תחרות רובינשטיין (היום ה-14): מחשבות על הפינאלה

יומן תחרות רובינשטיין: השקט שלפני הסערה. מחשבות לקראת הגמר

ארתור רובינשטיין

ואולי תחרות הפסנתר הזו מזכירה 'קרב עשרה' יותר מכל ענף ספורט אחר: אתה צריך להרשים, להראות גיוון וורסטיליות ולהצטיין בתחומים שונים – נגינה לבד ברסיטל, השתלבות בהרכב קאמרי ולצד תזמורת. להוכיח את עצמך כמלך הפסנתר, כאמן שלם, ששולט בכל. שמתמודד עם הכל. שאין לו חולשות בולטות.

היום 24 במאי היה היום היחיד בין 11-26 במאי בו יש מנוחה מהתחרות. זה השקט שלפני הסערה. כי הערב ומחר יעלו 6 הפיינליסטים לרגע ההפומפוזי ביתור בתחרות – שלב נגינת הקונצ'רטו הרומנטי. נשמע אותם מתמודדים עם תזמורת ויצירות כבירות של ברהמס, צ'ייקובסקי, פרוקופייב, רחמנינוב ושופן. זה מבחן חשוב שמותיר את הטעם הסופי על התחרות. הוא גם הכי קשה כי זה הסוף – אחרי שתשו הכוחות וכבר כל מתחרה 3 וחצי שעות נטו, והנה עכשיו הוא  צריך להתמודד עם דרישות טכניות, מוסיקליות ותיאום עם תזמורת. יהיה פיצוץ, אולי יהיו התרסקויות מה שבטוח – משעמם לא יהיה…

הנה החלק השלישי העצום עם הסולו לצ'לו מתוך הקונצ'רטו השני של ברהמס שהוא בעצם סימפוניה לפסנתר. צ'ליבידקה מנצח, בארנבוים על הפסנתר:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 מהו פסנתר? כלב. יש בו נשמה ענקית, הוא יודע להחזיר לך אהבה אם רק תדע לשלוט בו בצורה מושלמת. לדעת מתי לתת לו מקל ומתי גזר. כשצריך – לשחרר אותו לחופשי, לפנק  ולפתוח צליל גדול כשצריך, וכשצריך – להחזיק אותו קצר, סגור, להפגין עליונות עליו. להציב לו גבולות. תאלף את הפסנתר והוא יכבוש את ליבך. לא תאמין כמה אהבה הוא יחזיר לך, כמה שהקהל ייפול לרגליך. 

אני זוכר בגמר תחרות הריקוד על הקרח באולימפיאדה האחרונה בוונקובר הייתה שערורייה לא קטנה: יבגני פלושנקו הרוסי שאני מטורף עליו וסוגד לאדמה שהוא דורך עליה, זכה רק במקום השני. האמריקאי ג'ייסון ליזאק קיבל את הזהב. עם כל אהדתי לפלושנקו לא אהבתי את הטרוניה שלו: הוא טען שהעובדה שהוא מבצע קוודרופל (קפיצה בדרגת הטכניקה הכי גבוהה – עם ארבעה סיבובים באוויר), בעוד ליזאק לא מסוגל טכנית ואתלטית לבצע אותה – הייתה אמורה להעניק לו את הזהב. והרי לא מדובר בתחרות להטוטנות, יבגני, אלא בתחרות ריקוד.

אותו דבר עם הפסנתר: טכניקה מרהיבה נטולת כל נשמה וחסרת ערך מוסיקלי שיש הרבה במהלך התחרות – היא מרשימה רק הדיוטות, את החלק בקהל שלא מבין במוסיקה ולא מכיר ולא מאזין לפסנתרנים בשיגרת חייו. לכן החלק הזה בקהל לא יודע להיזהר ואוטומטית נופל למלכודת הזו של הדפיקות על הפסנתר. באופן טבעי ומקומם, זה אותו חלק בקהל שיגיד לך על מתחרה ש"הוא עייף אותי" ו"השתעממתי" כשמתחרה ינגן פיוט שמיימי כמו מאזורקה של שופן.

הנה חלק איטי קסום לדוגמה – שיר העם הרוסי שכתב רחמנינוב בחלק השני בקונצ'רטו השני. חליל הצד והקלרינט בשילוב הפסנתר מייצרים את אחד מרגעי הפיוט היפים ביותר שנכתבו בקונצ'רטי (אבל גוד דאם! יש כל כך הרבה כאלה): 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

מה שעודד אותי בימים ראשון ושני בהיכל התרבות זה לראות לא מעט חבר'ה צעירים שהגיעו. מעניין שככל שהשלבים בתחרות מתקדמים כך רואים יותר צעירים. חובבי מוסיקה ונרקומנים של תחרות. כמוני. כי באמת הדבר הכי קשה אצל חובבי מוסיקה קלאסית צעירים כמוני זה החתיאריאדה הזו. אתה מוקף כל הזמן על ידי חבר'ה עם קוצבי לב וצנצנות לכדורים בכל מיני צבעים. שרק יהיו בריאים וישרדו את הקונצרט, אתה תמיד מתפלל. מצד שני – מה יותר נפלא ורומנטי מלמות אל מול תזמורת שמנגנת לכבודך את סימפוניית 'התחייה' של מאהלר.

