לקראת בית"ר ירושלים. פוסט בלי כדורגל

הרהורים אחרי קיצוץ

לפני שבועיים ימים בדיוק הגעתי למשמרת שלי כעורך באחד מאתרי הספורט בארץ, ובמהלכה הודיעו לי שעקב קיצוצים כבר אי אפשר לשלם לי עבור שירותיי. קיבלתי את האופציה להישאר עד סיום אותה משמרת, בחרתי שלא, וסיימתי את דרכי במקום העבודה הזה, בלב די כבד אחרי חצי שנה בלבד.

התהליך (מצחיק להגיד תהליך על פעולה שלקחה חמש דקות שלפניה הייתה לי עבודה ולאחריה לא) שעברתי גרם לי לחשוב על המשך דרכי. כתבתי כאן קודם על סופו של ספורט העיר, ואחרי שגם התפקיד ההוא הסתיים, יצא שהסיבה העיקרית שבגללה נכנסתי לעיתונות – כתיבה על ספורט – כבר לא באמת קיימת.

כן, אני עדיין כותב על ספורט לכאן, ואני עדיין קורא הרבה על ספורט ומתעניין בכל מה שקורה ולא מפסיק לעקוב אחרי מכבי חיפה (בכל זאת, זה בלב) ואחרי פוטבול ואחרי כל מה שתמיד עקבתי אחריו, אבל העיסוק בזה השתנה. הכתיבה העיקרית שלי על ספורט היא לאתר הזה.

הייתי יכול לכתוב כאן נאום ארוך ולא מספיק ממוקד על המצב של העיתונות אבל דרור פויר (בלינק הזה) עשה את זה הרבה יותר טוב ממני. בכל מה שקשור לעיתונות ספורט, אני אספר לכם שהיא כמו העיתונות הרגילה רק קצת בהיפר.

תראו, זה לא נכון שהכל גרוע בעיתונות. זה מקצוע כיפי, רואים הרבה ספורט, פוגשים אנשים מעניינים לפעמים והעבודה די מגוונת. וזו בדיוק הבעיה. בערך מהרגע שנכנסתי לעסק הזה אמרו לי עיתונאים מבוגרים ממני שכדאי לי לעשות אחורה פנה ולעזוב הכל. שאין עתיד. שאני צעיר ועדיף לי למצוא משהו טוב יותר לעשות עם עצמי.

ובשבועיים האחרונים אני מוצא את עצמי אומר את זה לכל מיני חבר'ה חדשים שנכנסו לעסק במערכת העיתון בו אני עדיין עובד. לא כי זה לא מקצוע טוב, ולא כי מערכת העיתון היא לא מערכת טובה, כי היא כן. פשוט כי זה באמת מרגיש שאין עתיד.

יכול להיות שזה מוצדק. זאת אומרת, יכול להיות שאין שום סיבה לשלם משכורת נורמלית לעיתונאי. היצע וביקוש, וזה. שוק קטן, וזה.

אני לא מאמין בלכעוס או לחפש אשמים. אין אשם למצב הזה. יש את הדרך שבה דברים עובדים. אבל זה מקרין החוצה. וזה מרדד כל החלטה לרציו הכלכלי שלה. האם העלות של רופא מהודו שווה לימי מילואים של רופא גדודי שיורד מהארץ? האם הכסף שייחסך מלהעסיק עובדי קבלן יהיה שווה למיסים של כמות האנשים שלאט לאט מהגרת מישראל? האמת… זה לא מעניין. יש דרך וככה היא הולכת.

ואני מצטער אם אני לא מתעסק מספיק עם מכבי העונה בבלוג הזה. קצת קשה לי, אבל אני מבטיח שאחזור לזה אחרי אמצע העונה. ומחר אני בכלל בחתונה, אז תהיו נחמדים ותסכמו לי את המשחק בתגובות.

מחשבות בעקבות שבוע בצאלים
בונדסליגה רולז (וגם: למה שופט מתאבד?)

