פלסבו

לפני כמה שנים, בסוף הקיץ, התחיל לי מעיין גירוד בעור הידיים. הגירוד עבר, והופיעו שלפוחיות קטנות. אחרי אולי שנה, השלפוחיות הזדהמו והפכו לפצעים לא נעימים. ואז הכל נעלם כאילו לא היה. כך חלפו מספר שנים, עד שיום אחד מצאתי את עצמי בלחץ של פרוייקט שאני הייתי צוואר הבקבוק בו (כמפתח משחקים), עם לקוח אמריקאי שרגיל לעמוד בזמנים, רשת טלויזיה לילדים שמחכה להשקה, רשימה אין סופית של באגים ומטלות, לחץ אטומי. אני זוכר שהלכתי להרגע עם צ'לסי-ליברפול במוליבלום, עמדתי שם עם הפיינט גינס ביד והעמדתי פנים שאני נרגע, אבל בפנים כולי רתחתי וחשבתי על הבאגים, על שיחת הסקייפ… ואז השלפוחיות פרצו, ואיתן פצעים כואבים, ניסיתי לעבוד עם כפפות, רחיצה וחיטוי, משחה על בסיס סטרואידים, משחה יותר חזקה, שום דבר לא עזר. נאלצתי לשכב במיטה ולקרוא ספר במשך שבועיים. הלקוחות המאוכזבים נאלצו לחכות.

כשניסיתי למצוא טיפול שיעזור לי, בדקתי מספר אופציות. עברתי לשתיית מים מינרלים בלבד, נמנעתי ממתכות מחשש לאלרגיה לניקל, רופא העור, שנתן לי גישה ללא תור מרוב רחמים, הציע מספר טיפולים תרופתיים, כמו הזרקה של סטרואידים לווריד. ביקרתי גם אצל מדקר סיני, שנתן לי מוצרים משלימים באלף שקל, דקר אותי בעוד שלוש-מאות, וקבע פגישה עוד שלושה ימים. בחיפושיי הקדחתניים אחר מזור, הגעתי גם להומאופתיה. מה שמשך אותי בשיטת הטיפול המוזרה הזו היה דבר אחד: היא הציעה רפואה שלמה.

אני לא אכנס לויכוח ארוך השנים לגבי הומיאופתיה. רבים סבורים שמדובר בפלסבו, בשרלטנות, באחיזת עיניים, ברפואת אליל גרמאנית. גם אני חששתי מכך. אולם מה שגרם לי לרצות בדרך הטיפול הזו היה שהיא היחידה שהציעה לי (לא הבטיחה) שתרפא אותי מהחבילה כולה. ללא טיפולים חוזרים, ללא מוצרים משלימים, ללא פחד מהסתבכות והשתכללות המחלה. כמובן שהלכתי על זה.

כבר שלושה קייצים שאני טפו טפו טפו לא סובל מהשלפוחיות. אני גם מרגיש חסין לגמרי. פעם בחצי שנה אני קובע פגישה, מקבל עוד 3 כדוריות זעירות ומתקתקות, מגלגל אותן מתחת ללשון, ומרגיש נפלא.

***

ועכשיו, מעבר חד למלחמה בעזה.

האווירה הכללית בישראל היא כרגע של "שתוק, תן להלחם, אחר-כך כבר נראה". אני לא מתייחס כרגע לאלה שמעוניינים לשטח את עזה, אלא לרוב, שרוצה למצוא פתרון אופטימלי לבעיה שנוצרה.

כל מי שמנסה לדבר נגד המלחמה, נחשב מיד לבוגד. עדיין לא הבנתי לגמרי למה, אבל אני אנסה להסביר את הסיבות בקצרה. אני אחלק את המתנגדים לשלושה סוגים עיקריים:

1. אנשים שמזדהים עם הצד השני

2. אנשים שלא מעוניינים לשלם את המחיר המוסרי או המחיר בחיי אדם שהמלחמה דורשת

3. אנשים שמבקרים את המלחמה כפתרון לא יעיל

לטעמי, חלק גדול מאד מהכעס העצום על השמאל, השמאל הקיצוני, השמאל הרדיקלי, והשמאל הברווזי מתבסס על הסוג הראשון. הזדהות עם האויב בעתות כאלו היא קשה מנשוא עבור רבים. אני מוכרח לציין, שאם חושבים על זה באופן רציונלי, אני לפחות מגיע למסקנה שהזדהות עם הצד השני אין בה סכנה אמיתית למישהו מכלל הציבור, וגם אינה יעילה לשיפור מצבו של הצד השני. אם אני מפרסם תמונה של שני ילדים קטנים שנהרגו בלילה בעזה, אני לא עוזר להם לחזור לחיים, וגם לא אגרום פתאום למישהו להבין שאנשים אמיתיים נמצאים בצד השני של הפצצות. בחייאת רבאק, אנשים כרגע נמצאים במצב של היסטריה, לראות תמונה של משפחה שנטבחה עלול אם כבר לדחוף אותם לייאוש רב יותר ולאלימות קשה עוד יותר.

אני אומר פה עוד דבר קשה מאד: אם אני הייתי עכשיו מנהיג אילו מן הצדדים, הדבר האחרון שהיה מעניין אותי הוא מניין ההרוגים. זה נשמע מטורף. כי אנחנו מדינה שסופרת כל חלל, חברה שעוטפת את המתים בתכריכי קדושה ובוכה על כל הרוג. מהיותי בן למשפחה שכולה, אני מודע להרס הבלתי נתפס שכל מוות גורם למשפחה שלמה, לדכאון שעלולות ליפול אליו האמהות, לאי הוודאות הכלכלית, ליתומים שנשארים ללא משענת.

ולמרות זאת: מנהיג צריך לדעת את המטרות שאליהן הוא מתכוון להגיע, ולחתור אליהן. מלחמת תש"ח גבתה קורבנות רבים, אולם בעקבותיה קמה מדינת היהודים. אני לא אכנס פה לדיון האם ניתן היה להמנע ממנה, כמה פשעי מלחמה נעשו במהלכה, וכו'. אבל היא השיגה את המטרה שלשמה נתכנסנו כאן, מכל קצווי תבל. יכול להיות שניתן היה לסיים אותה באופן שישאיר לפלסטינים מרחב מחיה מוצלח יותר, בהחלט היה עדיף אם היו הרבה פחות פליטים, וכך היו נמנעות מאיתנו אולי כל מלחמות עזה, לדוגמה. אבל זה כבר קרה.

לכן, הסוג השני, אלה שאינם מעוניינים לעשות מעשה לא מוסרי, או לספוג את המחיר בחיי אדם, הם למעשה אנשים המתעסקים בספירת גופות ולא במהות. בדיוק כמו אלה שמעוניינים להרוג כמה שיותר.

וזה מביא אותי אל הסוג השלישי.

כששיתפתי אתכם בסיפור הלא-מאד-מעניין של השלפוחיות שלי, התכוונתי בעצם לומר שמה שצריך לכוון אותנו תמיד הוא המטרה אותה אנחנו רוצים להשיג. כשהייתי שקוע בטיפולים, משחות, רופאים, מדקרים ורחמים עצמיים, היה לי קשה לראות את הדברים שאני רוצה לחוות בעולם הזה. ממעמקי הכאב, היה נראה שעוד מטפל שרלטן רק יגרום לי לאבד זמן יקר, ושאין סיכוי שכל התסמינים האיומים ששיתקו אותי ייעלמו כלא היו. זה היה נשמע דמיוני. אבל כשמצאתי משהו שרציתי להאמין בו, מציאות שממש משכה אותי, הבחירה נעשתה קלה מאד.

