תנו לי להגיד לכם משהו – אם אתם אוהבים פוטבול, החוף המערבי זה לא המקום בשבילכם. ואם בכל זאת באתם לפה, אז אל תעשו את זה עם ילדים. קשה, קשה מאוד לראות פוטבול בעשר בבוקר כשיש לך ילדים שרק רוצים לצאת מהבית. רק תחשבו על חג ההודיה המתקרב, בזמן שכולכם תתרווחו בשבע או ב-11 בלילה מול הכורסא לראות את דאלאס או דטרויט, אני אצטרך לטייל ברחבי המדינה. מזלכם שפר עליכם, תאמינו לי.
בכלל, שבוע 11 זה בערך הזמן שאני מתחיל להרגיש שאמרתי את כל מה שיש לי לומר. אנחנו יודעים מי הקבוצות המובילות – וזה מתחזק כל שבוע (יש מישהו שאין לו את דאלאס, סיאטל והפטס בטופ 3 שלו, בסדר זה או אחר?), אנחנו יודעים מי הולך על מקום גבוה בדראפט ובעיקר אנחנו יודעים שבאמצע יש הרבה קבוצות שיכולות לנצח אחת את השניה בכל יום נתון וצריך להיזהר לא להסיק מזה יותר מדי מסקנות, שממילא כבר הסקנו לא פעם בעבר.
אז בהתחשב בזה שאני כותב דברים שבטח כבר כתבתי בעבר, הנה ההבחנות שלי מהשבוע:
– אני חושב שאני כותב על גרין ביי כל שבוע, אז אני לא ארחיב עליהם יותר מדי היום, רק אגיד שכואב לי הלב על אהרון רוג'רס. מול וושינגטון הוא עשה באמת כל דבר שהוא יכול וסך הכל ההתקפה שלו היתה לא רעה, כשפתאום יש לו טייט אנד טוב, אבל עם ההגנה הנוראית הזאת שלא מסוגלת לעצור כלום וקירק קאזינס זורק עליה ט"ד של 50 יארד אחד אחרי השני, מה כבר רוג'רס יכול להושיע?
– בכלל, גרין ביי כרגע מזכירים לי את קבוצת הפנטזי הזאת שיש בכל ליגת פנטזי, שאיך שנזרק שחקן לוויברס כי הוא כבר שלושה שבועות לא מביא נקודות, הם ישר הולכים ומרימים אותו, כמו שעשו עם כריסטיאן מייקל מסיאטל השבוע. מיותר לציין שהשחקנים האלו נזרקים לוויברס שבועיים אחר כך כשהביאו אפס תרומה.
– בהערת אגב, תראו את הט"ד הראשון שרוג'רס זרק, תופסים לו את הקסדה, הוא בורח מהשחקן, מספיק לסדר את הקסדה חזרה במקום ואז לזרוק את הכדור מושלם לרסיבר. שיא הקוליות.
– וושינגטון, לעומת גרין ביי, מאוד מאוד מרשימים התקפית. מה שבאמת מרשים זה כמות הכלים שיש להם שם. הרבה רסיברים טובים, טייט אנד, משחק ריצה מעולה. קו התקפה טוב. ממש דאלאס לעניים. קירק קאזינס כרגע בהחלט נראה בדרך להבטיח לעצמו חוזה יפה מאוד בשנה הבאה, בוושינגטון או בכל מקום אחר (תאמינו לי, יהיו לא מעט קבוצות שיהיו מוכנות לשלם הרבה עליו). רק צריך לזכור את כל הכלים שהוא משחק איתם, אם קבוצה חושבת שזה שהיא תחתים אותו היא תקבל התקפה כמו של וושינגטון שכרגע היא ההתקפה השניה הכי טובה בליגה מבחינת יארדים.
– לעומת זאת, ממיאמי אני לא מתרשם. כן, יש להם ניצחונות על הסטילרס (עם ביג בן פצוע) ועל הצ'ארג'רס ובכלל חמישה ניצחונות רצופים אבל כולם, למעט הניצחון על הסטילרס, ניצחונות צמודים. יותר מזה, הניצחונות האלו הגיעו בזכות התעלות של ראיין טיינהיל ברבע הרביעי. אם יש משהו שאי אפשר לסמוך עליו לאורך זמן זה טיינהיל מתפקד טוב ברבע הרביעי. מצד שני, הם משחקים בבית המזרח, הקל יותר יחסית (לא קל כמו שעושים ממנו, כן?) ואם הקבוצות במערב ינגסו אחת בשניה, מה שנראה מאוד סביר, הרי שלמיאמי יש סיכוי לא רע לתפוס את המקום של אחת מהן. אישית, לא הייתי מהמר על זה.
– כשמסתכלים על אריזונה של השנה הדבר העיקרי שעובר לי בראש זה – אף פעם אל תגיד "שנה הבאה" בליגה הזאת. אל תחשוב ששנה הבאה תוכל לחזור לאותה נקודה. בליגה הזאת שבה חצי מהמשחקים לפחות נגמרים בהפרש של ט"ד ומטה, ההבדל בין הצלחה לכישלון הוא מינימלי. רק תראו את הג'איינטס של השנה לעומת שנה שעברה בתור דוגמא הפוכה. זה לא שהמספרים שלהם אוף דה צ'ארטס כרגע, אבל הם משיגים את האיבוד כדור הקריטי פה, את הדאון הראשון הקריטי שם ומנצחים משחקים. במקרה של אריזונה, אפילו שהם הביאו את צ'נדלר ג'ונס ואפילו שיש להם את אחד הראנינג בקס הכי טובים בליגה, הרי שירידה ביכולת של קארסון פאלמר מספיקה כדי להפוך את כל המשחקים הצמודים מנצחונות שנה שעברה להפסדים השנה.
למעשה, הדבר המדהים הוא שלאריזונה יש את ההגנה הכי טובה בליגה ביארדים למשחק, ועדיין היא נראית כרגע חסרת סיכוי לפלייאוף כמעט לגמרי. אין לך מרחב תמרון בכלל בליגה הזאת.
