בולט 4: מיוחד לשבוע הספר העברי

הוא מתקרב, ו...ניגש לספר של רונאלדו בדוכן הסמוך. לעזאזל, איך אני אמור להתחרות עם רונאלדו? בדיוק בזמן שזה קורה הוא כובש שני שערים ומשאיר את פורטוגל ביורו. ועוד בצד הטוב של ההגרלה. תראו, בסוף הוא עוד ייקח את היורו עם הנבחרת ההזויה הזאת!

shvua-ha-sefer

1. הקדמה

כבר שבוע ששבוע הספר איתנו, למעשה נותרו היום ומוצ״ש וניתן לשים את התקופה הזאת מאחורינו וללכת לקרוא במזגן. גם השנה קיבלתי מייל משתי הוצאות הספרים שהוצאתי בהן לאור ספר (אחד בכל אחת עד עכשיו), שמזמין אותי לחתום על ספרים בככר. בחוכמתי הרבה עניתי שאני יכול בימים הזה והזה, ומבחינת שעות אני גמיש. גמיש… הדבר הכי חכם להעיד על עצמך בשום מקום ושום זמן, אבר.

התוצאה היתה ששובצתי להתייצב בככר רבין החמימה והנעימה בשעה 18:00, פעמיים. עכשיו, בדרך-כלל כשאנחנו מדמיינים את השעה שש אנחנו חושבים ערב, אורות רומנטיים, משב רוח קריר. אז זהו, שאנחנו עכשיו רשמית בתחילת הקיץ והשבוע הוא בדיוק השבוע עם הימים הכי ארוכים בשנה. בנוסף, הים בתקופה הזאת עושה את המעבר מים צלול וקריר בסגנון יוון – לסלט יווני עם חתיכות של אבטיח וגבינת פטה שצפות בתוכו. וזה עוד לפני ה-seafood: המדוזות. הים לכאורה לא משנה, אנחנו כרגע קונים ספרים כדי ללכת איתם לים אחר-כך, אבל הבעיה היא שהים לא רוצה להישאר סתם ים ים תיכוני עצבני, אז הוא נושף את כל העצבים שלו לכיוון החוף, מה שמעלה את הלחות דרמטית.

בקיצור, חם ולח, וחייבים להתייצב בככר בדיוק בשש כי הכרוז כורז בכריזה בדיוק בשש, ואז יש סיכוי של 1:50,000 שיבוא איזה ילד ובדיוק ירצה חתימה ממני. אז אני מגיע, חיבוקים ונישוקים עם המו״לית, העורך קצת מתעכב, המוכרת המקצועית והמעולה שההוצאה מינתה כבר שם, וקדימה – למכור!

2. מכירות

אני לא יודע לכמה מהקוראים שלי יש נסיון במכירה ישירה. לי אין הרבה, בפעם האחרונה שעבדתי במשהו כזה זה היה בשביתת הסטודנטים, ראיתי איזו מודעה בעיתון שהבטיחה הרבה כסף, צלצלתי לאיזה טלפון, אמרו לי תבוא לצ׳ק פוסט מחר עם עניבה, באתי עם עניבה שנראיתי איתה כאילו אני בבר-מצווה, התברר שזה היה במכירות של יחידות נופש, הייתי די גרוע בזה והצלחתי למכור רק אחת, ולא במקרה הקונים המאושרים היו מכרים של חברים של ההורים שלי… עד היום אני מרגיש אשם על כך שהם בטח תקועים עם הדבר הנורא הזה.

אבל למה אני חולם פה על חיפה של שנות ה-90 – הנה, הגיעה משפחה. הם נעמדים מול הדוכן וה-הופ! ממשיכים הלאה. הייתי עסוק בלחלום בהקיץ, והם ברחו.

אז בחזרה לחיפה. בסופו של דבר פיטרו אותי כי העזתי ללכת לאזכרה של דוד שלי במקום לשבת ב-pit ולחכות שיכניסו אותי, התלבטתי כי המנהל סיימון איים שאין לי מה לחזור אם לא אבוא, התקשרתי לאמא שלי וסיפרתי לה שאאבד את העבודה ומה לעשות, והיא אמרה לי ״תחשוב על זה מול הנצח״, אז בחרתי בנצח ועכשיו כנראה שסיימון יושב באיזה אי טרופי עם טקילה סאנרייז ואני תקוע פה – לנצח.

היי היי – הנה עוד שתי ילדות שמתקרבות. אני מתכונן, מרים את הספר מהדוכן – אפשר אולי להמליץ לכן על ספר? הן מביטות בזלזול בספר. אנחנו בכיתה ו׳. איזה מפגר אני – לא חשבתי על זה כשהתחלתי לכתוב לילדים – יש שם גילאים! אצל מבוגרים יש גיל אחד וזהו. האמת הילדות האלה לא נראו לי בכתה ו׳. כנראה שאני צריך להתחיל לכייל את העין שלי ולהבין מי באיזה גיל, כי פספוס פה המשמעות שלו היא ש… הי! לאן אתן בורחות?

