ערב עגום בהמבורג

הקבוצה שמעולם לא נפרדה מהבונדסליגה מתקרבת לרגע, יותר מתמיד

ב-21 במאי 2005 עשיתי את הדרך מקופנהגן להמבורג, למשחק הבונדסליגה הראשון בחיי. שתי הקבוצות במשחק סיימו את העונה עוד לפני שריקת הפתיחה: המבורג במקום השמיני, רחוקה מצמרת או תחתית; בוכום במקום ה-16, מתחת לקו האדום, ומאחר שבעונת 2004/5 לא נערך פלייאוף ירידה – היורדת השלישית לליגה השניה.

שתי דקות לאחר שריקת הפתיחה נכנסתי לאצטדיון. חצי דקה עד למושב, עוד חצי דקה לשער היחיד במשחק. בוכום ירדה ליגה עם נצחון 0:1 בהמבורג משער של מומו דיאבנג הסנגלי בהופעתו האחרונה בהחלט בבונדסליגה. שארית המשחק, עניין של שמונים ושבע דקות, התנהלה בעצלתיים. שתי הקבוצות נראו כבעלות עניין מועט במשחק, האוהדים יצאו מזמן לחופשת הקיץ. המשחק הראשון שלי בבונדסליגה היה משעמם.

*

בסוף שנות השבעים עבר קווין קיגן להמבורג והותיר אותי, ילד בן עשר ואוהד ליברפול, בהלם מוחלט. מה המבורג מה, איך עוזבים את ליברפול של קלמנס וסונס, אלופת אירופה, ועוד לגרמניה?! אבל קיגן הוא קיגן, אליל נעוריי לפני שחלומותיי על יכולות כמו של קיגן התחלפו במציאות כמו של אבי ירושלמי. אז הפכתי להיות אוהד המבורג, לפחות כל עוד קיגן שם, ומעט לפני שהוא הגיע זכתה המבורג בגביע הגרמני ובגביע אירופה למחזיקות גביע, "אז בטח קורה שם משהו טוב, ואם קיגן בשטח – מותר לאהוב".

איפה קווין קיגן, איפה המבורג ההישגית, או לכל הפחות המשועממת. כבר שנים שהם מתחננים למעט שעמום, לעלות על בגד ים ולצאת לחופשה מוקדמת, הרבה לפני שהעונה מסתיימת, עם מקום בטוח באמצע הטבלה. ובשלוש השנים האחרונות היא נראית רע מתמיד, ופעמיים ברציפות נשארה בליגה בשיניים, רק דרך הפלייאוף, אבל תמיד היו במועדון אנשים שהאמינו שכסף יפתור את הבעיות.

כי משהו רקוב בהמבורג, כבר שנים שזה כך, והבוס הגדול דיטמר באיירסדורפר ממשיך להביא שחקנים בסכומי עתק – מאז נכנס לתפקידו ביולי 2004 הוציא למעלה מ-87 מיליון יורו על רכש – ולהחליט בעצמו על מושאי הרכישה, והוא לא מבין שזה לא עובד. והיו בהמבורג יותר מאמנים ומנהלים מקצועיים מאשר שקרים של דונלד טראמפ, ושום דבר לא עזר.

המבורג מעולם לא ירדה לליגה השניה, וכבר אמרו עליה לפני שלוש שנים ושנתיים ש"כמו שהיא נראית – הפעם היא תרד". והיא הצליחה לשרוד עוד עונה מפרכת בתחתית, ועוד אחת. והיא שומרת על עקביות, כי גם העונה היא נראית כמועמדת מרכזית לירידה, ועם שתי נקודות בשבעה מחזורים היא אירחה הערב (21.10) את איינטרכט פרנקפורט.

Bundesmania

*

אם לא הולך אז עד הסוף. המזל הרע של המבורג סידר לה שער עצמי של לואיס הולטבי והרחקה של דניס דיקמאייר. בצד השני ארגן המזל הטוב של פרנקפורט שער עצמי של וגו', שערים ראשונים של שאני טראשאי והריס ספרוביץ' ונצחון קל, אחד הקלים שהיו ויהיו לה העונה. אפילו טאלב טוואחה עלה על המגרש לשמונה דקות.

פערים עצומים בין שחקני המבורג, חוסר משמעת טקטית, אפס בעיטות למסגרת, וכשהיחיד שנראה כואב על המגרש הוא רנה אדלר לא היה להמבורג סיכוי. הולטבי נראה מעודד את השחקנים אחרי השער העצמי שלו בפנים שמסגירות חוסר אמונה, הכרטיס הצהוב השני וחסר האחריות של דיקמאייר סגר את הסיפור, עכשיו היתה זו שאלה של זמן.