– זה נכון כפליים לגבי סינסי, שעוד לפני הפציעות של איי ג'יי גרין וג'יובאני ברנרד נראו לא מתמודדים. טיפה ירידה באיכות ואתה הופך מקונטנדר לכזה שרק מחכה לדראפט. במקרה של סינסי זה מרגיש לי שהם כבר עברו את השיא שלהם לפני שנה ויתקשו לשחזר אותו בשנים הבאות.
– אל תתנו לטעויות של הספיישל טימס של ניו אורלינס שכביכול עלו להם במשחק השבוע ובודאות עלו להם במשחק שבוע שעבר להטעות אתכם – לא מדובר בקבוצה טובה. ההגנה שלהם מחפירה ודרו בריס היום מוסר לפחות אינטרספשן-שניים בשבוע, מה שמראש מציב את הקבוצה שלו במקום בעייתי. כן, הם שמים הכי הרבה יארדים בהתקפה אבל כשאתה מאבד הרבה כדורים וההגנה שלך לא מסוגלת לעצור כלום, שוב מרווח הטעות שלך הוא אפסי – ופה בדיוק נכנס הספיישל טימס שלהם.
– זוכרים שהיללתי את קנזס סיטי שבוע שעבר? אז הנה בדיוק הבעיה שלה, היא תתקשה מאוד לפוצץ מספרים גם מול קבוצות בינוניות כמו טמפה ביי, מה שמשאיר לה מרווח טעות קטן הרבה יותר ואז כשאלכס סמית כן עושה טעות, הם בבעיה.
– כבר אמרתי לא פעם שהקבוצה שהכי מפחידה אותי ב-AFC היא לא פיטסבורג או אוקלנד אלא דווקא בולטימור. המשחק מול דאלאס הוכיח לי שוב למה. נכון שהם הפסידו ובסוף זה לא היה כזה צמוד, אבל עם עצירה הגנתית אחת נוספת של בולטימור והם היו מסוגלים לקבל את הכדור בחזרה בפיגור ט"ד אחד בלבד. לצערם, דאלאס פשוט שחקה אותם כל המשחק עם הריצות והאופנסיב ליין שלה ולהגנה של בולטימור נגמר הכח. אבל קו כמו שיש לדאלאס יש למעט מאוד קבוצות בליגה, אם בכלל, וההגנה של בולטימור פשוט מצוינת. הם יחזיקו אותך קרוב קרוב אליהם, לא יילחצו כשהם יהיו בפיגור ואז כל מה שצריך זה שפלאקו יעשה כמה מהלכים. לצערם של בולטימור, הלו"ז שלהם לא קל בכלל בעוד לפיטסבורג יש לו"ז קצת יותר נוח וקשה לי לראות שתי קבוצות שעולות מהבית הזה.
– לגבי דאלאס, כבר אמרתי את זה שבוע שעבר, פשוט מאוד מרשימים. חזקים מנטלית הרבה יותר ממה שהיית מצפה מקבוצה שמובלת על ידי שני רוקיז, יודעים להשיג את הפירסט דאון כשצריך (הדרייב האחרון שלהם במשחק שהביא לפילד גול שהעלה ליתרון 10 היה ממש מרשים), מה שכן – ההגנה שלהם עדיין לא משכנעת אותי.
– הדבר החשוב באמת שקרה לדאלאס השבוע לא היה על המגרש אלא מסיבת העיתונאים של טוני רומו. אם רומו לא היה מודיע שהוא מוותר על התפקיד שכרגע שייך לפרסקוט היינו ממשיכים לראות דיונים אינסופיים בסוגיה, חדר ההלבשה היה יכול להקרע על זה, כל ביצוע לא טוב של פרסקוט היינו רואים שוט של טוני רומו בסיידליין. רומו נפל פה על החרב שלו, כל הכבוד לו.
– דאלאס נחמדים והכל, אבל שלא יהיה לכם ספק, ה-team to beat בליגה היום היא סיאטל, בקלות. כמו תמיד, הם תופסים תאוצה בחלק השני של השנה, ראסל ווילסון שוב פעם בריא כמו שמהלך המסירה אליו הראה וההגנה שלהם חזקה כתמיד.
– מה שכן, הפציעה של הראנינג בק שלהם פרוסייס, שהיה נראה כמו חתיכת תגלית, היא בהחלט מכה. משחק ריצה מאוד משמעותי ליכולת של הקבוצה הזאת להריץ את סוג ההתקפה שהיא אוהבת. אולי סוג של קארמה שהם בדיוק ויתרו על הראנינג בק מייקל בשניה שראולס הבריא והיה נראה להם שהם סגורים בעמדה הזאת? לא יודע.
– את השפם של מקאדו עוד הייתי יכול לשרוד, את זה של מאריוטה כבר ממש לא. בן אדם, תעשה עם זה משהו.
– ובשקט בשקט, אינדי משחק אחד מראשות הבית. אנשים שמספידים אותם שוכחים שיש להם את הק"ב הכי טוב בבית (שעכשיו חטף זעזוע מוח ויש סיכויים קלושים שישחק ביום חמישי, מסתבר) ואיצטדיון מאוד מאוד ביתי. בקרב בין אנדרו לאק למאריוטה, בורטלס (מתי כבר הניסוי הזה יסתיים??) ואוסווילר – עם כל הבעיות באימון ובהגנה של אינדי, אני הולך עם אנדרו לאק אני גיבן דיי.
– הא, כן, יוסטון. היו רגעים, אי שם ברבע השלישי של המאנדיי נייט שכל מה שחשבתי לפני המחזור הזה התהפך. פתאום קו ההתקפה של אוקלנד, שהיה כל כך דומיננטי מול דנבר, לא הצליח לייצר מהלך ריצה נורמלי אחד על ההגנה של יוסטון, לפרקים אוסווילר נראה סביר ואפילו ביל אובריאן הלך על דאון רביעי בתוך השטח שלו, שהשתלם לו עם ט"ד בסוף. האם הערכנו לא נכונה את הקבוצה הזאת שההגנה שלה רביעית בליגה ביארדים והיא יותר טובה ממה שאומרים, חשבתי?
