פייטון מנינג פרש

על רגעים של גדולה בים של ממוצעות ועל הקוורטרבק הכי גדול שיצא לי לראות, ואחד הספורטאים היחידים שבשבילם פתחתי טלוויזיה או סטרים

אני לא מבין גדול בפוטבול, בטח לא כמו גיל שלי או אריאל גרייזס או אברהמי או דורפן – כולם יוכלו להסביר ולכתוב על המשחק הנפלא הזה הרבה יותר טוב משאי פעם אוכל. עם כל האהבה שלי לפוטבול (ויש, אני נשאר ער הרבה יותר מדי שעות בלילה כל עונה מכדי לבטל את זה על הסף), אני איש של כדורגל ותמיד אהיה.

אבל אם כדורגל עבר אלי בירושה (גם אם לקח לו כמה שנים), הרי שפוטבול הוא לגמרי שלי. והסיבה שהתאהבתי במשחק היא בגלל פייטון מנינג. עוד לפני האומהה, ועוד לפני הניתוחים ועוד לפני הסופרבול, אני זוכר בדיוק את המשחק שבגללו יש כמות גדולה של ימי ראשון שבהם אני מעדיף לא לקבוע שום דבר עם אף אחד.

וזה לא היה סופרבול, גם לא משחק פלייאוף. זה אפילו לא היה ביום ראשון. ב-25 בנובמבר 2004, ת'נקס גיבינג, ואינדי מתחילה את היום ב-41:9 על דטרויט. אני לא אגיד לכם שאני זוכר כל פרט מהמשחק, ולמעשה הייתי צריך ללכת לברר את התוצאה ואת התאריך ואת הכל. אבל מה שאני כן זוכר זה את מאנינג, מוסר כמו לייזר, עוד ט"ד ועוד ט"ד (שישה בסך הכל), כולה 238 יארדים, אבל עם גדולה שגם אז, כשלא ממש הבנתי את הספורט, הבנתי אותה.

וזה העניין כולו. יצא לי לראות בעיניים שחקני כדורגל אדירים: – בשלוף אני אזרוק פה את מסי, רונאלדו, זלטאן, ריאן גיגס וצ'אבי אלונסו – ועם כולם עשיתי את אותו תרגיל כשהייתי במגרש: עצרתי לכמה דקות והסתכלתי רק עליהם. ניסיתי להבין למה הם כל כך גדולים, על ידי זה שאני מנתק אותם מהמשחק. לפעמים זה עבד, לפעמים לא, אבל זה תמיד היה מעניין ולמדתי משהו חדש – שזלטאן באמת שם זין עצום, שצ'אבי הוא ללא ספק השחקן האלגנטי ביותר שראיתי בחיי, שמסי ורונלדו בכיינים מצד אחד אבל נכנסים לאטרף כשהם רוצים את הכדור.

בפוטבול לא צריך לעשות את זה – יש מצלמה כל הזמן על הק"ב, אפילו כשהוא על הספסל. ומסירה של פייטון, גם עם 20 שידורים חוזרים, תמיד (עד לעונה האחרונה) הייתה דבר כל כך כל כך יפה לראות. וזה העניין בספורט – אתה פשוט יודע כשאתה רואה משהו מיוחד.

החיים שלנו רוב הזמן הם בניוטרל. לא במובן שאנחנו לא עושים בהם הרבה, כי אנחנו עושים – אם זה זוגיות או משפחה או עבודה – אבל הניוטרל הוא ברמת הריגוש שאנחנו חווים, או ברמת ה"וואו זה היה משהו מיוחד". ואחד הדברים הכיפיים שיש לצופי ספורט, זה שיש להם בזיכרון הרבה יותר רגעי וואו מלאנשים שלא אוהבים ספורט. הגול של בניון נגד בני יהודה בגביע למשל, או המשחק כדורסל של הירוקים נגד נס ציונה, או השלשה של סטפן קרי. ובפוטבול, ה"וואו זה היה משהו מיוחד" קורה בתדירות כל כך גבוהה, שלפעמים אתה פשוט לא מבין איך אנשים לא צופים במשחק הזה.