והנה ילד עם חולצה של מכבי חיפה! חיפה מהסיפור עם הצ׳ק פוסט, זוכרים? הוא מתקרב, ו…ניגש לספר של רונאלדו בדוכן הסמוך. לעזאזל, איך אני אמור להתחרות עם רונאלדו? בדיוק בזמן שזה קורה הוא כובש שני שערים ומשאיר את פורטוגל ביורו. ועוד בצד הטוב של ההגרלה. תראו, בסוף הוא עוד ייקח את היורו עם הנבחרת ההזויה הזאת!

אחות של בניון מופיעה פתאום משום מקום ומתקרבת לדוכן. וראו זה פלא – היא בוחרת את הספר… שנמצא… ליד הספר שלי! מהטרילוגיה של מאירה פירון, אין, אין על סדרות של ספרים. ואין על טרילוגיות. חבל שספר ההמשך לספר שלי עוד לא יצא. אני חושב אם להסביר לה שגם ״מונו״ הוא בעצם סדרה, אלא שהיא עדיין לא יצאה כולה, והאמת זה נכון: ספר אחד נמצא כרגע בשלבי איור, וספר נוסף כבר 90% גמור, כלומר גמור אבל אני רק רוצה לשנות משהו ואז הוא מוכן לעריכה שתיקח עוד שנה…

לאט לאט, הדוכן מתחיל להתמלא, ובילדים שנראים בגיל הנכון. כלומר, מה שאמור להיות נכון. כי אני כתבתי את הספר לבת שלי כשהיתה בת 4 וחצי, אבל אז העורכת שהתלהבה מהספר החליטה שהוא מתאים לכיתות א׳-ב׳, אז הייתי צריך לשנות את הסיפור ככה שהגן יהיה בית-ספר. מה לא עושים בשביל להתאים את המוצר לקהל. אבל יש הבדל די גדול בין 4 וחצי ל-8 וחצי.

ופתאום, משום מקום, באה ילדה ומתחילה לעלעל בספר שלי. אבא שלה מסתכל עליו בגועל מהול בסקפטיות. אני מספר לה על הספר קצת. זה קשה, כי השמש בעיניים שלי, ואני צריך להתכופף מעל הספרים כדי שתוכל לשמוע אותי. ואז אני מרגיש שהספרים די לחים ודביקים מכל הלחות והילדים הדביקים שממשמשים אותם… אבל לא נורא. העיניים שלי נדלקות. אני מספר לה שזה על ילדה שיש לה חבר דמיוני, אויש, למה הזכרתי את זה, טעות גדולה, לא, חבר יצור, שקוראים לו מונו, והיא חייבת להחזיר אותו לארץ מסתורית שקוראים לה ארנוביה, אבל אסור לה להביא לכתה בובות פרווה, וכולם בטוחים שמונו הוא בובת פרווה, ורק היא יודעת שלא, אז היא לוקחת אותו בכל זאת בתיק שלה, שהיא קוראת לו תרמיל המסעות.

הילדה החמודה לגמרי איתי. היא מחזיקה את הספר, מחבקת אותו, אבל אבא שלה נעלם. היא מביטה בדאגה, מחפשת אותו. הוא הלך לדוכנים אחרים, מעלעל כרגע בספרים צבעוניים יותר, בנייר כרומו. למה לא עשינו את הספר יותר צבעוני? בינתיים אני מגלה שמישהו שבת זוגי ואני טיפה מכירים דרך פייסבוק בא עם שתי הבנות הגאונות שלו לדוכן. בת-זוגי כבר מספרת להן על הספר, והן קונות אותו! יאללה הקדשה. אני מחפש עט, למה בדיוק היום העט השחור הקבוע שלי, פיילוט וי-5 לא איתי, בסוף מוצא עט כזה כחול מג׳עוף, מהסוג שמקבלים בחינם באיזה בנק, אני מזיע, נשען על הדוכן, מנסה לרשום משהו מקורי לשתי הבנות המתוקות האלה, הכתב מסתבך לי, אבל אני מצליח איכשהו וגם מוסיף ציור קטן.

אבל עזבו אתכם מאליטה תל-אביבית, מה קורה עם הילדה החמודה שמחבקת את ״מונו״? היא עדיין כאן, לא מתייאשת, ואבא שלה מופיע מהצד השני אחרי שעשה סיבוב שלם, והוא ניגש לדוכן הצמוד ושולף ממנו ספר על… להקת בנים! נשבע לכם, לא המצאתי את זה, הוא רוצה דווקא את הספר הזה, שעולה 102 ש״ח אחרי הנחה, והבת שלו מביטה אליו עם עיניים מתחננות, אבל היא לא מתכוונת לוותר. לא שיש לי משהו נגד להקות בנים. או נגד אבות שאוהבים להקות בנים. אבל בחייאת, יש פה יצירה מקורית, ספר שמסעיר את הדמיון, שמפתח את המוח, שהוא עלינו, על כאן ועכשיו, ומולו יש את האלבום המופרך הזה של להקת useless id, אם אני לא טועה היה דבר כזה, הוא ממש רוצה אותו, ואני כמעט מתייאש.

