בדרך למשחק חוזרים בזמן

אין מועדון כדורגל בלי סיפור, עכשיו הזמן של ברלינר אתלטיק קלוב

פתאום התפנה יום ראשון של סופשבוע, ואני יודע מה עושים כשמתפנה זמן בסוף השבוע. ויש משחקים לא רעים בעיר – אוניון נגד האנובר (אזלו הכרטיסים), הרטה 03 מול הרטה 06 בדרבי ברלינאי (רחוק מדי, בצפון הצפוני של העיר), מכבי ברלין מארחת את הורטורקל (ויש שחקן יהודי אחד בלבד במכבי, אבל 'יהודים נגד טורקים' הוא תמיד מצרך מבוקש בקרב מחרחרי מלחמה, אז אני לא שם). ויש את הדרבי של ברלין-ברנדנבורג, ברלינר אתלטיק מול באבלסברג.

מישהו בצעיף כחול ולבן של באבלסברג חוצה את הכביש, פונה ימינה, אחר כך שמאלה, עובר דרך פתח גדול בחומה, נעלם מאחוריה. הוא בטח בדרכו למשחק, ותמיד נחמד לגלות דרכים חדשות בברלין. לפעמים נדמה שכל מה שצריך הוא להביט ימינה ושמאלה, בעיניים פקוחות, העיר הזו לא מפסיקה להפתיע, בדיוק כמו עכשיו, עם הפארק הענק שנפרש לנגד העיניים מאחורי החומה.

img_5251

הבחור עם הצעיף נעלם מזמן, צעדיו מהירים, ואני מביט סביב, על הספסלים ושולחנות הפיקניק, על גבעת הדשא שמתרוממת באמצע הפארק, על הכתובת שחרוטה לאורך צידה הדרומי של החומה. חייב לחזור לכאן אחרי המשחק, להבין במה מדובר, זה לא מרגיש כמו עוד ריאה ירוקה, אחת מני רבות, יש משהו מיוחד במקום הזה.

הדרך לאצטדיון ריקה מאדם. חצי שעה לפני השריקה ואין תור ליד הקופות. ככה זה בליגה הרביעית, אי אפשר לדעת למה לצפות. אלפיים או חמש מאות, אף פעם לא ברור. ובאבלסברג זו לא עוד קבוצה בליגה הרביעית, לבטח מרתקת יותר מהמארחת שלה, לבטח רועשת יותר ביציעים. סצנות העידוד הקולניות של אוהדי הכדורגל בגרמניה שמורות לקבוצות עתירות מסורת שלא מכירות דרך אחרת, לא למועדונים קהילתיים שקיימים עבור השכונה. אבל כמו בכל פינה בעיר, גם לברלינר אתלטיק השקטה סיפור ייחודי בסצנת הספורט המקומית והארצית.

*

מועדון ברלינר אתלטיק הוקם ב-1907 בוודינג, השכונה בה החלה הרטה ברלין את דרכה. המועדון לבטח אינו צעיר, אך כשמו כן היה  – מועדון אתלטיקה, עם עניין מרכזי בריצה, מאוד מרכזי: המועדון יזם והפיק את מירוץ המרתון הראשון של ברלין. וזה היה מזמן, בימים של תקשורת בחיתוליה, אז מי זוכר. מחלקת הכדורגל שהוקמה ב-1908 מעולם לא היוותה בסיס כלשהו לגאווה המקומית או המקצועית ובילתה את שנותיה הארוכות, רובן ככולן, בליגות הנמוכות. לא משהו לכתוב עליו הביתה. אולי חוץ מהעבודה שב'פוסט שטדיון', אצטדיונה הביתי של הקבוצה, נערכו משחקי גמר אליפות גרמניה בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים.

ואז, ב-2004, הגיע השינוי הגדול עם האיחוד בין ברלינר אתלטיק ל-BSV  מיטֶה, בעצמו פיוז'ן בין שני מועדונים בעלי רקע אתני –BFC  גונייספור ופנרבחצ'ה ברלין. בן לילה הפך ברלינר אתלטיק למועדון בעל אוריינטציה גרמנית-טורקית, עם דגש חזק על הטורקיוּת שבו. כל כך טורקי שב-2006 חתם על שיתוף פעולה עם מועדון אנקרספור מה'סופרליג' הטורקית. השת"פ היה בעיקרו חד-כיווני, עם שחקני נוער שעברו להתחנך מקצועית באנקרה. גם בברלינר ידעו שאין להם מה להציע לקבוצה מהליגה הראשונה בטורקיה.