ואז הגיע הרבע האחרון וסינדרלה חזרה להיות לכלוכית. ביל אוברייאן עם החלטות ניהול משחק מזעזעות – הולך על דאון רביעי כשהמשחק בשיוויון במקום לזרוק דגל כשהמיקום של הרץ בבירור היה דאון ראשון ואז לא הולך על דאון רביעי כשנשארו שלוש דקות והוא בפיגור ט"ד. לפחות תשמור על איזה שהיא עקביות! וברוק אוסווילר, אלוהים, כמה שהוא גרוע.
– אוקלנד, לעומת זאת, עדיין היתה בהאנגאובר מהמשחק מול דנבר או שאולי מהשבוע ביי. דברים שלפני שבועיים עבדו לה בקלות לא עבדו לה בכלל במשחק הזה. וזה בהחלט צריך להיות דגל אדום מבחינתה, אם השחקנים שלה מסוגלים להרים את עצמם רק במפגש קריטי כמו זה עם דנבר. מצד שני, זאת בהחלט נקודה מעודדת מבחינתם שהם עדיין הצליחו לנצח משחק כזה שבו הם היו בינוניים משני הצדדים של הכדור.
-ואי אפשר בלי מילה על המיקום של המשחק. האצטקה! איזה זכרונות, יא אללה. רק מה, איפה הצל של הכוכב באמצע המגרש? ואיפה מארדונה? סוף סוף ספורט שבו היכולות שלו לטפל בכדור עם היד היו יכולות לבוא לידי ביטוי.
– מילה על ההחטאות אקסטרה-פוינטס שראינו ביום ראשון ובכלל השנה. הנה נתון ששמעתי היום: פילד גולס בטווח של 33 יארד השנה (המרחק שממנו בועטים את האקסטרה פוינט) היו 44 מוצלחים מתוך 45 ניסיונות. לעומת זאת, כבר יש לנו 48 אקסטרה פוינטס שהוחטאו מהטווח הזה השנה! מפחיד, הא? ובכן, זה בדיוק מקרה של "שקרים, שקרים ארורים וסטטיסטיקה". לא שאין בעיות באקסטרה פוינטס השנה אבל ה-48 האלו שהוחטאו – זה מתוך 744 בעיטות כאלו, כלומר – אחוז הצלחה של 93%. עכשיו, נכון שאחוז הפילד גול בנקודה הזאת בדיוק הוא מוצלח יותר אבל מדובר בכמות דגימה שקטנה בסדר גודל ולכן אין שום יכולת להשוות. אם מרחיבים טיפה את טווח הפילד גול בין ה-12 ל-18 מקבלים אחוז המרה של 95%. בהחלט יכול להיות שאנחנו רואים איזה שהיא בעיה לקיקרים עם האקסטרה פוינט הארוך, אבל ההבדלים באחוזים כל כך קטנים שצריך להיזהר מלהתחיל לפתח תיאוריות מורכבות בנושא.
בינתיים, הליגה השיגה בדיוק את מה שהיא רצתה – האקסטרה פוינט הפכה למהלך משמעותי. וההחלטה של טומלין ללכת על המרה לשתי נקודות כמעט כל פעם הופכת להיות הרבה פחות הזויה מאשר בעבר. מעניין מתי נראה עוד מאמנים הולכים בעקבותיו.
94 Comments
הקולטס הקבוצה הכי טובה בבית כל עוד וואט בחוץ שאוסווילר הוא הקב של יוסטון(לא שזאת חוכמה גדולה בבית הזה..) הבעיה שהם עם ההפסדים הנוראים שלהם לגאגס בלונדון ויוסטון (איבדו יתרון 14 5 דקות לסוף) השאירו להם מעט מאוד מרווח טעות… יהיה מאבק מגעיל לפלייאוף שם.
זאת בהנחה כמובן שלאק יעדר רק ממשחק אחד, הימור(עצוב..) שלי זה שהוא לא מסיים את העונה, הבן אדם חטף כבר 35 סאקס ב10 משחקים, הוא קשוח, אבל מעט מאוד היו שורדים כמות כזאת של פגיעות…
מה שמוזר זה שראיתי איתו ראיון בסוף המשחק והוא נשמע סבבה לגמרי, אף אחד לא דיבר על זעזוע מוח – ופתאום זה התפרסם.
כן גם אותי זה הפתיע, אולי זה משהו מאוד מינורי ומנצלים שבוע קצר של הקולטס כדי "לזרוק" משחק אחד…
בכל מקרה כואב לי להגיד בתור אוהד, אבל אנחנו עוד מסוגלים לגרד פלייאוף ואז נתקע עם פאגנו עוד עונה, באמת שעדיף כבר לא.
את הזעזוע מוח הוא הרגיש מיד אחרי מסיבת העיתונאים. בכל מקרה, בלעדיו ובלי קלייטון גאת'רס ( הסייפטי שעשה את העצירה של דימארקו מורי בדאון רביעי וכבר קיבל השוואות לבוב סאנדרס ) אין לנו שום צל של סיכוי נגד פיסטבורג.
אחרי שנפסיד נצטרך לנצח, בין השאר, את מינסוטה ואוקלנד בחוץ ולקוות לשלושה הפסדים של יוסטון ( שניים לא כולל המשחק הישיר שלנו איתם ).
קשה לי מאוד לראות את כל זה קורה.
ונגיד כן, אז נעלה עם 9-7 לפלייאוף ונחטוף שם בראש כי באנו מבית גרוע? אני יודע שזה קצת חוצפה להגיד כי יש הרבה קבוצותשחולמות על פלייאוף, אבל עדיף שפאגנו ואולי גם גריגסון ילכו וזהו.
חכה, בשנה הבאה יהיה לנו את מקארתי או מארווין לואיס…עוד נתגעגע לפגאנו על כל מגבלותיו.