אני אומר למאירה – אם הוא לא קונה לה את הספר, אני קונה לה אותו. לא אכפת לי. והיא עומדת לידי רגועה, ומסבירה לי שאין לי מה לדאוג – הוא יקנה בסוף. בינתיים בת זוגי מוכרת עוד שלושה ספרים בערך, אין לה אלוהים, היא פורטת להם על כל הנימים – מומלץ משרד החינוך, מצעד הספרים, יצירה מקורית, כי הסופר נמצא כאן, וכי אתם פשוט חייבים. כל פעם שאומרים ״הסופר כאן״, המצח שלי מתמלא בעוד קצת זיעה. הגוף שלנו הוא איבר גלילי, והמבוכה צריכה להגיע לאנשהו, אז אצלי זה המצח וכפות הרגליים. מה עבר לי בראש שויתרתי על הכפכפים לטובת נעליים? גם ככה אף אחד לא רואה אותן!

ואז מגיע משב רוח, בהתחלה משהו קליל, ואחר-כך כבר אפשר להגיד בבירור, שבירה מסויימת של החום, שדרות בן-גוריון הן סוג של חור בחומה הלא סבירה של מלונות שחוסמים את הבריזה, כמובן עד שיבנו בככר אתרים את המגדלים המפחידים והמופרכים האלה, שנראים כבר עכשיו כמו בכייה לדורות, ככה שכרגע המשב מגיע איכשהו על שבילי האופניים של חולדאי ומקרר לי טיפה את המצח.

ופתאום בא מישהו ומסתכל על הספר, ושואל אם אני גור אילני, ואומר שהוא קורא אותי בדה באזר! yay! פעם ראשונה שמישהו מכיר אותי מדה-באזר, תשמעו, עוד ייצאו הרבה דברים טובים ומרגשים מהאתר הזה. והוא קונה את הספר לבן החמוד שלו שיש לו שם מטריף אבל אני לא אגלה אותו.

ואבא של הילדה מחליט בסוף לאחר התלבטויות קשות לקחת במבצע של שניים פלוס אחד, את האלבום המצולם על להקת הבנים, עוד איזה ספר לא ברור אבל צבעוני… ואת… מונו הוא לא ארנב. אני מתרגש, כותב לה את ההקדשה הכי יפה שאני מצליח לחשוב עליה, הם משלמים והולכים משם לכיוון הדוכן של הנקניקיות.

האמת, אחלה נקניקיות.

3. לקחים

לקח זה בעקרון מה שאתה לוקח איתך מהסיפור, ומה שאני בעיקר לקחתי זה עוד כמה ספרים שקניתי במבצע ואוכל לחלק לחברים ולתת בימי הולדת. אבל חוץ מזה יש עוד כמה מסקנות.

קודם כל, אני חושב שלמרות שכבר קברו את הספרים ואת הפרינט – אני יכול להעיד בבירור שהספר עדיין לא מת. יש ביקוש, אנשים אוהבים ספרים, ואין כמו התחושה של לראות ילדים ניגשים לדוכן ואת העיניים שלהם מתמלאות אור כשהם בוחנים את הגריד הבלתי נגמר הזה, שנראה קצת כמו pinterest אבל מאחורי כל עטיפה יפה יש עוד המון המון תוכן שחבוי בתוך הדפים. חלק ממנו זבל, חלק לא לטעמי, יש הרבה תמונות של להקות בנים ושל רונאלדו, אבל בין כל אלה יש גם סיפורים יפים.

ועוד דבר שאני יכול לקבוע בבירור – שילדים חכמים קוראים הרבה. זה כל-כך פשוט.

יש כמה קבוצות עיקריות של קוראי ספרים ״אמיתיים״ שאני יכול לאפיין:

– ילדים וילדות מבתי ספר ״נחשבים״. איך שלא תסתכלו על זה, אפלייה, אליטיזם, הסללה – קל לראות את זה כי חלק גדול מהילדים עדיין בחולצות בית הספר, וזה המצב. והם באים מיוזמתם וקוראים ספרים שהם בוחרים. לא רק הספרים הכי איכותיים, אבל הרבה כן.

– ילדים וילדות ממשפחות דתיות. באים, מתעניינים, מעלעלים, וקונים הרבה ספרים.

– ילדים וילדות ממשפחות ״מזרחיות״. אני בטוח כותב פה משהו שהוא לא פוליטיקלי קורקט אבל פאק איט. בוחרים בקפידה, מקשיבים, לוקחים ספרים מגוונים. יכול להיות שחלק מהם יודעים שזו הדרך הלא קצרה אבל הנכונה להתקדם בסולם החברתי ולהעיף מהשלבים הגבוהים שלו את האנשים מהפסקה הבאה.

