משחקים תשעים דקות ובסוף כולם מפסידים

הסרט "מלחמת 90 הדקות" של אייל חלפון עושה דילמות קשות בקביעת ההרכב אבל מספק פתרון שהקיצוניים יקבלו בברכה.

סרטו החדש של אייל חלפון "מלחמת 90 הדקות", המבוסס על ספרו של איתי מאירסון באותו שם (אותו לא קראתי), הוא דאחקה פנטזיונרית שבבסיסה הרעיון על הדרך בה הוחלט, על ידי הצדדים המעורבים בסכסוך והגורמים הבינלאומיים, כיצד יסתיים הסכסוך הישראלי ערבי בשאלת הבעלות על חלקת האדמה בין הים לנהר הקרויה בפינו ישראל ובפיהם פלסטין. הפתרון, לאחר שנים בהם חיינו ומתנו משבת לשבת – הוא משחק כדורגל בין הנבחרות הלאומיות. מי שמפסיד יצטרך לקפל את הפקלאות ולעזוב, והמנצחים נשארים כאן, בחום הזה.

הסרט
הסרט מצולם מנקודת מבט מוקומנטרית, על ידי צוות כביכול דוקומנטרי שמתלווה אל יושבי הראש של ההתאחדויות לכדורגל. הישראלי הוא משה איבגי ואת הפלסטיני מגלם נורמן עיסא. אין בו פריים אחד של כדורגל אך יש בו הרבה קלישאות על הסכסוך, כי מה זה כדורגל ללא קלישאות.

אם נניח לרגע לדיונים האידאולוגיים שהסרט מעלה (אליהם נגיע בהמשך) נגלה שחלפון מעניק כאן בעצם פלאטפורמה שימושית לפנטזיונרים של ספורט, משחק פנטזי על חתיכת נדל"ן מבוקש: תארו לכם את שאלת ההתלבטות לגביי ההרכב הישראלי, שבמציאות היא שאלה הרת גורל לפני משחקים מול אנדורה ואלבניה בטורנירי מוקדמות שהתוצאה הסופית והעגומה שלהן ידועה מראש, והנה בתרגיל התיאורטי שחלפון (ומאירסון) מציבים בפנינו היא יכולה לקבוע את עתיד העם היהודי ותנודות הנדודים העכשוויות וההיסטוריות שלו. מי יהיה השוער, האם שיווי המשקל בקביעת ההרכב יילך לטובת ליגיונרים מליגות לא משמעותיות באירופה או לנסיכי הביצה המקומית, מי יפתח בחוד, ערן זהבי או תומר חמד, ואיזה המנון ישיר בירם כיאל. ונדמה שיותר מכל, המשוואה הזו, אולי זו הנוסטלגיה, הכניסה אותי לקצת היפר ונטילציה בחושבי מה היה קורה אם באמת היה צריך להחליט, ואם אחזור אל רומניה של אבא או לוב של אמא, או אולי קנדה או אוסטרליה, ואז הגוף, המוח והלב דרשו את שלמה שרף, הקיסם והכרס על הקווים, שרף של ה5-0 מול אוסטריה, טרום דנמרק, הזונות והבני זונות.

אבל המאמן בסרט הוא גרמני, שנלקח ליד ושם כדי לקבל שיעור בענווה ולהעביר מוטיבציה לחבר'ה, האיצטדיון הנייטרלי הוא בפורטוגל (למרות שאין מתאימה יותר מרחבת הכותל למשחק סטנגה של שניים על שניים) והתסריט לא מדלג על אף קלישאת סכסוך מעייפת עם המחסומים, ההתלהמות, הסיסמאות, דילמות הנאמנות של ערביי ישראל, מה שמצטייר ככוחנות ישראלית וערמומיות פלסטינית, האמהות הישראליות שנדחפות עם רגשות אשם קולקטיביים ומתווכים אירופאיים קרירים שמנסים לפשר ולתווך, בחושבם שלכל דבר יש פתרון.

הפתרון

לא ברור אם חלפון התכוון לכך, אבל הפתרון המוצע חושף את כל העמדות הפנים, השקרים והמסיכות שנוספו כשכבות ארכיאולוגיות לסכסוך הזה עם השנים, ובעצם מציע פתרון קר ואכזרי: או אנחנו או הם. זה לא קרב על גבולות 67' אלא על 1948 והתקופה שלפניה. אף מילה על דו קיום, חלוקת השטח, שתי מדינות. הים אותו ים והמצופים אותם מצופים. במציאות, מי שותף לפתרון הזה? אחוז ניכר מהפלסטינים (מכמה מהם שמעתם על רצון לשתי מדינות לשני עמים?) שלא ויתרו על גירוש היהודים לים או הפחדתם עד שיחזרו לארצות מוצאם, כלומר לכבשני אשוויץ ולפרהודים בעיראק, אליהם מצטרפים ישראלים שתומכים אידיאולוגית במאיר כהנא או רחבעם זאבי שהציעו גירוש או טרנספר, והשמאל הקיצוני העולמי, חלקו יהודי, חלקו ישראלי, שטוף השנאה המשתלט על הקמפוסים ומציע להחרים את מדינת ישראל, כשהוא בעצם מצטרף לקריאה הפלסטינית "מהים עד הנהר, פלסטין תשוחרר".

מרבית הציבור הישראלי, ששוכנע לאורך שנים שפתרון שתי המדינות הוא הראוי והנכון, היה מוכן לויתורים, אולי עודנו מוכן, אבל קיבל בתי קפה ואוטובוסים מפוצצים, ונתקל שוב ושוב בצד ערבי שלא מסוגל לקבל את המשוואה הזו ולהביא לקץ הסכסוך, ושוכנע על ידי מנהיגיו שעדיף לקבל את כל השטח בחלקים, שיטת הסלאמי, עוד באר, עוד עז, עוד ויתור, עוד מחווה.

