המעבדה הסוציולוגית של ליגה א׳

הזמן: יום שלישי, 15.3.2016

המקום: אולם ישורון, נתניה (רחוב ברנר פינת שמואל הנציב. מי לעזאזל היה שמואל הנציב? תשובת גוגל, חיפוש עד עמ׳ 5: ״לא יודע״).

האירוע: משחק צמרת בליגה א׳, מחוז שרון, בין מובילת הטבלה הפועל ג׳ת (מאזן 17 – 0), לקבוצה במקום השני, אליצור עירוני נתניה צפון (כמו ארה״ב, סודן וקוריאה, נתניה חצויה כבר שנים במלחמת צפון-דרום שלא הוכרעה עדיין, וגבתה קורבנות רבים במאבק הבלתי נגמר אצל מי הרוטב לקוסקוס יותר מוצלח). נתניה במאזן 1-16, הפסדה הבודד היה בסיבוב הראשון לג׳ת בתשע נקודות הפרש. אם תנצח בעשר, תבטיח כמעט בוודאות את עלייתה לליגה הארצית, השלישית. המפסידה (או ניצחון נתנייתי ב8 ומטה) תסיים במקום השני, המוביל למשחקי מבחן יחד עם נציגה נוספת מליגה א׳ מחוז צפון והקבוצה שתסיים במקום העשירי בליגה הארצית מחוז צפון).

1. האולם הזה, ברנר פינת שמואל הנציב, מכורתי וכור מחצבתי, כבר אינו ראוי לארח אפילו משחק צמרת בליגה א׳. אולי נהיינו מפונקים עם השנים, אולי, כמו ילדי האייפד של היום שלא יודעים מה זה בלטות, כבר התרגלנו לחניונים מרווחים ושכחנו מהי רומנטיקה של חיפוש חנייה אינסופי ליד מגרש ספורט, של צעידה בגל אנושי לקראת המגרש, ריחות ברביקיו באוויר, של התחככות עם בתי שחי מזיעים בתור לכניסה, של פריצת דיסק נוספת הנוצרת ממשענת מתעללת. אבל האמת חייבת להיאמר – שמישהו ייקח איזה D9 ויעלה על המגרש הזה, ויניח את מנוחתו עדן בבית הקברות למגרשים, בצד חלקת הקבורה של ״הקופסה״.

אבל רק תריסי ההצצה הפונים לכביש, נדים בראשם כשאנחנו עוברים לידם, קורצים, מסמיקים, תאבי חיים, מזכירים לנו איך הצצנו דרכם למהלכים של קרל נברסון ודני ברכה כמו היינו אלטמן הקטן מחוץ למלתחות הנשים.

2. האולם כמעט מלא. הקהל של ג׳ת הרבה יותר רועש, מלא תשוקה, רעב להצלחה. ״וואלה וואלה, ג׳תאווי (האיש מג׳ת) יאללה״ זו סיסמת העידוד הטובה ביותר ששמעתי בעשור האחרון. הקבוצה מנוהלת על ידי בן הכפר בילאל גרה, איש עסקים שהחליט להקים על רגליו את פרויקט הכדורסל בכפר. מחלקת נוער מסודרת. חינוך לערכים. נשמע מוכר. כמו הגיבור מסינמה פרדיסו שחוזר לכפר נעוריו, כי לכל אחד יש תריסי הצצה שקורצים לו מהעבר. עוד מעט נעשה סיבוב בכפר.

הקהל של נתניה לעומתו, בינ דר, דאן דאת׳. הצעירים ראו כאן לפני כמה שנים את ערן אסנטי וליאור חכמון מנצחים את דורון פרקינס וצ׳אק אידסון 114:103 לאחר שתי הארכות, והאבות שלהם מתווכחים מי ראה את האגדה על טרי פייר וג׳יימי הול שהתערבו מי ייקח שטר של מאה דולר (של ניל גילמן) שהונח על החלק העליון, השטוח, של הלוח (לא הסל, הלוח. פייר זכה. אבל מי הניח את השטר שם למעלה לעזאזל?). אז ההתרגשות פרופורציונלית.

