משחק שמשנה גורל של עונה

המשחק הראשון העונה שאני צופה בו באיחור מהדקה ה-17, וכמה סימלי אנחנו כבר ב-0:1, אבל משם העניינים רק מידרדרים.

אני מארח. הכנתי אוכל הודי: צ׳אפטי, אורז בסמטי וקארי בקר אדום חריף. א׳ הביא את המנות הראשונות. לא הכי קשורות, קרפצ׳ו פילה בקר עם פרמזן וחצילים מאודים בסויה, אבל גם לא משהו שאי אפשר לשלב. אה כן, ועוד תבנית שצריך לזרוק לתנור לחמם, גזר אדום אפוי, אני שם בגריל. צ׳לסי מצליחה להרגיז אותי בחצי העין שאני עוקב אחריה. אני זוכר מסירה של פאב מאחורי קוואדראדו, שהוא לא טורח לנסות להשיג. אז החבר הביא 3 מנות? אני מצליח לשרוף לו אחת. מזל שהשתיים הנוספות לא מצריכות חימום.

שותים צוויקה רומנית תוצרת בית שחברה הביאה מרומניה. הצ׳אפטי מנגב את התחתית של הקארי, מה שא׳ קורא לו ״הרוטב״.

כשהארוחה התחילה להסתיים, נעתי לעמדה יותר נוחה מול המסך. זה עדיין לא נראה טוב. שני החברים שלי יושבים לידי, גם הבת שלי עוקבת. מתפתח דיון לגבי האם וויליאן חמוד. ואז אני רואה משהו מוזר: נמניה מאטיץ׳, המפלצת השקטה, מתעצבן, מתנפל על אשלי בארנס, ומקבל אדום.

ואז בא הריפליי שהראה את הפאול שעשו עליו לפני כן ופספסתי. אני רואה את זה ואומר תודה שהוא ניצל מפציעה נוראית.

אלוהים נותן, אלוהים לוקח.

אני מכין תה. מגישים את הקינוחים.

ב-3 המשחקים הקרובים נצטרך להעזר בכל מה שיש לנו, או שאין לנו, כולל קצת יותר מזל, ואם אפשר אולי איזה פנדל שישרקו לנו סוף סוף.

יאללה לופטוס צ׳יק. יאללה נתן אקה. תתחילו להתכונן, יהיה מעניין. או שמיקל יחלים ואז יהיה פחות מעניין.

בהצלחה לנו.