נרוץ נרדוף נשיגה, מקום שני בליגה

הנצחון על פ.צ קלן

ביציאה מתחנת הרכבת עומדת אישה עם קופת צדקה ביד, משהו בשביל ילדים. והיא דוחסת לעשרים שניות את סיפור העמותה אבל היד כבר מזמן עמוק בכיס, מחפשת את הכסף הקטן שיעבור דרך החריץ אל תוך קופת המתכת. אחר כך, כשנעמוד בכניסה לאצטדיון האולימפי, היא שוב תתקרב לעברנו, ושוב תפצח בתקציר האירועים עליו חזרה לבטח עשרות פעמים בשעה האחרונה. סליחה, קשה לי לזכור את כל התורמים, הרבה אנשים הגיעו היום למשחק, בלבלו אותי. היא בטח לא היתה זוכרת אם היו מגיעים רק עשרים אלף איש למשחק, אז עם שישים אלף אין לאף אחד ציפיות בנושא.

כולם מהמרים היום על נצחון להרטה, ויודעים שפ.צ קלן קבוצה חזקה, יותר מתמיד בשנים האחרונות, ויש להם את אנתוני מודסט המפחיד ויונאס הקטור המדהים וגם טימו הורן לא רע, אבל יש משהו שונה העונה בהרטה, משהו שמרגיש אחרת. האנשים של ברלין לא מצליחים להעריך עד תום את התחושה, אפילו כשהרטה בפורמה של צמרת לאורך זמן הם לא ימלאו את האצטדיון אם האורחת אינה מגיעה ממינכן או דורטמונד, אבל יציעים מלאים בשישים אלף איש בולעים את הריקנות של המקומות שאינם מאויישים ומצליחים להשרות אווירה של משחק בית אמיתי.

 

האוהדים של פ.צ קלן מילאו כל מקום פנוי ביציע האורחים, ליד הלפיד האולימפי, והם לא מפסיקים לשיר, מלחמת המחנות נפתחה הרבה לפני שריקת הפתיחה. ואנחנו נפרדים לשלום מהחברים, ניפגש בהפסקה ליד הדוכן של הבירה, היום אנחנו וי.איי.פי.

אין תור בכניסה לאצטדיון, גם לא ביציע. הסדרנים נחמדים יותר, עם חליפות ועניבות וחצאיות עסקיות במקום ברדסים בצבע כתום זועק. הדיילות מפנות אותנו אל מקומותינו, ממש למטה, קרוב למסלול האתלטיקה. ואם היה להרטה אצדטיון נורמלי היינו יושבים מעל קו האורך של המגרש, הכי קרוב שאפשר, אבל שום דבר לא ישתנה באצטדיון האולימפי. 'דֶנְקמאלשוּץ' קוראים לזה בגרמנית, אנדרטה מוגנת.

ודאד איביסביץ' מבקיע ראשון, אחת אפס להרטה אחרי לחץ בלתי פוסק. מודסט לא מצליח להשתלט על כדורים, מרכז השדה של קלן מתפרק בכל פעם מחדש מול הלוחמנות של הברלינאים. אחוזי השליטה במשחק מתחילים לצמוח לצד של הרטה, עד להפסקה.

זה לא יימשך כך במחצית השניה, מזהיר יוהאנס, הם לא פראיירים, ואם ארבעים וחמש דקות הם לא למדו, הם בטח ילמדו בהפסקה. והשחקנים של קלן עולים למחצית השניה אחרים לגמרי, עם דם חדש בעיניים, ויושבים על השער הרטה עד שמשווים. אבל יש משהו שונה בהרטה העונה, ומה שהיה נכון לפני שריקת הפתיחה נכון גם בדקה ה-74. כדור גובה לרחבה, המחליף יוליאן שיבר עולה לשמיים ונוגח לאורך קו החמש, ניקלאס שטארק ממשיך בנגיחה משלו פנימה.

כשהשחקנים בכושר משחק, מקפידים על משמעת, נלחמים ולא מאבדים תקווה מגיע גם המזל, הוא תמיד הולך עם הטובים, ודקות לפני שריקת הסיום הוא נוחת במגרש בדמות שתי קורות ושער משווה שנפסל. השחקנים של קלן מקיפים את השופט, צורחים עליו, גם אלה של ברלין מצטרפים למהומה, דוחפים וצועקים. בסוף כולם חוזרים לאמצע, לעוד שלושים שניות של משחק לפני שייפתחו החגיגות.

Bundesmania

נרוץ נרדוף נשיגה, מקום שני בליגה. ולעת עתה, לפני שבאיירן עולה לשחק, גם בשוויון נקודות עם המקום הראשון. פעם היתה כאן אחת, בורוסיה דורטמונד, אבל עם שתי נקודות בשלושה משחקים אי אפשר להישאר קרובים להרטה. ובאייר לברקוזן מובסת בבית, והופנהיים מוכיחה עד כמה חשובה הדרך המקצועית ומטפסת למקום השלישי. אולי הבעיה היא בורוסיה דורטמונד, אולי בלעדיה מעניין יותר בצמרת הבונדסליגה.

