יומן ברצלונה (2): התחושה בשטח – גמר גדול

ארבע קבוצות, שתי מנצחות, וכל מיני דברים מסביב. סיכום חצאי גמר הפיינל פור.

1. אז ככה מרגישה חתיכת לחם יבש כשהיא פוגשת בטור נמלים. הרחבה מחוץ לפלאו סנט ג'ורדי הייתה צהובה כמו שדה של חרציות, במה שנראה כמו העברת זמן נעימה לפני הכניסה לאולם. אבל איזה כניסה ואיזה נעליים. איזה נעימה ואיזה שרוכים. זו הייתה שלולית צהובה של ייאוש שהתנפלה על כל מי שהתקרב לאולם עם השאלה האקזיסטנציאלית "יו האב טיקט?" שניסרה את האוויר ונשמעה כמו "שמע ישראל".

נכון לשעה 18:00, שעת פתיחת המשחק בין סיינה לפנאתניקוס, כמעט אלפיים אוהדי מכבי היו לחוצים לכרטיס, בלי אף אחד שימכור להם. מסתבר שלא היה שווה לקחת הימור שיהיה בסדר. לאוהדים גרמנים זה לא היה קורה. אחר כך התברר שאוהדים מכל הקבוצות רואים את המשחקים ביחד על מסכים ואחד הדיווחים סיפר על אוהדי מכבי שהתייצבו בלית ברירה בקופת ה VIP ושילמו 1000 יורו לכרטיס. כן, 1000 יורו. תארו לכם מישהו שהגיע באיחור בגלל הבלאגן עם הדלק בנתב"ג וגם נשאר בחוץ בלי כרטיס. אפשר יהיה להבין אותו אם מיום ראשון הקרוב הוא ילבש חולצה אדומה ויתחיל להתעניין בסדרה בין הפועל ת"א למ.כ. הבקעה.

2. פנאתינקוס היא מסוג הקבוצות שמוצאת דרך לנצח בסופו של דבר. עם הסבלנות ההתקפית של סיינה בה כולם נוגעים בכדור, נראה היה ששעון שלושים השניות חזר לאופנה ופיאנג'יאני היה אופטימי. אצל פנאתינקוס זה נראה כמו סדק שיכול להתרחב אבל זה נראה כך רק למי שלא מכיר את פנאתינקוס.

האיזורית המעורבת באישית שלה השאירה את הקבוצה הלא אינטיליגנטית של סיינה בלי תשובות הולמות. את סוג ההגנה הזה אגב, שבדרך כלל לא אופיינית לאוברדוביץ', מכבי ת"א שיחקה בקדנציות קודמות.

הקצב בו פנאתינקוס משחקת צריך להיות המצגת הראשית בכנסים על חידושים בטיפולים באינסומניה. היא טוחנת אותך בלי שאתה מרגיש שאתה נטחן, ובסופו של דבר היא הביסה את סיינה בשמונה הפרש. קלאייטיס מסיים טופ סקורר, עם מדד 24 ואיום אחד ברצח מצד מאמנו שפרץ למגרש כשיצאו לטייים אאוט וכמעט הוריד לו סטירה תוצרת סרביה לאחר שסטונרוק קלע עליו שלשה.

בסיום הטיים אאוט אוברדוביץ' הוא כמו מכונית שנכנסה לפיט סטופ. אחד מביא לו מגבת, שני רץ עם בקבוק מים, שלישי ממהר לקחת ממנו את לוח המשחק. ולאף אחד מהם אסור ליצור איתו קשר עין.

דיאמנטידיס, שכנראה הולך לקבל היום את פרס שחקן השנה ביורוליג, מסיים עם 3 ניסיונות זריקה ותשעה אסיסטים ב 32 דקות. פוטסיס דופק שלשת מומנטום, באטיסט נמצא שם כדי לסיים מסירות מהחדירות של הגארדים וכל השאר אוספים קצת מהיקב וקצת מהגורן. הקהל של פנאתינקוס הוא מחזה הרבה יותר מלבב מהכדורסל שהיא מציגה.
אבל מישהו כבר אמר ש-"Great teams win ugly".

3. מאז שסייד שואו בוב מ"הסימפסונס" הפסיק לשחק כדורסל על מגרשי ספרינגפילד, שון סטונרוק הוא שחקן הכדורסל עם השיער הכי מגוחך שנראה בסביבה. נדמה לי ששחקני כדורסל עם שיער ארוך מקבלים פחות ריספקט מיריביהם.

