כלי העבודה של קטש

1. בסופו של דבר, כולנו בנים קטנים, מביטים למעלה עם צוואר כואב על האיש הזה, שכל כך משפיע על חיינו. גם אם מגיעים לו לברכיים, או למותניים, או אפילו אם כבר עברנו אותו בגובה, הוא כל כך חזק, משפיע, שם.
"בשתי הדקות האחרונות כל מה שחשבתי עליו היה אבא שלי" היה הדבר הראשון שאמר עודד קטש לאחר שזכה באליפות המדינה בכדורסל וגרם לכל אחד מהזכרים שיושבים מול המסך לחשוב על אבא שלהם, חי או מת. בעיקר מת. בין אם אבא עשיר, או אבא עני. בין אם אבא שלהם היה "אבן מתגלגלת, הקובע את ביתו בכל מקום בו הניח את כובעו", או אבא-אבן, שמהווה סלע יצוק ומכוון את בניו לדרך מסוימת, עם "סולם שמגיע עד לשמיים".
קטש, באומרו, הראה שברגעים מכוננים בחיים, אתה חוזר לכלי העבודה שעיצבו אותך, לטוב ולרע. ברגע הגדול ביותר של קריירת האימון שלו עד כה, התודעה של קטש הציפה את הדמות הזאת והוקירה לה תודה. גם "אמא הבאתי גביע" נכנס לקטגוריה הזו, כשפיני עוד היה האיש שהערצנו את עצמנו על העובדה שאנחנו מעריצים אותו.

2. ב1993, לאורי להב, שחקנה של מכבי חדרה, הייתה סיאט איביזה שחורה. השתייכנו לנבחרת פיקוד צפון שהשתתפה באליפות צה"ל והוא היה אוסף אותי לאימונים בכל בוקר מהתחנה המרכזית בחדרה. "היסטוריה", הייתה המילה ששמעתי כשפתחתי את דלת האיביזה, באותו בוקר דובדבני, כשפיני גרשון והגליל הדיחו את מכבי ת"א במשחק 5 של חצי גמר הפלייאוף. המושב ליד הנהג היה מלא במוספי הספורט ששאגו כי נגמר, וכמו תושבי מזרח ברלין משופמים המטפסים על חומת ברלין המתחילה להתנפץ, הרגשנו גם אנחנו שותפים.

3. במאי 2008 הרגשתי צורך לחגוג בסלון ביתי הריק מאדם, כשמאליק דיקסון הוציא את אלי קנטי מבדידותו ברשימת המאמנים שלא זכו באליפות עם מכבי ת"א (מאז 1970), אבל הילדים הישנים בחדר מנעו זאת ממני. באותה עונה שיחקתי בעירוני ר"ג, בליגה הסדירה ניצחנו את חולוניה של דורסמן והרגשתי גם אני שותף סמוי, מזערי ולא מורגש בחגיגות שלהם.

4. אתמול, הסלון שוב נותר ריק, הילדים, חסרי חוש היסטוריה שכמותם, שוב נרדמו, ורק האצבע עבדה שעות נוספות על הסמסים. בנוקיה גזרו רשתות, והמקרר, יותר נכון המקפיא, החל לחייך אליי ולהשמיע נהמה מוזרה. כמו הילדה הבלונדינית הקטנה המתקרבת אל מסך הטלוויזיה המושלג ב"פולטרגייסט", התחלתי להתקרב אליו, ולרגע חשבתי שאני הוזה. אבל מרוב הרצון לחגוג עם מישהו המשכתי ללכת, מנסה להבין את הנהמה שלו. "פעם שלישית גלידה", שמעתי אותו לוחש.

5. ומשהו אחר לגמרי – תודה לאורי קציר מאתר אפלטון ולבחירתו המחמיאה של הבלוג לרשימת עשרת הבלוגים המבטיחים של 2010.

וזה מוקדש לכל האבות והבנים:

ייאוש מלראות ספורט מקומי בעידן הגלובלי
חידון מספר 185 על הבאזר

19 Comments

עדי 28 במאי 2010

כמה מתאים – איזה שיר!
איזה משורר!
כמה חבל שהסתובב לו הבורג.

דני 28 במאי 2010

הערה אחת מתבקשת, על מה שכתבת על קנטי שמתחבר (אם כי ברור שזאת לא הייתה כוונתך) לזלזול המבחיל של גרשון בקודמיו, ובכדורסל הישראלי באופן כללי.
גם יהושע רוזין הגדול הפסיד אליפות עם מכבי. 5 ליתר דיוק. קנטי לא היה הראשון.

אם מסתכלים על רשימת המאמנים העדכנית שהפסידו אליפות עם מכבי נראה שם היום את רוזין, קנטי, שרף וגרשון. 3 מהם מהגדולים בתולדות הכדורסל הישראלי, אם לא הגדולים שבהם.

