הוזה או חוזה? (בעקבות פורמולה-ישראל באילת)

.

.

.

.

.

.

.

.

לפני מספר חודשים פורסם כמעט בכל אמצעי תקשורת בישראל על  אירוע הספורט המוטורי המתוכנן באילת – "פורמולה-ישראל". נמנעתי מלהביע את דעתי במכוון. לא ראיתי את עצמי, ואני ממש לא, עיתונאי. אני מגיע מתוך התחום הזה, הספורט המוטורי – אוהד, חובב וגם ספורטאי מתוסכל (נווט ראלי), ובעיקר חוקר של הספורט, היסטוריון. אני מכיר יותר מדי אנשים מתוך הענף רווי האמוציות הזה מכדי שאוכל לכתוב משהו מבלי לפגוע במישהו, ולכן העדפתי פשוט לא לכתוב.

כחובב ספורט מוטורי מאוד חששתי מהתנהלות האירוע, בעיקר מהאפשרות שמשהו ישתבש וישפיע לרעה על העתיד שלנו, הספורטאים, שגם כך נראה שחור. ככה לפחות חשבתי.

את בעז מאירי, האיש שמאחורי "פורמולה-ישראל", אני מכיר מאמצע שנות התשעים. ימי ההתחלה של הקרטינג הישראלי. באזור התעשייה בחדרה, לא רחוק ממפעל הצמיגים של אליאנס, נפתח בתוך האנגר, בקומה שנייה, מסלול קרטינג סגור ומחניק, שגרם לכולנו לחשוב שאנחנו מינימום איירטון סנה.

.

.

.

.

.

.

 

לא סתם אני מזכיר את סנה. כאשר הגעתי אז, בשנות התשעים, לראשונה למסלול באילת, הבחנתי במודעה קטנה על הלוח: מוקם מועדון "איירטון סנה לחובבי הספורט המוטורי" – שמירה על המורשת של הנהג הברזילאי המנוח וליגת קרטינג פעילה. התקשרתי למספר הטלפון שהופיע במודעה והוזמנתי למרוץ מועדון חביב ובו כשלושים-ארבעים נהגים. התברר כי מי שעומד מאחורי הארגון הזה הוא בעז מאירי (יחד עם אביב, אחיו).

ליגת הקרטינג של 'מועדון איירטון סנה' הלכה וגדלה ועימה גם החזון של מאירי: שידור טלוויזיוני ראשון של מרוץ קרטינג בארץ הקודש. חשבתי שהוא "לקח משהו", אבל מאירי  הוכיח אחרת והמרוץ שודר. בערוץ קהילתי של הכבלים או משהו דומה, באחד מימי שישי אחר הצהריים, אבל שודר.

משם הרעיון רק הלך והתפתח: ליגת מרוצי סיבולת בקרטינג בין-מועדונית, ששודרה כולה בערוץ הספורט והיה לי  הכבוד לקחת חלק בבניית התקנון שלה וניהול חלק מהשיפוט בה. זאת כבר היתה התקדמות נאה. מאירי תמיד חשב בגדול, ראה את הספורט המוטורי ובעיקר את האירועים בו כמיזם עסקי, כלכלי, האמין כי  זו הדרך שתוביל את הענף קדימה.

במשך שנים לא נפגשתי עם בעז (מלבד פגישה מקרית אחת  כאשר הפיק ארוע לט"ו בשבט במקום מגורי) ואז פתאום זה הגיע, קפץ מכל מקום – "פורמולה-ישראל" תיערך באילת.

מיד עלתה המחשבה בראשי – "חוזה" או "הוזה"? האם מאירי  רואה משהו שאחרים לא רואים? מדוע  בחר בדרך אחרת מכולנו? האם זו הדרך הנכונה?

מאירי  בחר דרך שאחרים לא עשו לפניו. הספורט המוטורי הישראלי רווי באמוציות, יריבויות מגעילות והרבה בירוקרטיה, והנה מאירי, חובב ספורט מוטורי בכל רמ"ח איבריו, בוחר לחבר את כל הקצוות – כסף, פרסום וכמובן את אנשי הפוליטיקה (עיריית אילת, משרד הספורט ומ.מ.ס.י ) לטובת אירוע ענק.

