את, אני והנסיעה הבאה

האם לנסוע ל״אתרי חובה״ או להתרחק מהם? לתכנן מראש או להשאיר מקום לספונטניות? רכבות או מכונית פרטית? מחשבות לקראת טיול ביפן

Chatting
ילדים חוזרים מבית ספר באי שבו התפרצות הר געש היא סכנה יומיומית

אני מנצל את הפגרה כדי לברוח קצת מארץ הקודש אל מחוזות אחרים, לא בהרכח קרירים יותר, בארץ השמש העולה.

תכנון המסע, או נכון יותר אי-תכנון המסע (פרטים בהמשך), כולל בין היתר שיטוט באתר japan-guide.com, בפורומים של trip advisor, בוקינג.קום, airbnb, slow travel, וחיפושים אקראיים. בנוסף, בפייסבוק ישנה קבוצה של מטיילים ביפן, שחבריה מייעצים זה לזה על מסלולים. הקבוצה כוללת מייעצים מאד מיומנים ומיודעים, חלקם חיו ביפן זמן רב, הדריכו בה טיולים או התחתנו עם בניה/בנותיה – אבל מה שבולט לי זה המסלולים חסרי ההשראה שהמטיילים המיועדים גוזרים על עצמם, בזה אחר זה.

פוסט לדוגמה:


הי, אנחנו כבר לא יכולים לחכות לטיול שלנו ותודה לקבוצה המהממת, אנחנו נותנים עכשיו פוש אחרון כדי ללטש את המסלול לפני שאנחנו סוגרים הכל סופית. אז מה דעתכם?

טוקיו (4 לילות) > האקונה (1) > מטסטמוטו (1) > קאמיקוצ׳י > טאקיימה (2) > שירקאווה > הירושימה (2) > קיוטו (4) > נארה > טוקיו

חשבנו אם כדאי לנו לוותר על לילה אחד בטאקיימה לטובת עוד אחד בקיוטו.

בעצם, יש המון הגיון במסלול הזה. אם לתרגם אותו לארצנו, הוא יהיה משול למשהו כמו:

תל-אביב (4 לילות) > נצרת > צפת > כנרת > ירושלים (2) > מצדה > תל אביב

תכל׳ס, תפרנו פה את ישראל בלי בעיות וראינו את כל המקומות הקדושים, החשובים וה-best of.

אבללללללל… יש כאן כמה גורמים שצריך לקחת בחשבון לפני שמזמינים את המלונות. קודם כל, אם נסתכל רגע על המקומות האלה ומתי אני עצמי הייתי בהם – אז רובם לא אטרקטיביים עבורי כלל, או שהם ליד מקומות שאליהם הייתי מטייל בשמחה. בוודאי שאם לא הייתי מבקר בהם לא הייתי יודע שהם לא אטרקטיביים עבורי – אבל כך או כך, הם מבחינות רבות לא יותר מערמות של קלישאות שמסודרות בצורה כלשהי על המפה. בכל יום בשנה אני אעדיף, סתם לדוגמה, את עכו או נהריה על פני צפת.

בכלל, אם נסתכל לרגע על המקומות שהם אטרקטיביים לתיירות פנים מול אלה שמכוונים לתיירות זרה – נגלה שהחפיפה היא חלקית בלבד. נכון שלתל-אביב אין תחליף, וגם לירושלים אין עדיין – אבל הישראלים בחופשותיהם (ובהכללה) רצים אחר:

– כל קילוח דקיק של מים, טבעיים או מאיזה צינור שמחקה מעיין שהיה במקום לפני שנגזל

– כל מקום שבו יוכלו להירגע לבד ו/או בזמן שהילדים משתוללים/ בבריכה / במסכים

– כל חור שניתן לנגב בו חומוס ״אותנטי״, לאכול פיתה דרוזית אורגינלית או לקטוף דובדבנים ישר מהשדה

מתוך המסלול שהצגתי למעלה, בעצם רק הכנרת (וסביבותיה) עונה על 3 הדרישות. תל אביב היתה יכולה להיות אחלה מקום הירגעות, אם כל צעד לא היה מלווה בהתרוששות הדרגתית אך בטוחה של חשבון הבנק של המטייל בה.

אז לאן הישראלים יכולים לטייל ולקיים את שלושת התנאים? לקמפינג בצפון, למצפה רמון, לרמת הגולן, למדבר יהודה*.

(*החומוס יצטרך להיות מלווה בכניסה מתואמת עם כוחות הבטחון ליריחו).