״ברק נתניה״ של צביקה ליבר נעלמה מהעולם, והקבוצה הנוכחית היא קבוצה של העירייה שהחליטה לקחת על עצמה את משימת הטיפוס לליגה בכירה, לאומית וצפונה. דייויד קולברן עדיין בסביבה. המודל של עירייה שמחזיקה קבוצה מקצוענית הוא הביצה והתרנגולת של הכדורסל הישראלי בדרג השני ומטה שלו. אי אפשר בלעדיו ובמקרים רבים אי אפשר איתו. הוא עוזר לקדם מחלקות נוער כשראשי העיר, בתמיכת מחלקת הספורט מבינים עניין (ובנתניה, לפחות בכדורסל, מבינים) ויכול להרוס כל חלקה טובה כשהאנשים הלא נכונים מנהלים את העסק. תראו את קבוצת הכדורגל של העיר, צער בעלי חיים, והכל בחסות עירונית.

3. המהלך הראשון במשחק הוא הכנסת כדור לפוסט של אלירן גואטה על מוישל׳ה ברנר. הראשון מנתניה, יליד 1975. השני מחדרה, יליד 1971. פעם קרבות בין הערים הללו נגמרו בדם שנמרח עד מכמורת. על הלואו פוסט, שני גופות כבדים, ביחד מדובר ב86 שנות כדורסל. גואטה מסיים בטרן אראונד פייד אוואי לבייס ליין. סל. אחר כך ברנר ייצא על חסימות מדורגות וידפוק שלשות עם זריקת המנוף בשני שלבים שלו, כאילו חיים קימלמן עדיין עומד על הקווים של המגרש הישן בתחנה המרכזית של חדרה.

גואטה שיחק בקבוצת הנוער של מכבי ת״א וכשביקש לשחק בעמדה 3, מכבי סרבו, גואטה נכנס להסגר. הסגר. איזו מילה נוראית לכדורסלן. איזו תפיסה דרקונית ורכושנית. פעם אשכרה מנעו משחקנים כשרוניים לשחק עונות שלמות בגלל קרבות אגו וכבוד. אחר כך הוא עשה סיבוב בג׳וניור קולג׳ בטקסס, מקום עם יותר כבוד ואגו, של חבר׳ה עם כשרון nba שגדלו בצד הלא נכון של מבחני הSAT (קבלה לקולג׳), ולעיתים ריב באימון היה נגמר בריצה לחדר ההלבשה כדי לצאת משם עם אקדח מתנופף. אחר כך הוא פיצה על עונת ההסגר בקריירה מפוארת וארוכה. רק מה, מרבית הקריירה הוא שיחק בעמדה ארבע. במכבי צדקו. גם גואטה צדק. האינטרסים המכביסטיים של זכייה באליפות נוער על חשבון התפתחות אישית של שחקנים הייתה צריכה להיעצר. בסוף היא נעצרה.

גם מוישל׳ה ברנר הוא 4, גם עם קליעה, מהתקופה שקראו לשחקן כמוהו, ובכן, 4 עם קליעה. בזמנו סטרץ׳ פור היה למתוח ארבע אנשים על ידי שיחת טלפון המבקשת מהם לבדוק אם יוצאת להם קולה מהברז.

4. ליגה א׳, נתניה, ג׳ת, והכוכב של הרבע הראשון הוא ילד נתנייתי ממוצא אתיופי, 2.05, בשם עידן מהרט. ליגה א׳ היא מעבדה סוציולוגית של החברה הישראלית, עם שחקנים שיורדים לשחק שם כי הם בתפקיד בכיר בבנק, הכי קרובים לצלחת (על פי חוקי הליגה למקומות עבודה הם לא יכולים לשחק בליגה ארצית ומעלה), יחד עם צעירים ואוכלוסיות מוחלשות, שהצלחת שלהם מפלסטיק.

אני לא אוהב את ההלקאה עצמית הטיפוסית על ״איך זה יכול להיות שבחברה הישראלית״ + תלונה כללית כלשהי על המצב/ממסד/״המדינה״. אבל באמת, איך זה יכול להיות שעד היום לא יצא ילד אחד מהעדה האתיופית לרמות הגבוהות של הכדורסל? יש מצב שמהרט יהיה הראשון. קצת רך, אבל זז בקלאסה. ״יופי ילד״, מקללים אותו מהיציע אוהדי נתניה, כי אין קללה גדולה יותר מההתיילדות הישראלית, שבה כל בחור הוא ילד, והחיתול הוירטואלי של משפחתו מלווה את ישבנו עד לחופה ומעבר לכך. אז מהרט מסיים יפה בצבע, אבל ככל שהמשחק מתקדם, האגרסיביות עולה. זה משחק עלייה בליגה א׳, לא ג׳ימבורי, והוא דועך לכיוון הספסל. את מהרט צריך לנעול בחדר כושר כשבחדר ליד יש מאמן גבוהים (עם קליעה!).