והם הגיעו, השערים, ושניהם אחרי איבוד כדור של המבורג במרכז המגרש, פוזשן איום בהגנה ושני שערים בהתקפות מתפרצות שהותירו את טרשאי וספרוביץ בתוך הרחבה ומול אדלר, ושניהם שלחו את הכדור לרשת העליונה.

קשה לתאר את התחושות שמקננות בעצמות שחקן של קבוצה שרק מבקשת לא לספוג עוד שערים, לא להפוך הפסד מר לתבוסה, ועם התחושות האלו נאלצו שחקני המבורג לוותר על קישור והתקפה, לרדת לאחור ולשמור על השער, להזמין את שריקות הבוז מהיציעים ולדעת שאין ברירה. פרנקפורט לא ניסתה לפרוץ את ההגנה, התמסרה במרכז המגרש, את שלה הערב היא עשתה.

המאמן מרכוס גיסדול, במשחקו הביתי הראשון מאז נכנס לתפקיד ב-26 בספטמבר, הציג קבוצה עם יכולת מבישה – בלי תבנית משחק וסדר, בלי מחץ, בלי ריכוז. אלן חלילוביץ' הגדול, שסיפר כי האימונים בהמבורג קשים מאלה של ברצלונה, לא הצליח לרגע להתמודד עם הגנת פרנקפורט והוחלף בתום המחצית הראשונה. אולי הפסיק הבן של סיאד ליטול את תוסף המזון הקטאלוני, שכנראה מאפשר להישאר בכושר עילאי גם ללא "אימונים קשים".

הקבוצה שמעולם לא ירדה לליגה השניה נראית רע, ואם אינגולשטדט תצליח לסחוט תיקו מול בורוסיה דורטמונד תרד המבורג למקום האחרון בטבלה. אולי הם יצליחו להתאושש, לצבור נקודות פה ושם, אבל עם משחקים קרובים מול פ.צ קלן, בורוסיה דורטמונד והופנהיים קשה לשמור על אופטימיות. וגם למכבי ת"א יש חלק בעניין, והיא עשויה לטפס לצמרת הטבלה של עצמה, טבלת 'הקבוצה שמעולם לא ירדה ליגה', ולהפוך לדינוזאור שהמבורג לא תהיה עוד לעולם – אם תרד.

youtube id="4f-2MmeEuac" maxwidth="650"]

הליגה נפתחת - מזרח - 30 משפטים על 30 קבוצות (וגם החמישיות והימור שלי)
מסיבת אייטיז

7 Comments

ניינר / ווריור 22 באוקטובר 2016

איך הולטבי? אני מבין שאין לי מה להצטער שלא נשאר בטוטנהאם.

ערן לוי 22 באוקטובר 2016

אף לא לרגע, חלש מאוד

דורון (אחר) 22 באוקטובר 2016

לא אתנגד לכך שבשנה הבאה הדרבי של המבורג יתקיים בבונדסליגה 2

דורון (אחר) 22 באוקטובר 2016

כמובן שבשביל זה נצטרך שסט. פאולי ישארו בליגה השניה, מה שכרגע לא נראה מבטיח במיוחד :(

יוסי מהאבטיחים 22 באוקטובר 2016

תודה על הפוסט, ערן.
לפעמים ירידה לצורך עליה ושידוד מערכות טובה מעוד שנתיים של סמרטוטיאדה בתחתית הליגה הבכירה.
אין הרגשה מסריחה יותר לאוהד מלשמוע איל אוהדי קבוצה אחרת בונים עליך להתאוששות או סתם לוקחים כבאנקר 3 נקודות.

Matipool 23 באוקטובר 2016

מרגיש לי כאילו אני כתבתי את הפסקה על קיגן ( באמת כתבתי פעם דברים דומים בטור שכתבתי על האהבה שלי לליברפול לאתר האוהדים הישראלי של ליברפול שלא קיים יותר ) .
הוא היה אליל הכדורגל הראשון שלי בגיל 6-7 ביחד עם ההתאהבות בליברפול . השאיר גם אותי בהלם עם המעבר המטורף שלו . בעקבות המעבר , גם אני הפכתי לאוהד המבורג באותן שנים .
דרך אגב – דלגליש החליף אותו והם לא שיחקו ביחד .

מיכאל 23 באוקטובר 2016

בסוף דורטמונד סחטה תיקו מאינגולשטט……..ואף מילה על אלמוג כהן???? רספקט לבחור!
[אגב, גם פרופ' משה צימרמן הינו אוהד של המבורג, עד כמה שזכור לי]

Comments closed