68 ענייני ספורט ישראליים שעושים טוב בלב

לכבוד יום העצמאות של מדינה קטנה ואהובה (באמת אהובה, בלי ציניות או הלקאה עצמית), שגם אם היא מצולקת, גם אם מנסים לפרום את תפריה, היא עדיין פלא, אנושי ולאומי, שעומד היטב בפרץ לאורך 68 שנים מול שנאה ואיומים חיצוניים, מהווה מקום בטוח עבור יהודים, אולי הבטוח ביותר בתולדותיהם, וגם אם היא מתפתלת ואינה נחה לרגע ממאבקיה הפנימיים, הרוב השקט, כמו למשל עשרים אלף האנשים שהגיעו בצוק איתן, ביוזמת אוהדי כדורגל, ללוויתו של החייל הבודד שון כרמלי, דואגים לה, מלווים מרחוק, או רק כשהיא באמת צריכה את זה, ולא שוכחים שיש רק אחת כזו, מולדת, אמיתית.

אז הנה 68 עניינים על הספורט הישראלי והקשריו שעושים טוב בלב:

1. לילדים יש כל כך הרבה אפשרויות של חוגי ספורט, מה שבילדותנו יכולנו רק לחלום עליו. מעבר למשחקי הכדור, האתלטיקה, אומנויות הלחימה וההתעמלות, רוצים שחמט? יש. מבוכים ודרקונים? אהלן וסהלן. טיסנות? וולקאם. לך תסביר שחוג הטיסנות שלנו היה קיפולי שעמום בשיעור תושב״ע של מטוס מנייר שצויירו עליו מגיני דוד, ואם הוא עבר שלושה מטרים והתרסק על ראש של מישהו זו נחשבה להצלחה קיפולית-הנדסית-דאחקאית מופלאה.

2. כל כך הרבה אנשים עושים ספורט עממי. ריצה, אופניים, גלישה וכו׳. ואף יותר אנשים מפרסמים את זה בפייסבוק.

3. ובהמשך לכך, פס הייצור של רצים למרחקים ארוכים שהתחילו בריצה עממית והפכו למכורי ריצה בהקשרי משבר, גיל או הארה, יוצרים גלים של רגשות אשם מקריאת הפוסטים הטרחניים שלהם על עוד מרתון שסיימו, אבל מדובר בסוכני שכנוע אותנטיים, המיישמים את מנטרת הקואוצ'ינג של "תהיה השינוי שאתה רוצה לראות", ומחייבים אותך לקום מהמחשב היישר לחדר הכושר. אז תודה על המוטיבציה ולא תודה על התמונות של הגברים בטייץ.

4. ילדים ישראלים שמשחקים בייסבול. ״הוא הולך על באנט אז תבדוק אם אתה יכול ללכת על הליד ראנר״, במו אוזני שמעתי שצועקים לפיצ'ר, בעברית! (לא הצליח להוציא את הליד ראנר אז הלך על האאוט הבטוח בבסיס ראשון).

5. ילדים שהולכים ברחוב, בלי כדור ביד, בדרך מבית הספר, ותוך כדי הליכה עושים תנועות של קליעה עם כדור דימיוני, תוך כדי ניתור קל. כן, זה עדיין קיים. קלישאת הישרדות טוענת ש"התקווה מתה אחרונה", אבל אצל ילדים הדמיון אף פעם לא מת, גם אחרי שהתקווה מתה. האצבע (הקולעת!) מופנית לסטף קרי, שאחראי לתהליכים מעוררי חלחלה שקורים איפשהו, מתישהו, וניתן לזהותם אצלנו ב 2016.

6. המרדף הסיזיפי של נבחרת ישראל בכדורגל להעפיל לטורניר בינלאומי והיציבות שהיא מספקת לחיינו – ההגרלה, הציפייה, האכזבה, השחיטה. וחוזר חלילה. הרי יש כאן כל הרבה עניינים של חוסר ידיעה, והנבחרת, סלע איתן של וודאות, היא כדור בדולח נטול סודות.

