משפחת רוזברג והגורילה על הגב

לא פשוט אף פעם להיות הבן של…בטח לא בספורט והכי גרוע זה כשאבא שלך היה גם אלוף עולם, בדיוק בספורט שבו אתה עוסק. תשאלו למשל את דיימון היל כמה קשה היה לו להוריד את "הקוף" הזה שקרוי גרהאם היל מהגב שלו. הכדור, או אולי הגורילה, נמצאים עכשיו על הכתפיים של ניקו רוזברג, שנראה כאילו לא משנה מה יעשה, לא רק שהקוף לא ירד ממנו אלא גם הצל של לואיס המילטון יכסה אותו.

f1-rosberg-nico-keke-inline

מרוץ הגראן-פרי הראשון של העונה, אתמול, באוסטרליה היה שקט, שקט עד מאד. לא, זה לא שלא היו דרמות או אירועים על המסלול, פשוט המנועים הללו כל כך שקטים שהיה כדאי להביא איזו להקת רוק אוסטרלית כדי לעשות קצת רעש, אני בטוח שיש אחת כזו שהיתה מוכנה לבוא ולהופיע, אפילו בחינם, תמורת החשיפה. היה קשה, לי באופן אישי, לשמור על ריכוז (נכון, גם הוואטסאפ משך את תשומת ליבי, אבל לא יכולת לוותר עליו..) בעיקר בגלל השקט.

אפשר להגיד מה שרוצים על הספורט הזה, רעש המנועים, הצלילים שמנועי ה- v-6  האלו מספקים, פשוט אנמיים, לא עושים את זה וזו בעיה. חלק מהתדמית של הפורמולה-1 נבנית גם ממה שאחד החושים המרכזיים שלנו קולט וזה השמיעה. אני, ששמיעה זה ממש לא הצד החזק שלי (ויש לי רק צד אחד ששומע, הצד הטוב..) סבלתי מהיעדר הצלילים, מצטער. נכון, זה עדיין לא אומר כלום, אבל רק בעונה בה המנועים נשמעים בקול ענות חלושה שכזו יוכל ניקו רוזברג לזכות באליפות, בלי שאף אחד ירגיש, בלי להרגיז את הגורילה.

בשנת 1985, ב-אדלייד, אוסטרליה, שם נערך הגראן-פרי האוסטרלי אז (אישית אהבתי יותר את המסלול באדלייד) וחום שגרם אפילו למד-חום להזיע, ניצח אבא של ניקו, קקה רוזברג, עם מכונית וויליאמס. אבא רוזברג תמיד נתפס על ידי חובבי הספורט המוטורי כנהג אגרסיבי, חזק, מנצל את המכונית למקסימום וגם מעבר, נלחם בכדי להוציא ממנה את המיטב וגם את מה שאין לה. ניקו בדיוק ההיפך.

בניגוד לאבא רוזברג, הבן, ניקו, שנוהג במכונית השנייה של מרצדס, נוהג באלגנטיות, ללא מאמצים מיוחדים, לא גורם לנו, הצופים, לראות אם הוא או המכונית מתאמצים על המסלול. גם כאשר הוא יוצא מהקוקפיט הוא, בדומה למיכאל שומאכר או סבסטיאן ווטל, נראה כאילו רק עכשיו מתחיל את היום, תמיד מסודר, רגוע, אף פעם לא מזיע. ניקו, להבדיל מאבא שלו, נוהג תחת דגל גרמניה, בגלל אמא שלו. הוא גדל והתחנך שם וכנראה שזה גם השפיע ומשפיע על ההתנהגות שלו, האצילית משהו.

מרצדס הוכיחו כי היכולת במבחני טרום-העונה שלהם לא היתה סתם, הם שלטו במבחני סוף השבוע וברגע האמת, ניקו רוזברג, שזינק שלישי, ניצל את הגליץ' במכונית של בן-זוגו לקבוצה, המילטון (שזינק מהפול פוזישן ופרש מיד לאחר מספר הקפות) זיגזג קדימה ולעבר האופק. לרגע הוא לא היה תחת סיכון שמישהו יגנוב לו את הניצחון, יסכן אותו מלהיות הנהג הראשון שמנצח תחת חוקי הפורמולה-1 החדשים.

אבל לעתים נראה כי לא משנה מה הוא יעשה, תמיד יהיה שם מישהו או משהו שיקחו ממנו את ההילה והניצחון, את הכותרות ואת ההכרה ביכולת שלו. בשנה שעברה, הוא לא צבר מספיק נקודות אמנם בכדי להקדים את המילטון בדירוג, אך ניצח פעמיים לעומת פעם אחת של הבריטי. והפעם, בעוד הוא מביא את הניצחון לקבוצה בגרמנית, כולם היו עסוקים עם הפרישה של המילטון והפסילה של דניאל ריארדו המקומי, נהגה של קבוצת רד-בול. מה עוד הוא צריך עשות בכדי להעיף א הגורילה ממנו? מהכתפיים שלו..?