אגב, אם אומרים לי שאני צריך לבחור להעיף אחד מבין פגאנו או גריגסון, אין ספק שאני מעיף את גריגסון ראשון, רק על עצם העובדה שליצן בגמלאות כמו קרומארטי לבש את המדים שלנו למשך כמה וכמה משחקים היה מגיע לו לקבל בעיטה.
מארווין לואיס שם את פגאנו בכיס הקטן. הוא מאמן טוב שאף פעם (חוץ מקארסון פאלמר עד הפציעה) לא היה לו ק"ב באמת טוב. הוא יודע לאמן הגנה.
אבל אתם מפספסים, הבעיה היא לא פגאנו ולא גריגסון, הם הסימפטום. הבעיה היא הבעלים שחושב שהוא חכם גדול ובכוונה מביא מנהלים ומאמנים שהוא יוכל לשלוט בהם.
כן , מארווין לואיס הוא כל מה שאמרת פלאס מאזן 0:7 בפלייאוף ב-14 עונות בסינסנטי. בהחלט נשמע מאוד מבטיח. בשביל להפסיד בפלייאוף אנחנו יכולים להחזיר את דאנג'י ולהעסיק אותו בחצי משרה.
הבעיה עם אירסיי היא לא שהוא מביא מנהלים שהוא יכול לשלוט בהם, אל תשכח שבזמנו הוא הביא בתור ג'נרל מנג'ר את ביל פוליאן, עם הצלחה יפה מאוד בתור ג'נרל מנג'ר בבפאלו ובקרוליינה, לא ממש איש חלש שקל לתמרן אותו.
הבעיה המרכזית ( מלבד כל הסחות הדעת התכופות שהוא מייצר – הסתבכות עם החוק, המיני-ריב עם מאנינג וכו' ) היא שהוא לא מראה שום מחוייבות לנצחון. ברגע שאתה נותן למאמן וג'נרל מנג'ר הארכת חוזה לאחר עונה כושלת, אתה משדר לכל הקבוצה שאין שום חשיבות לנצחון. הוא הססן, לא יודע לחתוך דברים בזמן וקבלת ההחלטות שלו רעה מאוד.
מלבד זאת, יכול להיות שהוא דווקא אדם נחמד….
אתם מפסידים בפלייאוף עם פייטון מאנינג ואנדרו לאק, הוא מפסיד עם המחליף של אנדי דלתון, זה לא בר השוואה בכלל. אתם צריכים מאמן שמבין הגנה, מרווין לואיס מאמן הגנה טוב מאוד. אני בכלל לא חושב שהוא יהיה זמין לכם, אבל יהיה לכם הרבה מזל לקבל אותו
בצורה נואשת, כל עוד הקולטס חוטפים פחות מ30 אנחנו במאזן 5-1! נכון שזה לא היה מול אריות הליגה אבל הנקודה היא שמספיק שההגנה תיהיה סבירה מינוס וללאק יהיה צ'אנס להביא ניצחון.
הקולטס צריכים יותר CULTURE CHANGER מאשר מאמן ומהבחינה הזאת אני מסכים שמארווין לואיס עונה על ההגדרה. מה גם שהוא אחד מהמאמנים הבודדים בליגה עם טראק רקורד מוצלח כטאלנט אבאליואייטר אז אפשר להרוג שתי ציפורים במכה אחת עם המינוי הזה. (ברור שגריגסון גרוע הרבה הרבה הרבה הרבה יותר מפגאנו אבל זה לא ממש משנה כי שניהם זו עיסקת חבילה)
החלום הרטוב היה ונותר איחוד של ג'ים הארבו עם לאק אבל בשביל זה אני מניח שאחד מבני משפחת אירסיי יצטרך לאשפז את אבא במוסד גמילה כדי שיתפכח קצת מכל האלכוהול והסמים שהוא לוקח. אני חושב שזו כנראה המשרה היחידה ב-NFL שיכולה לפתות את הארבו לחזור מגן העדן במישיגן.
הפסד ראשון (שני העונה) של דאלאס ויחזרו הדיבורים על רומו. ככה זה תקשורת, במיוחד כשאלו הקאובויס
אבל איפה הדירוג עוצמה? כבר פיתחתי ציפיות :)
פאדיחה. בהתחלה לא חשבתי שיהיה לי מספיק על מה לכתוב אז החלטתי לעשות דירוג עוצמה (להלן הכותרת) ואז גיליתי שיש לי יותר מדי מה לכתוב על הקבוצות אז ויתרתי..
עכשיו כשווילסון בריא אני במקום כל קבוצות ה-NFC הייתי מתחיל לדאוג. מדהים איך הקבוצה הזו בונה ומתקנת את עצמה במהלך העונה כל פעם מחדש. שיקמו באופן סביר את הריסות קו ההתקפה מוצאים כל פעם מישהו חדש שיסחוב את הכדור.
לגבי השפמים יש לך רק עוד שבועיים לחכות.
מפתיע שלא הולכים יותר על ניסיונות המרה ל-2 נקודות. גם טומלין עשה את זה רק ב-4 משחקים.
אריאל, אחרי הפסקה הראשונה ממש ריחמתי עליך, והייתי צריך להכנס לכאן כדי להרגע:
https://www.youtube.com/watch?v=VImqiFWRWZ4&t=162s
פוטבול יהיה לך תמיד (גם בריידי ובליצ'ק נצחיים נראה לי) – אבל הזדמנות ל- power ranking של הפארקים הלאומיים – בין ילוסטון ליוסמיטי – זו משימה שלא תשכח לעולם.
לא יודע למה הוידיאו נפתח באמצע, נלחץ לי בטעות כנראה.
הדרוג שלי:
1. ילוסטון
2. גליישר פארק – בהפרש מזערי רק בגלל שילוסטון כל כך מגוון
3. יוסמיטי בעיקר בגלל הג'אינט סוקויה
מה עם הסחנה?