*

הגענו לאילת בחמישי בערב מתוך כוונה לצפות בתחרויות של יום שישי. הפייסבוק כבר היה מלא בתמונות ובחוויות של אנשים שכבר שכחו את תלאות הדרך, את הפקשושים שהיו בימי הסינון לאירוע. הסתבר שהמארגנים הצליחו להתגבר על הקשיים, מתוך הבנה שכאשר עושים פעולה חלוצית בהכרח יהיו גם תקלות. האייפון התמלא בהודעות חיוביות, ולנו נותר רק לקוות.

כאשר החל האקשן על המסלול היה ברור שבעז מאירי ראה פה משהו שאנחנו לא. הוא הצליח בגדול. העניינים התנהלו בסדר מופתי, מאפשרים לנו, היושבים מהצד, ליהנות מאירוע ספורט מוטורי אמיתי.

אנשי הקרטינג הובילו מרוץ עם מתח עד דגל השחמט (ניצח ירין שטרן), לאחריהם עלו אנשי הדו-גלגלי לתחרות הסופר-מוטו, דו קרב של רוכבי אופנועים (אכזבה ענקית למוליך בשני המקצים, עידו כרמון, שזכה לתואר חביב הקהל), ולסיום, האירוע המרכזי שלשמו התכנסנו: מרוץ הפורמולה-רנו.

לצופים היה נדמה כאילו המסלול צר מדי עבור המכוניות, מה שיגרום לנהגים לנסוע בטור ובקצב איטי. למרבה השמחה, לא זה מה שקרה. היה תענוג אמיתי לצפות במכוניות המהירות מאיצות, בולמות, עוקפות (!), מתחרות ברמה מרשימה. הנהגים הישראלים עשו את עבודתם למופת (ניצח – ארז ליבן) .

בין מקצה למקצה זכינו לראות את ה-שואו הגדול של קבוצת myway, בית הספר לנהיגת דריפטים של אפרת הופמן ואדם פרנק: נהיגה תוך החלקה, שליטה ברכב, הרבה רעש ועשן. הופמן ופרנק הם זוג ישראלים חובבי הספורט שנאלצו לעבור ולגור בהונגריה כדי לעסוק במה שהם אוהבים, וחזרו כדי להראות לנו מה למדו. היה נהדר.

אז זהו, את כל הפרוייקט המדהים הזה הרים אדם אחד, בעז מאירי. בסיועם של רבים אחרים, כמובן, אבל הוא זה שראה את האירוע בחלומו וגם הביא למימושו להנאת כולנו.

*

בדרך הביתה, אי שם בכביש הערבה, התקשרתי אל מאירי כדי להודות לו מכל הלב על החוויה. הוא נשמע, כמו שנהוג לומר, עייף אך מרוצה. אחרי הכל, לא בכל יום מצליח אדם להגשים חלום כל כך גדול.

youtube 3UagXjVr6uw]

שקיעה נוגה (מכבי חיפה במבט מגרמניה)
אשתך מקבלת ב-47 יורו

20 Comments

B. Goren 17 בדצמבר 2011

אני מאוד מקווה שהתשובה היא "חוזה" ולא האפשרות האחרת.

דובי מילר 17 בדצמבר 2011

נכון לעכשיו זה בהחלט "חוזה".

Cabrio 17 בדצמבר 2011

קודם כל – שאפו גדול. חודשים אני מתקשה להאמין שאני רואה את זה – ארגון למופת, שיווק מדהים, ביצוע עד פרטי פרטים. מישהו כאן ניהל מיזם עסקי ברמה הכי גבוהה שיש.

האירוע הזה היה קריטי כי הוא קפיצת מדרגה אמיתית לספורט – מין אירוע שישבור את תקרת הזכוכית ויקדם אותנו לעבר מירוצים אמיתיים – הן ברמת הארגון והן ברמת כלי הרכב המשתתפים.

