ארלי דייז. early days. הימים המוקדמים האלה של ליגות אירופה יכולים ללמד אותנו דבר או שניים אבל לא פחות מכך עלולים להטעות אותנו בדבר או שניים. בטיס או ולנסיה לא יישארו מעל ריאל מדריד וברצלונה לאורך זמן, זה ברור. גם אם המשחק בין ולנסיה לבארסה היה טוב מאוד, ולנסיה תיפול בקרוב. אולי כבר בשבת בסביליה זה יתחיל. לעומת זאת בארסה וריאל ימריאו. הן לא יאבדו נקודות בבית וגם בחוץ זה יקרה להן פחות ופחות.
לעומת זאת יש באיטליה ליגה מסקרנת ומרגשת. אם ללה ליגה יש בארסה וריאל ואם לפרמיירליג יש מנצ'סטר א' ומנצ'סטר ב', ואם בבונדסליגה באיירן תשאיר בקרוב אבק לכולן, באיטליה התחושה היא שהכל פתוח. כבר אחרי שלושה מחזורים אין קבוצות עם מאזן מושלם. האלופה מילאן לא מנצחת שני משחקי בית ואוספת 2 נק' ב-3 מחזורים. אינטר נקודה אחריה, רומא בקאנטים. יובה לא מנצחת בבית החדש את בולוניה, נאפולי ניגפת מול החמורים המעופפים של קייבו. מכל מקום תיפתח הטובה, לסנסציה יש ריח העולה כמעט מכל משחק.
דווקא מתוך הבינוניות הזו של הסרייה A שהידרדרה בעונות האחרונות, דווקא מתוך העובדה שבאיטליה אין קבוצות על כיום, מתוך כל זה צמחה לה ליגה מרתקת ולא צפויה. אחוזי ההצלחה יותר הולמים את הימים שעוד היו מקבלים 2 נק' לניצחון עוד לפני הקפיטליזם הדורסני שנכנס לכדורגל והרג את התחרות.
למעשה כל משחק בסרייה A פתוח לכל תוצאה. גם אם מילאן, אינטר, יובה ורומא משחקות בבית מול צ'זנה, בולוניה, קליארי ואטאלנטה – הכל יכול לקרות. כי מה שנפלא בקבוצות האיטלקיות הוא שהכישרון מתחלק יפה בין הקבוצות. קחו למשל קבוצה קטנה כמו צ'זנה שמוצאת את עצמה עם סגל לא רע בכלל אחרי עבודה שקטה וטובה בקיץ.
יש הרבה כיף בקרבות המוחות הטקטיים של המאמנים, לא מעט דוגלים בשלישיה אחורית (נאפולי של מאצארי למשל), ולעתים יש תחושה של שחמט לא פחות מכדורגל. מאבק טקטי מסקרן. ויש עוד משהו: החלוץ האיטלקי. גאונים בסגנון פבריציו מיקולי ואנטוניו די נטאלה שכשאני רואה אותם עם אינטלגינציית משחק אינסופית, תחכום, ערמומיות, דיוק ומחץ נדירים תמיד יודעים איפה להיות ומה לעשות. בשביל זה אנחנו אוהבים כדורגל.
ואסיים בזהבי:
ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url
No Comments
יש משהו מנחם בעובדה שראניירי הולך לאינטר.
בעיקר למי שלא אוהד אינטר
מנחם לטווח הארוך.
ראניירי יודע מצויין ליצב קבוצות, ולשפר אותן. אבל אז הוא תוקע להן את הנשמה.
אם למוראטי יש שכל הוא משאיר אותו עד סוף מרץ תחילת אפריל ואז ממנה איזה קלוז'ר רציני.
חלילה וחס.
כפי שכבר הזכירו פעמים רבות-
אם הקפיטליזם הרס את הכדורגל האירופאי, איך זה שבארה"ב
יש תחרות בספורט המקצועני בכל הענפים?
אבל למה להתעסק עם זוטות : ).
ד"א- בכל מאמר או גילוי דעת המופיע מטעם פרשני הספורט אודות המצב בליגות הכדורגל מסתמנים בבירור הבעיות והפתרונות שדיברנו עליהם. האמיתות שלאוהדי ספורט לא נוח להתמודד:
– אין סיכוי לתחרות אמיתית.
– אין שום עניין תחרותי ברוב משחקי הליגה.
– ליגה צמודה יכולה גם להיות תחרות בין 2 קבוצות בלבד מול יתר הקבוצות.
– ככל שהעונה מתקדמת, כך היא נהיית יותר משעממת.
– הקבוצות הגדולות בשיטה הנוכחית לא מסתפקות בסיכויים מוגברים לזכייה או התמודדות על התואר, הן מחפשות להיות דומיננטיות בלי שתהיה אפשרות להתחרות איתן או לחשוב על אלטרנטיבות. כרגע, הפורמט תומך בשאיפות האלו ומחזק את בעלי האמצעים מעבר לכל פרופורציה(לעומת האחרות). למעשה, היריבות עם פחות כסף לא רק אנדרדוגים, הן כלל לא נתפשות כאיום או אפילו מרכיב של התחרות.
