ההפסד לבורנמות׳

אני זוכר שכשגרנט התמנה לתפקיד, מוריניו צחק שכשנפסיד בבית הקהל יתגעגע אליו ויקרא בשמו. ובכן, כמה שנים טובות אחרי – כנראה שלהפסדי בית כבר אין הרבה משמעות בעיניי ז׳וזה, כי הוא נכנע בהם אחד אחרי השני ובדרכים שנהיות עלובות מפעם לפעם.

האמת, חשבתי שנצליח לנצח משחק כזה. אבל כמו ששיחקנו – וכמו שהמנג׳ר שלנו בחר להתנהל – לא הגיע לנו יותר מהבושה הזו.

עולה לשחק בלי חלוצים, מחנך את דייגו קוסטה אבל בסוף מתחרט מכניס אותו, לא עושה חילופים כי תוצאה של 0:0 משאירה אצלו מספיק תקווה שאיכשהו דברים יסתדרו. הם לא מסתדרים. מכניס את רמי באיחור של 80 דקות, ואת טראורה בעמדה לא ברורה על המגרש – מין מגן שמאלי שגם צריך לשחק קשר מרכזי ולהרים קרנות.

תצוגת אפאטיות כזו לא ראיתי ממוריניו הרבה זמן. וזה כשמולו מאמן צעיר, אולי הכי hard-worker בליגה.

וזה נכתב לפני:

—

…שננצח. אני בשום פנים ואופן לא חוזה חס וחלילה שננצח. זה רק שעד היום, מפתיחת העונה, טרם היה לנו משחק שלא טמן בתוכו מוקש, מכשול, משוכה או סתם הר עצום. והנה מגיעה בורנמות' הצנועה והחביבה, שצברה עד כה אך מעט נקודות פחות מאיתנו אבל הפגינה, בנוסף לתעוזה ורוח הנעורים של אדי האו גם תמימות המשוועת לחינוך מחדש במרתפי הצ׳מפיונשיפ.

עוד בתחילת העונה, אחרי המחזור החמישי בערך, והוא נתן את המשחק מול ניוקאסל בחוץ כדוגמה, וקרא לו ״שואה״. ״למה אנחנו לא יכולים לקבל את בורנמות׳, לדוגמה?״ הוסיף במרירות. ובאמת כל מבט על לוח המשחקים הראה שהרחק אל האופק ואף מעבר לו נמצאים משחקים רעים, מהסוג שמוריניו גם בעונה טובה לא עובר אותם בקלות.

שקיבל רמז כלשהו מראשי המועדון שעליו להנמיך פרופיל בכל הקשור להתגרות בתקשורת, במאמנים, בהתאחדות ובכלל בגורל. או שהוא מפוחד, או אופורטוניסט. אחרת, אין לי דרך אחרת להסביר את הזרימה שלו עם מופע הקסמים של דייגו קוסטה במשחק הקודם. יש הטוענים כי אם הגופיה היתה נופלת עוד כמה סנטימטרים ימינה, ומתלבשת ממש על ראשו של המיוחד, הסיפור היה נגמר אחרת, אבל אין לא אלא לזקוף זאת לזכותו של החלוץ הטוב בליגה הספרדית לפני שתי עונות והיכולת שלו להיות כל-כך מדוייק.

שתופקד בחוד, יחזור כפי הנראה למקומו הטבעי באגף, למרות שקיבל מחמאות רבות, אם לא לומר מוגזמות, ממאמנו בעקבות משחק שנגמר ב-0:0. מצד שני, אם מוריניו חושב שריצות ללא מטרה וכמה כדרורים זה מה שיחזיר את הבטחון לכוכב שלו, מי אני שאחלוק על כך?

חביב ומוכשר, התבשרנו השבוע שגם הוא אינו מרוצה מחוסר ההזדמנויות שקיבל העונה בקבוצה הראשונה, וכך אנחנו חוזים בתור גדל ומתארך של שחקנים שאמורים להיות הדור הבא של צ׳לסי אך בינתיים הם מעדיפים לעבור, ואם אפשר לוותר על השאלה וללכת ישר להעברה, מה טוב. למרות היותו צנום ולא גבוה, רבים מהאוהדים העוקבים אחרי הנוער סבורים שדווקא הוא יהיה אבדה גדולה יותר מרובן לופטוס צ׳יק.

אז תפקיד השוער המחליף הוא עוד כפוי טובה עוד הרבה יותר. אך עלינו לתקן את העוול ולהודות לו על שעמד בפרץ והשאיר את צ׳לסי בתמונת ההישארות, ועל הדרך נתן כמה עצירות יפות, ואף הזכיר לי במידת מה את פטר צ׳ך במראהו. ונקבל את קורטואה בזרועות פתוחות ונאחל לו כל טוב ושיוכיח שהוא אכן השוער הטוב בעולם כמו שמוריניו הבטיח אתמול במסיבת העיתונאים.