בלאונג' יושב מרסליניו, שחקן העבר הברזילאי, אחד האהובים ששיחקו בהרטה ושהגיע לעיר למטרות קידום משחק הפרידה ממנו במרץ 2017. והוא מתראיין ל-Audi Talk, ולידו יושב אלאן הצעיר, המושאל מליברפול, ושניהם מדברים בפורטוגזית, לא יודעים גרמנית. מרסליניו נראה כמי שיצא הרגע משעתיים רצופות במכון השיזוף, עם עור שחום משחום ועם שיער בצבע בלונד שמסנוור בעיניים. בסוף חודש מרץ ייערך משחק פרידה ממרסיליניו, שבין השנים 2001-2006 עבר להרטה תמורת 7.5 מיליון יורו והיה לאחד משחקניה החשובים. הוא הביא יכולות טכניות שלא נראו קודם לכן בברלין, הוא לקח אחריות על בעיטות העונשין, הקרנות והפנדלים, הוא הבקיע שער ענק מול פרייבורג, בבעיטה מארבעים ושמונה מטרים:

חמש קומות ללאונג', וכולם מלאות באנשים שמסבים לשולחנות ישיבה ועמידה ואוכלים צלי בקר ונקניקיות עם תפוחי אדמה בשמנת, שלא עוצרים בקינוחים, אחר כך אספרסו עם סיגריה ביציע. כסאות מרופדים, מחלקה ראשונה של האצטדיון האולימפי, ספות שנחות בחוץ, מתחת לעמודי חימום, שלא יסבלו, חס וחלילה. מעלינו ישבו השחקנים המושבתים והפונקציונרים. למטה, ממש על הקווים, נחו האנשים שמנצלים את ההזדמנות לעסקים. ולמעלה, מעל כולם, המרפסת הגדולה.

אני מביט באצטדיון הריק, מרים עיניים למרפסת, ממש מתחת לשלט "נגד גזענות", ושומע את קולות מאה אלף הצופים שחוזים את ג'סי אוונס מרסק כל תיאוריה גזענית בחסות ממשלתית, את היטלר יושב במרפסת בשפם רוטט מזעם, קם והולך, לא יכול לשאת את הבושה. הדברים שעברו על גרמניה במאה וארבעים השנים האחרונות יכולות למלא היסטוריה בת מאות שנים של עמים אחרים. אחרי איחוד גרמניה, מלחמת העולם הראשונה, רפובליקת ויימר, נאצים וקומוניסטים אפשר להיזכר במה שהיה כאן פעם ולהבין שכל הגזענות שבעולם, גם זו שלעתים מרימה את ראשה בברלין, לא תצליח להשיב פרומיל ממה שהיה כאן פעם.

20161022_183249

מחוץ לאצטדיון מתרוצצים עשרות פועלי נקיון בסרבלים כתומים, אוספים שאריות של יותר משישים אלף איש. כבר אין לחץ על הרציפים, כולם נטשו זה מכבר. אפילו חוגגי הנצחון כבר לא כאן, ודוכני הבירה פועלים בהתאם ומתקפלים. שני אוהדים מנסים בשארית האנרציה לעורר את האנשים על הרציף בצעקות 'HA HO HE', אחרי עשר שניות גם הם מבינים ומוותרים, שבים לטלפונים, לבדוק מה קורה באליאנץ ארנה.

בבית קראתי שבאיירן ניצחה והשיבה את הפער מהרטה לשלוש נקודות. ואם סופסוף יגיע זמן ההפסד הראשון של לייפציג העונה תיוותר הרטה במקום השני בתום המחזור השמיני. אולי זה רק אני, ורוב חבריי מתעניינים בכדורגל גרמני כמו שאני מתעניין בליגה הסינית, אז הם לא יעמדו לצד אמירותיי – אבל יש משהו שונה בהרטה העונה.

וזו הפעם השלישית שאני כותב את המשפט הזה בפוסט הזה.

לוי, תירגע.

 

גזלנים
הליגה נפתחת - מערב- 30 משפטים על 30 קבוצות (וגם החמישיות והימור שלי)

4 Comments

no propaganda 23 באוקטובר 2016

נראה שהשנה 2 מקומות בליגת אלופות הם שם לקחת, ייתכן שהרטה תוכל לקבל אחד מהם אם תתמיד.

אוֹרי אמיתי 23 באוקטובר 2016

מעניין מה שאתה כותב על דחיסות ההיסטוריא הגרמנית. אולי זה בגלל שלפני האיחוד לא היה סיפור אחד לספר.

גיא זהר 23 באוקטובר 2016

מצוין. ולצערנו קבוצת הפלסטיק לא עוצרת.

יבגני 23 באוקטובר 2016

הייתי במשחק גם כן (לצערי לא בVIP, אז הסתפקתי בנקניקייה ובירה),
לדעתי השער השני של הרטה הגיע במקרה, הם די התפרקו אחרי השיוויון.
אבל נהניתי ממש והאוהדים של קלן היו גדולים.

Comments closed