אז אם נחזור לטיול שלנו ביפן, נראה שיש לנו סיבות טובות לחפש ריגושים על שביל החומוס:

  1. לא נלך לאיבוד
  2. לא נבזבז זמן (על מקומות בינוניים)
  3. לא ניתקע בלי מלון ללילה
  4. יש הרבה מידע זמין
  5. אנשים יבינו איפה היינו
  6. לא נרגיש שהפסדנו משהו חשוב
  7. נוכל לסמן ״וי״ על יפן ולהמשיך ליעד הבא

ומצד שני, הסיבות להימנע מהמסלול החבוט:

  1. יהיה פחות צפוף
    מחוץ לאתרי החובה, יש מעט מאד תורים, מעט קהל שמתקבץ סביב משהו ומצלם אותו בטירוף כאילו זה חללית של חייזרים שהרגע נחתה, וכאילו לא ראו את אותו דבר בדיוק בגלויה ובאינטרנט.
  2. נפגוש יותר יפנים ופחות אמריקנים
    בטיול הקודם, אחרי יותר משבועיים ביפן הגעתי לקיוטו. להיתקל בגסות האמריקאית היה פתאום שוק רציני. גם בעלת הבית בפונדק בקיוטו, שהיה יפה מאד כשלעצמו, היתה גועלית ודיברה במבטא אמריקני. אחרי הנימוס, הכנסת האורחים והנדיבות האדירה שנתקלנו בה בצפון טוהוקו, קיוטו נראתה פתאום כמו מקום סתמי וחסר אופי.
  3. יהיו יותר הפתעות
    במקומות נידחים יותר ניתן לראות תופעות פחות ממופות ומתועדות, לפגוש אנשים מיוחדים או רגילים שחיים את החיים שלהם, לתפוס טרמפים, להגיע למקום שלא שמעתם עליו ולחפש בו מקום לישון, להחליט שמקום מסוים פשוט לא מתאים כרגע ולעוף ממנו בלי להיות חייבים לראות איזה לנדמארק.
  4. נוכל לספר שהיינו במקום ״שלא היו בו בכלל ישראלים״
    מסביר את עצמו
  5. יכול להיות יותר זול
    יכול להיות שלראות את פריחת הדובדבן ביום מסוים מנקודה מסויימת שצופה על הר ספציפי זה מראה מדהים, אבל אם כמה מיליוני אנשים גם הם חושבים ככה – יש סיכוי סביר שהמלון הסמוך יעלה הרבה $$$.
  6. תחושת העצמה והתעלות כשמצליחים להסתדר
    אין כמו הרגע הזה שדברים מתחברים פתאום, והרגשת אושר מתפשטת בלב, עד שלעיתים אף מתבטאת בחיוך מטופש.

עד כאן, 7-6 בלי שובר שיוויון לטובת השביל החבוט.

כל מי שקרא כאן כמה מילים שכתבתי על גבי אתר זה, כבר בוודאי יודע באיזו אופציה אני עומד לבחור. למעשה, אין לי התנגדות כלשהי למקומות פופולריים ולאתרים מרכזיים. הנקודה היא שלרוב, אני באמת לא מוצא איזשהי עליונות שלהם על פני מאות המקומות המפורסמים פחות. אם כבר, אני יכול להגיד, לדוגמה, שהמונה ליזה היא ציור מרשים הרבה פחות מהרבה יצירות שנמצאות בסמוך אליה.

2 girls
עם אשת הדייג

בעצם, הסיבה לפופולריות של מקומות או אתרים שהם ״must see״ היא לרוב שרירותית ביותר. כלומר, אם היינו זורקים את קוביות השש בש של ההיסטוריה עוד 1000 פעם, אולי בעוד אחת מהן המונה ליזה היתה נחשבת לציור החשוב בעולם. יש דברים שהם פחות שרירותיים, כי הם נשענים על איזה פרמטר אובייקטיבי שבו הם הכי חזקים – האוורסט הוא ההר הכי גבוה, האייפל הוא מגדל גבוה ובעל צורה לא שגרתית. סיבה אובייקטיבית נוספת לפופולריות של מקומות היא הקירבה שלהם לעיר גדולה – כך לדוגמה קוריוזאווה היא עיירה יקרה עם קניונים יוקרתיים, בשמן שעיירות דומות לה הופכות בהדרגה לכפרי רפאים. אבל המון מהמקומות ש״אנחנו חייבים להיות בהם״ הם תוצאה של מישהו ספציפי שביקר בהם ברגע מסוים, וכתב על זה לאיזה ז׳ורנל / הקים שם ארמון / כתב על זה ספר / שורה בשיר הייקו / צילם סצנה בסרט וכו. והיפנים מהבחינה הזו הם עדריים לא פחות ואף יותר משאר העולם.

אבל הנקודה היא, שכאן נכנסת עוד דילמות למערכת:

האם נשכור רכב או ניסע ברכבת? האם נתכנן מראש ונזמין את כל המלונות קדימה או שנשאיר אופציות פתוחות?

כחובב של slow travel, תחבורה ציבורית היא בדרך כלל האופציה המועדפת. ויש את ה-jr pass המפורסם, כרטיס הרכבות הפתוח שניתן לנסוע איתו במשך 7,14 או 21 ימים לכל פינה באיים. בטיול הקודם, שארך 21 ימים, חרשנו את יפן לאורכה ולרוחבה ברכבות עד שבשלב מסוים שר התחבורה היפני איים לעשות חרקירי אם לא נפסיק.

אבל – באופן פרדוקסלי, הרכבות הנפלאות של יפן מחברות מצוין את הערים הגדולות, הבינוניות והקטנות. הכפרים הקטנים, והאזורים הנידחים מחוברים הרבה פחות טוב. לכן, אף שכבר הזמנתי לי ולמשפחתי pass ל-21 יום בסכום משמעותי, התגנבה למוחי מחשבת הכפירה לנטוש את הרכבות כדרך הטיול המרכזית ודווקא הפעם לנסות ולנהוג בקאנטרי היפני. את הפאס ניקח איתנו, ולמקרה שנחליט להפעיל אותו, שוב יפרשו בפנינו השינקנסנים המהירים. מזג האוויר הולך להיות מזעזע, אז גם ככה חלק ניכר מהזמן כנראה נבלה ברכבת, באוטו, או מתחת למטריות בחום של 30 מעלות ולחות של 100 אחוז.

