מגן הקהילה

merav_bes_1

1. הרי לא זוכרים את הילדות.

המטען שאנחנו סוחבים שנקרא ילדותנו הוא לא יותר מתקציר של משחק, קליפ של היילייטס, מלווה בקריינות שלנו. אוסף אירועים שהנפש ערכה והדביקה לו פס קול. אושר של ביקור ראשון בעיר גדולה, ריח, צבע, וטעם. רגעי שיא ושפל, משפטים שנאמרו, מבטים שנחקקו, עלבונות שנצרבו. וכף יד שאחזה בכם. כמעט לכל אחד יש כף יד גדולה, בוטחת או מכאיבה, שאחזה בו ואותה לא ישכח. את השאר השלימו התמונות והסיפורים.

כך היא אליפות אירופה בכדורסל, היורובאסקט. ניקח ממנה רגעים, מרים ומתוקים.

והיו מתוקים. המאמנים שצפו במשחקי הבית המוקדם תהו בינם לבין עצמם, איך הם יכולים לרקוח את הכימיה שאדלשטיין רקח בנבחרת. להנחיל את שיטתם, לגרום לשחקנים להאמין בה, להוציא אותה לפועל, לנצח איתה. מכל הדברים שהם עושים, כל הניסיונות ברוקחות, שלפעמים יוצרת פלאים כימיים אנושיים, ולפעמים מתפוצצת בפניהם, מותירה אותם מפוייחים, זה לנסות ולמצוא את המינונים הנכונים. זו "הדרך", שקשה כל כך לתאר במילים ספורות מול מיקרופון נטול סבלנות, אך עומד מאחוריהם עולם ומלואו.

גם אנחנו רוצים, לחשו המאמנים מול המסך אחרי רוסיה, פינלנד ופולין. ככה. גם אנחנו רוצים ככה.

והיו גם רגעים מרים ואותם אנחנו לא רוצים. לא רוצים שהקבוצה שלנו תטעה כמו שהנבחרת טעתה מול בוסניה. הרי פעם זה קרה לנו, מול מכבי משהו, או הפועל ההם. הדברים האלה יכולים לקרות לכל אחד, ומה אם זה יקרה לנו? ומה אם רצף טעויות קוסמיות יתחיל את מסלולו ולא נוכל לעצור את זה? ואיך נתמודד עם האכזריות של הפסד כזה? ואיך נשנה טעות קטנה לפעולה חיובית שתשנה את התוצאה הסופית? איך נספיק לרוץ ולחבק את ליאור אליהו לפני שהוא מוסר לכספי ומאבד כדור? איך נכניס זריקת עונשין אחת, קטנה, סרבנית? שליטה. הבו לנו שליטה. חצי המלכות, מה חצי, המלכות כולה, עבור שליטה.

וחוסר האונים מול איטליה. קריסת תוכנית המשחק, האנרגיות הנמוכות, השריון הבלתי שריט של היריבה.

כף יד. איפה כף היד הגדולה והבוטחת?

2. הרי אימון קבוצה זו הזדמנות להתבטאות אישית. כמו לוח הציור של הצייר, כמו חומר הפיסול של הפסל. הבחירה בסוג ההתקפה הספציפי שאדלשטיין בחר בה מקביל לרצונו של ילד בשבט אפריקאי להידמות ללבקן. הוא צעקה לעולם הכדורסל "תראו אותי". הוא הנוצות של הטווס בניסיונו לרכוש את לב הטווסית. הוא סיכון עצום, וילה בג'ונגל של פיק אנד רול, אבל הוא התאים ליכולות הישראליות.

הדיבורים על סוגי כדורסל, מתקדם או אנכרוניסטי, אינו עומד במבחן הסיטואציה במקרה הזה. לחלק מתרגילי התקפה, אם נותנים להם גרסה מרעננת, אין תאריך תפוגה, גם אם נמצאו להם פתרונות הגנתיים בעבר. לכן מאמן חייב ללכת עם מה שהוא מאמין בו ובהתאם ליכולות המונחות בפניו, ולנסות לגייס את חייליו וכוחותיו כדי להוציא את זה לפועל.

