דארט בויד

In כללי

ביום חמישי הבא מתחיל פלייאוף הליגה הלאומית שבסיומו יעלו (?) שתי קבוצות לליגת העל. פלייאוף הלאומית הוא הזדמנות מצויינת לממש את חיבתו הלא ברורה של הבלוג לספורטאים מתים.
לפני 7 שנים שיחק הכדורסלן דארט בויד בקבוצת אליצור אשקלון שהייתה מועמדת לעלות לליגת העל. בקדנציה הראשונה שלו באשקלון, הוא העלה אותה ליגה בפעם הראשונה בתולדותיה. אחר כך המשיך והעלה גם את הפועל חיפה ואת הפועל ת"א המיתולוגית עם אריק שיבק, גיא גודס, שמעון אמסלם, ואחרים. ב 2003 חזר לעונה שנייה באשקלון. הוא קיבל את המחמאה הגדולה ביותר ששחקן ליגה שנייה יכול לקבל, קראו לו "קבלן עליות", ברכה שהיא גם קללה שתייגה אותו כשחקן שמתאים לליגה השנייה וסגרה בפניו אפשרויות בליגת העל.

בויד היה הבחירה האולטימטיבית לבחירת זר לליגה הזו, ועד היום הדגם של בויד הוא הדגם אותו מחפשים מאמני הליגה בבואם לבחור זר. סביב 2 מטר, משחק 4 אבל יכול להיות גם 3, מגוון יכולות התקפיות שמקשות על בחירה בדרך לסגור אותו, נוכחות בריבאונד, ניסיון ומנהיגות. הגנה? אף זר בליגה הזו לא שומר וגם בויד לא נדרש לכך. אבל הוא היה חוסם טוב. והאיש אליו הגיע הכדור בהתקפה האחרונה, ובמשחקים צמודים ההחלטות עברו דרכו. בויד עוד שיחק בליגה כשהיו בה שני זרים וזר גארד לידו היה שילוב קטלני. שנאתי לשחק נגדו אבל גם ניצחתי אותו לא פעם. אבל לא באותה עונה עם אשקלון.

בניגוד להיום, ב 2003 רק ארבע הראשונות בלאומית התמודדו על העלייה. למקום הרביעי הסתננה מכבי קרית ביאליק של טוני יאנגר (היום בנתניה). בסדרה של הטוב מחמישה משחקים, אשקלון ניצחה את המשחק הראשון בבית די בקלות ויצאה למשחק השני בקרית ביאליק. במהלך האחרון של המשחק, כשאשקלון מובילה ביתרון 2, בויד חסם את טוני יאנגר ישראל ישי (ותודה לאודי כהנים), וסידר לאשקלון ניצחון חוץ ו 2 – 0 בסדרה.

בויד בחר לחזור מקרית ביאליק ברכבו הפרטי. הוא עלה על כביש החוף ונסע דרומה. באחד המחלפים עלה מולו רכב שנסע בניגוד לכיוון התנועה. בכביש החוף, בלילה, דרומית לחיפה, אתה לא מצפה שייסע בנתיב שלך רכב עם נהג שכנראה היה שיכור. לבויד לא היה סיכוי. הוא נהרג במקום.

אשקלון הייתה זקוקה לניצחון נוסף להעפיל לליגת העל. בליגה עם זר אחד, קבוצה המשחקת ללא זר נמצאת בחיסרון משמעותי. אבל לקבוצה מתאבלת יש אנרגיות אחרות. אשקלון סגרה את הסיפור במשחק הבא ועלתה את העלייה הכי עצובה בתולדות הליגה השנייה. אוהדי אשקלון מציינים את מותו של בויד כל שנה סביב תאריך מותו. לא הרבה שחקנים זרים השאירו חותם כזה. נראה לי גם שזה מראה שאנשים צריכים דמויות טרגיות כדי לייצר איזושהי אופטימיות.

4 Comments

אודי כהנים 16 באפריל 2010

זה לא היה יאנגר שנחסם בשניות האחרונות של אותו משחק בקריית ביאליק, אלא ישראל ישי. אחד הציטוטים הזכורים לי ביותר בקריירה העיתונאית הקצרה שלי הוא "הוא ניתר לשמיים ואז נלקח לשם", מפי מאמן אשקלון דאז, איציק אבישר.
במשחק השלישי היה רגע בו יאנגר חטף כדור, רץ למתפרצת של 1 על 0, הטביע, הניף את האצבע לשמיים כאילו סימן, "זה בשבילך, דרט".
מאז אני מקפיד לסקר בכל שנה את הטקס שעורכים האוהדים לזכרו.

יואב 16 באפריל 2010

סיפור עצוב עצוב.

doron kramer 16 באפריל 2010

לאודי – תודה, תוקן. אכן ציטוט מצמרר.

אבי-עד 18 באפריל 2010

הייתי בממשחק,עם חבר יוסי שוורץ(המאמן לשעבר של הפועל חיפה)הוא שיחק עם בויד בהפועל חיפה,צריך להבין שישראל ישי לא היה מחטיא בתקופה ההיא ובויד ניצתר באמת לשמיים.
אחרי המשחק בויד הלך ליוסי הביתה וזו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו…

Comments closed