ההכנות לחגיגות תשעים ותשע שנות הקיום של ברלינר אתלטיק הובילו לקיום ישיבת הנהלה מיוחדת בה הוחלט על שינוי שם המועדון ל'ברלין אנקרהספור קולובו 07 (Berlin Ankaraspor Kulübü 07) ועל מינויו של אחמט גוקצ'ק, בנו של ראש עיריית אנקרה, לתפקיד יושב הראש. אפילו צבעי המועדון המקוריים הוחלפו לצבעי אנקרהספור, מאדום-לבן לכחול-לבן.

הקשרים ההדוקים עם מועדון הכדורגל הטורקי עשו את שלהם, וב-2007 ניצב מועדון נוסף על סף דלתו של ברלינר אתלטיק. SV ישיליורט, מועדון עירוני יריב בעל זיקה טורקית, סבל מבעיות כלכליות שאיימו על המשך קיומו וביקש להתמזג עם ברלינר, שחיכך ידיו בהנאה עם העלייה בפופולריות ובמזומנים לפני שנאלץ במהרה להסתגל למציאות חדשה: לקראת פתיחת עונת 2007/8 הודיע אנקרהספור במפתיע על ניתוק הקשרים הפיננסיים עם ברלינר אתלטיק. פתאום, בלי כסף ואופק כלכלי, נעלם האופק המקצועי. חברי סגל בכירים מיהרו לנטוש, שחקני הנוער הצליחו לנצח במאבק ההישרדות ולהינצל מירידה לליגה השישית. גם בעונת 2008/9 כשלה הקבוצה בנסיונות התייצבותה וניצלה מירידה במחזור האחרון של העונה.

רק ב-2009/10 באה המנוחה ליגע: ברלינר אתלטיק בנתה סגל יציב, סיימה במקום העשירי בטבלה וזכתה להישג המשמעותי הראשון בתולדות המועדון – זכיה בגביע ברלין עם נצחון 0:1 על דינמו BFC וכרטיס לסיבוב הראשון של הגביע הגרמני. גאוות המועדון עלתה לגבהים, אנשיו הבינו שאפשר להסתדר גם בלי הכסף של אנקרהספור והחליטו לעשות מעשה: ב-2011 שב המועדון לשמו ולצבעיו המקוריים – ברלינר אתלטיק קלוב 07, אדום ולבן. השיבה למקורות עשתה את שלה, גם אם בדרך-לא-דרך: האנזה רוסטוק II וטורגלובר SV, שסיימו בשני המקומות הראשונים, ויתרו על כרטיס העליה בשל בעיות כלכליות. ברלינר, השלישית בטבלה, קיבלה במתנה ולא היססה לקחת.

גביע ברלין השני מצא במהרה את מקומו בארון הגביעים של ברלינר אתלטיק (0:2 על SC  גאטוב). הגרלת הסיבוב הראשון של הגביע הגרמני זימנה לברלין את הופנהיים מהבונדסליגה. ליגה ראשונה מול ליגה רביעית, לא כוחות. לא כוחות?

מרכוס באבל, מאמן הופנהיים, לא האמין לרגע שכך תיראה שיבתו לברלין. בדצמבר 2011 עזב אותה בזעם אחרי שפוטר מתפקיד מאמן הרטה ברלין. לקראת פתיחת עונת 2011/12 חתם באבל בהופנהיים ושב לברלין למשחקו הרשמי הראשון על הקווים.

אין כמו פתיחת עונה מול קבוצה מהליגה הרביעית, חשב לבטח באבל, טוב לפרמיירה. שחקניו חשבו קצת אחרת. "לפעמים מודחים, זה קורה לא פעם במפעל הגביע, אבל הדרך בה שיחקה היום הקבוצה היתה מפחידה. היינו יכולים לספוג שערים נוספים", הכריז באבל ההמום, "אני המום וחסר מלים. הברלינאים אפילו לא התעלו על עצמם אלא השתוו אלינו בקלות רבה".

הופנהיים שבה הביתה עם 4:0 ובושה גדולה, ברלינר אתלטיק רשמה את הישג השיא בתולדות המועדון עם העפלה לסיבוב השני של הגביע הגרמני. וההפסד למינכן 1860 (3:0) בסיבוב השני כאב לא מעט, ואחרי נצחון על קבוצת בונדסליגה מתעורר החשק מול קבוצה מהליגה השניה, אבל כולם במועדון ידעו שהפרק הנוכחי יירשם בספרי ההיסטוריה על שמם.

*

היום בו ירדה הרטה ברלין לליגה השניה (פעמיים בשש העונות האחרונות) היה היום בו הפכה גרמניה למדינה היחידה באירופה (למיטב ידיעתי באותם ימים, אל תתפסו אותי במילה) בה אין לעיר הבירה נציגה בליגה הבכירה. בשנתיים האחרונות מבלים החבר'ה של פאל דרדאי דרך קבע בשיפולי צמרת הבונדסליגה, אנחנו והם קצת שכחנו מהימים ההם, גם אם היו די טובים והסתיימו באליפויות, רק על התואר התקשורתי "באיירן מינכן של הליגה השניה" היינו מוותרים.

