המשחק המרכזי – על ברבורים ופטישים

סוונזי של לאודרופ

תרשו לי לפתוח בטוקבק לפוסט הזה:

"לוינטל, מה לקחת? הליגות באיטליה וגרמניה נפתחו, יובה, באיירן, דורטמונד, יונייטד וצ'לסי שיחקו ועל מה בדיוק אתה כותב? מה אתה מזיין לנו את השכל על שתי קבוצות פח לא מעניינות? לא קורא אותך יותר."

***

המשחק שהכי סיקרן אותי אישית היום באמת היה המפגש בין סוונזי לווסטהאם. אין יותר קרב סגנונות מזה, מפגש פילוסופיות וניגוד אידיאלים.

בפינה הסגולה-תכולה ביג סאם השמנמן, לועס מסטיקים בגודל של פיל בעצבנות אינסופית עם עניבה שמנה ולוק מפלצתי.

בפינה הלבנה-שחורה מיכאל לאודרופ החתיך והאלגנטי, המתלבש בסטייל אבל ממש בסטייל, מקפיד על התסרוקת עם לוק מלא שיק שכאילו נקלח מז'ורנל במילאנו.

ומה שיפה בכל הסיפור הזה – אתה מסתכל על שני המאמנים ואתה רואה דרכם את שתי הקבוצות. האפרוריות של ווסטהאם מול שמחת החיים והיצירתיות של סוונזי. קשה להאמין שכותבים על שני המועדונים האלה שמסורתית הרבה שנים התפרסמו מהסיבות ההפוכות – ווסטהאם כחסידת הכדורגל הטכני ומלא ההשראה, וסוונזי כשילוב הצבעים שהיא לובשת. אבל זה התהפך בגלל המנג'רים והניהול.

ברנדן רוג'רס החדיר את עקרונות הכדורגל המסודר ומסוגנן לסוונזי, וזה עבד נהדר בעונה שעברה הטובה של סוונזי שתקעה יתד בפרמיירליג. לאודרופ הובא כדי להמשיך בקו הזה.

ווסטהאם הייתה מפורקצת ובצניחה אחרי ימי אברם גרנט והכדורגל החיובי שהוא דיבר עליו לתקשורת. אברם כל כך ייאש את הנהלת הפטישים, עד שהם בחרו למנות בליגת המשנה את המנג'ר שהכי מנוגד לדרך של ווסטהאם, הכל בשביל מטרה אחת – השורה התחתונה, הצלחות, תוצאות. ואכן אלרדייס העלה את ווסטהאם חזרה לפרמיירליג תוך עונה.

***

אני הרגשתי במובן מסוים שהמשחק בין סוונזי לווסטהאם הוא קרב ישיר על עתידה של הפרמיירליג. כיצד תיראה הליגה המופלאה הזו. כמובן שזו מחשבה מנופחת וחסרת בסיס – לא על משחק אחד ייקבע עתיד של ליגה שלמה, ובדרך כלל ממילא שני ניגודים, שני קצוות – גורמות להיווצרות של יצור כלאיים בתהליך דיאלקטי. אבל עזבו פילוסופיה של קאנט עכשיו כי אני קצת מסטול.

ובכל זאת: בעוד ביג סאם מייצג נאמנה את הגישה הישירה, הסתמכות אדירה על מצבים נייחים וכדורים ארוכים לרחבה, משחק פיזי, קשיחות, מרכז שדה צפוף, חונק ואגרסיבי, מחשבה תכליתית בלי השראה; לאודרופ – שרק כשאני אומר או כותב את השם הזה אני מיד נתקף שרעפים ומדמיין להטוטים שלו עם הכדור כפנטזיסט של ברצלונה וריאל מדריד – רוצה כדורגל עם ערך מוסף, כזה שמספ השראה.

שתי הגישות נהדרות ולגיטימיות, אם יודעים ליישם אותן נכון.

בשורה התחתונה: ניצחון מוחץ, סגנוני ותכליתי, 0:3 לסוונזי שמשלימה שני מחזורים עם 6 נקודות והפרש שערים 0:8. פשוט כיף לראות את הקבוצה הזו עם ארבעה ספרדים, הולנדי וכמה בריטים שמשתלבים נהדר בפילוסופיה. ניית'ן דאייר הנהדר (הוא פחות טוב מוולקוט?) ו-וויין ראוטלדג' התזזיתי והפעלתן (אחח, הייתי חייב לדחוף את שתי המילים הנושנות האלה. בעיסקת חבילה).

