בום…הלך המרתון?

.

.

.

.

.

.

.

***

שני בבוקר, שבוע שעבר, עומד בפקק בדרך לעבודה, ברדיו קולדפליי מסיימים לשיר על צ'רלי בראון והמחשבות שלי לכיוון היום שעומד לפניי ובעיקר אימון העליות הקשה שמחכה לי אחר הצהריים. הפקק לא מתקדם, מציץ במראה ורואה כתם לבן מתקרב לעברי כמו טיל מונחה, מספיק לצעוק "וואו" ומרגיש – בום בתוך הצהובה שלי, מנסה לקום לצאת והגב שלי צועק הצילו, כואב ותפוס, המחשבה הראשונה שעוברת לי בראש "הלך המרתון", גם המחשבה השנייה והשלישית.

האמבולנס מגיע מהר משחשבתי ואני מקובע לקרש עם פלסטיק מציק על הצוואר שמגרד לי בזיפים (אולי הגיע הזמן להתגלח..? ) לא יכול לזוז אפילו מילימטר והראש שלי בכאבים שלא מרפים ממני, עכשיו אני בטוח שאני יכול לשכוח מהמרתון בסוף מרץ, זה שאני קורע את התחת לקראתו כבר חודשיים, גם מנטלית.

בדיקה במיון בכפר-סבא, צילום מכל הכיוונים, מקבל אופטלגין בשתייה להרגעת הכאבים, זה הנוזל הכי מר שטעמתי בחיים שלי, עוצם את העיניים, שוכב על המיטה במיון, רועד מקור וחושב, נכון, רק על זה שזו השנה השלישית ברציפות שקורה לי משהו בזמן ההכנה למרתון (לפני שנתיים כלב נשך אותי, לפני שנה דלקת באכילס השביתה אותי לשנה כמעט ועכשיו..אידיוט שהיה עסוק עם הפלאפון שלו…).

הרופא מגיע, בודק שוב את הרגליים, אני מספר לו שיש לי צמרמורות בכפות הרגליים, כואב לי הגב אבל בעיקר מציק לו שוב ושוב – "דוקטור, אני אוכל לרוץ את המרתון בתל-אביב?" הוא מסתכל עליי, חצי חיוך, ואומר את המשפט שכל כך שמחתי לשמוע – "תנוח יומיים, תבלע כדורים נגד כאבים ואחרי זה הכל תלוי בך.." אני מניח שאם הייתי יכול הייתי צורח באמצע המיון באותו הרגע. זהו, החלטתי ששום דבר לא יעצור אותי בדרך למטרה שלי, אם זה תלוי בי, יהיה בסדר. הכאבים יכולים להיות שם, אני לא ממש אתייחס אליהם אז הם יעלבו ויעלמו (אני מקווה..) סבל ? הרי סבל הוא בחירה אז בחרתי לא לסבול. מתי רצים?

נותן יום מנוחה מריצה (לעבודה חזרתי, הייתה בגרות בהיסטוריה לתלמידים שלי וצריך להיות איתם), ביום השני רציתי לצאת לרוץ, לבדוק חריקות ונזילות. אשתי הטילה וטו, ויתרתי, ידעתי שהמבחן הגדול יהיה ביום שישי בפארק הירקון, אני רשום לחצי מרתון "ברוקס מרתוניה". בסוף, ליתר ביטחון לא רצתי עד יום שישי.

יום שישי מגיע, אחרי מילוי מאגרי הפחמימות בחמישי, מתעורר מוקדם, התרנגול אפילו לא התעורר, רק השכנה שלי שרואה סרטים בערבית כל הלילה, ערה כתמיד. מתארגן על פי הטקס הרגיל אבל עם הרבה חששות. מקלחת מים חמים, מתלבש חם, עם שכבת אקסטרה, שיהיה, כוס קפה חזק-חזק, טוסט עם חמאה וריבה ויוצא לדרך. שוב גלגל"צ ברדיו, מוסיקה רגועה על הבוקר, כייף, מנסה לנשום ולהירגע.

