פעם "המלך" היום סתם רודן

איך גאון ורומנטיקן של הכדורגל, לפחות בעיני עצמו, הופך לפליטיקאי מסואב. על חשבונכם.

cc_License_PanARMENIAN_Photo

ליום ראשון כתבתי ל'גלובס' כתבה לרגל ארבע שנות קדנציה של מישל פלאטיני כקיסר כצאר כגנרליסמו כיו"ר חבר השרים כשמש העמים כנשיא אופ"א, ולקראת בחירתו מחדש. לא שנהייתי נביא, אבל בלי אופוזיציה או מועמד נגדי, התוצאה היתה ידועה מראש. כבר יותר משנה. שלא תבינו לא נכון, הכדורגלן פלאטיני, גדול כדורגלני צרפת בכל הזמנים, היה מאלילי.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 ריקודי השמחה שלו על השער בהייזל לא העיבו על ההערצה אליו, וקיבלתי את הסבריו בנושא. אפילו צרפתיותן תמיד היתה יותר בהקשר של נונשאלאנטיות, בון וויוואן כזה, שעישן מאחורי היציע עם בונייק כדי שהמיסטר טראפאטוני לא יציק לו, מין טיפוס של גאוניות פואטית על המגרש כמו זידאן וקאנטונה. חוץ מזה אסור כמובן לשכוח שהוא נשוי ליהודיה ותומך בישראל בכל הזדמנות, אם בלאטר לא מטפס לו על הגב. עד כדי מינוי לוזון לועד הפועל של אופ"א.

cc_sinanyuzakli

הבעיה שלי איתו התחילה כשהצטרף לבלאטר והפך לעושה דברו. אבל מילא, הוא לפחות הפגין רצון טוב לשנות דברים. ההתפכחות שלי קרתה בשלבים מאז שאני צופה במעלליו הפוליטייים. ממי שטען שאינו פוליטיקאי הוא הפך להיות פוליטיקאי מהזן המרושע. זה שעוזר לכאורה, אבל בעצם משאיר את הצורך בסיוע, כדי שימשיכו להצטרך אליו עצמו.

אני מביא פה את הטקסט המקורי שכתבתי, כי בעריכה עברו חלקים ממנו לבוקסה, חלק ירד משיקולי מקום ודיעה של עורך – מי שזה מעניין אותו, מוזמן לראות את העבודה הקשה -באמת!- של עורך במדור ספורט רציני דרך השוואה בין הטקסט בלינק ובין הטקסט לעיל. לא הכנסתי, גם לא במקור, עוד דברים קטנים כמו הכנסת הדירוג בדיעבד לפליי אוף האירופי במוקדמות המונדיאל, כדי להבטיח את ייצוג הבכירות, כמו צרפת, בדרום אפריקה. ראינו למה זה היה טוב. ויש עוד הרבה כאלה. אבל העיקר בטקסט.

cc_PanARNMENIAN_Photo

ביום שלישי יסתיים מושב הכינוס הכללי השנתי של אופ"א בבחירת נשיא האירגון לארבע השנים הבאות. כמובן שהיו"ר הנוכחי, הצרפתי המפואר מישל פלאטיני, יתמודד על המשך הקדנציה שלו. אבל נגד מי? או. זה כדורגל, אסור לשכוח, הספורט הזה שחושב שדמוקרטיה זה דבר שהוא טוב למדינות מתפתחות בצפון אפריקה, אולי לסקנדיביה. בטח שלא לספורט עצמו. ולכן הדיקטטור פלאטיני ייבחר לקדנציה נוספת בלי התנגדות סמלית, שלא לדבר על אופוזיציה. טוויסט פוליטי ענק למי שגנב את הכסא הזה לפני ארבע שנים במחטף פוליטי בסיוע צבאות בלאטר ופיפ"א מידי לנארט יוהאנסון. מאז הוכיח מי שהיה כוכב הכדורגל הגדול של צרפת אי פעם שתפקיד הפוליטיקאי תפור עליו במדוייק.