4. אם עושים בחירות בשכונה וכל שחקני מכבי עומדים לבחירה, אני בוחר ראשון את גיא פניני. כמעט כל מהלך שלו משפיע בדרמטיות על המשחק ועל הצורה בה הוא מתפתח. זה לא רק השלשות אלא גם סחיטת שתי עבירות תוקף בטווח של דקה וחצי, ושתיהן היו העבירה השלישית של יול ורייס. השלשות שלו בחצי הראשון היו בפוזשנים תקועים שבמקום להפוך לעצירות של מדריד הפכו לסלים מתסכלים. קשה לקרוא לשלשות ברבע הראשון שלשות מומנטום אבל כשסופו ופארגו עדיין לא חדים ואידסון מחכה למחצית השנייה כדי להתפוצץ, הסלים הללו היו מאוד משמעותיים.

בחצי הראשון, כשריאל הרגה את מכבי בריבאונד ההתקפה, פניני הוציא חוזה על הפנים של פישר אחרי שהאחרון ירד עם ריבאונד התקפה נוסף. זו הייתה עבירה במתכוון שהייתה שווה את המחיר, והפנים של פישר כבר חוו חוויות יותר קשות במועדונים של ת"א. פישר חשף שוב שהוא סוג של גמד מנטלי. אחד המהלכים שיצרו מומנטום צהוב הייתה המסירה שלו לידי אידסון כשמכבי סידרה את משחק הלחץ שלה ולא הייתה צריכה להפעיל אותו כי פישר מסר לידיים של אידסון כמו מישהו שמנסה להיפטר מהכדור כי רודפים אחריו עם שבר בקבוק, ואידסון סיים בפאול סל שהוביל לטיים אאוט ספרדי.

בתור מישהו שמאמן גם כדורסל חרשים (אל אל ישראל!), זה מחייב אותי גם לרמה מסויימת של קריאת שפתיים. לפני תחילת המשחק פישר אמר לטומיץ', שעמד לשמור על סחורציאניטיס, "אל תיכנס לבעיית עבירות". אפשר לראות בזה סוג של תזכורת טקטית של חבר לקבוצה שמשחק בתפקיד שלך, רגע לפני שהמשחק מתחיל. אבל אפשר למצוא בסאב טקסט סוג של אזהרה לא מודעת של שחקן שיודע שאולי עדיף שטומיץ' לא ייכנס לבעיית עבירות כי כשפישר ייכנס למשחק, ייכנס באותו הרגע ממש גם דגש חזק לאות פ' בתחילת שם משפחתו שתתן משמעות שונה לגמרי להופעה שלו.

5. המעודדות הפולניות של סופוט הן מחזה שצריך משקפי שמש כדי להביט עליו, גם כי כמו השמש, אי אפשר להיישיר מבט עליהן לאורך זמן מבלי להתעוור ובעיקר כדי להסתיר את המבט בעיניים, שהזכיר את זה של ג'ק ניקולסון ב "הניצוץ". למרות זאת, הביצוע החיוור שלהן ל All the single ladies בוודאי היה גורם לביונסה להתהפך בשמיכת הפוך מנוצות האווז שלה. אבל שטויות, לכוסיות מותר הכול.

6. לפני המשחק דיברתי עם מכר ותיק, אלון שטיין, שמשמש העונה שחקן אימונים של מכבי. שאלתי אותו על מה בלאט שם דגש באימונים בתקופת ההכנה. "שום דבר" ענה שטיין, "הכל היה אותו דבר, כמו הכנה רגילה למשחק יורוליג, אבל תירגלנו יותר איזורית מבדרך כלל".

האיזורית/מאצ' אפ שבסופו של דבר הרגה את מדריד. מאמנה של ריאל אמר במסיבת העיתונאים שהוא לא חושב שהאיזורית הייתה אחת המפתחות להפסד אלא היכולות המנטליות של הקבוצה שלו. שיהיה. יכול להיות שהוא צודק, הרי כל אחד בוחר להתרכז במשהו אחר והוא הרי חי את הקבוצה שלו ביום יום ואולי הוא ישנה את דעתו אחרי שיראה את הוידאו. אבל מסיבת העיתונאים שלו נשמעה כמו כתב אישום ארוך נגד השחקנים שלו, בנימוס, באנדרסטייטמנט, הוא אמר שהחבורה הזו מצדיקה את כל מה שמסינה אמר עליה.

7. הסיפור עם ליאור אליהו הוא דוגמא לכדור שלג שמאמן ושחקן יוצרים יחד.

