נצחון בפתיחת העונה של קונטה

אז מה חדש?

האווירה – הרגשנו שסטמפורד ברידג׳ נלהב, מלווה את המהלכים, מתרגש עם השחקנים, כל תיקול של אוסקר זוכה לתשואות שלא לדבר על חילוצים של קוסטה

הקישור – אחרי פתיחה מהוססת מאד, שבה נתנו לווסטהאם להוביל את הכדור ולשלוט, השתלטנו לחלוטין על המגרש. קאנטה, למרות כמה התערבויות מיותרות איפה שלא היה צריך והיסוסים כשהיה צריך החלטיות, הראה למה הוא הביא אליפות ללסטר במאי. אוסקר רקד במרכז הדשה עם לחץ משובח, חילוצי כדורים, עקבים, ופנדל שהיה צריך להישרק עליו. מאטיץ׳ היה הפחות טוב מביניהם אבל התפקוד שלו נתן לו אפשרות לבוא דווקא בתנועה מקדימה לאחור ולגנוב כדורים במרכז השדה.

המגנים – אם חשבנו שרק איבנוביץ׳ יודע לתקוף, וגם אז הוא מפקיר את ההגנה אח״כ – אז היום קיבלנו שני מגינים ששרצו סביב הרחבה של ווסטהאם ולא נתנו לקשרים שלהם לזוז. מה שבודד לחלוטין את אנדי קארול.

העזרה ההדדית – שחקנים חיפו אחד על השני, מרוב התלהבות ראינו אותם נכנסים אחד לחברו בין הרגליים. קצת יותר תיאום ישפר גם את זה, אבל ההרגשה היא שהקבוצה עובדת יחד.

הטקטיקה – התרגלנו לשמוע שמוריניו עשה מאסטר-קלאס לפלגריני כי העלה עוד קשר הגנתי בהרכב. אצל קונטה זה נראה כרגע הרבה פחות blunt, הבנאדם חושב, מתכנן באמת ולא משחק רק על הכח של השחקנים שלו מול הקבוצה השניה אלא בונה מערך גמיש וחכם, חייט אמיתי. זה לא פשוט מול ווסט האם כשיש להם את פאייט (שעלה במחצית השניה) ואת קארול – כל כדור חופשי יכול להיגמר בשער בלי קשר למהלך המשחק. וזה לא יהיה פשוט בהמשך.

התמיכה מהקווים – קונטה עובד יותר קשה מקאנטה, רץ, צועק, בועט בבקבוקי מים ומכוון את השחקנים. גול זה בכלל חגיגה שכל האצטדיון מעורב בה (ובעיקר האוהדים המאושרים שיושבים קרוב לספסל)

החילופים – בלי לחץ וגם בלי דוגמטיות מיותרת. אני חשבתי עוד לפני השיוויון שהגיע הזמן להכניס את באטשואיי, אבל קונטה חיכה. פדרו נכנס מאוחר, אחריו באטס ומוזס במקום הזאר עם חמש דקות לסיום… כולם הכניסו אינטנסיביות שאדריאן ניסה לכבות עם האטה של המשחק, אבל זה היה כתוב בכוכבים. וכרגע לכולנו אוהדי צ׳לסי יש המון שמח וטוב בלב.

ויש עוד, לדוגמה הקרחת של קולינס שהיא אולי הדבר הכי מכוער בכדורגל האנגלי, ופברגאס שלא שותף אחרי הרבה זמן שהיה מעורב בכל דבר שקשור בהתקפות שלנו, אבל נשאיר קצת לשבועות הבאים.