הנה הם באים – ערן לוי

אחרי שבאיירן מינכן ובורוסיה דורטמונד פירקו את שתי הקבוצות האהובות בעולם החלו – שלא במפתיע – הספקולציות.  אם לבנדובסקי יכול להבקיע רביעיה גם רונאלדו יכול, שלוש אפס זה לא בשמיים, מסי לא יהיה פצוע במשחק הבא ואם ברצלונה תבקיע שער מוקדם הכל אפשרי.  הכל מותר כדי להעמיד את הכדורגל הגרמני במקומו, אי שם למרגלות הליגה הספרדית.

אותה ליגה שמזכירה בתנוחתה את עמיתתה הסקוטית לפני פירוק ריינג'רס, ליגה בה הכל ידוע מראש בכל רגע נתון ושבעשור האחרון לא נרשמה בה אלופה מלבד השתיים שהובסו השבוע בגרמניה.  ליגה שמפזרת את כוכביה המקומיים לכל עבר כדי לשרוד ושמזה שנים משמשת כאכסנייה של דודו אוואט.

 *

 עונת 2012/13 היא העונה החמישים של הבונדסליגה במתכונתה הנוכחית.  חמישים עונות, חמישים אליפויות, עשרים ושתיים מתוכן לבאיירן, מספיק אליפויות כדי לדבר על הליגה הלא- תחרותית ועל שלטון האימים של אולי הנס, כשאין קטגוריה סטטיסטית אמינה יותר מהעונה הנוכחית.

 27 נצחונות ב-31 משחקים, יחס שערים של 90-14, נצחונות בפערים של חמישה ושישה ושבעה שערים, עשרים נקודות הפרש מהמקום השני.  באיירן מוחצת את הליגה בלי להשאיר שבויים, אבל עדיין חשוב לזכור שהעונה הנוכחית היא עונה נדירה בכל מובן, לבונדסליגה כמו גם לבאיירן עצמה, מה שלא ניתן לומר על הריאלוֹנה.

 כך נראו ארבע העונות האחרונות של צמרת הליגות הספרדית והגרמנית:

 2012/13

1. באיירן     90-14  (76+)                                                       1. ברצלונה 101-35 (66+)

2. דורטמונד  76-36  (40+)                                                       2. ריאל     85-31 (54+)

 2011/12

1. דורטמונד 80-25 (55+)                                                        1. ריאל      121-32 (89+)

2. באיירן     72-22 (50+)                                                        2. ברצלונה 114-29 (85+)

 2010/11

1. דורטמונד 67-22 (45+)                                                         1. ברצלונה 95-21 (74+)

2. לברקוזן   64-44 (20+)                                                         2. ריאל    102-33 (69+)

 2009/10

1. באיירן     72-31 (41+)                                                         1. ברצלונה 98-24 (74+)

2. שאלקה    53-31 (22+)                                                         2. ריאל    102-35 (67+)

 *

 אלו השנים בהן האיץ הכדורגל הגרמני עד לממדיו הנוכחיים.  אלו השנים בהן לא הפסיקו ברצלונה וריאל לכבוש שערים ולהתחרות ביניהן על תואר המבקיעה המצטיינת, ללא קשר למיקום בטבלה.  ארבע שנים של שיפור והתפתחות של באיירן מינכן ובורוסיה דורטמונד בליגה קשה, פיזית ותחרותית, עד למעמדן הנוכחי.  ועדיין יש מי שמופתע מנצחון הגרמניות על הספרדיות משל היו אלה בני תשחורת שהשמינו ובעטו בישבנם המיתולוגי של זאוס ויופיטר.

  נדב יעקבי כמעט ומכריז על שבעה ימי אבל לזכר התבוסה באליאנץ ארנה, רון קופמן שונא את הגרמניות בגלל שהן גרמניות ופרימו נפעם מהמעבר ממשחק טכני ורובוטי לכדורגל שמח וחיובי כאילו רק אתמול שיחקו לפנינו אולי שטיליקה ואנדראס מולר.  כל השאר תוקפים את הנושא בדרך הקלה ביותר ומדווחים על העברת המלוכה, משל היתה זכייה באליפות ספרד עניין של מה בכך, משל היתה ברצלונה איזו לבנטה קטנה וריאל חשבה שהיא בכלל חטאפה.

 שום דבר לא התחיל ושום דבר לא נגמר.  ברצלונה וריאל עדיין שולטות בליגה הספרדית, שהיא עדיין לבטח בין ארבע הגדולות באירופה.  הן הפסידו לגרמניות במעמד חצי גמר ליגת האלופות, לא במשחק ידידות.  הן נגעו בתהילה וגם קצת ביוהרה והן משלמות על כך את המחיר. ומאחר וקשה להאמין שהשאיפות המקצועיות והמטרות התחרותיות שלהן ישתנו ביובל הקרוב הן יעשו כל מה שנדרש על מנת להציג מערכים שלמים יותר, טובים יותר, לקראת העונה הבאה.

 *

 באיירן תמיד היתה באיירן – קבוצה איכותית ששנואה על כל מי שאינו אוהד שלה.  מועדון עשיר ושחצן שמנסה לפרק את הקבוצות האחרות בליגה שלו בעזרת דמי העברה מופרכים ומשכורות מנופחות.  לבורוסיה דורטמונד יש משהו שמשון תל אביבי בדי.אנ.איי, רק עם תארים.  כולם אוהבים אותה, חולים על האופי שלה ומתים על יורגן קלופ.  יש בו משהו שמוציא מהשחקנים שלו אהבה אמיתית ותשוקה לנצח עבורו, יש משהו באופי שלו שנדבק לשחקנים ועושה אותם, לפחות למראית עין, לאנשים טובים יותר.  אפילו את מריו גצה.

 בשבת האחרונה הרשו לעצמן באיירן ודורטמונד להושיב את הכוכבים על הספסל וביציע ולעלות למגרש עם ההרכב השני.  לבנדובסקי, קובה ורויס הספיקו לשחק כמה דקות רשמיות במשחק הנצחון (1:2) שסיבך בתחתית את המארחת דיסלדורף.  באליאנץ ארנה נצפו רוגעים ביציע תומס מולר, לאהם ושויינשטייגר ויחד עם נוייר, אלאבה, דנטה ורובן על הספסל צפו בנצחון ביתי (0:1) שהרחיק את פרייבורג מהמקום הרביעי המוביל לליגת  האלופות.

 עונת היובל של הבונדסליגה עומדת להסתיים בגאון עם גמר כל גרמני בוומבלי, ואין שתי קבוצות בונדסליגה שזכאיות למעמד כמו באיירן מינכן ובורוסיה דורטמונד, אלופות אמיתיות.  בארבע העונות האחרנות זכו כל אחת מהן בשתי אליפויות והציגו יכולת גבוהה לאורך זמן בסטנדרטים עולמיים.  באיירן תקבל הזדמנות נוספת לזכות בליגת האלופות ולפסוע צעד נוסף לקראת טרבל.  דורטמונד תנסה להוכיח לעולם שעם אופי אפשר לקנות במכולת.  ועוד לא הגענו לשיא הפיקנטריה – מריו גצה מול באיירן.

 לידיעת הקוראים סנדרו ופלורנטינו.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url