למתאמני חדר כושר מיטיבי לכת יש חולצה עליה כתוב:
LIFT. EAT. REPEAT
אוהדי נבחרת ישראל (יש מישהו?) זקוקים לכזו:
LIFT את הציפיות
EAT את הלב
REPEAT – תחזור בקמפיין הבא כמו כלב לקיאו.

7. ולא צריך ללכת יותר לאיצטדיון ר"ג למשחקי נבחרת. האוויר ששהה בין רגליו של אבי נמני כשפישק אותן בחומה מול אוסטריה, נותר כלוא בדיוק באותה נקודה, מסרב לזוז, מסריח מעמידה במקום, לא יתפנה עד שיקימו עליו בניין רב קומות לעשירים.

8. האמביציה של בחורים צעירים להפוך למאמני כדורסל. האגודות עמוסות בכאלה. הם לפעמים מתבלבלים בין מרדף אחרי אליפויות קטסל לסממני התקדמות, שיפור והצלחה שלהם במקצוע ושל החניכים בענף, אבל לענף הזה יש לא מעט דמויות ישראליות לחיקוי שמספקות השראה, והשורות ממשיכות להתמלא. בליגת העל כרגע, אריק אלפסי, נתי כהן ושרון אברהמי עברו כמעט כל חלק ממחלקות הנוער עד לבוגרים ליגת על.

9. קריירת האימון של הבחור שהחלה עם הנוער של הפועל נהריה וקבוצת הנשים של אליצור נתניה והרחיקה עד למשחק השישי בגמר הnba.

10. אליפות לקרית שמונה, אליפות (כנראה) לבאר שבע. כי זה משמר את תקוותנו, אוהדי מכבי נתניה, מתוך המדמנה הסאטירית שאנו נמצאים בה, שיום אחד זה יקרה, בלי שנרגיש, משהו ישתנה, משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו, וזה יבוא, אתם תראו, הידיים הקפוצות יתארכו, והלב השומר לא להיפגע, יעוף על דופק 200 כדי לגרום לפה לצעוק "יש אליפות".

11. ערן זהבי. שמזכיר לנו שבסופו של דבר מישהו צריך לקחת אחריות ולנצח משחקים.

12. הסטנדרטים שמכבי ת״א כדורגל הציגה, מעבר לקבלות ולתארים שהשיגה, בכך שהיא הצליחה להעביר לקהל, לעיתונאים ולמנהלת הליגה, סוג של תהליך חינוכי של נורמות, ערכים ודרכי התנהלות נאותים. כמו בתזונה, הכל עניין של הרגלים.

13. המודעות לאוכל בריא גדלה, האפשרויות התרחבו, הבחירות של האנשים הרבה יותר מודעות. שר בריאות חרדי נכנס בקונגלומרטים בינלאומיים של מזון (?) ללא חשש. רבים שנתקלים בקשתות הזהב של מק'דונלדס רואים בעצם, בהרגל קוגניטיבי, תמרור אין כניסה. ומשרד החינוך מעיף את הג׳אנק פוד מבתי ספר.

14. ״התקווה״ עדיין מרגשת לפני משחקים. מלבד כשאוהדי מכבי ת״א כדורסל כופים אותה לפני משחקי היורוליג, ואוהדי הפועל ת״א מבזים אותה בכל הזדמנות (לא, ״העין של קלינגר לא רואה״ במקום "עין לציון צופיה", לא מצחיק).

15. אפשרויות הספורט לנכים, חרשים, עיוורים ובעלי מוגבלויות אחרות ראויות ונותנות מענה רגשי ופיזי לשיקום ולניהול אורח חיים נורמטיבי.

16. השילוב הפנטסטי של המגזר הערבי בכדורגל הישראלי. ההשתלבות ההדרגתית של חלק מהמגזר בכדורסל.

17. מאמאנט – יוזמה מקומית מלווה באמביציה אישית שהפכה לאג'נדה מגדרית וסחפה המונים (המונות?).

