוצא הספר? פוטנציאל הזכרונות של כוכבי עבר שלוקחים את הקריירה המעולה שלהם בפרופורציה הוא מדהים. שמישהו ירים את הכפפה.
יוני – תודה, האוטוביוגרפיה כבר כתובה, אני מחכה שדורפן יערוך אותה… אגב מאטיפול- אני לא צנוע, תשאל את דורפן..:)
גלעד – לגבי הארוחות והדרינקים – תיזהר, את בר רפאלי כבר תפסו…
אל תדאג, יש חוק התישנות ;)
מבחינתי ברקו נגד יונייטד הוא ראשון בברור. הוא היה מדהים במשחק הזה. אוסטנסטד סיים את המשחק עם שלושער ועדיין ברקוביץ זכה בתואר איש המשחק.
גם המשחק שלו נגד אוסטריה הוא בטופ 5 לדעתי.
דודי סלע נגד גונזאלס חייב להיות גבוה ברשימה. דודי היה מאה ומשהו בעולם וגונזאלס שישי
הי ארז,
אני משתמש כבר כמה שנים בשם הזה כאן.
אנא החלף או הכנס בו טוויסט קל.
תודה
אייל מול יונייטד, בכל חתך, הרבה מעל השאר, והיו לו עוד המון כמובן, אבל היא הכי זכורה כי היתה מיד כשהגיע.
ויקי פרץ :-)
שישיה נגד טיוואן באליפות אסיה לנוער ב-1972.
מלך השערים של הטורניר. ישראל זוכה באליפות.