ילדה רעה

הניצחון הגדול הזה המשיך תחושה נפלאה ונהדרת של אוהדי הקבוצה, שקיימת כבר מספר שנים, שזו קבוצה גדולה, שעושה דברים מדהימים. בניגוד לדעה הרווחת, יש לה נשמה שקיימת בזכות עצמה ומרחפת הרבה מעל לים השנאה והקנאה, אי שם בספירות הגבוהות. להיות לבד מול נאפולי בלילות ארוכים, ובו בזמן לשמוע מבתי השכנים את שאגות השבט כשבארסה מבקיעה עוד שער, לחזות ברמירז רוקד סמבה מול קאמפ-נואו שקט להחריד אחרי צ׳יפ מהאגדות, להרגיש גאווה כשלמפארד בועט טיל בקור רוח מהנקודה, להאמין שדרוגבה יכבוש כשנותרו עוד כמה דקות על השעון...

כשאביגיל בתי הכינה שרשרת גומיות ובגולתה כדור-רגל, והעניקה לי אותה ביום שלישי בערב, הודיתי ואמרתי לה שזה ייתן לצ׳לסי מזל. הבטחתי לענוד את התכשיט הזול והפשוט (בצבעי שחור-לבן וללא כחול, מלבד גומיה כחולה אחת שהשתרבבה בטעות) על צווארי. הקמע הזה עבד. יותר מההוא של אברם גרנט ב-2008.

הניצחון הגדול הזה המשיך תחושה נפלאה ונהדרת של אוהדי הקבוצה, שקיימת כבר מספר שנים, שזו קבוצה גדולה, שעושה דברים מדהימים. בניגוד לדעה הרווחת, יש לה נשמה שקיימת בזכות עצמה ומרחפת הרבה מעל לים השנאה והקנאה, אי שם בספירות הגבוהות. להיות לבד מול נאפולי בלילות ארוכים, ובו בזמן לשמוע מבתי השכנים את שאגות השבט כשבארסה מבקיעה עוד שער, לחזות ברמירז רוקד סמבה מול קאמפ-נואו שקט להחריד אחרי צ׳יפ מהאגדות, להרגיש גאווה כשלמפארד בועט טיל בקור רוח מהנקודה, להאמין שדרוגבה יכבוש כשנותרו עוד כמה דקות על השעון…

כשצחקו על צ׳לסי שהיתה אלופת-אירופה הראשונה שהודחה בשלב הבתים, אני חשבתי שבסך-הכל קיבלנו קצת חופש מהטירוף הזה, מנוחה ללב, מה גם שבסוף ההשפלה הנוראה הפכה למסע מופלא בשלבים המתקדמים של היורופה קאפ לעבר גביע נוסף. ונכון שיש לנו גם אוהדים שמחפשים רק סיפוק מהיר, רכישות יקרות ופיטורים מיידיים למנג׳רים כושלים – אבל התכנות האלה שייכות יותר לבעלים מאשר לאוהדים שמוכנים לתת הכל תמורת עוד ערב אחד ששום דבר בו אינו בלתי אפשרי.

ועכשיו היתה ההגרלה לחצי הגמר שהוכיחה כמה אמוציות הגרלה יכולה להוציא מאנשים. אתלטיקו הנפלאה הצליחה איכשהו להסתבך ברגליים של צ׳לסי ובמרכז הפלונטר ברחבה ניצב תיבו קורטואה, השוער המושאל שהפך פתאום לדמות טראגית. פתאום מדברים על זה שאולי עדיף שלא ישחק! כי הרי ברור שהוא ייתן לקבוצת האם שלו מתנות. וצ׳לסי היא כמובן הילדה הרעה.

והורג אותי שכולם יודעים בדיוק מי יגיעו לגמר. כל אחד כמובן עם הדעה שלו, אבל כולם בטוחים. מוריניו יידע מה צריך לעשות מול סימאונה. פפ ייכשל מול ריאל. אנצ׳לוטי ימעד. באיירן קבוצה רכה מדי. אתלטיקו עסוקה מדי בליגה. לצ׳לסי יש הגנה איטית מדי. השחקנים של באיירן כבר עם הראש במונדיאל. וכולם פתאום קוראים לסימאונה צ׳ולו כאילו הם ידעו שקוראים לו ככה לפני שבוע.

אביגיל בטוחה שצ׳לסי היא הקבוצה הטובה בעולם. כלומר, אולי יחד עם ברצלונה, שאותה סבא שלה, הסוציאליסט הנצחי, שלחם באל-עלמיין אוהד ממרומי 88 שנותיו. בינתיים ברצלונה מחפשת את עצמה במסדרונות פיפ״א ובקרב התלת-ראשי השוחק בלה-ליגה, וצ׳לסי ממשיכה הלאה לעבר הערב הקסום הבא.

אביגיל נולדה ב-2008. ואתם יודעים מה? היא צודקת.

necklace-chelsea

אל תשכחו את רוטרדם!
גביע או כלום

7 Comments

אביאל 12 באפריל 2014

מדויק לגבי ההרגשה של צ׳לסי, למרות שדרוגבה עזב, לאמפרד וטרי הזדקנו הרוח עדיין נשמרת.

MOBY 12 באפריל 2014

יש לכם מאמן ענק!
שושלת הבאה נבנית על שרידי הקבוצה ההיא. אבל הרומנטיקה מחייבת להחזיק אצבעות לפסיכים ממדריד גם בלא ליגה וגם בליגת המיליארדרים.

משה 13 באפריל 2014

אהבתי את המשפט על סימאונה :)
לגבי צ'לסי, אם הייתי אוהד שלה הייתי חושב שזו עונה בינונית. צ'לסי לא תיקח את הליגה להערכתי בעונה בה יונייטד נכשלה, סיטי גמגמה וליברפול מנצלת את המצב. אני מעריך שצ'לסי לא תיקח את הצ'מפיונס. גם אם אני טועה בהימור היו כמה אלופות בינוניות שידעו לנצל את ההגרלה והכנה למשחקי גביע כדי לזכות בגביע.

משה אהרון 13 באפריל 2014

התכונה הזו של הבעלים היתה בעיקר כלפי המאמן. בנוגע לשחקנים, הרוב נשאר לתקופה ארוכה. צ'ך, מיקל, טרי, למפארד, דרוגבה ועוד. אגב מאמנים, מעניין לראות את תחלופת המאמנים אצל באיירן בעשור האחרון. שמונה חילופי מאמנים. אבל מי רוצה להשוות עכשיו את באיירן לצ'לסי כשבאיירן חווה את התקופה הרומנטית שלה…

בילבו באגינס 13 באפריל 2014

אין ספק שזאת קבוצה עם הרבה אופי. אבל כדורגל גדול בטח אין לה.

כחול 13 באפריל 2014

פוסט שמתאר בדיוק את מה אני מרגיש. זאת קבוצה יוצאת דופן שיש לה נשמה ועמוד שדרה אדיר.

אני מקווה שנצליח להפתיע שוב פעם את כל המזלזלים/שונאים…

יאללה ליברפול(אבל רק היום ;) )

Roy 14 באפריל 2014

תיארת מהי אהדה של צ'לסי בצורה מושלמת. תודה. :)

Comments closed