אני אוהב לקרוא וזו עובדה, מאז ומעולם הייתי תולעת ספרים ואני לא מתבייש בזה, למזלי אני גם לא איזה חנון כזה ואף פעם לא הייתי. עם השנים הטעם שלי בספרות משתנה מפה ולשם ולפעמים בחזרה ועדיין, איכשהו תמיד אני מוצא את עצמי עם אהבת קריאה של ספרי ספורט.
לפני מספר שנים, לא זוכר אפילו כמה, בזמן שיטוט בלתי תכליתי נוסף בחנות ספרים, כאשר עוד היו חנויות עצמאיות כאלו, בעודי מסתובב ומרחף בין מדפי ספרים נתקלתי בספר בשם "שם המישחק". שם הספר לא אמר לי הרבה אבל מה שמשך לי את העיניים היתה התמונה על הכריכה הכחולה-אדומה-לבנה, תמונה של משחק כדורסל, שחקן פורץ לאיזה ליי-אפ בין ערימה של ידיים, קניתי.
אני לא יכול להגיד שהספר המצויין של דיויד הלברשטם שינה לי את החיים, הוא לא והם כן, אבל את התיאור שלו לעונה שלמה של משחקי NBA כאשר הוא, הלברשטם, מלווה קבוצה ונכנס לתוך החיים של השחקנים, זה עשה משהו. השיחות שלו, התיאורים שלו על ההרגשה של שחקן שמודיעים לו שהוא עומד לעבור בטרייד למקום אחר, ככה סתם באמצע החיים, זה גירד באיזו נקודה בבטן.
הספר הזה עדיין נמצא אצלי במקום כבוד על המדף בחדר העבודה ומדי פעם אני מביט בו, לא ממש מדפדף, בטח שכבר לא קורא בו, אבל מניח שאחזור אליו מתישהו, אנער ממנו את מעט האבק שהצטבר עליו ואנסה להיזכר בהרגשה הזו, שעברה בי כאשר קראתי בו בפעם הראשונה. הלברשטם, לצערי, כבר לא איתנו מאז.
את "קדחת המגרש" של הורנבי רכשתי בשבוע הספר, באיזה דוכן קטן, או לפחות ככה הוא נשאר לי בזיכרון, בין דוכנים אחרים, צפופים, בכיכר מלכי ישראל, ככה קראו לזה אז, ובין המוני אנשים מיוזעים ודביקים. זה היה הספר הראשון שלו שקראתי ומאז טרחתי וקראתי את כולם, יש משהו בסגנון שלו שעשה לי את זה. לא, אני לא אוהב ממש את הסרט שעשו בעקבות הספר, אני יותר אוהב את התמימות של הילד שהוא היה וגדל וליווה את הקבוצה שהוא אוהד, את המשחק שכולנו אוהבים, אבל יותר מכל מה שהשפיע עליי בספר הזה היה המעקב שלו אחר קבוצות קטנות בליגות נמוכות, עד כדי כך הוא אוהב כדורגל, הורנבי.
מאז זה הפך לסוג של הרגל בשנים שלאחר מכן, בכל פעם שהייתי מגיע לאנגליה, השתדלתי ללכת ולראות משחק ליגה "נמוכה", פעם זה היה בשכונת high barnet בלונדון, משחק גביע או משהו כזה של הליגות הנמוכות, יחד עם 2000 צופים, נקניקיות ריחניות וחרדל ובעיקר העובדה המצחיקה שמכיוון שאיחרנו בחמש דקות לפתיחה, הכניסו אותנו למגרש דרך חדרי ההלבשה…
הורנבי "שלח" אותי לראות גם את רדינג והשד יודע איזה עוד קבוצות, אני כבר לא ממש זוכר, הזמן עושה את שלו, אבל פתאום חוזר החשק הזה לכדורגל אנגלי אחר, פשוט, בסיסי וכאשר אני מנסה לחשוב אם בארץ הייתי הולך לראות משחק שכזה אני נזכר שאפילו משחק של ליגת-העל אני לא הולך לראות…ואולי זה אומר הכל.