מגיע לרמת-החייל, צועד לאט בבוקר הקר, מקבל את ערכת ההרשמה ועל הדרך מתפנק ב-אדרנלין חדשות (מצטער אביב, האדידס לא היו נוחות לי..) אני יודע שכלל הברזל הוא לא לרוץ, בטח לא חצי מרתון, עם נעליים חדשות, אבל מכיוון שהתוכניות השתנו ובמקום ריצת "תוצאה" אני מתכנן לרוץ לאט, רק בכדי לבדוק את הגב, אני מרשה לעצמי להתפנק ונועל את החדשות, לא לפני שמתאים את המדרסים, שיהיה. מצמיד את מספר החזה לחולצה האדומה, שותה עוד קצת מהאיזוסטאר, אוכל סוכריית ג'ל סתם ככה, כי בא לי.

ממשיך את הפינוק בזה שמחליט בשנייה האחרונה לרוץ עם מוסיקה, שם את האוזניות ומכוון את האייפוד שיבחר אקראית מה שבא לו, אני לא בררן ברגעים כאלו, רק דואג לגב. השעה 07:40 מגיעה, מפעיל את אפליקציית הריצה שמלווה אותי כבר מספר חודשים, יחד אנחנו מתקדמים יפה, אני רץ והיא אומרת לי ברקע אם זה טוב או לא. יוצאים לדרך, השביל בפארק לכיוון מזרח, נזהר בצעדים הראשונים, רץ מאחור, הגב לא חורק ולא כלום..מוזר, כאילו רומז לי משהו, מגביר מעט את המהירות, בודק, מתגרה בו והוא כאילו עונה לי "זהו?" אוקיי..בוא נראה מה עוד אתה יכול, אני לוחש לו, לעצמי, מגיע הקילומטר הראשון, הדיוק שבין השילוט לאייפון מעולה, אני מחליט ללחוץ, מגביר קצב, הנשימה בסדר, הנעליים מצויינות והגב…איזה גב? מבין שמשהו קורה פה.

נכנס לקצב טוב, חמש וחצי דקות לקילומטר, הנשימה קלה ונוחה, מזג האויר משחק לטובתנו, פה ושם עוקף אנשים, מרגיש מצוין. לקראת הקילומטר השמיני אני סוגר על קבוצת הריצה עם הפייסרית של 1:45 ש', הם אמורים לסיים בזמן הזה את הריצה, מתאים לי. מאזן את הקצב שלי איתם, מוריד מעט מהירות, משחרר רגליים, מגיעים לנקודת הסיבוב אי-שם ליד שדה דב, אומר תודה לפייסרית החביבה ומחליט להגביר קצת, אני יודע שכל עוד אני לפניהם התוצאה שלי טובה עבורי ועבור הגב שאני סוחב איתי.

הקילומטרים רצים להם, אהוד בנאי מתחלף עם אביתר בנאי ועם משינה, פתאום שם לב שכל משפחת בנאי אצלי באייפוד, מצחיק. כשאהוד בנאי שר על בלוז כנעני והאקליפטוס ששר לו, אני שם לב שאני נמצא בחורשת האקליפטוסים שמאחורי הממדיון, מפזם לי בקול את השיר, הבחור שרץ לידי בטח מגחך לו, אני לעומת זאת מרוכז בזו שרצה לפניי ובקו של החוטיני שלה שבולט דרך הטייטס, חוזר להתרכז בריצה ונותן עוד לחיצה. שוכח מהגב.