אבל הכוכב האמיתי של המחצית הראשונה הוא בן אחר של העדה, עם השם המופלא אבי גולה. גולה כמו גולאסו. כמו אלפיים שנות גולה. וגולה היא מילה כל כך חזקה בקהילה הציונית של יהדות אתיופיה, כי הגולה שלה כל כך קרובה, רק דור עבר, והבעיות רבות. והרקע של הבחור מתכתב עם חבריו לקבוצה של גואטה מהג׳וניור קולג׳, מה שבאמריקאית מכנים inner city kids, שזו מכבסת מילים לחבר׳ה משכונות בעייתיות. אבל גולה מסודר, עובד בבזק, ושועל קרבות בליגות האלה. הוא עולה וחורך את הפרקט. 5 מ5 לשלוש. הגנה על ברנר. 20 הפרש לנתניה במחצית. גולה מאיר.

5. יצא לי להיות בג׳ת לא מזמן. רחובות רחבים. שלטים עם שמות לרחובות. בתים צמודי קרקע. שתי מכוניות חונות מחוץ לרבים מהבתים. ״הרוב אקדמאים כאן״, יאמר לי בילאל גרה, יו״ר הקבוצה. הוא עושה עבודה אדירה, בונה מחלקת נוער, משתמש בכדורסל כדי למנף חינוך.

בעיניים יהודיות ישראליות, זו הגשמת החלום של הפיוס עם הערבים. כשהמיעוט הערבי מתייהד בגישתו בלי לאבד את ערביותו הלא מאיימת. כשהוא מניח את השאיפות הלאומיות שלו כי הוא שבע מקרבות ודם, שהוא לא מקשיב לפרובוקציות של מנהיגיו הפוליטיים ומחפש את השכלתו ורווחתו. כמו יהודים בחו״ל, שרוצים רחובות רחבים, וכיכרות עם פרחים, ושתי מכוניות בחנייה, וקבוצת כדורסל שהילד יוכל לשחק וההורים יוכלו לעודד.

אבל המחשבה מנקרת. כמעט 95% מהמצביעים בג׳ת הצביעו בדיוק לפני שנה לרשימה המשותפת (17 במרץ שמח למי שחוגג, מחר ב22:00 בדיוק זה הזמן לצעוק ״יש״ ולדמיין את הפרצוף של מינה צמח והמשובט השני שלידה נסדקים מצער). הרשימה שלא רואה בחיזאללה ארגון טרור. זו שמחפשת כל דרך להבעיר כאן מלחמת אזרחים.

מה אם יקרה להם מה שקרה לסכנין ולפתע יצוצו עשרות דגלי פלסטין ביציע? וה״וואלה וואלה, ג׳יתאווי יאללה״, יהפוך ל״אללהו אכבר״? אנחנו רוצים להאמין שפיתוח קבוצת הכדורסל והעידוד הספורטיבי של הקהל אתמול ייצור סוג של אשליה שהכל בסדר בינינו לערבים. שאפשר להיאבק על מי עולה מליגה א׳, בלי לעלות על מדי ב׳. שהם הפנימו שהדמוקרטיה של מדינת היהודים מיטיבה הרבה יותר מהלאומיות הערבית, שבמקרה הטוב יכולה להוביל לדיקטטורה רכה בקצוות כמו ירדן או מצרים או לחורבן טוטאלי כמו סוריה או עיראק. ובישראל הם בטוחים. ועכשיו הם יכולים לבנות את חייהם. בבורגנות פרברית. אז תגידו בג׳ת, ותבשרו ברחובות רמאללה.

6. קארמת הכדורסל יודעת בדיוק מה תוצאת המשחק הראשון כשמשחקים על הפרש. לפעמים בא לה להשתעשע והיא יוצרת מצב בו העשרים הפרש הנתנייתי זולג לכיוון העשר לקראת הסוף, ומתייצב על יתרון 8, חמישים שניות לסוף. הפסד בשמונה זה ניצחון ג׳תאווי. אבל עומר שמידט מנתניה עושה סל ועבירה, ומוישל׳ה ברנר לוקח זריקה בלתי אפשרית ביציאה מהטיים אאוט, ונתניה מנצחת 91-78. וגואטה במרכז המגרש וערימה חוגגים סביבו. והקהל של ג׳ת מעודד. והנתנייתים מתחבקים. עכשיו ג׳ת תהיה במשחקי המבחן. אבל כולנו כאן בסוג של מבחן, כל הזמן. לא?