קצת כבוד להיסטוריה לא יזיק לכולנו. במיוחד לגרשון. אבל גם לנו כדאי לזכור שהיה פה שמח גם לפני שנהיינו מודעים לקיומו של הדבר המייסר וחסר התוחלת הזה שנקרא כדורסל ישראלי

doron kramer 28 במאי 2010

לניר – אשתדל לתת לינקים לטורים מ"ישראל היום".
לדני – מסכים איתך לגביי הכבוד להיסטוריה. נדמה לי שהרשימה של המאמנים שהוזכרה לעיל מתחילה את הספירה שלה ב 1970, אז התחילה שרשרת בת ה -23 אליפויות של מכבי. נכון שלרוזין היו שנים בהן לא זכה באליפויות עם מכבי, אך נדמה לי שאי אפשר היה להשתמש במילה "איבד", כי אז מכבי ת"א לא ראתה את האליפות כחפץ השייך לה והלך לאיבוד. גם היום הוא לא שייך לה, אך הטרמינולוגיה הזו השתלטה על השיח וגם אנחנו לצערנו נופלים בפח הזה. אגב, ידידי שגיא ניר הבריק היום בסטטוס שלו בפייסבוק באומרו "זו לא רשימה שחורה, זו רשימה מוקה".

ניר 28 במאי 2010

נפלא. ניסיתי לחשוב אתמול מה זה אומר שקטש הקדיש את האליפות לאבא ופיני לאמא, למה זה עושה את קטש לאדם הרציני, הכן הרגיש שהוא ואת פיני לאגומניאק גס הרוח והמפונק שהוא, אבל באיזשהו שלב ויתרתי. בסופו של דבר גם הרציניים וגם הציניים, גם הכנים וגם הבכיינים, כולנו ילדים של אמא ואבא.
אה, וחבל שאי אפשר לעשות לך לייק או להגיב לטורים שלך בעיתון, גם של היום וגם לטור האמיץ והנכון על אלפסי. אולי תיתן לינקים בעמוד שלך בפייסבוק? נסה ותיענה.

דורצח 28 במאי 2010

איזה יופי של פוסט, בחיי. חיכיתי לראות מה תכתוב בנושא הזה.

אגב, גם השנה רמת גן ניצחה את גליל בזיסמן (בזכות שלשה מטורפת עם הבאזר), וכמעט גם בגן נר. אבל בשורה התחתונה – הם אלופים, אנחנו ירדנו ליגה.

doron kramer 28 במאי 2010

מסקנה – קבוצה שרוצה לקחת אליפות צריכה להפסיד בר"ג.
עוד מסקנה – כדי לא לרדת ליגה צריכים לסיים סדרה כשמובילים 0-2.

יואב 29 במאי 2010

קטש לא יתקדם עד שלא יתבגר ויסגל לעצמו מוסר עבודה. ללא כזה, ימשיך להיות נחמד לקבוצות ללא שום לחץ של קהל,אירופה והנהלה. חמוד כזה, שאפשר לשים אותו על המדף גרידא.
ומדוע את כל כך שמח מהפסדים של מכבי?

doron kramer 29 במאי 2010

כל הסימנים מראים שקטש התבגר. סגנון החיים שלו לא אומר שאין לו מוסר עבודה.
לגבי מכבי ת"א – הנטייה הטבעית שלי לתמוך באנדרדוג, ההתנהגות של מאמנה, הבכיינות של מנהליה, הניכוס של המדינה לקבוצה, הדורסנות (כיום פחות, בעבר יותר), פרשת פנאן, פרשת הפיצה, ההתנגדות למיסוי זרים, ההתנגדות לחוק הרוסי, ההתנגדות לפיינל פור, ההתנגדות לאי אירוח גמר הגביע ביד אליהו, משה דיין לוחץ ידיים על הפרקט, בר רפאלי מעודדת ממושבי הVIP, שער 11 שורק בוז ליותם הלפרין. זה ככה, בשליפה.

אסף 29 במאי 2010

טור מרגש.
ואני מצטרף לבקשה לקישורים לטור בעיתון.
אבל בנאדם, בר רפאלי היא סיבה לא לעודד את מכבי? היא הסיבה היחידה כן לראות משחק שלהם.

doron kramer 29 במאי 2010

לא יודע, הלואו פוסט שלה לא משהו בזמן האחרון.

