התקופה הזו בשנה

חודש מאי מסמל הרבה דברים עבורי, יש לו הרבה משמעות, במימד האישי וגם במימד הגלובלי של הספורט המוטורי. באופן אישי ההסתכלות שלי על החודש הזו כמובן שמחה, בכל זאת, יש לי יום הולדת (לא בטוח עדיין אם לשמוח על זה..) אבל כאשר בוחנים את ימי חודש מאי קצת קשה להתעלם מרשימה ארוכה ולא נגמרת של אירועים שקרו לאורך ההיסטוריה, נקודות ציון ספורט-מוטוריות.

monaco052908

אני לא צריך לפתוח לוח שנה בכדי לזכור את היום הראשון של החודש. הזמן רץ מאז היום ההוא בשנת 94', כל שנה מחדש מנסה לכתוב משהו, אומרים שהזמן מרפא הכל, אולי, אני לא ממש מאמין בזה, בכל מקרה, התאונה של איירטון סנה באימולה שינתה מבחינתי את כל ההסתכלות על הספורט המוטורי, במיוחד בכל הנוגע לנהגים ולהערצה כלפיהם. כתבתי בעבר כבר מספר פעמים על ה"רומן" שיש לי עם ז'יל ווילנייב ז"ל ולאחר מכן עם סנה, שניהם נהרגו ומאז, מתוך בחירה מודעת (ואולי דבילית משהו..) החלטתי לא להגיע למימדי הערצה כאלו ואחרים כלפי נהגים. ג'נסון באטן לא נחשב, הוא הפייבוריט שלי ואני עוקב אחריו עוד מאז שהתחרה בקארטינג בבריטניה, אבל ההערצה כלפיו לא מגיעה לזו שיש לי כלפי הברזילאי או הקנדי.

עובר שבוע מאז טקס האזכרה הפרטי שאני מקיים לסנה ומגיע יום הזיכרון לז'יל, שנהרג ב-8/5 בזולדר, בלגיה, שנים לפני סנה, זה קרה ב-82' והיווה שוק לכולם. התמונות של התאונה, בשחור-לבן, דרך החדשות של מוצ"ש בטלביזיה בת הערוץ היחיד ולאחר מכן חדשות הספורט ביום שני, בטלביזיזה בערבית, התמונות לא מרפות עד היום, זיכרונות שקצת קשה לטשטש, אמרתי כבר שהזמן לא באמת מרפא משהו, מנסה להקהות את הכאב, מנסה. אפשר להתחיל לעשות רשימה ארוכה של נהגים שנהרגו, היא תכלול את כל השנה ואין לי שום כוונה שכזו, זה יהפוך את כל העניין לסתמי מבחינתי. שכל אחד יעשה לו את הרשימות שלו, אם הוא רוצה.

אבל חודש מאי כולל עוד שני דברים גדולים, לפחות, מבחינת הספורט המוטורי. בעוד חמישה ימים יתקיים במונקו, בריביירה הצרפתית, מירוץ הגראן-פרי המיוחד ואולי הכי מיותר של השנה. יש קסם ברחובות של העיר הזו, קסם שהחל אי שם ב-1929, עשירי אירופה והעולם התכנסו בכדי לראות קרקס מהיר על גלגלים, קרקס שגבה לאורך השנים קורבנות רבים, מיותרים. הרחובות הצרים של הנסיכות הזו הופכים משנה לשנה לקשים יותר מבחינת עקיפות וכאילו כל מה שהיה עד עכשיו בעונה הנוכחית, כל הטענות והביקורת כלפי הקלות בה מתרחשים דברים על המסלול, אולי יעלמו להם, ילכו לאיבוד בחסדי הממלכה הקטנה של אלברט וברני.

אני בטוח שאם היו שואלים רבים מחובבי הספורט המוטורי לעשות רשימה של מירוצי ה-must שלהם, מונקו היה מתברג גבוה גבוה ברשימה. הוא מיוחד, יחודי, מביא משהו אחר לאליפות הפורמולה-1 המלאכותית משהו. הנהגים שם נדרשים לביצים גדולות וידיים חזקות בכדי להביא את המכונית לקצה גבול היכולת שלה, להביא את הצמיגים הכי קרוב שאפשר לגדרות הבטיחות בכדי לגרד עוד חלקיק שנייה במקצי הדירוג. שם, במונקו הם כל כך משמעותיים. דירוג טוב יכול לעשות את ההבדל ברחובות הללו בין ניצחון לאחרון, פשוטו כמשמעו.