אז אחלו לי בהצלחה, אני אשתדל לעדכן בפוסט אחד כל שבוע עם כמה תמונות מה״הפתעות״ שבהן אתקל, הו כל כך במקרה. מקווה לזכור לנסוע בצד הנכון של הכביש.

Shadows & Silouhettes
ליד מצושימה, אחד המקומות היפים שהייתי בהם, אבל אני מפחד לחזור לשם כי הצונאמי פגע באיזור מאד קשה

 

 

יומן האליפות של מכבי 2018 (1)
טור דה פראנס 2017 - דן ברקאי

76 Comments

אייב 28 ביוני 2017

בדיוק מה שחשבתי לקראת הטיול הקיצי לאיטליה.
מה מקור החיבור ליפן? פעמיים 21 יום לאותה מדינה לא באים משום מקום.

גור אילני 28 ביוני 2017

פעם שלישית, בפעם הראשונה הייתי רק בטוקיו 7 ימים לבד. היה כיף, אבל כשנסעתי ברכבת לנריטה לטיסה משם, ראיתי את הנוף בחוץ, עצים מכושפים, אגם, יער (וזה רק היה בדרך לשדה התעופה, כן?) וקלטתי שאני חייב לחזור לשם. פעם שניה היה עם בת זוג + בת בבטן שלה, והפעם, 10 שנים אחרי, 24 יום ושלושתנו יחד.
החיבור – לתרבות, אנימציה, טבע, נופים, משחקי וידאו (קארטקה עם הר פוג׳י ברקע), אוכל, מטרופולינים עצומים, הרי געש, מעיינות חמים, אנשים קצת משיגנע.

אייב 28 ביוני 2017

יפה מאוד. יפן בהחלט אחת המדינות המעניינות ביותר בעולם, ואחת שהייתי שמח לבקר בה.
ה-jr pass כולל סירות למעבר בין האיים?

גור אילני 28 ביוני 2017

למיטב ידיעתי, רק חלק קטן. המעבורת ל-Miyajima כלולה לדוגמה. אבל בלי להיות שם, יש לי הרגשה שזו גם מלכודת תיירים.

גור אילני 28 ביוני 2017

אייב, עוד דבר לגבי התגובה הראשונה- יש דמיון מסוים בין יפן ואיטליה. פנינסולה מאורכת, צפופה, עם המון ערים גדולות יחסית ועוד אינספור כפרים, אתרי מורשת, אוכל טוב, פאשיזם במלחמת העולם השניה…

אייב 29 ביוני 2017

וגם מיליון המלצות ב trip advisor, ערים צפופות מתיירים שלא שומעים בהן את השפה המקומית, ומקומיים שלא יודעים אנגלית (בעיקר מחוץ לצפון).
הבעיה באיטליה היא שלעומת התיאור שלך ליפן, מערכת התחבורה הציבורית לא משהו. קשה מאוד, ויקר לא פחות, להגיע למקומות שאינם הערים הגדולות. אפילו לעיירות מתויירות כמו סן ג'ימיניאנו ו-וולטרה אין תחבורה נורמלית. גם שכשיש רכבות הן נוטות לאחר, מה שאני מניח לעולם לא קורה ביפן.

גור אילני 29 ביוני 2017

כן, אחד ההבדלים העיקריים בין העמים הוא שבהכללה היפנים חרוצים והאיטלקים עצלנים וזה מתבטא בהרבה שוני.

אביאל 29 ביוני 2017

אם אתה רוצה לטייל מחוץ לרומא ומילאנו (מהניסיון שלי) זה דיי כמו בארץ, רק עם רכב צמוד.

אייב 29 ביוני 2017

אכן. רק שלא כמו בארץ, שם יש מערכת שלמה שנועדה לנצל את תמימות התיירים ולדפוק להם דוחות מופקעים (1000 ש"ח על 10 ק"מ מעל המותר).

שמעון 30 ביוני 2017

איטליה רק רכב. התחבורה הציבורית גרועה כמו בארץ בעיקר למקומות שהם רחוקים נידחים ויפים. טוסקנה למשל רק עם רכב.
גם עם רכב יש להם מלא כבישי אגרה כמו שנאמר פה על מנת לדפוק את התיירים.

yaron 30 ביוני 2017

שמעון, אני חייב למחות :-)
במילאנו אחלה סאבווי, רכבות קלות ואוטובוסים. אם יש מה בעיה זה להתמצא בכל המבחר.
ממילאנו לפירנצה וחזרה נסענו ברכבת שנוסעת ב- 300 קמ"ש, מגיע למרכז פירנצה וחוסכת חצי יום לפחות לעומת האופציה של רכב. עשינו את זה עם שני ילדים וכל המזוודות. הטענה היחידה שלי היתה המחיר – 250 יורו לארבעה הלוך וחזור.