בסופו של דבר, האנשים שמתנגדים למלחמה כפתרון, רוצים לחתור למציאות שבה הם באמת מעוניינים לחיות. והם מוכנים לשלם על כך מחיר, אפילו יקר. בהחלט יכול להיות שבדרך לשם יצטרכו להתמודד עם איומים קיומיים. יכול להיות שהדרך תגרום להם להבין דברים חדשים. יכול להיות שבדרך יגלו שיש להם מטרות חדשות ואף טובות ומופלאות יותר מהקודמות.

***

הציבור השפוי, הרוב, מרגיש במידה מסויימת שבוי בידי שני קצוות של קיצונים שמכתיבים את המצב: מצד אחד המתנחלים, הימנים הקיצוניים, המשיחיים, וחבריהם. מצד שני השמאל הרדיקלי, הקיצוני, הערבים הישראלים, וחבריהם.

הסיבה שהקיצונים יוצרים כל-כך הרבה רעש, ונראה לפעמים כאילו כולם כלי משחק בידיהם, היא שחלקם לפחות יודע את המטרות שלו, או לפחות סימן אי אילו מטרות ארוכות טווח. יש להם חזון שהם רוצים בו וחולמים עליו. והם פועלים להגשימו.

הימין הקיצוני והמתנחלים פועלים להגשמת מדינה יהודית על מקסימום שטח, שבה מיעוט ערבי אוטונומי ללא זכויות מלאות. מעין מדינה דו-לאומית עם כוכבית. חיים על החרב, אבל לפחות כמו שכתוב בספר(טה). יש גם סיכוי שזה יביא ליציבות אזורית, כשהמדינות השכנות יבינו שעל כל תוקפנות הן זוכות להרג מאסיבי של אזרחים. עד שגם להן יהיה נשק השמדה המונית. אבל ניחא.

השמאל הרדיקלי פועל להגשמת אחד מהשניים: שתי מדינות ונורמליזציה עם העולם הערבי, או מדינה דו-לאומית עם זכויות שוות לכלל אזרחיה, חלק גם מאמין ב"שריון" מסוים לזכויות היהודים במקרה שיהיו מיעוט. הכוכבית במקרה של השמאל היא אפשרות לשלום בעל משמעויות רחבות יותר.

וכלל הציבור – מה המטרות שלו? שקט של עוד שלושה חודשים לפני הירי הבא? צמצום רב ככל האפשר בנפגעים מפעולות איבה? בניית עוד מרחבים מוגנים? חפירת תעלה מסביב לעזה?

***

מה שלא עוזר לציבור לבחור מטרות ראויות הוא הנהגה שנמנעת מיצירת חזון וחתירה להגשמתו. הממשלה אכן נהיית קיצונית וימנית ככל שהזמן עובר, אולם בכל הנוגע להכרעות, אין המנהיגים מצליחים להגיע למדיניות ברורה, שמובנת לציבור ועוזרת לו להחליט. עם כל הכבוד למתלהמים, ניתוק עזה מחשמל אינו חזון. יכול להיות שזהו צעד חשוב, אולם גם הקוראים להרחבת הענישה והאלימות אינו בהכרח מקרבים אותנו למטרות כלשהן. יכול להיות שלהרוג 100,000 עזתים עם טיל תמוז נשמע לאנשים מסוימים כמו צעד נבון, אבל האם יש בכך סיכוי לקרב אותנו למטרות? בעזה עדיין יהיו 1,600,000 תושבים, והם עדיין ירצו לחיות, ועדיין לא יהיה להם מקום אחר ללכת אליו. לכן גם הליצנים שקוראים לאלימות קשה יותר משטים בציבור ואינם מציעים דבר.

***

אם לפני כמה שנים עוד היה אפשר לקבל את מה שכתבתי כאן מבלי לטעון ובמידה רבה של צדק: "אתה לא מבין איפה אתה חי. אתה במזרח התיכון. יש פה איסלאם פונדמנטליסטי. המשטרים נופלים. הכל מתפורר. אתה הזוי." – אז היום כבר ברור שזהו המצב. אי היציבות באזור כבר התרחבה הרבה מעבר למה שקשור בישראל (יש מי שיאשימו את ישראל בכל צרות העולם, אבל לצערנו יש גם עוולות שאינן ישראליות). המרחב נהיה הרבה יותר קשה לתמרון.

ולמרות זאת, אנחנו חייבים, מוכרחים, אני לא יודע איזו עוד מילה יש להוסיף פה, להיות דבקים במטרות שלנו, להיצמד לחזון שלנו. זוהי החובה שלנו כלפי ילדינו. כלפי הורינו. אתם יודעים מה, סופרי-גופות: כלפי אלה שמתו וכלפי אלו שעוד ימותו.

וזה אפשרי. בניגוד למה שרבים סבורים, אובמה לא יושב בחדר הסגלגל וצופה ב"החלטה" של לברון ג'יימס. כלומר, הוא כן, אבל בזמן שנשאר הוא מנסה לבנות עולם יותר דיפלומטי, יותר חכם, שמעקר את הסכנה דווקא מהבסיס שלה. במקום לזרוק פצצות על אירן – הוא הגיע להסכם. את ארגוני הטרור הוא לאט לאט מייבש. במצרים התמיכה שלו גרמה לכך שהאיסלאם הקיצוני דווקא ירד (כן! גם זה יכול לקרות). באוקראינה הדרך של המערב להראות לרוסים שירגיעו היתה חסימה של חשבונות הבנק של האוליגרכים הרוסים, דבר שהביא תוך שבועיים לעצירה של הסחף. דווקא המדיניות האלימה של ג'ורג' בוש, הראשון והשני, היא זו שהביאה להתפוררות המשטר של סדאם חוסיין, שהיה גרוע מאד אך יציב, ולהשתוללות הג'יהאדיסטית שאנחנו חוויים כעת.

אבל אובמה הוא רק אדם אחד. אם נאמין שיש לנו בני-ברית בעולם, ויש לנו כאלה (מספיק לראות את התמיכה הרחבה בזכותה של ישראל להגן על עצמה בכל אירופה כדי להבין את זה). אם ננסה להאמין ששום דבר לא אישי. האנטישמיות קיימת, אבל היא רק אחת מבין אלף מגמות שקיימות בעולם וסותרות זו את זו. לא צריך להיות אכפת לנו מה חושבים עלינו ואם אנחנו נחשבים מוסריים בעיני אחרים. צריך להתרכז אך ורק במטרה. יש לנו כר פעולה. לא צריך למהר. לא להשתולל. אבל צריך לחתור ללא הפסקה למציאות פחות אלימה. ואולי אולי אפילו יפה.

זו הבחירה שלנו.

פלסבו

 

 

מישהו להלחם איתו. אברה
עצב גדול מאוד

67 Comments

ניב 22 ביולי 2014

תן לי לחסוך לך גלולה, פעם הבאה תשתה כוס מים.. זה (לא) מכיל את אותם חומרים ובאותם ריכוזים (אלא אם רופא האליל לא דילל כיאות ואז מי יישורך).

עורב סגול 22 ביולי 2014

פוסט גאוני. הצלחת לגרום לתמיכה בהומאופטיה להיות החלק ההגיוני של הפוסט.

גור אילני 22 ביולי 2014

יופי. ובמה אתה כן תומך?

עורב סגול 22 ביולי 2014

בתגובה של רועי.
לדעתי אפילו מישל אובמה כבר לא חושבת שבעלה נשיא מוצלח במיוחד.

מיכאל 22 ביולי 2014

+1

זה רק אני 22 ביולי 2014

אז אתה אומר ש-17 טילי תמוז ופתרנו את הבעיה בעזה?

נשמע זול בהחלט

גור אילני 22 ביולי 2014

יכול להיות שפתרנו את ״בעיית״ עזה. ואז מה? יש גם את הגדה, ואת שאר המזה״ת. הבדיחה אולי מצחיקה מאד (היא לא) אבל גם היא מראה כמה הכיוון הזה לא ריאלי.

