רגע לפני החזרה לעבר

גם אם הכל רע וצריך לחזור לשנות השבעים, יש את בורוסיה דורטמונד.

קדימה אל העבר!

אתמול באצטדיון המצועצע והקטן של לברקוזן –שלושים אלף מקומות- , ה'בייארינה', שוב אפשא היה לנשום כדורגל. נציגי דה באזר ישבו באיזור שאהוב עלי בכל אצטדיון, מאז שגיליתי שבגילי לעמוד שלוש שעות זה מתכון בטוח לכאבי תופת בגב. אני מתכוון למשולש הקטן יחסית בין יציע העמידה הגועש, שוצף וקוצף, לבין היציע המרכזי השקט של המכובדים. משם אפשר גם לחוות את האנרגיות של השרופים, וכם לשבת בנוחות יחסית ולראות את האפקט של הכוריאוגרפיות כצופה מן הצד. זה איזור שקרוב מספיק שאפשר כמעט לגעת בשחקנים, ובו זמנית נותן בצורה הטובה ביותר את התלת מימדיות של המשחק. בקיצור, ישבנו טוב. רק המשחק לא בדיוק התעלה לרמת הישיבה. מה שיש לרונן דורפן לספר.

היה ברור שהקבוצות עדיין לא לגמרי מחוברות אחרי הפגרה, שהן צריכות שוב הרצה, שהפצועים עוד לא סיימו אינטגרציה מחדש. ושהגשם השוטף פגע במשחק שלהן. אגב הגשם, רונן דורפן פירסם בבלוג שלו פוסט על הדברים שצריכים לחזור לכדורגל, ועל ביטול הכדורגל המודרני מכל וכל. תחזירו, תבטלו, למרות שהאמן קלמנס טיסי בגלריה בפוטסדאם שטראסה בברלין מסביר בפירוש  "ווינטאז' זה חרדה", "ווינטאז' זה חוסר אומץ" ו-"ווינטאז' זה משעמם". שיהיה. רק דבר אחד – את הגג מעל הצופים אתם משאירים לי, כן? אני זוכר מספיק ימי מחלה אחרי משחק ביציעי הבטון שהיו הכי שנות השבעים בפארקשטאדיון של שאלקה. נוסטלגיה וזה, באמת יופי. אבל ברד על הראש לא מוסיף לכדורגל. באמת.

חזרה למשחק. בפירוש זה היה משחק של שני דורות מאמנים. יופ היינקס המכובד ישב בשקט על מקומו. יורגן קלופ קפץ מדי דקה לצעוק משהו לשחקנים, לכוון אותם, לעודד, למחות. היינקס הציב קבוצה לפי האימונים, לפי כושר המשחק של השחקנים, לפי ההתאמה לצורת המשחק ולמערך שהוא תכנן בדקדקנות. הוא השאיר בחוץ את באלאק, ויותר מזה – את ארטורו וידאל, המנוע, שהיה חולה שבועיים. הכל בשום שכל, מתוכנן והגיוני. התוצאה? קבוצה אנמית וחיוורת, שלא יודעת מה לעשות עם הכדור. מחלה שחוזרת שוב ושוב אצל "קבוצת המפעל", כפי שהיא מכונה על ידי אוהדיה בסימפטיה, ואצל כל האחרים בבוז. בחילוף המשולש, עשרים וחמש דקות לסיום – זה שלידי אמר, "עוד לא ראיתי חילוף משולש בלברקוזן מעולם. ואת באלאק הוא לא מכניס!" – נכנסו שלושה שחקנים דינמיים. וידאל, טארקילו בארנטה וארן דרדיוק. לברקוזן התחילה ללחוץ, בנתה מצבים, פיתחה התקפות וואריאציות. אבל זה כמובן היה מאוחר מדי, כשרנאטו אוגוסטו כבר מהדקה הששים עומד עם ידיים על המותניים, כאומר, "המשחק הזה אבוד כבר. רק שייגמר".

בצד השני דורטמונד. כמו קלופ, האמן שיצר את הקבוצה בדמותו, דורטמונד, פרועה אבל אינטיליגנטית. זריזה וסולידרית. עם הרבה הנאה מהמשחק, גם מפעולות קטנות ולא נחשבות. ואלה עשו את ההבדל. בהגנה של דורטמונד, בייחוד כשבאריוש –חוזר ממחלה- וקאגאווה –בגביע אסיה- לא משחקים, יש עשרה שחקנים. והם לוקחים את העבודה הזו ברצינות. כל הקבוצה מדורטמונד ניצבת בין השחקנים של לברקוזן ולא מאפשרת פיתוח משחק. הקיצונים רנאטו וסאם הם היחידים שכולים לזוז עם הכדור, אבל גם זה בדרך כלל רק אשלייה אופטית. שני מגינים רצים בקו משיק אליהם, והם נדחקים אל קו החוץ, שם הם מאבדים את הכדור. הפעולות היחידות שהצליחו ללברקוזן היו כשסאם הצליח לעבור שני שחקנים, אבל אז הוא היה קצר נשימה, או סתם ניסה לסיים מעשה גבורה בבעיטה חסרת תוחלת.