זה לא מגדיר את פייטון, אבל זה כן מסביר איך חווים פוטבול. וכל המשחק ההוא, היה הוואו הראשון הגדול, כזה שנמשך שלושה רבעים, שחוויתי בזמן צפייה בפוטבול. היו מאז עוד הרבה, אבל אני לא חושב שיש שחקן שאני אתרגש מצפייה בו, שאצפה למשחקים שלו, כמו פייטון מנינג. ואיזה כיף שהוא פורש אלוף.

מחשבות לא קוהרנטיות על ספורט נשים
כבר לא רחוק היום

37 Comments

גילי פלג 8 במרץ 2016

מזדהה לגמרי עם התחושה של הריגוש החזק וזיהוי הגאונות. לא רואה פוטבול אז לא יכול להתייחס למנינג אבל חוויתי בדיוק את מה שתיארת ( אגב, באותו זמן בערך.. ) עם ולנטינו רוסי. חזרתי יום אחד מהעבודה ופתחתי בסתמיות את הטלוויזיה תוך כדי שאני מתחזר על ארוחת צהריים בסלון ועל המסך ריצדו אופנועים בצבעים שונים. אופנועים לא אומרים לי כלום, וכל העולם המכני זר לי לחלוטין ומעולם לא התעניינתי בו. פתאום, אין הסבר, התהפנטתי על מספר 46 ופשוט, ליטרלי כמו שאומרים באנגלית, לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים. משהו בו, כפי שתיארת, השפריץ למרחוק גאונות חד פעמית, גם אם זה היה מרוץ האופנועים הראשון שראיתי בחיי. קיצורו של דבר, התאהבתי, התעלפתי, נפלתי חזק, ומאז ובערך למשך 8-9 שנים לא הפסדתי מרוץ אחד של רוסי ( גם באמצע הלילה….. ). ספורט וגאונות = אהבה.

7even 8 במרץ 2016

דייויד תרדקיל:) כשהייתי בן 10.
כל סל היה ואוו אמיתי.

Yavor 8 במרץ 2016

תודה עופר.
לטעמי הקסם שבו היה טמון בעשרות מהלכי קלאץ' שכל פעם הפתיעו, או בעצם לא הפתיעו, מחדש. כל פעם שהיה לקולטס כדור לפני המחצית ידעת שזה יסתיים עם TD של מומנטום בירידה להפסקה, והדבר נכון גם להרבה מאוד סיומי משחקים. לתת לו כדור לפני ה-two minute warning היה התאבדות.

שיר 8 במרץ 2016

בשורה אחת הסברת למה מיליארדי אנשים חולים על ספורט, זה כל כך מדויק שאני פשוט חייב לאמץ את זה..
המשחק הראשון שבגללו אני התאהבתי בפוטבול היה הסופרבול בין טמפה לאוקלנד, והיה פשוט מדהים לראות איך ההגנה של טמפה השתלטה על המשחק (דומה מאוד לסופרבול של פייטון)

אריאל גרייזס 8 במרץ 2016

משעשע להתאהב בפוטבול דווקא עם המשחק הזה, שנחשב אחד הסופרבול הכי משעממים אי פעם

נדב ליטבק 8 במרץ 2016

ואת מי רואים היום כדי להתאהב במשחק?

YG 8 במרץ 2016

אותו אחד שראינו גם אתמול

נדב ליטבק 8 במרץ 2016

וכדי להתאהב במשחק עליו מדובר בפוסט?

YG 8 במרץ 2016

בין חמשת הגדולים, אבל לא נכנס לשלישיה.

יובל 8 במרץ 2016

אני אוהד פוטבול כבר 20 שנה, 18 מתוכן עם מאנינג. יהיה קשה להתרגל לעובדה שהוא כבר לא שם.
הוא ריגש על המגרש וריגש גם במסיבת עיתונאים אתמול. ימי ראשון לא יהיו אותו הדבר בלעדיו.

עופר פרוסנר 8 במרץ 2016

אני דמעתי כשצפיתי במסיבת עיתונאים

אריאל גרייזס 8 במרץ 2016

נאום אדיר, גם עם קלאס, גם עם הומור, טיפה נחנק אבל בלי יותר מדי דמעות או פאתוס (כמו הנאום של פארב). גם לי עמדו דמעות בעיניים

גיל 8 במרץ 2016

נאום מלא קלאס. מודה לכולם וגם מראה את יצר התחרותיות שלו וגם המשחק היה כל חייו.