את עופר שלח, כן ההוא מהכנסת ולפני זה מהטלביזיה פגשתי פעם אחת בחיים, זה היה באיזה פאב-ספורט ברחוב הירקון שנסגר לצערי. בתקופה ההיא עבדתי בתל אביב והיה כייף בסוף משמרת לשבת שם עם בירה, לטחון כנפי עוף ולראות באחד המסכים התלויים, משחק כזה או אחר וסתם לקשקש. זכרתי אותו מהפרשנות במשחקי ה-NBA וידעתי שהוא חובב ספרי ספורט כמוני, ביקשתי המלצה על ספר והוא שלח אותי לקרוא את boys of the summer סיפור בייסבול קלאסי. האמת, זה עדיין על המדף מחכה, ואני נזכר בגעגוע בקול שלו, בטלביזיה וחושב לעצמי שאולי הוא עשה טעות…מעניין מה הוא חושב…
דיויד בלאט, כן ההוא שהיה עוזר של פיני גרשון, המליץ פעם באחד מהראיונות הכתובים איתו על ספר בשם fan's note , ספר זכרונות של אוהד ג'איינטס מצוי, חובב פוטבול שכמעט כל חייו עסוק בקבוצה הזו ומה שעובר עליו עליה בין כוס בירה לוויסקי ו-או להיפך. אמאזון דאגו שהספר ינחת אצלי תוך פחות משבוע להפתעתי וגיליתי עולם חדש, עולם של קריאה בתוך הספורט האמריקאי, בחיים של האוהדים ועד כמה זה חלק מהתרבות, חלק מהחיים, ספר מומלץ.
מדפי הספרים שלי, בחדר העבודה, מלאים בספרי ספורט, חלקם בתחום הקרוב לליבי, היסטוריה של הספורט המוטורי ואחרים, באנגלית, ממקומות שונים ותקופות שונות, סתם ספרים שנתקלתי בהם במקום כזה או אחר והחלטתי לנסות, לדפדף, לקרוא. חלקם השפיעו יותר וחלקם פחות, יש כאלו שעזרו להעביר זמן או סתם לשבת מול הים, בחוף בית ינאי, אצל אמציה, עם בקבוק בירה קר, כשהשמש מתקרבת לעימות הבלתי נמנע עם הים ובנות עם ביקיני ניסו להפריע לי להתרכז בעיקר…
29 Comments
מעבר לחשק שעשית לי לחדש את מלאי ספרי הספורט שלי
השורה האחרונה ציירה לי את ימי שישי בצהריים שכלכך חסרים לי כבר
הרבה זמן
הספר של הלברשטס מעולה
אצלי על המדף, בין היתר:
the book of basketball / Bill Simmoms
the Jordan rules / Sam Smith
playing for keeps / David Halberstam
sacred hoops / Phil Jackson
וגם אחלה ביוגרפיות של דין סמית', ג'ון וודן, פיט סמפראס, לאנס ארמסטרונג, דניס רודמן, רלף קליין, מוחמד עלי, ג'ינו אוריימה…
עשית לי חשק ללכת לקנות את כל אלו שהוזכרו פה (כן כן ,לא קראתי את 'קדחת המגרש'(. אגבף ביוגרפיית הספורט היחידה שקראתי עד היום היא של דניס רודמן – רע כמו שמתחזק לי. להפתעתי הוא היה לא רע, ומאד פולשני.
יש לי את דניס רודמן, קניתי בחנות המשומשים שהיתה פעם בתחנה הישנה בתל אביב, לא קראתי עדיין…
אני מחפש את שם המשחק כבר כמה שנים טובות, כל פעם שאני מגלה שחנות פרסמה אותו למכירה אני מתקשר רק כדי לגלות שהוא כבר נמכר…
פעם כמעט והתפתיתי להזמין אותו באנגלית, אבל זה נראה לי הודאה בכישלון וויתרתי.
ספר כ"כ מהפכני ואחד מכתבי העיתונות הגדולים שנכתבו.
אגב, המלצה שלי:
Don't Put Me In, Coach/ Mark Titus
סיפור ביוגרפי של נער פוסטר בקבוצת הכדורסל של מכללת אוהיו סטייט.
נשמע מעניין, אזמין באמזון.
מתחבר מאוד למה שכתבת.
הלברשטם מדהים, ו-playing for keeps שלו הוא אולי ספר הספורט האהוב עליי בכל הזמנים.
יחד איתו אוכל לציין את ספר הכדורסל של ביל סימונס, ו-the sports gene של דייוויד אפשטיין.
ממליץ מאוד גם על אוטוביוגרפיות של אנדה אגאסי, איאן ת'ורפ, ודניס רודמן כמו שציין 7even – באמת ספר מרתק מנק' המבט של הדמות הצבעונית הזאת.
שם המשחק באמת מעולה.
התרגום של קדחת המגרש מזעזע. רואים שלמתרגמת אין מושג בכדורגל.
אכן ספר נהדר.
לא יצא לי לקרוא הרבה ספרי ספורט אבל את קדחת המגרש אהבתי מאוד.
קראתי וממליץ גם על סוקרנומיקס.
גם אני קורא מאז כל שטות שהורנבי מפרסם, ושיעזור לי אלוהים, לפחות חצי מהספרים ממש דפוקים.