המפץ הגדול 24 ביולי 2014

גור, אני לא יודע אם זה עיוורון או רמייה עצמית שעומד בבסיס הפוסט הזה.
אז בוא ואחדש לך משהו, שכנראה עדיין לא הבנת:
אנחנו יצאנו למלחמה הזאת לא בגלל שרצינו.
אנחנו לא ירינו את הירייה הראשונה.
אנחנו לא הגבנו במשך כמה ימים לרקטות שנורו עלינו.
אנחנו קיבלנו על עצמנו הפסקת אש, והחמאס הפרו אותה, 3 פעמים מאז תחילת הלחימה.

עכשיו בוא נחזור לסיבות שפירטת.
1. אין סכנה בהזדהות עם הצד השני, כח עוד היא לא באה על חשבון הזדהות עם הצד שלך. כאשר אתה עיוור לכך שנגררנו למלחמה הזאת כנגד רצוננו, אתה לא מסוגל לגלות אמפטיה לעמדה שלנו. מה היינו אמורים לעשות? להמשיך לא להגיב? לתת לתושבי הדרום ואח"כ המרכז לחיות תחת רקטות כל יום, רק כי יש לנו כיפת ברזל? לתת להם להמשיך להכין את המתקפה הגדולה שתכננו לראש השנה הבא, שבו התכוונו לתקוף אותנו בעת ובעונה אחת ברקטות ובפריצה מ 40 מנהרות כדי לתפוש בני ערובה יישובים שלמים? איפה ההבנה שלך שלא הייתה לנו אפשרות אחרת?
2. אי נכונות לשלם את המחיר שהמלחמה גובה. סלח לי על הבוטות, אבל שוב היהירות השחצנית המתנשאת הזאת. מישהו שאל אותך מה אתה מוכן ומה אתה לא מוכן? אם לא היית נלחם היית משלם פחות? לטווח הארוך היית משלם הרבה יותר. ההנחה המתנשאת שהכל תלוי בנו ובמה שאנחנו נעשה היא הזויה ומנותקת מהמציאות. הטענה "שלום עכשיו" היא טענה הזויה לא פחות מ"טרנספר עכשיו". אי אפשר לעשות טרנספר ואי אפשר לעשות שלום. זה לא תלוי רק בנו. מישהו מהצד השני צריך להביע הסכמה כדי שיהיה שלום, והם אומרים לך בכל דרך אפשרית שהם לא רוצים שלום, אבל אתה חושב ש"לא יכול להיות שהם לא רוצים שלום. אני רוצה שלום, אז גם הם בטח רוצים שלום". אתה חושב שלא לרצות שלום זה איום ונורא, ולכן מי שאומר שהם לא רוצים שלום, טוען שהם איומים, והוא בעצם גזען. אבל זה הכל בראש שלך. אתה מדבר עם עצמך. הם לא רוצים שלום, והם שונים, ויש להם סדרי עדיפויות מוסריים שונים, ואם לא תשפוט את סדרי העדיפויות השונים האלה כנוראיים, אלא רק תקשיב להם ותבין אותם, תוכל להיפטר מהאימפריאליזם התרבותי שלך, שבו אתה כופה על כל העולם את סולם הערכים שלך. הם רוצים דברים אחרים שחשובים להם יותר משלום. למשל – כבוד לאומי. למשל, הישגים דתיים. זה סולם הערכים שלהם. אנחנו יכולים לא לאמץ אותו ועדיין לזהות שהוא שונה משלנו.
3. המלחמה כפיתרון לא יעיל. אכן, באמת, כאשר יבוא אליך רוצח וישים סכין על צוארך, אני ממליץ לפניך להתלבט האם זה יעיל להתנגד. יש לך פאקינג ברירה? החמאס מצהיר בכל רגע נתון שהוא רוצה את השמדתך. לא לחיות איתך בשלום, אפילו לא לאפשר לך לחיות כמיעוט בארצו שלו. לא. הוא מטיף במערכת החינוך, בטלוויזיה ובכל מקום לשנאה ולרצח של יהודים. לא רק ציונים, לא רק ישראלים, יהודים. סקר אמריקאי גילה ש 66% מהפלסטינים (הציבור הרחב, לא המנהיגים הרעים) חושבים שתפקיד הרש"פ הוא תוכנית השלבים. אם אתה לא יודע מה זה, צא ולמד. בקצרה זה אומר – להשיג כמה שיותר באמצעים מדיניים (הסכם שלום), ואז לכבוש את כל השאר ולטהר את המדינה מיהודיה. זאת התוכנית ש 66% אחוז מכל הפלסטינים רוצים ושואפים אליה. אז נכון. המלחמה לא נבחרת כי היא פיתרון יעיל. ההנחה המוקדמת שיש פיתרון יעיל היא הבעייתית. כאשר הצד השני רוצה לשחוט אותך, אין פיתרון יעיל. הדבר היחיד שאתה יכול לעשות זה לשרוד (גם באמצעות מלחמות, כשאתה נדרש לכך). לשרוד במשך 20, 200, או 1000 שנה אם צריך, ולהמתין בסבלנות עד שהצד השני יבין שכדאי לו לעשות אתך שלום, יבשיל לתהליך של שלום, ואז לפתע פתאום יהיה פיתרון יעיל.
אז אם אתה שואל אותי מה אני מציע – אני מציע לרצות שלום ולהמתין שיגיע הרגע שבו ניתן יהיה לעשות שלום. הרגע הזה לא רק שאינו פה, הוא אפילו לא קרוב, ולחשוב שהוא קרוב זה להשלות את עצמך. זאת דת ואמונה שאינה נדרשת להוכחות, שמתעלמת מהעובדות, מהמציאות, מכל מה שקורה סביבנו.
אז נכון לרגע זה אין פיתרון יעיל.
יש רק הישרדות איתנה והמתנה לזמנים טובים יותר.
לשמחתי, בדיוק כרגע זה לא זמן שיהיה לך נוח לטעון שאני סתם פאראנואיד. התמונות מעזה מראות עד כמה המציאות הזאת של הרצון להשציד אותנו היא אמיתית ופרקטית.
כרגע, הפיתרון היחיד המקובל על הצד השני הוא השמדתך, והפיתרון היעיל הזה לא מקובל עליי, מקווה שגם לא עליך.

אז אני מניח שלא שכנעתי אותך, כי כאמור דת ואמונה אינן נדרשות לנימוקים ראציונאליים, אבל אני אסתפק בזה שתאמץ את התובנה הבאה:
הימין השפוי, הלא מתלהם – אינו רוצה מלחמה, אלא רוצה שלום לא פחות ממך. ההבדל בין הימין והשמאל אינו הבדל ברצונות, אלא הבדל בהערכות.
השמאל מעריך שהימנעות ממלחמה, ונתינת שטחים תביא לנו ביטחון רב יותר (למרות כל ההוכחות ההיסטוריות שמראות אחרת, ולמרות ההצהרות שלהם על תוכנית השלבים).
הימין מעריך שפעולות כאלה לא רק שלא יקנו לנו ביטחון, אלא יקדמו את האיום על עצם קיומנו.
השמאל (מרביתו) אינו שונא המדינה ואינו בוגד, הוא רוצה שלום ומאמין שהוא עושה מה שיביא שלום.
הימין (מרביתו) אינו גזען, פשיסט ומשיחי, הוא רוצה שלום לא פחות, ומאמין שהוא עושה הכל כדי לקדם את השלום, באמצעות ההמתנה סבלנית ונחישות לשרוד עד שיגיע הזמן בו הצד השני יהיה בשל לתהליך שלום.