 אני מקווה לראות חבר'ה צעירים גם הערב ומחר כשהדרמה תגיע לשיאה. ובואו נקווה ונאמין ביושרה ובטעם של השופטים.

לסיום – יולאנה אבדייבה, זוכת תחרות שופן האחרונה, בחלק השני מהקונצ'רטו הראשון של שופן (שטריפונוב ינגן ביום חמישי):

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

רפלקס הקאה
ראשון מורידה עכשיו את ההפרש ל-16. אני מזיע (טל בן יהודה)

No Comments

מארק בלינדר 25 במאי 2011

ההתנהגות של פלושנקו הייתה גועלית ממש ולמרות זאת קשה לי לחשוב על מחליק טוב ממנו ב20 השנה האחרונים (למרות שאני יכול לחשוב על אחד מלהיב ממנ ודווקא צרפתי). בזמנו לא חשבתי שאראה מישהו טוב מיאגודין.

לוינטל 25 במאי 2011

אחחח יאגודין האגדי.
יש את בריאן ז'ובר הצרפתי הווירטואוז אך הבלתי יציב ואת סטפן לאמבייל השווייצרי שלצד ליזאק איימו קצת על פלושנקו. אבל כשפלושנקו בשיאו אף אחד לא יכול היה לדגדג אותו. אני מת עליו.

קוביכאבלמייקר (אורי המקורי) 25 במאי 2011

יש משהו מרשים מאוד בגודל של לייזאצ'ק על הקרח. כל פעם שהוא עולה לקפיצה אני מפקפק ביכולת של אדם בגודל שלו להחליק ככה. הציפיה הזאת להתרסקות והאכזבה בכל פעם שהוא נוחת בצורה מושלמת הופכת אותו בעיני לסוג של תופעת טבע. הוא מחליק נקי וטכני מאין כמוהו. אממה, הניקיון שלו מחפה על העובדה שהוא מחליק לא מרגש ובעיקר לא אמיץ. רובוט כזה. רובוטים לא עושים לי עור ברווז. הוא היה צריך להפסיד פשוט כי הוא מחליק פחות טוב. ובמקרה אחר, אני תמיד אעדיף את הפוטנציאל הלא ממומש של וויר על המצליחנות של לייזאצ'ק. מזכיר לי שאחד הספורטאים האהובים עליי בזמנו היה אטו בולדון. או בקיצור, אל תתאכזב כשטריפונוב יקבל את המקום השני.

יוני 25 במאי 2011

הכנר מתן גבעול נפטר
http://www.news-israel.net/Article.asp?Code=26294

לוינטל 25 במאי 2011

כן, התאבד. עצוב מאוד. בחור מוכשר וטוב

יוני 25 במאי 2011

יוני, אשמח אם תחליף כינוי. בתודה, יוני.

מוטי 25 במאי 2011

אהבתי את ההשוואה של הפסנתר לכלב.
איזה כיף שיהיה מגוון כזה בשלב הרומנטי/מודרני!!
כרגע המועמדים שלי הם 1. טריפונוב 2. זובר 3. פוקומה.

פוקומה בחר את ברהמס, אותו ברהמס שהפיל את המועמדת הגיאורגית (לא זוכר את שמה) בתחרות הקודמת. לגבי ברהמס, מדובר לטעמי במלחין שבין יצירותיו יש את הפערים הגדולים ביותר באיכות המוסיקה ובהתרגשות. מצד אחד, הקונצ'רטו השני לפסנתר הזך הטהור שדורש כל כך הרבה מהפסנתרן. מצד שני, הקונצ'רטו הראשון והבומבסטיות שלו. מצד אחד, הקונצ'רטו לכינור – היצירה המופלאה ביותר שנכתבה לכלי זה בתקופה הרומנטית. הראשון מבין ארבעת הגדולים (ברהמס, בטהובן צ'ייקובסקי ומנדלסון). מצד שני, הקונצ'רטו הכפול לכינור וצ'לו- יצירה שעד היום לא הבנתי מה הוא רוצה להביע בה.
לגבי רחמנינוב שינגן זובר ושופן שינגן טריפונוב התייחסתי בתגובות לפוסטים הקודמים. זובר צריך להיזהר לא להיות בנאלי, וטריפונוב צריך לתת מקום לתזמורת.
נכון לעכשיו רשקובסקי לא במובילים אבל אני עדיין מחכה לפרוקופייב שלו.

Comments closed