נו האדל – סיכום מחזור 11 (דירוג עוצמה)

תנו לי להגיד לכם משהו – אם אתם אוהבים פוטבול, החוף המערבי זה לא המקום בשבילכם. ואם בכל זאת באתם לפה, אז אל תעשו את זה עם ילדים. קשה, קשה מאוד לראות פוטבול בעשר בבוקר כשיש לך ילדים שרק רוצים לצאת מהבית. רק תחשבו על חג ההודיה המתקרב, בזמן שכולכם תתרווחו בשבע או ב-11 בלילה מול הכורסא לראות את דאלאס או דטרויט, אני אצטרך לטייל ברחבי המדינה. מזלכם שפר עליכם, תאמינו לי.

בכלל, שבוע 11 זה בערך הזמן שאני מתחיל להרגיש שאמרתי את כל מה שיש לי לומר. אנחנו יודעים מי הקבוצות המובילות – וזה מתחזק כל שבוע (יש מישהו שאין לו את דאלאס, סיאטל והפטס בטופ 3 שלו, בסדר זה או אחר?), אנחנו יודעים מי הולך על מקום גבוה בדראפט ובעיקר אנחנו יודעים שבאמצע יש הרבה קבוצות שיכולות לנצח אחת את השניה בכל יום נתון וצריך להיזהר לא להסיק מזה יותר מדי מסקנות, שממילא כבר הסקנו לא פעם בעבר.

אז בהתחשב בזה שאני כותב דברים שבטח כבר כתבתי בעבר, הנה ההבחנות שלי מהשבוע:

– אני חושב שאני כותב על גרין ביי כל שבוע, אז אני לא ארחיב עליהם יותר מדי היום, רק אגיד שכואב לי הלב על אהרון רוג'רס. מול וושינגטון הוא עשה באמת כל דבר שהוא יכול וסך הכל ההתקפה שלו היתה לא רעה, כשפתאום יש לו טייט אנד טוב, אבל עם ההגנה הנוראית הזאת שלא מסוגלת לעצור כלום וקירק קאזינס זורק עליה ט"ד של 50 יארד אחד אחרי השני, מה כבר רוג'רס יכול להושיע?

– בכלל, גרין ביי כרגע מזכירים לי את קבוצת הפנטזי הזאת שיש בכל ליגת פנטזי, שאיך שנזרק שחקן לוויברס כי הוא כבר שלושה שבועות לא מביא נקודות, הם ישר הולכים ומרימים אותו, כמו שעשו עם כריסטיאן מייקל מסיאטל השבוע. מיותר לציין שהשחקנים האלו נזרקים לוויברס שבועיים אחר כך כשהביאו אפס תרומה.

– בהערת אגב, תראו את הט"ד הראשון שרוג'רס זרק, תופסים לו את הקסדה, הוא בורח מהשחקן, מספיק לסדר את הקסדה חזרה במקום ואז לזרוק את הכדור מושלם לרסיבר. שיא הקוליות.

– וושינגטון, לעומת גרין ביי, מאוד מאוד מרשימים התקפית. מה שבאמת מרשים זה כמות הכלים שיש להם שם. הרבה רסיברים טובים, טייט אנד, משחק ריצה מעולה. קו התקפה טוב. ממש דאלאס לעניים. קירק קאזינס כרגע בהחלט נראה בדרך להבטיח לעצמו חוזה יפה מאוד בשנה הבאה, בוושינגטון או בכל מקום אחר (תאמינו לי, יהיו לא מעט קבוצות שיהיו מוכנות לשלם הרבה עליו). רק צריך לזכור את כל הכלים שהוא משחק איתם, אם קבוצה חושבת שזה שהיא תחתים אותו היא תקבל התקפה כמו של וושינגטון שכרגע היא ההתקפה השניה הכי טובה בליגה מבחינת יארדים.