אליהו הוחלף ראשון, כי לא הסתדר עם רייס וכדי לפתור את בעיית הריבאונד. הוא לא שיחק עד סוף המחצית, ובמשך המחצית הראשונה גור שלף, שלאורך כל המשחק זורק הערות לבלאט, לחש לאליהו על האוזן ועיסה את כתפיו כדי להרגיע אותו קצת. לא להרגיע מעצבים, אלא לעזור לו להתמודד עם התסכול. אליהו הוא שחקן של אינטסטיקנטים והוא עדיין קצת ילד באופי שלו. כשחזר במחצית השנייה במהלך מתבקש, הוא איבד כדורים ועשה כל מה שיכל, בניסיון להכניס את עצמו למשחק, כדי להוציא את בלאט מדעתו. לכל מאמן יש שחקן שהוא סוג של שעיר לעזאזל שטעויות שלו מתקבלות בפחות סלחנות. נדמה לי שאליהו ממלא את התפקיד הזה אצל בלאט.

כשבורשטיין עמד להחליף אותו אליהו סחט עבירה והלך לעונשין. לפני העונשין יצאו לטיים אאוט. הוא חזר מהטיים אאוט, קלע אחת משתיים, ובלאט נתן לו עוד קצת חבל וביטל את החילוף. זה החזיק מעמד בדיוק דקה ואליהו יצא עם חיוך מריר על פניו. המרירות הזו חייבת לעבור עד יום ראשון. בגארבג' טיים בלאט מחזיר אותו לשלוש הדקות האחרונות כשהוא בפלוס 20, אולי משם תבוא הפעולה החיובית שתביא לו ביטחון. ביטחון לבלאט באליהו כלומר.

8. יש תחושה שהולך להיות גמר גדול.

לקראת יום הזיכרון: למחוק את ההיסטוריה ב-18.5 אלף לייקים
8 עובדות על פנייה מספר-8

19 Comments

דורפן 7 במאי 2011

התיאור של אוברדוביץ' – עצום.

אני גם התרשמתי מהעבירה על פישר. זה הבהיר לקבוצה למה הוא לא נמצא בא והבהיר לו שהוא לא חבר של אף אחד. אמרו לו משהו כמו "חברים, חברים -אבל אנחנו יודעים שאתה חנון. לנו אתה לא יכול לספר סיפורים"

DE 7 במאי 2011

כל הפוסט הוא עצום.

הופ 7 במאי 2011

מסכים עם המגיבים לפניי.

גיל שלי 7 במאי 2011

סוף סוף הבנתי מה אלון שטיין עושה שם. אני זוכר אותו רכז של דיוויד בגליל, כנראה גם דיוויד זוכר לו חסד נעורים. מעניין אם באימונים הוא קולע 60 נקודות כמו באבן יהודה

red sox 8 במאי 2011

ככל הנראה גדול שחקני התיכונים בישראל מאז ומעולם…

ירון 7 במאי 2011

לא קראסטי כי אם side show bob

קרמר 7 במאי 2011

אכן סייד שואו בוב. תודה על התיקון. אבל גם קראסטי נתן בפריזורה.

גיא זהר 7 במאי 2011

פאו אחינו ולא פנא. אלון שטיין הוא סיפור עצוב. פאו יבואו מוכנים ואולי ישלמו לפניני כגמולו אבל אני שם את הכסף על מכבי – אין להם מי שיעצור את פארגו את מאץ' אף זון ולחילופין לטעמי מאץ' אף זון תהיה יעילה נגדם. הערת אגב דאלס מוכיחה שהאזורית יעילה גם מול קובי ושות.

קרמר 7 במאי 2011

לא יודע למה מתקראים פאו אז תוקן לשמה המלא. תודה על התיקון.

גל ד 7 במאי 2011

Panathinaikos Athlitikos Omilos, או בעברית "מועדון האתלטיקה הפאן-אתני" (ע"פי ויקיפדיה.")

אני לא ידעתי מה ראשי התיבות, ובטח אשכח בעוד חמש דקות, אבל אני יודע שעל הלוגו כתוב פאו.

דורצח 7 במאי 2011

אבל למה, למה, למה בלאט היה צריך להגיד לפני הגמר שמכבי תשחק "בשביל המדינה"? בשביל מה זה היה טוב? היתה כבר תחושה שמכבי מתחילה לעבור את התהליך, הבריא מבחינתה ומבחינת הכדורסל הישראלי כולו, שבו היא הופכת לקבוצת ספורט מקצוענית יותר מאשר לסמל לאומי מפוקפק. ועכשיו מצטרף לסיפור פרס ישראל גם הקטע הקטן והמרגיז הזה (שלא לדבר על כותרות מטופשות סטייל "כולנו מכבי"). אז יכול להיות שדבריו של בלאט הוצאו מהקשרם ואני ממש לא מצפה שיגיד שמכבי לא מייצגת את ישראל, אבל בחיאת, דבר כדורסל או שתשתוק.

חוץ מזה, פוסט מצוין.