אייב 30 ביוני 2017

מתי הזמנת את כרטיסי הרכבת? המחירים עולים ככל שהנסיעה קרבה. כשהזמנתי 3 חודשים מראש, כיוון אחד מונציה למילאנו עלה לי בערך 50 יורו לזוג במחלקה הראשונה (כ-10 יורו יותר מכרטיס במחלקה הרגילה).

ניינר / ווריור 28 ביוני 2017

נהדר! תעשו חיים

D! פה ועכשיו 28 ביוני 2017

אני הכי מלא קנאה בעולם!!!!

תהנו הרבה, תתן לנו את הרשמים הנהדרים שלך
(ותוריד את 72 seasons, כדי להתחבר)

אמיתי 28 ביוני 2017

איך אריק אמר- ״סע לאט״.. הכי טוב.
מחסום השפה לא קצת פוגם בחוויה?

D! פה ועכשיו 28 ביוני 2017

הוא לא אמור לשפר אותה?

אמיתי 28 ביוני 2017

לי תמיד זה עזר עם מקומיים ( ומקומיות..) בייחוד כשאתה ניתקע במקום אחד

D! פה ועכשיו 28 ביוני 2017

כנראה עניין של העדפה. אני תמיד העדפתי ללמוד קצת מילים ולנסות לגשר על הפערים גם כשאין שפה משותפת

גור אילני 28 ביוני 2017

אני די גרוע בשפות, אבל הכיף של לדבר כמה מילים ולנסות להסביר דברים פשוטים בתנועות גוף, ידיים ושירבוטים על מפיות (ושום מילה על דדש) הוא גדול.

אמיתי 28 ביוני 2017

כייפ אין ספק. כבר דיברתי עיברית עם הודים וכאלה רק שברגע שיש שפה משותפת גם אם היא מקרטעת משהו באנשים נפתח. מגיעים למקומות אחרים שאחרת לא היית מגלה. אבל בסוף זה רק עניין של טעם..

D! פה ועכשיו 28 ביוני 2017

למה לדבר עם הודים עברית ולא הינדי? זו הנקודה.

אמיתי 28 ביוני 2017

יש (הרבה) מקומות שגם הינדי לא מדברים. יש מקומות בגווטמלה שגם ספרדית לא. לא חסר..

סימנטוב 28 ביוני 2017

מחסום השפה מאתגר אך לא פחות מהשוני המנטלי היפנים לא מודים שהם לא מבינים. בתקשורת איתם השאלה צריכה להיות מדויקת מאחר והם עונים בחיוב או מתפתלים בכאב

7even 28 ביוני 2017

אפרופו מקומות מיותרים – המרפסת של רומיאו ויוליה בוורונה.
הליכה של שעה ברחובות כדי לראות משהו (ואני עוד עדין פה) שנראה כמו המרפסות בדרום ת"א בשכונות שכבר לא בידינו.
למעשה אני מרגיש שאני מקפח את השכונות ותושביהן

ניינר / ווריור 28 ביוני 2017

חחחח נכון. כמו המדרגות הספרדיות ברומא

Amir A 28 ביוני 2017

למזלי הן היו סגורות לשיפוצים שנה שעברה כשביקרנו ברומא אז נחסך לי.

matipool 29 ביוני 2017

בשני המקרים הנ"ל (בעיקר המדרגות הספרדיות), המקומות הם חלק מהביקור באזור ואתה לא מגיע אליהם במיוחד.
הייתי באיטליה פעם ראשונה לפני שנה עם כל המשפחה של אשתי בחופשה קצרה באזור גארדה וביום שלא היינו סגורים עליו, החלטנו לנסוע לורונה. היה מזג אוויר מעולה ולטייל בעיר העתיקה, לשבת במסעדה מקומית ולהגיע על הדרך למרפסת היה כיף.
למדרגות הספרדיות ברומא אתה מגיע בכל מקרה כשאתה מסתובב בעיר. מה רע להסתכל מלמעלה על העיר, גם ביום וגם בלילה?

Guss 29 ביוני 2017

מסכים לגבי המפרסת של רומיאו ויוליה (למרות שורונה עצמה די נחמדה). מצד שני, פסל דוד בפירנצה והקאפלה הסיסטינית בותיקן לחלוטין שווים את ההמתנה בתור. אני לא מומחה אמנות גדול, אבל הם ממש מרהיבים.
ובאותו הז'אנר – פסל הילד המשתין בבריסל, גם הוא לא מרשים בכלל

אריאל גרייזס 30 ביוני 2017

וואו, שני המקומות האלו פשוט מדהימים. ורונה באמת נחמדה, ונציה איכזבה אותי קצת. בפירנצה הייתי יכול לטייל שבועות. וזה בלי לדבר על האוכל.
המונה ליזה בפרט והלובר בכלל (מוזיאון דה-אורסי הרבה יותר כיפי) מאכזבים מאוד

Amir A 30 ביוני 2017

נסכים שלא להסכים לגבי הלובר.

אריאל גרייזס 28 ביוני 2017

מת מקנאה

גור אילני 28 ביוני 2017

אמר האיש שהוציא לנו את העיניים מהחורים עם כפיות כשהיה באירלנד

אריאל גרייזס 29 ביוני 2017

אירלנד זה פה קפיצה קטנה לחול. יפן זה חלום וזה שאתה עושה את זה עם ילדים אז בכלל.