וכדי להסביר מה זה לא ספרים ״אמיתיים״ בעיניי – פתאום אני רואה מרחוק איזה מכר, חבר של חבר, הוא בהיי-טק, גרוש, מסתובב עם הבת המתוקה שלו בעגלה, הולך ככה בבטחון עם טכס בישבן כאילו המקום שייך אליו. אני מסמן לו מרחוק, הוא מתקרב, מעיף מבט על הספר לרגע… ואז פונה לדוכן השכן וקונה לבת שלו שני ספרים של ״פרוזן״ ואחד של דמבו. ברור שאני כועס כי הוא לא קנה את הספר שלי, אבל האיש הזה הוא בדיוק המרכז האשכנזי האדיש שלא אכפת לו שהכל מסביב יישרף, ובלי לשים לב הופך את הילדים שלו למפגרים.

אין כמו פאריז באביב
ניצחון הרוח

53 Comments

אריאל גרייזס 23 ביוני 2016

אני כל שנה באדיקות של עולה לרגל מגיע לשבוע הספר בכיכר רבין. אני זוכר את הפעם הראשונה שההורים שלי לקחו אותי, זה היה כמו להגיע לממלכת פלאים. כל כך הרבה ספרים! וגם היום זה נראה ככה, אבל אחרת. אולי זאת נוסטלגיה לילדות, אולי אני גדול יותר אבל זה מרגיש לי שונה עכשיו. אני עדיין לא מפספס אבל זה בעיקר מרגיש שהייתי יכול לקבל את אותו הדבר בחנות של צומת ספרים פלוס המזגן. המבחר נראה גדול אבל הוא בעצם לא כזה מדהים כי הדוכנים חוזרים על עצמם כל הזמן. רוב התוספות הן של ספרי ילדים וספרי קודש. ולך תבחר ספרים לילדים שלך, יש כל כך הרבה מבחר! גם פעם לקנות ספר היה משהו מיוחד מבחינתי. אולי זה כי היה לי פחות כסף מאשר היום, אבל זה שפתאום כל הדוכנים מוכרים לך שלושה במאה – אני לא רוצה שלושה במאה. אני רוצה אחד בזול. מרגיש קצת כמו שוק. לא יודע.
הייתי ביום ראשון בשעה שש בערב, נזלנו קצת אבל זה עדיין עדיף מהמון האדם שיש בשעה שמונה-תשע ואז אתה צריך להדחף בשביל להיות מסוגל לראות מה מוכרים באותו דוכן. הספקתי לעשות שני סיבובים ואיכשהו גיליתי שקניתי בעיקר ספרי עיון (היתרון הגדול של שבוע הספר – מבחר עצום של ספרי האוניברסיטה המשודרת המשובחים!) וקצת מד"ב. בקיצור, איך משיגים את הספר שלך?

גור אילני 23 ביוני 2016

בעקרון אני מסכים, יש הרבה סיבות לא לבוא לככר, לגבי המבחר דווקא יש הבדל – אני רואה שההוצאות מביאות גם ספרים מהבק-ליסט, ככה שאפשר למצוא ספרים שביום רגיל בצומת ספרים במזגן אומרים לך שאפשר להזמין וזה יהיה עוד שבוע. ופה אתה ממש יכול לעלעל ולהרגיש.
המבינים, דרך-אגב, מגיעים ממש מאוחר ככה, בסביבות 10, לי כבר לא נשאר כוח בשעה הזאת אחרי 4 שעות בעמידה…

אריאל גרייזס 23 ביוני 2016

אני אמשיך להגיע, בדיוק בשביל התקווה הזאת – ליפול על ספר שאני זוכר מזמן שהוציאו מחדש או דברים כאלו. ואיכשהו תמיד אני מגלה שהגעתי הביתה עם בוחטה של ספרים.
האמת שנראה לי שאני פשוט נהנה להיות בחברת כל כך הרבה ספרים.

ק. 23 ביוני 2016

"אני לא רוצה שלושה במאה. אני רוצה אחד בזול" -מעולה. כל כך מדוייק!
זה מתאר את כל תרבות הצריכה האגרסיבית והמוגזמת שיש היום (ולאו דווקא על ספרים). הרבה מוכרים בכל סוגי החנויות מאד מופתעים שהם נתקלים במי שרוצה רק את מה שהוא צריך ולא את מה שמשתלם כי יש מבצע.

גור אילני 23 ביוני 2016

נכון, דווקא בגלל זה המציאו את חוק הספרים – המטרה היתה שהספרים יהיו פחות במבצעים, וקצת יותר זולים במחיר הקטלוגי. אני קיוויתי שיהיו גם הרבה יותר זולים – לדעתי זה יכול להגיע לרמה של 50 ש״ח במקום 80 אם המכירות יתייצבו ואנשים יתרגלו לקנות ככה. אם תהיה לנו סבלנות, יכול להיות שזה יעזור בסופו של דבר. כרגע למירי רגב כנראה נגמרה הסבלנות יחד עם כל מיני קבוצות אינטרסים.

ק. 23 ביוני 2016

טוב לשמוע, אני לא כל כך בקיא בחוק.
העניין צורם כמעט בכל אספקט של צריכה

ר.בקצה 23 ביוני 2016

מי יקנה ספר חדש של סופר לא-מוכר ב- 80 ש"ח?