למזלנו, אלף הרוגים ואינספור הצעות טריטוריאליות אחר כך, הציבור הישראלי והנהגתו התעוררו מהאשליה והבינו שאין עם מי לעשות עסק. מדינה פלסטינית יש בעזה, היא איסלאמית ויורה אלינו טילים, ויש אחת פוטנציאלית בירדן, עם שבעים אחוזים מהאוכלוסיה הפלסטינית הנשלטים על ידי מיעוט בדואי שקיבלו חתיכת מדבר מהבריטים. לפתע סיפוח נשמע כמו רעיון ריאלי לחלוטין, בוודאי לאחר שקוראים את סיפרה המצוין של קרוליין גליק "סיפוח עכשיו".

אז בבסיס הסרט אומנם עומד רעיון מופרך אבל ברמה המציאותית הוא שווה ערך לשאר הרעיונות שהוצעו על מנת להביא לכאן "שלום".

דרשוביץ
לא היינו צריכים פנטזיה של משחק כדורגל שתכריע על גורל האדמה אם הערבים היו מקבלים את הצעת החלוקה מ1947. אם היו דורשים מדינה מהירדנים והמצרים ששלטו בשטח מ1948-1967. אם היו מקבלים את הצעת ברק ב2000 או הצעת אולמרט ב2008. הפלסטינים חיים בעבר, מסתובבים בעולם עם מפתחות של הבתים ובטוחים שהם היחידים שנעשה להם עוול. הגיע הזמן להתקדם. תקשיבו לתשובה המבריקה של אלן דרשוביץ לפלסטינית שהוריה היו שותפים למלחמה בה הם הפסידו ולטענתה על כפרם הוקם קיבוץ עין חרוד:

איבגי
המצליף משמאל, התוכחן יודע כל, משחק בתפקיד ראשי בסרט והשערוריות שנקשרו בשמו עם ההאשמות בהטרדות מיניות של נשים שעבדו איתו אף מנעו את הפצת הסרט לפני שנה. הרבה שמחה לאיד מימין הייתה כשהפרשות שנקשרו בשמו פורסמו. אבל לא נשכח לו את ויקטור מ"חולה אהבה" והרצל מ"מתחת לאף". מיו"ר ההתאחדות הישראלי שהוא מגלם, "אוזון", נעדיף להתעלם, כמו מנאומי התוכחה והצדקנות שלו.

פרשת שמיני - דחיית סיפוקים
לא ההוא, ההוא - ניצן פלד

64 Comments

מני מסמטת פני 22 באפריל 2017

לא הבנתי. זו ביקורת על הסרט? פרשנות פוליטית? פרשנות ספורטיבית?
אתה כותב בלשון רבים ("לא נשכח", "נעדיף להתעלם" וכו') – האם אתה כותב בשם עצמך או שאתה שליח ציבור?
מדוע אתה חושב שמרבית הציבור זנח את רעיון שתי המדינות? זה שכמה קשקשנים מהימין והשמאל הקיצוני עושים הרבה
רעש זה כמובן לא מדד. מרבית הציבור עדיין בעד שתי מדינות לשני עמים ואתה מוזמן לבדוק את כל הסקרים.
ובשורה התחתונה – לצפות בסרט או לא?

אמיתי 22 באפריל 2017

הימור שלי 100 תגובות +-
אני חושב שהרעיון הדחקאי בבסיס הסרט (שלא ראיתי) איננו בא להוות
תחליף לרעיונות שעלו עד כה לפיתרון הסיכסוך אלא להצביע על האבסורד
שבמצב של לא לנסות לפתור כלום. הלא גם ישראל מנסה את שיטת הסלאמי
בשטחים.

S&M 23 באפריל 2017

טעית.
כי הנאמר סתם מעייף. וואו, אלן דרשביץ מוחץ סטודנטית ערבייה-ישראלית ברטוריקה.

דוני דארקו 22 באפריל 2017

מה זה היה ? :) ספרה המצויין של גליק, שאלוהים ישמור. ההיא שייעצה לטרויה כשידעה בוודאות מי נמצא בסוס להכניס אותו, כי עדיף סוס עם לוחמים בתוך טרויה מאשר מחוצה לה כי על חומות אפשר לטפס. מבריק, איך לא חשבו על זה קודם?

אריאל גרייזס 22 באפריל 2017

העיקר אחרי זה אומרים על השמאל שהוא חי באשליות

דוני דארקו 22 באפריל 2017

ובכלל, עדיף לרפובליקנים לשתוק קצת אחרי שמונה שנים של בוש שיצרו מציאות של כאוס אזורי, עירק ואפגניסטן. לא שהדמוקרטים שונים במיוחד אבל אנחנו דנים ברפובליקנים. וכן לא מצפה שזה באמת יקרה. אפשר ללכת אחורה לזמן רייגן והפיאסקו של המארינס בלבנון שהביא להקמתה של מיליציה חביבה ששמה חיזבאללה. אחר כך הגיע הפייסן הגדול ג'ורג' (אובמה) בוש, השמאלני הגדול שגרר את יצחק שמיר, וזה לא היה קל לשולחן במדריד, אובמה המשיך לגמרי את הקו הזה, אבל לרפובליקנים יש בעייה עם קבלת אחריות, מעבר לזה ,העובדה שהוא שחור ודמוקרט לא ממש עזרה. האיש לא שינה דבר, לצערי הרב. בכלל, ישראל היא לא הסיפור כאן, כאילו שרפובליקנים לא יודעים מי המדינות שאליהן ארה"ב קשורה בעבותות. רמז – מתחיל במדינה חשוכה שכל צמרת הממשל כולל אובמה רצה להלוויה של המלך הרודן שלה בזמן שבלוגר אחד שכתב בה איזה מילה נגד המשטר נידון למאה מלקות ועשר שנים בכלא. ונגמר באחת שמככבת על חולצות של הקבוצה האהודה בישראל בזמן וזוכה להעלמת עין של הממשל האמריקאי בזמן שהיא מממנת טרור סוני וואהבי, או בשמו העכשווי דאעש.

