לחובבי צ׳לסי בלבד*: אחרי לסטר

המטרות

צריך להבין פה משהו לפני שקוראים את כל הסיפור: ראניירי ממש רצה להיפטר מהמפעל הזה. אין לו שום דרך להתמודד עם עוד גביע כשהוא כבר נאבק על מעמד הסינדרלה בצ׳מפיונס ומנסה לעשות עבודה טובה יותר מאיתנו בהגנה על התואר בליגה. קונטה לעומת זאת רוצה כל דבר שעשוי כסף, זהב, אבנים יקרות כרגע, וגם מחוייב לבדוק מה יכולים לעשות כמה כוכבים או כוכבים לעתיד/לשעבר שנרקבים על הספסל.

ההרכבים

קונטה באמת השתדל פה לתת הזדמנות בראש ובראשונה לכל המודחקים, המושתקים, אובדי הדרך וההרכב. פברגאס קיבל את המפתחות למרכז השדה ביחד רק בלי קאנטה לידו, שזה כמו שיתנו לכם פרארי חדשה מאיטליה רק בלי הברקסים. פדרו קיבל משחק שלם, או לפחות משחק שאמור היה להיות שלם אם לא היה כזה פרד. רובן לופטוס צ׳יק עם הזדמנות לא להיות חלוץ סוף סוף אלא כמספר 10. באטסמן עם עוד אופציה לצמד אחרי בריסטול בסיבוב הקודם. מרקוס אלונסו הרכש הפחות נוצץ מפיורנטינה. בגוביץ׳ שקיווה לא להיכנס למנטליות המפוקפקת שקורטואה ייסד ומיסד, שבה שוערים עודים הכל כדי ליצור מצבים שאי אפשר לכנות אותם בשם אחר מאשר awkward. ואחרונה חביבה, רגל ימין של אזפי שהתרגלה לבלום ווינגרים שחותכים פנימה אבל כבר שכחה מה זה למסור או לבעוט.

הזוועה

זה התחיל רע ונמשך יותר גרוע. שוב עלינו מהוססים, שזו כנראה הוראה מגבוה, ושוב ספגנו במחצית הראשונה שני שערים שאי אפשר לכנות אותם בשום מילה אחרת מאשר weird. אפילו קשה לבוא בטענות לשחקן ספציפי, זו פשוט היתה הפקרות הגנתית וחוסר יכולת להשתלט על סיטואציה מסוכנת אך פשוטה ולסיים אותה בהרחקה. שינג׳י אוקזאקי קיבל פה יופי של מתנות והוא הפך אותן לשני השערים הראשונים שלו מאז מרץ.

מרקוס אלונסו היה סביר בלי הכדור, עם תנועה טובה וחיפוי, אבל עשה טעויות במסירות, אחת מהן הביאה לשער הראשון.

במזל, ואני אומר את זה כי כיום הקרנות שלנו הן לא טובות בכלל, במזל דויד לואיז גארי קאהיל הכניס את הגול המצמק בדקה מאד קריטית, ואני אומר שזה היה דויד לואיז ולא גארי קייהיל כי הנגיחה נבלמה, ורק הריבאונד של לואיז הכניס את זה פנימה בטיל. ככה שירדנו להפסקה בפיגור מינימלי. בעקבות התיקון לתיקון: השער אכן של קאהיל ולא של לואיז.

המחליפים

לופטי לא התאמץ מספיק כדי לקנות לעצמו מעבר ל-60 ומשהו הדקות שקיבל, והיה הראשון להיות מוחלף. ולהיות מוחלף לפני דקה 77 אצל קונטה אומר שלא היית משהו. זה לא שהוא לא היה מסוכן לפרקים, אבל היה נרפה, לא מדוייק, ואדיש. נער הפוסטר המליונר חייב לרצות מעצמו יותר כי משחקים כאלו הם ההזדמנות שלו.

במקומו נכנס דייגו קוסטה, שאני מוכרח להעיד שנמצא לדעתי בכושר הטוב ביותר שלו מאז הגיע לצ׳לסי. כולל פתיחת העונה ההיא שהובילה לאליפות. הוא חד, מפוקס, מוצא את המסגרת כמעט בכל מצב, כובש שערים מכריעים ובבעיטות במגוון מרחקים. הוא גם התחיל להיפרד מהמנהג להוביל את הכדור ברגל לאגף שמאל ולאבד אותו בשלומיאליות.

מאוחר יותר נכנסו אדן הזאר ונתניאל צ׳אלובה, בבכורה שלו בצ׳לסי 6 שנים אחרי שהוצב לראשונה בסגל המשחק. הזאר היה סביר פלוס, כי היה מעורב בשני שערי הניצחון של פברגאס, אבל גם תיסכל בהנעת כדור לא מדוייקת. צ׳אלובה לעומת זאת היה מצוין – הניע כדור כמו בוס במרכז הקישור, הרגיש בוגר ומוכן והעלה שאלות לגבי האפשרות שיוכל לשחק ולהצטיין בקישור משולש של קאנטה – צ׳אלובה – פברגאס.

המהפך

אזפי היה צריך את הגול שלו. קודם כל כי הוא לא מרבה לכבוש, או לאיים על השער, במיוחד מצד שמאל ממנו הוא עדיין לא מצליח לעשות דברים כמו להרים כדור גובה פשוט לדוגמה, וכנראה גם לעולם לא יצליח. ואיזה גולאסו! טיל קלאץ׳ לחיבורים אחרי ריבאונד, במיקום שלא היה ממש אמור להיות בו אלמלא היה צריך לחפות על הבלמים שעלו קדימה ולסגור את היציאה למתפרצת של מוסא.

האדום של ואסילבסקי (שקוסטה סחט אבל נראה שללא מאמץ מיותר) הותיר את לסטר בלי יוזמה ממשית, והם התכוננו להסתגר באלגנטיות ולצאת למתפרצות מבוססות וארדי בואכה ההארכה. אלא שמישהו חשב אחרת, ותוך 4 דקות בהארכה כבר מיסמר שניים לתוך הרשת של צילר. פברגאס פשוט לקח עניינים לידיים, והיה יכול לרדת להפסקה בין ההארכות עם שלושער.

תובנות להמשך

– ההגנה עדיין סובלת מחוסר החלטיות ומסגירות לא נכונות של מצבים פשוטים יחסית

– בטשואיי עדיין לא מתאים להחליף את קוסטה בתור חלוץ ראשי

– לדויד לואיז יש כדורים ארוכים נפלאים

– דויד לואיז לא יכול להחזיק את ההגנה של צ׳לסי יחד עם גארי קייהיל

– מרכוס אלונסו נראה כרגע כמו סוג של אלברטו מורנו חדש, מצד שני הוא היחיד שנותן לאזפי לשחק בימין

– פברגאס כנראה יראה יותר דקות בקרוב

– צ׳אלובה כנראה לא יראה יותר דקות בקרוב למרות שמגיע לו ולנו

– השוערים שלנו במשבר

– *קאנטה