רק בני דודינו יודעים מה קורה שם. יהודים לא תמצא שם
"Gan Hashlosha National Park, selected by Time Magazine as one of the top 20 tourist sites in the world"
הדירוג שלי (זה רק ווסט קוסא כי רק שם הייתי):
1. ילוסטון
2. יוסמיטי
3. דנאלי באלסקה (מקום מטריף)
4. ברייס קניון (קטן אבל מדהים)
5. פארק ציון
6. גארנד טיטאן
7. גראנד קניון (יפה מאוד אבל תכ'לס מאוד משעמם. באתי, ראיתי, הלכתי)
8. ארצ'ס נשיונל פארק (ביוטה, מקום מדהים)
9. גליישר (לא יודע, לא נפלתי)
דרך אגב, הסחנה מקום מדהים. הייתי עם הילדים לפני כמה שנים, היה אחלה
וואלה, שכחתי גם את קרייטר לייק באמת (עכשיו חורף, הכל סגור שם..)
ילוסטון כל כך אובר רייטד. יוטה שולטטטטת.
כן, ארצ'ס, קניונלנד, ציון, ברייס – כולם מדהימים. עדיין צריך להגיע מתישהו לסולט לייט ולאיזור.
לילוסטון יש יתרון גדול מאוד על כל שאר המקומות כמעט וזה הבעלי חיים שבו. גם הפעילות הגעשית אתה לא רואה בדרך כלל במקומות אחרים – חוץ מזה, אני מסכים שהוא בעיקר גדול ולא מדהים. אבל זה שאתה יכול לראות דובים וזאבים ואת כל הבפאלו האלו – זה מוסיף המון.
מהבחינה הזאת דנאלי הוא פשוט מטורף. כל כך הרבה חיות והטבע פשוט מדהים שם.
אני פחות מתלהב מחיות ויותר מסלעים אז אתה יכול להבין.
חוץ מזה הגרנד קניון ממש לא משעמם אם אתה לא נשאר על הצוק ויורד למטה.
כן, תמיד תכננו לרדת למטה ואיכשהו זה לא יצא
זה קטע קצת מעצבן שם (גרנד קניון) , צריך לבוא מוקדם בתחילת הקיץ ככה שהקצה הצפוני פתוח, להכנס בצד אחד, שמישהו יסיע את האוטו לצד השני, ואז אפשר לחצות אותו ברגל (לוקח יומיים לפחות). אבל חוויה מטורפת.
יש לי תמונה שבה אני עומד על הקצה ומסתכל למטה, לא הרגשתי כזה פחד בחיים כמו אותו רגע, אבל בתמונה רואים שיש לי עוד איזה 5 צעדים… האנרגיה של המקום מאוד מיוחדת.
יוטה בהחלט מדהימה מבחינת כמות ואיכות הפארקים. אבל משום מה תמיד עוצרים אותי שוטרים שם בכבישים, לאשתי ולי יש תאוריה שזה בגלל הלוחיות של קליפורניה :)
זה כי יש לך רק אישה אחת באוטו
חחחח. לא חשבתי על זה. פעם הבאה אני אוסף טרמפיסטיות, נראה איך זה יעבוד
אקאדיה במדינת מיין גבוה ברשימה
בדיוק באתי לרשום את זה. השבוע קמפינג שעשינו שם לפני שלוש שנים זכור לכולנו כקמפינג הטוב ביותר שעשינו, ועשינו הרבה.
מקום פשוט יפהפה.
אני מבסוט שזרמתם עם הרעיון שלי. הפעם האחרונה שביקרתי ביוסמיטי היתה לפני 30 שנה, ובילוסטון וגליישר לא הייתי אף פעם אז… יש מה להשלים ולמה לצפות.
גם אני מאוד אוהב את אקדיה גם את הווייט מאונטנס בניו המפשיר.
בקיץ האחרון טיילתי עם המשפחה באריזונה ויוטה ובכל אחד מהפארקים נדהמנו מחדש. עוד יותר מ zion, bryce והגראנד קניון, אהבתי את סדונה – slide rock state park וה- red rock crossing ואת Lake Powell (שקצהו הדרומי ליד פייג', אריזונה, על גבול יוטה) שהיה השיא מבחינה חווייתית (גם לילדים). מכל אחד מהמקומות טעמנו מעט.
נופים כל כך שונים המיוחדים. אי אפשר באמת להשוות. טיילו כמה שיותר ותהנו!
אמנם בקנדה אבל באנף וג'ספר פארקים מופלאים
מקומות מטורפים.
מסכים עם הדירוג של יוטה גבוה גבוה ברשימה. הייתי שם הקיץ וקיבלתי מחבר מקומי (בן 80!) ספר של כל המקומות היפים שם – חבל על הזמן. הייתי בסולט לייק סיטי וקצת הצידה יש שם פארקים מדהימים שאף אחד לא סופר אותם או מדבר עליהם. יש שם אגם נסתר עם סלמנדרות בגובה 3000 מטר בערך שעד שאתה לא מגיע ממש לשפתו אתה לא רואה אותו. המקומיים, אולי כדי למנוע נהירה, קוראים לו cecret lake במקום secret lake. אבל בדקתי עכשיו בגוגל – וזה כבר מופיע גם עם שגיאת הכתיב.
הדבר הכי יפה שראיתי בשיקגו, היה… הסרט באיימקס על הפארקים (של יוטה, בין השאר).
הצצה: https://www.youtube.com/watch?v=gSgGTumPe4M
איזה סרטון נהדר!
מסכים לגבי סדונה. מקום יפהפה.
בגליישר ראיתי הכי הרבה מינים של בעלי חיים וזה מה שהכי מעניין אותי. השאלה היא גם אם אתה הולך בטריילז או סתם נוסע ממקום למקום.
יש לי שאלה לגבי טיילגייטינג:
איך בדיוק מצליחים לקיים את הדבר הנ"ל בתקופות כאלו באיזורים כמו מינסוטה, שיקגו, ניו יורק, ויסקונסין, ניו אינגלנד וכו' וכו'?