גור אילני 24 ביולי 2014

אני לא יודע למה אתה בכלל מתאמץ להשמיע את הדעה שלך. היא בדיוק כל מה שנשמע עכשיו בכל אמצעי תקשורת, בכל דיון פייסבוק.

אני לא מבין הרבה דברים. זה נכון. לעומת זאת, הנימוק שלי הוא רציונלי לגמרי: אני אפעל להגשמת העתיד שאותו אני רוצה לראות. אחרת אין לי טעם לחיים. המדינה שסגורה בגבולות, בשמיים, באדמה, בתוך שטח שהולך ומצטמצם (ע"ע לתוכנית ההתכנסות של שרון) היא אולי הדבר הנכון אבל ההבנה שלי היא שדבר כזה לא יכול לשרוד יותר מאשר נסיון לפתוח בהדרגה את המצור שנכנסנו אליו.

אם אתה מרגיש שאתה פועל באותו אופן, יופי. המשך כך.

המפץ הגדול 25 ביולי 2014

הצורך בפתרונות אינסטנט קים אצל כולנו. ההבנה שאין כזה היא כנראה קשה מדי לכל מי שמתעקש להשלות את עצמו. זוהי דת: דת פתרון האינסטנט, והיא דת קשה ודוגמטית.

חתירה לפיתרון כזה למרות שהוא לא אפשרי, רק תביא לאובדן ולאסון.

רועי 22 ביולי 2014

אוסף השטויות שכתבת על אובמה פשוט מדהים.
העולם הדיפולמטי והחכם שנתן אישור לאסד לטבוח את בני עמו, כל עוד לא עושה זאת בנשק כימי.
איזה ארגוני טרור בדיוק הוא מייבש ? על מה אתה מדבר ? ארגוני הטרור האיסלאמי בשיא פריחתם בכל מקום בעולם, זהו ה"אביב הערבי" האמיתי שקרה מאז הנאום שלו על מצרים.
ועל איזו תמיכה במצרים בדיוק מדובר ?
הטיפול במשבר באוקראינה הוא הצלחה ? שיגיד את זה ל 25 האזרחים האמריקאים שיורטו במטוס נוסעים.

גור אילני 22 ביולי 2014

אובמה לא עצר את הטרור העולמי. יש הרבה עבודה. אבל אם תקרא את הפוסט שלי במלואו תראה למה 25 האזרחים האמריקאים לא מעניינים אותי ובטח לא קשורים לדיון הזה.

רועי 22 ביולי 2014

הבנתי, לא מסתכלים על מספרים.
גם לא על 170,000 סורים.

גור אילני 22 ביולי 2014

טוב שפתאום למישהו אכפת מהסורים.

אני לא רואה טעם להתווכח על זה. אתה טוען שאובמה נכשל? בסדר. האם ישנם כוחות שאיתם יש לישראל סיכוי לשתף פעולה?

חוסר היכולת להחליט מה לעשות עם סוריה קשורה לא למספר ההרוגים, אלא לעובדה שיש שם מצב של משטר גרוע שהיה יציב (אסד), מורדים שלא ברור היה לגמרי מה האג׳נדה שלהם בין היתר כי היו כמה אג׳נדות מעורבות, ועכשיו את ה-ISIL. העולם ה״נאור״ שכביכול מנסה לעזור, לא יודע מה לעשות עם זה. לא בטוח שאנחנו יודעים ולכן בין היתר ישראל לא התערבה בקונפליקט שם. האם ארה״ב היתה צריכה להכנס צבאית? בעירק זה הוביל ליותר הרוגים ולבוץ של שנים.

רועי 22 ביולי 2014

"טוב שפתאום למישהו איכפת מהסורים"
אכן תגובה לעניין.

אריק 22 ביולי 2014

בא אובמה נשא נאום בקהיר ומאז הכל בגללו. הם אשכרה מאמינים בזה….

רועי 22 ביולי 2014

אריק,
אשמח אם לא תכניס לי מילים לפה.
לא אמרתי שהכל בגללו, ציינתי את העובדה שעד עכשיו, מדיניות החוץ שלו היא כישלון חרוץ ומהדהד.
בכל מקום שהוא ניסה להתערב בדרכיו ה"דיפלומטיות החכמות" הוא נכשל.

גור אילני 22 ביולי 2014

נאום קהיר היה רק התחלתה של מדיניות אמריקאית שתומכת בגורמים מייצבים שהם לאו-דווקא משטרים טוטאליטאריים.

אהד 23 ביולי 2014

עובדתית זה לא נכון גור. לפחות בהתחלה היה בסוריה כח מורד שהתבסס על קואליציה שברובה הייתה לא קיצונית דתית. זה שאובמה לא סייע לה לעלות לשלטון והביא לפירוקה, זה כבר דבר אחר.

אהד 23 ביולי 2014

אני לא מבין מי עדיין מאמין שאובמה מתנהל בחוכמה?
הדוגמא הטובה ביותר היא מצרים – הוא מכר מנהיג מושחת מצד אחד אבל ששמר על זכויות בסיסיות מאידך, תמך בבחירות דמוקטיות במדינה ללא היסטוריה דמוקרטית רק כדי להביא לשלטון האחים המוסלמים שמדכאים חילוניות, קופטים, נובים, נשים, הומואים וכו' ואשר מהווים בן ברית של חמאס וגם עכשיו, כשמצרים הצליחה איכשהו לחלץ את עצמה מהצרה הצרורה הזו, האמריקאים כועסים כי אלסיסי עשה הפיכה.

כסיפוביץ 22 ביולי 2014

להומאופתיה יש תחומים מאוד ברורים שבו היא מאוד עוזרת [כמו לדוגמא מערכת אף אוזן גרון ובעיות עור]
ומקומות שההשפעה שלה אפס.

את הילד שלי היא הומאופתיה הצילה מאין סוף אישפוזים.

פשוט לבדוק ולקרוא..

גור אילני 22 ביולי 2014

כדי שתעזור צריך לעיתים קצת סבלנות. מצרך נדיר במקומותינו.

ניב 22 ביולי 2014

היא ללא ספק עוזרת מבחינה פיננסית לעוסקים במלאכה.
היא עובדת כמו תפילות לזאוס, שגם שם כמובן נדרשת סבלנות וסובלנות.

גור אילני 22 ביולי 2014

יכול להיות ניב, אבל ממה שאני בדקתי היא עוזרת פיננסית הרבה פחות מכל שיטה שמבוססת על תלות בגורם המטפל.

היסטוריון של ספורט 22 ביולי 2014

מסכים אם המשפט לא צריך להיות איכפת לנו מה חושבים עלינו ולא לקבל ציונים מוסריים מאחרים .
חוץ מזה כמעט כלום ושום דבר.
ואגב אנשי יש"ע הם לא כאלו שטחיים כפי שתיארת אותם.
אתה מתאר כל מתנחל כקיצוני.
האם כל אחד שגר במעלה אדומים ,אריאל ,אפרת ,עפרה ובית אל הוא קיצוני ? אם אתה חושב כך אתה מה זה שטחי וחסר מושג.
לכן כפי שדיברת אתה על מגמות עולמיות יש מגמות מאנשי יש"ע.
לא כולם חושבים שצריך לרצוח ערבים רובם ברמת אמות מידה מוסריות שהלוואי על כל העם…די כבר עם הדמגוגיות הזולות.
מאחורי כל המילים היפות יש כאן שאלה מה עושים.
השמאל חושב שכל האמת בצד שלו ולמרות שכמעט והוא לא נבחר לשלטון ב 37 השנה האחרונות הוא זה שמיישם ומבצע מדיניות בפועל.
ומעבר לכך שזה אומר משהו על "הנהגת " הימין זה מעיד על כך שהשמאל והמדיניות שלו לא זו בלבד שלא הביאה פתרון אלא רק הרעה את מצבה הביטחוני של ישראל.
חשוב לדעת זאת לפני ששמאל זה מטיף מוסר ומנסה שוב לקבוע מדיניות.

