תנוחו, סייחים, עד השבוע הבא

שבת, אולימפיה שטדיון, הרטה ברלין - בורוסיה מנשנגלאדבך. כך היה לפני שבע שנים, כך (אקווה ש) יהיה בסוף השבוע הקרוב. מי מצטרף אליי?

1. אני זוכר את עונת 2008/9 כאילו היתה אתמול, כאילו מעולם לא הפסיקו באולימפיה שטדיון לרחף מעל העננים.  היינו ביציע כחולמים,  לא האמנו שזה מגיע, עוד נצחון ועוד נצחון, מקום רביעי, מקום שלישי, מקום ראשון!

הסיפתח שלי עם הרטה לא יכול היה להיות מוצלח יותר.  באייר לברקוזן, וולפסבורג, ורדר ברמן, הופנהיים, המבורג, קרלסרוהה, ארמיניה בילפלד – את כולן ניצחו החבר'ה של לוסיאן פאבר ב-2008/9.  במחזור ה-20 הגיעה באיירן מינכן עם 37 נקודות לברלין כדי להמשיך ולשמור על מרחק סביר מאלופת החורף הופנהיים.  וכולם דיברו על באיירן, והופתעו מהיכולת של העולה החדשה לבונדסליגה הופנהיים, ונדהמו מהסיבוב השני האימתני של וולפסבורג, וזה בדיוק מה שהיתה צריכה הרטה.

לבקש אליפות מהרטה זה כמו לבקש מחברי כנסת לפתוח בקמפיין אהבת מזוזות: מגוחך מדי מכדי להיות אמיתי.  אז אף אחד לא ביקש אליפות, רק ליהנות עוד קצת מסיטואציה מוזרה שכזו, של צמרת, של נצחונות על קבוצות חזקות, של שבבי אופוריה שלא איפשרו מרווח גדול מדי לחלומות של צלחת אליפות.

אנדריי וורונין הבקיע את הראשון והשני של הרטה, מירוסלב קלוזה השווה זמנית.  ריברי, ואן-בומל, לוקה טוני, פיליפ לאם ושווינשטייגר לא יכלו לסימוניץ', ארנה פרידריך, רפאל, פאל דרדאי ו-ואלרי דומובצ'יסקי. באיירן הפסידה 2:1  וירדה למקום הרביעי, הרטה עלתה למקום הראשון.

שבוע חלף, הרטה הפסידה לוולפסבורג, גם כן 2:1, וירדה למקום השלישי.  עכשיו המבורג ראשונה, הופנהיים שנייה, באיירן רביעית.  ואין כמו בורוסיה מנשנגלאדבך של 2008/9 כדי להתאושש מהפסד ולחזור למקום הראשון.

מקום אחרון, 16 נקודות, 41 שערי חובה – הכי הרבה בליגה.  אפילו הצופים לא התלהבו מנועלת הטבלה, רק 48,534 הגיעו לאצטדיון.  בעיה שלהם.

ב-22 בפבראור 2009 נערך משחק הליגה הטוב ביותר בו צפיתי בשנים האחרונות.  לא בגרמניה – בכלל.  אני זוכר איך מתישהו, בין הדקות 60-70, סובבנו יוהאנס ואני את ראשינו, אני ימינה והוא שמאלה, הבטנו בעיניים קרועות האחד בשני וצרחנו "איזה משחק!!".  התקפה רדפה התקפה, משחק נהדר של שתי הקבוצות לא השאיר מקום לטעויות.  ושוב היה זה אנדרי וורונין האוקראיני שהבקיע ראשון, ואחר כך גם פאל דרדאי הוסיף עוד אחד, וגם בעיטת עונשין מ-11 מטרים מוצלחת של מייקל בראדלי לא הצילה את הסייחים הירוקים מהפסד.

"משחק חד צדדי במחצית הראשונה, ומאוחר יותר משחק מהנה מצד שתי הקבוצות עם מערכים פתוחים", כתב ה'קיקר' על המשחק.  יכול להיות שהרומנטיקה הכניעה גם אותי, שהמשחק היה בסדר, סביר, לא יותר מזה.  אבל לי זה ממש לא שינה דבר.  למי אכפת מה מקליד על המחשב שלו אחד שיושב ביציע העיתונאים ושחייב לשלוח אלפיים מילה בתום המשחק.

בסוף העונה ניצלה גלאדבך מירידה, פחות בשל יכולתה המקצועית, הרבה יותר בגלל חולשת יריבותיה לתחתית – קרלסרוהה וארמיניה בילפלד.  הרטה, שהיתה זקוקה לנקודה אחת במחזור האחרון על מנת לזכות בכרטיס לליגת האלופות, הובסה 4:0 בקרלסרוהה, סיימה במקום הרביעי, בלי הכסף של הצ'מפיונס, והחלה את הקץ של פאבר בברלין ושל הרטה בצמרת.

 Bundesmania – כדורגל מגרמניה

*

מאז עברו הרבה גשרים מעל המים, והרטה בשבת אחרי הצהריים – מול גלאדבך.  עכשיו שתיהן בצמרת, הרטה חמישית וגלאדבך שביעית.  ואחרי פתיחת עונה נוראית של גלאדבך הגיעה החמישית של שוברט וסגרה את הפער מהצמרת.  שתי נקודות מפרידות בין השתיים, הפער בין המטרות גדול הרבה יותר: גלאדבך חייבת צמרת, הרטה רוצה ארבעים נקודות.  גלאדבך משחקת בליגת האלופות, הרטה מבקשת לפני הכל להישאר בליגה, Klassenherhalt.