ימים טובים לקליינה הרטה
רשמים מערב בקאמפ נואו

49 Comments

ran 16 במרץ 2016

שמואל הנציב == הרברט סמואל.
go figure

dkramer 16 במרץ 2016

החכמתי

צור שפי 16 במרץ 2016

נהדר. זה מזכיר לי שפעם במדריך המיקוד של תל אביב לא ניתן היה למצוא את רחוב מיכלאנג'לו באות מ. לעומת זה ניתן היה לאתר אותו באות א – אנג׳לו מיכאל. אמיתי לגמרי.

Amir A 16 במרץ 2016

לזה אני לא מסוגל להאמין גם תראה לי את זה שחור על גבי לבן.

אסף THE KOP 16 במרץ 2016

הרברט סמואל היה הנציב העליון הראשון על ארץ ישראל.
שמו עוברת לשמואל במסגרת טרפת העברות של שנות ה-50.

אלכס דוקורסקי 17 במרץ 2016

1+
החכמתי גם. הדבר נראה הגיוני לאחר שקראתי כאן, אבל בלעדי זה לא הייתי מגיע לתשובה בעצמי.

בדקתי לך 17 במרץ 2016

הרחוב קרוי ע"ש סר סמואל הרברט לואיס. מדינאי ופילוסוף יהודי שומר מסורת באנגליה. שנים רבות חבר הפרלמנט, ואח"כ – בבית הלורדים .
.
מנהיג סיעת הליברלים. מילא תפקידים בממשלה הליברלית בשנים 1916-1906. מ-1920 עד 1925 הנציב הבריטי הראשון בארץ ישראל בזמן המנדט הבריטי. ואף כונה הנציב הראשון ליהודה. בשנים 1932-1931 שר הפנים בממשלת בריטניה . גם לאחר עזיבתו את ארץ ישראל הוסיף סמואל להיות מעורב בענייני התנועה הציונית, והביע התנגדות למדיניות הספר הלבן השלישי של 1939, שכללה איסור על העלייה ועל מכירת אדמות ליהודים.
אגדה אורבנית מספרת… בנתניה כמו בערים רבות אחרות היה הרחוב ראשי על שמו של הנציב העליון הראשון, סר הרברט סמואל, עם הכרזת המדינה ושינוי שמם של רחובות/ככרות ראשיים לשמות ציוניים, שונה גם שם רחוב זה להרצל. בראשית שנות ה-50 הגיע בנו של סר סמואל , אדווין , לביקור בנתניה, ובשיחה עם בן-עמי שאל מה קרה לרחוב על שם אביו? בן עמי לא התבלבל וענה, לא מחקנו רק הזזנו קצת. ביודעו שבהמשך רח' סמילנסקי אין שלטי רחוב וכן ביודעו שהשם הרברט סמואל לא יעבור מסיבות ציוניות, לקח את הבן להמשך רחוב סמילנסקי ואמר לו, כאן הרחוב ושמו היום שמואל הנציב, כי אביך היה הנציב העליון הראשון. ומאז זה שמו של הרחוב.

ברחוב גינה לזכרו של מאמן כדור הרגל שמואל (שמוליק) פרלמן

דורון קרמר 17 במרץ 2016

החכמתי 2.

shohat 17 במרץ 2016

אתגר למתקדמים: אולסי פרי היה אלישע בן אברהם. אבל מה היה השם העברי שניתן לקרל נברסון הנהדר?

shohat 17 במרץ 2016

נדמה לי שהיה כזה. אני לא מצליח להיזכר או למצוא. (אולי אני טועה)

