פוסט-כריסמס (התיקו עם יונייטד)

אז לי היו ציפיות למשחק עם יותר שערים, אבל כנראה ששחקני צ׳לסי עלו מראש עם איזה 0:0 בראש, ובוודאי כשהמנג׳ר אומר בראיון לפני המשחק ״נשחק וננסה לעשות משהו״ אז השחקנים עושים ומנסים עוד פחות.

מאכזב, כי דווקא כשנראה שקיבלנו הזדמנויות לעשות משהו, לא היה מי שיעשה. כך הגענו למצב שבו דווקא אזפי ומאטיץ׳ לבד מול שוער.

השחקנים עבדו קשה והזיעו, וניתן לומר בבירור שיצאנו בזול, אבל זה משחק שאפשר היה לגנוב בו 3 נקודות וזה אפילו לא היה נראה כזאת גניבה. תשאלו את סטוק לדוגמה.

אנתוני מרסיאל נראה כאילו הוא כבר מפתח מניירות של כוכב אן בי איי, אבל כששוכחים אותו לרגע או מפקידים עליו את איבנוביץ׳ זה עלול להיות מסוכן. ואני די בטוח שמאטה לחש לפדרו שהוא רוצה לחזור עכשיו כשההוא כבר לא שם ועלול לרדוף אותו כאן…

ורובן לופטוס צ׳יק נכנס! ל-38 שניות אחרונות.

וזה נכתב קודם:

***

אני לא יודע למי מכם יצא לגור בארץ שבה חוגגים את חג המולד, ככה בתרבות קפיטליסטית כמו שצריך. כשבוחנים את זה, מתברר שהאנושות פיתחה דרך לצלוח חגים באופן קצת יותר הגיוני על-ידי הבטחת פורקן משמעותי בסיום החג.

בישראל:

פסח, 7 ימים אוכלים מצות > במוצאי החג הולכים לאכול פלאפל בפיתה

שבת, כל המשפחה מתבשלת על אש קטנה במשך 24 שעות > יוצאים במוצ״ש לקניון ״לראות אנשים״

ויש תרבויות שפיתחו את זה הלאה:

באוסטרליה בוקסינג דיי מלא בהצגות בכורה של סרטים שוברי קופות (לדוגמה שר הטבעות וספיידרמן) אנשים מתלבשים ב-cosplay וממלאים את הרחובות.

ויש גם ספורט:

באנגליה כמובן עם הפרמייר ליג – מחזור מלא ובדרך-כלל עם משחקים מרתקים או מסורתיים (לדוגמה הדרבי של מערב לונדון צ׳לסי – פןלהאם).

כל זה עוזר להעביר את החג, גם אם אתה בודד, וגם אם יש לך הרבה יותר מדי משפחה ולחצים הקשורים בענייני משפחה.

האמריקאים הגדילו לעשות, ומשבצים משחקים חגיגיים כבר בכריסמס דיי. יש להגיד שהם קצת חזירים, אבל אי אפשר להגיד לא לבק טו בק של לייקרס-סן-אנטוניו ואח״כ מיאמי-בוסטון, לדוגמה (שלא לדבר על בוסטון-לייקרס שגם היה בעבר).

למזלנו אנחנו גם נהנים, כשפתחתי במקרה טלויזיה בחדרי ב״קיט ונופש לוחמי הגטאות״ בשישי בערב על המסך שיחקו מיאמי, ניו-אורלינס ושיקגו, וכל זה בשעה סבירה. ועכשיו יש לנו את קדחת הכדורגל של סוף השנה באנגליה, והערב אני נתקל בדילמה קשה: ללכת לשחק כדורגל בשכונה כמו בכל יום שני ב-7 השנים האחרונות, או להיות קאוץ׳ פוטייטו ולהישאר לצ׳לסי-יונייטד.

לכאורה ברור מה צריכה להיות התשובה, אבל תלוי למי מקשיבים: גבריאל, מלאך הכושר, החברותיות והפציעות יצפה ממני לבחור במשחק במגרש הבטון. והשטן, עם סיגריה מגולגלת בפה ובירה בידו, ילחש לי שלא נוטשים קבוצה במשבר, ושבכלל עדיף לצפות מאשר לעשות.

כרגע אני נוטה לכיוון השטן. מה לעשות, יצר האדם רע הוא.

וקצת גם על צ׳לסי:

פאברגאס נשאר בלונדון, השמועה אומרת שיש לו חום, אבל שמועות אחרות טוענות שהוא מבקש לעזוב. מעניין מה יתפתח, כי אחרי שהואשם במרד נגד מוריניו, יכול להיות שיתברר שפאב היה בסופו של דבר מהבודדים שדווקא הוקיר לו טובה, בין היתר על כך שהמיוחד ענד לו טבעת אליפות ראשונה באנגליה. מוכרח לציין שהרושם שלי לכל אורך העונה היה שהוא פשוט לא במיטבו, ולא הרגשתי ממנו אילו אנרגיות סבוטאז׳. מה שלא ניתן להגיד על בוודאות על אדן הזארד, לדוגמה.

לואיק רמי גם הוא כנראה חולה. הייתי היום אצל הרופא בבוקר ולא ראיתי אותו, למעשה אף אחד מהם, אולי הוא לא לוזר חבר קופ״ח כללית כמוני. ופלקאו כבר לא יחזור כנראה לכושר משחק אצלנו או בשומקום אחר. וזה משאיר אותנו עם אפס חלוצים, אלא אם כן סופרים את ברטראנד טראורה הנשכח, שאפילו לא ישב על הספסל של חוס במשחק בשבת. אני בעד.

אה כן, והזארד קצת פצוע, אולי מהפנדל הברוטאלי ההוא.

ההרכב הצפוי לדעתי, עם כן:

קורטואה

באנה – טרי – זומה – אזפי

מיקל – מאטיץ׳

וויליאן – אוסקר – קנדי

פדרו

אז קדימה הבלוז, ובואו לא נהיה חבל ההצלה של ואן-חאל בקרב בין שני ההולדנים המזדקנים!