יומן הבטטה 2 – אולימפיאדה מהכורסא – להצהיב את הדשא

נקרופיליה של כשלונות, הטירונות של שראפובה, וקורה אחת ריקה.

"אתם בוודאי מכירים את הפתגם, "הדשא של השכן ירוק יותר".
אני הייתי מקפיד על זה, שהדשא של השכן שלי, תמיד יהיה ירוק יותר.
שלא ידמה לי שאני שואף למשהו שיש לשכן שלי, שאני נורא רוצה.
לא.
הדשא של השכן שלי ירוק יותר, נקודה.
מה הייתי עושה?
הייתי מצהיב את הדשא שלי."

מאיר אריאל

1. איזה נחמדים האנשים כאן. חיוך מכל פינה.

ארבע שנים שלמות לרבים כל כך לא אכפת מספורט אולימפי. עד שהספורטאים האולימפיים לא "מספקים את הסחורה". ואז אלה שבכלל לא אכפת להם מספורט אולימפי, פתאום נורא אכפת להם ש"עושים בושות" במשחקים האולימפיים.

נקרופילים של כשלונות. נרקומנים של שמחה לאיד.

אז גם מגיעות הצעות לחזור לעיסוקים יהודיים כמו הלוואות בריבית. וואלה רעיון.

תכף גם תגיע ההכרזה שהכי טוב בעצם להצהיב את הדשא. שלא ידמה לנו שאנחנו רוצים משהו שיש לשכנים שלנו, שאנחנו נורא רוצים.

מוות הוא חלק מהחיים, כשלון הוא חלק מהצלחה. תנו לחיות.

2. ילדים אחרי שיעור שחייה הם יצורים עייפים. כשאבא הוא המורה שלהם, הם עייפים יותר. מפתח נכנס לסוויץ'. המזגן מתחיל לעבוד. הרדיו משמיע קולות.

לא, לא, לא, לא, לא. אצבע מהירה נשלחת אל כפתור הווליום עד שהספרה אפס מתנוססת בגאווה כמו אייקון של מיכל דלק ריק על לוח המחוונים.

הם שמעו קצת. את משה פרימו מדבר על המשחקים האולימפיים. לא, לא, לא.

"ילדים, מי רוצה לשמוע, שוב, את הדיסק של דירה להשכיר?" (בקריינותו של חיים יבין!).

3. שחר פאר אף פעם לא התיימרה להיות מאמי לאומית. זכותה. אף אחד מאיתנו לא חי בתוך העור שלה, מאז הייתה ילדה קטנה עם פוטנציאל גדול, לאשה שהיא עכשיו, היא חייבת דין וחשבון רק לעצמה.

אבל אחד הדברים המרכזיים שהיא צריכה לברר עם עצמה, מעבר לענייני הטניס, זה איך זה יכול להיות שבמצ' אפ מול שראפובה, אחת שמרוב שהיא נחמדה, לו הייתה לוקחת חלק בטירונות כלל צה"לית חברותיה היו קושרות אותה לדמויות הקרטון במטווח, עוצמות עיניים, מעבירות לאוטומט ולוחצות על ההדק, אני מוצא את עצמי, לא בגלל הבלונד, ולא בגלל שנאה יהודית עצמית, נטול תמיכה בנציגת ישראל. תמיכה שאמורה להופיע, כמו הכפתור ההוא על הנשק, באוטומט?

אולי נסמס את השאלה לגרטל.

4. הבמאי עובר לתרגיל הקורה של ולאריה מקסיוטה. ילדה יפה מקסיוטה. בתרגילים הקודמים שלה לא ראינו אותה. על העובדה שהביצועים הקודמים שלה לא תועדו בשידור חי היא תודה לבמאי כל ימי חייה. באותה מידה שתתעב אותו על שבחר לעבור אליה כשהיא עלתה על הקורה. כל במאי היה עובר אליה. אלו פנים יפות מדיי, שחרכו את חדר הבקרה.

יכול להיות שהבמאי החליט לעבור אליה כי הוא ראה את הנפילות הקודמות שלה במכשירים האחרים. הוא רצה להראות את הפן האנושי של המשחקים.

עד אז קיבלנו דיווחים ממירי נבו שהיא נפלה כאן, נפלה שם, אבל בלי ויז'ואל, תמונות שיוכיחו, עם הילוכים חוזרים שמשוררי ספורט יוכלו לחרוז עליהם חרוזי נפילה. עד שהבמאי עבר אליה הנפילות של מקסיוטה היו עוד אחד מהדברים האלה שמירי נבו וג'קי וישניה אומרים.

והנה ואלריה. הבמאי נותן הוראה לאחד הצלמים להתרכז בקורה. התמונה מצטמצמת לקלוז אפ. הקורה ממלאת את המסך. הבמאי מתאר לעצמו שתכף ינחת שם קרסול ענוג ויספר את סיפורו של הגוף כולו.