41 Comments

הופ 21 בנובמבר 2011

"זה מרדד כל החלטה לרציו הכלכלי שלה" – זה ההיגיון ששולט בתקופה שלנו. זה שניסו לשים לו סוף, או לפחות איזה מכשול, בקיץ האחרון, אבל כנראה שלא מספיק אנשים מעוניינים בכך. לא ברור. אולי בבחירות נקבל תשובה כמה בדיוק.
אבל בדיוק בגלל אותו היגיון כלכלי אני מניח שתמצא עבודה בכתיבה, על ספורט, שתכניס לך כסף ואפילו לא רע. כי "יש לזה שוק", בניגוד לשירה, למשל. אין ואקום, ומי שכבר לא צורך עיתוני ספורט צורך אתרי ספורט, ומי שכבר לא צורך את אלה קורא על ספורט במקומות אחרים. מי יודע, אולי ממש פה.

פרלה 21 בנובמבר 2011

הופ, לדעתי לא נדע בבחירות שום דבר ביחס לקיץ כי הקיץ לא מגדיר לאיזו מפלגה צריכים להצביע תומכי המחאה. המחאה היתה, בעיני, 1. נמאס. 2. ביבי עוף מהעיניים. 3. רוצים לקבל יותר שרותים. 4. רוצים שרות טוב יותר. 5. ואל תעלו לנו מיסים.
יכול להיות שהתקשורת תנסה להגדיר (באלגנט) למי צריכים להצביע תומכי המחאה אבל, לדעתי, דרכה לא תצלח.
וחוצמזה, אם כרגע עופר טרוד בדברים אחרים, אתה יכול לתרום לנו איזה "לפני" קטן.

הופ 21 בנובמבר 2011

יכול להיות שתוקם מפלגה שמייצגת את עקרונות המחאה, ויכול להיות שאחת המפלגות תחליט לקחת על עצמה להוביל את יישום הדרישות (לא אמרתי "העבודה", אבל נראה שזו ההזדמנות שלה, ואם תצליח לשמוט אותה אז היא באמת מתאבדת סדרתית).
ולגבי הדרישות עצמן, אני לא ממש מסכים איתך. הדרישות, אם היו כאלה, נגעו בעיקר לשינוי השיטה כך שהפערים בין העשירון העליון לכל השאר יצטמצמו, שהכסף לא יזרום כולו לבעלי ההון, שהמעמדות הבינוני והתחתון יוכלו להתפרנס בכבוד, שכולנו נרגיש שהמדינה עובדת בשבילנו ולא אנחנו בשביל כמה משפחות. מעבר לאלה, כל אחד פירש את הדרישות כרצונו. (כשהמשותף לכולם הוא שכן, נמאס).
[ולגבי ה"לפני", עדיין לא – אבל ממש בקרוב, אני (כמעט) מבטיח]

פרלה 21 בנובמבר 2011

העיקר שננצח. במשחק.

הופ 21 בנובמבר 2011

והנה "אחרי" קטן: בדרכו השקטה, הצנועה והכל כך נעימה של אלישע לוי (שהתבטאה היטב בראיון שהוא נתן לקופמן), הוא הרוויח מחדש את דבאלישווילי (שאלוהים יסלח על כל הקללות שקיללתי אותו במחצית הראשונה), את תמיר כהן (יש להודות שהוא השרה היום איזה שקט במרכז) ואת חיבתם הזמנית של האוהדים.
ועם קישור אחורי לא רע, הגנה שהתייצבה עם שוער מצוין, שני חלוצים בכושר טוב ויותר מכל, אוהדים שמרגישים שהקבוצה משחקת עבורם, אין סיבה שלא נתחיל סוף סוף את המירוץ להגנה על התואר.