18. אחרי הרבה שנים של דשדוש מאחורי ליגת העל לבתי ספר, הליגה לנוער בכדורסל חזרה להיות המסגרת המובילה לשחקנים בגיל הזה. בעיקר בגלל הקמת האקדמיה שדחפה אגודות לשיפור החבילה שהם נותנים על מנת להישאר תחרותיים בשוק השחקנים הצעירים, ופחות בגלל שיטת המשחקים ההזויה בה הייתה שנה אחת עם 80 (!) קבוצות בליגה הבכירה.

19. רמי הדר שידרג את השיח על הגנה. הוא הראה שבעולם התדמיות השטחי שלנו, עדיף להיות ממותג עם סימן מקצועי ולא אישיותי, מגובה בתוצאות, והראה שהיא מנצחת משחקים, מתווה דרך ומגבשת אופי. זה לא פוסל את האפשרות שהקבוצה שלו עדיין תיחנק בפלייאוף.

20. ההמשכיות שענף הג'ודו ממשיך לייצר, גם אם לא בא לידי ביטוי במדליות אולימפיות. מאז 1992 הוא מקצוע ליבה של הספורט כאן.

21. האליפות הראשונה של הפועל ירושלים שהוקדשה לליאל גדעוני ז"ל, שנפל בצוק איתן, האליפות השנייה שתוקדש לאלון בקל ז"ל, שנרצח ברחוב דיזינגוף, ת"א. הנה לכם התקפת המשולש של עם ישראל בארץ ישראל – צלע אחת בעוטף עזה, צלע שנייה בדיזינגוף, לא רחוק ממעבר החצייה עליו התפוצץ מחבל מתאבד בפורים 1995, צלע שלישית בירושלים. כי מאחורי הצלעות – שוכן הלב.

22. יש אזור שלם בארץ, דרומית לת"א, משולש ברמודה של משחקי הכדור, פעם מושבות פרדסים של ציונות בשחור לבן, שהוקמו על ידי עולים, על חשבון נדבנים יהודים, והפכו היום לנווה ארנונה, בורגנות קניונים. ובכל בוקר, אנשים הגונים אלה הולכים לעמל יומם, מוציאים את לחמם בעיר הגדולה, ובחוזרם, בערבו של יום, עוברים טרנספורמציה כמו אנשי זאב בליל ירח מלא, והולכים לשחק כדוריד. משונה, לאללה משונה. אך לא נלין, כי חובת הרוב לשמור על זכויות המיעוט בדמוקרטיה, גם אם הוא קורע את האמ-אמא אחד לשני. תראו מה קורה בסוריה בלי כדוריד, איפה הם מוציאים את האגרסיות.

23. מכבי ת״א כדורסל נושלה ממעמדה ההיסטורי בליגת הכדורסל המקומית. יש אשכרה תחרות ממשית על תואר האליפות. לבוגרי שנות השבעים, שמונים ותחילת התשעים זה אף פעם לא יהיה מובן מאליו.

24. מחאת האוהדים של אוהדי מכבי ת״א לגביי מחירי הכרטיסים. ג׳רי ריינסדורף מהשיקגו בולס הודיע השבוע שמחירי הכרטיסים לא יעלו בעונה הבאה כי הקבוצה לא עשתה פלייאוף. מבחינתו יש קשר ישיר בין מוצר מוצלח לשירות לקוחות.

25. למכבי ת"א כדורסל יש מוזיאון והיכל תהילה, ארכיון היסטורי וסנטימנטלי, קומה אחת מתחת לפרקט של יד אליהו. המועדון הזה, תאהבו אותו או לא, חייב מקום שיספר את הסיפור שלו. שינפנף בפריטי היסטוריה שהם חלק מהזכרון הקולקטיבי שלנו, בין אם נכפה עלינו בילדותנו או בחרנו בו מרצוננו. מי שירצה ימצא בו עוולות – איזרוח סיטוני ומפוברק, חנק הכדורסל המקומי, פיצה ותאוות תארים שיצאה משליטה. מי שירצה ימצא בו נוסטלגיה, אבני יסוד של בניין הכדורסל בארץ, גאווה ישראלית בזירה האירופאית.