יובל 8 במרץ 2016

הוא יחזור למשחק. דווקא לא חושב שמתאים לו פרשן, הרבה יותר מתאים לו להיות אופנסיב קוורדינטור או קוורטרבק קואץ'. בינתיים שינוח וישחק גולף.

גיל 8 במרץ 2016

אני גם לא חושב שהוא יפרשן. לדעתי יהיה בעל קבוצה או GM, לא מאמן, זה רק יתסכל אותו.

ניינר / ווריור 8 במרץ 2016

שיהיה קומישנר. הוא יעשה עבודה מעולה וזה גם יהיה מעולה לליגה אחרי גודל

גיל 8 במרץ 2016

אין שום סיכוי. אין שום תקדים לדעתי ששחקן עבר הפך לקומישנר של אחת הליגות הגדולות. הרי הקומישנר מייצג את הבעלים והם לא יבחרו באחד. ברור שהוא יהיה מעולה אבל זה לא מעשי.

ניינר / ווריור 8 במרץ 2016

אתה יודע, פייטון הוא לא סתם שחקן עבר.
בכלל יש דיבורים שעוד כמה שנים ירוץ לנשיאות

גיל 8 במרץ 2016

דיבורים על שחקני עבר שרצים למישרות פוליטיות שומעים הרבה אבל מעט עושים את המעבר. הוא יכול לרוץ למישרת מושל טנסי או נאברסקה אבל על מה בדיוק ירוץ לנשיאות?

ניינר / ווריור 8 במרץ 2016

על מה בדיוק טראמפ, רוביו, קרוז ושאר האידיוטים רצים לנשיאות???

Yavor 8 במרץ 2016

הוא עוד יכול להצטרף למירוץ לנשיאות? הוא ייקח בהליכה…

גל ד 8 במרץ 2016

כל דבר שכולל את השורש ר.צ זה לא בשבילו.

אריאל גרייזס 8 במרץ 2016

אני מת על איך הצלם בכלל לא דמיין שהוא ירוץ את זה ובכלל לא מסתכל לכיוון שלו במשך כמה שניות טובות

עידו ג. 8 במרץ 2016

זה הפייק האולטימטיבי, אתה בונה אותו במשך קריירה שלמה.

אדום-כחול 8 במרץ 2016

גדול!

תומר 8 במרץ 2016

ואני מת על איך לא רק הצלם אלא גם שחקני ההגנה, פשוט אף אחד אפילו לא הסתכל עליו
ברמת העיקרון הוא היה יכול ללכת לאיטו לאנדזון תוך שהוא בוחן בקפידה את ציפורניו ועדיין מצליח להגיע לשם בלי שמישהו ייגע בו

גיל 8 במרץ 2016

הכי גדול שאני ראיתי בימי חיי. לא היה אחד שהתכונן למשחק, הבין אותו ושלט בו כמוהו. הוא באמת אחד היחידים ששינו את התפקיד של הק"ב. אנשים לא קולטים אבל מפלצות כמו רוג'רס לא אפשריות בלי פייטון וכל המספרים המטורפים של יארדים וט"ד ששמים היום הרבה ק"ב, הוא היה הראשון שנתן אותם על בסיס קבוע כשאחרים הרבה מאחוריו.

רוג'רס אהרון 8 במרץ 2016

השחקן הכי אוברייטד בהיסטוריה של המשחק.

הגיע בתזמון מושלם וקיבל את כל החוקים שהטיבו עם קווטרבק נייח כמוהו.
ניפח מספרים 15 שנה בדיוויזיה הכי חלשה בליגה.
כשל שנה אחרי שנה בפלייאוף.
חשוד בלקיחת סטרואידים
והטרדה מינית בקולג'.

והקומישינר הבא.

גיל 8 במרץ 2016

כמה מגוחכים אפשר להיות כשאתה אפילו לא יודע את ההיסטוריה של המשחק?

רוג'רס אהרון 8 במרץ 2016

אני רואה פוטבול רק 30 שנה.
מעולם לא היה שחקן שהליגה דחפה יותר מפייטון.
חוש הומור משובח ונראה אחלה בחור
א ב ל

הכי אוברייטד בהיסטוריה.