הופ 21 בנובמבר 2011

ועוד שתי הסתייגויות –
1. בית"ר ירושלים של היום היא לא מדד לכלום, במיוחד כשנגמר לה הכוח. לא חכמה להיות שווה ליריבה מחצית אחת ואז ליפול מהרגליים. חלק מהחכמה זה לדעת לחלק כוחות.
2. לא מבין את ההישפכויות על קטן בסיכום של ערוץ 1. לא היה במשחק ולא עשה כלום. אז כשהוא לא עושה כלום אומרים "הוא הביא את המנהיגות שלו למגרש". ואיפה היתה המנהיגות במחצית הראשונה הגרועה? (והמסקנה כמובן – אין שום סיבה בעולם להקשיב לסיכום המשחק של ערוץ 1)

ניתאי 21 בנובמבר 2011

לא יודע מה ראית מתמיר כהן. חוץ מחושך. ויותר מהכל, כלום לא משנה אם אין המשכיות. כבר נתנו משחקים טובים השנה ונעלמנו משחק אחרי זה. זה שיש פוטניצאל אנחנו יודעים, זה שאין יציבות זו הבעיה.
הימור שלי: תיקו/הפסד חלש מול עכו (לדו לא ייעשה כלום), ניצחון/תיקו מרשים מול הפועל.

הופ 21 בנובמבר 2011

קודם כל ראיתי אותו, וזה חידוש. שנית, היה מרכז מגרש, אמנם יאיא עשה את רוב העבודה ה, אממ, אפרו-ישראלית, אבל כהן נראה סוף סוף כאילו באמת אכפת לו. למלחמה אני לוקח את בוקולי בכל יום נתון, אבל טוב לראות שיש לנו אלטרנטיבה מתחת לגיל 30.
מסכים איתך לגבי הצורך בהמשכיות. צריך לדעת לנצח את המשחקים הקטנים. אבל זה נראה כאילו דברים מתחילים להתחבר.
ולגבי התגובה שלך לקסיוס קליי למטה, אני יודע שזה קצת באופנה לרדת על האוהדים של מכבי, אבל הוא כתב את זה לפני המשחק (תגובה לא-משהו כשלעצמה, אבל לא במובן האופנתי שראית בה).

דן 21 בנובמבר 2011

ברי סחרוף ועמיר לב (כתבו את המילים ביחד) הגדירו את כל התחושה הזו היטב ב"זמן של מספרים" (אם כי הם אולי קצת יותר אופטימיים בסיכומו של דבר…)

http://www.youtube.com/watch?v=PCwDDGYely0

איציק אלפסי 21 בנובמבר 2011

"אני לא שומע כבר מילים
עכשיו זה זמן של מספרים
אז כמה זה עולה להשאר תמים"

איזו גאונות צריכה להיות בשביל לסכם תחושה של דור שלם ב- 16 מילים.

מוזגטס 21 בנובמבר 2011

יש לחפש את האשמים ויש לכעוס עליהם. הדרך בה דברים עובדים איננה גזירה משמיים. היא המציאות שאנו כותבים אותה (תרתי-משמע).
לאדם יש זכות בסיסית להתפרנס בכבוד. יש את הזכות הבסיסית לתחושה שהמדינה, המעסיק שלו והסביבה בה הוא חיי, תשמור עליו. תאפשר לו להיות. פשוט להיות.
על אחת כמה וכמה כשמדובר במקצוע העיתונות. מקצוע כל כך חשוב בכל מדינה. למעט אילו שלא רוצות לראות את עצמן ומעשיהן ב"מראה". כנס העיתונאים אתמול היה חשוב (לדעתי יש קשר בין החקיקה המאיימת לזה שעיתונאי בארץ מתקשה למצוא עבודה ראויה) אך מילים לא יספיקו, לכתוב ולדבר מעל דוכנים לא יספיק. צריך גם מעשים.

יואב בורוביץ' 21 בנובמבר 2011

Hear hear

בני תבורי 21 בנובמבר 2011

יכולתי לכתוב אותו דבר על הקיבוץ (בהכללה כי יש כמה קיבוצים ששם עדיין יש נשמה יתרה) אבל זה עצוב מידי. עצוב לקרוא את הפוסט הזה. חיסנתי את עצמי מפני התחושה הזאת בכך שאני עושה את הדברים שאני אוהב, בהתנדבות.

martzianno 21 בנובמבר 2011

העיתון הנפוץ במדינה (ומחולק בחינם – המצאת המאה – למרות הפסדי עתק) הוא השופר של רה"מ. המשטר קובע מי יהיו השופטים והממשלה סוגרת ערוצי טלוויזיה.
אם היו כותבים את זה על סין אפאחד לא היה מופתע.
אין היום עיתונות (לפחות לא לפי ההגדרה המקורית של עיתונות).
יש מלחככי פנכה שנסמכים על שולחנו של איזה גביר.
זה המצב.
כנס העיתונות אתמול בא באיחור כלכך היסטרי, שנותר רק לתהות אם לא מאוחר מדי.