49ers 16 במרץ 2016

נהדר דורון..
מזכיר לי נשכחות. בעברי שיחקתי במכבי חדרה יחד עם עדי גורדון. חיים קימלמן היה שחקן בקבוצת הנוער הנהדרת דאז. בתור פרוייקט נוער, אימנתי את קבוצת הילדים שהורכבה בין היתר ממוישלה ברנר, אורי להב (ששיחק בהפועל ת"א) ועוד כמה שמות מוכרים בנוף החדרתי.
מעבר לכך, לאחר הצבא שיחקתי בקבוצת הפועל בית אליעזר (שכונה בחדרה) שהורכבה בעיקר מיוצאי מכבי חדרה. היריבים הגדולים שלנו דאז היו מהמגזר הערבי, בעיקר כפר קרע וג'ת. אותו בילאל, מנהל הקבוצה, היה שחקן עם יכולות נהדרות. היריבות היתה גדולה ולשחק בכפרים הערבים (במגרשים פתוחים) היה חוויה נהדרת עם קהל רב שיצר אוירה לוהטת.
הכתבה שלך זרקה אותי כמעט 25 שנה לאחור… פשוט תענוג.
יישר כח.

בני תבורי 16 במרץ 2016

49ers,
מנין אתה בארץ?

Doron Kramer 16 במרץ 2016

אז אתה אחראי לטכניקה שלו? העיקר שהכדור נכנס. .(:

גן שמואל 16 במרץ 2016

בילאל גם שיחק תקופה מסויימת בהפועל גן שמואל, ואכן היה שחקן לא רע בכלל

YG 16 במרץ 2016

כן, בחרא הזה אליצור לקחה מקום שני בליגה. וכבר אז זה היה דראק.

ערן מזרחי על כל ה-170(ביום טוב) סנטימטר שלו היה קולע בחימום איזה 15 רצוף מעבר לקשת, רק בשביל לשבת בקצה הספסל ולראות את נברסון הגדול מלהטט ומטריף את הקהל.

doron kramer 16 במרץ 2016

אצל ערן מזרחי כל יום הוא יום טוב.

יוני (המקורי, מפעם) 16 במרץ 2016

קרמר, אתה כותב בחסד. רוצים יותר.

D! פה ועכשיו 16 במרץ 2016

אכן.

Matipool 17 במרץ 2016

מצטרף .

ר.בקצה 17 במרץ 2016

אכן, נותרו עוד כמה עיתונאי ספורט.

Juliano 17 במרץ 2016

לגמרי מצטרף. סחתיין עליך קרמר.

יאיר אלון 16 במרץ 2016

מקסים.

עמית 16 במרץ 2016

פאונד פור פאונד, הכותב הכי טוב בדה באזר. איזה כיף.

shaike 16 במרץ 2016

תודה על אחד הטורים הטובים והמרגשים שקראתי לאחרונה.

גדלתי 200 מטר מאולם ישורון ואת שיעורי הספורט שלנו בבית הספר היסודי העברנו שם. תריסי הברזל הזכורים לטוב. אמנם אני צעיר מדי בשביל קרל נברסון אבל אני עדיין זוכר את אנדרי זלינבאבה מתעופף בדרך לדאנקים על הראש של מכבי תל אביב באחד הסבבים האחרונים שלנו בליגת העל.

אלירן גואטה זו אגדה מהלכת, לחשוב שעד לפני כמה שנים הוא הוביל את הקבוצה לעונות יפות בליגה הראשונה ואפילו לחצי גמר הגביע.

ליאור חן 16 במרץ 2016

הכתבה כתובה יפה ומשחק היה פשוט תענוג ,
ישבתי ליד החברה מג'ת והיה ממש כיף לראות אותם מעודדים ונותנים כבוד גם לנתנייתים אבל בעיקר לשחקנים שלהם שלמרות ההפסד הם אהבו אותם כאילו הם היו המנצחים .

יואב דובינסקי 16 במרץ 2016

מעולם לא ראיתי בחיפוש חניה משהו רומנטי

מאשקה 16 במרץ 2016

קרמר, טור מקסים.
גם אותי זה מחזיר כמה שנים אחורה, האולם הזה ישורון היה האולם הצפוני ביותר אליו הגעתי למשחקי חוץ כאוהדת הפועל ירושלים.
כמה שהוא היה כמו "אורווה ", היה בו תמיד חום אנושי של קהלים אוהד כדורסל, ואפשר היה להריח את זיעתם של השחקנים על הפרקט.
ידעתי שם יותר הפסדים מניצחונות של קבוצתי, אבל היה באולם הקטן הזה משהו מיוחד, כולל אלפסי כמאמן.
והיום, בתקווה שנתניה תחזיר עטרה ליושנה כקבוצה וגם באולם יותר נורמלי.
איפה הפועל ירושלים ואולם הארנה ואיפה נתניה ?