מרצדס הוכיחו שיש להם את היכולת והמהירות לייצר הקפה אחרת סופר-מהירה והנה הגיעה ההזדמנות גם לשמור על זה. בפעם הקודמת לקח כלום זמן לניקו רוזברג לאבד את כל מה שהשקיע עבורו במקצי הדירוג. עבד קשה בשבת רק בכדי להתאכזב, שוב, ביום ראשון ואלונסו היה זה שצהל אחרון על גבי הסוס השחור או המכונית האדומה, איך שתרצו. הפעם, יותר מתמיד יש להם סיכוי גבוה. הכל תלוי בהקפה אחת, דקה וחצי של יכולת ומהירות, הקפה שקיימת במכונית הזו, כולם יודעים את זה, הפוטנציאל שם ורק מחכים לתוצאה.

איירטון סנה הדליק את הלבבות של כולנו באותו מירוץ זכור לטוב של 1984, הבליח לראשונה אל מסכי הטלביזיה כאשר בתנאי מזג אויר נוראיים, הצליל עקוף את כולם, לטפס עם מכונית נחותה, טולמאן-הארט טורבו, אל המקום הראשון, לחשוב שהוא מנצח, רק בכדי להבין שגנבו לו את הניצחון. אין לי כבר טענות לאלאן פרוסט, כמו שהיו לי אז. מאז הצליח סנה להוכיח את עצמו, בלי טובות או הפרעות של שופטים. גם הפעם מזג האויר יכול לעשות הבדלים משמעותיים בתוצאות ולהקפיץ שם חדש לכותרות, מישהו שנוהג במכונית פחות-טובה, פחות מהירה, אבל כזו שהגשם יעשה לה רק טוב- איזו סאובר או פורס-אינדיה שכל כך מתדפקות על הדלת והרי כולנו בסופו של דבר נהנה לראות סיפור של אנדרדוג ברחובות הללו, אפילו אלונסו וסבסטיאן ווטל ימחאו כפיים אם צריך.

זכינו לאורך השנים לראות הבלחות חד-פעמיות במונקו. ניצחון ראשון ויחיד לאוליבייה פאניס הצרפתי וגם את אותו ניצחון בודד של יארנו טרולי ב-2004. שניהם הגיעו לפורמולה-1 עם הרבה תקווה, רשימה של ניצחונות ואליפויות מאחוריהם, רק רצו לנצח. ידעו שקל זה לא יהיה ולא ידעו עד כמה זה נכון. שניהם הצליחו לעשות את זה במקום הכי לא צפוי ואולי במקום הכי יוקרתי שיש, מונקו, נסיכות המפרץ שבה ביום של שמש ניתן לראות משתזפות ערומות על חרטום של יכטה, שפורמולה-1 לא ממש מעניינת אותן, אבל חשוב להן להיות שם, להיראות, וביום גשום לא רואים כלום וההימור של הנהגים גדול יותר מזה שבקזינו, בכיכר המרכזית או באחרים שפזורים מסביב.

מונקו היא כמעט המקום היחיד שבו הנהגים, מרביתם, למעשה נוסעים בחצר האחורית שלהם, יוצאים מהדירה, נכנסים לרכב, מקיפים את השכונה וחוזרים הביתה, להתקלח ולאכול. סנה, לאחר התאונה שלו במונקו, יצא מהרכב ופשוט הלך הביתה, עייף, מרוגז ועצבני, על הטעות שעשה ברחובות שכל כך הכיר טוב. הוא כעס כמובן בעיקר על עצמו, על המזל שלא האיר פנים הפעם, בפעם ההיא.

יכולתי המשיך ולכתוב פה עוד שורות רבות, אותיות ומילים וכמובן שרשימת הדברים החשובים בחודש הזה לא מסתיימ ברחובות הצרים, השחורים, אלו עם המנהרה המיוחדת, שברגע שיוצאים ממנה במהירות מקבלים מכת אור לפרצוף וחייבים להסתגל מהר כי שיקאן קטן עוצר את כל הרצף, אין הרבה זמן להגיב, מי שמאחר ירגיש את הגדר הכואבת או שסתם יהרס לו המירוץ, הכל יכול לקרות שם, הכול קורה שם ויקרה בסופ"ש הקרוב.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

שאלות לעונת מלפפונים
מוריניו, ריאל

4 Comments

ירון 21 במאי 2013

אינדי 500, נאסקאר ספרינט קאפ אולסטאר ושבוע לאחריו הקוקה-קולה 600 ושבועיים לפניו טלאדגה 499, הסימן שבעוד חודש הלה-מאן 24…

אבל הכי חשוב – מזל טוב, בהחלט יש לך מה ובשביל מה ומי לחגוג

דובי מילר 22 במאי 2013

תודה
האינדי בהחלט נכלל ברשימה המיוחדת הכללית וגם זו של החודש.
לה-מאן ? זה של החודש הבא, יחד עם הטור דה פראנס.
ל-600 דרוש פוסט מיוחד…

יש כבר מטרות לשנה הקרובה מבחינתי…

D! בארץ הקודש 21 במאי 2013

איזו קריינות משעשעת.

מזל טוב!!!

דובי מילר 22 במאי 2013

תודה

Comments closed