הקרסול מבליח, מסתובב סביב צירו, ונעלם. הקורה נותרה ריקה. גם הלב שלנו.

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

ליגת שוקי ההון: ישראל זה לא אירופה
זו לא את

17 Comments

MG 30 ביולי 2012

דורון הפוסט יפה, אבל בלי להעליב המערכון של מאיר אריאל יותר (וזה עוד לפני שהבאת את החלק שמכניסים אותו לבית משוגעים).

דורון קרמר 30 ביולי 2012

מסכים בהכנעה.

אזי 30 ביולי 2012

4 כתוב באופן מופלא

פנדלוביץ 30 ביולי 2012

מתחרים בציניות זה בזה. מרגישים מבסוטים מעצמכם.
רק דורפן ואלפסי שווים קריאה. אולי תבורי. השאר נרקסיסטים.

MG 30 ביולי 2012

אמר פנדלוביץ בצניעות!
מה אתה רוצה – שהוא יפסיק לכתוב?
אני מוזמן להלין אצל דורפן (הרי את הפוסטים שלו אתה מסוגל לסבול), אולי הוא ישתכנע.

דורון קרמר 30 ביולי 2012

בדרך כלל אין לי בעיה עם ציניות, אבל תאיר את עיני איפה היא מופיעה.

עידן. 30 ביולי 2012

נהדר. ולמרות שלכאורה סעיפים 1 ו-3 קצת נוגדים האחד את השני, אין לי ברירה אלא להסכים עם הכל.

אנדי שלק 30 ביולי 2012

אין כמונו בהשמצה עצמית. חבל שאין מקצה כזה…

בעז 30 ביולי 2012

אני אוהב את שחר פאר.

היא בסה"כ בחורה צעירה חמודה וספורטאית עם קרירה לתפארת.

היא עובדת קשה בספורט קשה מאוד מנטלית הן במגרש והן מחוצה לו.

בסופו של דבר היא השחקנית הישראלית עם הדירוג הגבוהה אי פעם.

בכל הפעמים שראיתי אותה בכלי התקשורת היא הייתה חביבה להפליא. היא הובילה את נבחרת הטנים הישראלית לשמונה הגדולות בעולם ( הישג שרק כדורסל הגברים והטנים הגיעו אליו). מה אתם רוצים ממנה?

קרמר אתה ספורטאי, מה היית נותן כדי להיות מספר 100 בעולם עזוב מספר 100 מספר 1000 בעולם? היא לרגע קט הגיע למקום ה11 בעולם אלוהים קצת פירגון.

דורון קרמר 30 ביולי 2012

תחפש טוב בטקסט, לא לקחתי שום דבר ממה שפאר השיגה/הגיעה/עבדה. הכל בזכות. גם יכול להיות שכל הדברים שהעדת עליה נכונים.

אבל יש את הדברים החמקמקים האלה שספורטאי עושה שגורמים לאדיוט כמוני לרצות בניצחונו. שיהיה לו טוב. אם הוא מהמדינה שלי זה יכול לעזור. זה פרימיטיבי אבל ככה זה. אצל פאר האלמנט לוקה בחסר. לא יודע למה. אבל זה דברים שאני לא יכול להתווכח עם עצמי בתחושה שלהם.

MOBY 30 ביולי 2012

כל יום על הספה הוא רווח שלנו.
נעלמת לנו.
כרגיל תענוג אמיתי ונכון כלכך.
יאללה מזנקים בעליה פליימות מחוץ לפריים. ועברי תענוג. (גם נבו, וסופו וריכטר)

רמי מורנל 30 ביולי 2012

באמת אחלה פוסט,כן יירבו.
רק דבר אחד לא הבנתי-שחר פאר צריכה לשאול את עצמה מדוע אתה,דורון קרמר,תומך בשראפובה ולא בה ? האמנם ?

דורון קרמר 30 ביולי 2012

שחר פאר לא צריכה לשאול את עצמה שום דבר. אבל לי מותר לחשוב שזה קצת מוזר שרבים שאני מכיר, כן, כולל אני, לא מצליחים להביא את עצמם לתמוך בה כשהיא משחקת.

מיכאל 31 ביולי 2012

גם אני באותה תחושה בדיוק.

ג'ון מקינטייר 31 ביולי 2012

זה אפילו יותר מטריד, כי בתחילת הקריירה שלה זה היה אחרת. מהי נקודת השבר? אולי חיקויי הגניחות שגביע הפדרציה מול אותה שראפובה?

אלכס 1 באוגוסט 2012

לא חושב שזו הבעיה, כי שראפובה היא בעצמה לא ממש שיא הנחמדות…ואת זה אני אומר בעדינות של פאקיר שעומד לדרוך על שדה של גחלים לוהטות.
זה לא מה שהפך אותה לבעייתית…לא בעיני לפחות.

Comments closed