עוד אלופה כזו ואבדנו (ובכל זאת, קדימה ק"ש!)

.

.

.

.

.

.

.

.

***

פוסט מאת ערן לוי

הערב, בפעם הראשונה בחיי, רציתי שמכבי ת"א תפסיד.

רציתי שתפסיד כי ידעתי שניצחון יביא עמו ראיונות מופרכים על מכבי שחוזרת לעצמה ועל כך שאליפות היא לא מילה גסה. כמה כבר אפשר לשמוע את היהירות של שחקנים שנפלה לידיהם מהדורת "חדשות הספורט" (העיתון ז"ל, לא התוכנית) משנות השבעים שסיפרה להם שפעם היו בבלומפילד ווינרים שלבשו צהוב?

כמו שהליגה הזו נראית, כדאי מאוד שהאלופה תהיה קרית שמונה ולא אף קבוצה אחרת.  הפועל ת"א מבולגנת, מכבי ת"א עלובה, בית"ר י-ם קבוצת תחתית ובאשדוד סובלים מברכיים מסויידות.  לפחות בחיפה לא חושבים שהם משהו שהם לא, ויהיו מאושרים עם פלייאוף עליון. זו אשמתו של רב"ש שהליגה חלשה כל כך? מה הוא אמור לעשות, לבקש מפיפ"א לשבץ אותו בליגה אירופית עם בארסה וריאל כי אין להן יריבות ראויות בליגות המקומיות?

דני נוימן הכין את הקרקע כשהודיע בדקה העשירית ובסגנונו הבוטה שאלי חכמון אוהב הצגות. זה תמיד משתלם לקטול: אם חכמון היה טוב אפשר היה לומר שהפעם הוא התעלה על עצמו, אבל חכמון חכם קטן הוא, ולכן יכול נוימן להמשיך ולפרק אותו לחתיכות אחרי הצהוב השני לסולארי על לטיפת כתף סבנית.

ובדיוק כמו בשבוע שעבר היה ברור שחצי שעה סבירה זה כל מה שמכבי ת"א מסוגלת לנפק.  איך נוימן (עוד פעם הוא) שכח עובדה מצערת זו כשבחר באנליזה מרתקת לסכם את כמעט-סיום השליש הראשון של המשחק: "עד הדקה העשרים ושבע – אם קרית שמונה תשכיל להשיג תיקו יהיה זה הישג מבחינתה".  תנו לו את הכוח, יום אחד הוא ינתח את המגמות המסתמנות בדקה השניה. תנו לו את הכוח, יום אחד הוא יהיה שגיא כהן.

אבל בשביל מה לדבר על נוימן, הרי אפשר לדבר על מכבי ת"א, אותה סחורה.

אז אולי נדבר על קרית שמונה.

אני חוזר בזמן אל 1998, עונת השרוכים, ונזכר בבית"ר ירושלים מנצחת את הפועל ב"ש בווסרמיל.  את המחצית הראשונה סיימה בית"ר בפיגור 2:0, עם השוער השלישי בשער אחרי פציעה של קורנפיין בדקה הראשונה, ועם עשרה שחקנים אחרי שיוסי אבוקסיס בעט ביוסי בניון. למחצית השניה הכניס קשטן החוצפן חלוץ במקום בלם, ובסיום היתה התוצאה 2:5.  לבית"ר.

אז היו שם פישונט והאמר, שאלואי וטרטיאק וניר סביליה, הערב היו שם אבו חצירא, רוצ'ט, גבאי ואזולאי. אז היו שם ווינרים שלא ויתרו על שום דקת משחק, הערב היו שם שחקנים ממוצעים ששקשקו מעצם המחשבה שעליהם לשחק חצי שעה בעשרה שחקנים מול (איזה פחד!!) מכבי ת"א. רב"ש ירד לטר"ש, הכניס שני בלמים במקום שני חלוצים ואיבד נקודה בדקה ה-89.  את זה אפשר לעשות גם עם שני חלוצים על הדשא.