תומר חרוב 22 באפריל 2017

רק מילה על הפרהודים בעיראק.
היה פרהוד אחד בעיראק, לא פרהודים. רגע אחד, קשה וטראומתי מאוד, בהיסטוריה ארוכה של חיים יהודיים בעיראק, חיים בהם היהודים היו מעורבים בבנייתה של עיראק המודרנית, בפוליטיקה, בכלכלה, בתרבות. הפרהוד שנגרם על ידי הסתה של גורמים לאומניים בעיראק – ויש חוקרים שטוענים על התעלמות מכוונת של הבריטים והותרה של המדינה העיראקית בואקום שלטוני למשך שלושה ימים כדי ליצור זעזוע במדינה ולקחת את השלטון בצורה חלקה – לא גרם ליהודים לעזוב. למעשה, גם אחרי הפרהוד הם המשיכו לקחת חלק בחיים המשותפים בעיראק, הם בנו בתי ספר רבים ופיתחו עסקים ששגשגו. לא הכל היה מושלם כמובן אבל להתייחס ל"פרהודים בעיראק" זו דמגוגיה וזה כואב עוד יותר כי זו תפיסה מעוותת שגם נלמדת בבתי הספר, כי בישראל הדרך היחידה להיכנס להיסטוריה היא באמצעות היותך קורבן לרדיפה. האמת קצת יותר מורכבת מזה והיו חיים עשירים של יהודים בעיראק לפני ואחרי הפרהוד. היהודים לא עזבו בגללו (אם כי לטראומה ממנו בהחלט היה משקל בנושא) והנסיבות שהובילו לעזיבת היהודים את עיראק מסועפות חזק במלחמת 48 ובפליטים הפלסטינים.

תומר הוותיק 22 באפריל 2017

אז היהודים העירקיים נאלצו לעזוב את עיראק בגלל שקמה מדינת ישראל?

אמוץ כהן-פז 22 באפריל 2017

זה מה שמשתמע, חלקית. תומר חרוב, אנא הרחב.

תומר חרוב 22 באפריל 2017

אי אפשר להגיד את זה כמו שאי אפשר להגיד שאם לא קמה מדינת ישראל אז כל יהודי עיראק נשחטים.
הקמת מדינת ישראל גרמה לשינוי גדול באזור המזרח התיכון ובטח בכל מה שקשור ליחסי יהודים-ערבים, בוא נגיד שהחיבור האוטומטי בין יהדות לציונות והיותה של ישראל המדינה היהודית לא מאוד עזר ליהודים שחיו בארצות ערב. עיראק השתתפה במלחמת 48 וגם קלטה פליטים פלסטינים לאחר מכן, בודאי שהיהודים שם הושפעו מהקמת מדינת ישראל.
אבל גם אחרי שמדינת ישראל קמה ובתוך המתח הזה הם לא מיהרו לעזוב. האינטרס לקלוט יהודים מעיראק היה בעיקר אינטרס ישראלי. לשם כך מדינת ישראל (ולפני זה ההנהגה הציונית) הפעילה תאים ציוניים בעיראק, משהו שהממשלה העיראקית לא ראתה בעין יפה וגם חלק גדול מהקהילה היהודית הרגישו שהפעילות הזו יוצרת מתחים שיפגעו בהם.
זה נושא מורכב, אבל בהחלט היה משא ומתן בין ממשלת ישראל לממשלה העיראקית בנוגע להגירת יהודי עיראק ואחת ההצעות שישראל – בתיווך בריטי – הניחה על השולחן הייתה חילופי אוכלוסיות, טרנספר, בין יהודי עיראק לבין פליטים פלסטינים שיקלטו בעיראק כשכל ממשלה מסירה מעצמה אחריות לפיצוי כלפי האוכלוסיה.
אחת הסברות גורסות שהחוק לויתור על נתינות נועד לאפשר לאותם יהודים שחפצים בכך לעזוב את עיראק לצמיתות מתוך תחושה אותנטית (שנתמכה על ידי ראשי הקהילה היהודית) שמדובר במיעוט (כ10000 איש) מקרב היהודים שיבחר לעזוב ובכך גם להרגיע את המתח הפוליטי ששרר בעיראק. יהודים רבים הביעו את נאמנותם ורצון כנה להישאר בעיראק. ההרשמה לעזיבה הייתה אמנם מעט גבוהה יותר מהציפיות אבל היא התנהלה באופן די איטי עד לסדרת הפיגועים בבגדד ובצרה שהאיצו את ההרשמה.
מי ביצע את הפיגועים? אין ראיות ברורות לכך אבל לא מעט עדויות מתוך אנשי הקהילה (כולל סבא שלי למשל) טוענות שמדובר במחתרת הציונית עצמה שרצתה לזרוע פחד ובהלה בקרב היהודים. גם פרשת עסק הביש שנחשפה כמה שנים לאחר מכן במצרים יכולה לרמוז על האפשרות של פעילות כזו. בכל פעם שחלה האטה בקצב ההרשמה אירע פיצוץ נוסף. הקהילה היהודית הייתה קהילה מאוד מגובשת ומחוברת שרובה בני המעמד הבינוני ומעלה (מעט עניים באופן יחסי לעיראק) ככל שיותר נרשמו זה סחף את האחרים ובתוך שנה וחצי רוב הקהילה היגרה לישראל.
היום נהוג להגיד שהתנועה הציונית הייתה קונצנזוס בקרב היהודים בעיראק. היא אמנם הייתה פעילה, בעיקר בקרב הצעירים, אבל זה עיוות. רובם היו קומוניסטים שראו את עתידם בעיראק. הם אולי תמכו ברעיון של מדינת ישראל אבל הם לא ששו לעזוב את מה שהם ראו, ומי שנותרו רואים עד היום, כמולדת אהובה שלהם.
צריך להבין עוד דבר, העזיבה של היהודים פגעה באופן קשה מאוד בכלכלה העיראקית. אני לא זוכר את המספרים אבל חברות יהודיות החזיקו בנתח עצום משוק היבוא לעיראק. מדובר בשכבת אוכלוסיה עירונית ברובה המכריע, משכילה, מעורה בחיים התרבותיים והכלכליים.
אין בכך להגיד שהכל היה נהדר ודו קיום ולעשות רומנטיזציה למציאות. הם בכל זאת היו מיעוט ויחסי הכוח היו מאוד ברורים אבל הניסיון להפוך את הגירת יהדות עיראק למבצע הצלה שהיה בודאות מסתיים ברצח עם זה עיוות איום ונורא. ועצוב שזה גם עובד, החיים העשירים שהיו שם מוכחשים, השפה העתיקה והייחודית תיעלם לחלוטין בעוד דור או שניים, סופר אדיר כמו סמיר נקאש לא זכה למאית התהילה שהיה ראוי לה מקרב בני קהילתו (בעולם הערבי דווקא כן) מפני שלא כתב בעברית ושפתו העשירה לא עוברת באופן ראוי בספר היחיד שתורגם מבין ספריו (היום שבו תבל הרתה והפילה בו).
מסלול הקבלה לישראליות עובר באמצעות אתוס קורבני, לכן אומרים לא פעם השואה והפרהוד כאילו שני הדברים עומדים אחד מול השני באיזושהי צורה. בשנה האחרונה החליטו במשרד האוצר לפצות את "שורדי הפרהוד" ולהעניק להם קצבה. מהלך מוזר בו ישראל לוקחת אחריות על אירוע שאין לה שום קשר אליו ושבניגוד לשואה היא לא קיבלה עליו שום פיצוי מהמדינה האחראית. כמובן שהם גם חיכו המון שנים, רוב האנשים שחיו באותה תקופה (שזה הקריטריון לקבלת הקצבה, אין שום צורך להעיד על נזק ממשי) כבר נפטרו ונותרו כמה קשישים שזכאים לקצבה ולהנחה בסל התרופות. אבל הקולות שנשמעים בקרב העיראקים בקשר לקצבה הזו מדברים על איזשהו הסדר של הסרת אחריות בנוגע לנפגעי 48-52 (שהרי הנזק הכלכלי הגדול ליהודי עיראק לא היה בפרהוד אלא בהגירה, הם נאלצו לותר על מרבית רכושם). ישראל לא תדרוש פיצוי על הנזק ליהודי עיראק ובכך תסיר מעצמה אחריות לפצות את הפליטים של 48. מה נכון מזה? אני באמת לא יודע להגיד ואולי חסר לי מידע. אבל אין ספק שהמקרה של יהודי עיראק וגורלם (ושל יהודים נוספים באזור בתקופות שונות) קשור באופן הדוק להקמת מדינת ישראל ולמדיניות של ממשלת ישראל לגביהםף כלפי הפלסטינים וכלפי מדינות המוצא שלהם.