גור אילני 22 ביולי 2014

אומר לך יותר מזה – אנשי יש״ע אינם שטחיים ברובם הגדול. ולא כולם קיצוניים. מדובר באנשים חושבים שבודקים את עצמם, אם כי לרוב מגיעים למסקנות אחרות משלי.

הדרכתי פעם נערים מעצמונה בגוש קטיף. הם היו חמודים ופיקחים. בערב נפגשנו עם המורה שלהם שקראו לו הרב. הוא ישב ליד המדורה, ואמר לנערים המורעלים וצמאי האמת האלה: ״אולי אנחנו בכלל טועים? אולי בגללנו נגרם הרבה נזק להרבה אנשים?״. אני לא אשכח את זה.

מה שניסיתי להגיד זה שדווקא ההליכה המהוססת בין הטיפות ללא חזון, היא הבעיה. הציבור הרחב מאמין שתמרון אין סופי בין הכוחות והרעיונות יקנה לנו עוד יום של חיים במדינה דמוקרטית וסה״כ סבירה. כך נוצר מצב כמו שאתה מתאר של שלטון ימין עם מדיניות שאנשים כמוך רואים אותה כשמאלנית. מצב שבו אריק שרון מפנה ישובים של הציבור שתמך בו במהלך חד צדדי כי הוא לא מסוגל להכיר בצורך להידבר.

היסטוריון של ספורט 22 ביולי 2014

הבהרה : שרון עשה את מה שעשה בגלל אינטרסיים אישיים לחלוטין לא כתוצאה מחזון גדול .
את זה לא אני אומר אלא זליכה ובעיקר שלח ודרוקר (בומרנג).

קשקשן בקומקום 22 ביולי 2014

השמאל מבצע מדיניות? הימין שולט, השמאל מבצע את המדיניות, וזאת הוכחה שמדיניות השמאל שגויה. לוגיקה במיטבה.
ניצחתם. ביבי, ליברמן, בוגי, בנט – תעשו מה שאתם רוצים. רק קחו אחריות

austaldo 22 ביולי 2014

סליחה?! שתי מדינות זה שאיפה של ה"שמאל הרדיקלי"???

ציפי לבני זה שמאל רדיקלי? אריק שרון זה שמאל רדיקלי? ביבי שאמר עוד בקנדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה שהוא בעד שתי מדינות (עם תיקוני גבול וחילופי שטחים וירושלים בירתנו הניצחית ובלה בלה בלה אבל תכלס – שתי מדינות) זה שמאל רדיקלי?

החלוקה היום לימין ושמאל היום היא פיקציה. יש ימין רדיקלי ושמאל רדיקלי שרוצים מדינה דו-לאומית אבל רוב הציבור הישראלי כבר קיבל מזמן את פיתרון שתי המדינות (ללא "זכות השיבה" כמובן), הוויכוח היחידי הוא אם יש או אין "פרטנר". והפיקציה הזו מחזיקה ומתדלקת מערכת משומנת של הסתה וספינים ו"הפרד ומשול" שמשמשת ביעילות את כנופיית הון-שילטון כדי לבזוז את אזרחי המדינה.

גור אילני 22 ביולי 2014

ומה אתה חושב, יש או אין פרטנר?

אם אנחנו מסכימים על הכל (עם עצמנו כמובן, לא עצרנו להקשיב מה הצד השני רוצה), אבל קובעים שאין פרטנר, מה בעצם אנחנו כן רוצים? שיווצר פרטנר יש מאין?

משהו לגבי זכות השיבה: אני חושב שהיא הספין מארץ הספינים. נכחתי פעם בפאנל של פלסטינים וישראלים באוני׳ הרווארד. היה שם אפילו איש חמאס. מה שעלה הוא צורך של הפלסטינים בזכות שיבה סמלית, כלומר הכרה בעוול ואפשרות למספר מצומצם מאד של אנשים לחזור לארץ הולדתם. זהו.

אלי 22 ביולי 2014

אצל כל הפליטים בכל העולם מעמד הפליט לא עובר בירושה, חוץ מאשר פליט פלסטיני. למה? ככה.
אצל כל הפליטים בכל העולם יש גוף אחד באו"ם שאחד המנדטים שלו הוא לדאוג לאזרוח הפליטים במדינת בה הם נמצאים. חוץ מאשר לפליטים הפלסטינים, שלהם גוף נפרד לטיפול בפליטים (אונר"א), שלא פועל לאזרוח הפליטים. למה? ככה.

הם אוהבים לנפנף בזה, אבל ספק אם יש משהו מישהו שחושב שיש סיכוי לשיבת הפליטים.

באבא ימים 22 ביולי 2014

אני לא חושב שמדובר בזכות שיבה סמלית

https://www.youtube.com/watch?v=obKbBSCemmo

גור אילני 22 ביולי 2014

תודה על הלינק המעניין. דווקא מוצגות שם שתי דעות. ומוצג שם נתון של 10% בלבד שמעוניינים בכלל לממש את חוק השבות. בכל מקרה, מה מצאת שם שבלתי אפשרי לקבל בעסקה כוללת של שלום במזה"ת?

שמעון כסאח 22 ביולי 2014

http://www.timesofisrael.com/hard-line-speech-from-abbas-marks-turn-from-position-in-talks/

אבו-מאזן: "הזכות היא אישית, מי שרוצה לחזור ישראל חייבת לקבל אותו"

תבין, זכות השיבה מזמן כבר לא עובדת אצלם, הפלסטינים עובדים אצל זכות השיבה.

גור אילני 22 ביולי 2014

שמעון, הבעיה שלנו היא שלימדו אותנו מגיל צעיר שיש דברים שלא מדברים עליהם. מגיל צעיר, כשרק שמעתי על זכות השיבה מיד רציתי להתחבא מתחת לסלע. אבל לפעמים אם מפרקים את המוקשים האלה מגלים שדווקא הם לא הבעיה, אלא הסחה לבעיות המרכזיות, שגם אותן אולי ניתן לפתור.

אם ירושלים לדוגמה תהיה עיר רב-לאומית, בעלת סמליות דתית, מקום עלייה לרגל ל-3 דתות, עם פסטיבלים שנתיים, תיירות עצומה – מה נפסיד מכך? ההיפך – נוכל לבקר בהר הבית, דבר שאנחנו לא יכולים כיום! אבל יש מי שמעדיף לצווח 'ירושלים מאוחדת' כאילו המילים האלה מחזיקות בכלל איזו משמעות.

באבא ימים 22 ביולי 2014

ההצעה על הפרק "על הפלסטינים לוותר על זכותם לשיבה מלאה" ההצעה נדחתה ברובה של 81% נגד 19%. אף אחד מן התנהגדים להצעה לא דיבר על שיבה חלקית, סמלית או משהו מעין זה.

באבא ימים 22 ביולי 2014

ברוב של 81% נגד 19%.

גור אילני 22 ביולי 2014

נכון אבל ההצבעה הזו היתה של משתתפי התוכנית שהם ברובם מנסיכויות המפרץ. דווקא העזתי טען בזכות הויתור.

אריק 23 ביולי 2014

גור, אם אתה חושב שהם מעוניינים בזכות שיבה סמלית אתה חי בסרט. זכות שיבה סמלית זה לא יותר מערות אלפים בודדות (וגם זה כבר יותר מסמלי). כל מספר גבוה יותר יחסל סופית את היהודים במדינת ישראל.