הסוציולוגית 21 בנובמבר 2011

הרבה כותבי ספורט טובים כותבים ב׳ישראל היום׳ ובכלל הרבה כותבים טובים. יכול להיות שקודם ם היו צריכים להרגיש רע עם העיתון אליו הם כותבים

ניר 21 בנובמבר 2011

בכל עיר גדולה בעולם יש עתון יומי שמחולק חינם. בניו יורק זה "מטרו", רק שבניו יורק יש גם את הטיימס, פה "ישראל היום" מתחרה בשלושה צהובונים, אחד מהם עלון "קדימה".

היה אפשר להתייחס להאשמות בפגיעה בחופש הבטוי אם הן לא היו באות בין השאר מעתונאי אחד בכיר שחוטמו תחוב בישבן של ראש הממשלה הקודם, ואף קיבל ממנו את פרס ישראל כהוקרה. או אם הן לא היו באות משני עתונים שמנסים להעביר חוק שיסגור עתון שמתחרה בהם ויאסור על חלוקת עתונים חינם (בשם "החברתיות" כמובן)

המשטר לא קובע ולא קרוב לקבוע שופטים בישראל. אם נחזור לדוגמה האמריקנית שם הוא דוקא כן קובע. אני יודע, "איכס, אמריקה!", אבל ארה"ב מקובלת כמדינה דמוקרטית ומתוקנת למדי.

והממשלה ודאי שלא סוגרת ערוצי טלויזיה. ניהול גרוע, תוכניות מחורבנות ומשכורות עתק ל"טאלנטים" חסרי טאלנט סוגרות ערוצי טלויזיה. הממשלה לשם שנוי נמצאת פה בצד של האזרחים כשהיא מסרבת להמשיך לממן את הזבל הזה מכספי המסים שלהם.

ניר 21 בנובמבר 2011

אגב אחלה בלוג, מרציאנו

הסוציולוגית 21 בנובמבר 2011

פוסט מבאס אך מוצדק. העניין היחיד שניתן להתנחם בו הוא שזה תהליך שקורה לא רק בעיתונות, אלא כמו שאתה רואה, בכל פרופסיה – גם לרופאים זה קורה, גם לעובדים הסוציאלים. לכולם.
המדינה פה מקדשת אך ורק אנשי הייטק. הם השכירים היחידים שמתוגמלים כאן כמו שצריך. לכל השאר נשחקות המשכורות ועולים המחירים.

הסוציולוגית 21 בנובמבר 2011

אמשיך אפילו את דברי: אם אנשים כמוך וכמו דרור פוייר, שנולדו למקצועות שלהם, לא יכולים למצוא עבודה ראויה במקצוע שלהם ועשויים (אם היו היום בתחילת דרכם) ללכת ללמוד מחשבים או מנהל עסקים, משהו כאן דפוק. אבל היי, שליש מהמדינה הזאת הם עורכי דין ועדיין אין כאן צדק, אז מי יודע

ערן 21 בנובמבר 2011

יש לי את התחושה ששנינו קיבלנו את אותה ההודעה מאותו המעסיק, רק שאצלי ההודעה הלאקונית על הפסקת התשלום עבור שירותיי הגיעה אחרי שנה.

MOBY 21 בנובמבר 2011

אם כבר ברי אז "רעש לבן" לוקח טוב יותר:

ברוכים הבאים למסיבת סוף המאה
אצלנו תקבל אקדח ומסכה
קרני הפלא חותכות מבעד לריסים
שירי אהבה ישר לורידים
התפוח רקוב מלא תולעים, אבל זה לא נורא
מכונת הלהיטים שולפת את הדבר הבא
ואז אמרת "ספר לי על אושר" ואיזה הפתעה
הנה זה בא: רעש לבן

http://www.youtube.com/watch?v=_yjeCI3njKs

דרור רייכר 21 בנובמבר 2011

פוסט מדוייק ביותר.