השילוט וגם האייפון מאותתים לי שהגעתי לקילומטר ה-19, מצד שמאל רואה כבר את קו הסיום, יש עוד שני קילומטרים לכיוון רמת החייל וחזרה, נותן עוד לחיצה קטנה, בודק כמה עוד נשאר ברגליים, רץ יחד עם עוד בחור לידי, בקילומטר האחרו ןהוא מתעייף מעט, אני לא מוותר לו, נותן לו עידוד קל, "ילא, בוא נגביר יחד, זה הסוף" והוא מצטרף אליי, רצנו חלק גדול מהדרך יחד, חבל לוותר עכשיו, קו הסיום מתקרב ואני חוצה אותו עם חיוך ענק, הקלה, כייף, הרבה זיעה ובלי כאבי גב. השעון מראה – 1:43 ש', אני בודק שוב שלא טעיתי וזה אכן הזמן שלי, לפחות על פי מה שאני מדדתי, לא ממש משנה לי, בכל מקרה זה הזמן הכי טוב שעשיתי אי פעם בחצי מרתון ושבע דקות יותר מהר מהחצי הקודם שעשיתי בבית שאן בחנוכה, וואו.

לוקח בקבוק מים, מתדלק בערימת תמרים ובייגלה, מביא גם מדליה לבת שלי, היא אוספת את כל מדליות ההשתתפות שלי, אני רץ והיא מקבלת את המדליה, זה ההסכם. החיוך לא יורד לי מהפנים, אני מרוצה וגם הגב שלי.

אז זהו, לא הלך המרתון, המטרה עדיין שם ואני מרוכז בה, ממוקד ולא מתכוון לוותר. בשבת בבוקר, רק בכדי לראות ששום דבר לא היה מקרי, אני יוצא לריצת שחרור קלה, הרגליים מעט עייפות מהמאמץ של אתמול, הגב ? איזה גב ?

הכי מצחיק שאחרי אימון הריצה של היום נזכרתי ששכחתי להירשם למרתון…

*

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

"דה באזר" בפייסבוק

צ'לסי. כל העולם כולו גשר צר מאד
הגול שהיה חייב לבוא. סיכום המחזור ה-24

30 Comments

ויקי גלאם 5 בפברואר 2012

דובי,אין דבר העומד בפני הרצון
אתה כותב מדהים
ותרנגול ,אביא לך אחד מהמופרעים שמקרקרים בגינה שלי תאמין לי הוא מתעורר לפניך

ויקי

דובי מילר 5 בפברואר 2012

ויקי, תודה.

B. Goren 5 בפברואר 2012

בהצלחה דובי.

דובי מילר 5 בפברואר 2012

תודה.

אריק רוזנבלום 5 בפברואר 2012

תרגיש טוב ואל תוותר – תותחחחחחחחחחחחחח

ירח אדום 5 בפברואר 2012

פוסט נהדר רק בריאות שברת את המיתוס על הנעלים החדשות בהמון בהצלחה

דובי מילר 5 בפברואר 2012

אחלה, תודה.

אודי 5 בפברואר 2012

פוסט מעולה! תגיד הקצב של הריצה לא ירד ששמעת את אביתר בנאי באייפוד?

דובי מילר 5 בפברואר 2012

תודה.
לא, שמתי לב שלמוסיקה, באופן כללי, אין השפעה על קצב הריצה שלי.
מה שכן, אני צריך, בדרך כלל, רק מוסיקה בעברית (לא שיש לי בעיה עם אנגלית) – לא מבין ממש למה זה קורה, נהנה בריצה רק ממוסיקה בעברית.
לעתים נדירות אני מגוון עם nevermind.

אופיר 5 בפברואר 2012

ענק דובי, ויופי של זמן בחצי!

דובי מילר 5 בפברואר 2012

תודה רבה, לא יודע אם אפשר לנבא לפי זה זמן יעד למרתון, אבל בהחלט נותן הרבה מקום לתקווה…

D! במולדת 6 בפברואר 2012

סחטיין ובהצלחה.

אם אפשר? איזו אפליקציה?
ואיפה אפשר אולי למצוא תוכנית אימונים לחצי מרתון? משהו שבונה את העניין לאט..

red sox 6 בפברואר 2012

בקשר לתאונה – כפי שאני תמיד טוען, יום שמתחיל עם קולדפליי יכול רק להשתפר.
ובקשר לריצה – אם אתה נהנה מזה, ואין ספק שאתה נהנה מזה, אז שום דבר לא באמת קשה.