תומר הוותיק 22 באפריל 2017

תודה על התגובה.
לגופו של עניין, עוד בפוסטים קודמים לא ראינו באותה עין :-)
התחושה שעולה מן התגובות שלך וחלק מהפוסטים שלך היא ממש של ״שנאה״/״בוז״ לחברה הישראלית , אתה מדבר הרבה על התקרבנות, אך האם מה שאתה מציין, אינו כך בפני עצמו?
אתה ממש באופן דיי ישיר מאשים את המדינה שהיא ביצעה פיגועים בכדי להאיץ את העלייה מעיראק ומשם אני מניח שאתה מחבר את זה לקו ישיר על האפליה העדתית ובעצם בנית לך קו של התקרבנות שמתפרס על פני 70-60 שנה, זה באמת נראה לך סביר? יאמר לזכות דאבזר שלרוב היא מוציאה ממנו תחושות פטריוטיות ששכחתי כבר שיש לי :-)

תומר חרוב 22 באפריל 2017

אתה קצת מפשט את הדברים. אני לא מאשים בהתקרבנות, אני אומר שיש בתרבות הישראלית אתוס של קורבנות (הוא לא חסר בסיס כמובן) וזה נמצא במרכז. למשל בתכנים ליום השואה (ובשיעורי ההיסטוריה) כמעט ולא מזכירים את החיים העשירים של הקהילות באירופה, את התרבות, את המעורבות שלהם בחברה האירופאית. הכל מועבר בפריזמה של החיים תחת אנטישמיות, ואני לא בא להכחיש את הדברים הללו אבל ההתמקדות בנקודת המבט הזו היא בעייתית.
אני גם לא "מאשים" את המדינה. זה נושא מדובר וידוע שמתקיים סביבו דיון כבר שנים רבות וגם חוקרים וסופרים ציונים (נניח אלי עמיר) מזכירים אותו ומדברים על האפשרות שלו. כמובן שרוב האנשים בכלל לא מודעים לכך, אבל את הפרהוד דווקא מכירים. זה האתוס של הקורבנות שאני מדבר עליו.
אני לא יודע על איזה קו התקרבנות אתה מדבר ומניח, אתה תצטרך להיות יותר ספציפי ולהתייחס לדברים שאשכרה כתבתי ואמרתי כדי שאני אוכל לענות לזה.

תומר חרוב 22 באפריל 2017

אגב קצת משעשע שאתה אומר לגופו של עניין ואז אתה מתיחס אלי ולא לעניין

באבא ימים 23 באפריל 2017

תומר,

נניח ששום דבר מזה לא היה קורה. נניח שהתנועה הציונית לא היתה פעילה בעיראק כלל וכלל. נניח שמדינת ישראל היתה פרוייקט שבמודע היה מחליט לוותר על יהודי עיראק. הם אליטה, טוב להם, למה להרוס.

אתה מסתכל על עיראק היום. אתה יודע מה- לא על עיראק היום כדי שלא תהיה סיבה להאשים את האמריקאים- עיראק של קאסם, ועראף, ובאכר וסדאם חוסיין. האם עיראק הזו לא היתה באה לעולם אם היהודים לא היו עוזבים? מה לדעתך היה מצבם של יהודי עיראק לו היו נשארים בעיראק? האם הם היו נותרים אליטה הנהנית מחסדי המשטר בגלל הפרודוקטיביות שלה? הבן יקיר לי אפרים של עיראק? וגם לו היו כאלה- האם ניתן היה לומר שמצבם טוב יותר ממצבם של יהודי עיראק בישראל היום?