היסטוריון של ספורט 22 ביולי 2014

1. ציפי לבני שווה אכן לשמאל רידאקלי כשהיא עולה מרץ יורדת והפוך עיין קצת בסקרים.
2. אריק שרון הוא לא שמאל ,הוא לא ימין ולא רדיקל .אריק שרון הוא אינטרסנט מה שמשרת האינטרס זה מה שהוא עושה וזאת לא אני אומר אלא למשל שלח ודרוקר.
3.רוב הציבור מקבל אולי בתיאוריה שני מדינות בפרקטיקה אפילו את גוש קטיף הוא לא היה עוקר ולא סתם שרון התנגד בכל מעודו למשאל העם .
4. אם כבר אז אין ויכוח ע"י 80 אחוז מהציבור לפחות כיום שאין כל פרטנר .

תומאס נוימן 22 ביולי 2014

מסכים עם רוב הנאמר. בראש ובראשונה כדאי שמדינת ישראל תחליט מהן גבולותיה. מדינה ללא גבולות זה אסון. וזה כבר לא קשור בהכרח לשאלה אם יש פרטנר או אין. זה צריך להתחיל בהחלטה פנימית שלנו. וכפועל יוצא של ההחלטה הפנימית שלנו – מגדירים מטרות. אישית, אני בעד הגבולות של קווי 1967, שמהווים שיפור משמעותי של השטחים שיועדו ליהודים בשנת 1948. ייתכן ואני טועה. זה יפתור גם את הבעיה של "מדינה דמוקרטית". כלומר, נוכל להמשיך ולהיות דמוקרטיים, או בעתם להתחיל להיות באמת דמוקרטיים. האפשרות האחרת זה סיפוח יהודה ושומרון (ובעצם – למה לא גם את רצועת עזה?). יש שאומרים שמבחינה בטחונית זה המצב הרצוי (למרות ששמעתי הרבה מומחים לבטחון שאינם מסכימים). היתרון הגדול הוא כמובן שזה ימנע פינוי יישובים ומאות אלפי מתנחלים. החסרון הוא שנפסיק להיות דמוקרטיה, אלא אם כן נעניק אזרחות וזכויות שוות לכל הפלסטינים שם, מה שיוביל בהכרח למדינה דו-לאומית (ואת זה אף אחד באמת לא רוצה, למעט השוליים).

בקיצור – יש הרבה בעיות בכל מתווה. אבל חייבים להגדיר לעצמנו מה אנחנו רוצים. באילו גבולות אנחנו רוצים לשבת.

היינו צריכים להחליט על כך מזמן, עוד בסוף שנות ה-60. העדר ההחלטה הסבה לנו אבדות באלפים (חיי-אדם) ומיליארדים (שקלים). אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא.

zen 23 ביולי 2014

גבולות 67 מהווים שיפור מבחינת דונמים, ממה שהוקצב ליהודים ב37, אבל זה איננו גבול בר הגנה. לפני שאנחנו ששים לחזור לגבולות האלה, יש צורך לוודא שלא יהיה צורך בהגנה על הגבולות האלה.

אריק 22 ביולי 2014

צריך לחזור למשהו סביב 67. התיאוריה של ביבי לפיה כל שטח שכוחות מערביים נסוגים ממנו ממנו הופך לערוגת ג'יאהד היא כנראה לא רחוקה מהמציאות. אז מה עושים? לא קל

מאשקה 22 ביולי 2014

גור אילני, מקבלת כל מה שכתבת.
גם אני משפחה שכולה כפול 2 של מערכות ישראל, ונוסעת עכשיו לאוהל השלום של פורום המשפחות השכולות בכיכר הסינמטק בתל אביב.

אייל 22 ביולי 2014

אני מסכים שלא צריך להיות לנו איכפת מה העולם חושב. ולא רק זה, גם אם העולם מגנה אותנו צריך להבין שזה בד"כ לא גינוי אמיתי אלה "גינוי פוליטי".
לראייה בשנת 2013 צפון קוראה, אירן ומדינות דיקטרטוריות נספות העבירו במועצת זכויות האדם של האו"ם גיוני לקנדה על מצב זכויות האדם במדינה. יותר בדיחה מזה אין ממש וככה צריך לקחת את האירגון הזה.

yoni 22 ביולי 2014

למה לא להודות פשוט שאין פתרון אמיתי לשום צד לסכסוך הזה באמת שניסינו הכל גם שלום(אוסלו התנתקות) גם מלחמה(you mame it) פשוט בעיה שמקורה בעצם קיומו של עם יהודי במדינת ישראל
יש בדיחה על בחור שבא לריאיון עבודה,מבהירים לו שהעבודה דורשת עבודה גם בסופ"שים, עבודה מסביב לשעון וכן תואר של דוקטור, הבחור אומר שהוא עונה על כל הקריטריונים. לבסוף הם אומרים לו שצריך ידע של 4שפות חוץ מעברית, גם על זה הבחור מוכיח את יכולותיו. בתגובה הם אומרים לו אולי אתה דוקטור ומבין הרבה שפות אבל עברית אתה לא מבין-אנחנו לא רוצים אותך פה(מצטער על סירבול הבדיחה)

גור אילני 22 ביולי 2014

אז מה נעשה? נעביר את הזמן עד שהכל ייחרב? אני חושב שגם אם אנחנו טועים, אנחנו חייבים לנסות. אין טעות גדולה יותר מלהסתכל על המכונית והמכונת אספרסו ולהגיד, טוב, לפחות יש לנו את זה בינתיים, כי זה יוביל אותנו לאט ובטוח לתהום.

no propaganda 22 ביולי 2014

פשוט לא יאמן מה שאתה אומר על אובאמה.

הנשיא שמדיוניות החוץ שלו גרמה להכי הרבה הרוגים מכל נשיאי ארצות הברית 20-30 השנה שהאחרונות. הוא האחראי הישיר לארגונים כמו דעאשו מה שקורה בסוריה ואפילו באוקראינה. ידידות מופלאה עם קטאר תומכת הטרור מספר אחת בעולם.

ברור לי שהרב המוחלט של הדברים האלה הוא אינטרס ישיר של ארצות הברית. הכי קל לראות את זה במשבר באוקראינה.

כן במצרים יצא בפוקס שהוא הצליח לשפר את המצב אבל בלי הפוקס בהזה הייתה יכולה להיות שם מדינת איסלאם קיצוני. תראה מה דבר דומה גרם בטוניס למשל.

וזה עוד בלי לדבר על דברים כמו "הממשלות נהיות יותר ימניות וקיצוניות". ביבי או אפילו ליברמן הם ממש שמאלנים לעומת גולדה למשל. אתה בודק את הממשלות במילים במקום במעשים. רבין היה מסיים את עניין החמאס כבר בעופרת יצוקה.

גור אילני 22 ביולי 2014

הנתונים שאני בדקתי מראים אחרת. בעיראק, לדוגמה, נהרגו הרבה יותר אזרחים בתקופת בוש מאשר עכשיו, גם אם תוסיף את ההרוגים בסוריה. האחריות ל-ISIL היא באופן מלא מוטלת על ג'ורג וו בוש – הנשיא שהכניס את ארה"ב לבוץ שעלה להם באלפי הרוגים בעצמם. קל מאד לפלוש לארץ אחרת, אבל קשה לצאת מהבוץ ואת זה הבטיח וקיים אובמה. הידידות עם סעודיה וקטאר היא ירושה מהנשיאים הקודמים.

יכול להיות שגולדה ימנית יותר מהממשלה הנוכחית, אבל השוואות ותארים לא מקדמים אותנו לשום מקום. גולדה החמיצה הזדמנויות לקדם את השלום. עלינו מוטל לקחת את אלה שייקרו בדרכינו, ואם לא יקרו ליצור אותן.