מאז 2008/9 נערכו תשעה משחקים בין השתיים: הרטה ניצחה באחד בלבד, גלאדבך בחמישה.  זו הפעם הראשונה מאז 2009 בה מגיעה גלאדבך למשחק מול הרטה כשהיא במקום נמוך ממנה בטבלה (היתה פעם נוספת, ב-2009/10, אבל אז זה קרה במחזור השני, אז נוציא את זה מהמשוואה).  ומה שהיה פעם ב-DNA של הרטה זורם עכשיו בוורידים של גלאדבך, ככה זה כשלוסיאן פאבר נמצא בשטח.  והוא כבר לא שם, אבל אנדרה שוברט מתחזק יפה מאוד את השלד והיסודות שהשאיר מאחוריו השוויצרי המתפטר.

חמישה נצחונות ליגה רצופים, הדחה של שאלקה מהגביע, נקודה ראשונה בליגת האלופות מזה 37 שנים, הכל עובד אצלם כמו שעון.  אבל גם שוברט יודע שהוא לא ינצח לנצח, גלאדבך היא לא באיירן.  ואני מרגיש, בעודי כותב את הטקסט, את אותה התרגשות כמו אז, ב-22 בפברואר 2009.  פאל דרדאי, שהבקיע את השער השני של הרטה במשחק ההוא, עומד על הקווים של הקבוצה מברלין ומוביל אותה ערב המשחק, בעבודה קשה ועם הגנת ברזל (השלישית בטיבה בליגה עד כה), למקום הרביעי בליגה.

שש נקודות מהמקום השני, עשר מהמקום ה-16, אבל אף אחד אצלנו לא חולם על היצמדות לבורוסיה דורטמונד ושאלקה או מאבק על כרטיס לאיזושהי אירופה, אצלנו במערב ברלין אומרים יוהאנס ושות' "17 נקודות, עם 23 למנאייק".   דוביד שוויצר אמר פעם בפתיחת עונה פלמונית: "אני מאחל הצלחה למושיק, שינצח את כל משחקי הליגה.  חוץ מאשר במשחקים מול הפועל".

מקום בליגה, זה הכל, ששוברט והסייחים ישובו לנצח בשבוע הבא.

bbbb

 

2. לא הייתי צריך להמתין להגעתו של ניקיטה רוקאביצה לישראל כדי לדעת במי מדובר. ב-2010 עבר האוסטרלי-אוקראיני מטוונטה אנסחדה להרטה והיה לאחד השחקנים המרכזיים בזכייה באליפות הבונדסליגה 2 ובשיבה לבונדסליגה, עם 31 משחקים, ארבעה שערים ושנים עשר בישולים. בבונדסליגה הלך לרוקאביצה בהרטה קצת פחות, אז הוא עבר למיינץ, משם חזר לבונדסליגה 2 ול-FSV פרנקפורט עד שנעלם בערבות ווסטרן סידני וונדררס (Western Sydney Wanderers), או לפחות ככה חשבנו.

בית"ר… מי היה מאמין שמכל הקבוצות בעולם הוא ינחת דווקא בבית"ר.  מצד שני הוא לא ערבי, אז בטח עדיף על פני מחמוד דאוד.  כולם בישראל יודעים עכשיו מי זה ניקיטה רוקאביצה, ואני כבר מזמן ידעתי מיהו, כי יש דברים שרואים טוב יותר מברלין.

אבל רוקאביצה הוא לא כוכב כדורגל, הוא כדורגלן.  אחד שמכיר את העבודה, שיודע מה הוא שווה, שעושה הכל על המגרש כדי להצדיק את האמון שנותן בו המאמן, ואת זה הוא יכול לעשות בהולנד, בגרמניה ובישראל – בלי מורא, בלי משוא פנים.  גם הקבוצות המפוארות באירופה צריכות פועלים שחורים, וניקיטה יודע שהוא כזה, והוא גם יודע שליגת העל חלשה מספיק על מנת לככב בה.  ויום אחד (אולי) יבינו פלצני ליגת העל שלהיות בורג בבונדסליגה השניה זה ג'וב לא רע בכלל.

וכשרוקאביצה מגיע לישראל ומתחיל להפציץ נדהם הלבנטין.  עכשיו רוקאביצה הוא כבר כוכב, אחד כזה שלא מגיע לליגה שלנו כי מה יש לו לחפש אצלנו, ואיכשהו מגיעים הבונבונים האמיתיים לבית"ר.  קודם ז'רום לרואה, עכשיו ניקיטה רוקאביצה – בחור צעיר שכנראה לא תמיד ידע לנהל את הקריירה ומצא עצמו בגיל 28 בליגת העל של ישראל.  והוא ימצא את דרכו החוצה מישראל, הוא לא יישאר להיות ראש לשועלים, הוא שווה הרבה יותר מראש לשועלים.  אבל בינתיים תהנו ממנו, שווה כל רגע.

 

 

שיעורים לבניית קבוצה מעוטת תקציב
אנשיו של בלקאדר

One Comment

סתם אחד 30 באוקטובר 2015

יש כרטיס יש מעיל….אני שם! באוליפיה שטדיון

Comments closed