אני לא יודע למה אתה מתכוון כשאתה אומר אתוס של קןרבנות. אם אתה מגדיר את זה כ ״בוא נזכור איזה קורבנות היינו כדי להבטיח שזה לא יקרה שוב״ אני מסכים איתך. אבל בו נזכור, זה לא אתוס שמנציח קורבנות אלא משמש כדלק לכך שלא נהיה קורבנות. אתה רוצה אתוס של קורבנות, לך לקולג׳ים בארה״ב או לאל שארפטון שמספרים לשחורים בארה״ב שבמדינה שבחרה נשיא שחור פעמיים אין להם סיכוי.

באבא ימים 23 באפריל 2017

ועוד דבר- כאשר מישהו מתייחס לתוכן של התגובות שלך הוא מגיב לגופו של עניין. אני לא רואה שום פגם בהצבעה על קשר בין תגובות.

שמעון כסאח 22 באפריל 2017

הערות

1. גם אם נקבל את הנחתך לגבי גורל יהודי עירק ללא הקמת המדינה היהודית, נקודת המבט היא על מרחב זמן צר מסוף המלחמה הגדולה לכל היותר, כאן חייבים להסתכל על תולדות היהודים בארצות האיסלאם לאורך ההיסטוריה ולהבין שגם אם מצבם של היהודים בעירק היה שפיר יחסית לפני קום המדינה, לא לעולם חוסן! מצבם של היהודים תחת האיסלאם ידע עליות ומורדות(תלוי זמן ומקום) וגם במצב הפחות גרוע הם היו נחותים ומדוכאים, הגלגל מסתובב, זמנם של יהודי עירק היה מגיע במוקדם או במאוחר.

2. (קצת מתקשר לסעיף הקודם), לא מפליא שרבים מיהודי עירק היו קומוניסטים(סמי מיכאל תקוע שם עד היום), הקומוניזם היה חלק מהתנועות הלאומיות הערביות שקמו לאחר התמוטטות החליפות האיסלאמית האחרונה עם תום מלחמת העולם מראשונה(האימפריה העות'ומאנית) ובאו לדחוק את האיסלאם הפוליטי משליטה, לכן נוצרים למשל היו מהמובילים בתנועות הלאומיות בתקווה לשפר את מעמדם חסר הסיכוי תחת האיסלאם, אך כל הלאומיות הזאת הייתה מלאכותית, לא זורקים 1300 שנים של זהות ואידיאולוגיה איסלאמית בכזאת פשטות, ב2011 בלוף הלאומיות התפוצץ.

3. ישראל, יא ישראיל מה היו עושים הערבים בלעדיה? כיצד היו מחפים על כל כישלון, חוסר מעש, דיכוי ואפליה? אם לא הייתה קיימת היו ממציאים אותה בעצמם.

brt 22 באפריל 2017

ידוע שהמוסד גם ביצע את 9/11

shadow 23 באפריל 2017

זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך.

ר.בקצה 23 באפריל 2017

כמה ״מפתיע״, פוסט ציוני טוען שגורלם העגום של יהודי ארצות ערב הוא תוצאה של הקמת מדינת ישראל הציונית.
הרי ברור שלערבים בעירק לא הייתה שום ברירה מלבד לנהוג באלימות בשכניהם היהודים. אחרי הכל, זו ברירת המחדל שלהם…
אתה יכול להצטרף לכנופיות תג מחיר

רטקסס 22 באפריל 2017

הביטוי "מלחמת 48" היה מאז ומתמיד שגור אצלך או שאימצת אותו בשנים האחרונות?
שואל ברצינות.

תומר חרוב 22 באפריל 2017

בשנים האחרונות. אני חושב שזה ביטוי שטומן בחובו הרבה פחות אידיאולוגיה ולא מקיים בתוכו נרטיב מוחלט כמו עצמאות או נכבה.

רטקסס 22 באפריל 2017

אתה מגדיר עצמך כציוני?

תומר חרוב 22 באפריל 2017

לא

שמעון כסאח 22 באפריל 2017

נראטיב=הסתרת העובדות.

"מלחמת 48" ביטוי שבא לכסות על סיבת המלחמה, קרי השמדת היהודים בארץ-ישראל.
"זו תהיה מלחמת השמדה וטבח אדיר ממדים שיסופר בו כמו בטבח של המונגולים או של הצלבנים." – עזאם פאשה. מזכיר הכללי הראשון של הליגה הערבית
"אחי המוסלמים, טבחו ביהודים הרגו את כולם." – חג' אמין אל חוסייני.

שמעון כסאח 22 באפריל 2017

השמטת את חלקו בהסתה של קצין הס.ס, גיבורם של ה"פלשתינים" חג' אמין אל-חוסייני, מחוסר ידע או כי אתה לא מעוניין לפגוע ברגשות מעריציו?

תומר חרוב 22 באפריל 2017

לא מחסור ידע ולא כדי לא לפגוע ברגשות מעריציו, זו בסך הכל תגובה בבלוג, לא התיימרתי לדייק את הפרטים והשמות. כן, הוא בהחלט אחד האחראים המרכזיים לפרהוד ועדיין זה לא היה מתרחש אלמלא שילוב של כמה נסיבות. במחקר שלי (שנוגע ביהדות עיראק, לא מתמקד דווקא בפרהוד) השם שלו בהחלט יופיע, הסר דאגה מלבך.

שמעון כסאח 22 באפריל 2017

יישר כח.