– לעומת זאת, ממיאמי אני לא מתרשם. כן, יש להם ניצחונות על הסטילרס (עם ביג בן פצוע) ועל הצ'ארג'רס ובכלל חמישה ניצחונות רצופים אבל כולם, למעט הניצחון על הסטילרס, ניצחונות צמודים. יותר מזה, הניצחונות האלו הגיעו בזכות התעלות של ראיין טיינהיל ברבע הרביעי. אם יש משהו שאי אפשר לסמוך עליו  לאורך זמן זה טיינהיל מתפקד טוב ברבע הרביעי. מצד שני, הם משחקים בבית המזרח, הקל יותר יחסית (לא קל כמו שעושים ממנו, כן?) ואם הקבוצות במערב ינגסו אחת בשניה, מה שנראה מאוד סביר, הרי שלמיאמי יש סיכוי לא רע לתפוס את המקום של אחת מהן. אישית, לא הייתי מהמר על זה.

– כשמסתכלים על אריזונה של השנה הדבר העיקרי שעובר לי בראש זה – אף פעם אל תגיד "שנה הבאה" בליגה הזאת. אל תחשוב ששנה הבאה תוכל לחזור לאותה נקודה. בליגה הזאת שבה חצי מהמשחקים לפחות נגמרים בהפרש של ט"ד ומטה, ההבדל בין הצלחה לכישלון הוא מינימלי. רק תראו את הג'איינטס של השנה לעומת שנה שעברה בתור דוגמא הפוכה. זה לא שהמספרים שלהם אוף דה צ'ארטס כרגע, אבל הם משיגים את האיבוד כדור הקריטי פה, את הדאון הראשון הקריטי שם ומנצחים משחקים. במקרה של אריזונה, אפילו שהם הביאו את צ'נדלר ג'ונס ואפילו שיש להם את אחד הראנינג בקס הכי טובים בליגה, הרי שירידה ביכולת של קארסון פאלמר מספיקה כדי להפוך את כל המשחקים הצמודים מנצחונות שנה שעברה להפסדים השנה.

למעשה, הדבר המדהים הוא שלאריזונה יש את ההגנה הכי טובה בליגה ביארדים למשחק, ועדיין היא נראית כרגע חסרת סיכוי לפלייאוף כמעט לגמרי. אין לך מרחב תמרון בכלל בליגה הזאת.

– זה נכון כפליים לגבי סינסי, שעוד לפני הפציעות של איי ג'יי גרין וג'יובאני ברנרד נראו לא מתמודדים. טיפה ירידה באיכות ואתה הופך מקונטנדר לכזה שרק מחכה לדראפט. במקרה של סינסי זה מרגיש לי שהם כבר עברו את השיא שלהם לפני שנה ויתקשו לשחזר אותו בשנים הבאות.

– אל תתנו לטעויות של הספיישל טימס של ניו אורלינס שכביכול עלו להם במשחק השבוע ובודאות עלו להם במשחק שבוע שעבר להטעות אתכם – לא מדובר בקבוצה טובה. ההגנה שלהם מחפירה ודרו בריס היום מוסר לפחות אינטרספשן-שניים בשבוע, מה שמראש מציב את הקבוצה שלו במקום בעייתי. כן, הם שמים הכי הרבה יארדים בהתקפה אבל כשאתה מאבד הרבה כדורים וההגנה שלך לא מסוגלת לעצור כלום, שוב מרווח הטעות שלך הוא אפסי – ופה בדיוק נכנס הספיישל טימס שלהם.

– זוכרים שהיללתי את קנזס סיטי שבוע שעבר? אז הנה בדיוק הבעיה שלה, היא תתקשה מאוד לפוצץ מספרים גם מול קבוצות בינוניות כמו טמפה ביי, מה שמשאיר לה מרווח טעות קטן הרבה יותר ואז כשאלכס סמית כן עושה טעות, הם בבעיה.

