CP3

אני לא נוהג להתערב בעניינים של קבוצות אחרות. אבל המשחקים של ליברפול העונה מהנים מכדי שאני אתעלם מהם, והשתיקה הרועמת כאן בדה באזר (עדכון: דורפן העלה פוסט בזמן שאני התפייטתי פה על המקלדת) מחייבת אותי לשבור את השקט ולכתוב משהו על המשחק (שלכם) בקריסטל פאלאס.

רגע המפנה היה ה-0:3, שמיד אחריו ראינו את סוארס לוקח את הכדור ביד ורץ לכיוון החצי. בתי בת ה-6 שאלה אותי למה הם מבקיעים כ״כ הרבה, בעוד צ׳לסי לא מגיעים לרוב ל-3 שערים במשחק. היא כל-כך צודקת. אבל ליברפול לא הסתפקו בזה, הם רצו לשפר את הפרש השערים ב-9+ כדי להשתוות לסיטי. ואז הבמאי של השידור העביר למצלמה שהראתה לרגע את הדגל של פאלאס מונף בגאווה.

קריסטל פאלאס הרשימה אותי פעמיים העונה מול צ׳לסי. זו קבוצה לוחמת, אבל עם יכולת טכנית מרשימה ושחקנים מוכשרים למדי. השוער שלהם, ספרוני, כל-כך שקט ורגוע שהוא יכול לשגע אותך רק עם המבט החמוד שלו אחרי עוד עצירה. הליגה היתה כל כך מאוזנת העונה שהם סיימו במרכז, אבל עם קצת מזל גם היו יכולים להתברג יפה בחלק העליון.

השחקן שהכי הרשים אותי היום היה בולאסי. הריצות שלו באגף שמאל היו מטורפות, במיוחד זו שהובילה לגול השני. הנעת הכדור בדקות הסיום היתה מושלמת, ולמזלה של ליברפול הנסיון של פאלאס לתקוף גם מצד ימין לא עלה יפה כי חוסר התיאום בין השחקנים שם הוביל לאיבודים איומים די קרוב לשער. דווקא ביום בו הסקוררים הקבועים (פנצ׳ון) לא מצליחים לכבוש, הקבוצה הראתה אופי וגייל היה האיש הנכון עם המון קור רוח.

ג׳רארד המשיך לשחק את התפקיד של הדמות הטראגית במחזה. הוא לא התגלח כנראה מאז צ׳לסי, ולמרות יכולת טובה רוב הזמן, ברגעים המכריעים (כמו הקרן לקראת הסיום) היה נראה שאובר-מוטיבציה מכריעה אותו. סוארס סירב לקחת חלק כזה, והמשיך להיראות מבודח עד שריקת הסיום.

המסקנות?
– בחייכם, מה הקשר ללילה ההוא באיסטנבול?
– הליגה האנגלית ארוכה מכדי להיות מוכרעת ע״י רצף נצחונות, ארוך ככל שיהיה.
– קשה לנצח בלי הגנה (ליברפול), וכמובן בלי חוד (צ׳לסי). לעומת זאת אפשרי, כנראה, לזכות עם 3 בלמים טובים שתפסו עונה חלשה (סיטי).
– כל מי שתקף אותי על שאיחלתי לליברפול לקחת אליפות, אם לא הבנתם אני לא ממש מאושר לראות את פלגריני זוכה בתואר בקלות כזו בעונה הראשונה שלו. במיוחד כשהוא אמר שהם יזכו ערב פתיחת העונה. לגבי צ׳לסי… ובכן, הייתי מאד רוצה שניקח. לצערי זה לא יקרה העונה. חוץ מזה, שליברפול היתה הקבוצה שהכי ״מגיע לה״ (מושג חמקמק כשלעצמו) עד המשחק מול צ׳לסי. מאז אני כבר לא בטוח.
– לרודג׳רס יש עבודת רכש בקיץ. למוריניו המון שיעורי בית. ופלגריני? טיפה רכש, כי יש כסף, אבל מצפה לו חופשה יפה ובטח נראה אותו צופה בגביע העולם בכיף ובוחר לעצמו שחקנים להשלמת הסגל.
– העונה הזו אדירה ואני מאחל לכולם (כן כן לכולם) שילמדו ממנה ויצאו מחוזקים וחכמים יותר. ואל תשכחו להתעדכן כי בעונה הבאה בטח ישלטו נרטיבים אחרים. אני די בטוח שמוריניו נורא רוצה להשתלט על הליגה מהפתיחה ולנסות לפתוח פער מוקדם כדי לא להגיע שוב לסוף עונה במצב כזה. הבעיה? זה לא תמיד עובד.