אבל יש אתגר אחד אותו עדיין לא פיצחנו: מאז ההעפלה של פ.צ אוניון לבונדסליגה השניה אין נציגה לברלין בליגה השלישית. והיו וישנן קבוצות מרשימות בליגה השלישית – דינמו דרזדן, ארמיניה בילפלד, פ.צ מגדבורג והאנזה רוסטוק – ואף אחת מברלין. והפער המקצועי והכלכלי העצום בין הליגה הרביעית לשלישית מחריף את הצורך בנציגה ברלינאית בליגה השלישית, היחידה שעדיין לא נכבשה על ידנו.

שפורטפרויינדה לוטה, הקבוצה מהעיר הקטנטנה בנורדריין-וסטפאליה על חמישה עשר אלף תושביה, נמצאת שם אחרי שזכתה באליפות הרגיונליגה המערבית ובמשחקי הפלייאוף על העליה. ברלין, על מיליוני תושביה, היתה קרובה כל כך בעונה שעברה. השחקנים של ברלינר אתלטיק לא נתנו לשקט הזועק ביציעים ולניחוח המשכר של הקבבונים והסוקוק הנחים על הגריל הסמוך לעצור אותם, והם רצו כל הדרך לאליפות והפסידו אותה במחזור האחרון של העונה על חודו של שער לקבוצה מצביקאו, מהעיר שזכתה לפרסום עם פס הייצור שהביא לעולם את הטראבי ואת כריסטוף דאום והיום מביטה בעיניים כלות בקבוצה שלה מפסידה בלי הפסקה ושקועה עמוק בתחתית הליגה השלישית.

האוהדים של באבלסברג שרים מדי פעם, מנופפים בדגלים מדי פעם, ובאופן כללי שוקעים באווירת הקונצרטים שמשרה היציע המרכזי. האולטראס של ברלינר, עשרה גברים בשנות השלושים והארבעים לחייהם ובצעיפי אדום ולבן, מרימים את קולם אחרי עוד שריקה של השופט ה"אדיוט, תן להם את המשחק וזהו!" ולפני ביצוע קרנות עם קריאות Ecke, Ecke, Ecke! Tor, Tor,Tor! (קרן, קרן, קרן! שער, שער! שער!). חבורת ילדים שיושבת בסמוך ממשיכה עם הקריאות גם לאחר ביצוע בעיטות הקרן. עשר דקות מאוחר יותר פונה אליהם אחד האבות, בטורקית, וקורא להם להפסיק.

img_5208

שמונה מאות איש הגיעו למשחק, לפחות מאתיים נשים. צעירות, מבוגרות, אמהות וילדיהן. וכולם, נשים וגברים, שמחים ומוחאים כפיים אחרי כל שער של ברלינר אתלטיק, ובין לבין שבים לשיחות החולין תוך צפיה במשחק. את השער הראשון, חמש דקות אחרי שריקת הפתיחה, החמצתי בגלל התור למזנון, ותחושת ההחמצה פועמת בחזה לפני שהיא מפנה את דרכה למקומות פחות חשובים. ברלינר שולטת על הדשא, באבלסברג מציגה משחק מבולבל ללא תכלית. השער השני בדקה ה-65 של מירוסלב סלאבוב , 'רונאלדו' המקומי שאף עוסק בדוגמנות בשעות הפנאי, סוגר את העניין. אפילו אוהדי באבלסברג נאלמים דום, כבר לא מעודדים, עכשיו הם מרוכזים בשיחות חולין ובבירה.

שריקת הסיום שולחת את ברלינר למקום הרביעי, תרומה קטנה למשולש הצמרת הברלינאי, תיכף אחרי הרטה ברלין II ופ.צ ויקטוריה ברלין. ושלושתן רחוקות כל כך מקרל-צייס יינה, שניצבת בודדה בצמרת עם תשעה נצחונות ותיקו אחד בעשרה מחזורים ונראית לעת עתה יותר באיירנית מבאיירן. לפעמים אני תוהה אם יש לקבוצה שכונתית כמו ברלינר מקום בליגה השלישית המתפתחת, המושכת כמויות קהל עליהם יכולים ב'פוסט שטדיון' רק לחלום. ואני, מה לי ולתקציב המועדון, אני רוצה ברלינאית בליגה השלישית. אולי גם הם?

img_5218

*

השלט בכניסה המערבית לפארק מספר שפעם היה כאן בית סוהר שהקים פרידריך וילהלם הרביעי בשנות הארבעים של המאה התשע עשרה. 'בית הסוהר הפרוייסיאני לדוגמא מואביט' נחשב בזמנו למתקן כליאה מודרני בשל התאים האישיים בהם נכלאו האסירים בהשראת כלא פנטונוויל הלונדוני. במתקן נערך ההליך המשפטי הראשון בפרוסיה, בו הועמדו לדין כ-250 בדלנים פולנים ובראשם לודוויק מירוסלבסקי, ממפקדי נסיון ההפיכה הפולני נגד השלטון הפרוסי ב-1846.