אם פסימי הוא זה הרואה פרחים ומחפש את ארון הקבורה, ונוסטלגיה היא אויבו הגדול של ההווה, אני מעדיף להיזכר בערגה בעבר. אני בעד קרית שמונה, אפילו קיוויתי שהקבוצה שלי תפסיד לה, מה יותר מזה?  קיוויתי גם שלקרית שמונה יהיה ערך מוסף כלשהו מעבר לעשרים משחקים ללא הפסד. אליפות היסטורית ובלתי נשכחת תהיה לה. משחקים היסטוריים? בשביל זה יש את יו-טיוב:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

ערן לוי ב"דה באזר"

"דה באזר" בפייסבוק

*

לא יכולתם לשחק ככה קודם? סיכום המחזור ה-23
אלופה ראויה!

9 Comments

קורא אדוק 31 בינואר 2012

טור יפה אך לטענתי מאוד לא מדוייק בחלק האחרון שלו. ואני ממש ממש לא מסכים עם הכותרת.

משחקים היסטוריים/מרגשים חיפשת?

1)חזרה מפיגור מוקדם בסכנין בגשם מטורף,כאשר שלושה ימים לפני שיחקה בחצי גמר גביע הטוטו 120 דקות,כשגזל נפצע דקה 13 וללא שחקני הרכב משמעותיים לניצחון שלוש שתיים (מתי קבוצה כבשה שלושה שערים בדוחא תוך מחצית בלבד)

2)שלוש אפס על מכבי חיפה פשוט אלגנטי בקרית אליעזר כשמדקה 65 הקבוצה אשכרה הורידה הילוך ואף החמיצה פנדל

3)נצחון במשחק העונה על הפועל תל-אביב,אחד אפס קטן ומשמעותי שהראה את העוצמה הטקטית והמנטלית של הקבוצה (ע"ע האחד אפס של לאלה לפני שנתיים בקריית אליעזר שאוהדיפרשני הפועל תל אביב עוד מדברים עליו בלילות)

3) שתיים אחד על מכבי תל אביב בליגה (היה צריך לפחות ארבע או חמש אחד אם ראית את המשחק) כשמכבי הייתה בפיקציה השנתית שלה שהיא אוטוטו מפרקת את הליגה עם "הכוכבים הגדולים" ו"הצעירים המוכשרים".

לגבי המשחק היום,מכבי תל אביב בחוץ זה בעיניי עדיין המשחק הקשה בליגה,הקבוצה משחקת משחק שלישי תוך 8 ימים (גמר גביע הטוטו נגרר אף להארכה) וכאשר בדקה 65 נשארים בעשרה שחקנים אז מובן שהשחקנים יילכו קצת לאחור,אבל חוץ מכמה דקות אחרי ההרחקה ודקות הסיום (כאשר השחקנים היו מותשים) נראה לי דווקא ששחקני הקבוצה הפנימו (שוב) שהשד הצהוב לא נורא כל כך.

*זה יפה ונחמד להיות נוסטלגי אבל כמה אלופות התקפיות מרגשות היו בעשור האחרון? בטח לא חיפה של אלישע,או בית"ר בשנות גאיידמק. עולה לי לראש הפועל בדאבל של גוטמן וחיפה הגדולה של תחילת שנות ה-2000.
.

אמנם התקפית קרית שמונה לא כובשת הרבה אבל אם תראה את משחקיה בצורה מסודרת אני מבטיח לך שתהנה הנאה צרופה (רק בשבוע שעבר 4:0 קליל על רמה"ש שממוקמת בחלק העליון של הטבלה).

והייתי מעדיף בכלל לא לרשום את התגובה הזו (כי היא בערך המנחוס הכי גדול בעולם -:) ויש אפשרות שאשנא את עצמי בגלל שרשמתי אותה ) אבל קראתי בדה באזר מספר טוריםדעות שליליים לאחרונה על הקבוצה שהייתי חייב….