נדמה שהעתיד של הפרמיירליג ניצח. ניצחון סמלי. המגמה הבינלאומית של הליגה הזו נמצאת בתנופה שרק מתגברת. שבעה מנג'רים בליגה האנגלית הבכירה הם לא בריטים. וזה כמובן מוסיף עניין ובעיקר טעם שונה ודרך הסתכלות אחרת על המשחק.

הנה לאודרופ – הוא הביא הקיץ רכש מבריק. שלושה שחקנים טובים שעברו בליגה הספרדית ממנה הגיע (מאמן מאיורקה לפני שנה) – הבלם צ'יקו, הקשר ההתקפי ג'ונתן דה גוזמן ומעל כולם – מיצ'ו – קשר שמתחפש לחלוץ, טכני מאוד וחכם, שעושה תנועה נפלאה לעומק בלי כדור, בתזמון מושלם.

מיצ'ו (מיגל פרז קואסטה זה השם האמיתי שלו) סיים את העונה שעברה בראייו ואייקאנו כמלך השערים בליגה הספרדית מבין הקשרים (15 גולים). סוונזי רכשה אותו הקיץ ב-3.5 מיליון יורו בלבד! איזו מציאה. כבר עכשיו מיצ'ו הגבוה והאלגנטי, עם הרעמה המתנופפת, עומד על שלושה שערים (מוביל את הפרמיירליג) ושני בישולים. ועכשיו נוסף לחבורה הזו מוויילס גם חלוץ דרום קוריאני נהדר מסלטיק (קי סונג-יאונג).

וכמו שסוונזי נראית, למרות שהיא פגשה רק שתי יריבות נחותות בינתיים, היא זקוקה לאיתי שכטר בערך כמו שבנאדם זקוק לטחורים.

***

ולסיום, הנה פרט טריוויה קטן עליי: החיה האהובה עליי מילדות היא ברבור. יפה, אצילית, מצוחצחת, אלגנטית, נסיכה אמיתית.

סבתא שלי הייתה צלמת מדהימה, שצילמה תמונות בכל העולם (היא טיילה בלי סוף). היא הייתה מקרינה לי אותן בשקופיות בסלון ביתה, ותמיד כשראיתי ברבורים, מיד קפצתי בהתלהבות. הו הילדות שלי. לאן הלכת?

איזו וייז'ה נהייתי, אללה יוסתור.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

 

יומן האליפות (מחזור 1): קיץ בלי פדיחות!
ליגת שוקי ההון: נוחי דנקנר, מייקל ויק ואופניים

No Comments

עפר ויקסלבאום 26 באוגוסט 2012

לוינטל,
אתה מצטרף אל שלונסקי ואליי למועדון אוהדי סוואנזי בארץ?
נ.ב
ואף מילה על אנגל רנגל הנפלא?

סבתא אינגה הייתה אומרת 26 באוגוסט 2012

הצעירים האלה לא יודעים להעריך מזה ״צלמת מדהימה שצילמה תמונות בכל העולם והקרינה שיקופיות…״.
פעם היה צריך לסחוב מזוודות של ציוד, בעיקר עדשות כבדות וגדולות, וגם… פילמים!…
היה כבד. ולסבתא קשה. היה צריך להתחיל עם בחורים צעירים כדי שיסחבו את התיקים… קשה, קשה…
אבל התמונות יצאו באיכות שאפשר להקרין בשיקופיות!!! לא פלסטיק דיגיטלי.
אח, היו ימים…

חתיך הלאודרופ הזה. בכייף הייתי נותנת לו לסחוב לי ת׳תיק…

בני תבורי 26 באוגוסט 2012

איך, איך אפשר פוסט בלי לטנף קצת את אברם, אפילו בשער השלושת רבעי עצמי הוא אשם…

איציק 26 באוגוסט 2012

זה הפך מתחביב למקצוע אצל חלק מהאנשים, הוא הרי אף פעם לא היה שחקן כדורגל, מדגיש אחד מהם כל הזמן. שוכחים שהוא עשה גם דברים יפים, ולא, לא בגלל שאחרים הרימו לו להנחתה. הוא אף פעם לא היה שחקן כדורעף.