אם אדלשטיין היה נכנע לטרנדים, הוא היה מנסה למצוא שיטה שתנסה לנפק יותר זריקות לשלוש. הויתור על עצם הניסיון הוא סיכון עצום, במיוחד כשהטרנד של השנים האחרונות מפמפם לכולם שבלי שלשות אי אפשר לנצח. זה כנראה נכון, נגד חלק מהקבוצות. כל עוד נשמרו שני העקרונות הקריטיים של ריווח וטיימינג, נוצר שטף. עכשיו אפשר לדבר על פרטים, בידודים בלואו פוסט וחיתוכים.

בכדורסל ה"מודרני", הצטיינו עד כה באליפות סרביה וצ'כיה בריקוד התקפי מתואם להפליא. גם יוון אבל לא ראיתי אותה מספיק. אבל אם במסגרת הדיונים של שיטת המשחק שהנבחרת הייתה צריכה לשחק, יש מקום לביקורת על עצם שיטת המשחק, האמת חייבת להיאמר: שיטת המשחק הזו הייתה קול ייחודי במקהלה של קולות הדומים אחד לשני.

זו שיטה שסקאוטי ומאמני היריבה לא יכולים להתעלם ממנה, או ל הגיד been there, done that. אף אחד באליפות הזו לא דאן דאת'. זו שיטה שמוציאה מהקופסה את המשתמשים בה, את צופיה ואת יריבותיה. חלק משחקני נבחרת איטליה כינו את הכדורסל הזה "מוזר". אני חושב שצריך לקחת את זה כמחמאה. אולי זה היה בכלל הומאז' לנבחרת של 1979, זו מלפני שהמציאו את קו השלוש.

ובמסגרת אימוץ הטרנדים, לא בטוח שהשיטה ההתקפית של אדלשטיין תתחיל לזלוג לקבוצות הליגה, מבוגרים ועד ילדים, כמו שטרנדים זולגים. היא לא מספיק סקסית. אבל הפרדוקס הוא שדווקא השיטה הזו יכולה ללמד יסודות של תנועה, חיתוך, מסירה, סיומת וקבלת החלטות. יש גם פיק אנד רול אם מישהו היה מודאג.

3. לא ברור לי למה, אבל אני כל הזמן מדמיין את ארז אדלשטיין עם חולצת אימון צהובה אדומה של קליבלנד עליה כתוב "תנובה", מנסה ללמד את לברון ג'יימס את הסיסטם הזה, וג'יימס נועץ בו את המבט הזה שלו, שאתה מרגיש שאתה מיישיר מבט אל השמש.

4. יש תחושת פיספוס לגביי רוברט רות'בארט. הפריזמה העיקרית בה אדלשטיין שפט את שחקניו הייתה הגנתית: הטיפול שלך בפיק אנד רול, העזרה וחזרה, הגוף על עמדה 5 שהם קרנפים והריבאונד. כל הפרמטרים האלה הם לא הפורטה של רות'בארט והוא לא נתן את מה שאדלשטיין קיווה לקבל. כדיר הועדף, בצדק לא מעט פעמים. אבל רות'בארט הוא סנטר שנכנס למשחק דרך ההתקפה. הוא צריך להרגיש אהוב, שסומכים עליו ולהרגיש את הכתום הזה בין ידיו. תגידו שזה ילדותי ואומר שזה משחק של ילדים.

חוסר השימוש בו היה קיצוני. העובדה שיניב גרין עלה לפניו, האיש היחידי בתולדות האנושות שיכול לדווח מה קורה אחרי שאתה תורם את גופך למדע, הוא מסר קשה. רות'בארט יצטרך לעכל אותו ולחשוב היטב על צעדיו העתידיים כל עוד אדלשטיין מאמן הנבחרת. עזבו אתכם מסיסמאות על פטריוטיות וסמלים. הבן אדם 2.17, אחרי עונה טובה, מלא מוטיבציה וביטחון, בן 29. אין לו זמן או אנרגיה לבולשיט הזה.

5. שון דוסון עבר סוג של סדרת חינוך. גם הוא נשפט בפריזמה ההגנתית ובקבלת ההחלטות והתוצאות היו לא מלבבות. הציפייה שלי לפני הטורניר הייתה שנקבל ממנו חוסר יציבות, סקנדל או פסטיבל, כמו ששחקנים צעירים אמורים להיות. אבל אפילו משחק אחד של פסטיבל לא נופק, בניגוד להכנה, שם קיבל יותר קרדיט והיה אפשר לגלות יותר סבלנות. אין כאן גם מקום לחרטות או להרהורים על ההחלטות של הצוות המקצועי, כי את שלושת הניצחונות נתנה הקשיחות וההגנה. יש גם תחושה שאדלשטיין קצת לא אוהב את הגישה של דוסון, מין אטיטיוד של מגיע לי ומי אתם בכלל. בחירת הזרים של אדלשטיין לקבוצות שלו היו בדרך כלל חבר'ה ממושמעים שאיפסנו את ה"אני". אבל זו תחושה בלבד ואולי הוא בכלל מת עליו.