מנאז' א-טרואה
די, די, דיינו (תודה לך הפועל)

13 Comments

ניר 18 במרץ 2014

זה הכל בתוך הראש שלך. אבא שלו לא נחשב לנהג אגדי.
לא בדקתי אבל יש מצב שאחרי מספר מרוצים זהה ניקו ניצח יותר מרוצים.
לא היה כלום באוסטרליה. אין על מה לדבר. אז ממציאים?
אני ממשיך לחכות לרגע שתכתוב משהו שיפתיע או יחדש. שיראה זווית מעניינת שאחרים לא רואים.

ניינר 18 במרץ 2014

מסכים עם ניר. קקה רוזברג הוא אלוף העולם הכי לא ראוי ולקח את האליפות המסכנה שלו בגלל עונה טראגית בסבב. הקוף היחיד שניקו צריך להוריד זה המילטון אבל זה נשמע מאד גזעני אז נעזוב זאת

דובי מילר 18 במרץ 2014

ניר, אני ממש מחכה שתפסיק להיות כזה טרחן ושלילי ואם אין לך משהו חשוב לכתוב, פשוט אל תכתוב.
אני לא מתיימר לחדש ולהמציא דברים, זה בלוג אישי ואלו הדברים שאני רואה, בעיניים שלי, מעניין לך, יופי, לא מעניין, אתה לא חייב לקרוא, באמת, זה כבר מתחיל להימאס ואני רציני.
אני משתדל לאורך התקופה האחרונה לא להגיב לאוסף התגובות שאתה כותב, אבל די, מיצית, לא נאה, תעבור למקום אחר, תאמין לי שאני לא כועס.

לגבי קקה רוזברג- אני ממש לא מסכים שהוא אלוף העולם הכי לא ראוי (ואין דבר כזה אלוף עולם לא ראוי מבחינתי). רוזברג, להבדיל למשל מדיימון היל בעונת האליפות, לא נהנה מיתרון טכנולוגי או מכונית שהייתה ברמה אחת מעל לכולם, וכן, גם מיכאל שומאכר נהנה מהיתרון הזה.
רוזברג נלחם על האליפות שלו עם מכונית שווה ואפילו לעתים נחותה מול אחרים.
אני לא זוכר שהתייחסתי אליו כ-אגדי ואני בטח לא חושב שהוא כזה, אני כן חושב, וכתבתי את זה, שהוא היה אגרסיבי, פייטר, יותר בתקופה בה נהג בוויליאמס ופחות במקלארן.

אלוף עולם, בכל תחום, נמדד בסופו של דבר בתוצאות וביריבים עמם הוא מתמודד. אלו היו הנתונים עמם הוא היה צריך להתמודד ועמד בהם בכבוד.
קקה, בעונת האליפות שלו, התחרה נגד נלסון פיקה ב-ברבהאם, שאם אני זוכר טוב היה אלוף העולם המכהן, בבן-קבוצה בדוגמתו של קרלוס רויטמן, שלא היה קל אף פעם, ניקי לאודה, פעמיים אלוף עולם במקלארן, אלאן פרוסט עם הרנו-טורבו של אז, בקבוצת פרארי הטראגית של אותה שנה.
הוא זכה רק פעם אחת בעונה צפופה מרובת מנצחים, מעניינת.
לטעמי, אי אפשר לפסול שנה כזו.
מצורף לינק נחמד למירוצים של אותה עונה, שווה צפייה-
https://www.youtube.com/watch?v=-4M2jRBZoLk&list=PL77820D976F6D4D74

שחר ד. 18 במרץ 2014

אצלי תמיד יהיה ז'ק וילנב כנער הפוסטר של "הבן של". לא משנה מה עשה או השיג (אליפות בשנתו השניה בסבב) הוא תמיד היה הבן של…

לגבי היל, תמיד אהבתי אותו, אבל בעיקר אחרי עונת האליפות שלו. תמיד הרגשתי שהוא הוסיף לסבב מידה של חספוס שלא הייתה אצל הנהגים המובילים.