אבל כשרואים שם את הסרטון על נס מילנו ופיינל פור 2014, היסטוריה כל כך קרובה, אי אפשר להישאר אדישים, ומקבלים תזכורת לאיזה גובה הם יכולים להעיף חלק גדול מהמדינה הזו. ופתאום יציאה שלהם מבורות עמוקים נראית כל כך צפויה, כמו שידור של גבעת חלפון ביום העצמאות, ומדגישה את הקולוסאליות של העונה הנוכחית.

26. גלגולו של נשרק׳ה. הציפייה, התקווה, השקר העצמי, והידיעה עמוק בפנים שזה לא ילך, שהילד לא יהיה שחקן, כמו שנכתב בגאונות במערכון המופתי הזה, מאסטר פיס על אבהות, ילדות, החלום ושברו, ומה שביניהם, שלו היה נכתב ומוצג בשנות השבעים היה שוכן בתודעתנו לצד "לה מרמור". "נישקת אז נישקת, בוא הביתה, בוא".

27. זקנים גרוזינים שמשחקים שש בש בבית קפה, זקנים רוסים שמשחקים שחמט במרכז המסחרי, זקנים צרפתים שמשחקים פטנק בפארק. קיבוץ גלויות ספורטיבי, עם גופיה לבנה, דג מלוח, סיגריות וכובע בארט.

28. קבוצות האוהדים מקטמון, נורדיה ואוסישקין. כשקהילה לוקחת אחריות על הבחירות הספורטיביות שלה, אנחנו נחשפים להרבה בחירות ערכיות. אך לעיתים מסע רומנטי, כמו זה של הפועל ת"א כדורסל, יכול להיתקל במציאות קשה כשהוא חייב להתנתק מרגשות האוהד ולקבל החלטות נטולות רגש של בעלים. לעיתים ההפרדה הזו כמעט בלתי אפשרית, בטח במאבקים סמליים על "חופש ביטוי" והתנהגויות אלימות שנתפסות כהגנתיות על ידי חברי הקבוצה, או מוצדקות בטענות על התנהגויות אלימות של קהלים אחרים, עם התקרבנות משתבללת. ועדיין, סוג הניהול הזה עדיף על זה של שאול אייזנברג.

29. רז ניסים כהן.

30. אורתופדיית הספורט, החל מפיזיותרפיסטים, דרך אורתופדים ועד למנתחים, היא בעלת ידע וניסיון שמאפשרת במרבית המקרים סיכויים גבוהים של החלמה וחזרה למגרש.

31. אבי טויבין. האיש שקפץ למי הירקון העכורים על מנת להציל את אלופת ישראל בחתירה יסמין פיינגולד לאחר שהתהפכה עם הסירה שלה. נבחר להדליק משואה השנה.

32. יש לקרוס בישראל.

33. תארו לכם את ניל ארמסטרונג יורד מהאפולו 11, דורך על אדמת הירח, ונשאר לגור שם במשך 7 שנים, עם אפשרות להארכה, ומרגיש ממש בנוח, בן המקום. אז עומרי כספי.

34. ואם כספי הוא ניל ארמסטרונג, ירון ארבל הוא באז אולדרין.

35. הסרט הדוקמונטרי הישראלי הטוב בכל הזמנים הוא סרט על (גם) כדורגל, ״בית שאן סרט מלחמה״.

36. משחקי גביע דייויס כשהם משוחקים בארץ.

37. לבנות שרוצות לשחק כדורגל כבר לא עונים ״אין איפה, אולי תנסי עם הבנים״. יש אפשרויות למצוא מסגרות ראויות, שהולכות וגדלות.

38. הקריירה של ספורטאים מצטיינים לא באמת נפגעת מהשירות בצבא.

39. כמות האנשים שעולים לחרמון לעשות סקי בשלג המשמעותי הראשון כאילו אין עבודה בעולם. חלק מהם יורדים למחרת לטריאתלון באילת, כשבדרך הם רצים במירוץ ״הר לעמק״ ולסיום צולחים את הכנרת.

40. סדרת ספרי הילדים הנפלאה של אמיר דורון ״העשירייה הפותחת״, שעומדת זמן רב מדיי על ארבעה ספרים. כתוב, אמיר, כתוב.