אהד 23 ביולי 2014

לא הבנתי גור, מספר הקורבנות מעניין או לא מעניין אותנו. אובמה ברח מעיראק והפקיר את תושביה לגחמות של ארגון שלידו אלקאעדה נראה כמו פודל חמוד. אז ברור שיש פחות או קורבנות מאז העזיבה, אין לגהאדיסטים כבר במי להלחם, הם פשוט מתקדמים הלאה ללא התנגדות

אביאל 22 ביולי 2014

גור – הדברים שאתה כותב על אובמה גובלים בהזייה, אני קורא יום יום את הניו יורק טיימס שהוא המצדד הגדול באובמה, בכל מה שקשור למדיניות החוץ שלו אין אפילו תמיכה אחת בדרך הפעולה שלו, יש קונצנזוס בארה״ב שהוא מפשל פעם אחרי פעם במדיניות החוץ.

איך הוא בדיוק טרם לעלייה של סיסי לשלטון ? הוא התנגד לכך, הוא תמך באחים המוסלמים – ארגון שהסעיף הראשון באמנה שלו היא יסוד מדינה המבוססת על השריעה בתירוץ שהם עלו לשלטון בבחירות דמוקרטיות (כנראה שכח שגם היטלר עלה לשלטון בבחירות דמוקרטיות למהדרין).

אם תשווה את עיראק בעידן בוש לעומת היום, קודם כל זה לא בר השוואה, הפעילות נגד האמריקאים בזמן שהם היו שם מהווה אחוז ניכר מהפעולות של ארגוני הטרור, למעשה בגלל אובמה אין כיום עיראק, יש את דרום המדינה השיעי, את הכורדים בצפון (בדרך לעוד בלאגן מול הטורקים בעתיד) וכל השאר הוא אזור לחימה עם שליטה חלקית של דעאש, ארגון כל כך ברוטלי שצמח למימדים גדולים לא לשכוח בגלל חוסר ההתערבות של האמריקאים בתוך סוריה, שם הם פרחו וגדלו.

שלא נדבר על היום שהלחימה תיפסק והטרוריטסים האירופיים והאמריקאיים ישבו לביתם, גם זה יהיה על הידיים של אובמה.

הפתרון – אותו פתרון שעבד בין 48 ל73 – אז היינו מאוימים תמידית ע״י צבאות שהיו גדולים מאיתנו פי כמה וכמה מונים ואיימו למעשה על המשך קיומנו, מה עשינו ? הפכנו לאחד הצבאות הקונבנציונאליים החזקים בעולם וזה הביא גם לכך שהאויבות הגדולות שלנו – מצרים וירדן עשו איתנו שלום ועם הסורים יש לו הפסקת אש עם איזונים. הערבים, בעיקר בגלל הנשק הגרעיני הבינו שהם לא יצליחו לגבור עלינו ולהישאר בחיים וזו נקודת השבירה שלהם. כיום האיומים העיקריים עלינו מגיעים מארגוני טרור, חיזבאללה וחמאס – מה צריך לעשות ? לפתח שיטות לחימה וטכנולוגיה שיתנו מענה, לחיזבאללה ברור שהסבב הבא יעלה להם במחיר כבד של השמדת דרום לבנון ולכן הם בינתיים יושבים בשקט. החמאס צריך להגיע לשבר, שבר שהוא יבין שאנחנו כאן והם לא יוכלו לאיים עלינו, אם יש צורך אז להשמיד את חמאס עד היסוד ולהעביר את השליטה בעזה לרשות הפלסטינית עם תוכנית כלכלית בנוסח יהודה ושומרון.

אני חושב שבאזורנו (לצערי) רק הכוח מדבר, שמראים לאויבנו התרפסות הם פועלים ופועלים מהר, לא רק נגדנו אלא גם במלחמת הסונים-שיעים שמתרחשת סביבנו.

גור אילני 22 ביולי 2014

אתה באמת חושב שדרום לבנון תושמד במלחמה הבאה עם חיזבאללה?

בכל מקרה, אני חושב שכשנשק גרעיני יגיע למדינות ערב, ולא ייקח הרבה זמן עד שזה יקרה, חלק גדול מהיתרון של ישראל יתבטל. מה נעשה אז? נתחיל לזרוק פצצות אטום אחד על השני?

לגבי אובמה, אני יודע שהוא לא זוכה להמון הערכה על פועלו, ולמרות זאת אני חושב שרוב הפרשנים בארה״ב הם כמו הפרשנים בתקשורת הישראלית – מבינים מעט מאד וחכמים לאחר מעשה.

אביאל 23 ביולי 2014

גור – אני מניח שנסראללה מבין את זה וזה מה שחשוב.

אמרו בשנות ה70 שהמזרח התיכון הולך למירוץ גרעיני בגלל ישראל, בעולם המעקב האינסופי היום יש עוד הרבה מכשולים בדרך.

לגבי פרשנים אמריקאים, בוא ניתן להם קצת יותר קרדיט, בכל זאת הבמה שם קצת יותר גדולה.

עומר ח. 22 ביולי 2014

גור, הומואפתיה סותרת את הידע המדעי הקיים. בניגוד לסוגיות כמו שמאל/ימין, מה לעשות עם עזה וכו' שלא ניתן לבדוק בצורה אמפירית, למדע יש שיטות לבדוק דברים והומופאתיה לא עומדת בהם בצורה מובהקת. יש אלפי מקומות באינטרט שמסבירים למה הומופאטיה היא קשקוש, אבל נראה לי שמקום טוב להתחיל זה בבלוג החשוב הזה:
http://sharp-thinking.com/2012/09/27/%D7%A9%D7%AA%D7%94-%D7%A7%D7%A6%D7%AA-%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%99%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%A8-%D7%9C%D7%9A-%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%AA%D7%99%D7%94/

חשוב לקדם את החשיבה הספקנית. מול שרלטנות רפואית וגם מול שרלטנות פוליטית.

מה שכן, על פי התפיסה ההומאפוטית ככל שהמינון של החומר הפעיל קטן יותר כך ההשפעה של הרמדי גבוהה יותר. אם נאמץ את אותו עיקרון בעזה זה אומר שברגע שצה"ל יפסיק להפציץ אז החמאס יתפרק מנשקו.

zen 23 ביולי 2014

לעניות דעתי הלא רלוונטית בעליל, הפתרון הסופי לבעיית הפלסטינים (כן כן, פתרון סופי), טמון בכינון ברית אסטרטגית רחבה עם מצרים וירדן. בית המלוכה ההאשמי לא ישרוד עוד עשור אחד במתכונת הנוכחית שבה 70% מאזרחי המדינה הם פלסטינים, ודאע"ש(ISIS) מתדפק על דלתות המזרח.
העולם המוסלמי יחליט בשנים הקרובות לאן מועדות פניו – אל מדינות שריעה וחליפות איסלאמיות, או "התמערבות" ומדיניות שוחרת שלום וחילונית יחסית.
מצרים וירדן מבחינתנו (עכשיו לכשכשלה סופית המהפכה של אטאטורק) הן השותפות האידיאליות למזרח תיכון חדש אמיתי. הציר הישראלי – ירדני – מצרי חולק את אותם אינטרסים ומתמודד מול אותם איומים ולכן עלינו להשכיל ולנצל את העתיד המשותף שלנו בצורה שתיטיב עם הציר החילוני – אנטי ג'יהאדיסט.
איך? את זה נשאיר לכל מיני מכונים לחשיבה אסטרטגית (ממליץ לקרוא את דבריו של גיורא איילנד).
מו"מ ישיר מול הפלסטינים כבר מזמן לא רלוונטי. שוב ושוב ננסה, ושוב זה יתרסק לנו (ולהם) בפרצוף. מו"מ ישיר מול אבו מאזן, שכנראה יכהן כנשיא עוד אולי 5 שנים, דינו כשלון. אין לו שליטה על הרחוב הערבי ברמה מספקת ע"מ לייצר הסכם שלום אמין, ואני לא מוכן לחלק פה אדמות משל היו בוטנים על סמך הבטחות שעומדות על כרעי תרנגולת.