אריק 28 ביוני 2017

הטיולים הכי טובים שזכורים לי היו ללא המאסט.
אגב מדריכים לגארדיאן תמיד יש המלצות טובות שהן לא המייןצסטרים.

אסף the kop 28 ביוני 2017

ספונטניות יכולה מאוד לבלבל יפנים

פה איתמר 28 ביוני 2017

כדי להיכנס לאווירה – lost in translation המעולה

yaron 28 ביוני 2017

בדיוק חזרתי משמונה ימים באיטליה (מילאנו, פירנצה, טוסקנה) עם אשתי והילדים (טיילים אדירים!) ואם לסכם בשתי מילים את הגישה שלנו זה יהיה "דרך האמצע".
יש מקומות שהזמנתי מראש, ויש מקומות שוויתרתי עליהם מראש. ל"סעודה האחרונה" הזמנתי כרטיסים חודשיים מראש, גם לקתדרלה במילאנו ובייחוד לגג. זה אומר יום אחד "נעול" במילאנו אבל ליום הנוסף לא תכננו כלום.
לקתדרלה בפירנצה בכלל לא נכנסתי… לא היה לי כוח לעמוד בתור… גרנו שלושה ימים 50 מטר מהדומו… אבל כל בוקר וכל ערב הייתי מקיף אותה ושותה קפה לונגו :-)
לפירנצה נסענו ברכבת (300 קמ"ש) כי מה ההגיון בלהגיע אליה עם רכב? לשלושה ימים בטוסקנה שכרנו רכב.
תככנו כך שאת פיזה למשל נוכל לראות באחד מתוך שלושה ימים אבל לא ידענו באיזה ממש עד יום לפני.
היו כמה ימים וחצאי ימים נעולים והיו כמה בלי שום תכנית.
לי זה עובד. את המקומות שהייתי "חייב" לראות ראיתי אבל היה מלא זמן של סתם להסתובב בפירנצה בלי ללכת לאנשהו, או לנהוג בעמק קיאנטי בלי שמשנה לאן בדיוק נוסעים וליפול לגמרי במקרה על הגלידה ה כ י – ט ו ב ה בעולם :-)

שי 28 ביוני 2017

אם ראית קתדרלה כלשהי בעבר ראית את רובן ואתה יכול לדעת מה עמדתך בנושא. היוצאת דופן היא לה סגרדה פמיליה, שאמרו לי לא לפספס – אז הזמנתי כרטיס יום מראש ו-ואו!
לפעמים אתרי החובה הם כאלה כי הם באמת אתרים יוצאי דופן.

Amir A 28 ביוני 2017

כשראיתי בפעם הראשונה את הדומו בפירנצה נעתקה נשימתי. אני לא יודע עד כמה אתם מכירים את הסיפור שלה ושל ברונולסקי (הגאון שהצליח לשים עליה את הכיפה), אבל מדובר באמת באחד מפלאי עולם. בואו נסתפק בזה שהמכונית שלכם נוסעת ברוורס בזכותו ובזכות הקתדרלה הזו (-:.

שי 29 ביוני 2017

כן, צריך לחדד שהתכוונתי מפנים. מבחוץ הדואומו בפירנצה באמת משהו משהו…

תום 29 ביוני 2017

הדלקת…
שתף אותנו בסיפור, עם פירוט והסברים טכניים.

Amir A 29 ביוני 2017

בהנחה שאתה לא סרקסטי :-) אז הנה:
את הקתדרלה בנו שם ללא בעיה אבל הקושי היתה הכיפה. הגודל שלה היה כזה שבזמנו לא היה אחד שיכל לבנות אותה. ואז בתחרות שהעיר פתחה למתכננים שונים ברונולסקי הגיע עם רעיון איך לעשות את זה (וסירב להציג אותו לועדה מתוך פרנויה כלשהי) ובסופו של הליך פוליטי ראוי לימי הרנסס זכה בעבודה. אחת הבעיות היתה כיצד להעלות את הלבנים למרומי הקתדרלה. ידעו אז איך להשתמש במנוף ושוורים כדי למשוך סלים מעלה, אבל כדי להוריד אותם חזרה היו צריכים לשחרר את השוורים ולרתום אותם מחדש לכיוון ההפוך. זה לקח זמן והיה מאריך בהרבה את הבניה של הכיפה (שגם כך לקחה 13 שנים). הפתרון של ברונולסקי היה בעצם גיר אחורי כפי שניתן לראות בשרטוט בקישור כאן. זה הגיר הראשון שהומצא ובעצם הגיר האחורי בכלי רכב מבוסס על אותו רעיון.

https://makearchitecture.files.wordpress.com/2010/04/brunelleschi-image001.jpg

אמיתי 29 ביוני 2017

מעניין מאד!!
הבנתי שההמצאה המהפכנית הייתה בכיפה עצמה ואיך שהיא נבנתה ללא תמיכה ומבפנים החוצה