41. הזובור שהשופט המחוזי איתן אורנשטיין העניק לבית הדין של ההתאחדות לכדורגל יכול להיות צעד ראשון לשינוי בהתנהלות הידועה והכמעט מכורה מראש של בתי הדין הספורטיביים.

42. הפלייאוף בליגה הלאומית בכדורסל, לא רק השנה (בו התוצאה יחסית צפויה), אלא היסטורית, עם תחרות מלאת תקווה, וידיעה שבסופה תהיה עולה חדשה ואופטימית, שלעיתים תתרסק חזרה ללאומית עם זנב מקופל, אגו פגוע והבטחה עצמית ״לטפח את מחלקת הנוער״.

43. הספורטקים שוקקים. אמנם דור המסכים מפעיל היטב את קצות אצבעותיו המרפרפות, אבל לפחות אלו שאני עובר לידם מלאים כל ערב ובימי שישי אחר הצהריים. ואם תנסו להירשם באיחור לטורניר סטריטבול, כל מה שתצטרכו זה כסא על מנת לשבת בצד ולצפות באלה שמיהרו להירשם.

44. מאחורי השמות מכבי, הפועל, בית״ר, אליצור וכו׳ יש קו מקביל המספר את סיפורה של הארץ, ומספק הזדמנות סמנטית נהדרת לתת רקע לסיפור על איך הכל התחיל, ואיך הכל ממשיך, על המגרש ומחוצה לו.

45. יוגה ופילאטיס, ואחיותיהן ובנות דודותיהן, הפכו למיינסטרים.

46. יש מאמנים שלעיתים ממש משתפים פעולה עם מאמנים מנטליים.

47. מתאזרחים שקיבעו את ביתם בישראל. קרל נברסון מאמן נוער בלוד. וילי סימס הוא גורו של קיקבוקס. סטנלי ברנדי וקורי קאר עדיין משחקים בליגה הארצית, ברמלה, דיימון פיטרסון קשישא בבאר טוביה.

48. הרגע שהמשלחת האולימפית הישראלית נכנסת לאיצטדיון, והעור מסתמרר, בגלל הדגל, והראש נודד למינכן 1972, האולימפיאדה המוצלחת ביותר של הפלסטינים, שם קטפו 11 מדליות חיים.

49. אנשים שבוחרים לשחק על חוף הים בפריסבי במקום במטקות הנוראיות.

50. הבחירה האמיצה של הכדורגלן אמיה טגה.

51. והכנות של שופט הכדורסל עומר אסתרון.

52. ביום ראשון בבוקר יש עדיין אינסטיקנט לבדוק מה עשו שחקני כדורגל ישראלים (״השגרירים״) בקבוצתם בחו״ל.

53. הבנים של, מזכירים לנו כמה דברים על גנים ודברים שרואים בבית, ובעיקר כמה הזדקנו: תמיר בלאט, שון דוסון, רום קורנליוס, טי ג׳יי ליף (לאן הציוני הנלהב הזה נעלם מאז קמפיין נבחרת הנוער?), גולן גוט, ניב ברקוביץ׳, דולב דראפיץ׳ (כן, בסדר, האבא מהכדורגל, אבל סרבי!). בקנה: הבנים של מארק בריסקר, עופר פליישר ואחד מהבלולים. כמה חבל שאנתוני פארקר לא הותיר צאצא ישראלי שיעזור קצת בעמדה 3 (או שהוא היה 2? או 1? או הכל? נראה לי הכל). ואולי השאיר ומי יודע.

54. אי אפשר לייצר בשום מקום אחר כדורסלן שיכולותיו הן מקבץ עוויות של עוף מוזר, תוכי צבעוני, שלעיתים נוסק בחן, ולעיתים מתרסק על מקורו, כמו ליאור אליהו.

55. הקיבוצים ברור חיל ואור הנר בנגב המערבי הן התנחלות ארגנטינית וברזילאית פעם בארבע שנים בזמן מונדיאל, והתנחלות ישראלית פעם בשנתיים בזמן לחימה בעזה.