בני תבורי 6 בפברואר 2012

אני שמח שהכל נגמר בסדר, אני שמח שאתה רץ אפילו אם אני לא מבין למה, שמח שקיבלת מדליה, רק לא מבין…קולדפלי???

דובי מילר 6 בפברואר 2012

מה יש לכם נגד קולדפליי ..? כאילו שאני עובד בגלגל"צ, זה מה שהם שידרו…

בני תבורי 6 בפברואר 2012

אז תקשיב ל 88FM או שתרוץ בימי חמישי בחצות… :)

חן 6 בפברואר 2012

אחלה אני ממש נהנה לקרוא למרות שאני לא מגיב בדרך כלל , זה היה פשוט מדהים למה שבן אדם רוצה ויכול להשיג את המטרה, דרך אגב מה עם הצהובה?

דובי מילר 6 בפברואר 2012

הצהובה הוכיחה שלמרות שהיא קטנטנה (107) היא בטוחה יחסית, מכה קשה מאחורה אבל היא תקבל גם את הטיפול המגיע לה ויהיה בסדר.

IDO 6 בפברואר 2012

דובי אני בטוח שזה שאתה בכושר לרוץ מרתון עוזר להתגבר על פציעות.

גם לי ארע תעונה דומה שעמדתי מול מעבר חצייה וראיתי גוש לבן מתקרב עליי במהירות ומשהו לא עוזב אותי.. אולי תוכל לעזור (או משהו אחר מהגולשים) –
כיוון שהיו הולכי רגל החזקתי את הברקס, וגרמתי לנהג מאחור פציעה קשה וטוטל לוסט ליונדאי שלה.
אם הייתי לוחץ על הקלאץ' סופג את המכה ואז בולם לאט עם הברקס הייתי יכול להוציא את כולם בלי פציעות או שאני טועה ?

דובי מילר 6 בפברואר 2012

או שעולה על הולכי הרגל…?

כושר ופציעות ?אני מניח שיש לזה קשר – אבל – אם זה היה מתרחש בחודש יוני שעבר נגיד, שקלתי 27 ק"ג יותר ועם מעטפת הגנה של שומנים אז אני מניח שהייתי "מרכך" את המכה ולא מרגיש כלום…ח ח

אביב קולין 6 בפברואר 2012

לללא ספק מרגש ומותח,העיקר להיות נחוש וחזק,יאללה ת"א

Bondi Runner 6 בפברואר 2012

חמש וחצי דקות לק"מ ואז מדביק את הפייסרית של 1:45?
צריך לעדכן את האפליקציה….

בהצלחה באימונים ובמרתון.

דובי מילר 6 בפברואר 2012

לא, התחלתי מאחור וממש לאט…הקצב הראשוני היה מעל 6 דק'..

פאקו 6 בפברואר 2012

דובי – כל הכבוד. תן להם בראש.

דובי מילר 6 בפברואר 2012

פאקו, תודה רבה.

מאשקה 6 בפברואר 2012

דובי, אם אפשר ללכת, למה לרוץ? :)
שתהיה בריא וחזק, תרוץ את המרתון ותגיע לקו הסיום בשלום.
כל הכבוד לך.
העם באתר זה איתך ……

דובי מילר 6 בפברואר 2012

מאשקה, תודה.

אופיר 7 בפברואר 2012

דובי, נראה לי ש-3:50 יותר מריאלי, אבל אם אתה רוצה להיות on the safe side רוץ עם ה-4:00 ולך על נגטיב ספליט.

matipool 7 בפברואר 2012

יופי של טור .
רק בריאות ובהצלחה במרתון .

חיליק 10 בפברואר 2012

לחוטיני והטטיטס דווקא התחברתי.
לשאר פחות..
אדרנלין? של מי?

Comments closed