אפשר בכלל לקיים טיילגייט במזג אוויר של נובמבר וצפונה בכלל?
הטנדרים כל כך מצויידים שיש לך את כל מה שצריך לעשות טיילגייט גם בשלג. זוכר טיילגייט בפוקסבורו בשלג כשלא היה צריך בכלל לקרר את הבירות
אבל כל הכיף זה שהרבה אנשים עושים יחד לא?
מגרש החניה היה מפוצץ, שלג או לא
ציטוט השבוע:
false start…everybody but the center…offence
ציטוט השבוע שלי – טד באולס לא היה מצליח להכניס מוטביציה באסיר לקיים סקס..
ביליתי 4 ט'אנקס גיבינגס בארה"ב. בשלושה מהם טיילתי בפארקים שונים. בעיה נפלאה. ברביעי התארחתי אצל קרובי משפחה אוהבי פוטבול. תענוג. מלא אוכל, מלא בירה ומלא פוטבול.
שוט נפלא לטעמי מהמשחק של הקאובוייז: דאק יושב על הספסל ושותה מכוס קרטון. מסיים לשתות וזורק אותה מעבר לכתף לפח שמאחור. מפספס. קם כמו ילד טוב, מרים את הכוס ושם בפח. ילד טוב. יש עתיד.
לא ידעתי ממה להנות יותר מזה שקם להחזיר, או מזה שQB מפספס ממרחק של מטר
לגמרי
לגבי המשחק באצטקה – השופטים התאכזרו ליוסטון לפחות פעמיים. גם בריצה ל-60 יארד של הופקינס בדרייב הראשון שנפסלה כי דרך על הקו (הוא לא) וגם בדאון הרביעי שהיה צריך לתת להם שוב פירסט דאון. הכדור לא הונח במקום.
הריידרס יצאו מהמשחק הזה די בנס.
אוסויילר לא כל כך גרוע בעיני. הוא צעיר ולא יציב, כנראה לא שווה את חוזה המיליונים שלו (כמה קיוביס באמת שווים?) אבל נראה שיש לו פוטנציאל טוב.
לגבי האקסטרה פוינט – ככל שמחטיאים יותר המשחק יותר מעניין, פחות צפוי, ויותר סיכוי שילכו בעתיד להמרות של 2. אין לי בעיה עם זה.
השיפוט אכן היה מחריד ודפק קשות את יוסטון. תוסיף לזה את הטימטום של אובראיין ואין לך שום סיכוי לנצח את המשחק הזה
מצויין.
-ההגנה של קרוליינה נראית טוב מאוד מאז הביי. כנראה מאוחר מדי
-ההגנה של בולטימור באמת מעולה ולא ראיתי משהו שעוצר את דאלאס כמו שהם במחצית הראשונה. בסוף באמת הקיר נפל אחרי שהקו התקפה הפעיל עליו עומס אדיר (הבדל גדול בפוזשן)
-את החריגה בפספוסי בעיטות השבוע (דיברו על 7 רק במחצית הראשונה של הסדרה המוקדמת) הסבירו גם על ידי הרוחות החזקות שהיו ביום ראשון.
– עוד תופעה שלא מדוברת כמעט היא החולשה ההגנתית של סינסניטי השנה. הבנתי שעזבו אותם כמה שחקני מפתח בקיץ.
ג'ימי סמית הקורנר מספר 1 של הרייבנס פצוע ולא שיחק. בלעדיו אין מי שיכול להתמודד עם המימדים והעוצמה של דז.איתו אני מאמין שהקיר של של ברנדון וויליאמס ומייקל פירס היה מחזיק מעמד
מעבר לזאק אור, ווב, מוסלי וסאגס, מי שהתרשמתי ממנו במשחק הזה ולא הכרתי פני זה יאנג.
דירוג עוצמה שלי:
סיאטל
דאלאס
פאטס
….
בערך 4 קבוצות סתמיות
בערך 20 קבוצות בעעע
…..
…..
ניינרס
…..
…..
ירושלים ליונס
קליבלנד
השאלה אם הליונס המקומית מנצחת בקליבלנד
התגלגלתי פה מצחוק (:
אני לא רואה איך אפשר לדרג את סן פרנסיסקו מעל קליבלנד (או הליונס לצורך העניין או אריות יהודה)
הניצחון ההזוי על הראמס מבלבל אותכם מעט, מדובר בקבוצה גרועה יותר ולא במעט. ראיתי את הליונס בעונת ה 16-0 ואני חושב שהניינרס פאתטים יותר (אמנם אני מעורב רגשית…)
ההגנה הגרועה בליגה (אחרונה בנקודות למשחק, יארדים למשחק ויארדים בריצה למשחק). ההתקפה כמעט הכי גרועה בליגה (30 ביארדים, 24 בנקודות) ואני מניח שאם ננכה מזה את המחזור הראשון התוצאות תהיינה עגומות יותר.
לפי אתר ה NFL, קליבלנד ניצבים מעל הניינרס בדירוג, הן ב total offense והן ב total defense
אם אתה יכול להגיד מי הולך לפתוח בק"ב בקליבלנד בשבוע הבא בלי לפתוח אינטרנט, אני מוריד את הכובע. ראיתי את הניינרס השבוע, אין ספק שהם נוראיים, אבל קליבלנד זה בדיחה
משהו על סטטיסטיקה.
אריאל דיבר ביומן האליפות על ההגנה של הפטס שמאוד נחלשה. אני מסכים עם כל מילה שלו. רואים שההגנה די מחוררת ולא מבצעת כמעט חטיפות. אממה – בסטטיסטיקה של נקודות היא מקום שלישי בליגה עם ממוצע של 18 למשחק. אחרי הסיהוקס (17.3) ומינסוטה (17.6), ולפני דאלאס, דנבר, רייבנס, קנזס ועוד הגנות שנחשבות הרבה יותר חזקות.
יש לזה כנראה כמה הסברים.