בכלל, סוג כזה של החלטות לגביי דוסון ורות'בארט דורש ממאמן לאפסן את המצפון ולהתפלל ללוח התוצאות. גם החיתוך של אפיק ניסים. אבל בלי פחד ועם אחריות מלאה. לא כמו במקרה של המנוחה של שלושת השחקנים מול צרפת.

6. ההחלטה להושיב את כספי מקל ואליהו הייתה בתחום הלגיטימי של הטקטיקה. הרוטציה הייתה קצרה ותחת הרושם שסוג כזה של רוטציה מביא ניצחונות, השחקנים מותשים, ניצחון מול צרפת יהיה קשה גם עם שלושתם, והנבחרת חזקה מספיק, לפחות על פי מה ששידרה כלפיי חוץ, לעמוד במסר כזה מעמדת המאמן.זה היה הימור מחושב, שיש הרבה יותר להרוויח ממנו (מנוחה והחלמה מפציעות קטנות) מאשר להפסיד (את המשחק מול צרפת). היכולת מול איטליה אינה קשורה להחלטה הזו.

בשידור אחרי ההפסד מול איטליה אמרו שזו הייתה הוראה חד משמעית של הרופאים. אני נוטה לפקפק בכך. לא היינו עדים לפציעה משמעותית מלבד זו של אליהו שגם שיחק איתה מול פולין. כמובן שהייתה תשישות וכאבים ופציעות קטנות ומטרידות אך לא מונעות לשחק. ועדיין, ההחלטה להושיב את שלושתם הייתה לגיטימית. קבלת האחריות עליה השאירה טעם רע ושביל של סימני סוליות נעליים עלומות על החול.

7. לדגן יבזורי הולכת להיות עונה ארוכה במכבי ת"א. שמישהו יבדוק איתו אם הוא יודע מי אלה יואב קדמן וציון קובה.

8. אליפות אירופה בכדורסל, הטקס הזה שחוזר כל שנתיים (ויעבור לפורמט של כל ארבע שנים) מרגיש כמו מפגש מחזור של קהילת הכדורסל הישראלית, אבל נטול ההתרגשות של אלמנט ההפתעה הטמונה בפגישת מחזור המתרחשת אחת לשלושים שנה. הרי רק לפני שנתיים נפגשנו.

זה נותן תחושת ביחד, הערוץ מתגייס, האולפנים נפתחים, הפייסבוק קצת בוחש וקצת רוגש, אפשר להתנשא על הכדורגל, להצטנף בכסות פטריוטית בלירה. אבל הפרצופים מוכרים מדיי, הסיפורים נשמעו אין ספור פעמים, האנקדוטות נטחנו עד לפרטי פרטים, הצחוקים כבר נצחקו כבר, הדמעות יבשו, הזיכרונות הועלו והמשיכו בדרכן. גם המיקום הסופי של הנבחרת ידוע פחות או יותר. מדיי פעם מגיע מורה מהעבר שלא יצא לו להגיע למפגשים הקודמים והוא קצת מנער את האבק מכל העסק.

ועדיין אנחנו לא מוותרים על הפגישה. כי אליפות אירופה היא מגן הקהילה שלנו. מה היינו עושים בלעדיה? אולי לייק לעוד מישהי בביקיני.

 

פטישים לראש השנה
נו האדל - סיכום שבוע 1

18 Comments

D! in Garmisch 14 בספטמבר 2015

הפרשן הכי טוב בארץ. תודה.