היסטוריה לעניים 22 באפריל 2017

ישראל בת 68 וזה באמת כלום בפרספקטיבה. אפילו אם אני מקבל את התזה המרכזית שלך , מצבנו קטסטרופלי. כי במשחק סכום אפס כזה שלא יגמר מעולם, אולי ננצח 999 פעמים אבל פעם אחת להפסיד וזה נגמר. לא מכיר הרבה עמים שלאורך ההיסטוריה ידעו אפס הפסדים.

תומר הוותיק 22 באפריל 2017

באיזה הקשר אתה טוען למשחק סכום אפס?
והרי ידענו הפסדים לא? חלק לא מבוטל בציבור רואה בלבנון הראשונה הפסד… בשנייה גם… (שלא נדבר על כאלה שרואים בים כיפור הפסד…)

ואני מצטרף לאמיתי בליין של ההימורים, אני מהמר על פלוס 150 תגובות

היסטוריה לעניים 22 באפריל 2017

יום כיפור היה קרוב. קרוב מאד להיות הסוף. האחרים שציינת היו מלחמות לוקסוס או יותר לעניין הפוסט הזה, משחקי חימום שקצת התלהטו. לשנייה אחת (אפילו מול ה- t72 בשל"ג ) זאת לא היתה מלחמה אמיתית. לא עמדנו באחת כזאת מאז 73 ונקווה שבימינו לא נעמוד. סכום אפס זה בדיוק מה שנכתב בפוסט- או האחד או השני. אין שום דרך ביניים.

שניר 22 באפריל 2017

היה הפסד אחד, לפני כמעט 2000 שנה. עד היום זוכרים אותו, קוראים לזה תשעה באב.

yaron 23 באפריל 2017

הוא מתכוון להפסד בנוקאוט, לא בנקודות…
יום כיפור ולבנון הראשונה (רק בגלל רצועת הביטחון שבאה אחרי המלחמה) היו ניצחונות בנקודות לא הפסדים.

רומן 22 באפריל 2017

אם רק משה איבגי המאוס לא היה משחק, היה יכול להיות סרט מצוין.

איתן 22 באפריל 2017

מפתיע שעם כל הפרשיות נגד איבגי,בכלל מציעים לו תפקידים.
מה עם חנן גולדבלט הוא לא היה פנוי?

matipool 23 באפריל 2017

צילומי הסרט נערכו הרבה לפני שהתפוצצה פרשת איבגי.
הפצת הסרט נדחתה בשנה בגלל הפרשה.
לא מזמן קראתי שמאז הפרשה הוא כמעט לא מקבל תפקידים והצעות. לפני כן הוא היה השחקן הכי מבוקש בארץ.

עשר 22 באפריל 2017

שיחקתי בסצנה בסרט, היה מאד נחמד

עשר 22 באפריל 2017

איבגי לא נגע בי… למען הסר ספק.

יוסי מהאבטיחים 22 באפריל 2017

אל תלקה את עצמך. יש לו טעם ספציפי…

תומרג 22 באפריל 2017

עין חרוד נוסד ב 1921

S&M 23 באפריל 2017

והתפצל ב-1952, אז הוקם עוד עין חרוד.

תומרג 23 באפריל 2017

אבל לא נבנה ישוב חדש על שום שטח (זאת הייתה הרי הטענה של הבחורה מהסרט)
הקיבוץ פשוט חולק בין שני העינחרודים החדשים.

אני לא בטוח אבל נדמה לי שגם שטחים חקלאיים לא נוספו.

brt 22 באפריל 2017

תודה דורון על עוד פוסט מצויין !

אריק האדום 22 באפריל 2017

ספר מעולה. קראתי. נהנתי. את הסרט אשקול לראות.
את הפוסט שלך הפסקתי לקרוא באמצע.
מתנצל. בכנות.

באבא ימים 23 באפריל 2017

דורון,

לא הייתי מסכים עם הפוסט שלך לו היית קורא להרג או גירוש של הערבים (בין הירדן לים/תושבי שטחים/.מחק את המיותר), אבל לפחות אז הייתי יכול לומר שהוא קונסיסטנטי. מה שאהי לא מבין זה איך אחרי rant כזה אתה יכול לקרוא לסיפוח. זה בערך כמו לאמר: אנתוני פארקר כבר לא בשיאו – חייבים להביא את טום צ'יימברס.

S&M 23 באפריל 2017

אז מתי מספחים את השטחים?

אפשר לעשות פאסט-פורוורד ולהסתכל על צרפת של היום כדי להבין מה עשה לה סיפוח אלג'יר. ושם עוד היה מחסום ימי.
יאללה, חלקו לכולם תעודות כחולות, עם או בלי זכויות הצבעה, כמו במזרח ירושלים.
הולך להיות מעניין הניסוי הזה. יהיה נחמד לחיות כאן.
במקום הפלסטינים אני מסכים לזה בשתי ידיים. אבל הם מטומטמים, ימשיכו לדרוש מדינה נפרדת. הפלסטינים מצילים את הימין מעצמו.

ר.בקצה 23 באפריל 2017

איש קש אופייני.
אין שום מהלך אמיתי ובעל משקל בימין לסיפוח מלא של שטחי יו"ש. יו"ר המפלגה הימנית ביותר בכנסת קורא לסיפוח שטחי C בלבד. אלא מאי, אחרי שהערבים הכזיבו אתכם וסרבו לשחק אותה פרטנרים- מה בעצם נותר לכם?
אגב, גם אתה מתנגד להגדרתה בחוק של ישראל כמדינה יהודית, כשאר המחנה שלך? ובכל זאת מדבר על 2 מדינות…

תומרג 23 באפריל 2017

מצחיק קצת השימוש במונח "איש קש" בתחילת הפוסט שלך והקמה של אחד כזה לתפארת בסופו.

ר.בקצה 23 באפריל 2017

בדוק את תגובת המחנה שלך להצעת חוק הלאום, ואח״כ נדבר על אנשי קש.

סגרנו?

תומרג 23 באפריל 2017

נתחיל מזה שאין לך מושג וחצי מושג מהו "המחנה שלי", לא כל מי שמתווכח איתך שייך אוטומטית ל"מחנה" איזה שלא יהיה.