– כבר אמרתי לא פעם שהקבוצה שהכי מפחידה אותי ב-AFC היא לא פיטסבורג או אוקלנד אלא דווקא בולטימור. המשחק מול דאלאס הוכיח לי שוב למה. נכון שהם הפסידו ובסוף זה לא היה כזה צמוד, אבל עם עצירה הגנתית אחת נוספת של בולטימור והם היו מסוגלים לקבל את הכדור בחזרה בפיגור ט"ד אחד בלבד. לצערם, דאלאס פשוט שחקה אותם כל המשחק עם הריצות והאופנסיב ליין שלה ולהגנה של בולטימור נגמר הכח. אבל קו כמו שיש לדאלאס יש למעט מאוד קבוצות בליגה, אם בכלל, וההגנה של בולטימור פשוט מצוינת. הם יחזיקו אותך קרוב קרוב אליהם, לא יילחצו כשהם יהיו בפיגור ואז כל מה שצריך זה שפלאקו יעשה כמה מהלכים. לצערם של בולטימור, הלו"ז שלהם לא קל בכלל בעוד לפיטסבורג יש לו"ז קצת יותר נוח וקשה לי לראות שתי קבוצות שעולות מהבית הזה.

– לגבי דאלאס, כבר אמרתי את זה שבוע שעבר, פשוט מאוד מרשימים. חזקים מנטלית הרבה יותר ממה שהיית מצפה מקבוצה שמובלת על ידי שני רוקיז, יודעים להשיג את הפירסט דאון כשצריך (הדרייב האחרון שלהם במשחק שהביא לפילד גול שהעלה ליתרון 10 היה ממש מרשים), מה שכן – ההגנה שלהם עדיין לא משכנעת אותי.

– הדבר החשוב באמת שקרה לדאלאס השבוע לא היה על המגרש אלא מסיבת העיתונאים של טוני רומו. אם רומו לא היה מודיע שהוא מוותר על התפקיד שכרגע שייך לפרסקוט היינו ממשיכים לראות דיונים אינסופיים בסוגיה, חדר ההלבשה היה יכול להקרע על זה, כל ביצוע לא טוב של פרסקוט היינו רואים שוט של טוני רומו בסיידליין. רומו נפל פה על החרב שלו, כל הכבוד לו.

– דאלאס נחמדים והכל, אבל שלא יהיה לכם ספק, ה-team to beat בליגה היום היא סיאטל, בקלות. כמו תמיד, הם תופסים תאוצה בחלק השני של השנה, ראסל ווילסון שוב פעם בריא כמו שמהלך המסירה אליו הראה וההגנה שלהם חזקה כתמיד.

– מה שכן, הפציעה של הראנינג בק שלהם פרוסייס, שהיה נראה כמו חתיכת תגלית, היא בהחלט מכה. משחק ריצה מאוד משמעותי ליכולת של הקבוצה הזאת להריץ את סוג ההתקפה שהיא אוהבת. אולי סוג של קארמה שהם בדיוק ויתרו על הראנינג בק מייקל בשניה שראולס הבריא והיה נראה להם שהם סגורים בעמדה הזאת? לא יודע.

– את השפם של מקאדו עוד הייתי יכול לשרוד, את זה של מאריוטה כבר ממש לא. בן אדם, תעשה עם זה משהו.

– ובשקט בשקט, אינדי משחק אחד מראשות הבית. אנשים שמספידים אותם שוכחים שיש להם את הק"ב הכי טוב בבית (שעכשיו חטף זעזוע מוח ויש סיכויים קלושים שישחק ביום חמישי, מסתבר) ואיצטדיון מאוד מאוד ביתי. בקרב בין אנדרו לאק למאריוטה, בורטלס (מתי כבר הניסוי הזה יסתיים??) ואוסווילר – עם כל הבעיות באימון ובהגנה של אינדי, אני הולך עם אנדרו לאק אני גיבן דיי.

