מישהו שומע אותנו? (על נבחרת כבדי השמיעה בכדורסל)

נבחרת ישראל בכדורסל חרשים מתכוננת לאליפות העולם, אבל המדינה אותה היא מייצגת לא שומעת כלום.

1. כבר שלוש שנים שאני עובד עם נבחרת ישראל בכדורסל חרשים, ואני עדיין לא מסוגל לתאר לעצמי את התחושה של איך זה מרגיש לשחק כדורסל כשאתה לא שומע. אני רוצה להגיד שזה בלתי אפשרי, אבל אסור לי להגיד בלתי אפשרי אחרי שאני רואה את המאמצים של השחקנים שלי.

אני יכול להגיד שזה נראה לי מאתגר, ומצריך תעצומות נפש וגוף אדירות, אבל אני לא באמת יכול לחוות את זה כמו שהם חווים את זה. בגלל זה אני מעריץ אותם.

2. במשך שנתיים הייתי עוזרו בנבחרת של רובי בלינקו, שהזניק את הנבחרת לתודעה הציבורית והצליח לייצר סביבה באזז. בשנה השנייה, במשך אולימפיאדת החרשים בטאיוואן (כן, יש דבר כזה והלוואי עלינו כזה ארגון של אירוע ספורט), בלינקו היה חייב לעזוב מסיבות של פיקוח נפש ואני מוניתי למאמן. לאחר שנה ללא פעילות, חידשנו לאחרונה את האימונים ואנחנו מתכוננים לאליפות העולם בכדורסל חרשים שתיערך (אולי – פרטים בהמשך) בספטמבר בפלרמו, איטליה (סיקור בלעדי בדה באזר!).

3. איך מאמנים שחקנים חרשים? קודם כל, לא קוראים להם חרשים כי רובם כבדי שמיעה. יש לנו שחקנים שמשרתים בצבא, אחד מהם שירת כקצין אימון גופני ויתחיל בקרוב לימודי רפואה, חלק אחר עובדים כמאמני כדורסל של ילדים ונערים שומעים, אחרים מתפרנסים בעבודות מגוונות ומכובדות.

הדבר הראשון שביקשתי מההנהלה היה קורס בשפת סימנים. זה היה אחרי שראיתי את הנבחרות של ארצות הברית (גברים ונשים) ששיחקו בטאיוואן (וזכו בזהב).  יש אוניברסיטה מיוחדת לחרשים בוושינגטון די.סי, שנקראת גאליאדט, ושחקני הנבחרת האמריקאית לומדים שם ומשחקים בדיוויז'ן 3.

בעוד אצל הנבחרות האחרות שומעים צעקות, דיבורים ורעש סביר, אצל האמריקאים באמת מדובר בעולם הדממה. מדובר באידיאולוגיה חרשית. כל התקשורת בין השחקנים, המאמנים והצוות המסייע נעשית בשפת הסימנים בלבד (האמריקאית. לכל מדינה שפת סימנים אחרת). גם צוות האימון כבד שמיעה, והגיעה איתם פמליה לא קטנה של מלווים, עיתונאים ואנשי הקהילה שלהם. אפשר היה לקנא ברמת התקשורת ביניהם.

שחקן ישראלי שלמד בגאליאדט סיפר לי שיש שם גאוות יחידה מאוד גדולה, אוטונומיה תרבותית ואפילו רצון להקים מדינת חרשים בה הכל מתנהל על פי החוקים השקטים שלהם. מהאינטרקציות הקצרות שלי איתם הם היו מנומסים כדי לברך ברכת שלום, אבל לרוב שמרו לעצמם ולא התערבבו.

האשמה הכי גדולה שמישהו יכול לקבל מהם זה שהוא לא חרש מספיק ולכן האותנטיות שלו מוטלת בספק. קצת פנאטי, האמת.

בכל מקרה, כדי להשלים את מפת התקשורת שלי עם השחקנים יש צורך בקריאת שפתיים, מתורגמן לשעת עצבים ולוח כתיבה, שעושים בדרך כלל את העבודה. אבל זה סוחט אנרגיה ומצריך אותי לתכנן היטב מתי אני עוצר את האימון להסביר אלמנטים מסויימים, שאצל שומעים הייתי יכול לצעוק תוך כדי שהדברים קורים.