וכל כמה שנים אני חוזר לקדחת המגרש (בד"כ בעברית, והתרגום ממש לא גרוע לדעתי), ואומר לעצמי, פאק, הבן אדם גאון. ואיך לא חשבתי על זה קודם.
קדחת המגרש מעולה, גם בתרגום לעברית, ו"דיבר בשמי" על המון חוויות ותחושות כדורגל שגדלתי עליהן. הורנבי מצליח לנסח מה שכל אוהב של המשחק הרגיש וחשב.
יכול להמליץ על המירוץ של פלאנגן. ספר שמבוסס על מירוץ שהתקיים בארה"ב בשנות ה-30. כתוב נהדר
סיימתי לאחרונה את הספר של פלאנגן, נהניתי.
מקווה ליחד לו פוסט בקרוב…
אגב, חוץ מספרי ספורט אני "פריק" של סדרות, בעיקר אמריקאיות, שעוסקות בספורט.
"אורות ליל שישי" ו"מגרש ביתי" בין הפייבוריטיות.
moneyball של מייקל לואיס הוא ספר הספורט האהוב עליי. גם למי שאין לו מושג בבייסבול. הסרט של בראד פיט הוא אדפטציה טובה, אבל הספר מדהים, גם כספר ניהול- כיצד אדם מצליח לשנות לחלוטין את החשיבה שלו על נושא מסויים, להתייחס לנסיון אישי כאל מכשלה ולנטרל (כמעט) כל גורם סובייקטיבי. והכתיבה אדירה. לא תורגם, אפשר להשיג בקלות ובזול באמזון או bookdeposit
פשוט ברח לי מהראש (והעיניים) אין ספק ש-moneyball הוא אחד הטובים.
שבוע של נופש ליד הבריכה חרשתי עליו.
את הסרט כדאי, כמעט כמו תמיד, לראות אחרי קריאת הספר.
טוני אדמס
שם המשחק עוקב אחרי איזה קבוצה? באיזה עונה?
"שם המשחק" עוקב אחרי הפורטלנד טרייל-בלייזרס בעונת 79-80.
תודה. זה אחרי שוולטון עזב, נכון? זה בתקופת הביניים בין הקבוצה של האליפות לקבוצה של דרקסלר- הם לא הגיעו לפלייאוף.
נשמע מעניין מאוד- אני אחפש בספרייה:)
כן, וולטון עזב ויש שם איזה קטע עם מוריס לוקאס עליו השלום.
יש כל כך הרבה ספרי ספורט מעולים שאין שום דרך לסקור או להמליץ. אם אתה נכנס לחנות ספרים בארה"ב או אנגליה יש לך מדפים על גבי מדפים של ספרים. הספרים כל כך מגוונים וזה עוד בלי לדבר על סופרים מפורסמים ששילבו ספורט בכתיבה שלהם. אני אישית מתגעגע לספרים של שלח ואברהמי (ואולי גם לס?) משלהי שנות ה90 שסיכמו את השנה בנבא. בעידן שלנו שכולם חיים בפרומו ארוך ולא מתענגים על העבר הייתי שמח לראות סיכום של השנה האחרונה המופלאה למשל. אני בכלל חולה על אלמנכים וספרי סטטיסטיקות ואם כבר המלצות, אז יש את האלמנך של ESPN שבו יש פריטי טריוויה על כל מה שרק אפשר לחשוב שקשור לספורט.
דווקא לספרי הסטטיסטיקה אני ממש לא מתחבר.
יצא לי לקבל ולדפדף בסיכום עונה אחד של ESPN וממש לא "דיבר" אליי, אני צריך סיפור ולא מספרים, עניין של טעם.
לגבי ספרי הסיכום של ה-NBA, כשהחלו לצאת נהגתי לקנות אולם עם השנים…
יוצאים עדיין ספרים על הנבא?
התרומה הצנועה שלי לרשימה, רק כדורגל:
– ״ליברפול, כדורגל חיים ומוות״ של שאול אדר שנותן תיאור טוב על הייחודיות של העיר והמועדון בדגש על אסון הילסבורו אבל גם בהקשרים חברתיים והיסטוריים רחבים יותר.
– ״כדורגל באור ובצל״ – ספר מסות של הסופר האורוגוואי אדוארדו גליאנו (מתורגם מספרדית).
– ״ההולנדי של עכו״ – סיפורים קצרים על כדורגל של סופרים ומחברים ישראלים.
– "Ajax, The Dutch and the War" – ספר מצויין של עיתונאי הספורט הבריטי סיימון קופר על המועדון עם הקשר היהודי בדגש על מלחמת העולם השניה והפרכת המיתוס על הצלת היהודים בידי ההולנדים.
"כדורגל באור ובצל" – מדהים!
אייאקס היהודים והמלחמה תורגם לעברית