ואם כבר ברי, אז:

"ואלו הימים לילות של שימורים
עיניים למעלה, למטה ולצדדים
רואים שלא רואים
כל כך מעט נחוץ כל כך הרבה צריכים
נעים, נעים, נעים עובדים ביחסים
בספינה האהבה רק שידורים חוזרים

ואלו הימים הלב על מנעולים
ממיר את הכאב בכאב של אחרים
הלב על מנעולים הולכים ושרים
המנון לאדישות "כל עוד בלבב" הולך לאיבוד

רואים שלא רואים בים של חורים
השלם תמיד גדול מסך החלקים
שלי שלא שלך, שלך שלא שלי
זה לא משנה, אתה בסך הכל כלי
אתה ואני "זה לא משנה אמרו את זה קודם"

בסך הכל כלי"

דן 21 בנובמבר 2011

אין ספק שגם השיר הזה מתאים מאוד לימים האחרונים.
ובכלל "האחר" זה אלבום מופת שמאיזשהי סיבה שלא ברורה לי לא זוכה לכבוד המגיע לו, בציבור הרחב בכלל וגם בקרב המעריצים של ברי.

קסיוס קליי 21 בנובמבר 2011

אז לא הבנתי מי יכתוב על מכבי חיפה עכשיו ועל איזה קיר בדיוק אנחנו אמורים לשפוך את העצבים אחרי עוד משחק אנמי של החלשלושים בירוק…

ניתאי 21 בנובמבר 2011

רק אוהדי מכבי חיפה יוצאים לא מרוצים אחרי 4:1 בטדי.

קסיוס קליי 21 בנובמבר 2011

אנחנו לא אוהדי הצלחות…
(:

חיפה לא חזקה מספיק.
היא נוטה לספוג ראשונה ביותר מדי משחקים.

ניתאי 21 בנובמבר 2011

חיפה הכי חזקה בארץ (אבל לא יציבה בשיט). היכולת לחזור מפיגור היא דווקא טובה מאוד.
וכן, יש לנו בעיה קשה בהגנה.

amitpros 21 בנובמבר 2011

אני גם לא מבין למה המדינה צריכה להחזיק את ערוץ 10 שמשלם לכמה שדרים מאות אלפי דולרים.שראשיו ילכו ויתנו למישהו אחר לעשות משהו קצת יותר איכותי מלהיות ערוץ 2 רע במיוחד

ובלי קשר חייבים לפטר את אלישע אחרי הבזיון היום.אז מה אם נצחנו?

ויכסלפיש 21 בנובמבר 2011

עמית, המדינה מחזיקה את ערוץ 10? לא המשקיעים פלוס חובות? לדעתי הרוב בו זבל אבל חברת החדשות עושה עבודה טובה ולממשלה יש אינטרס ברור לסגור את הערוץ.

סוציולוגית- גם בהייטק יש חפ"שים ויש טאלנטים ונשים חרדיות ממודיעין עילית ב-5000 שקל בחודש חודרות לשוק. כבר נתקלתי בהצעות עבודה מעליבות בהייטק

amitpros 21 בנובמבר 2011

אין שום סיבה שהמדינה תוותר על שקל אחד חוב לערוץ 10.מצטער.יבואו נא בעלי הערוץ וישימו את היד בכיס או שיחזירו אותו חזרה.
ואיזה סיבוב נפלא של דבא.

קסיוס קליי 22 בנובמבר 2011

זה באמת היה שער נהדר…

מכבי חיפה זו הקבוצה היחידה בארץ שצריכה לחתוך שחקנים בינואר כדי להתחזק..