אחד היתרונות בתפקיד הזה הוא האפשרות לספר בדיחות על חרשים בלי שאף אחד ייפגע, כי הרי מי ששייך למיעוט יכול לצחוק על עצמו ואני רואה את עצמי כשייך למשפחה הזו.

4. קצת מצחיק, בעצם עצוב, שהתואר שלנו הוא נבחרת ישראל, אבל המדינה לא נותנת תקציב מספיק, ולכן אנחנו מתאמנים עם בגדי אימון ישנים, כדורים מרופטים, מתזזים בין אולמות שונים, לא מצליחים למלא את הצרכים הבסיסיים של נבחרת, וזקוקים נואשות לתרומות או ספונסרים כדי לקיים את הנבחרת ולהבטיח את השתתפותנו באליפות העולם.

השחקנים שלי יודעים שלמרות המגבלה שלהם הם בוחרים שלא להשתמש באופציית ההתבכיינות, למרות הקלות בה הם יכולים ליצור רגשות רחמים וחמלה אצל השומעים.

אם יש דמות שהם מתעבים זה החרש שנכנס לבית קפה ומנסה לעשות כמה לירות מרגשות אשם. זה החרש המסכן, הנזקק, הקבצן. לא עוד. זו קהילה גאה שמצליחה לקיים אורח חיים נורמטיבי. אבל כדי לייצג את המדינה בחו"ל צריך כסף, ואת זה אין מספיק כרגע.

5. הרמה של האליפות היא של קבוצות בליגה השלישית/רביעית. באולימפיאדה בטאיוואן זכינו במקום הרביעי (אחרי האמריקאים, הליטאים והיוונים), אחרי ניצחון הירואי על אוקראינה ברבע הגמר (עם שידור ישיר ב ESPN המקומי). אבל הרמה כאן זה באמת לא העניין.

בתור אחד שלא יצא לו לשחק באף נבחרת, הררי ציניות מתפוררים והמעטה הקשוח נמס כשאתה פתאום רואה את השם ישראל על החולצה שלך. קשה לי לראות סיטואציה בה מישהו יכול להתרגל לזה. אני באמת מאמין לשחקנים ולמאמנים כשהם אומרים שהם גאים לייצג את המדינה בנבחרות השונות.

ומעבר לזה, הניצחון האישי על המגבלה, והוכחת המסוגלות על הקלפים שהחיים חילקו לך, הם הם הצליל המכוון ביותר שהאדם יכול לשמוע.

בתור אחד שלא גדל על מורשת החרש מבית הקפה, אין לי בעיה להשמיע את קולם. אבל, וסליחה מראש על משחק המילים, האם מישהו שומע?

*

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

היי, מישהו שומע אותי,
הלו, מישהו שומע אותי,
מישהו מקשיב לי, שומע אותי,

בנאדם לשתות איתו,
להעביר איתו את הלילה,
כי הלילה הזה מתקרב לקיצו,
מתמעט והולך

*

"דה באזר" בפייסבוק

אסקפיזם: פ"ת - ליברפול - דרום קוריאה
מיומנו של ענק קרואטי (שמתקשה להיכנס לתמונה)

62 Comments

דורפן 3 באוגוסט 2011

על המדינה אין לי כוח לדבר. האם פסקי הזמן ארוכים יותר בגלל המגבלות?

קרמר 3 באוגוסט 2011

לא. צריך להתרכז במסר אחד שאתה רוצה להעביר ולוודא שהוא הובן.
אחד הדברים המתסכלים בתור מאמן זה חוסר היכולת לאלתר, להגיב ולשנות במקום. צריך לאסוף את כולם, להסביר, לוודא שהובן וזה לוקח זמן.

עומר 3 באוגוסט 2011

בקיצור- אתה קצת כמו מאמן כדורגל. יכולת השפעה בעיקר בהכנה, במחצית, ועל ידי חילופים.

אבישי 3 באוגוסט 2011

רק שקרמר עובד עם שחקנים שמבינים את מה שמסבירים להם.

