כשהאדמה רעדה – פוסט אורח מצמרר מאת דנידין, תושב סנטיאגו דה צ’ילה

הבנתי למה קוראים לזה גם רעש אדמה ולא רק רעידת אדמה. מה שמפחיד באמת זה הרעש, קול ייחודי, האדמה שואגת אבל במין קול עמוק ומפחיד קול שמגיע מעומק האדמה, קול מהגיהינום. ואל הקול הזה מתווספים מאות אלפי בתים שמתפקעים מהלחץ שמופעל עליהם ועוד מיליוני אנשים שמשקשקים מפחד.

תודה רבה שעדיין לא הגיע תורנו להסתלק מעל פני האדמה הזאת ונשארנו לבוקר שאחרי….

שתי דקות של רעש ועוד כמה אירועי צונאמי משאירים חורבן שפשוט לא נתפס וזה במדינה שמתכוננת לאירועים כאלו מדינה שהבתים בה מחזיקים גבהים כאלו של מר ריכטר. אלף איש מתו (500 כבר זוהו), נזק של כמה מיליארדים ואיזה מסכנים האלפים שנשארו בלי בית.

כבר בבוקר שאחרי כולם תולים את דגלי המדינה על הבתים ועל הרכבים ומתחיל המאמץ האמיתי. אל צ'ופטה סואזו מבקיע ביום ראשון במשחק של סרגוסה נגד חטאפה וחושף למצלמות חולצה עם הכיתוב פוארסה צ'ילה. משם רגשות הסולידאריות והלאומיות גואים ומכל עבר מתחילים לאסוף ציוד ואוכל, בכל סופר מרקט יש ארגזים שבהם אנשים שמים מצרכים וציוד כתרומה.

בסוף שבוע הזה נערך הטלתון (הגרסה הצ'יליאנית והמוצלחת לשירותרום). כל שנה יש תחביב צ'יליאני של התרמה לטלתון (בשנים "רגילות" זה למען נכים) והמטרה כל שנה לעבור את סכום ההתרמה של השנה הקודמת. הפעם ההתרמה הייתה למען נפגעי הרעש. זה סופשבוע מטורף, שידור מסביב לשעון של כל תחנות הטלביזיה הפתוחות, כל סניפי בנקו דה צ'ילה פתוחים למשך 48 שעות רצוף כדי לאפשר לאנשים להפקיד כסף, תעשיינים תורמים עשרות אלפי דולרים, עניים תורמים מאות פסוס, אנשים תורמים דברים למכירה פומבית (מכרו חולצה של בקהאם חתומה, חולצה של מאנ יו חתומה על ידי כל הסגל) כל 32 קבוצות הכדורגל המקצועיות תרמו סכום יפה ביחד, אפילו פיפ"א תרמה כמה עשרות אלפי דולרים וכו' וכו' הציבו יעד של 30 מיליון דולר הגיעו לסכום של 60 מיליון, זה אולי לא נשמע כל כך הרבה אבל בשביל מדינה לא עשירה במיוחד זה המון כסף, לשם השוואה הגרינגוס אספו פחות כסף במסע ההתרמה להאיטי….

באותו יום גם הליגה הספרדית נותנת תמיכה יוצאת דופן, כל המשחקים נפתחים בדקת דומיה, אלמריה עולה למשחק עם חולצות פוארסה צ'ילה במקום הספונסר הקבוע ואוריינה דופק גולאסו במשחק של חרס וחושף עוד חולצה, מחוות קטנות אך בעלות המון משמעות ברגעים האלו. לקינוח הם קיבלו הגרלה בגביע דיוויס נגד נבחרת שלא יודעת מה זה מגרשי חימר…

ולמרות הכל נזקים כאלו לוקח זמן לתקן, כשמסתובבים בעיר מבינים עד כמה עמוקה הפגיעה, זה שיקום של שנה שנתיים ואחר כך מחכים עוד 20 שנה ומגיע עוד רעש כזה ממעמקי האדמה.