בנוגע למתנגדי המלחמה – כמו בכל מלחמה, יש את אלו שיתנגדו.
אני מאלה שלא רוצים לקבור עוד אחים לנשק ובאמת לא נעים לי לשמוע על ילדים מתים בעזה. יהיה לי הרבה פחות נעים לפתוח את העיתון בעוד חודש ולגלות על חדירת מחבלים לכיסופיםניר עםסופה וכו'. מעדיף לראות אלף אמהות עזתיות בוכות ולא אחת מעוטף עזה. תקראו לי גזען.
הצעקנים ששרים ממול הקריה "לא כיפה ולא ברזל- צה"ל לך לעזאזל" וגם "צה"ל הוא ארגון טרור הסברה לא תעזור" – באמת שניסיתי ואני לא מצליח להבין מאיפה הם באים. אני בהחלט מבין איפה הם צריכים להיות. וזה לא בהפגנה מול הקריה.

אובאמה הוא נשיא מעולה לאמריקאים. לצערנו הם לא בוחרים נשיא עפ"י אהדתו לציונות. מתחילת כהונתו הוא דגל במדיניות בדלנות(יחסית) ואכן קיים את הבטחותיו לגבי השבת הכוחות מאפגניסטן ועיראק. כמו כל אמריקאי מצוי שמסתכל על העולם דרך משקפת של פסים, כוכבים ודולרים, הוא איננו מבין את הפוליטיקה המזרח תיכונית, ומנסה להחיל עקרונות מערביים על עמים שלמים שעוד לא עברו את התהליך שהמערב עבר עד שהגיע למקום בו הוא נמצא, ואולי לא יעברו את התהליך הזה.

אגב – ידידה סורית אמרה לי שכל הברדק בסוריה נובע מהתערבות של ארה"ב וסעודיה כדי להפיל את משטר אסד שעומד להם כמו עצם בגרון בגלל קשריו עם חיזבאללה ואיראן. הבעיה עם הפיכות יזומות שכאלה היא שאתה יודע איך הן מתחילות, לא ברור איך הן יגמרו.

אריק האחר 23 ביולי 2014

Zen
כל מילה.
הסהרוריים שעומדים ומפגינים מול צה״ל הם הגרועים שבחברה הישראלית.
אנחנו קוראים להם שמאל קיצוני וזאת למעשה מכבסת מילים.
אין לי יכולת ביטוי לגבי מה שאני חושב עליהם.
במה הם שונים משונאי ישראל או לחילופין ממטורפי נטורי קראתא שמפגינים
ביחד עם מוסלמים קיצונים ברחבי העולם.
להתבייש שהם נקראים ישראלים.

גור אילני 23 ביולי 2014

נניח שאני מסכים שאובמה אינו מבין את המזה״ת, באותה מידה בדיוק ניתן לטעון שאתה וישראלים רבים אינם מבינים את המערב. לחשוב שהמערב שונא את ישראל זה בדיחה. נכון – יש כל מיני קולות, אבל כרגע הקול השולט והקובע תומך בישראל תמיכה חסרת תקדים. קרי ואובמה שזוכים לקללות מישראלים בפייסבוק הם ידידי ישראל הרבה יותר מאשר אנשי מסיבת התה שמבחינתם שנישרף פה במלחמה נגד האיסלאם. חוסר היכולת לעבוד יחד עם תמיכה כזו הוא כשלון מהדהד. חוסר היכולת להבין שגם המערב יכול להשתנות, לא רק המזה״ת – הוא מסוכן.

ישראל חזקה מאד. אבל דברים פה יכולים להתפורר די מהר בלי שיתוף פעולה בין-לאומי. תראה מה קרה רק אתמול כשהפסיקו את הטיסות. לאיזה פאניקה נכנסו הישראלים.

אריק האחר 23 ביולי 2014

ישראל אלופת העולם בלהיכנס לפאניקה אבל לא פחות
אלופת העולם בלצאת מפאניקה.
הרי ברור שהפסקת הטיסות היא לחץ פוליטי .
תמיכת העולם חשובה ואפילו קריטית אבל את
העבודה אנחנו בסופו של דבר עושים ונעשה.
יש פגיעה בענף התיירות ובהרגשה האישית של כל
תושב מביטול טיסות אבל עברו במדינה הזאת דברים
קשים פי מיליון מהשבתת טיסות.
לגבי המערב תבחין בין ממשלות ודעת קהל.
אני רוצה שבכול מקום בעולם יאהבו את ישראל
אבל חשוב לי הרבה יותר מכך שישראל תהיה מדינה
שבורות ומנהרות לא יפתחו במרכזי אוכלוסיה וטילים לא יפלו לי מהשמים
עוד נקודה חשובה לגבי אירופה ״הנאורה והמתורבתת״
יש מקומות באירופה שלא חשוב מה שישראל תעשה או לא תעשה
תמיד תהיה את השנאה והאשמה שתהיה מנת חלקינו.
אין לי יכולת נבואית אבל בהחלט יש לי יכולת ללמוד ולא לשכוח מההיסטוריה
שלנו לאורך כל הדורות.

גור אילני 24 ביולי 2014

סה"כ מסכים איתך, אבל אני חייב להגיד משהו על עניין הלחץ הפוליטי שאתה טוען שקשור להפסקת הטיסות:

בהחלט יכול להיות שזה לחץ פוליטי. אבל צריך גם להבין שאנשים במדינות שאין בהן צבא שמסתובב ברחובות עם נשק מפחדים שהם שומעים טילים. נכון, הם לא יודעים מה קורה כאן. אבל הם פשוט מעדיפים לקחת את הרגליים שלהם למקום אחר. אפשר להגיד שזה פחדני, שזה צבוע (כי הרי במדינות המערב גם היו פיגועים). אבל הם רואים את הכאן והעכשיו ופשוט לא רוצים את הבלאגן הזה.

שמעון כסאח 23 ביולי 2014

"הוא איננו מבין את הפוליטיקה המזרח תיכונית, ומנסה להחיל עקרונות מערביים על עמים שלמים"

זו גם הגישה של כותב הפוסט ועוד אחרים פה.

Rocky1 23 ביולי 2014

וואו גור! הפוסט הכי טוב שקראתי מאז תחילת המבצע. מדוייק ופוגע בול בנקודות החשובות.

zen 23 ביולי 2014

לא הבנתי.

zen 23 ביולי 2014

תגובה לשמעון כסאח

שמעון כסאח 24 ביולי 2014

Zen,

אני פשוט אתעצל ואפנה אותך לסעיף 2 בתגובה הנאה שכתב "המפץ הגדול" למעלה.

טל המנצ'סטרי 26 ביולי 2014

משטר אובאמה מחוץ לגבולות ארה"ב, בבקשה:
http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=2411

גלמוד 26 ביולי 2014

סלח לי אבל להביא את גיא בכור בתור איזשהו הסבר זה מגוחך. ואני ימני. פשוט הבנאדם קיבל בטעות תואר ד״ר ומשתמש בו כדי לתת צידוק לשטויות שגם הוא לא מאמין בהם.

טל המנצ'סטרי 26 ביולי 2014

אתה מתייחס לדברים הלא נכונים, זה לא משנה אם אתה ימני או לא, זה לא משנה גם אם הבן אדם קיבל תואר "בטעות" או לא, אתה יכול לטעון אחרת ולהוכיח אחרת מהדברים שהוא כתב?

Comments closed