רתם 23 ביוני 2016

משתלם לרשת, לא לך. במקרה של ספרים, אנשים יקנו ארבעה שרק שניים מתוכם הם רוצים, וייתעו עם שניים שהם לא רצו, עד שמארי קודו תבוא

ר.בקצה 23 ביוני 2016

גם אני לא מבין מדוע שבוע הספר דווקא בקיץ- בנאדם מגיע לכיכר, מזיע כמו חמור, מתחכך בקוראים האחרים כאילו מדובר בשוק הכרמל..
בעע.

גור, דבר עם הקודקודים שיקדימו את שבוע הספר בחודשיים וחצי לפחות- אתה תוכל להופיע בכיכר עם צעיף, כראוי לסופר אמיתי ואנו הקוראים נשתה בצמא את הסבריך, כשרוח הסתיו מבדרת את הבלוריות של כולנו.

אריאל גרייזס 23 ביוני 2016

כי גשם על ספרים זה משהו שאתה פשוט לא יכול להסתכן בו, אני מניח

גור אילני 23 ביוני 2016

לא, כי עדיף המכה של הזבובונים-ברחשים שפתאום ירדו אל הככר במיליוניהם, ונתקעו לילדים החמודים בצמות ובתלתלים ובין הדפים של הספרים

אריאל גרייזס 23 ביוני 2016

תבחר את הרעל שלך..

גור אילני 23 ביוני 2016

האמת שאפשר לבנות בככר בלי בעיה סככות בסגנון של שוק העתיקות (שפועל כל השנה בככר דיזנגוף, אחלה שוק וממש זול למי שלא מכיר) ולהסתדר עם הגשם.

אריאל גרייזס 23 ביוני 2016

לאור העובדה שאפילו אם שמים את המרתון בפברואר אז מקבלים שרב, כנראה שזה מה שיקרה לא משנה למתי יעבירו את שבוע הספר

-גיסנו- 23 ביוני 2016

האמת ש useless id אחלה להקה.
ואפילו גם הם מחיפה במקור.
לא ממש הבקסטריט בויז שחשבתי שעליהם הספר…

גור אילני 23 ביוני 2016

אז אולי אני עם דעות קדומות, לא ממש הכרתי אותם.

עודד 23 ביוני 2016

אפשר להגיד שהם ההפך מלהקות בנים. דווקא היה נחמד אם האבא היה מכיר את הלהקה לילדה הקטנה שלו.

גור אילני 23 ביוני 2016

זהו, שעכשיו אני מנסה לבדוק אם זה באמת הספר שלהם… לא נראה לי כל כך, לא מוצא בקטלוג שיש להם ספר וגם לא מצאתי שום אזכור בגוגל. כנראה שזו להקה אחרת. אני אעדכן בערב כשאהיה שוב בככר.

גור אילני 23 ביוני 2016

הנה, מצאתי את הספר – זה היה בסוף של וואן דירקשן (ה- 1D על העטיפה כנראה בלבל אותי עם ID)…
http://zone.walla.co.il/item/2624450
סליחה על הבלבול ועל שפגעתי ב-useless id, אם ככה אז עכשיו אני באמת אנסה להקשיב להם!

-גיסנו- 23 ביוני 2016

עושים Pאנק לא רע, אם אתה מתחבר לסגנון.

והבלבול הזה זה כמעט כמו לבלבל בין הבקסטריט בויז לבאד בויז של דטרויט…. ;)

דורון (אחר) 23 ביוני 2016

אמת לא הבנתי מה קשורים Useless ID לסיפור…
יותא להם אלבום חדש בקרוב מאוד, אגב

יוני (המקורי, מפעם) 23 ביוני 2016

אהבתי את הפסקה האחרונה.

ולגבי דה-באזר, יצא לי לפגוש את אחד הבלוגרים במפגש נטוורקינג והוא הציג את עצמו ואת המקצוע שלו. אז צעקתי מהקהל "ובלוגר!".

wazza 23 ביוני 2016

גדול

גור אילני 23 ביוני 2016

דה באזר זה לא מקצוע, זו דרך חיים

ניק 23 ביוני 2016

מי שרוצה להנות מספרים זולים לא רק בשבוע הספר, יכול לקפוץ לחנות באיצטדיון נוקיה, הם מוכרים 7 ב100 כל השנה. יש שם מבחר גדול.

אוריה 23 ביוני 2016

דבר ראשון בהצלחה!
דבר שני, לגבי אוכלוסיית הקוראים. לא יודע, לדעתי זה הכל בא בסוף מהבית. כשהייתי קטן ההורים שלי נתנו לי מתנה על כל ספר שקראתי והייתי קורא המון. ברור לי שזה מה שהכניס אותי לעולם הזה של הקריאה. פחות זוכר אם זה דבר שדחפו אותו בבית ספר…
לגבי הבלוג- גילית בעקיפין שאחת שעובדת איתי היא אשתו של אחד הכותבים כאן, שנינו היינו מבסוטים מהגילוי :) בסופו של דבר למרות המשכורת המטורפת שהכותבים כאן מקבלים אני מניח שההכרה חשובה להם לא פחות…

סמי 23 ביוני 2016

אנטון יתחיל לקרוא את מונו מיד אחרי שיסיים את הספרים עם הציורים שקנה בדוכנים אחרים
ואחרי שיתאושש מהטעם המפוקפק שלך בכדורגל
(ההקדשה מקסימה!)

