סיכום שבוע 9 (הגודל לא קובע)

הבטחתי שבוע שעבר להתייחס לקבוצות ה"קטנות" שמצליחות השנה, והשבוע נראה כמו שבוע מתאים. חלקן לאו דווקא קטנות פר הגדרה (קנזס, אוקלנד) אלא שפשוט התרגלנו מהן להיות השטיח של הליגה כבר כמה שנים טובות, ואילו השנה חלק גדול מהן עושות קולות של קאמבק. אם זאת טמפה, קנזס, אוקלנד או סט לואיס שממש מאיימות על הפלייאוף או אפילו קליבלנד ודטרויט שאולי לא יהיו שם, אבל נאבקות יפה מאוד על חזרה ללגיטימיות. למעשה, למעט מספר מצומצם מאוד של קבוצות, קשה מאוד לומר שיש היום דבר כזה כמו "ניצחון בטוח" בליגה – גם כי רמת הקבוצות הבכירות ירדה וגם כי רמת הקבוצות ה"קטנות" השתפרה משמעותית – קרוב לודאי שאחד בא על חשבון השני.

מה מביא מועדון להיות מועדון מצליח, זה כבר דיברנו הרבה פעמים. למועדונים כמו פיטסבורג, ניו אינגלנד, אינדיאנפוליס ואפילו סן דייגו או הג'איינטס (שלא לקחו יותר מדי אליפויות אבל תמיד במירוץ) יש מכנה משותף אחד – הנהלה שבוחרת צוות מקצועני מתאים ונותנת לו לעשות את העבודה בשקט בלי יותר מדי זעזועים, ובעיקר – בלי התערבות מלמעלה. אז מסתבר שאנחנו לא היחידים שמבינים את זה, וגם קבוצות אחרות עשו את אותו הדבר. קנזס הביאו פיולי ונתנו לו לנהל את ההצגה, ואת התוצאות רואים עכשיו. אוקלנד הצליחו להחזיק מעמד שנתיים שלמות עם אותו מאמן – והפלא ופלא, פתאום יש הצלחות. טמפה ביי היא דוגמא עוד יותר טובה – שם היתה שנה ראשונה איומה לרחים מוריס בעמדת המאמן, אבל הם לא התייאשו, נתנו לו לעבוד בשקט – וגם אם הם לא יגיעו לפלייאוף, הרי שהבסיס שנבנה שם נראה מבטיח ביותר. אותו דבר נכון עוד יותר לגבי סט לואיס וספאנגולו, ששרד עונת 1-15 בשביל לחזור השנה.

התהליך הזה בולט במיוחד על רקע הכישלון המחפיר של דאלאס השנה. כשהייתי בבית ספר כל אסיפת מורים היתה מתחילה בזה שאומרים להורים שלי – לילד יש פוטנציאל, אבל הוא לא מתאמץ. הקאבויוז מזכירים לי את אסיפות ההורים האלו, רק מוכפלות פי מאה. דאלאס הם כמו הילד העשיר שמבזבז את הכסף שלו על מורים פרטיים ובתי ספר יקרים אבל לא משקיע שניה בלימודים בעוד קנזס וטמפה הם הילד העני שמכין כל יום שיעורי בית, חורש כמו משוגע – גם אם הוא לא מוכשר במיוחד. כי לדאלאס יש כביכול המון כישרון – אבל זה רק כביכול, כי כולו מרוכז בעמדות הנוצצות ולא בבניה נכונה של קבוצה. ג'וש פרימן, למשל, היה מת לקבל את ערימת הרסיברים שטוני רומו מקבל (שלא לדבר על תשומת הלב) אבל כשאין לך אופנסיב ליין נורמלי, שייתן לרומו זמן בפוקט – כל הרסיברים שבעולם לא יעזרו. שלא לדבר על הגנה מחוררת לגמרי. והסיבה שזה קורה היא כי ג'רי ג'ונס פשוט מסרב להבין את האמת הפשוטה – אם אתה רוצה שהקבוצה שלך תצליח – תיקח מישהו שמבין ותן לו לעשות את העבודה בלי להתערב.

הדוגמא הקלאסית לכישלון של ג'ונס היא ההגעה של רוי וויליאמס לפני שתי עונות – ואחר כך הלקיחה בדראפט של דז בראיינט. האחרון הוא שחקן מצוין, בעוד הראשון הוא כזה שיגיע לך משחק כן, שלושה משחקים לא, אבל בסופו של דבר זה לא ממש משנה. גם אם יהיו לך את הרסיברים הכי טובים, זה לא המקום שממנו אתה בונה את הקבוצה. אבל כל עוד ג'רי ג'ונס ימשיך למנות מאמנים שהקריטריון העיקרי לבחירה שלהם היא שהם ידעו להגיד "כן, ג'רי", הסיכויים של הקבוצה שלו להצליח ימשיכו להיות קלושים. זאת גם הסיבה שלא תראו מישהו כמו ביל קהוואר על הקווים בדאלאס, אלא דווקא את ג'ייסון ג'ארט – מישהו שסומן כבר מזמן בתור היורש של פיליפס, כלומר – הוא יודע באיזה צד של הלחם מרוחה החמאה בדאלאס – פשוט כי ג'ונס לא מוכן שיהיה מישהו שיגיד לו שישתוק וייתן לו לנהל את הקבוצה. מעניין עוד כמה זמן ייקח לו ללמוד את זה.