לעצם העניין – למיטב הבנתי כאשר ההתנגדות לחוק (כפי שהוגשה על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה) נפתחת ב"אנו מתנגדים להצעת החוק שבנדון. זאת, אף על פי שאנו מסכימים, כמובן מאליו, לכך שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. זוהי הצעה מיותרת ומסוכנת, העלולה להפר את האיזון העדין, בין שתי מהויותיה הבסיסיות של המדינה – יהודית ודמוקרטית." לא באמת צריך להמציא להם מניעים אחרים.

יהודה ויינשטיין, מישה ארנס, רובי ריבלין, כל אלה התנגדו לחוק, כולם מתנגדים להגדרתה בחוק של מדינת ישראל כמדינה יהודית, מאיזה מחנה הם?

ולסיום חידה: מי אמר למי ובאיזה הקשר "אינני סבור שחוקתה של איזו מדינה תכיל סעיפים מיוחדים המבטיחים את אופייה ה'לאומי' … סבורני, כי סימן טוב הוא לחוקה אם נמעט למצוא בה סעיפים כאלה"

yaron 23 באפריל 2017

1. למדינת ישראל אין חוקה.
2. במגילת העצמאות מדינת ישראל מוגדרת כיהודית והמילה דמוקרטית לא מוזכרת:
,לְפִיכָךְ נִתְכַּנַּסְנוּ, אָנוּ חַבְרֵי מוֹעֶצֶת הָעָם, נְצִיגֵי הַיִּשּׁוּב הָעִבְרִי וְהַתְּנוּעָה הַצִּיּוֹנִית, בְּיוֹם סִיּוּם הַמַּנְדָּט הַבְּרִיטִי עַל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וּבְתֹקֶף זְכוּתֵנוּ הַטִּבְעִית וְהַהִיסְטוֹרִית וְעַל יְסוֹד הַחְלָטַת עֲצֶרֶת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת אָנוּ מַכְרִיזִים בָּזֹאת עַל הֲקָמַת מְדִינָה יְהוּדִית בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִיא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל."
3. חוקי היסוד מתייחסים במפורש למדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית-
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו 1א:
"חוק-יסוד זה, מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית."

תומרג 23 באפריל 2017

תודה ירון,
זו דוגמא לכך שאפשר להתנגד לחוק ספציפי בלי לחלוק על העיקרון שאותו הוא מייצג

ר.בקצה 23 באפריל 2017

כתבתי בפירוש שהמחנה שלך מתנגד להגדרתה *בחוק* של ישראל כמדינה יהודית. אתה קפצת כתיש, וטענת שהטיעון שלי הוא איש קש. כעת מסתבר (כמה "מפתיע") שהמחנה שלך אכן התנגד לחוק, אך לטענת מסכים לעיקרון (נניח, לשם הוויכוח). אם כן, מדוע טענת שהעמדתי איש קש?

אחד המאפיינים של אנשי השמאל הקיצוני הוא שהם כותבים יותר מדי וקוראים פחות מדי.
בפעם הבאה, וכדי שלא נימנה אותך חס וחלילה על אנשי המחנה הזה, נסה לקרוא ביתר פירוט…

תומרג 23 באפריל 2017

קפצתי כתיש? אנחנו נהיים אישיים כאן? :)
בוא ננסה לשמור על איזושהי מידה של כבוד הדדי (או שלא ואז אני מבטיח לא להטריד אותך יותר)
אני חושב, מקווה בכל אופן, שאפשר להציג דעות מעט יותר מורכבות מ"אנחנו ואתם" מבלי להפוך את הדיון אוטומטית לאישי.

לעניין עצמו מאחר וכבר הראו כאן שיש חוקים ולא עוד אלא שגם חוקי יסוד שבהם מוגדרת ישראל כמדינת לאום, נדמה לי שלא מופרך יהיה לטעון שההתנגדות של השמאל לָחוק הספציפי הזה הייתה פחות בגלל ההסתייגות מקביעת האופי היהודי של ישראל בחוק ויותר בגלל אלמנטים אחרים.

ר.בקצה 23 באפריל 2017

אתה מסיט את הדיון לנושאים אחרים. התרעמתי על הטענה שלך שבניתי איש קש, על אף שהטיעון שלי היה נכון.

תומרג 23 באפריל 2017

לא מסיט בכלל, רק מתרעם על הסגנון (ואף מציין שאם תרצה לדבוק בו, זה יהיה בלעדיי)

אני חושב שדי ברור שהוכחתי לך שהטענה שלך שלפיה "המחנה שלי" (איזשהו מחנה) מתנגד להגדרת מדינת ישראל כחוק כמדינה יהודית הוא איש קש. ההתנגדות לָחוק הספציפי הזה לא באמת יכולה להעיד על כך ולו בגלל מגוון הדמויות שהתנגדו לו.

אגב, גם הסייפא של דבריך שגוי לדעתי. יש בדרך כלל מתאם לא רע, אני חושב, בין אלו שמתנגדים לאופי היהודי של המדינה לבין אלו שמצדדים בפתרון המדינה האחת אבל זה כבר סיפור אחר.

ר.בקצה 23 באפריל 2017

היא מעידה היטב, כיוון שבחוקים אחרים לא מפורטת מהות הגדרתה של מדינה כיהודית, וממילא מגילת העצמאות אינה חוק. אך אם אתה מתעקש להמשיך ולשכנע את עצמך, בבקשה…

yaron 23 באפריל 2017

יש שני צדדים למטבע,
מצד אחד חוקי היסוד עיגנו בחוק את מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית. מצד שני הם פתחו את כל העניין לפרשנות לפי תפיסתו של בית המשפט. מי יחליט מה זה יהודית ומה קודם למה?
פתיחת בתי עסק בשבת למשל, נותן את הבכורה לדמוקרטית. אפשר להתווכח על זה כמובן אבל השאלה מי מוסמך להחליט ועל בסיס מה?

