כמה נכנסים בפולקסווגן

פוסט מאת ערן לוי, ברלין

קיראו כולכם בקול

הלו קיטי!

פרחים בשמש היא אוהבת

במסיבות לא מאכזבת

הלו קיטי, קיטי קיטי

חברים היא מזמינה

בשירים ומנגינה

הלו קיטי, קיטי קיטי

דנה לא אוהבת לישון בצהריים. בכל סופשבוע שני אותו הסיפור: אני משכיב אותה במיטה, היא נשארת שם חצי דקה לכל היותר ומיד קופצת ומכריזה "אני לא רוצה לישון!". "תשני בובי, לא יהיה לך כוח אחר הצהריים ". כמה שזה מזיז לה. היא בטח חושבת לעצמה "מה הוא מקשקש האבא הזה, אני לא רואה אותו ישן בצהריים אז מה הוא מנסה לעבוד עלי".

אם רק היתה יודעת כמה הייתי מוכן לתת כדי להניח את הראש על הכרית, לעצום את עיניי ולישון קצת, אפילו שעה אחת תספיק. הפעילות הסינפטית המוגברת של מוחה והדי.וי.די של "הלו קיטי" עושים את ההחלטות עבורי. אני מתכנן תוכניות ובתי צוחקת עלי מלמעלה.

בנדמה לי משחקת

עם חבר חדש צוחקת

הלו קיטי, קיטי קיטי

קשת בענן מעל

ציפורים עפות אל על

הלו קיטי, קיטי קיטי

יש לה נעלי קיטי לבית ולחוץ, תיק קיטי, טישרט קיטי, שמלת קיטי וגרביוני קיטי. לפני יומיים כמעט וקניתי לה סט צלחת וכוס קיטי בסופרמרקט, אבל המצפון האנטי-מסחרי שלי, שמיום הולדתה די בוגד בי, עצר אותי ברגע האחרון. במקום להגיע לארון הכלים במטבח מצא עצמו הסט הזה מוקף בחברים חדשים מסוג סלמי ושינקן על מדף הנקניקים. רק חסר לי שאיזה גרמני פדנט (סדר חייב להיות!) ראה אותי עושה את זה.

אבל הדי.וי.די הוא בכל זאת סיפור אחר: כרגע הוא האויב הגדול שלי, אבל לרוב הוא כדור ההרגעה שלי. גם אני אוהב את קיטי, יש לה קול מתוק, היא אוהבת את החיות ומטפלת בהן והיא בדרך כלל ילדה טובה ומקשיבה לאמא ואבא. והיא מעניקה לי ארבעים דקות של זמן עם עצמי בלי להיקרא בכל כמה דקות לחדר כדי להתמוגג את מול החגורה החדשה שדנה אילתרה לעצמה מחוט ניילון שמצאה מתחת למיטה.

***

יום אהבה בשמש

אהבה פשוטה כמו בחול

משהו שאני יכול בו לאחוז בלי ליפול

באתי לחלומות הישארי איתי

ובאיזה מקומות הם עוד יקחו אותי

באמצע אוגוסט, כשלילות הקיץ החמים של ברלין נושקים בשיאם לשתים עשרה מעלות צלסיוס, פגשתי את יוהאנס לבירה בפאב בפרנצלאואר ברג. דיברנו על כדורגל, קימצנו במילים על הילדים (נולדו באותו בית חולים, הפרש של שבועיים), קראנו למלצר עם הבירות בתדירות גבוהה והזכרנו בכמה משפטים בודדים את הנשים בחיינו – אני את פרודתי הטריה ואת החדשה הטריה, והוא את ההיא שהכיר לפני עשרים שנה ולא ידע מאז אחרת.

דיברנו על העונה הקרובה של הרטה, על ההרכב האיכותי, הספסל העמוק והשיטה של מרכוס באבל. ואז הגענו לנקודה הכואבת: משחקי החוץ. שני משחקי חוץ בשש שנים – זה הרקורד שלי. אחד בקוטבוס המזרחית, אחר בהמבורג הצפונית .

הילדים, והנשים בהבעת התיעוב הגמורה על פניהן מעוטות הקמטים בתגובה לכל משפט שאיכשהו מזכיר להן כדורגל עצרו אותנו מלחשוב על היעלמות לכל היום לטובת 22 הדבילים שרצים אחרי הכדור. ולא שהפרידה מבת הזוג עושה את זה קל יותר. כל סופשבוע שני הילדה אצלי.  יש משחק באותו סופשבוע? בעיה שלי.