ויכסלפיש 22 בנובמבר 2011

גם אני חושב שלא צריך לוותר אבל בהחלט אפשר לפרוש חובות, כמו לכל מיני מקורבים אחרים. ביבי פשוט הסתכסך עם לאודר, זה הסיפור

פרלה 22 בנובמבר 2011

אלישע חטא למועדון בייבוש של דבה (שגם עליו נפסיד הון. הלוואי ואתבדה ופשוט יתנו לו חוזה חדש נפלא).
תמיר כהן לא פוגע. באמת תודה שהוא נראה משתדל.
ורד לא חזר אחורה אחרי איבוד כדור ובינתיים דבה ראוי להרכב לפניו.
ההגנה היתה על הפנים.
לפני הפנדל נשארתי לחוץ עד הסוף.
מכבי נעה בין חוסר בטחון והססנות לשאננות והסתערות התקפית מופקרת בלי רגע אחד של מידתיות. כמו משחק מהגנה להתקפה בלי קישור.
וזו הבעיה העיקרית שלנו. יש חמישה נפלאים מלפנים ובתיאוריה גם חמיישה- ששה הגנתיים סבירים אבל אין משחק הגנה או משחק התקפה אינטליגנטי.
קבוצה דומיננטית שנבנית על התקפות מתפרצות יכולה להיות טובה אם קוראים לה אינטר ומאמנה מיוחד. אצלנו זו פשוט מאניה דיפרסיה.
ושמנו 2 גולים מקרנות (וויאאם מזו של בית"ר ודבה מזו שלנו).
נחבר 2 נצחונות?!
אמן

הופ 22 בנובמבר 2011

לגבי כהן – זה לא עניין של "משתדל". הבחור איבד את אביו שהיה דמות מאוד דומיננטית בחייו, ובמובן מסוים בעיקר בגללו תמיר כהן עושה בחיים את מה שהוא עושה. אני יכול לגמרי להבין איך שחקן יכול לאבד את המיקוד שלו אחרי אירוע כזה.
היום, בפעם הראשונה אחרי הרבה זמן, ראיתי סימנים לכך שבאמת אכפת לו – לא ממכבי, מהמשחק. ועכשיו כל השאלה היא האם הוא שחקן מספיק טוב כדי שניתן לו את הצ'אנס לחזור לעצמו. אלישע מאמין שכן, אני לא כל כך מחבב אותו (בגלל המכביתלאביזם שאני רואה בכל פעם שאני מסתכל עליו) אבל חושב שבנסיבות הקיימות עדיף להמר עליו מאשר להביא קשר חדש שלך תדע איך יסתגל.

MOBY 22 בנובמבר 2011

תמימר כהן לא היה שחקן מתאים לחיפה לפני המעבר לאנגליה, וגם לא אחריו.
היכולת שלו לא מזהירה ובנוסף יש לו יותר מדי חברים במדיה, אין לו "בד.נ.א." את "הכל סוגרים בחדר ההלבשה". הוא על תקן שחקן בוגר ומוביל אם לו מותר מה יגידו הילדים?
את מה שקראקורא אצלנו השנה אני תולה בהצערת הסגל (וזה בסדר) וחוסר שביעות רצון של המבוגרים. משום מה אני חש (ואולי אני טועה) שהרינונים של תמיר והיציאות שלו בתחילת השנה וחוסר הפעולה החדה מולו הובילו את המשך הסרטים "דוידוביץ 2" ו"ניר מפרפר לחיפה אתה הצורה 3".

הופ 22 בנובמבר 2011

אז עכשיו תמיר כהן אשם בהתנהגות של דוידוביץ'? אם כבר אז בוא נפיל על הבחור החדש גם את היכולת של דה חסוס, את הפנדלים הגרועים בגנק ואת גניבת החגורות של פיליאבסקי.
על אילו "רינונים" של תמיר אתה מדבר? ואלו יציאות בתחילת השנה? הראיון ההוא של דוידוביץ' לא היה לפני שכהן הגיע?

MOBY 22 בנובמבר 2011

בגלל זה כתבתי 2 …….
ולא אל תפיל עליו את כל החסוס והפנדלים.
תחזור ותקרא את הכתבות על מכבי אחרי ההחתמה והיו גורמים ומקורות של קשקושים מחדר ההלבשה. (אני חושב, אני לא יודע שזה הוא).