דובי מילר 18 במרץ 2014

אי אפשר לבטל את הקריירה של ז'אק ווילנייב, בכל זאת הוא עשה דבר או שניים בספורט המוטורי ובכלל זה בין הבודדים שניצחו באינדי-500, זכו באליפות ה-champcars וזכו גם באליפות העולם בפורמולה-1.
כישרון יש לו.
הטעות בגדולה שלו היא כנראה בחירת הקריירה השגויה שלו והמעבר לקבוצת bar בזמנו, בגלל המנהל שלו קיירג פולוק.
כאחד שעוסק בהיסטוריה אני לא אוהב להתעסק במה היה קורה אם, אבל אסור לשכוח שבמירוץ הפורמולה-1 הראשון בחייו הוא הוביל עד לשנייה האחרונה ואז הוויליאמס שלו שבקה, הניצחון שם הוגש לדיימון היל על מגש.
שנה לאחר מכן אפילו מיכאל שומאכר לא הצליח לנגח אותו בדרך לאליפות.

דיימון היל בעיקר היה ג'נטלמן אנגלי שזכה לנהוג בקבוצת וויליאמס שהציבו עבורו את אחת ממכוניות המירוץ המושלמות לטעמי.
עבורו עונת 96' הייתה חלומית.

שחר ד. 19 במרץ 2014

אתה צודק בהיבט ההישגים – הוא (ביחד עם מונטויה) אחד הנהגים שהצליחו בכמה סבבים שונים בתקופה המודרנית. אבל כמו שציינת, הבחירה ההזויה בבאר (אני זוכר שבזמנו זה היה נראה כמו החלטה 'אמיצה' ולא גרועה) קצת קיבעה אותו כ- one hit wonder בסבב הפורמולה 1 והשאירה אותו תמיד כ'בן של' (למרות שעבר בהישגיו את אביו).

(ובלי לגרוע מההישג שלו, הוויליאמס שהיתה לו ב-97 היתה פשוט רמה מעל היתר)

אלכס דוקורסקי 18 במרץ 2014

מסכים לגבי משפחת וילנב. קשה לדמיין את הרגשתו של הבן לאחר זכייתו (ובכלל, במהלך כל אותה העונה).

דובי מילר 18 במרץ 2014

ז'אק התרגש מאד כאשר זכה באליפות, אבל עוד קודם לכן העפיל, לפחות מבחינת הישגים על אביו.
להבדיל מ-ניקו רוזברג, ז'אק ווילנייב אף פעם לא "ברח" מהשם של אבא שלו, מהיוחסין.
הוא ביקש תמיד שישפטו אותו בזכות עצמו ובכל זאת, תמיד נשא את המורשת המשפחתית בגאווה.

אגב, שניהם, בנים של, אבל להבדיל מדיימון היל למשל, בחרו קסדות בצביעה יחודית שלהם ולא כמו של האבא המפורסם- דוגמת דיימון היל למשל.

צור שפי 18 במרץ 2014

דובי האמת היא במכבש התודה שמגיעה לך על הבלוג רציתי באמצעות התגובה הזו לשבור את מחסום חמש התגובות….

צור שפי 18 במרץ 2014

לא יודע איך ״מעבר״ הפך ל״מכבש״.

דובי מילר 18 במרץ 2014

חחח גדול.

והתייחסות קצת רצינית לעניין התגובות.
ברור לי שהיחס בכמות התגובות הוא פחות או יותר היחס שביו אוהדי הכדורגל לאלו של מירוצי המכוניות בישראל ולכן אין לי הרבה ציפיות.
אני כותב באופן אישי, דעה אישית, כי ככה הבלוג שלי מתנהל ומתקיים.
לפעמים פוגע יותר ולפעמים פחות, לפעמים מעניין יותר ולפעמים פחות- ממש כמו המירוצים עצמם.

אביאל 18 במרץ 2014

רעש המנועים היה בהחלט חסר, בטח במירוץ הראשון של העונה שתשומת הלב גבוהה יותר, מעניין אם ינסו לעשות משהו בעניין.

ושאלה, דובי – מה התחזיות שלך לגבי פרארי העונה ?

דובי מילר 18 במרץ 2014

לגבי המנועים- זה באמת נכון ומטריד, ואני שואל את עצמי, אם היה מתפתח מרוץ מעניין, האם היינו מתייחסים לזה בכלל..? כנראה שלו, כמו שלא מתייחסים יתר על המידה ל"יופי" של המכוניות.

לגבי פרארי- ממש כמו כל קבוצה אחרת, מוקדם לנבא תחזיות. העונה ארוכה ואנחנו בסך הכל אחרי מרוץ אחד. נכון לעכשיו, אלונסו ורייקונן ממש לא היו חלק "מהמשחק".
הערכה שלי היא שנדע הרבה יותר כאשר יעברו 3-4 ואפילו חמישה מירוצים.
ועוד שאלה שעולה מזה, במידה והכל יעבוד, מה תהיה מערכת היחסים בין הספרדי לפיני…הימור שלי, נראה שם דם…

Comments closed