דורון קרמר 3 באוגוסט 2011

השוואה מעניינת. די מתסכל אם כך להיות מאמן כדורגל, במיוחד למחפשי סיפוקים מיידיים ופריקים של קונטרול. אבל כן, תרגול תרגול ושוב תרגול כדי לחפות על חוסר היכולת לאלתר.

אריאל 3 באוגוסט 2011

מעניין העניין של שפת סימנים שונה לכל מדינה – זה אומר שחירש מארה"ב לא יצליח לדבר עם המקביל שלו בארץ? הרי מרביתם המוחלט של המילים קיימות בכל השפות, לא הגיוני לעשות שפה אחידה? או שמדובר בניואנסים?

פולדש 3 באוגוסט 2011

שפה היא תלויית-תרבות. אני מניח שזהו בסיס השוני המדובר.

קרמר 3 באוגוסט 2011

יש שפת סימנים בינלאומית בנוסף לשפת הסימנים המקומית. הרבה מילים בשפת סימנים מורכבות מאסוציאציות תרבותיות ולכן ההבדלים הרבים.

איתמרק 3 באוגוסט 2011

זו טעות שכיחה. הגיוני לעשות שפה אחידה גם לכל השומעים בעולם, אבל זה לא פרקטי בדיוק באותה המידה. אתה לא באמת יכול להורות לאנשים איך לדבר.
למתעניינים, סקרנו ספר מצוין על שפת הסימנים הישראלית ושפות סימנים בכלל אצלנו ב'דגש קל' – http://wp.me/pzkWR-9

מנחם לס 3 באוגוסט 2011

כיצד קובעים מי ELIGIBLE לשחק? האם זה מין HONOR SYSTEM או צריכים אישורים מיוחדים?

ומה הוא הגבול בין שומע ו-"קשה שמיעה" שיכול לשחק אצלך?

קרמר 3 באוגוסט 2011

יש בדיקה מדגמית לפני כל אליפות. אם אני זוכר נכון אתה נחשב כבד שמיעה אם אתה לא שומע מ55 או 60 דציבל ומטה.

מנחם לס 3 באוגוסט 2011

אם כך, אני יכול לשחק בקבוצה שלך!

דורון קרמר 3 באוגוסט 2011

קדימה, תסיט את היאכטה לכיוון פאלרמו!

מנחם לס 3 באוגוסט 2011

בקרתי כמה פעמים ב-Gallaudet University. יש להם קבוצת פוטבול בדיביזיה ה-3 שמשחקת נגד כמה קולג'ים מצויינים באוהיו קונפרנס. בפוטבול הרי ה-LINE צריך לדעת מתי ה-SNAP כדי שיוכלו לדעת בדיוק מתי לפרוץ בלי שיהיה OFFSIDE, וזה קורה בכל מיני שיטות שיש להם (הרי הקוורטרבק לא צועק מספרים!).. פוטבול זה המשחק הקשה ביותר לחרשים, לדעתי, אבל כשאתה חוזה בהם, אתה לא מרגיש כל הבדל. הם אפילו משנים תרגיל ברגע האחרון על הקו כשהקוורטרבק לא אוהב את עמדות ההגנה של היריב, ומחליט לשנות את ה-PLAY. זה מדהים ממש איך הם עושים זאת.

גלאודט גם הגיעו לפלייאוף בכדורסל לפחות פעם אחת. יש להם נבחרות ברמה טובה-ממוצעת בדיביזיה 3 בכדורסל (זה הספורט מס' 1 שלהם), פוטבול, כדורגל, בייסבול, שחייה, א"ק, קרוס קאונטרי, ונדמה לי שעכשיו הם הוסיפו לקרוס.

קרמר 3 באוגוסט 2011

חלק מהשחקנים שלהם בכדורסל יכלו להיות זרים בליגה הלאומית בארץ. באשדוד שיחק בזמנו זר כבד שמיעה.

אמיר ב. 4 באוגוסט 2011

דוויט ברווינגטון

מנחם לס 3 באוגוסט 2011

אם אני לא טועה הם זכו באליפות המכללות דיביז'יון 3 מתי שהוא בהתאבקות.

יפני מאוסטרליה במונסון תאילנדי 3 באוגוסט 2011

בעתיד בבקשה ספר לנו עוד על זה .
מרגש.