אפריקה זה כאן
לחץ

No Comments

שלו, רומא 9 במרץ 2010

ברביעי ביוני 2009, רעדה אדמת איטליה, באזור אברוצו בסביבות 3:30 לפנות בוקר עפ"י סולם ריכטר זה היה 6.2, אני לא יודע כמה אנשים מבינים מה זה אומר, אבל ברומא כ 100 ק"מ ממוקד הרעש זה הורגש כאילו משהו מאוד לחוץ מעיר את הבית לשמירה. מין ניעור כזה של בניין שלם. אני גר בקומה תחתונה של בניין בינוני בגובהו, בקומות העליונות הרעש מורגש יותר. משך הרעש נראה נצח, כשבאמת הוא לא היה יותר מעשרות שניות בודדות, אתה מתעורר והאדמה רועדת, ואין מחסה. ואז האדמה נרגעת ומתחיל הבלגן, ראשית מתחילים הטלפונים מהארץ, ותאור ההרגשה לכל ערוץ תקשורת. ואז בטלוויזיה מתגלה מימדי ההרס.
ומאז כל רעידת אדמה היא בהשוואה, וזאת של צ'ילה, מאמא מיה, 8.8 בסולם ריכטר. פחד אלוהים.

ניר 9 במרץ 2010

אחלה פוסט.

דנידין 9 במרץ 2010

שלו, מה שמדהים בעוצמה הזאת זה שהרגישו את הרעש 600 ק"מ מדרום למוקד ו 1200 ק"מ מצפון למוקד…1800 ק"מ, פשוט לא נתפס.
ותראו את זה, הנהר נעלם מתחת לאדמה:
http://www.cnnchile.com/salud-medio-ambiente/2010/03/05/el-terremoto-seco-las-siete-tazas/

בני תבורי 9 במרץ 2010

דנידין,
בשנת 82' חוויתי סופת הוריקן קשה בהוואי. כשאני קורה את התיאורים שלך אני מבין שבסך הכל הייתי בקייטנה של ארגון אמהות עובדות…אמנם הסופה "שלי" נמשכה כמעט יממה, אבל נראה לי שהייתי מעדיף לחוות אותה שוב ולא להקלע לרעש אדמה כפי שתיארת בצורה כל כך מוחשית. אולי בגלל שאנחנו חיים במקום שיודע זוועות ואסונות, או אולי בגלל האופי שלי, אני מפתח הזדהות כמעט אוטומטית עם כל מי שחווה אסון שכזה, אם בשל מעשי ידי אדם או הטבע. מקווה שהמשך שהותך שם תהיה נעימה יותר, למרות האסון אני מתכוון להגיע מתישהו בעתיד ולטייל בצ'ילה שלפי סיפורים ששמעתי היא מקום מדהים ביופיו.

סילביה פלאת' 9 במרץ 2010

טקסט יפה מאד ומעשיר

דנידין 9 במרץ 2010

תודה, מה שמדהים בעוצמה הזאת זה שהרגישו את הרעש 600 ק”מ מדרום למוקד ו 1200 ק”מ מצפון למוקד…1800 ק”מ, פשוט לא נתפס.
ותראו את זה, הנהר נעלם מתחת לאדמה:
http://www.cnnchile.com/salud-medio-ambiente/2010/03/05/el-terremoto-seco-las-siete-tazas/

דנידין 9 במרץ 2010

תודה, בין הוריקן לרעש אדמה, מממממ….. מעדיף לא לחשוב על זה

אביאל 9 במרץ 2010

פוסט מעולה.

lewinthal 9 במרץ 2010

יש משהו מעורר השתאות באסונות טבע. פתאום האדם מרגיש חסר אונים ויכולת. במשך כל השנה האדם חושב שהוא החזק שבמין החי, האדון של כדור הארץ, שבמחי החלטה יכול לעשות כמהעט מה שהוא רוצה. ואז מגיע צונמי/רעש אדמה/הוריקן שמראה לאדם כמה הוא עדיין אפסי ואימפוטנט מול איתני הטבע.
זה מצמרר אבל זו תזכורת חשובה שאנחנו לא אלוהים ושיש לנו עוד הרבה מה ללמוד.

שלו, רומא 9 במרץ 2010

דני דין – מש שמדהים אותי, ועד כמה שאני יודע ההבדל בין 8.8 ל6.6 הוא בערך פי 9, ואצלנו המיטה החליקה בחדר כמו על קרח, היו סדקים בקירות והכל רעד כמו ניעור טוב. אצלכם זה נראה לי כמו טלטול שב"כי. ובטח נמשך לנצח

lewinthal 9 במרץ 2010

אהבתי את המלחמה "למי היה יותר כואב, יותר גדול, יותר רועש" :)

Comments closed