יומן המאמן: השחקן ה-12 (מצטיין במשחק הפתיחה)

אליפות העולם בכדורסל חרשים וכבדי שמיעה. ניצחון על קנדה.

"גאה ואציל שט כדור הארץ במרחב
כמו ספינת דגל מלכותית, ואנו
על סיפונה, משרבבים צוואר לראות:
היכן אנחנו? לאן נגיע?"

ספר הציטטות של חנוך לוין / ההולכים בחושך

1. החשש מהלא נודע התפוגג במהרה. ביומיים לפני המשחק, כל הנבחרות מגיעות למלון, מתלחששים, מנסים להעריך יכולת על פי מראה. פוגשים פרצוף מוכר, מספרים בשבחי השחקן ההוא או האחר. החששות מנבחרות להן הפסדנו במשחקים קודמים מתחזקות, גם האופטימיות מניצחונות ישנים.

מכיוון שמעולם לא שיחקנו מול קנדה, לא נותר אלא להתרשם מהמראה. חלק מהקנדים אמנם נראים מרשים, אבל המראה הטעה. זה נגמר 109 – 48.

עוד יהיו משוכות גבוהות יותר, אבל זה לא רע לפתוח אליפות כשכולם משותפים ומקבלים ביטחון להמשך. חלוקת הדקות הייתה הדבר החשוב ביותר במשחק, גם האנרגיה שהשחקנים הצעירים הפגינו. מחמם את הלב לראות זינוקים על הרצפה בפלוס 40.

אני כמעט באופן אוטומטי מזדהה עם האנדרדוג. עם שחקנים ש"עושים את זה" לעומת כל הסיכויים. השחקן ה-12 בסגל שלי עונה לשם גל קריצמן (כורע שני מימין בתמונה למעלה). חייל. התעקש להיות חייל. גל עקשן כי זה מביא אותו למקומות טובים.

הוא שיחק בעבר בנבחרת העתודה של ארגון החרשים והצטרף לנבחרת הבוגרת ללא ציפיות עוד כשהיו בערך 18 שחקנים בסגל. התמיד והתמיד והתמיד. במחנה האימון ערכנו שיחות אישיות והוא אמר שהוא לא מצפה לכלום, אלא פשוט נהנה מהדרך ומקווה לטוב. בשבועות האחרונים הפך לשחקן ה-13. עקב פרישה של שחקן הפך לשחקן ה-12 ונסע איתנו.

השמיעה של גל הולכת ונחלשת, לא ברור איך עוצרים את זה. מדובר בבחור אינטליגנטי וצנוע, שעלה לשחק היום וקלע 5 שלשות מתוך 6 ניסיונות. כולם כל כך שמחו בשבילו. כל כך מגיע לו. אלה הם הרווחים המידיים שהאליפויות האלה עושות בחייהם של כבדי השמיעה. הביטחון הזה שהם יכולים.

Yes we can, אמר פעם מישהו.

ספסל שלם של חבריך לנבחרת שמתרומם כשהכדור שלך פוגע בתחתית הרשת, עם סוויש, הרעש הכי מתוק בעולם שהם לא יוכלו לשמוע. הרגעים האלה שווים כל שקל שנאסף וכל מכשול שהיה בדרך.

2. המאמן הקנדי הוא סוג של גיבור. הגיע לכאן עם הקבוצה שלו, ללא מלווים אחרים. אין לו עוזר, מנהל קבוצה, מנהל משלחת או סתם מישהו שיושיט יד. הוא צריך לאמן, לדאוג לכל התיאומים והלוגיסטיקה, לבעיות ת"ש, מין, סעד, כלכלה של השחקנים, ועם הארגון הבעייתי כאן יש לו ברוך השם הרבה עבודה.

יש לו בנבחרת ילד בן 17, אפריקאי קנדי (כך אומרים?), 201 ס"מ, שרירי ואתלטי. הוא נותן לו להוביל כדור, גם במחיר של איבודים, כדי להפוך אותו לגארד. הילד בוסר, עושה חשק לכלוא אותו לאימונים אישיים במשך כמה חודשים ולהוציא אותו שחקן.

3. מחר (19:00 שעון ישראל) המארחת איטליה, שניצחה את רוסיה 79 -72.

איוניר - ההתחלה מעבר לפינה
יומן המאמן: היום כולנו בית שאן (לקראת משחק שלישי ומכריע)

9 Comments

דובי מילר 17 בספטמבר 2011

קרמר שיהיה הרבה בהצלחה ותשאל את הקנדי עם הוא צריך עזרה, אני מגיע…

נדב 17 בספטמבר 2011

קרמר וכל הנבחרת – בהצלחה!
זה בדיוק מסוג הדברים שמראים את כל מה שיפה בספורט… ולא משנה בכלל מה תהיה התוצאה ובכמה הפרש תנצחו את האיטלקים :)

ישר כוח!

מוזגטס 17 בספטמבר 2011

כל הכבוד. ניצחון כזה בהתחלה יכול לעשות טוב.
שיהיה הרבה בהצלחה.
אני יודע איזה אירוע ספורט אני הולך לעקוב אחריו בשבוע שבועיים הקרובים.

קרמר, אפשר קצת מידע על האירוע מבחינת מבנה ומספר קבוצות?

והציטוטים של חנוך לווין… נראים לי כל כך מאפיינים את הסיטואציה, הסיפור של הנבחרת ואותך.

קרמר 17 בספטמבר 2011

16 קבוצות, ארבעה בתים, מקום ראשון ושני בכל בית מעפיל לרבע הגמר. 8 קבוצות נשים המחולקות לשתי בתים.

דורון 17 בספטמבר 2011

עשית לי את הבוקר.

שולח ברכת הצלחה נגד האיטלקים. לכו תראו להם איך מכינים לזניה!

ריקי רומא 17 בספטמבר 2011

מרגש

matipool 17 בספטמבר 2011

ממש שמח על שהצלחתם בסופו של דבר לגייס את הכסף ולצאת לאליפות .
ברכות על הנצחון ובהצלחה בהמשך .

דורפן 17 בספטמבר 2011

ומה תגידו על קנדה – המדינה העשירה והכמעט מושלמת שזה המצב של הנבחרת שלה? זו לא הבושה שלנו אבל זו בושה.

אפריים 17 בספטמבר 2011

שאפו.
תראו לאיטלקים מאיפה המכונת קפה משתינה….
ד"ש לערן זהבי

Comments closed