צור שפי 3 באוגוסט 2011

תודה על החשיפה הזו קרמר ושתי הערות:

1. לדעתי אין מקום לחוש תעוב כלפי חרש המקבץ נדבות כמו שאין מקום לרגש הזה כלפי מקבץ נדבות שומע. אני מכיר את הטיעון "שיילכו לעבוד" אבל מבחינתי, ברגע שמישהו הגיע למצב שבו הוא כבר פושט יד, הרגשות שצריכים להתעורר הם של חמלה ורצון לסייע ולא תעוב.

2. בעקבות הפוסט שלך הביטוי "דו שיח של חרשים" נשמע לי פתאום פוגעני. עודף תקינות פוליטית? אולי אבל מכאן והלאה אשתדל למצוא לו תחליף (בינתיים לא מצאתי משהו מתאים, אולי למישהו כאן יש רעיון).

דורון קרמר 3 באוגוסט 2011

התיעוב הוא של החרשים כלפיו כי הוא מקבע את סטיגמת החירש המסכן. הוא כנראה החירש שמרבית השומעים פוגשים (או פגשו – כבר הרבה זמן לא ראיתי למרות שלא מזמן היה פרק של "רמזור" שחפר התחזה לאחד כזה והפך את זה לפרנסה) ולכן רוצים או לא רוצים הוא סוג של חלון ראווה שלהם.

נתי 3 באוגוסט 2011

אולי אפשר דו שיח של פוליטיקאים?

שיפופי 3 באוגוסט 2011

1. קודם כל, רוב החרשים מקבלים קצבה מהביטוח הלאומי, מספיק כסף שאמור להספיק למחייה (לבד כמובן, ללא משפחה). התיעוב הוא לא כנגד אלה שנלחמים כדי לשרוד, אלא כנגד אלה שעושים את עצמם מסכנים ומקבצים נדבות. למעשה זו העבודה שלהם.

יובל 3 באוגוסט 2011

ברצוני להגיב על זה שאתם אומרים שרוב החרשים מקבלים קצבה מביטוח לאומי. זה לא נכון בכלל.

זה תלוי במצבו של כל אדם ואדם, כי רוב החרשים וכבדי שמיעה שמשחקים בנבחרת לא מקבלים בכלל קצבת ביטוח לאומי וכולם עובדים ולומדים. אלו שלומדים אולי מקבלים קצבת ביטוח לאומי אבל לא מספיק למחייתם. פעמים רבות ראיתי חלק משחקני נבחרת חרשים במצב לא קל מבחינה כלכלית ובכל זאת הם מייצגים בכבוד את נבחרת החרשים והם בכלל לא מסכנים!

ארגון ספורט חרשים לא מתיימר להיות מסכן אבל במציאות הוא כן מסכן בגלל אפליית תקציבים. הם מקבלים מליוני שקלים בשנה ואילו הארגון מקבל תקציב שנתי של 115000שח בלבד לכל הענפים! וזה אבסורד כי זה בקושי מספיק לפעילות שנתית שוטפת של הארגון בכל ענפי הספורט של החרשים!

אז אנו לא פושטי יד ומקבצי נדבות כי להבדיל משחקני נבחרת ישראל שומעים, שמקבלים משכורות על הקמפיין של הנבחרת, אנו נבחרת חרשים איננו מקבלים משכורות מארגון ספורט אלא באים בהתנדבות מלאה כדי לייצג את מדינת ישראל וקהילת החרשים. אז תבינו את ההבדל הגדול שיש בינינו. לצערי הרב המדינה מתייחסת אלינו כספורטאים חריגים מוגבלים שאינם מקבלים תקציבים ממדינת ישראל המושחתת (לצערי הרב).

ולסיום אני כשחקן לשעבר של נבחרת חרשים ייצגתי בכבוד את הנבחרת וכיום אני בראש ענף הכדורסל של ארגון הספורט של החרשים בישראל יכול להגיד שאני גאה בשחקנים שלי ובכל הספורטאים החרשים בקהילת חרשים.
וסליחה אם ירדתי יותר מדי עליכם, אבל זה פשוט כואב במה שקורה היום.