גור אילני 23 ביוני 2016

איזה כיף, תודה שבאתם!

דימיטאר ברבטוב 23 ביוני 2016

שלשום אני עומד בשבוע הספר בירושלים, מחפש ספרים לפעוט שיש לי בבית שמתרגש כל כך מכל ספר חדש שהוא מקבל. שני בני 15, מתואמים עם עגיל באוזן ותספורות מוהוק, רוכבים על אופניים חשמליות ועוברים בסמוך. ואחד צועק לחבר שלו, חזק שכולם יישמעו, "לקרוא ?! למה מה אני נראה לך, בן שמונים?!", ומחייך מאוזן לאוזן שהוא עובר אותנו, מבסוט על עצמו עד השמיים כמה שהוא מגניב לעומת המטומטמים שאשכרה מוציאים כסף על הפורמט המשעמם הזה. והתעקשתי ליצור איתו קשר עין כשהוא חלף, וממש רציתי לעצור אותו ולתת לו עצה של מבוגר ולהסביר לו את הקסם שיש בספרים, וכמה שהם יהפכו אותו לאדם חכם ומעניין ושלם יותר אם רק ייתן להם צ'אנס. כמובן שלא עצרתי אותו, אני לא אבא שלו, אבל עכשיו שהזכרת לי אותו קצת צובט הלב.

מיקו גוטליב אהלן סבבה 23 ביוני 2016

ילד בן 15 על אופניים חשמליות זאת עילה לשירותי הרווחה לקחת את הילד. איפה הימים שילדים היו צריכים להתאמץ כדי להגיע ממקום למקום.

אריאל גרייזס 23 ביוני 2016

דרך אגב, בתור סופר – מה דעתך על חוק הספרים? בכל הדיונים הפומביים שמעתי מעט מדי אנשים שזה באמת משפיע עליהם ויותר מדי פופוליזם (משני הצדדים)

תומר 23 ביוני 2016

אני די בטוח שחוק הספרים משפיע יותר על הוצאות הספרים ועמדת הכוח שלהם מול הדואופול סטימצומת ופחות על הסופרים. ודאי לא אלו שהכנסתם לא מסתכמת בשכר הסופרים שלהם.

גור אילני 23 ביוני 2016

ספציפית לגבי הכנסות, אצלי יש פחות מכירות אבל הכנסה יותר גבוהה בטוטאל (עדיין ממש מעט כסף, אבל אני סופר די מתחיל).
ברור שכולנו רוצים שסופרים יוכלו לחיות מזה, אבל צריך גם להבין שאנחנו נמצאים במדינה מאד קטנה עם שפה מוזרה שגם במדינה עצמה קוראים אותה רק חלק מהאנשים, ושכדי שיתרגמו ממנה דברים החוצה הם צריכים להיות לרוב על הקונפליקט, על רומן בין יהודיה לערבי או מבוססים על גימיק.

גור אילני 23 ביוני 2016

הדעות על זה מאד חלוקות. התייחסתי גם למעלה בתגובה קודמת. מכיוון שאני לא מתבסס על הכנסה מספרים, לי יש פחות מה להגיד באופן נחרץ.
אבל הנה ה-2 סנט שלי:
חסרונות: פחות סיכוי לסופרים חדשים להכנס, פחות מכירות מבחינת כמויות, פחות ספרים שיוצאים כל שנה, הספרים יותר יקרים כרגע.
יתרונות: הספרים שכן יוצאים אמורים להיות יותר איכותיים, ההוצאות כנראה מרוויחות יותר על כל ספר, הסופרים מרוויחים יותר על כל ספר, החנויות העצמאיות מתחזקות (!), יש סיכוי שלטווח ארוך יותר תהיה השפעה חיובית על ״שוק״ הספרים מבחינת איכות, היצע וגם מחיר בסופו של דבר.

אוריה 23 ביוני 2016

כשהספרים יותר יקרים זה בדיוק מה שמוריד את החשיפה שלהם מול האוכלוסיות שתיארת ברשומה…

גור אילני 23 ביוני 2016

זה טיעון מקובל בכל הקשור לאוכלוסיות מוחלשות ואני לא יודע כמה הוא נכון בפועל.
אבל אני חושב שאם רוצים באמת להעצים אוכלוסיות דרך הקריאה צריך לבנות תוכנית ממשלתית הרבה יותר שלמה מהחוק הזה.

