צ׳לסי יומן פירוק – חלק ג׳

אני כבר לא מדבר על זה שחתמת על חוזה, ששילמו עבור הכרטיס שלך 32 מיליון פאונד, שעבור הקדימות הבורד נאלץ להיות חייב לנצח הכרת תודה לז׳ורז׳ מנדז, ועל הדרך לקחת סוס מת כמו פלקאו לעונה שלמה של סבל.

על זה שהתאהבנו בך למרות המראה הלא פשוט להסתגלות, דמיינו שאתה יפה תואר למרות שאתה לא, שמנו אותך על הפוסטרים כדי להפחיד את היריבות למרות שהפחדנו בעיקר את עצמנו.

שרבת וכיסחת בערך כל שחקן הגנה, תפסת באף, באוזן ובגרון של מי שיכולת, הטרלת את השוערים, זרקת גופיה על המנג׳ר, התווכחת עם השופטים, התלוננת שמחפשים אותך, התראיינת וסיפרת שאתה בא מרקע לא פשוט, בלענו את כל זה, האמנו בך, ובסוף הראית שאתה מסוגל להתרכז במשחק ונמנעת מכרטיס צהוב בערך 12 משחקים רצופים.

על זה שאמרת שאתה מתגעגע למדריד, שאתה מקווה שתחזור לשם, התלחששת עם ראמוס וסיפרת לו שבגללנו איחרת את המועד והם החתימו חלוץ אחר.

שלא למדת מילה באנגלית, אתה בא מרקע לא פשוט אז אסור לנו לכעוס, האוהדים מאד רצו לכתוב עבורך שיר אבל ידעו שלא תבין אותו ובסוף התפשרו על ״דייגו דייגו דייגו״ כדי שלא יהיו בעיות.

לא ממש אכפת לנו שאתה נפצע מתי שבא לך, כמעט קלקלת לאתלטי את האליפות המדהימה שבמו רגליך עזרת להשיג עם פציעות הזויות לפני הדקה ה-10, קנינו אותך עם בעיות בשריר הירכיים, בעזרת הצוות המדהים שלנו נפטרת מזה וקיבלת אפילו מנוחה מאירופה.

לא נכנס לזה שאתה מתווכח עם המנג׳ר, חושב שמותר לך יותר מלכולם, מחליט מתי אתה רוצה חילוף וצועק על פדרו באמצע משחק עונה.

מה שכן חורה לי זה שאתה מוביל את הליגה ב-5 נקודות, עברנו את חצי העונה, התחרות קשה מאד אבל למרות זאת אתה חלק מקבוצה נהדרת, ואם לא תנסה שוב לקלקל הכל, תוכל להביא לנו אליפות.