Amir A 29 ביוני 2017

כן. סידור הלבנים היה הסיפור הגדול שם. בכלל הוא היה מהפכן, למשל הדגש שהוא שם על בטיחות בעבודה. לעבוד בגובה כזה עם חוסר היחס לחיי אדם בזמנו היה מקצוע מאוד מסוכן. לברונולסקי הבטיחות היתה מאוד חשובה ואחד הצעדים שהוא נקט היה מהילת היין שניתן לעובדים במים על מנת להפחית את הסיכון שהם יאבדו שיווי משקל בזמן עבודה בגבהים. בזמן סידור הלבנים היה קטע מסויים שנראה להדיוטות כאילו הכיפה לא תחזיק וברונולסקי עצמו הלך על הפיגומים התלויים כדי להניח עוד לבנים ולהראות שהכיפה תחזיק.

yaron 30 ביוני 2017

תודה אמיר.
לא הכרתי את הסיפור ולא יצא לי להיכנס פנימה אבל ברגע שהגענו לדומו נשימתי נעתקה.
גרנו שלושה ימים בסטודיו יפייפה חמישים מטר גג מהדומו. בחדר המדרגות היו חלונות ענקיים דרכם רואים את הכיפה והמגדל.
בכל בוקר היינו שומעים את הפעמונים בחדר :-)
ובכל בוקר (לפני שמגיעות שיירות התיירים שעוקבות אחרי מדריך עם דגל) וכל ערב או לילה הייתי יוצא לבד לעשות סיבוב ולשתות קפה.
חוויה אדירה
לארבעתינו היה קשה להיפרד מפירנצה.

מיכאל 29 ביוני 2017

פינת המתקטנן –
ה-Sagrada Familia היא כנסייה ולא קתדרלה…

בת חן 29 ביוני 2017

מה ההבדל? אותו הדבר, לא?

מיכאל 29 ביוני 2017

קתדרלה יש רק אחת בעיר, ובברצלונה כבר יש אחת במרכז העיר על שם סנטה אולליה (אולליה הקדושה). בגדול, בכל עיר שיש בישוף, אז יש קתדרלה כמקום מושבו. כמה שהסגרדה פמיליה יפה ומרשימה, היא עוד כנסיה.

7even 29 ביוני 2017

והבניה שלה לא תסתיים לעולם כי היא הגדרה 'בבניה' מכניסה לכנסיה עוד ועוד כסף.
או בקיצור – שחיתות

שי 29 ביוני 2017

אם כבר, אז הסגרדה פמיליה היא בזיליקה. זוכר שהם ממש עפו על המעמד שלה :)

אייב 29 ביוני 2017

מצאת מקומות מעניינים ומפתיעים באיזור פירנצה בפרט וטוסקנה בכלל?

מיכאל 29 ביוני 2017

הבנייה שלה אמורה להסתיים ב2026, מאה שנה למותו של גאודי. נכון שמהרגע שהיא תסתיים לא יוכלו לגבות כניסה כיוון שלא גובים כניסה למקום תפילה, בשעות התפילה, ושכרגע גובים דמי כניסה גבוהים, וזו סיבה טובה להתקדם בעצלתיים, אך הבנייה מתקדמת.

yaron 30 ביוני 2017

פירנצה מדהימה בלי קשר ללאן תלך. העיר עצמה היא מוזיאון ענק ואתה רק מחליט לאיזה תערוכות להיכנס.
אפשר להגיד את אותו דבר על טוסקנה כי זה מרגיש כמו לנסוע כל הזמן בתוך גלויה.
דווקא חוויות ספונטניות ולא מתוכננות הן שעשו את ההבדל.
בגמר ליגת האלופות נסענו באילתור לקרטלדו לארוחת ערב ויצא שאכלנו מאחורה עם המשפחה והצוות וראינו איתם כדורגל :-)
בקסטלינה אין קיאנטי נכנסנו לגלידריה כי הבת שלי היתה צריכה פיפי ונפלנו על הגלידה הכי טובה בעולם (עפ"י המדד המשפחתי) – Gelateria Castellina
ההמלצה היחידה שאני יכול לתת זה לצאת לכל מיני מקומות דווקא בערב.

NoOne 29 ביוני 2017

אני לא חובב טיולים ארוכים.
4-5 ימים זה מספיק בשבילי כאשר שבוע איז פושינג איט.
יש לי חוק שאני לא עובר אותו וזה תקף בעיקר בטיולים , אני לא עומד בתור יותר מ 7 דקות.

אייב 29 ביוני 2017

איך הוצאת דרכון?

NoOne 29 ביוני 2017

בדואר.
5 דקות המתנה

צור שפי 29 ביוני 2017

יופי של פוסט. תבלו.

יואב דובינסקי 29 ביוני 2017

איזה כיף, תעשו חיים.