אוריה 23 ביוני 2016

תוכנית ממשלתית???
תראה בפוסט הסמוך של גיל שלי, למה כל דבר שהמדינה מנסה לפתור יוצא בסוף עקום.
אגב, אמא שהייתה רגילה לקנות ב-180 ש"ח 6 ספרים לכל הילדים, לא תוציא עכשיו 120 ש"ח על 2 ספרים. את זה שום תוכנית ממשלתי ושום דיבורים על "איכות הסופרים/ספרים" תוכל לשנות

ר.בקצה 23 ביוני 2016

חוק הספריות הציבוריות אינו מספיק?
היום אפשר להשאיל ספרים בחינם.

תומר 23 ביוני 2016

אולי זכרוני מטעה אותי אבל אני די בטוח שלפני עשרים שנה ככה, בטרם מבצעי ה 1+1 למיניהם, המחיר הקטלוגי של הספרים היה נמוך בהרבה, הייתי הולך לחנות ויוצא עם שניים שלושה ספרים בלי להרגיש שהוצאתי המון כסף. ברור שהיום הספרים הלא מוזלים ממנים לפחות חלקית את המבצעים.

אריאל גרייזס 23 ביוני 2016

זאת נוסטלגיה לדעתי. אני זוכר מחירים לא נמוכים. ואתה יודע, יש אינפלציה וכו. ספר של 80 פעם היום היה פעם 60

ברלה 23 ביוני 2016

אני מנסה להבין אם הפסקה האחרונה שלך היא בדיחה, ניסיון להטרלה או סתם חוסר הבנה של המציאות. למה זה נראה לך לגיטימי להכליל על אשכנזים בגלל איזה מכר שלא שם עליך וכנראה לא משתגע עליך (די לגיטימי בהתחשב בזה שגם אתה לא מתלהב ממנו לפי התיאור שלך)? אם מישהו כאן היה מכליל על מזרחים בגלל מפגש עם ערס רנדומלי אני מניח שהיית עף עליו, ואפילו בצדק. חוץ מזה שגם הילדים מבתי הספר הנחשבים, כפי שתיארת אותם, מגיעים מאותו "המרכז האשכנזי האדיש שלא אכפת לו שהכל מסביב יישרף, ובלי לשים לב הופך את הילדים שלו למפגרים"

גור אילני 23 ביוני 2016

זה אולי לא לגיטימי להכליל, אבל לפעמים צריך לצאת מתוך דוגמה כדי להבין את התהליכים. אם פגעתי באשכנזי כלשהו, אני מצטער, אבל כפי שמקובל בשיח הזהויות, דווקא מותר לבקר את החזקים והפריווילגיים. התהליך שאני רואה זה של זחיחות של אוכלוסיה שמפסיקה להבחין בין טוב לרע ובין איכותי לזבל ובכך דנה את עצמה לשחיקה מעמדית בטווח הארוך.

לגבי בתי הספר: זה גם נושא סופר נפיץ, אני חושב שמי שהגיע לבתי הספר ה״נחשבים״ מתוך פריווילגיה, חשוף לאותם סיכונים, למרות שבוודאי שהפריווילגיות והקשרים עשויים למנוע את ההידרדרות שלו בסולם החברתי או להאט אותה.
לעומת זאת, יש בבתי הספר האלה גם הרבה ילדים שהגיעו אליהם ללא קשרים, מכל מיני קבוצות אוכלוסיה, בעיקר כי ההורים הספציפיים שלהם החליטו לשים את החינוך גבוה בסדר העדיפויות שלהם, ואני בטח לא חושב שאלה הופכים למפגרים מלהיות בבית ספר ״נחשב״.

ברלה 23 ביוני 2016

אבל שיח הזהויות הזה נהיה מגוחך. לטעון שאשכנזים מחנכים את הילדים שלהם לרדידות ומזרחים מחנכים את הילדים שלהם להעמקה ואיכות זה בוודאי לא נכון. לבסס תיאוריה כזאת על כמה תצפיות שערכת בשבוע הספר זו 'הטיית אישוש' בוטה ובטח שהרבה יותר קל לפתח תיאוריות לצד השני ולהביא דוגמאות של זמרים מזרחים וכדומה. לגבי בתי הספר, אני עצמי לא למדתי בבית ספר "מהנחשבים" אבל סביבי באוניברסיטה היו הרבה שהגיעו מרעננה וצפון תל אביב, אני מניח שלשם אתה מכוון. רובם היו אנשים עם הרבה סקרנות שקראו הרבה ספרים ואני מניח שנחשבו לחנונים כשהיו בבית הספר, לטעון שהם הגיעו לאן שהגיעו רק בגלל קשרים או פריוולגיות ולא בגלל היכולות שלהם זה גם כן די מטופש. אתה יכול לטעון שהם קיבלו נקודת פתיחה יותר טובה אבל אז זה לא מסתדר עם התיאוריה שלך שמדובר בגזע של אנשים רדודים ושטחיים.
אגב, אני בהחלט מסכים איתך שיש מגמה של חוסר יכולת להבחין בין איכותי לזבל אבל זה נראה לי משהו כלל עולמי וממש לא עדתי ובטח אפשר לפתח על זה דיון שלם בפני עצמו.