דיברנו על ה"פולקסווגן ארנה", הקרוב אלינו מבין אצטדיוני הבונדסליגה, ואור נדלק בעינינו. הנה הזדמנות למשחק חוץ שלא ינתק אותנו ליממה שלמה מברלין.

יוהאנס סיפר לי על וולפסבורג. פעם הוא היה שם, בענייני עבודה. נסיעה של שעה עד לתחנת הרכבת המרכזית, שנבנתה בהוראתו הישירה של אדולף היטלר.  העיר הנאצית הראשונה בהיסטוריה, שאיכלסה את עובדי מפעלי פולקסווגן ועוד כמה פועלים שאף אחד לא חשב לשלם להם משכורת או לשאול אותם אם הם בכלל מעוניינים לעבוד. העיר עם האופי, שעם השקת הפולקסווגן גולף MK5 שינתה את שמה לשבוע ונקראה "גולפסבורג".

לא קשה שלא לחבב את קבוצת הכדורגל של וולפסבורג. הם בדיוק כמו באייר לברקוזן, קבוצת כדורגל תאגידית. הם בדיוק כמו הופנהיים, הגיעו משום מקום. אליפות אחת סנסציונית, מקום חמישי אחד, פעם הגיעו לגמר הגביע. וזהו. קבוצת מרכז טבלה שלא באמת מעניינת מישהו מחוץ לוולפסבורג או חוץ מפליקס מגאת.

הם גם לא להיט במשחקים שלהם מול הרטה ברלין. בארבעה עשר המשחקים האחרונים ביניהן ניצחה קבוצת מפעל המכוניות פעם אחת בלבד. עונת הירידה המחרידה של הרטה לפני שנתיים לא נקלטה במוחי ככזו בעיקר בגלל החמישיה שוולפסבורג חטפה ממנה בבית.

הכבשה השחורה של וולפסבורג, במרחק שעת נסיעה, סטטיסטית לא נפסיד שם – אז איך אפשר לוותר על משחק חוץ שכזה? יוהאנס התלהב ואמר שיעשה הכל על מנת לקבל פס יומי. אני, שבדיוק באותו החודש עברתי לדירה משלי, חשבתי שמעתה והלאה החיים ייראו לגמרי אחרת.

***

כבר הסתיו עכשיו 

את לא צריכה סיבה להיות עצובה 

זכר התקופה 

עוזר לי להתמיד, תמיד את יפה 
לא אמרו לי אז שקרבות הם אבודים 
לא היתה לי אז סיבה לנדודים 
והולך בגללך

 ***

בשבת אחר הצהריים, בזמן שדנה ישבה ב"סבבה" של אברהמי ונשנשה את הבשר והאורז מקערת החמין שלי, הצצתי בסמארטפון לראות איך נגמר בוולפסבורג. הרטה ניצחה 2:3. אחלה כבשה שחורה. אחלה חמין.

היא משחקת בשמחה עם החברים שלה

אז תכירו חתולה ושלום תגידו לה

בקול חזק נשיר עם

הלו קיטי

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

ערן לוי ב"דה באזר"

"דה באזר" גם בפייסבוק 

הניצחון על קליבלנד (יומן אליפות של הניינרס)
כדורגל עכשיו

3 Comments

קפטן נמו 1 בנובמבר 2011

אכלנו אותה :)

matipool 2 בנובמבר 2011

יפה מאד ערן .
קצת מקנא על ישיבות בפאבים או בבתי קפה בפרנצלאוואר ברג וגם על אוכל אצל אברהמי .
הייתי בסה"כ פעם אחת בברלין ( לפני שנתיים ) ובמקרה יצא שהמלון היה בדיוק באמצע בין אלכסנדרפלאץ לפרנצלאוואר ברג . תפסנו מזג אויר מעולה ואחה"צ אחד יצאנו לשם רגלית . מקום מקסים ומדליק שבאמת עושה חשק לעבור לגור שם .
השיר הזה של גילברט או'סילבן מעורר בי זכרונות ילדות מוקדמים ( לאבא שלי ז"ל היה את התקליט הזה ) ומאז אני אוהב אותו .

לנית 3 בנובמבר 2011

מרוב שאתה כותב ואני קוראת אני כבר שוקלת ללכת למשחק כדורגל בברלין! מה דעתך? הבן שלי ישמח מאד….

Comments closed