איתי 14 בספטמבר 2015

הגעתי עם אפס ציפיות – ונהניתי מכל רגע באליפות. היי, אפילו כאב לי וחשבתי בלילה – כמו אדלשטיין – איך בדיוק ברח לנו המשחק מול בוסניה.
בדינמיקה של משחק, יכול להתפתח פער עצום בין שתי קבוצות שהן שוות ברמה. ואנחנו אפילו לא שווים לאיטליה, אז אין מה להתרגש. אני אישית שוב נפלתי קורבן לפרשנים הדגולים בארץ שממש התעקשו שאיטליה זו נבחרת בלי הגנה.
כל הכבוד לנבחרת שלנו. נתנה משחקים מצויינים והחזירה אותנו למקום הטבעי שלנו באירופה, שהוא לא כל כך נורא. לגבי רות׳בארט אני די מסכים עם הדברים ואוסיף שלהערכתי הוא יכול היה לתרום יותר ובעיקר בהגנה, מספיקה הנוכחות שלו.

אלעד 14 בספטמבר 2015

במשחק מול צרפת הייתה ממש טיילת בצבע. הם קלעו ליי-אפ אחרי ליי-אפ ללא מאמץ, גם עם החמישדיה השנייה.

איציק 14 בספטמבר 2015

"אפשר להתנשא על הכדורגל" זה להעליב את הכדורסל. להתנשא צריך מול מישהו ראוי…

אלעד 14 בספטמבר 2015

תודה.

למרות הסיום המאכזב, אני נשאר עם טעם טוב.

טוב שהאליפות עוברת למתכונת של ארבע שנים. כל שנתיים זה צפוף מדי. מקווה ומאמין שנמשיך לראות את הנבחרת גם במכונת החדשה.

אנונימוס 14 בספטמבר 2015

השימוש בגרין לפני רותבארט ראוי להיכנס לפנתיאון ההחלטות ההזויות בתולדות הכדורסל.לא מצליח אפילו להתחיל להבין את זה. ועוד להמשיך עם זה מול איטליה, אחרי שראינו מול צרפת שרותבארט באמת בכושר טוב. גרין פשוט סוס מת. מצד שני מאד מתאים לארז להתקבע על משהו ולא לזוז ממנו גם אם כל הראיות זועקות שחייבים שינוי

משה 14 בספטמבר 2015

אני נהניתי מאוד, למרות הטעם החמוץ מהמשחק האחרון. אפשר הבהרה לגבי האליפות כל 4 שנים ? האליפות הבאה רק ב 2019 ?

רועי ויינברג 14 בספטמבר 2015

האליפות הבאה ב-2017 והבאה אחריה ב-2021, פיב"א משנים בכל העולם את האליפויות האזוריות כדי שיהיה משהו דומה לכדורגל מבחינת האליפויות (אליפות עולם כל 4 שנים, אליפות אזורית כל 4 שנים, ואולימפיאדה), כשה-7 הראשונות באליפות עולות לאליפות העולם ושיש טורניר קדם אולימפי ב-2018.

ותענוג לקרוא, דורון

דורון קרמר 14 בספטמבר 2015

חן חן.

shadow 14 בספטמבר 2015

1. כמו שנאמר אנחנו לא גרועים ולא טובים אנחנו איפה שהוא באמצע.

2. יש בעיית כישרון רצינית בנבחרת. שחקנים לא מסוגלים לקלוע סל.

3. אין לנו באמת שחקני אנבייאיי, למרות מה שמנסים למכור לנו.

4. במשחק מול איטליה ראו בבירור באיזו נבחרת משחקים שחקני אנביאיי.

5. אני חושב שזו תעודת עניות לאנביאיי

הופמן 14 בספטמבר 2015

יופי של פוסט.

Ilan 14 בספטמבר 2015

אדלשטיין מאמן מוכשר ביותר, אבל תמיד צרמה לי חוסר היכולת שלו להישאר קר רוח. לא בכדי, לעניות דעתי, הקבוצות שלו תמיד קצת מאניות-דיפרסיות. לֹפעמים נותנות למכבי עשרים בראש, לפעמים משתתקות מול איטליה. הרבה פעמים גם במהלך המשחק לקבוצה יש תנודות חריפות בביצוע, ריכוז וכו׳ – ראה בוסניה שבוע שעבר (בו, דרך אגב, הרגע המדהים ביותר היה שאדלשטיין עזב פסק זמן גורלי כי פיני גרשון צעק לו משהו מהיציע).

אני חושב שעד שהוא לא ילמד לשלוט בעצמו ולשדר לשחקנים ביטחון, הקבוצות שלו תמיד ייכשלו ברגע האמת.

המאמן 14 בספטמבר 2015

תודה דורון, אבל מהי בדיוק ה"שיטה" של הנבחרת?