גיא זהר 7 במאי 2011

זו לא ההצהרה המקוממת הראשונה שלו. ככה זה כשרוצים לרצות את המערכת. אפילו אחד כמו שרון דרוקר שבדרך כלל נזהר ממחלוקות כמו מאש הצדיק את ההשתלחות המכוערת של פדרמן בשופטים אחרי המשחק החמישי בשנה שעברה נגד בני השרון. בגלל זה אני מתפלא על אנשים כמו בעל הבלוג הזה ואחרים שטוענים שהאווירה סביב מכבי השתנתה. מבחינת כדורסל נטו – אין ספק. משאר הבחינות הכל פסאדה. רק תגרד וכל הגועל נפש יצא.

קרמר 7 במאי 2011

יכול להיות שכשמגיעים למצבים האלה התחושה של המאמן, כמי שזוכה לאינספור תגובות, שה"מדינה" אכן מאחוריו. כך הוא חווה את זה. כמובן שמדובר בתחושה מוטעית אבל אלה שלא מאחורי מכבי לא טורחים לגשת לבלאט, ללחוץ לו את היד ולאחל לו הפסד. אלה שמאחלים הצלחה יוצאים מדרכם כדי לעשות זאת.

מנחם לס 7 במאי 2011

היום בבוקר בסאנס ספורטס הקדישו למכבי ת"א כעשר דקות. "הקבוצה של המדינה" או לא "הקבוצה של המדינה", ישראל הוזכרה שוב ושוב. דובר על המדינה הקטנה, על הסטארט-אפ שהוא שני רק לארה"ב, ועל חיל האוויר הרביעי בחוזקו בעולם, ועכשיו על מועדון הכדורסל מס' 1 באירופה.
אז כמה מהקנאים יכולים לקשקש בביצים כמה שהם רוצים, אבל עם המשפט של בלאט או בלי המשפט של בלאט ("משחקים עבור המדינה"), לשאר העולם מכבי ת"א היא ישראל, ולא חשוב מה כותבים כאן בדהבאזר כל הקנאים.

איתן מקטמון 7 במאי 2011

מנחם, מכבי היא מישראל, היא לא ישראל.
כמו שבמשחק ראווה של הלייקרס בסין ידברו בתקשורת על אמריקה, וזה לא הופך את הלייקרס לקבוצה של המדינה בארצות הברית, תקן אותי אם אני טועה.

אבירם 7 במאי 2011

קטמוני – נניח שהלייקרס היא רק הקבוצה של לוס-אנג'לס – 15,000,000 איש.

אולי היא הקבוצה של קליפורניה? – 37,000,000.
ואולי של החוף המערבי? – תוסיף עוד עשירייה.

בקיצור – כן מדינה או לא מדינה, בוא ניכנס לפרופורציות. ובוא לא ניכנס גם לשאלה של על איזה סוג של מדינה אנחנו בדיוק מדברים ומה רמת הכדורסל בגנים שלה (רמז : ליליפוט).

S&M 7 במאי 2011

אני אתקן – אתה טועה.
מכבי היא כן "הקבוצה של המדינה", גם אם אני לא אוהד אותה. היא הפכה כזו כי רוב המדינה בעדה.
אני לא מכיר קבוצה אחרת, שיש לה אוהדים שהם ביום-יום אוהדים של מועדונים אחרים בכלל. יכול להיות אוהד הפועל באר שבע, שאין לו שום קשר לת"א, והוא יאהד את מכבי ת"א בכדורסל. וכו'.
זה "קרה" ב-1977 עם כל עניין צסק"א והגביע, התחזק בשנים שלאחר מכן, וגם אם יש תופעה של פוסט-מכבי (כמעין פוסט-ציונות) בשנים האחרונות, בשביל מסעודה משדרות מכבי ת"א בכדורסל היא עדיין הקבוצה של המדינה.
ומאחר וכך, מכבי ממנפת את זה לערכים כלכליים וממשיכה להדגיש את זה שהיא משחקת עבור המדינה. זה משתלם לה.
לכן, זה שימשיכו כאן (ובמקומות אחרים) לטעון שזה לא כך, או אפילו להתקומם נגד האמירה שמכבי מייצגת את המדינה, או שהיא קבוצה שמאחוריה עומדת מדינה שלמה – לא יהפוך את זה לפחות נכון.

איתן 7 במאי 2011

קרמר, תיאור נהדר של הנפשות הפועלות.
מסכים עם s&m. אני אוהד הפועל חיפה ויותר משמח על כל משחק שמכבי מפסידה בארץ, אבל אוהד כל קבוצה ישראלית שמשחקת נגד קבוצות זרות(כולל מכבי, ומכבי חיפה, ולוזוניה ואפילו את בית"ר) .

ד"ר א. 8 במאי 2011

יופי של טור, תודה על הסיקור.

Comments closed