אין לי בעיה לקבל ביקורת על הקבוצה,אבל בחייאת,תראו יותר ממחצית המשחקים בשביל לגבש דעה

* אז זה "לא עוד אלופה כזו ואבדנו"-ולעניות דעתי הכותרת די מעליבה

נ.ב. no hard feelings! אני מאוד אוהב את הבלוג שלך בלי שם קשר

יואב 31 בינואר 2012

ערן,
אתה טועה.
משחק חלש שלה וסביר שלנו הוליד תיקו .הם אחלה.
לא חווית בעבר משחקי חוץ כאלה שאתה מגרד תוצאה בדרך לאליפות?
הם היו רחוקים כמה דקות מהצהרה מוחלטת.
אספר לך משהו, לא גדול כאן בשנים האחרונות. אין כאן מכבי שנות התשעים, נתניה ועוד 15 , ביתר של ארקדי וחיפה דורסנית .
הם משחקים קרוב, ההגנה והשוער נהדרים . הכל בסדר שם.

תומאס נוימן 31 בינואר 2012

נוטה להסכים עם ערן. מהמעט משחקים שראיתי של ק"ש, מדובר באלופה המשעממת והאפורה ביותר מאז הפועל תל-אביב בסוף שנות השמונים. הקבוצה מבקיעה רק 33 שערים ב-23 משחקים, ממוצע עלוב מאוד של 1.4 שערים למשחק. 5 קבוצות בליגה הבקיעו יותר ממנה, כולל סכנין ועכו, ונתניה הבקיעה אותה כמות.
עם כל הכבוד לסיפור הסינדרלה, זו אליפות אפורה המעידה על עליבותה של הליגה. אין מה להשוות בכלל עם בני יהודה ב-1990, סיפור סינדרלה אמיתי של קבוצה של שכונה, שלקחה אליפות וסחפה עם כדורגל מלהיב

דביר 31 בינואר 2012

בזמן האחרון יש טרנד לכתוב בשם תנועת ההשלמה אותם אוהדים של הקבוצות הגדולות שמבינים שזהו זה אמיתי… צבטנו… שרטנו… שפשפנו עיניים ועדין הקריה מובילה בהפרש עצום את הליגה…

אז מה נאמר ומה נגיד??!?!? שאפו להיסטוריה… אבל!!!

להגיד אני מפרגן לקרית שמונה אבל עוד עונה כזאת ואין כדורגל בישראל = זה לא לפרגן!!!

הופמן 31 בינואר 2012

אם לא אנחנו (כן, אני מאמין בנסים, בשביל זה אני פה למעשה), אז קרית שמונה.
מי שכותב שזו האלופה המשעממת ביותר לא ראה כמה מהאליפויות שלנו (מכבי חיפה). רק הסיפור מאחוריהם כבר מעניין יותר מהרבה אלופות אחרות. ורמת המשחק לא שונה משמעותית.

תומר חרוב 31 בינואר 2012

מסכים עם יואב והאחרים.
גם נורא לא הוגן לקחת משחק של בית"ר נגד קבוצה שירדה ליגה באותה עונה ולהשוות אותו למשחקים של קרית שמונה היום. מה בית"ר של אותה עונה עשתה במשחק העונה מול הפועל? ניצחה 1-0 קטן מול עשרה שחקנים ויעקוב הילל בשער בדקות האחרונות.
קרית שמונה קבוצה טובה מאוד. מניעה כדור יפה, מסודרת, יוצאת נהדר מהגנה להתקפה והכי חשוב- לא מפסידה. לא בדקתי את הנתונים אבל לא נראה לי שאחוזי ההצלחה שלה נמוכים מאלופות קודמות.
ועוד משהו, משדרים את קרית שמונה רק במשחקים נגד הקבוצות הטובות יותר מן הסתם. לכן כשרואים אותה במשחק חוץ בבלומפילד או במשחק עונה מול הפועל, אז נראה שהקבוצה משחקת בסגנון משעמם, אבל התוצאות מוכיחות אחרת.