מישהו 30 במאי 2010

לגבי הסיבות שלך, הנה תשובות בשליף:
הנטייה הטבעית שלי לתמוך באנדרדוג – סתם רומנטיקה שאין לה בסיס אמיתי בספורט.
ההתנהגות של מאמנה – אכן איש דוחה, כמו רוב האנשים המצליחים בעולם.
הבכיינות של מנהליה – לא יודע אם עמית גל או דני קליין נחשבים לפחות בכיינים.
הניכוס של המדינה לקבוצה – פיקציה עיתונאית, וטענה שאינה רלוונטית כבר למעלה מעשור.
הדורסנות – ככה מתנהלות קבוצות מנצחות, לא זכור לי שברצלונה מרחמת על יריבותיה.
פרשת פנאן – נשבע לך, אני לא צוחק: עדיין לא הוכח כלום.
פרשת הפיצה – אכן מפוקפק.
ההתנגדות למיסוי זרים – כי יש גבול עד כמה אפשר לספוג השפלות באירופה.
ההתנגדות לחוק הרוסי – חוק מטופש שנקטל על ידי רוב פרשני הכדורסל בישראל.
ההתנגדות לפיינל פור – שיטה גרועה ולא הוגנת, שמבטלת את ההבדלה הקסומה בין הליגה לגביע.
ההתנגדות לאירוח גמר הגביע ביד אליהו – לא יודע על מה אתה מדבר, היו שנים שהגביע שוחק באולמות אחרים, והאווירה היה מבזה.
משה דיין לוחץ ידיים על הפרקט – מה יש לך נגד שר הביטחון האגדי?
בר רפאלי מעודדת ממושבי הVIP- מה יש לך נגד הדוגמנית האגדית?
שער 11 שורק בוז ליותם הלפרין – אפס, לוזר, פחדן. קיבל את היחס הראוי לו, אולי בהגזמה קלה.

אני יכול להבין את השנאה למכבי, קבוצה שלקחה אליפות 40 שנה ברציפות, אבל מדובר במפלצת שכבר נופחה מעבר למימדיה, כשהסיבות לשנאה הזאת כבר לא כל כך רלוונטיות, ומבוססות על מסורת ולא על עובדות בשטח. נגמרו ימי ערוץ 1, נגמרו ימי שופטים של מכבי, נגמרו ימי השלטון של שמעון… תתקדמו אנשים, צאו מזה. אתם תקועים בעבר. זאת קבוצת כדורסל, לא סמל הרוע האנושי.

doron kramer 30 במאי 2010

למישהו (מי?):

שכנעת אותי, איפה קונים מנוי לשער 11? בכל מקרה:

ספורט בלי רומנטיקה זו מכבסת מילים למכביזם.
לא מכיר את רוב האנשים המצליחים בעולם אז לא יכול להעיד על הכינוי שכינית את מר גרשון.
עמית גל ודני קליין – מישהו (לא אתה) פעם אמר לי לא למדוד את האושר שלי בהשוואה לאחרים.
ניכוס המדינה – ספר את זה לשמעון מזרחי.
דורסנות – לא ביקשנו רחמים ממכבי, אבל גם לא נראה לי שיחליטו שם לפרסם את יוניצף על הגופיה שלהם
פנאן – אתה בטח צוחק.
פיצה – סוף סוף הסכמנו!
מיסוי זרים – לא, אין גבול. תשאל את פרטיזן.
חוק רוסי – בלעדיו דגן יבזורי היה חולב פרות במשמר העמק
התנגדות לפיינל פור – גם כרטיס ליורוליג לא הוגן. פיינל פור מאזן את זה.
גמר גביע – אכן שוחק. לא זכורה לי אוירה מבזה.
בדיקטטורות שר הביטחון יורד ללחוץ את ידי השחקנים לפני משחק
בר רפאלי – אכן אוהדת ראויה. היא באה בשביל הכדורסל וקוראת פלייגירל בשביל הכתבות.
תגובתך ליותם הלפרין – I rest my case

לשחקן 9 – לייק זה בפייסבוק. יום אחד גם אנחנו נהיה צוקרברג.

שחקן9 30 במאי 2010

למה אי אפשר לעשות לייק על תגובות?

שחקן9 30 במאי 2010

יותר נכון, חבל שאי אפשר לעשות לייק על תגובות. התגובה של "מישהו" כ"כ נכונה.

אסף 30 במאי 2010

דורון – מסכים עם הכל חוץ מהפיינל פור.
זה שהעסק עם היורוליג מסריח, לא אומר שצריך להפוך את הליגה לקירקס. בשביל זה יש גביע.
עם השיטה הזו אנשים כמוני – שגם ככה לא עקבו מי יודע מה באדיקות אחרי כדורסל ישראלי – מצמצמים את עונת הספה שלהם לשלושה-ארבעה משחקים בסוף מאי.
יש פיינל פור, ולפניו הכל זה פור פליי.

דוד מירושלים 2 ביוני 2010

איזה יופי פסקה 4.
לגזור ולשמור.
תודה!

דני 2 ביוני 2010

דווקא בר מראה לאחרונה לשמחת כולנו מגמת שיפור וחושפת עוד ועוד מהיכולות שלה =)

אודי כהנים 3 ביוני 2010

דורון, אני מניח שהתכוונת להתנגדות לאי-אירוח גמר הגביע ביד אליהו. לא הלתנגדות לאירוח גמר הגביע ביד אליהו.
להיפך, הם תמיד רצו את גמר הגביע באולם הביתי שלהם.

doron kramer 3 ביוני 2010

תודה, תוקן.

Comments closed