עוד כמה לקחים מהשבוע:

– נישאר שניה עם דאלאס – שמתם לב מי הבועט של הג'טס השנה? נכון, ניק פולק – אותו ניק פולק שנזרק בבושת פנים מדאלאס אחרי שנה גרועה שנגרמה בעיקר בגלל פציעה. יכול להיות שזה מקרה, אבל גם יכול להיות בג'טס היו מוכנים להשקיע את הזמן בלאמן אותו מחדש, בעוד בדאלאס פשוט עברו הלאה. וכן, פולק ניצח את המשחק לג'טס השבוע מול דטרויט אחרי שהיה אוטומטי  כלהשנה.

– ועוד מילה על בעיטות. ההבדל בין ניצחון להפסד של דטרויט ביום ראשון היה אקסטרה פוינט שהליונס החמיצו אחרי שהבועט שלהם נפצע והם נתנו לסו, הדפנסיב ליינמן לבעוט את הכדור. עכשיו, הנה רעיון מהפכני – הבועט שלך פצוע, אולי במקום לבעוט עם איזה שחקן כדורגל חובב וסיכוי גדול להחמיץ, פשוט תלך על זה? (דרך אגב, בניו אינגלנד היתה אותה בעיה והם נתנו לווס וולקר לבעוט – והוא הכניס. אבל וולקר היה בועט בקולג').

– כמובן, אי אפשר בלי לדבר על מה שקורה עכשיו בליגה עם ההחמרה בענישות על מכות קשות. ביום ראשון ראינו את אוסטין קולי, הרסיבר של הקולטס, מקבל זעזוע מוח בעקבות מכה מאוד חזקה משני מגינים של האיגלס ומפונה אחרי דקות ארוכות על הרצפה. נעזוב את העובדה שהעבירה שנשרקה היתה גבולית (אחת מני עבירות רבות מפוקפקות שנשרקו במשחק הזה, מסתבר שללטף את הקסדה של פייטון מאנינג זאת עבירה היום) הרי שיש סיכוי טוב שתוך יום-יומיים נגלה שהשחקנים המעורבים יקבלו הרחקה למשחק. אז בקצרה, זה המצב – אשר יגורנו בא לנו. הליגה החליטה להחמיר עם כל מי שנותן מכה ובדיוק כמו שהזהרנו לפני יותר משנתיים – הכיוון שאליו אנחנו הולכים הוא של פוטבול מרוכך. האמת היא, שלליגה פשוט אין ברירה. אחרי שהתפרסמו כל המחקרים על זעזועי מוח וכשהליגה שמה לה למטרה להוריד את האימפקט של פציעות ראש על שחקנים, פשוט אין לה ברירה אלא להלחם בכל מכה שגורמת, או עשויה לגרום, לפציעה. אז תהיו מוכנים ותפסיקו להתלונן, כי אנחנו רק בתחילתו של תהליך ארוך שבסופו נראה פוטבול שונה לגמרי מהפוטבול שאליו התרגלנו.

– מסתבר שלמרות הסופרבול לפני השנתיים באריזונה, יש דברים שלא משתנים והקארדינלס ימשיכו להיות לוזרים. קשה להבין איך קבוצה מצליחה להפסיד משחק שבו היא מובילה כבר ב-14 נקודות עם שלוש דקות לסיום, אבל אם ממש מתעקשים – יש לזה סיבה וקוראים לה ברט פארב. מי היה מאמין שבגילו פארב ישבור את שיא הקריירה שלו ביארדים (האמת, הייתי בשוק שזה היה משחק ה-400 יארד השני שלו בסך הכל. למאנינג, למשל יש עשרה כאלו. פאק, אפילו למאט קאסל יש כבר שניים). ולצחוק על כולנו כשהוא מוביל את הקבוצה שלו לעוד קאמבק. הא, הצעקות שאתם שומעים ברקע? זה אני בוכה מהכאבים שהפרגון לפארב גורמים לי.