כולם מדברים על התקלות הקטנות – אבל כאדם שמכיר גם את עולם העסקים והארגון מצד אחד, וגם את הבירוקרטיה בארץ ישראל מצד שני – כמות הפשלות כאן הייתה פשוט מינימלית ברמה מדהימה, אני באמת מתקשה להאמין שבישראל הפיקו אירוע ראשוני ברמה כה מעולה.

נקודה אחת שהפריעה לי מאוד – המיקום. אולי מבחינה לוגיסטית ופוליטית אילת הייתה המקום המושלם להרים את האירוע, אך מבחינת קהל – הוא נוראי. לחובב רכב בישראל, מירוץ באילת פירושו: עלות טיסהדלק לנסיעה, לינה בבית מלון, אוכל בחוץ, כרטיס לא זול וגם אובדן ימי עבודה.

בפעם הבאה – כדאי מאוד להרים את המסלול במרכז הארץ, הגישה תהיה מהירה, נוחה וזולה ואנשים יגיעו גם עם הילדים. בלי להיעלם ל"חופשה" יקרה באילת – סתם עוד בילוי תוך כדי היום-יום. פשוט על גבול הגאוני. ככה ספורט מוטורי צריך להיות.

שאלה לי אליך דובי – להבנתך, האם האירוע נחשב הצלחה (תקשורתית אני יודע שכן, הכוונה היא כלכלית) והאם באמת נזכה לאירוע המשך? אם כן, זו תהיה הדחיפה האדירה לתחום שכה חיכינו לה.

דובי מילר 17 בדצמבר 2011

אני חושב שעצם קיומו של אירוע כזה, ואני מדגיש – אירוע ולאו דווקא "רק" מירוץ – זו הצלחה ענקית ועל כך מגיעות לבעז מאירי כל המחמאות.

כלכלית? אין לי מושג ולו הקלוש ביותר ואני גם לא נכנס לאנשים לכיס, אף פעם. מהיכרותי איתו ומבלי לשאול אותו לגבי זה, הוא עשה את האירוע הזה בעיקר מאהבת הספורט (ואגב, גם אם בכדי להרוויח כסף – מקובל עליי ואפילו יותר מזה).

השאלה הגדולה היא באמת לאן זה יקח את הספורט המוטורי הישראלי עכשיו? אם בכלל…

Cabrio 17 בדצמבר 2011

זו בדיוק השאלה שבגללה כמובן שאלתי בכלל על הנושא הכלכלי, כי מן הסתם גם אנ י האחרון שייכנס לכיס של בן אדם. זה לא מעניין אותי, אבל ברור לכל שאם הייתה הצלחה כלכלית – זה מבטיח לנו עוד אירועים כאלו ובעקבותיהם צמיחה ופריצת דרך בספורט המוטורי הישראלי.

אני חושב שדווקא אירועים המוניים כאלו יתנו את הדחיפה היותר אפקטיבית, לאו דווקא להתחיל מלמטה עם סדרות מירוצי אופנועים, ראלי, או סבב דמוי נאסקאר. מהחשיפה והקהל שימשכו אירועים עם מכוניות פורמולה – תעלה המודעות וייהנו גם האירועים היותר קטנים.

דובי מילר 17 בדצמבר 2011

אני חושב שזו צריכה להיות חבילה שלמה – כלכלית ותקשורתית.

אירוע אחד גדול וטוב יכול בהחלט למשוך את כל העגלה קדימה, אבל, וזה אבל גדול – ללא בסיס חובבני רציני שום דבר לא יחזיק מעמד.

פסטיבל ספורט-מוטורי ניתן לקיים באילת פעם בשנה, אולי פעמיים, לא יותר.
קהל לא יגיע יותר מזה.

בתחום אחר בו אני לוקח חלק – טריאתלון – יש את אליפות ישראל פעם בשנה באילת וזה פסטיבל גדול וכך צריך להיות.

רצוי וכדאי להכניס עוד ערים לתהליך הזה, כעת, משהמחסום הוסר.

דווקא מרוץ בערים "נידחות" יכול לעורר יותר.