אבל בכל מקרה הוא לא שחקן, לדעתי, בקליבר ובאיכות של חיפה הייתי שמח לתפור פתרונות יצירתיים מאנשי חיפה. אפילו סולליך או כל יוצא מחלקת נוער אחר ההבדל בכשרון לא גדול מספיק. יש הבדל במספר כתבי החצר.

הופ 22 בנובמבר 2011

לא יודע לגבי מקורות וגורמים. אני שומע מפה ומשם שמשומר הוא הקשקשן העיקרי, ושגם דוידוביץ' לא טומן את ידו בצלחת האליפות. אני בכלל חושב שקטן הוא הגרון העמוק. והאמת היא כנראה שיש כמה וכמה כאלה, ובהחלט ייתכן שגם כהן אחד מהם.
שוב, אני לא מחבב אותו וגם לא מי יודע מה מחזיק ממנו (אאל"ט נתן עונה אחת טובה, בנתניה) אבל נראה לי שכרגע ולפחות העונה עדיף להשקיע בו את האנרגיות מאשר להביא קשר אחורי חדש, ואני מאוד לא רוצה שגולסה יוחזר לשם כי מאז שהוא עבר קדימה הוא הרבה יותר טוב בעיני.
אתמול בכל אופן הוא עזר ליאיא להחזיק את האמצע וניסה פעם פעמיים לבעוט לשער ולהיות מקדימה (החמיץ הזדמנות טובה כשהיה בתוך הרחבה), דברים שיאיא (וגם קולמה בזמנו) לא עושה. לי זה נראה שהשיחות עם אלישע מתחילות להשפיע.

אפריים 22 בנובמבר 2011

עצוב, נכון.
בלי עיתונות ספורט נורמאלית לא תהיה תרבות ספורט נורמאלית ולא ספורט נורמאלי.
הייתי אומר לך לא להתייאש, אבל זה נשמע לי פאתטי ומאוחר מדי.

כסיפוביץ 22 בנובמבר 2011

אם כבר עוסקים בברי וציטוטים אז:

לטמטום מתמשך למקופח שתפח
לכותב המבריק שכותב מהפח
לגיבור מלחמה מכוסה בשריון
לזה שאיחר והגיע ראשון
השקרן שיודע וממשיך לפטפט
לזונות יקרות וחברי פרלמנט
אויבי הממסד אנשי המוסד
לאיש התקשורת שעומד מהצד

מעצבי דעת הקהל
מעצבי דעת הקהל

תן סיסמא כי כולם פה מחפשים
סולם ארוך לכוכבים מנצנצים
עוד טיפה והמים מכסים
תן סיסמא ותציל את הטובים

דשנו דשנו, קצנו קצנו

תן לי שורה שתסדר לי את המחשבות
כל המילים האלה ממשיכות ונשפכות
כולם מתחנכים על שקרים ואגדות
כולם מתחממים באש אותן הסיסמאות
קחו אותי הלאה, הלאה יש לי נפט וגפרורים
אלף סיבות לשרוף את כל המזדיינים
קחו אותי הלאה, הלאה יש לי נפט וגפרורים
אלף סיכות לפוצץ את החוקים

אופיר 22 בנובמבר 2011

עופר,

כשכתבת על ביטול הפינה שלך ב"העיר" רשמתי לך שעוד לא מאוחר ללמוד מקצוע. לא כתבתי את זה בנבזות, אף על פי שהיה מי שהבין זאת כך.

מה לעשות שלהיות עיתונאי ספורט בישראל זה קצת כמו להיות שחקן הוקי קרח בישראל – פונקציה שלא ממש יכולה להתקיים כאן.

אם התשוקה לכתוב על ספורט מקננת בך בכל זאת – עשה כמו רוב הכותבים כאן: שמור את זה לשעות הפנאי. גם על השעות שאני מעביר בריצה על מדרכות תל אביב איש לא משלם לי (זה בערך שליש משרה מבחינת נפח הזמן).

Comments closed