שמעון סביר 17 במרץ 2016

ראשית למגיב מספר 8, גואטה עלה גם לגמר גביע המדינה (בחצי ניצחנו את הפועל תל אביב עם סל ניצחון בשניה האחרונה של אדריאן בנקס)

דורון חבר/אח/עטלף יקר,

נהנתי לקרוא את הכתבה… אתה כותב מאוד יפה

למה לא הזכרת שקרעת רשתות באולם הזה, והסימון של הנקודה שלך לזריקת 3 נקודות עדיין קיימת על הפרקט (חחח… הפרקט נצבע)

אתה ושאר העטלפים (גואטה, אסנטי, לוי, ולקסר ועוד…) העלתם את ברק נתניה ליגה

ב"ה נתראה…

doron kramer 17 במרץ 2016

תודה שמעון. פעם עטלף תמיד עטלף.

אלכס דוקורסקי 17 במרץ 2016

דורון, כיף לקרוא.
תודה רבה.

יוני 17 במרץ 2016

כתיבה נהדרת, קולחת ומעניינת. תודה.

חלפס 17 במרץ 2016

נהדר. תודה רבה.

משיח 17 במרץ 2016

תודה, מעולה מעולה עשה לי חיוך על הבוקר

עדיין זה עצוב שלנתניה אין קבוצה חזקה בליגה הבכירה

גיא זהר 17 במרץ 2016

מצוין. העניין הפוליטי בסוף קצת צרם לי. ונראה לי שאני מכיר מאמן גבוהים עם קליעה שגם כותב טורים משובח.

ר.בקצה 17 במרץ 2016

ואם דעתו הפוליטית הייתה הפוכה?

גיא זהר 17 במרץ 2016

גם מפריע. אין לי בעיה עם טורים פוליטים. יש לי בעיה עם ערבוב בין התחומים.

Yavor 17 במרץ 2016

תודה על הטור הנהדר.
מה עם אילן קדוש שחרך אותנו בנוער לא פעם עם תצוגות אלון-שטיין-יות? הוא עוד משחק?

Yavor 17 במרץ 2016

ולכל אורך הפוסט היה לי בראש ג'ת שבגליל, עד שנזכרתי שגם באזורכם יש כפר כזה

גיא זהר 17 במרץ 2016

יש גם קריית גת בדרום. וברצינות. כולן קרויות על שם ישובים שקראו להם גת (קריית גת זה זיהוי מוטעה).

עידו ג. 17 במרץ 2016

תמיד כיף לקרוא את הטורים שלך.
גדלתי בשכנות לג'ת ובניגוד לבאקה אל ג'ארביה לדוגמא זה תמיד הרגיש כמקום מאד עוין . כשהבית שלך במרחק 400 מטר קול המואזינים משם היה חלק קבוע בפסקול. בשנות ה-80 קמו אצלנו קבוצות נוער וילדים די במקביל לישוב השכן. אני לא שיחקתי אבל במשחקים בין הקבוצות לא הייתה הרבה אהבה. אח שלי שכן שיחק כמה שנים מאוחר יותר סיפר איך פעם אחת כדי להבהיר להם עד כמה הוא לא מרוצה מהיכולת במשחק המאמן צעק עליהם "אבל הם ערבים!". זה תמיד היה שם בבסיס העימות הספורטיבי ואפילו באופן עקיף כש15 שנה מאוחר יותר כשבאינתיפאדה השנייה היינו נאלצים להפסיק את המשחק השבועי שלנו בגלל ענני הגז המדמיע שהיו נסחפים עד אלינו מג'ת.
אני כבר 15 שנה לא שם אבל מעניין לדעת אם באמת יש שינוי במקום. תיארת רחובות רחבים ושילוט שזה עומד בניגוד גמור לזיכרונות שלי משם, אז כנראה שבאמת קורים דברים. אולי הכדורסל יוכל גם הוא להיות סוג של גשר.

YG 17 במרץ 2016

מגל?