Cabrio 18 בדצמבר 2011

מסכים לגבי עניין הבסיס החובבני. אשאל ברשותך שאלה שעולה בי – מהו בעצם הגבול בין קארטינג למירוצי פורמולה אמיתיים? איזה סוג מכוניות, ומה צריך כדי להקים ליגת פורמולה סדירה בארץ?

בעניין האופנועים – א. אני מאושר ב. אני בטוח שבתחום הזה יהיה הרבה יותר קל, בעיקר כי כלי הרכב הרבה יותר זולים ממכוניות הפורמולה, וכפועל יוצא יהיו יותר אנשים שיוכלו להשקיע בנושא.

בני תבורי 17 בדצמבר 2011

דובי,[
בחיי שקיוויתי שזה יצליח, רק בשביל אוהדי הספורט וגם להכניס אצבע בעין של המתנגדים לספורט הזה כאן. לא מכיר את בועז מאירי, אבל אם יש עוד שיכפולים שלו, יהיה נחמד למצוא אותם גם בענפים אחרים.

דובי מילר 18 בדצמבר 2011

אני לא בטוח שהוא "נעול" רק על ספורט מוטורי…

קובי שקד 17 בדצמבר 2011

היי דובי ולכולם. אין מילים לנחישות והעקשנות של בעז מאירי שלא ויתר וממשיך ללחוץ על הדוושה מתחילת שנות התשעים כשהכרתי אותו לראשונה. אין מילים על ההפקה של האירוע, היה זה אירוע ספורט מוטורי, יומיים של ספורט מוטורי כמו שאירוע צריך להיות.

אבל בין האירוע כאירוע לבין האירוע כספורט מוטורי מקצועי במיטבו – מירוץ מוכניות שיראה כמו מירוצי פורמולה רשמיים(והכוונה גם לפורמולה רנו ואחרים ברמה הבסיסית) המרחק הוא עוד רב למרות שאין ספק שהייתה כאן עליית מדרגה משמעותית.

אני צופה קבוע במירוצי פומולה 1 ואף הייתי בכמה מהם כשהאחרון היה ב-1998. אני לא מדבר על המכוניות ולא על הנהגים אבל כשחזיתי בארבע המכוניות על המסלול במקצה הגמר נזכרתי בכמה ממרוצי הראליקרוס באשקלון בסוף שנות השמונים ושם זה היה הרבה יותר מרתק.

יש עוד המון עבודה ואם ירתמו לעניין האנשים המקצועיים הנכונים מה שכנראה עדיין אין (אחרת כל זה היה נראה אחרת גם אם זה היה צריך לקחת עוד שנה לפחות) אפשר יהיה להגיע לדבר הנכון ובעיקר שיראה טוב גם למי שמתבונן במירוצים מעל מסך הטלביזיה. וכתמיד אשמח להביע את חוות דעתי על הטוב ועל הניתן לשיפור בכל עת.

ושוב ברכות לבעז מאירי על ההפקה שנדמה שבכל הצליחה להעלות את המודעות לספורט המטורי והצורך בקידומו דווקא בישראל.
קובי koby21@smile.net.il

דובי מילר 17 בדצמבר 2011

קובי – אני מניח שהכוונה בהרצת רק 4-5 מכוניות המסלול ולא יותר מכך היתה גם בטיחותית וגם "טווח ביטחון"… לנסות ולעבור את האירוע הזה בשלום.

ברור היה לכולם שלא יהיה פה מרוץ גראן-פרי כזה או אחר. יותר חשובה היא המשמעות של האירוע ובמיוחד מרוץ האופנועים למשל.

הפורמולה-רנו הוא משהו "חיצוני", כאילו בין-לאומי, הקרטינג מתקיים כבר בצורה סדירה שנים ואילו האופנועים היו עד עכשיו בחשאי, מתחת לראדאר, וכעת, באישור, יצאו אל האור והראו לנו ספורט מוטורי ישראלי חוקי ומוסדר. וכן, גם כאשר נפלו רוכבים ונחבלו, הכל בזכות הבטיחות הסתיים בשלום. נקבעה עובדה בשטח וזה היה הכי חשוב. מבחינתי לפחות.