56. אין תחליף לריח הנעליים וכדורי הרגל מעור בכניסה לחנות ספורט מהסוג הישן, ברחוב מרכזי סואן ומתקלף, בעיר ישראלית חרושת צפצופים וחניות כפולות, כשחולצות עם לוגו בית ספר תלויות בצד אחד, וזיופים של קבוצות כדורגל מהעולם ומהארץ בצד השני. פוסטרים קטנים תלויים בשרשרת מאחורי הקופה, של הנשיא, ראש הממשלה והרמטכ״ל. לו רק היה אפשר להדפיס את הלוגו של הקבוצה האהובה שלך על חולצת בית הספר, הדגל הקטאלני היה מונף על מרבית הלבבות בהפסקה הגדולה.

57. כתבות ותקצירים מ״מבט ספורט״ מהארכיון העצום של הערוץ הראשון. לעולם לא נסלח לאורלי יניב על איבוד התלתלים, ולאורי לוי על גילוח השפם.

58. יום כיפור הוא יום כדור הארץ האמיתי, המזוקק ביותר בעולם. מלבד העובדה שאין טיפה של זיהום אוויר, הפעילות הספורטיבית האינטנסיבית שנערכת בו ברגל, באופניים ובשאר הדו גלגליים, היא תופעה בלתי אפשרית בשום מקום אחר. וכן, גם התפילה והשופר. חבל של״ג בעומר הוא בדיוק ההיפך מכך.

59. טייסי אלעל שמכריזים בכריזת המטוס על תוצאות של משחקים חשובים כשהטיסה נערכת בזמן המשחק.

60. הפחד והמורא מהאפשרות שבטעות תיכנס למסלול של הזקנים והזקנות ששוחים בבריכת הקאנטרי, כבר עדיף שהוייז ישלח אותך בטעות לקלנדיה.

61. משפחה אחת שמחזיקה ענף שלם.

62. קרב מגע – ענף שנולד מתורת לחימה ישראלית, וצובר פופולריות בעיקר בגלל סיבות מבאסות כמו דקירות, תקיפות וכאלה, אבל חשוב שיצבור, ועכשיו גם הצהוב הזה מכיר אותה.

63. במדינה של מהגרים, כל אחד מביא משהו לשולחן. אז תודה לעלייה הרוסית על הריקודים הסלוניים (נתעלם מהקטינים בטוקסידו ומהקטינות בשמלות הערב), ההתעמלות האומנותית (נכחיש את ההרעבות), והשחייה הצורנית (זה חיוך אמיתי!). נחכה בשקיקה לעלייה הבאה, אולי הבריטית, ולענף הנטבול.

64. סיפורי הספורט המצמררים והמרתקים (של דורפן ושות׳) של ספורטאים יהודים מתקופת השואה. ואז עובר שבוע, ומגיע יום הזכרון, ומופיעים סיפורי ספורט של יום הזכרון, על חיילים ספורטאים שנפלו. ומישהו כתב יפה, שהמספרים של המתים ביום השואה מזכירים לנו את המחיר ששילמנו כשלא הייתה לנו מדינה, והמספרים של המתים ביום הזכרון מזכירים לנו את המחיר כשיש לנו מדינה, וההבדל בין המספרים ברור, חד, פסקני.

65. פסק זמן בעברית.

66. אולם הכדורסל החדש והיפיפיה שנפתח השנה בכפר סבא נקרא על שם אריק איינשטיין. מגיע לאריק? מגיע. ולמשחק הפתיחה הוזמנה מכבי ת״א. מגיע למכבי? מגיע. והנה, אדום וצהוב, יחד עם חוסר מודעות והתעלמות מהקשר בין האומן הוקבוצה האורחת, אולי בגלל רצון להתחכך בהצלחה, הראו שבעצם אלה החיים כאן ביחד. אדום וצהוב, ירצו או לא ירצו, שניהם כחול ולבן. ואם לא ירצו? ההיסטוריה ענתה כבר על השאלה הזו.