חמציץ 15 בספטמבר 2015

כן, מצטרף לשאלה: מהי השיטה? אשמח להסבר.

דורון קרמר 16 בספטמבר 2015

סט התקפי שנקרא 2-3 גבוה, המאפשר חיתוכים של הגארדים, שנותן אופציות ריווח למסירות בק דור או לואו פוסט של הגארדים. מאפשר לגבוהים עם קליעה מבחוץ את המרחב לקליעה, מניע את הכדור כמעט בין כל השחקנים עד לסיומת של פיק אנד רול. כולם מרגישים "משותפים", והתנועה והחיתוכים נחשבים פחות מקובלים היום ולכן מצריכים פתרונות הגנתיים טיפה אחרים.

יואב 15 בספטמבר 2015

נהדר כתמיד

ניר 15 בספטמבר 2015

1. הנבחרת לא עשתה שום דבר יוצא דופן באליפות הזאת ולא הביאה שום בשורה, ברגע האמת מול נבחרת טובה במשחק על כל הקופה ראינו שזה פשוט לא כוחות.
2. פינלנד ופולין אלה נבחרות שעם כל הכבוד הפסד מולן בעבר היה גורר ועדת חקירה, אז אולי הן התחזקו לעומת העבר אבל אלה סך הכל נבחרות בינוניות ואם הן התחזקו לעומת העבר ברמה שניצחון עליהן הפך להישג עבורנו אז או שהלכנו הרבה אחורה כשכולם הלכו קדימה או שמישהו פה ניסה לעבוד עלינו, בכל מקרה זה אומר דרשני.
3. לדעתי הנבחרת התחילה לדעוך באליפויות אירופה ברגע שהעוגן של הסגל כבר לא מורכב משחקני מכבי תל אביב וזאת מכמה סיבות:
* בעבר כיוון שהעוגן של הסגל היה ממכבי היה תיאום יותר גדול בין השחקנים.
* בעבר השחקנים הבולטים במכבי היו בולטים גם בנבחרת והם גם היו משופשפים ברמות הגבוהות כיוון ששיחקו באופן קבוע בכל יום חמישי ברמות האלה – לדוגמה עומרי כספי הוא שחקן משלים כבר כמה שנים טובות, אז חוץ מזה שהתכונות הבולטות שלו הן של שחקן משלים, קשה גם לעשות סוויץ' ולהפוך לשחקן מוביל פעם בכמה שנים למשך חודש.
4. לגבי סוגיית גרין- רות'בארט – בכל מקרה זה עניין שולי, אף אחד מהם לא משמעותי לרמה של שמינית גמר ומעלה, אם כבר נותנים למישהו מהם כמה דקות אפשר להבין את אדלשטיין שהלך על השחקן המנוסה שהוא יודע מה הוא מקבל ממנו לטוב ולרע, בנוסף שפת הגוף של רות'בארט מול צרפת היתה של מישהו שעושה טובה שהוא בכלל משחק ואני חושב שלמרות שהוא קלע כמה סלים הוא דווקא איבד קרדיט במשחק הזה, במקום להראות שגם אם הוא יקבל חצי דקה הוא יעשה את המקסימום כדי לתרום הוא נתן הרגשה שאין על מי לסמוך.
5. בהמשך לאותה נקודה אדלשטיין מאמין ברוטציות קצרות אבל יחד עם זאת הוא "שורף" את שאר הסגל (בניגוד למנטור שידע להשתמש גם בקצה הספסל למשימות ספציפיות), וכשצריך לקבל את הכמה דקות האלה אין שחקן שייתן אותן ובמיוחד זה הכרחי באליפות כזאת אינטנסיבית, רות'בארט הוא לא סוג השחקן שיעלה לכמה דקות ויעשה את הפעולות המתבקשות, ולכן או שלא היה צריך לזמן אותו או שהיה צריך לתת לו מקום יותר מרכזי, לדעתי הנקודה הזאת בכלל היתה בעייתית בקמפיין הזה ובאופן פרטני היא הכשל עם רות'בארט ולא העניין שהוא לא קיבל את הכמה דקות של גרין.

ישי 15 בספטמבר 2015

ונשאלת השאלה – למה לא שיחקו בכל האליפות שום תרגיל לפנות את יבזורי לקליעה לשלוש. אם אתה לא בונה תרגיל בשבילו מיותר לתת לו לשחק.

Comments closed