או שאתה קבוצת על או שאתה כלום. לא רק בספרד.
אמת זו שרירה וקיימת גם בבונדסליגה, במיוחד לקבוצה כמו וולפסבורג שהביאה הבלחה עונה אחת אבל נשארה כל העונות האחרות בלי שמץ של התעניינות או סיכוי למשהו משמעותי מכיוון שלא היו בעמדה להתמודד על המקום הראשון לאורך זמן.
האליפות הזו שלהם ואז של דורטמונד באופן פרדוקסלי רק חיזקו את המעמד הבינלאומי של באיירן מינכן כקבוצת על בליגה משתפרת ואטרקטיבית יותר, בניגוד למה שחשבו לפני עשור.
אז מה הפתרון? אי אפשר פלייאוף כי זה לא שייך לכדורגל.
גם הגבלות שכר וחקיקות כאלו ואחרות יעוררו אמריקניזציה של המשחק.
אולי נמשיך לדבר על זה, נפטור את עצמנו מהבעיות והם ייפתרו מעצמם.
רעיון מצויין! איך לא חשבנו על כך קודם?
מה הכוונה ב"אמריקניזציה של המשחק"? ולמה זה כל כך נורא? ספורט זה פחות או יותר הדבר היחיד שאמריקאים כמו שצריך. הליגות שלהם יותר שיוויוניות ומעניינות לא בשל ערכי הסוציאליזם אלא כי תחרות מעוררת עניין, עניין מביא קהל וקהל ומביא כסף.
אז למה לא לעשות תקרות שכר גם בכדורגל?
יובה אתמול שיחקה מעולה חצי שעה, כבשה שער, לא נתנה לבולוניה לעבור את החצי, וזהו. ההרחקה של ווצ'יניץ' לא תירוץ לכך, הפסיקו לשחק עוד לפני כן. שקונטה יתפטר!
מה שכן, ליבשטיינר בובה של שחקן.
אם בשנה שעברה היו חסרים לנו קשר שמאלי, קשר מרכזי, חלוץ שני, מגן ימני, מגן שמאלי ובלם נוסף. הרי שליכשטיינר ובראצלי שחזר לחיים פותרים את הבעיה של אגף ימין ומרכז ההגנה. פירלו, וידאל ונער הכדורים הם שידרוג על סיסוקו והברזילאי המטומטם, כך שגם שם יש שיפור, חלוץ, יש שדרוג מסויים. אבל אגף שמאל לא קיים. אני מת על פפה, אבל הוא לא יצירתי מספיק, ג'יאקריני הוא ננס חסר ריכוז, דה צ'ליה הוא סוג של פפה, גרוסו בן 87 (וגם לא בתוכניות בכלל), קייליני הוא בנזונה של מגן שמאלי, אבל אסור לו לכדרר, קראסיץ' עדיף כחלוץ, וקוואלריילה הוא פתרון מעניין אבל הוא לא תמיד יעיל שם. מה שאומר, שאם אלייה הוא פלופ, הלכה עוד עונה.
נו, שיהיה.
לא צפיתי במשחק אתמול, היה לי חבל על התוצאה, את הבית החדש היינו אמורים לחנוך עם כמה ניצחונות ברצף אבל לא נורא.
פירלו נורא מרגש ביובה, פשוט שחקן ענק, הצ'אבי שתמיד רציתי ומעולם לא היה לי.
דה צ'ליה לדעתי בסדר אבל הוא עושה שטויות של ילד, ההרחקה למשל מול פארמה.
לאגף שמאל אפשר גם לנסות את מרקיסיו, פחות ניידות אבל קצת יותר תחכום ושכל. פפה תמיד התאים יותר לאגף הימני, הוא קיצוני ימין ישן כזה, סגנון דייגו פוזר.
האמת, פפה כמגן שמאלי פה ושם, מול קבוצות נחותות על הנייר יכול להיות פתרון מעניין.
מרקיסיו בשמאל לא פותר שום בעיה, כי המהירות של יובה על הפנים במצב כזה.
דה צ'ליה עושה מלא שטויות, אבל זו בסה"כ העונה הראשונה שלנו שהוא מקבל באנקר בהרכב, זה יעבור או יחריף. ואז או שנפתרה בעיית המגן השמאלי, או שכמו שציינתי, הלכה העונה.
כל עוד ליובה אין אגף שמאל, ואתמול לא היה, קבוצות ישימו 3 שחקנים מול קראסיץ' בימין וימוטטו את המערך של יובה.
תומר, וידאל יכול להיות בובה של דבר ליד פירלו, לא אתעלף מתדהמה אם יחליף את מרקיסיו בהרכב מתישהו לתוך העונה. הוא קשוח בהרבה ממנו.