דורטמונד משאירה חותם על הליגה

זו הגדולה של דורטמונד. קבוצה התקפית ומהנה, שבנויה, ואת זה רואים על המגרש, מעבודת הגנה וחיפוי.  כל השאר זה תוצאה של ההשתלטות על הכדורים בצירוף של משחק צירופים מהיר. השער של קיסלינג שצימצם ל3:1 היה השער ה11 בסך הכל שדורטמונד סופגת בליגה. הגנה של בריונים –מאט הומלס, נוון סובוטיץ', מארק פישצ'ק- ומארסל שמלצר המהיר, שני קשרים דפנסיביים שרואים רק כדור והשאר לא מעניין – מדהים איך הם מגיעים אליו תמיד. ולומר את האמת, יש שם עוד הרבה מקום לשיפור. ואלה חדשות ממש רעות לליגה, כי קלופ רואה את זה בדיוק, ויודע על איזה כפתורים ללחוץ. אבל אלה חדשות טובות לכדורגל – גם לפני שמוחקים את הכדורגל המודרני וחוזרים לשנות השבעים העליזות. גם היום יכולה קבוצה עם תנופה ומחשבה קדימה, עם תכנית ורצון, בשילוב של קהל נאמן ונלהב עם שחקנים צעירים בעלי כישרון, גם היום היא יכולה לזנק קדימה. למרות בעיות של כסף, בלי תמיכת הצ'מפיונס ליג והממסד. סתם עם כדורגל.

הגול הכי גדול בהיסטוריה / סיפור לסוף השבוע
מי כתב את התסריט?

6 Comments

צור שפי 15 בינואר 2011

לגבי צפיה במשחק תחת גשם שוטף (על ברד גם אני מוותר) אצלי זה עניין של מינון. שלוש ארבע פעמים שנה לקפוץ בבלומפילד בשער חמש (מתחת לשכמייה אדומה שקניתי ב"למטייל" בדיזנגוף סנטר) זה לא רק לא נורא, זה אפילו כיף. יש לי גם זיכרון מתוק מהקופה אמריקה בסנטיאגו דה צ'ילה 1991. גם שם ראיתי כמה משחקים בעמידה במבול וגם זה היה נפלא. הבעיה באירופה היא לא רק תדירות הגשם אלא גם הקור המקפיא המתלווה אליו. בשני המקרים שהזכרתי הטמפרטורות היו במידה סבירה מעל לאפס.

שלו 15 בינואר 2011

דווקא ראיתי אתמול את המשחק, ואפילו יש לי מספר תובנות.
1. זאת ליגה עם אצטדיונים מופלאים (לפחות עפ"י מה שניתן לראות בטלויזיה).
2. מצולמת מצוין.
3. יופי של כדורגל ותלבושות.

ואחרי כל זה אני מודה שאם זה לא היה יום שישי כנראה לא הייתי רואה, וחבל.

מעניין איך ישפיע השינוי בנציגות ליגת האלופות על קצב צבירת הנקודות של הגרמניות. הקבוצות שבמקומות 1-3 לא כל כך מנוסות במאבק האירופאי אלא אם גם באיירן תשתחל.
בעונת 2013 לגרמניות תהיינה 4 נציגות, כלומר השתלבות בעונה הבאה יכולה לתת דחיפה גדולה לקבוצה לעשות קפיצת מדרגה כלכלית וגם מאתגר אותה לנסות להיכנס שנתיים ברצף, מצד שני יכולה להיות גם התרסקות של הדירוג הרב שנתי אם מגיעות קבוצות שלא מצליחות להתמודד.

red sox 15 בינואר 2011

כל מה שכתבת לגבי בחירת ההרכב של היינקס נכון, אבל לא ממש רלוונטי. מה זה משנה מי משחק בהתקפה כשפרידריך וריינארץ מחלקים מתנות בהגנה? 3 טעויות איומות שלהם תוך 6 דקות קברו את המשחק הזה בשביל לברקוזן.
אז נכון שוידאל שחקן נפלא ושבאלאק בטוח לא פחות טוב מרולפס, אבל כשההגנה נראית ככה זה לא ממש משנה.

טל 12 15 בינואר 2011

אני מקווה לראות את ליברפול משחקת כדורגל פשוט התקפי וטוב באופן יחסי לליגה האנגלית,כבר בעתיד הקרוב.אפשר ללמוד משהו מדורטמונד.

לינק לשער האליפות של ליברפול מעונת 1985/86 נגד צ'לסי (0-1). כובש השער קני דלגליש המנג'ר של הקבוצה.

http://www.youtube.com/watch?v=_jgvs9GlsGU

זנדר 19 בינואר 2011

מתנצל על ההשהיה בתגובות, בכל זאת בת בבית חולים.

צור: יכול להיות שעבורך גשם הוא דבר מרענן, נדיר ויקר ערך. לי יוצא לצערי להסתובב מספיק בגשם, כך שאצלי זה חד משמעי. עדיף יבש על גשם. וכמה מעלות לכיוון הצד החיובי של האפס גם לא יזיקו. למרות שהמעיל של שאלקה שהוציאה אדידס מחמם בטירוף.

שלו: יש בזה משהו. המחשבה שעל הייצוג של גרמניה בליגת האלופות מתמודדות מלבד דורטמונד ולברקוזן, שגם הן לא מעצמות אירופיות, גם הנובר ומיינץ מדירה שינה אצל האחראים. מצד שני, יש לגרמניה עוד כמה נקודות עודפות, בגלל כמה שנים רעות שייעלמו לעומת שנים טובות של האיטלקים. אז זה כנראה לא ישפיע מיידית. אבל לסכן את ספרד כמו שהם רוצים הם לא יסכנו.

אדום הגרביים: תראה, ההגנה החזיקה יפה חצי עונה ועוד מחצית. אבל נכנעו ללחץ מינימלי, כי לא היה מי שירחיק את הצהובים מהרחבה. זה עניין מנטאלי, ההתפרקות הזאת, וכמו שדורטמונד הפגינה בצורה מרשימה, הגנה עושה כל הקבוצה. ובלי וידאל זה ממש לא היה זה.

Comments closed