יובל להב ראש ענף כדורסל

נון 3 באוגוסט 2011

ככבד שמיעה-פסט מרגש.
מהו בעצם חלון הזמן של אליפויות כבדי השמיעה?

דורון קרמר 3 באוגוסט 2011

השנה אליפות עולם
שנה הבאה אליפות אירופה
עוד שנתיים אולימפיאדה
שנה ללא פעילות וחוזר חלילה.

עפר ויקסלבאום 3 באוגוסט 2011

פוסט חמוץ-מתוק.
כמו החיים עצמם.
מקסים.
בהצלחה, קרמר, ובתקווה שמישהו אכן ישמע אותך וישחרר תקציב.

IDO 3 באוגוסט 2011

קרמר, אתה חייב לפתור לי משהו:

איך אומרים: -מה פתאום?

מזכרוני מהתוכנית קישקשתא (אם התרגום לשפת הסימנים) זה היה אצבע משולשת, זה אמיתי????

דורון קרמר 3 באוגוסט 2011

אני אצטרך לשאול את המורה שלי…

IDO 3 באוגוסט 2011

תעדכן, שאלתי את זה פה (אוסטרליה – אוזסיין) וזה כפות ידיים פרושות לצדדים (בנאלי).

המצחיקים אצלנו (OZ SIGN) זה:
חלב – תנועת חליבה
מים – פתיחת ברז על הלחי
אני רוצה – תנועה של גלשן תופס גלים, עם יד ימין מהסנטר מטה

אני אדע יותר שנה הבאה כי בני הבכור הולך ללמוד שפה שנייה (שלישית במקרה שלו) שפת סימנים.

ארז (דא יונג) 3 באוגוסט 2011

האמת שאחד הדברים שסקרנו/שיעשעו אותי כשהלכתי למשחק שלכם נגד ארה"ב באולימפיאדת החרשים בטייפיי היא עניין העידוד.

כלומר, הלכנו כמה חברים ועודדנו ועשינו שכונה (אפילו האמריקאים התעוררו והתחילו לעודד גם הם בתגובה), אבל מצד שני אני לא ממש בטוח שלשחקנים עצמם זה שינה במשהו.
טוב, לא משנה, במילא מעודדים בשביל הכיף, בעיקר (אמר אוהד מכבי ת"א שרואה איך כבר 15 שנה עידוד מרשים למדי מצד הקהל מצליח לדחוף את הקבוצה לתואר אליפות יחיד ובודד).

ירון 3 באוגוסט 2011

מה עם דברים אלמנטריים כמו משרוקית לשופטים, צפצוף (באזר :-) בתום שעון 2430 שניות? קיימים? יש חלופות?

דורון קרמר 3 באוגוסט 2011

בזמנו היו נדלקות מנורות כשהשופטים שרקו, היום פשוט שורקים ומי שלא שם לב מבין אחרי כמה שניות.

יובל 3 באוגוסט 2011

טעות, זה עדיין קיים, פשוט האליפויות לא מארגנות דבר כזה כי הן לא רוצות להשקיע בזה כסף, והדבר הזה נקרא נגישות. זה קיים בכמה מדינות, אבל לצערי הרב מדינות אחרות לא מפעילות זאת כנראה מחוסר רצון או תקציב.

דורון 3 באוגוסט 2011

קרמר,

יכול להיות שיש לי רעיון לספונסר, או לפחות לתרומה. אנא צור איתי קשר (האי מייל שלי מן הסתם במערכת).

דורון

D! במולדת 3 באוגוסט 2011

קרמר,
זה לא הפעם הראשונה שאתה משחיל בינות לפוסטים המשעשים שלך, ואלו המלמדים מהצד הפנימי של הכדורסל, צדדים אחרים של הספורט – תודה.

איברה 3 באוגוסט 2011

תודה. קילפת מעלי עוד שכבה של חוסר מודעות. תודה לך על זה.

מאור בן זאב 3 באוגוסט 2011

איזו הכתבה הבאת פה. אני גאה להיות השחקן שלך..
אגב הסדרה שראית ב"רמזור" היה פרק שבו שחירש קנה מכונית רועשת והחירש הזה הינו האבא שלי :-)

שיפופי 3 באוגוסט 2011

תותח

מנחם לס 3 באוגוסט 2011

טוב, ישנם דברים אפילו יותר מהממים כמו ילדים עוורים המשחקים בייסבול (הכדור משמיע ציפצוף כשהוא מגיע; רצים לאורך חבל המוביל לבסיסים, וכו'. מהמם ממש!).