המצב בסיירה A קצת מזכיר לי את מה שעברה הבונדסליגה.
לאחר הנבחרות האדירות של שנות ה -80, תחילת ה -90 לא גדלו יורשים ראויים והכדורגל הגרמני שקע בתחילת שנות ה -2000 (הזכייה של באיירן ב -2001 היתה יותר מזל מאשר עליונות על היריבות).
הכדורגל הגרמני עבר רוויזה ובמקום סגנון שמזכיר קרב חפירות נולד כדורגל שמח ואין דוגמא טובה מדורטומונד העכשווית.
אולי דברים דומים יתרחשו גם עבור האיטלקים שבהחלט צריכים רענון לסגנון שמלווה אותם כמעט 20 שנה.
הליגה האיטלקית אולי מותחת, אבל הכדורגל, הכדורגל כל כך משעמם…
מה יש לו לזהבי הזה?
משחק בכורה בהרכב בליגה, 19 שניות וגול לחיבורים.
מזליסט…
למה רק בהפועל הוא היה מחכה לזמן פציעות ?
הליגה האיטלקית עוברת ישראליזציה, הכל רנדומלי..
וזה נדמה לי או שהוא אומר שמע ישראל אחרי הגול?
יש מצב שברצלונה וריאל סגרו דיל בינהן לאבד קצת נקודות למשך מס' מחזורים ולהשתיק את הביקורות נגדן וההתאגדות של שאר הקבוצות נגדן ? ..
יש
אריאל, זה היה בהחלט שמע ישראל, וחילוני מוחלט שכמוני, אם הייתי שם כזה גול אחרי 19 שניות, גם אני הייתי אומר שמע ישראל.
רפאל, לו אתה בעל תפקיד כלשהו באחת מקבוצות העל של אירופה, האם לא הייתי עושה כל שביכולתך על מנת להבטיח ניצחון בכל אחד ואחד מהמשחקים שהקבוצה משחקת?
אם התשובה היא כן, אז אתה בוודאי יכול להבין איך הקבוצות האלה מחפשות דומיננטיות מוחלטת בלי שתהיה אפשרות להתחרות איתן וכו'.
לא פה קבור הכלב…
ברור, לא בא בטענות לרצון והשאיפות התחרותיות/הישגיות של הקבוצות הגדולות. הבעיה היא במבנה ובתקנות שנותנים להם להגיע למצבים האלה של הגמוניה מוחלטת על חשבון האחרות.
זה אמור להיות ברור.
או הליגה…
מעולם לא רריתי קבוצה כל כך דומיננטית כמו וולנסיה במחצית הראשונה מול בארסה,פשוט הרגו אותם
ומרצרנו בצד מגן ימני נראה כאילו הוא שתה חצי בקבוק וויסקי לפני המשחק
ספרד,זו הליגה השנה
לפעמים אני באמת שלא מבין אותך, לוינטל
איך אפשר לומר על הליגה הגרמנית, שבחמש השנים האחרונות הוציאה 4 אלופות שונות (דורטמונד, באיירן, וולפסבורג, באיירן, שטוטגרט), "לא תחרותית"?
איך?
נכון, תמיד באיירן נמצאת בצמרת, אבל עדיין באיזו לידה אחרת תוכל למצוא תופעות מרעננות כמו הופנהיים או מיינץ?
אני חושב שהוא מתכוון לעונה הנוכחית. כרגע באיירן היא קבוצה מפחידה וככל הנראה תזכה באליפות.
מסכים עם לוינטל פה.
ייתכן ובאיירן הקבוצה הכי דומיננטית ביבשת(!!!), זה לא משהו שמודדים באמצעות כמות התארים לעומת גדולות מליגות אחרות- ברצלונה, יונייטד, אינטר וכו'.
העוצמה, הנוכחות והבלעדיות שלהם בגרמניה גדולים לא פחות מכל שם ענק אחר לעומת התחרות המקומית שלו.
נכון, בארסה ויונייטד לקחו יותר אליפויות בתקופה המקבילה של 5 העונות האחרונות- אולם באיזשהו מקום ( ריאלי או פחות ) יש להם אלטרנטיבות חזקות, אפילו כמה (לברצלונה כמובן יש רק את ריאל).
בבונדסליגה יש שמות חדשים ומפתיעים בצמרת מידי שנה כמעט, אבל נראה שאף אחד מהם לא מצליח להתמיד בקצב לאורך השנים. באיירן עדיין עושה מה שהיא רוצה בשוק השחקנים ובפועל היא רק מתחזקת בשנים שאחרי אובדן אליפות. כל צופי הבונדסליגה יודעים שמירוץ האליפות היה ועודנו תלוי אך ורק ביכולת החיבור של כוכבי באיירן.
הגיוון בשנים האחרונות בצמרת לא משנה את התופעה הזו.
פלייאוף כן היה. אבל אסור לדבר על פתרונות אז חבל על הזמן.