67. אין תחליף לילד קטן היושב על כתפי אביו, צעיף קבוצתם האהובה סביב צווארם, בדרך למגרש. זה קורה בכל העולם, אבל כשזה קורה כאן, בגלל שזה שלנו, אז יש תחושה של שיירה, מהמאה שעברה, ועכשיו עוברים אנחנו, לא שקטנו ולא נחנו, לא ימשיכו בלעדינו, זוהי הרפתקת חיינו.

68. מוזמנים להוסיף את שלכם בתגובות. אז יומולדת שמח, ותחי, תחי, תחי. שלא ייגמר לעולם.

אש, קרח ומה שבינהם - יומן משחקי הכס (פרק 3)
שה.שה. תיכף נותנים את השיר של סימרוטיץ

36 Comments

אלכס דוקורסקי 11 במאי 2016

יפה מאוד דורון. תודה רבה וחג שמח.

איציק 11 במאי 2016

69. הכותבים הנפלאים של דה-באזר על ספורט ועיניינים אחרים, ועיניינים אחרים, ועיניינים אחרים…

אלעד טורונטו 11 במאי 2016

סטנלי ברנדי עדיין משחק?!

מאיר (חדש בשכונה) 11 במאי 2016

ונבחרת הכדורסל שכמעט תמיד מוציאה מעבר לפוטנציאל עם רוח לחימה אופיינית, והשייטים החל משנות השבעים הראשונות ועד היום מצפניה כרמל ולידיה לזרוב ועד הגולשים של היום, נישה שתפסנו, כמו גם הג'ודו.
יפה ששמת לב להשתלבות של ערביי ישראל בכדורגל. כאוהד מכבי שכביכול אמור לא לפרגן לסכנין, אני דווקא מוצא בהם גשר נהדר לדו קיום כמו גם לכל הערבים שמשחקים בקבוצות יהודיות ויהודים בקבוצות ערביות. לטעמי, זה ההיי לייט של כל ה-68 שלך.
אהבתי.

איציק 11 במאי 2016

השנה יש למגזר גם יצוג בכדורסל. אומנם רק כרם משעור, אבל הוא אחלה של שחקן.

אסף the kop 11 במאי 2016

דורון
אין לך מושג כמה אתה צודק לגבי האזור של ראשל"צ בואכה רחובות.
ברישון כדוריד נמצא במקום הראשון. לפני הכדורגל ולפהני הכדורסל.
במשחקים של הפועל רישון נגד מכבי אפשר למלא בקהל גם את יד נוקיהו.

איציק אלפסי 11 במאי 2016

מקסים דורון. חג שמח!

חבובה 11 במאי 2016

הרנסנס שחווה הכדורגל הישראלי מבחינת קהל המגרשים.

מאיר (חדש בשכונה) 11 במאי 2016

חבובה, נכון, והאצטדיונים החדשים בנוסף, אך מנגד, האלימות וההקצנה של הקהלים מטשטשת זאת.

שמעון כסאח 11 במאי 2016

הכדורסל הישראלי שגידל קולעים כשקשת השלוש לא הייתה קיימת, ואחרי שהוסיפו אותה עברו לגדל פורוורדים.

ישי החיפאי 12 במאי 2016

הבחנה נפלאה

שמעון כסאח 11 במאי 2016

הכי טובים בעולם בשני ענפים שאין באולימפיאדה קרבות אוויר ומטקות

ניינר / ווריור 11 במאי 2016

כבוד לifl שהרימה ליגת פוטבול מאד מרשימה.
כבוד גם לקק'ל, גוף מושמץ בד'כ אבל הסינגלים הנפלאים שהם יצרו בכל רחבי הארץ עושים את ישראל לגן עדן לרוכבי אופני שטח ועל כך מגיע להם שאפו ענק.

גילי פלג 11 במאי 2016

מקסים.

דניאל 11 במאי 2016

לא, התקווה לא מרגשת לפני משחקי ליגה. לנגן את התקווה לפני כל משחק זה ביזוי. את התקווה צריך לנגן רק במשחקי גמר גביע.