גור אילני 23 ביוני 2016

מה שבעצם טענתי, זה שספרים הם גורם חיובי מבחינת מוביליות חברתית ויצירת נכסים שהם פחות תלויי משאבים כלכליים. כלומר- אם יש לך מעט משאבים ומעט קשרים, אחת הדרכים שלך להתקדם זה לקרוא ספרים ולעודד את האנשים היקרים לך לעשות את זה.

העניין עם האשכנזים הזחוחים היה כדי להדגים שיש קבוצות שאינן מכירות בדרך שבעזרתה בין היתר הגיעו לאן שהגיעו (כלומר השכלה) ומזלזלות בה. יש גם הרבה מאד מזרחים משכילים שהגיעו לארץ משכילים, אבל יש טענה שההגמוניה דיכאה אותם ודירדרה אותם בסולם החברתי בין היתר על-ידי שלילת השכלה. מההיכרות שלי עם הנושא אני נוטה לקבל את הנרטיב הזה.

ברלה 23 ביוני 2016

אני לא מתווכח עם זה שספרים הם כלי למוביליות חברתית, אני פשוט לא חושב שיש מקום לדבר על הבדלים בין קבוצות, או לכל הפחות לא בכיוון שאתה מתאר. יש אנשים ממוצא מזרחי שקוראים ספרים, אולי מאהבה, אולי כדי להתקדם. יש אנשים ממוצא אשכנזי שלא קוראים, אולי כי ההורים שלהם היו אדישים מדי, ואולי כי הם לא אוהבים לקרוא. אבל אתה עושה רומנטיזציה שבה אלו שנמצאים בתחתית נאבקים על מקומם ומשתמשים בספר לשם כך. זה כמובן יכול להיות נכון עבור מעט מאוד אנשים, אבל עדיין אם תעשה סקר אני מניח שתגלה שילדים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה קוראים יותר ספרים. ולכן להסיק משהו על זחיחות או אדישות של קבוצת אוכלוסיה מסוימת מכמה דוגמאות שנחשפת אליהם זה קצת מוזר.
ובכלל, לטעון שבורגנים אדישים זה כזה שנת 2001 :)

לגבי ההגמוניה ושלילת השכלה, כנראה שאתה צודק אבל כיום ההגמוניה משתנה ואני לא רואה שהיא משתמשת בכוח שלה כדי לעודד קריאה בקרב חלשים או חזקים, בעיקר מתמקדת בנושאים פופליסטים כמו הפלייליסט של גלגלצ

גור אילני 23 ביוני 2016

בסך הכל אני מסכים עם מה שכתבת פה. ההתייחסות להבדלים בין קבוצות באה בגלל הצורך להבין את המניעים של הקבוצות ויכול להיות שעשיתי רומנטיזציה בדרך. בעקרון כולנו נאבקים על מקומנו, רק יש כאלה שחושבים שהדרך להיאבק היא לרכוש עוד נדל״ן, ויש כאלה שמשקיעים בספרים (וכמובן שיש עוד דפוסי חשיבה). מי צודק ומי טועה, אני לא יודע, וגם מי עושה זאת מבחירה ומי מכורח אני לא יודע. אבל מה שיפה בלהיות תכל׳ס בדוכן ולראות מה קורה ״בשטח״ זה שהסטריאוטיפים וההנחות הראשוניות הרבה פעמים מתבדים.

דורון (אחר) 23 ביוני 2016

כתבת כל כך יפה.
ובקשר לפסקה האחרונה שלך, תרשום לעצמך לראות את הסרט הישראלי "מעבר להרים ולגבעות" שיצא מתישהו בשנה הקרובה. כנראה.
נראה לי שתאהב אותו.

גור אילני 23 ביוני 2016

תודה, רשמתי.

cookie-monster 23 ביוני 2016

יפה.
פעם הייתי הולכת לכיכרות השונות של שבוע הספר בקבוע. רבין לוקח מינימום שעתים לכשות את כל ההקפה. מינימום.

עכשיו מרגיש שיש מבצעים כל הזמן ולא צריך ללכת לשבוע הספר אפילו.

cookie-monster 23 ביוני 2016

לעשות *

גיסנו 24 ביוני 2016

הייתי בככר רבין היום ולקח לי חצי שעה, באתי יחסית מוכוון מטרה הפעם. ועדיין יצאתי עם 7 ספרים חדשים.

להפתעתי וקצת לצערי היה די ריק. חשבתי שבחמישי בערב יהיה מפוצץ לקראת סיום השבוע, אבל זה ממש לא היה המקרה.
הבנתי שהוצאות הספרים לא מוכנות להוציא מהדורות אלקטרוניות לספרים מבלי לקצץ בשכר הסופרים (מה הקשר?!). בעולם של היום זה מרחיק מהספרות ציבור גדול ובעיקר צעירים וילדים שרגילים שהכל בא במסכים, וחבל. בלי קשר זה גם הרבה יותר פרקטי כיום.

tmak 24 ביוני 2016

פוסט יפה – בהצלחה עם הספר !

Comments closed