– הקבוצה השניה שהיתה ותישאר לוזרית היא דטרויט, שלמרות שנתנה משחק פשוט מצוין במשך שלושה וחצי רבעים, עדיין הצליחה להפסיד לג'טס. הג'טס כמובן יכולים להיות מאוד מרוצים מהניצחון – כמו שאמרנו, כל ניצחון בליגה הזאת נקנה בהרבה זיעה ואסור לזלזל בו (תשאלו את הפטריוטס שהפסידו לקליבלנד) אבל עם השמחה על הניצחון צריך לבוא שם בדק בית רציני. אם נוציא מכלל חשבון את 5 הדקות האחרונות, הרי שבשני המשחקים האחרונים ביחד התקפת הג'טס שמה על הלוח 10 נקודות בסך הכל – שבע מתוכן באות ממסירה ארוכה על מגרש שלם לברלייון אדוארדס. אם שבוע שעבר אפשר היה להגיד שזאת ההגנה הטובה של גרין ביי, הרי שהשבוע הליונס לא מהווים תירוץ. משהו לא מתקתק בהתקפת הסילונים.

– מה תגידו על פייטון היליס? נאחס, זה מה שיש להגיד עליו. כי הרי רק שבוע שעבר דיברתי על זה שאין רצים לבנים בליגה, כשאני שוכח את היליס לגמרי, והנה הוא בא השבוע וחיסל את הפטריוטס שלי.

– עכשיו נותר לראות האם היה מדובר בנפילה רגעית או שאכן הפטריוטס לא טובים כמו שהמאזן שלהם רמז – ואין קבוצה יותר טובה לבחון את זה מאשר פיטסבורג בשבוע הבא – חתיכת משחק מחכה לנו בין שניים מהק"בים הכי טובים בליגה, שתי קבוצות שחולקות בינהן חמש אליפויות בעשור האחרון, ושתייהן עם 6 ניצחונות.

רגעים מעטים אחרי עלות השחר
ניין אילבן

No Comments

ברק 9 בנובמבר 2010

ראשית השיפוט במשחק של האיגלס-קולטס היה מזעזע (איפה הלואליות, איפה), אוהדים נותנים צ'פחות עידוד לשחקנים שהם עוברים במנהרה יותר חזקות מהנגיע בקסדה של מאנינג, ועוד ב4 ו18. לא יאמן.
צריך גם לזכור שיש הבדל בין החמרת הליגה לענישה על פגיעות ראש (גם אם במקרה הזה זה היה מאד גבולי, ואני בספק אם אכן יהיו השעיות) לבין החוקים שנועדו להגן על הקווטורבאקים, נקרא להם, חוקי בריידי. שנועדו להגן על זרימת ההכנסות של הליגה.

ודז בריאנט הוא הדבר היחיד שחיובי השנה בדאלאס.

גיל 9 בנובמבר 2010

אני די מאוכזב מהעונה הזו עד עכשיו. יש יותר מדי בלבול, שלא לומר היסטריה מצד שופטים, מאמנים ושחקנים. חלק גדול מהמשחקים מוכרע היום בגלל ביצועים של קבוצות מיוחדות, חלק מזה נובע משינויי חקיקה שלא מאפשרים להגנה לחסום עם 4 שחקנים במרכז למשל למניעת פציעות. זה נחמד כשפה ושם קבוצות הספיישל טים עושות מהלך גדול אבל כשרוב המשחקים מוכרעים על ט"ד או פחות אז יש לקבוצות המיוחדות יותר מדי כוח היום וזה הורס את החוויה. אני מרגיש שהליגה כאוטית מדי ובעוד זה לרוב נחמד כשיש אנדרדוגיות שמצליחות, הבעייה היא כשזה קורה בגלל רמה נמוכה יותר מהרגיל. וכן, הפוטבול משתנה ואת זה כבר אמרתי שנה שעברה, רק שלא ציפיתי שהוא ישתנה כזה מהר.

אגב סו, דווקא בעט טוב, ר שזה פגע בקורה.

גיל 9 בנובמבר 2010

אגב, המכללות התחילו אתמול אין איזה פוסט על זה?

אריאל גרייזס 10 בנובמבר 2010

האמת, השנה אני מה זה לא מחובר. בטח ייקח קצת זמן עד שאני אכנס לענינים, באיזור ינואר כשמתחילים המשחקים החטיבתיים

אלון 10 בנובמבר 2010

הדרך לריפיט מתחילה שבוע הבא.

אריאל גרייזס 10 בנובמבר 2010

אלון, טוב, לפחות עכשיו יש לי כותרת לסיקור מכללות הראשון שלי – "רק לא ששבסקי" :-)

אלון 10 בנובמבר 2010

הוא בנה מפלצת. הקבוצה זכתה באליפות, איבדה 3 שחקני חמישיה אבל הקבוצה הנוכחית הרבה יותר טובה.
תשנה את הכותרת העתידית לששבסקי ועוד 345…

אלון חכים 10 בנובמבר 2010

סוף סוף קצת פירגון לפארב ידידינו. היה לי חבל שזה על חשבון אריזונה, אבל ממילא לא יצא מהם כלום השנה. פארב עוד יכול להגיע לפלייאוף…

Comments closed