יניר 29 ביוני 2017

כמה הערות מנסיון של טיול ליפן בסוכות האחרון

1. הקטן את כמות הנסיעות ברכבת. אתה נוסע המון ולמרות הרכבות המעולות זה מתיש.
2. ניתן לוותר על הרושימה ומיאג'ימה. בהירושימה אין כלום למעט המוזיאון שהוא צפוץ , מיושן מאד ולא מרשים. מיאג'ימה היא יפה אך עמוסת תיירים ולעיתים קרובות גשומה וערפילית.
3. אם ברצונך לשכור רכב הצטייד מראש ברשיון נהיגה בינלאומי( הפנקס עם התמונה מממסי). בלי זה לא יתנו לך רכב, מנסיון…
4. תכנן את הטיול באופן מדוקדק כולל זמני הנסיעה וביקורים באתרים. ביפן אין כמעט מקום לספונטניות
5. אנחנו תכננו את הטיול בעזרת בחורה בשם עירית דבי שיש לה עמוד פייסבוק ואתר בשם יפנית
6. גם אנחנו חזרנו ליפן אחרי כמעט 30 שנה. חוויה דומה ושונה בעת ובעונה אחת. טיול מופלא
7. אנחנו , כמוך נחתנו והמראנו מטוקיו. יותר יעיל לנחות באוסקה ולהמריא מטוקיו

גור אילני 29 ביוני 2017

נכון לגבי טוקיו-אוסקה, לצערי חברת הטיסה הפולנית לא איפשרה את זה

אדם 29 ביוני 2017

אין מקום לספונטניות ביפן? זו ממש הגזמה. הדבר היחידי שצריך לדעת הוא להזמין מקום לישון לפני שאתה מגיע כי הם לא ממש אוהבים שצצים בלי הזמנה מראש.
אני הייתי שלושה שבועות בלי לתכנן שום דבר והיה נפלא – כי – מה כבר יש לתכנן כל כך הרבה במדינה שאיפה שלא תדרוך יהיה משהו מיוחד ויוצא דופן ושרוב האנשים בה מתים (או מחויבים לזה) על זרים?

רק משהו קטן 29 ביוני 2017

ממליץ בחום על יציאה משביל החומוס ביפן אני מאוד נהנתי מלצאת החוצה עם כל הקושי שבדבר . יפנים לא ערוכים להפתעות ואי תיכנון , כמובן שהאנגלית במחוזות אלו לא כך כך מדהימה . המלצה קטנה נוספת , בשבילי אוסקה הייתה המקום בטיול מטרופולין גדול צעיר ותוסס שלא הורגש כמחולל על ידי רבבות תיירים . ( עדיין יש אבל יותר צעירים ופחות שביל חומוס ) . אשמח לפוסט סיכום החוויה

גור אילני 29 ביוני 2017

העברנו לפני 10 שנים 21 יום בספונטניות, בלי להזמין מקום אפילו ללילה הבא. היתרון של פאס הרכבות שאפשר לנטוש מקום בהחלטה של דקות ולהגיע לעיר אחרת לגמרי.
אבל כמעט לא היה בזה צורך – רוב הזמן מצאנו מקומות קטנים, שאלנו איפה יש מקום לישון, אפילו אירחו אותנו ללילה אחד אצל משפחה ולמחרת לקחו אותנו לכפר אחר במכונית.
בנוסף גילינו את ה-Minshuku – זה סוג מלון יותר פשוט מ-ryokan, כמו פונדק משפחתי ויותר זול. המקומות האלה לפעמים לא נמצאים בכלל באינטרנט.

ק. 29 ביוני 2017

מבחינתי זה נו בריינר אופציה ב.
ברב המקרים, אולי לא כולם, המקומות המתויירים מאוד איבדו מהאותנטיות ומהנשמה והפכו למסחרה לצורך הדפסת כסף.
זה בנוסף לזה שאני, נראה לי שבדומה אליך, מעדיף מקומות קטנים כפריים ושקטים, על המולה אורבנית (מלבד הופעות מוזיקה ואיצטדיוני כדורגל).
תהנו!

תומרג 29 ביוני 2017

ביליתי ביפן די מזמן ארבעה חודשים, כמעט כולם בין טוקיו לקיוטו ולמעט שבועיים מחלה לא הפסקנו לטייל. כמעט הכל ברכב חבוט, הרבה בקאנטרי, כפרים ועיירות, מעט טבע, מעט היסטוריה. את השאר השלמתי בהזדמנויות מאוחרות יותר.
ובכלל, אני מהזן המטייל לאט, לאט מאוד אפילו.

בשנים האחרונות הגעתי ליפן מספר פעמים במסגרת העבודה והוספתי כמה ימים פה ושם, רובם באיזור טוקיו (העיר המדהימה ביותר בעולם) ויוקוהאמה.
קצת למדתי לקרוא יפנית, טיפה גם לקשקש בשפה, למדתי לחבב את היפנים מאוד וגם קצת להיזהר מהם.

משזה נאמר אני חושב שרוב אתרי ה must see הם באמת יפים יותר ומיוחדים יותר מהאחרים. לבטל אותם אפריורית יהיה סוג של עיוורון.
יכול להיות שלך נראה נחמד יותר לבקר בנהריה (סרייסלי? נהריה??) מאשר בצפת אבל לרוב התיירים הלא-ישראליים, צפת תעניק חווייה הרבה יותר זכורה ומיוחדת ובתור מי שגר לא רחוק מצפת, תאמין לי שיש לי מספיק זכרונות רעים מהמקום.