עידו ג. 17 במרץ 2016

אכן

תומר חרוב 17 במרץ 2016

הטור יפה אבל הקבוצה הזו של נתניה די מעצבנת אותי. אחרי שברק נתניה התפרקה, קמו כמה חבר'ה טובים, גייסו את האוהדים מהכדורגל והקימו קבוצת כדורסל שקוראים לה מכבי נתניה כשהמטרה שלה היא לעלות ליגה ולשלב אוהדים בניהול. קיבלו אפס תמיכה מהעירייה ששלחה אותם לשחק בבית יהושע ולא בישורון ובכל זאת הביאו לא מעט קהל והרבה יותר ססגוניות. גם לקחו איזה גביע איגוד אני חושב.
בקיץ האחרון העירייה דווקא החליטה שבא לה על כדורסל בעיר. אבל במקום לטפח את הפרויקט הקיים הם החליטו להקים קבוצה עירונית מאפס, עם העסקנים של העירייה וככה יש באותה ליגה שתי קבוצות מנתניה שדי דורכות אחת על השניה. מיותר לחלוטין.
אגב, לפני חמש שנים מרים פיירברג גזרה איזה סרט והודיעה שתוך שלוש שנים יבנה אולם כדורסל ליד אצטדיון הכדורגל….

דורון קרמר 17 במרץ 2016

תומר, ההקמה של הקבוצה שציינת הייתה סוג של התרסה פוליטית, ובפוליטיקה לפעמים דורכים עליך. הניסיון של העירייה להציל את ברק נתניה מידיו של ליבר, שעשה תמות נפשי עם פלישתים הובילו למסקנה שהשליטה חייבת להיות עירונית, עד להעפלה לליגה בכירה. אין מקום לשתי קבוצות בעיר, זה ברור.

תומר חרוב 17 במרץ 2016

לא יודע למה אתה מתכוון בהתרסה פוליטית. אני מכיר לא מעט אוהדים שמעורבים בזה, חבר'ה שפשוט רצו שתהיה מכבי נתניה בכדורסל וחשבו שזו הזדמנות טובה כשאין קבוצה בעיר. הקבוצה העירונית הוקמה שנה אחריהם. מההיכרות שלי עם העיריה, אלמלא הקבוצה הזו יש סיכוי שגם בעוד שלוש שנים אין קבוצת כדורסל בנתניה כי אם יש משהו שמזיז את העירייה זה היח"צ שלה (ורואים את זה גם עכשיו בסיפור אוסידון, ברגע שנכתב שהם אשמים ששחקנים לא מקבלים שכר העירייה הורידה את הכפפות).

דורון קרמר 17 במרץ 2016

לא מדויק, הייתה קבוצה עירונית שפעלה כבר בליגה א׳, הרי אי אפשר להתחיל מהליגה הזו אלא מתחילים מליגה ב׳.

גיא זהר 17 במרץ 2016

לא מובן לי ולדעתי גם לא חוקי לתת סכומי כסף שונים לשתי קבוצות באותה הליגה. למה בכלל העירייה צריכה לנהל קבוצות ספורט? שתקים מתקנים, עדיף מגרשי אימון לנוער ותתן הקצבות (עדיף כמה שפחות). כשהעיריה מתעסקת בניהול מגיעים למצב של עכו רגל ואשקלון רגל וסל.

תמיר 17 במרץ 2016

אוי דורון,
גדלתי ושיחקתי באולם הזה לפני הרבה שנים בנערים וקצת בנוער, והזיכרונות אוי הזיכרונות.

עם אבי גולה הייתי משחק שבת אחרי שבת בספורטק שבקריית נורדאו בנתניה עד שעברתי לחיפה.

היה ילד שקט, צנום וביישן שהיה חי במגרשי הרחוב אז ובמשחקים 3 על 3 היה או מטביע עליך אם היית שומר צמוד או קולע עליך שלשה אם נתת לו מטר.
בגלל שאלוהים חנן אותי בגובה מטר ותשעים תמיד הייתי צריך לשמור עליו והוא היה שומר עליי. אני הייתי טרקטור שחופר בלואופוסט ומדי פעם היה מתפלק ניצחון…
הוא היה מלך המגרש בגיל צעיר ותמיד נתן כבוד לכולם והיה אחלה ילד. לא ידעתי שהוא עדיין משחק.

תודה רבה לך על הכתיבה ועל פיסת הילדות שהחזרת לי שחשבתי שכבר הלכה לאיבוד.

קורא אותך בשקיקה בכל פעם שנחה עליך הרוח.

אל תפסיק לכתוב.

דורון קרמר 17 במרץ 2016

תודה תמיר.

Comments closed