איתן 23 באפריל 2017

תומר אל תתרגש יותר מידי מתגובותיו של ר. בקצה- הרי ר= רדיקל

זה לא פעם ראשונה שעם כל מי שהוא לא מסכים איתו אז הוא ממחנה כלשהוא וראוי להיות מחוץ לגדר ובעדיפות שיימצא במצב של קבורת חמור.

ככה זה ,תלמידים מחוננים שהולכים בדרך הפאשיזם של ביבי מיישמים יפה את האידאל: זה או אנחנו או הם,ומיד דעתך מבוטלת.

ממש פלורליזם במייטבו.

ר.בקצה 23 באפריל 2017

נו, ועוד אומרים שבמחנה שלכם יש מודעות עצמית…

אסף THE KOP 23 באפריל 2017

ליהוק תמוה של איבגי…
עם הדעות הפוליטיות שלו הוא דווקא היה צריך לשחק את תפקיד המאמן הפלסטינאי…

שמעון כסאח 23 באפריל 2017

שתי מדינות לשני עמים …, אלה עדיין עסוקים עם הצהרת בלפור
http://bit.ly/2pSMKSS
http://ind.pn/2pRZjef

אסף כלשהו 23 באפריל 2017

"אליהם מצטרפים ישראלים שתומכים אידיאולוגית במאיר כהנא או רחבעם זאבי שהציעו גירוש או טרנספר, והשמאל הקיצוני העולמי, חלקו יהודי, חלקו ישראלי, שטוף השנאה המשתלט על הקמפוסים ומציע להחרים את מדינת ישראל, כשהוא בעצם מצטרף לקריאה הפלסטינית "מהים עד הנהר, פלסטין תשוחרר"".

האם זו הגרסה המעודכנת של "קיצוניים משני הצדדים?" מה אתה אומר על הניסוח "אליהם מצטרפים ישראלים שתומכים אידיאולוגית בגופי זכויות אדם עולמיים והימין הקיצוני היהודי הגזעני ושטוף השנאה שרוצה לכונן מדינה יהודית נקייה מפלסטינים בין הים לנהר?". (אגב, כדי שהדיון לא יוסט למחוזות "המחנה שלי" ו"המחנה שלך" – דעתי היא שצריך להציג חצי מכל אחת האופציות הנ"ל יחד עם החצי שמקביל לו…).

בכלל אני מתנגד להכללה של ארגוני זכויות אדם אירופיים מתנשאים שאין להם מושג מה קורה כאן ומצדדים אוטומטית באנדרדוג יחד עם גופי שמאל ישראלים שמסכימים להגדרות הבסיס של ישראל כמדינת העם היהודי אבל כן רוצים שהיא תהיה ליברלית ושגם השכנים יחיו בטוב וחוששים שהמצב באזור יביא לכך שלא אנחנו ולא הם נהיה בטוב בקרוב (וגם שהמדינה לא תהיה ליברלית)…
זו הכללה שאחראי לה קמפיין הדה-לגיטימציה הנרחב שעובר השמאל בישראל בחסות הממשלה, אבל חייבים להודות שגם שוברים שתיקה, ארגון סופר-לגיטימי בבסיסו שרוצה להעביר ביקורת על הצבא (דבר שלמרות שאנשים נחרדים ממנו הוא חיובי ואף הכרחי במדינה דמוקרטית)- שהוציא את הביקורת שלו מחוץ לגבולות המדינה- תרם לה קצת.

וכמה מילים על הפוסט בכללותו- הוא מציג את הגישה לפיה "זה או אנחנו או הם" כאמת האחת של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אני לא מסכים עם זה. אני מאמין שמבין האנשים הפשוטים (יעני, לא הפוליטיקאים)- יש רוב לאלו שפשוט רוצים לחיות בשקט ובלי דאגות. אין לי ספק שבישראל יש, וגם לפי הפלסטינים המעטים שאני מכיר (ממסגרות מפגשים דו לאומיים כאלו ואחרות ומעבודה כמורה באולפן בירושלים שבו יש הרבה תלמידים פלסטינים ממזרח העיר. לצד יהודים ולא יהודים מכל העולם, אגב) וגם לפי העובדה שזהו העיקרון שמנחה את רוב האנשים ברוב העולם- אני מאמין שגם בצד שלהם יש רוב לאנשים האלו.
אז אני מעדיף לחשוב על פתרונות שכוללים ניסיונות לדבר ולהיטיב את המצב של שני הצדדים, מאשר להילחם ולנסות להעלים אחד מהם. זה מרגיש לי מייאש מאוד לחיות במחשבה שהסכסוך יסתיים רק כאשר עם אחד ימוגר מהשטח, ולכן אני מעדיף לקוות שעוד יש תקווה, ולצדד בפשוט לדבר עם הצד השני- בלי תנאים מקדימים מצד אף אחד, בלי הבטחות מרחיקות לכת ובלי כלום. פשוט לשבת ולדבר. זה נכון למנהיגים שלנו וזה נכון גם לנו כאינדיבידואלים. זה אולי נשמע כמו בליל של קיטש אבל זה מה שדעות מהסוג של "או אנחנו או הם" מעוררות בי.

ובלי קשר לכך דורון קרמר כותב נהדר ומעניין.

אסף the kop 23 באפריל 2017

שהפלסטינאיים יהיו דמוקרטים אולי יהיה עם מי לדבר.
בינתיים, כל נסיגה מהשטחים המשוחררים תוביל להקמת מדינת טרור חמאסניקית ג'יהאדיסטית.
זה לא קשור לימין ושמאל.
זה Common sense.

אסף כלשהו 24 באפריל 2017

אולי. אבל בסופו של דבר כמו שאני רואה את זה הפתרון יכלול גם אותנו וגם אותם על האדמה הזו. אז עדיף לדבר ולראות מה אפשר לעשות לטובת המצב מאשר להסתגר יותר ויותר בתוך עצמנו וללבות את הבידול והשנאה. וזה נכון לשני הצדדים כמובן אבל אני מדבר על הצד שלי.

Comments closed