ספציפית במקומך, אני הייתי מתמקד באיזור אחד (בעונה הזו הייתי בוחר בהוקאיידו מן הסתם) ומתבל בכל מיני must see פרטיים, מניח שבעיקר טוקיו, אודוורה או ניקו (אהבתי את המוזיאון של טוקוגאווה). אבל זה רק אני, אני לא מתחיל אפילו לחשוב לייעץ לך. רק אל תשכח להעלות פוסט סיכום :)

תומרג 29 ביוני 2017

טוב, בקריאה שנייה יצאתי מתיימר מעט אז מתקן
"קצת למדתי לקרוא יפנית" = יודע לקרוא שלטים, מספרים ושמות נפוצים
"טיפה גם לקשקש בשפה" = טיפה קטנה במיוחד, יכול להסתדר, לשאול איך מגיעים לתחנת רכבת ואיפה יש מסעדה, לא באמת יותר מזה

גור אילני 29 ביוני 2017

זה אחלה, אני למדתי רק להבין בתפריט כמה בערך המנה עולה לפני מספר האפסים…

גור אילני 29 ביוני 2017

ההגיון אכן אומר הוקאידו, הבעיה היא שאני על-פי התמונות לפחות פחות מתלהב מהנוף שם (פתוח יותר). ובנוסף אני חולה על ריוקנים וארכיטקטורה יפנית ישנה והוקאידו יושב על-ידי יפן רק ב-200 שנה האחרונות, ככה שרוב המבנים נראים מערביים יותר. אם יימאס לנו ממזג האוויר בקאנטו – נעלה צפונה כנראה.

בנהריה נחמד לשבת על ה״נחל״ ולשתות קפה באחד המקומות הותיקים. חופים מהטובים בארץ. זהו בערך, אבל עדיף על האווירה העכורה של צפת.

תומרג 29 ביוני 2017

צפון הונשו הוא אחלה (מוריוקה מצאה חן בעיני במיוחד)

באמת? בשביל חוויה מקבילה ללשבת על קפה בגעתון תשקיע חצי יום בחו"ל? מילא, תייר שמגיע ממדינה קרה יכול למצוא עניין בלשבת על החוף, אבל בגעתון?

גור אילני 29 ביוני 2017

אין לי בעיה האמת להשקיע חצי יום בדבר כזה, מה גם שביפן זה יהיה נחל מקסים והאנשים יהיו שונים ממה שאני מכיר ככה שאוכל לשבת ולצפות בהולכים והשבים. גם בנהריה דרך אגב ה-peoplewatching די מעניין.

אמיתי 29 ביוני 2017

המשפט האחרון גורם לי לפקפק בך. מאד.
לא סתם אתה סופר..

אביאל 29 ביוני 2017

אחרוג מכל הדברים שאתה כותב, אבל אם יש לך (אפילו מעט) אהבה לאומנות אתם חייבים לבקר בnaoshima, אי שכולו רק אומנות וארכיטקטורה מהמרשימים שבמרשימים בכדור הארץ :) תהנה !

גור אילני 29 ביוני 2017

שמעתי על האי, נשמע באמת מעניין, תודה!

גל 1 ביולי 2017

הייתי באפריל האחרון עם המשפחה המצומצמת, אחרי אינספור טיולים כילד אמרתי להוריי שהפעם אני רוצה לתכנן את הטיול ולא להסתמך על המלצות חבריהם ששלחו אותנו בשביל החומוס שוב ושוב.
נסענו לשבועיים, מפה לשם האחריות שלי הייתה לארגן את קיוטו והירושימה, של אחי את טוקיו ולהורים השארנו את הבין לבין. קיוטו היה תענוג לחקור באינטרנט ולהתעניין בכל מיני מקומות(בין היתר קבוצת הפייסבוק שהזכרת) – ובסוף מה שעשיתי הוא ליצור מפה בMyMaps עם המון המון המון נקודות עניין בקיוטו – החל ממקדשים, גנים וטבע עד לסושיות וראמנים ומקום שיש בו תחרות סומו וכל מה שרק יכולתי לחשוב עליו. כשהגענו לשם הטקטיקה הייתה כל ערב להסתכל במפה, להחליט איזה איזור של העיר אנחנו רוצים לחקור הפעם ולמצוא לנו נקודות עניין ששואפים להגיע אליהן ופשוט לזרום באותו איזור.

יצא מדהים, גם בעינינו הצעירים וגם בעיניהם של ההורים – ביפן באופן כללי אתה מסתובב וקצת יש הרגשה שבלתי אפשרי ליפול רע – נדיר שיש מסעדות עם אוכל שלא מעיף לך את הראש, במקדשים אני אישית התבאסתי קצת על הגדולים וההמוניים יותר והרבה יותר נהניתי מהקטנים הריקים והשקטים, אבל אחי העדיף את הגרנדיוזיות למרות העומס – ככה שזה מאוד אישי אבל אני באמת מתקשה לדמיין סיטואציה שבה מתבאסים על משהו בארץ הכל כך מיוחדת הזאת.

גל 1 ביולי 2017

וכמובן, תהנה המון. מבטיח לך שלא תתחרט על ההחלטה לבחור ביפן, אני מאז אפריל רק באובססיה של לחסוך כסף של לנסוע לשם שוב פעם, הפעם לבד

דנידין 3 בספטמבר 2017

כשטיילתי בויאטנם גם החלטתי ללכת נגד ההמון וללכת למקומות פחות מתויירים.
היה גרוע.
ההמון יודע מה הוא עושה

Comments closed