– הא, כן, יוסטון. היו רגעים, אי שם ברבע השלישי של המאנדיי נייט שכל מה שחשבתי לפני המחזור הזה התהפך. פתאום קו ההתקפה של אוקלנד, שהיה כל כך דומיננטי מול דנבר, לא הצליח לייצר מהלך ריצה נורמלי אחד על ההגנה של יוסטון, לפרקים אוסווילר נראה סביר ואפילו ביל אובריאן הלך על דאון רביעי בתוך השטח שלו, שהשתלם לו עם ט"ד בסוף. האם הערכנו לא נכונה את הקבוצה הזאת שההגנה שלה רביעית בליגה ביארדים והיא יותר טובה ממה שאומרים, חשבתי?

ואז הגיע הרבע האחרון וסינדרלה חזרה להיות לכלוכית. ביל אוברייאן עם החלטות ניהול משחק מזעזעות – הולך על דאון רביעי כשהמשחק בשיוויון במקום לזרוק דגל כשהמיקום של הרץ בבירור היה דאון ראשון ואז לא הולך על דאון רביעי כשנשארו שלוש דקות והוא בפיגור ט"ד. לפחות תשמור על איזה שהיא עקביות! וברוק אוסווילר, אלוהים, כמה שהוא גרוע.

– אוקלנד, לעומת זאת, עדיין היתה בהאנגאובר מהמשחק מול דנבר או שאולי מהשבוע ביי. דברים שלפני שבועיים עבדו לה בקלות לא עבדו לה בכלל במשחק הזה. וזה בהחלט צריך להיות דגל אדום מבחינתה, אם השחקנים שלה מסוגלים להרים את עצמם רק במפגש קריטי כמו זה עם דנבר. מצד שני, זאת בהחלט נקודה מעודדת מבחינתם שהם עדיין הצליחו לנצח משחק כזה שבו הם היו בינוניים משני הצדדים של הכדור.

-ואי אפשר בלי מילה על המיקום של המשחק. האצטקה! איזה זכרונות, יא אללה. רק מה, איפה הצל של הכוכב  באמצע המגרש? ואיפה מארדונה? סוף סוף ספורט שבו היכולות שלו לטפל בכדור עם היד היו יכולות לבוא לידי ביטוי.

– מילה על ההחטאות אקסטרה-פוינטס שראינו ביום ראשון ובכלל השנה. הנה נתון ששמעתי היום: פילד גולס בטווח של 33 יארד השנה (המרחק שממנו בועטים את האקסטרה פוינט) היו 44 מוצלחים מתוך 45 ניסיונות. לעומת זאת, כבר יש לנו 48 אקסטרה פוינטס שהוחטאו מהטווח הזה השנה! מפחיד, הא? ובכן, זה בדיוק מקרה של "שקרים, שקרים ארורים וסטטיסטיקה". לא שאין בעיות באקסטרה פוינטס השנה אבל ה-48 האלו שהוחטאו – זה מתוך 744 בעיטות כאלו, כלומר – אחוז הצלחה של 93%. עכשיו, נכון שאחוז הפילד גול בנקודה הזאת בדיוק הוא מוצלח יותר אבל מדובר בכמות דגימה שקטנה בסדר גודל ולכן אין שום יכולת להשוות. אם מרחיבים טיפה את טווח הפילד גול בין ה-12 ל-18 מקבלים אחוז המרה של 95%. בהחלט יכול להיות שאנחנו רואים איזה שהיא בעיה לקיקרים עם האקסטרה פוינט הארוך, אבל ההבדלים באחוזים כל כך קטנים שצריך להיזהר מלהתחיל לפתח תיאוריות מורכבות בנושא.

בינתיים, הליגה השיגה בדיוק את מה שהיא רצתה – האקסטרה פוינט הפכה למהלך משמעותי. וההחלטה של טומלין ללכת על המרה לשתי נקודות כמעט כל פעם הופכת להיות הרבה פחות הזויה מאשר בעבר. מעניין מתי נראה עוד מאמנים הולכים בעקבותיו.