שחקן עונה רגילה מצויין בדוויזיה פטאתית.
נחנק סדרתי בפלייאוף.
הקווטרבק הגרוע ביותר שזוכה באליפות, וזאת עובדה סטטיסטית.

גיל 8 במרץ 2016

באמת? הליגה דחפה? אולי מאנינג דחף את הליגה? הליגה מקדמת שחקנים מצטיינים או שהיא רואה בהם פוטנציאל. הם דחפו את לאק, גריפין ג'וניור ואחרים אבל כשהם לא טובים עוברים הלאה לאחרים.

באמת נחנק סדרתי עם 4 הופעות סופרבול? כמה יש לאהובך רוג'רס?

יובל 8 במרץ 2016

אהבתי את ה"דיויזיה פאתטית".
זה בא ממישהוא שאוהד קבוצה שבדיוויזן שלה משחקת הקבוצה היחידה בהיסטוריה שעשתה 0:16, כן?
ומה עם 4 השנים בברונקוס? 3 פעמים מקום ראשון ב-AFC ועוד פעם אחת ביי ויק? גם אז זה בגלל שהדיוויזן היה פאתטי?
וכשהברונקוס שחטו את גרין ביי השנה ופייטון שיחק טוב מאוד גם אז זה כנראה היה בגלל הדיוויזן….
עכשיו הבנו הכל.

רוג`רס אהרון 8 במרץ 2016

כן.
הדיווזיה הכי חלשה בעשרים שנה האחרונות. עובדה.
לרוגרס יש עוד חצי קריירה לשחק והוא טכנית טוב בהרבה.
שחקן עונה רגילה הטוב בהיסטוריה. אחלה.
ועדין אוברייטד.
לא שינה את המשחק

גיל 8 במרץ 2016

זה שאתה חוזר על משהו לא הופך לעובדה בלי להביא נתונים שיתמכו בדברים. ואני מציע לך לקרוא את פיטר קינג היום ואחרים שכתבו איך עמדת הק"ב השתנתה ללא הכר בזכותו. מההכנה למשחק, קריאת הגנות, ההמתנה לפני הסנאפ עד שההגנה מספקת מידע על הכיסוי ואז קריאת מהלך מתאים וכו'.

ועדיין לא ענית לי, אם אתה חושב שפייטון נכשל בפלייאוף אז מה תגיד על אהובך רוג'רס?

אדם בן דוד 8 במרץ 2016

תודה רבה.

מסכים עם הכל. (חוץ מזלטן- זלאטן לא שם זין אם כבר זין שם זלאטן)

אני קרה לי אותו דבר עם הפוטבול עם בשנת 1990. מאז אני תקוע עם הבילז.

את הגאונות של שחקן אחד אני זוכר כשראיתי את סאנדרס משחק. הוא היה כל כך טוב ושיחק בקבוצה כזאת מסריחה אני זוכר שכל הזמן חשבתי איזה נורא זה שאמט סמית' עושה את כל מה שהוא עושה בכזאת קלות בעוד בארי ממש מתאמץ על כל יארד.

חוץ מזה, גאונים כאלה שזה משפריץ מהם ואתה לא יכול שלא להביט רק בהם-

הראשון היה שלום רוקבן. גדלתי ביהוד וחוץ מזה שהוא היה השחקן היחיד ששיחק היה בו גם סטאר קוואלטי שאם הוא היה משחק בקבוצה אחרת הוא היה נזכר כאחד הגדולים בכל הזמנים.

היה את זה לכריס וודל שבגללו נהייתי אוהד של הספרס. אלוהים יודע מה זה היה הייתי בן עשר או אחת עשרה וראיתי איזה מהלך שלו מקפיץ מעל שחקן וממשיך הלאה.

והיה את זה לשלום תקווה שבגללו הפסקתי ללכת מדי פעם למשחקים והתחלתי לקנות מנוי.

urlacher 9 במרץ 2016

אמט סמית' במדי הליונס היה נראה כמו טרנט ריצ'רדסון…
בארי סנדרס היה משהו כמעט חד פעמי.

Comments closed