לי בקייטנות הכדורגל היו די הרבה ילדים חרשים.

מוטי צויניאשוילי 3 באוגוסט 2011

הערכה עצומה אלייך…..
דורון , כל עוד אנו חיים ונושמים כדורסל אנו נהיה קיימים.
אני יודע מה קורה מאחורי הקלעים עושים שמיים וארץ כדי שנצליח להעמיד תקציב לטורנירים עצמם. אני גאה בנבחרת ללא קשר למה שיקרה. אני לוקח את העידוד והכמיהה של קהילת החרשים שלנו לעבר המדליה. אולי כך המדינה תכיר בנו… אני מאחל לעמותת אס"ח על הרגע שהמדינה תכיר בה ובנו כספורטאים לכל דבר….

אל אל ישראל….:)

יובל 3 באוגוסט 2011

רובי בלינקו היה מאמן גדול שהתחיל לאמן לפני 4 שנים באליפות העולם בסין ותפסנו לראשונה מקום שישי מאז שהשתתפנו באליפות העולם בפעם הראשונה בסין. מאז אנו בקו עלייה ומקווה שנמשיך עם זה. דורון נכנס בגדול לנעליים הגדולות של רובי והצליח להוביל את הנבחרת באולימפיאדת טייוואן 2009 למקום רביעי בעולם, וזאת לאחר שרובי נאלץ מטעמי פיקוח נפש לחזור לארץ לפני משחקי הצלבה.

ניכר אצל דורון שהוא ירש מרובי את רזי הכדורסל בחוכמתו ומאז הוא מאמן את הנבחרת ואני כולי הערכה לרובי ודורון אנשים שאיכפת להם מהקהילה שלנו שהיא לא קלה. וכמובן שנכנס כרגע אלינו בתור עוזר מאמן גיא חיימובסקי, שלאט לאט מתחיל להכיר אותנו ומשתלב יפה איתנו.

חבל שהמדינה לא מתנהגת כמוהם אבל לעזאזל אנו הוכחנו מוכיחים ונוכיח שאנו אחלה נבחרת, שיש לה כבוד עצמי, ונילחם במגרש בכל סנטימטר על כל כדור, ונילחם על קבלת הכרה ציבורית ומדינית כמו שאנו נלחמים במגרש. יישר כוח מאמנים, ענבר הפיזיותרפיסטית, זמיר המנהל והשחקנים יקרים שלי!!!
אוהב אתכם, יובל להב ראש ענף כדורסל

אגב יש הפתעה מכיוונו של רובי בלינקו זה יבוא בהמשך.

יבור 3 באוגוסט 2011

קרמר,
משחק אצלך עוד אלעד ראטה? שחקן מצוין ושובב לא קטן מהקיבוץ שלי. כבר אמור להיות בן 40 בערך.
היה גם עוד שחקן צעיר יותר מאזור עין חרוד שהיה כוכב נוער (יחסית) – יוני סבסטיאן (אם אני זוכר נכון). הוא משחק אצלך?
אגב, מה הגילאים של השחקנים באמת? ואיפה אתה מוצא אותם (או שהם מוצאים אותך)?

כתבה מעניינת מאוד

יובל 3 באוגוסט 2011

כן אלעד ויוני עוד משחקים איתנו והם שחקני נשמה שיכולים להעביר ניסיון לשחקנים צעירים. אלעד היום בן 38 אבל משחק כמו אחד בן 25, הוא לוחם ושחקן בזכות עצמו והוא אכן שובב אבל נרגע לאחר שמצא בת זוג מדהימה והוא תורם המון לנבחרת בזכות ניסיון מיקצועית ומורלית.

יוני בן 34 כיום ובכושר טוב ונלחם כמו תמיד ותמיד פטפטן עם השופטים חחחח ויש עוד שחקנים ותיקים כמו אדיר שהוא בן 33 או 34 ועדיין בכושר טוב. כל השאר צעירים פחות מגיל 30 ואפילו שחקנים פחות מגיל 20. בסך הכל הם שחקני נשמה שמוכנים לתרום למען ייצוג הולם לנבחרת מחוץ לזרקורים.