יואב בורוביץ' 26 באוגוסט 2012

וחוץ מזה- פוסט יפהפה.

עומר 26 באוגוסט 2012

התהליך הדיאלקטי המדובר הוא מושג הלקוח מהפילוסופיה של הגל, לא של קאנט.

אביתר 26 באוגוסט 2012

עומר, אתה גאון

חיימון 26 באוגוסט 2012

עומר – אתה לא רואה שהבנאדם לא בדיוק מרוכז (אם להיות עדין)..
לוינטל – אני לא יודע מה לקחת אבל לקרוא את הטור שלך היה בלי לנשום , ב 16.3 שניות – מסחרר. נהניתי. שבוע טוב!
אגב – לסוואנסי הייתה התקפה אתמול שכללה 43(!) מסירות על פני יותר משתי דקות. ובק.פ.ר ממשיכים לרכוש שחקנים כדי להיראות יותר טוב…

עמית 26 באוגוסט 2012

רציתי רק להגיד תודה. שיש עוד כתבים כמוך, שיש כתבות לא רק על בארסה וריאל וכל אוהבי הפוזות למיניהם. אתמול ראיתי 90 דקות של משחק יפה, בין שתי קבוצות "תחתית", שאני יודע שגם אם אני אחבר את כל רגעי השיא של ליגת העל בסוף העונה, זה לא יגיע לרבע מהיופי שהיה אתמול. התנסחתי קצת מוזר, אולי בגלל שגם אני קצת מסטול- אבל שאפו, לוינטל!

איציק 26 באוגוסט 2012

לונטל, אל תישכח, כל ברבור מתחיל כברוזון מכוער. צריך הרבה עבודה וסבלנות כדי להפוך לברבור אציל. למי שאין סבלנות וכל שנה הוא הורס ומתחיל מחדש מעולם לא יהיה ברבור אמיתי. רואים את זה בכל העולם, יוניטד, ברצלונה, ספרס, אפילו מכבי חיפה. אהבתי
מעניין אם גם צ'יקובסקי אהב כדורגל :-) ובמיוחד את סוונזי.

ניינר 26 באוגוסט 2012

ומילה טובה גם לרוברטו מרטינז ו-ויגאן. ספרס כאלו אידיוטים שלא החתימו אותו במקום את הבואש

ארז (דא יונג) 26 באוגוסט 2012

טור מצויין ללא ברבורים מיותרים (א. מלר)

מרסיסיידר 26 באוגוסט 2012

תודה רבה. נהניתי לקרוא. תמשיך לכתוב על דברים מעניינים ולא ללעוס כמו כולם את אותם סופרלטיבים ומוטיבים חוזרים(כאנטיתזה לטוקבק שבפתיחה).

ספי 26 באוגוסט 2012

אם דה באזר יעזרו לאתר את ה"מאמן הסודי" שכתב את הכתבה הבאה זה יהיה נהדר.

http://www.calcalist.co.il/sport/articles/0,7340,L-3580999,00.html

ולמה הוא נשאר סודי לעזאזל?
גורם לי לחשוב שהוא כמו הילד החכם של הכיתה,מתבייש לענות השאלה של המורה כדי לא לחשוף את הטיפשים שמקיפים אותו.

D! בארץ הקודש 26 באוגוסט 2012

לוינטל – עם פוסטים כאילו אני לא בטוח למי התגעגעתי יותר, ללליגות או לך?!

יונתן 26 באוגוסט 2012

כתבה ענקית, אני עוקב אחריהם כבר 3 שנים ושמחתי לקרוא את זה :)
הדבר היחידי שבאמת חסר לי בכתבה הזאת זה מילה טובה על סקוט סינקלייר הנהדר שאני מעריץ ושהיה לו חלק אדיר בהצלחה של הקבוצה בשנים האחרונות :)
נ.ב.
בקשר למיצ'ו, לא רק שאני מסכים איתך שהוא רכש אדיר אלא יותר מזה, בהתחשב במחיר הוא הרכש הטוב ביותר שנעשה השנה לטעמי, ביחד עם כריסטיאן רודריגז שעבר מפורטו לאתלטיקו בחינם.

Comments closed