עם איחוד גרמניה הראשון ב-1871 שימש בית הסוהר לכליאת סוציאל-דמוקרטים בפקודת הקנצלר אוטו פון-ביסמרק ומאוחר יותר גם קומוניסטים בשם רפובליקת ויימר. שלטון היטלר כלא מתנגדי משטר רבים במקום, הזכורים ביותר הם הקולונל קלאוס שנק פון שטאופנברג וקציני הוורמאכט שעמדו בראש קשר העשרים ביולי להפלת המשטר הנאצי. גם כוחות הברית מצאו שימוש במתקן בתום המלחמה לפני שנהרס בסוף שנות החמישים, הפך למגרש גרוטאות, אמור היה להישכח מזכרון ההיסטוריה עם החלטת העירייה לבנות מנהרת תחבורה מתחתיו ועבר הסבה לפארק בעקבות התגייסות תושבי השכונה לשמירה על ייחודו כאתר מורשת תרבותית.

img_5247

ואם תגיעו לברלין קרוב לוודאי שתעברו מתישהו בתחנה המרכזית של העיר, ברלין האופטבאנהוף. ובדרכה של הרכבת מערבה, אם תביטו החוצה אל מעבר לחלון, תראו חומה גדולה ליד הכביש הראשי. ואין זה אתר תיירותי, אין בו מדריכים וקבוצות, רק שלט קטן שמספר מה היה כאן פעם – ואצטדיון כדורגל של ברלינר אתלטיק קלוב, שתי דקות הליכה מהפארק, שבשנה הבאה יחגוג מאה ועשר שנות קיום. כולנו יודעים משהו על ברלין, לטוב ולרע היא חלק מאיתנו, אבל גם בעיר שנדמה שכולנו מכירים יש את ה-off track, ואם אפשר על הדרך לשלב אתר היסטורי אלטרנטיבי עם כדורגל – מי אמר "אני" ולא קיבל?

עד שתגיעו לכאן יש את ברלין שלי, ואת הילדה שלי שממתינה במקום אחר עד שאסיים, שמעדיפה 'מדגסקר' על פני משחק. ואפילו היא, שלא משתגעת על כדורגל, היתה שם פעם, ב'פוסט שטדיון', ועל הארון בחדרה, בין ינשופים צבעוניים לרפונזל, נחה מדבקה של ברלינר אתלטיק קלוב.

סיכום ג'איינטס רייבנס מהצד הסגול - שי אורן
מי כותב את ההיסטוריא?

11 Comments

YuvalR 18 באוקטובר 2016

נהדר כמו תמיד. תודה

אוֹרי אמיתי 18 באוקטובר 2016

מרתק, תודה.
ונשאלת השאלה: האם יש משׂחק כדורגל כה נידח, שגם אתה תאמר עליו – ״זה, זה יותר מדי בשבילי״?

ערן לוי 18 באוקטובר 2016

בתום המשחק יצאתי מהאצטדיון. במגרש הסמוך רצו שחקנים על הדשא. שאלתי שלושה אנשים שצפו במשחק, לא היה להם מושג מי משחק ומה הליגה. בדקתי באפליקציה, ליגה עשירית. רבע שעה, שלושה שערים. היו שחקנים עבי בשר, היו גם חסרי הבנה טכנית, אבל גם אחד עם שרירים ברגליים כמו של המקצוענים. טוב שהגעתי לרבע השעה האחרונה, 90 דקות היו עלולות להוציא את החשק.
3:11 בסיום.

גור אילני 18 באוקטובר 2016

ליגה עשירית? כמה עמוק זה עוד יורד?

והפוסט יפה!

ערן לוי 18 באוקטובר 2016

בברלין זה יורד עד לליגה ה-14.

ותודה!

פרלה 19 באוקטובר 2016

בדקתי האפליקציה ליגה עשירית. אמנם גרמניה אבל עדיין מדהים. מעשיר כתמיד.

עידו 19 באוקטובר 2016

נהדר! עושה חשק לכדורגל ואולי גם קצת לברלין..

Amir A 19 באוקטובר 2016

אני אוהב לקרוא את הפינה הזו שלך בדה באזר.

Matipool 19 באוקטובר 2016

גם אני . שונה ומיוחד .

יובל בלי כינוי 20 באוקטובר 2016

כרגיל מאתר תודה על הכתבה

אורי 26 באוקטובר 2016

ומי לקח היום בהפתעה את לוורקוזן, אם לא ״שפורטפרויינדה לוטה״ ?

Comments closed