דורון קרמר 3 באוגוסט 2011

תודה. מת על אלעד. גם יוני אישיות.

גיל 3 באוגוסט 2011

חשוב להבין לגבי שפת סימנים שהיא שפה לכל דבר, עם כל הניואנסים והבעות הפנים כמו כל שפה אחרת. זה לא שהיא ייצוג של השפה המקורית או מוגבלת בצורה כלשהיא.

אגב, היום בזכות הטכנולוגיה אפשר להשתיל שתל קוקלרי מגיל צעיר מאוד. יתכן שבעוד דור או שניים יהיו הרבה פחות חירשים ממה שיש היום (וכן, אני יודע שזה נושא רגיש בקרב חירשים).

תום 6 באוגוסט 2011

מוזר שאין התנגדות של עיוורים או קטועי גפיים לטיפולים וטכנולוגיות רפואיות שיוכלו לתקן או להקל על הנכות, כן נכות, שלהם.

ניר 3 באוגוסט 2011

יש דרך לתרום כסף (דרך הרשת, אם אפשר) לנבחרת הזו?

איתן בקרמן 7 באוגוסט 2011

ניר ראה את הפוסט החדש שלנו בענין..תודה!

אנונימוס 3 באוגוסט 2011

למה לא לחזור על משחק ההתרמה מול הפועל תל אביב שהיה לפני כמה שנים?

אייל חטב 3 באוגוסט 2011

דורון, תענוג לקרוא את הדברים שלך. מזדהה עם כל מילה שלך. בעונה שעברה אימצה עמותת אוהדי הפועל באר-שבע את קבוצת החירשים של באר-שבע וסייעה לה להתייצב לליגת החירשים ולזכות בדאבל היסטורי. עד אז הכרתי רק את גיא מאור ששיחק בהפועל באר-שבע בליגה ב' ומעט את יניב סמידוברסקי שעליו המלצתי בחום להצטרף לאימון נערים מחוזית וילדים לאומית במחלקת הנוער. במהלך העונה הכרתי את כל החברים הנהדרים של קבוצת שועלי באר-שבע והיום אני תומך נלהב שלהם.

שיהיה בהצלחה באליפות!

יבור 4 באוגוסט 2011

השאלה אבל נשארת – איך אתם מגייסים שחקנים? האם הם משחקים במסגרות רגילות?

דורון קרמר 4 באוגוסט 2011

חלקם שיחקו בעבר במסגרות רגילות. השנה הוקמה ליגת כדורסל לחרשים/כבדי שמיעה והייתה היענות גדולה. אחד השחקנים שלי משחק בקבוצת הנוער לאומית של מכבי פ"ת.

אס"ח – איגוד ספורט חרשים הוא ארגון הספורט של הקהילה ומכיוון שמדובר בקהילה שכולם מכירים את כולם פשוט "מוצאים" אותם. יש שחקנים ותיקים שסוחבים את הנבחרת הרבה שנים ואליהם מצטרפים שחקנים צעירים. לפני שנתיים הוקמה גם נבחרת עתודה.

בן 18 באפריל 2012

רציתי לדעת האם יש נבחרת של גילאי עד 21
והאם עם ירידת שמיעה חד צידית אפשר להתקבל.
תודה

דורון קרמר 18 באפריל 2012

יש. דבר עם אדיר זריהן

parker98@gmail.com

ורובי בלינקו:

rbelinko@netvision.net.il

דורון ד 4 באוגוסט 2011

מרתק.
קרמר, תענוג לקרוא (כרגיל).
המון בהצלחה לנבחרת!

מומלצי הבלוגוספירה 4 באוגוסט 2011

תודה על השיתוף. מומלץ במאמרים אצלי
http://hamimlatsim.blogspot.com/2011/08/118-48.html

אסתי

יונתן אחר 7 באוגוסט 2011

העיקר שיש תקציב לשלוח את פרננדז לחופשה בברזיל.

הופ 22 באוגוסט 2011

מרתק ומעורר השראה. תודה.

Comments closed