תומאס נוימן 31 בינואר 2012

מרבית התוצאות שלה גם מול "הקטנות" הם 1-0. היוצא מן הכלל שהעיד על הכלל היה ה-4:0 על רמת השרון.

בשנה של עונת השרוכים בית"ר היתה הכל חוץ ממשעממת, והבקיעה הרבה גולים. גם אותו ניצחון 1-0 קטן מול הפועל היה משחק ברמה גבוהה (מצד שתי הקבוצות).

קרית שמונה, עם כל הפרגון, ושלא באשמתה, זוכה מן ההפקר – הליגה העלובה ביותר שהיתה כאן אי-פעם, תוצאה ישירה מנטישת כל שחקן בינוני ומעלה לאירופה (טוטו הכוכב האחרון שנשאר וגם הוא נוטש עכשיו).

שים את הקבוצה של בן שמעון בכל אחת מן העונות 1996-2010 (ואני בכוונה לא הולך רחוק יותר) – והיא קבוצת מרכז טבלה לכל היותר.

מי שאוהב קבוצות ש"לא מפסידות", ש"מניעות כדור יפה", שהן "מסודרות" – ודאי צריך לפרגן.

אני – קשה לי לפרגן לקבוצה שמבקיעה 33 שערים ב-23 משחקים. זה עלוב למדי, ואני די בטוח שלכל אלופה אחרת מהשנים האחרונות (לרבות מכבי חיפה האפורה של רוני לוי) היה קצב הבקעה גבוה בהרבה.

תומר חרוב 31 בינואר 2012

מצטער אבל כדורגל זה לא רק קצב הבקעה. חוץ מרמת השרון היא גם הביסה את חיפה וניצחה 3:2 את סכנין באחד המשחקים היותר טובים שהיו פה השנה.
הקבוצה של רב"ש יכולה לזכות באליפות ב2012 כי זו העונה שבה היא משחקת. גם היא התמודדה עם עזיבה של שחקנים והרבה יותר טוב מחיפה והפועל.
מצד אחד אתה אומר שהליגה חלשה אבל מצד שני הניצחונות דחוקים, זאת אומרת שהיא מתמודדת בליגה יותר שוויונית ממה שחיפה וביתר התמודדו.
אף אחד לא מכריח לפרגן אבל צריך להגיד את האמת. היו כבר אלופות ששיחקו כדורגל מלבב אף פחות מקרית שמונה אבל הן היו קבוצות גדולות שלצד הכדורגל המכוער שלהן, היה להם קהל שהפך את הניצחונות הלא משכנעים שלהן למרגשים. אליהם קל יותר להיטפל כי אין להם אוהדים שהופכים את המסע שלהם לססגוני.

טל 31 בינואר 2012

צריך להבדיל בין שני דברים שונים: קבוצה חזקה וקבוצה מרגשת (בכדורגל שלה, לא בסיפור).

כמובן שזה ענין של טעם, אבל לדעתי קרית שמונה היא קבוצה משעממת והגנתית. ולא רק בהשוואה לכדורגל מחו"ל, גם בהשוואה לאלופות עבר בישראל. מצד שני, אחוז צבירת הנקודות שלה מראה שגם בשנים קודמות היא הייתה נאבקת על אליפות (בהסתייגות אחת- ייתכן שבעונה יותר טובה של קבוצות הצמרת הקלאסיות, הקרב היה יותר צמוד כך שהיה על קרית שמונה יותר לחץ).
במובן הזה היא די מזכירה את הפועל חיפה של גוטמן (שבה שיחק בן שמעון), רק שלה אין כישרון ברמה של רוסו.

צריך גם לזכור שקרית שמונה הולכת לזכות באליפות פייר אנד סקוור. בלי קיזוז ובלי מתנות מאף אחד (מה שאתה לא יכול להגיד על קבוצות שהתקשורת תיארה כ"מרגשות").

Comments closed