1. יריבות יותר חלשות בלו"ז (הסבר לא משכנע. עדיין לא נפגשו עם הג'טס)
2. יותר עצירות ברד זון. ההגנה נותנת הרבה יארדים (מקום 17, 355 יארד למשחק) ופירסט דאון אבל מהדקת אחיזה בחלק הקרוב לשער והיריבות נאלצות להסתפק בשער שדה.
3. ההתקפה חזקה וגומרת את המשחקים מוקדם (סוף רבע שלישי או תחילת רביעי). היריבות חייבות לשחק מהר, להסתכן, לקחת דאון רביעי במקום פילד גול וצוברות פחות נקודות. זה גם גורם בסוף לפחות נקודות בהתקפה כי בגרבג' טיים לא מנסים לעשות נקודות אלא לאכול את השעון.
עוד הסבר אפשרי זה החריג הסטטיסטי שיצר המשחק נגד יוסטון בו הם עצרו אותם על 0 נק' שלמות.
מספיק שתוציא את המשחק הזה מהמשוואה והם כבר עם ספיגה של 20 נק' למשחק, מן הסתם זה היה מוריד אותם כמה וכמה מקומות בדירוג.
תוסיף לזה את העובדה שהלוז שלהם היה "באמת" קל, אפילו כשהם כבר נפגשו מול קבוצות שהן איכשהו סבירות הם נהנו מפציעות כמו של רות'ליסברגר ושל מקוי, ותגלה שהעובדה שהם מקום שלישי בליגה זה בלוף סטטיסטי ותו-לא.
אגב, הבלוף עובד גם לכיוון השני. ההתקפה של נ"א מדורגת רק במקום השישי בליגה בנקודות, זה נובע ממשחק הבית נגד בפאלו בו הם לא השיגו אפילו נקודה אחת.
סטטיסטיקה כוללת תמיד כמה חריגות. אם תוציא את החריגות לכל הקבוצות תקבל תוצאות אחרות.
מסכים שיש כאן קצת הטעיה אבל אולי ההגנה של הפטס פחות גרועה משנראה. היא משחקת על טרייד אוף כשהיא מאפשרת הרבה יארדים על הקרקע אבל סוגרת את המרחב האווירי. נדמה לי שזה מאפיין את הפטס בכל השנים האחרונות.
זו גם הסיבה שאני לא מסתכל כמעט על סטטיסטיקה עונתית עד למחזור 9-10. עד אז לכל חריגה קטנה יש השפעה גדולה על הממוצע. אחרי כן, כמו שאומרים, הסטטיסטיקה נוטה להתיישר (אבל עדיין, כתמיד, קצת תשקר)
ההגנה של הפטס לא טובה, נקודה. היא מקום 17 בליגה ביארדים. אתה יכול להגיד שזאת הגנת bend but not break כשיש פער של 10 מקומות בין הנקודות ליארדים, לא 15. היא נהנתה מיריבות יחסית קלות (יש להם את הלוז הכי קל בליגה בערך כי הם משחקים נגד בית הצפון ב-AFC ובית המערב ב-NFC, יחד עם הבית שלהם פעמיים) ומהתקפה שלא מעט פעמים משאירה מעט זמן ליריבה על המגרש. והם לא מסוגלים להשיג איבודי כדור בכלל, שזה גם פקטור משמעותי. אי אפשר לבנות על המספרים האלו לפלייאוף
מעניין שבשנה-שנתיים האחרונות אלו היו הבתים הכי חזקים. רק הם באים להתמודד מול הפטס וכולם מתפרקים… מזל של מניאקים. ;)
אתה יודע, כל היריבות של הפטס לבית מקבלות את אותם בתים. איכשהו, זה לא עוזר להם..
דווקא לדולפינס ולבילס יש עונה לא רעה בסטנדרטים שלהן.. הג'טס באמת לא פונקציה.
ואני אמנם שונא את הפטריוטס וחושב שהם רמאים וחרא של אנשים, אבל הם גם קבוצה מצויינת.
זה כשאין לך מה לכתוב??
טור מעולה.
ההתקפה של סיאטל לא תספיק לה השנה, הקו שם נוראי.
כשווילסון בריא היכולת של הקו הרבה פחות קריטית, ממילא את הזריקות הכי טובות שלו הוא עושה כשהוא יוצא מהפוקט
אני אוהב את סיאטל הגנה מעולה – אבל התקפה משהו שם לא זורם . חסר אולי איזה חוליו ג'ונס.
מה שכן נהנתי השבוע זה מההגנה המטורפת של בולטימור .וואוו!! הם מסוכנים .
דירוג עוצמה שלי:
פאטס
דנבר
סיאטל
לא רק שחסר חוליו ג'ונס , חסר גם וולטר פייטון , לורנס טיילור טוני גונזלס ודיון סנדרס
ועוד דבר שהוזכר לפני שבוע – קאם צ'נסלור! עם כל ההגנה האדירה שהייתה גם כשלא שיחק – הבחור רמה בפני עצמה. נמצא בכל מקום, וגם כשכבר יש תפיסה הוא לא נותן רבע יארד מעבר, כנ"ל לגבי מהלך ריצה שמגיע לרדיוס הקרוב שלו
ההבדל בין מיאמי של השנה לבין מיאמי של שנים קודמות זה שאת אותם משחקים שהם מנצחים השנה (4 מתוך 5 הניצחונות הגיעו אחרי פיגור ברבע הרביעי) הם הפסידו בשנים קודמות.
קו ההתקפה עובד בצורה טובה מאוד (למרות ש2/5 ממנו היה פצוע נגד ס"ד),מה שעוזר למשחק הריצה שהגיע משום מקום עם אדג'אי ונותן יותר זמן לטננהיל שלמד מגייס איך לנהל משחק ולא לעשות שטויות שהוא לא צריך לעשות.
ההגנה השהיה מטורפת
הלוז של מיאמי עד סוף העונה נראה לא רע.
צריכים לנצח בבית את הניינרס, קרדינלס ופטס (משחק אחרון שאולי לא יקבע לפטס. שתי עונות אחרונות הדולפינס ניצחו אותם בבית). את הג'טס בחוץ יכולים לנצח ויפסידו כנראה לרייבנס ולבילס בחוץ.