ויכסלפיש 17 בדצמבר 2011

כתבתי על זה בסוף השבוע ל"מקור ראשון". המארגנים דיברו על כוונה להמשיך במסורת ב-5 שנים הקרובות. נראה

דובי מילר 17 בדצמבר 2011

יואב – יש קישור?

דובי מילר 18 בדצמבר 2011

cabrio – לגבי הקארטינג – זו הקטגוריה הבסיסית ביותר בספורט המוטורי, יש מקומות ונהגים שמתחילים בזה בגיל 4-5 (סנה, פרוסט, שומאכר).
מדובר על שלדה קטנה עם מנוע בנפח נמוך מאד (60-100 סמ"ק ולאחר מכן גם 125 סמ"ק) והספק נמוך (עד כ-30 כ"ס). מערכת היגוי ובלימה בסיסיים ביותר. היחס בין המשקל להספק נותן לכלים הללו נתונים מעולים ומאפשר לעוסקים בזה תחושות טובות. מעבר לכייף שבדבר, הספורט הזה מאפשר את הידע ויכולות הבסיסיות לספורט המוטורי – שליטה ברכב וחוקי הספורט המוטורי. זו הדרך הכי טובה להתחיל לנהוג במרוצי מכוניות.
בכדי להתחרות בקארטינג צריך מסלול בסיסי – גם מגרש חנייה גדול ומסומן יכול להיות טוב.
פורמולה או קטגוריות שנקראות – "סינגל סיטר SINGLE SEATER זה כבר משהו אחר, הרבה יותר גדול ומורכב. זוהי מכונית מרוץ לכל דבר. נפחי המנוע מתחילים ב-1300-1600 סמ"ק בבסיס וממשיכות כלפי מעלה.

מנחם לס 18 בדצמבר 2011

ל הכבוד!

היו גם פרסים כספיים למנצחים וכו'?

דובי מילר 18 בדצמבר 2011

מנחם – לא, לא היו פרסים כספיים. הפרס הוא בעצם ההשתתפות והניצחון, כניסה להיסטוריה של הספורט המוטורי הישראלי ואולי סוף-סוף פריצת דרך ממצב תקוע של שנים.

Avnas 18 בדצמבר 2011

בעניין אודי נהיר

קבל לינק ללינקים
http://www.google.co.il/#hl=iw&site=&q=ehud+nahir+driver&btnK=%D7%97%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A9+%D7%91-Google&oq=&aq=&aqi=&aql=&gs_sm=&gs_upl=&bav=on.2,or.r_gc.r_pw.,cf.osb&fp=6cda48ec0ecf17ce&biw=1440&bih=707

גילוי נאות: מדובר בקרוב משפחה

ונראה לי שכאן יש דברים שיותר רלוונטים

http://www.google.co.il/search?hl=iw&biw=1440&bih=707&q=eddie+nahir+car&oq=eddie+nahir+car&aq=f&aqi=&aql=&gs_sm=e&gs_upl=93404l94045l0l94846l4l4l0l0l0l1l381l691l3-2l2l0

דובי
אשמח לקבל הסבר לסוג המירוצים

תודה מראש
אבנ"ס

עפר ויקסלבאום 18 בדצמבר 2011

בהצלחה, ומקווה לראות לזה המשך.

ניר 20 בדצמבר 2011

הרבה מדי פירגון, מעט מדי ביקורתיות.
הייתי בארוע, ואני יודע שיש לא מעט דברים שדורשים שיפור, גם כאלה שהם מהותיים מאוד, כמו עמודי ברזל בשטח המילוט.

דובי מילר 23 בדצמבר 2011

ניר, אתה בהחלט צודק, יש דברים רבים לשיפור אבל אם לא יעשו דברים לא נתקדם לשום מקום. ֿ
יש מקום לפרגון והרבה והתיקונים או השיפורים יגיעו. הלקחים כבר נלמדו, אני מניח.

Comments closed