גיא זהר 12 במאי 2016

+1. ולדעתי כל הזכויות שמורות לעין לקלינגר לא רואה לאוהדי ביתר

אורן השני 12 במאי 2016

הקראת תוצאות במטוס – הזכיר לי איך הייתי על מטוס בנס ז'לגיריס ופספסתי את כל הדרמה

יש לקרוס בישראל – מוסיף גם פוטבול והוקי קרח

ניינר / ווריור 12 במאי 2016

אתה מתכוון נכבת ז'לגיריס. :(

רפאל 12 במאי 2016

מבחינתי עכשיו שנות החמישים….
לא הייתי מוצא יותר מ 10 דברים יפים לכתוב על הספורט הישראלי ברצינות.
על הספורטאים כן, אך העסקנים והפוליטיקה הקטנה והצינית גורמים עם הזמן לכל בנאדם הגון להתרחק.
הכדורגל וגם הכדורסל המקצועניים מכוונים לאנשים אלימים ולא מתוחכמים במיוחד ( בלשון המעטה ).
כל אדיוט שרואים ברחוב מוצא את מקומו הרבה יותר בקלות בסצנת הספורט המקומית מאשר הבנאדם הסביר.

בגדול, יש הרגשה מוצקה של חוסר ייצוג לאנשים השפויים.
אז לגבי מדינת ישראל והספורט-
את שניהם אוהבים…. אבל כל אחד בפני עצמו.
החיבור כאמור, ציני ומעליב את האינטלגנציה.
עד כדי כך אנחנו יוצאים פראיירים. כן.

מאנו 12 במאי 2016

"12. הסטנדרטים שמכבי ת״א כדורגל הציגה, מעבר לקבלות ולתארים שהשיגה, בכך שהיא הצליחה להעביר לקהל, לעיתונאים ולמנהלת הליגה, סוג של תהליך חינוכי של נורמות, ערכים ודרכי התנהלות נאותים. כמו בתזונה, הכל עניין של הרגלים."

זה נכתב בציניות משועשעת, אני מקווה.

גיסנו 12 במאי 2016

לא, אתה בכלל לא אובססיבי וכלל לא פאתטי

עומר 12 במאי 2016

רדוף

מאנו 13 במאי 2016

שניכם עיוורים נבערים.

גיסנו 13 במאי 2016

כי אתה פשוט שמש העמים

קלבדוס 12 במאי 2016

אחלה, באמת.
רק תוהה למה ביום חגנו צריך להמשיך לשפוך דלק על הסכסוך (48, "האולימפיאדה המוצלחת ביותר של הפלסטינים, שם קטפו 11 [מדליות] חיים"). לא חשבתי שאתה דווקא מבסוט מהשילוב שלהם בכדורגל שלנו. נותרתי מבולבל. בכל מקרה חג שמח.

פאקו 12 במאי 2016

ב-61 חשבתי שהתכוונת למשפחת חתואל בסיף.

פאקו 12 במאי 2016

והפוסט נהדר.

שמעון כסאח 12 במאי 2016

כנ"ל

משה 12 במאי 2016

גם אני. מעבר לכך, נכנסתי לקישור וקיבלתי את הרושם שהוא חזק באליפויות בוטסוואנה ופרו אבל בתחרויות אמיתיות הוא בעיקר תלוי בהגרלה שתזמן לו מחרימי ישראל.

איציק 12 במאי 2016

גם חשבתי על חתואלים, אבל בשנים האחרונות נוצר מגוון, וזה כבר לא מדוייק.

ניתאי 12 במאי 2016

לנבחרת הנשים בהתעמלות אומנותית (ולנטע ריבקין בנפרד) מגיעה יותר מחצי שורה. בטופ של הטופ העולמי, מועמדות למדליה בכל תחרות, כולל זו בקיץ. ויותר השגיות מהגודו.
חג שמח.

טל 12 12 במאי 2016

תודה

אריק 12 במאי 2016

הלבלב שלי התקפע ב7

רומן 13 במאי 2016

אייל ברקוביץ? אדם לבן יכול לקפוץ, אדם יהודי יכול לשחק כדורגל

יג 13 במאי 2016

אהבתי! יג

תומר חרוב 14 במאי 2016

56 הזכיר לי את ליגה של אחים שריד…

Comments closed