מאזן של 10:6 עשוי להספיק לוויילד קארד.
10 נצחונות כמובן
כרגע שני הווילד קארד מהמערב עם שבעה ניצחונות, זה נכון שהם צריכים לשחק אחד נגד השני אבל אני מתקשה לראות איך עשרה ניצחונות יספיקו, לדעתי תצטרך 11 (וגם זה לא בטוח, הפטס ב-2008, למשל, השיגו 11 ניצחונות בזכות לוז קל, כמו שיש למיאמי השנה, ועדיין לא נכנסו).
חוץ מזה, זאת מיאמי, בטוח שהם יצליחו להפיל את עצמם בזמן אמת
:/
אני ממש רואה את תסריט ש3 הקבוצות מהמערב יהיו יחד עם הפטס בסיבוב השני של הפלייאוף. מעניין אם יש תקדים
אני לא לגמרי מסכים איתך לגבי סיאטל. החזרה של ראולס באה להם בזמן והם אכן רצו אתמול יותר מכל משחק אחר עד כה (ומול ההגנה של האיגלס שרחוקה מלהיות פראיירים). עם כל הכבוד לפרוסייס, ראולס רמה אחת מעליו.
אני חושב שברגע שיש לסיאטל אופציה של ריצה, מה עוד שווילסון חזר לניידות שלו, העבודה של הליין הופכת להיות פשוט הרבה יותר קלה. ראינו ניצנים של זה בשבוע שעבר מול הפטריוטס והבשלה של זה אתמול (שלשום) מול האיגלס. פתאום לא הייתה להם בעיה בליין ואין כמו ווילסון שיודע לנצל בליצים לחורים בעומק השדה (באדיבות ג'ימי גרהאם כמובן).
אתמול כצפוי הסקונדרי שלהם חיסל את חוליית התופסים של וונץ, אני חושב שכשמייקל בנט יחזור הם יהפכו להיות פשוט קבוצה אימתנית.
הבעיה היחידה איתם יכולה להיות שהם מגיעים לשיא מוקדם מדי.
ואף מילה על הטד של ווילסון שקיבל מסירה מבולדווין?
פרוסייס נתן להם מימד שלראולס אין. הוא רסיבר במקצוע שלו ויודע לרוץ ראוטים מעולים וזה חשוב מאוד לסיאטל. בלעדיו, משחק הריצה הופך שוב חד-גוני משהו. לגבי כל השאר, אין משהו שאנחנו לא מסכימים עליו. אמרתי שהם הטים טו ביט, לא?
לפיט קרול יש ביצים לשחק טריק פלייז ברגעים קריטיים. עשו פייק פילד גול נהדר לפני שנתיים בפלייאוף נגד גרין ביי בפיגור 16:0 כשהיו חייבים להפוך את המומנטום במשחק ועשו טאץ' דאון יפהפה.
קבוצה עם הרבה עומק ואומץ.
עשה גם אחלה טריק פליי בחצי הדקה האחרונה של הסופרבול
אנחנו יכולים גם לא להסכים על ההגדרה של החולייה של פילי כ"תופסים"
נו, אי ההסכמה היא רק לגבי הרנינג בקס.
העובדה היא שנגד האיגלס, סיאטל רצו יותר מכל משחק אחר עד כה. גם יותר פעמים וגם יותר יארדים וגם יותר יארדים לנשיאה.
כן, רק שאתה כולל נשיאה של 74 יארד של פריסייס, שעכשיו פצוע. ראולס לדעתי יתקשה מאוד לשאת בנטל לבדו
אוף ניינרס ניינרס… בית שימוש של הליגה….
אריאל – יש מישהו מעניין בדראפט?
אולי איזה תואם אלכס סמית כמו שביזבזו בחירה ראשונה ב – 2005?
רודג'רס נראה בדיכאון ובצדק. פורסמה עליו כתבה שבה מסופר שהוא מסוכסך עם כל העולם. המשפחה הקרובה, חברים לעבר לקבוצה וחברים נוכחיים. כתבים שמכירים את רודג'רס מאשרים את הסיפורים שם. הרבה לחץ עליו.
גם אני התרשמתי מבולטימור. סטית סמית' האב הביא את תפיסת כדור בסיידליין
לדרגת אומנות. ועדיין, אני חושב שהאייאפסי יוכרע בגמר בין דנבר לניואינגלנד.
הייתי הקיץ בגליישר וביילוסטון , (וקנדה גם ) יש טרק מדהים במני גליישר לאגם עם קרחונים שצפים בו, לוקח כל דבר , יילוסטון זה חובה אבל צפוף…..
מחמיא שמה שמפריד בין הפטס לריקוד זו קבוצה שלא מסוגלת לעשות טאצ , חבל שאין פנדלים כי טאקר נשאר לבד כמי לא החטיא העונה בעיטה מכל סוג שהוא .
ילוסטון צפוף רק במקומות ה… ובכן צפופים (קניון, אולד פיית'פול, ממות')
בילינו שם שמונה ימים, בעיקר בטרקים ומסלולי יום, ורוב הזמן היינו די לבד
הטרקים בצד של מני גליישר מעולים והצד הזה עדיף בעייני. סוויפט קארנטס לדוגמא.
מעניין ששינית את דעתך בנושא ה-XP, לעומת שבוע שעבר. רק לציין, טענת שבוע שעבר שהליגה הלכה רחוק מדי, תרתי משמע עם ה-XP.
הפעם אתה מציין את הליגה על ההחלטה הזו, שלדעתי נכונה.
אבל מי אנחנו ?
לא הייתי נגד שבוע שעבר ולא רשמתי שאני בעד הפעם. שבוע שעבר תהיתי האם הליגה הלכה רחוק מדי והשבוע כתבתי שהליגה השיגה את מה שהיא רצתה. זה לא אומר שאני בעד, רק שהמהלך שלהם הצליח.