את הכח שלו באופ"א ובפיפ"א צבר פלאטיני לפי הדוגמא של מורו בלאטר. הוא חיזק ותמך בהתאחדוית הקטנות, שהביאו לו בתמורה את קולותיהן. כדי לא להיכנס לסכסוכים עם המדינות החזקות, הוא הגשים לכל אחת שאיפה מרכזית. לגרמנים הוא הבטיח שהמודל הפיננסי שלהם שהיה להם לחיסרון, יושלט ברחבי היבשת. וכבר בחודש הראשון הוא נתן לגרמנים את תפקיד סגן הנשיא באופ"א. הגרמנים ממילא מבקשים לרצות את הנשיא שדואג להזכיר להם מדי פעם על שנלחמו עבור יוהאנסון. הצרפתים קיבלו את היורו ב2016, הספרדים יקבלו יותר כסף עבור שידורי משחקי הנבחרת, ובנוסף נתפרו חוקי ההגינות הפיננסית על המודלים של ריאל מדריד וברצלונה. עם האנגלים פלאטיני עדיין מנסה להסתדר כשהוא פעם מחמיא לגדולים ופעם מתחנחן למועדונים הקטנים, מהאיטלקים לא אכפת לו, הם ממילא חסרי כח השפעה. הוא רב בתקשורת עם אינטר, ארסנל, מנצ'סטר יונייטד, ליברפול ומנצ'סטר סיטי, אבל בעיקר העיתונאים אשמים בתדמית הפגומה שלו באנגליה, הסביר.

בריאיון שנתן חודש אחרי היבחרו ל'שפיגל', צייר פלאטיני את עצמו ככדורגלן שעוד לא הפך פוליטיקאי, כרומנטיקן של הכדורגל שטרם התמסד. "פעם הכדורגל משמעותו היתה איכות, בריאות, משחק. היום משמעותו כסף והוא לפעמים חשוב יותר מהחיים עצמם. זו גם בעיה של התקשורת", הסביר בפאתוס, "כדורגל תמיד היה מבוסס על הזדהות ועל יריבות. אם הנשיא, המאמן והשחקנים של צ'לסי לא אנגלים, אני לא יודע למה הם משחקים באנגליה", אמר לפיינשל טיימס."אני לא רואה את עצמי כנשיא, אלא כמוביל, שיקדם את הספורט", סיכם. ואכן, הדבר הראשון שעולה לראש כשעוסקים בפלאטיני הן הרפורמות שהנהיג, מבשרי ביאתו של המשיח לכדורגל אירופי. עוד לפני הבחירה הפומבית שלו בקטאר כמארחת המונדיאל.

הרפורמה הראשונה היתה של מוקדמות ליגת האלופות. יותר אלופות של מדינות קטנות עולות לשלב הבתים- מה שהביא את הפועל תל אביב ומכבי חיפה בשנתיים האחרונות למסע קסום באירופה וכמה קבוצות בכירות לישראל. מצד שני, שיאים של שיעמום וכשלונות מהדהדים של הקבוצות הקטנות להתקדם מרחיקים את הצופים ממשחקי הבתים. השנה עלו לשמינית קופנהאגן ושחטיאר דונייצק. אבל שחטיאר היא ממילא סמל למה שפלאטיני מבקש לשרש מהכדורגל האירופי, קבוצה ממדינה ענייה שמתקיימת על כסף של בעלים. מה שקרה הוא, שיותר קבוצות דרג ג' באירופה עולות לליגת האלופות על חשבון נציגות של מדינות מדרג ב', שבעבר לפחות הפתיעו מדי פעם. יוון, טורקיה וסקוטלנד, בעיקר, הן הסובלות המרכזיות. פלאטיני קורא לזה "דמוקרטיזציה", וצוחק כל הדרך לקלפי.

"פייננשל פייר פליי" מהווה את עיקר הבשורה על פי פלאטיני. ההוגנות הפיננסית שאמורה להחזיר את הכדורגל לאדמה מטרתה אחת: לקבע את המצב הקיים. הקבוצות הבכירות, שהכנסתן גבוהה, יכולים להמשיך להוציא כמעט בלי חשבון. מי שהיום הוא פוטנציאל לליגת האלופות עוד יוכל להיתלות בכך, אבל מי שרחוק ממנה ייתקל בקשיים חמורים אם ירצה להשקיע כסף בשחקנים שיקדמו אותו.מי שיחליט במקום זאת להשקיע בכשרונות, ובהכשרתם באקדמיה יתפרנס בכבוד ממכירתם של המצליחים למועדונים העשירים, ויסתפק כנראה בליגת אירופה.

ליגת אירופה עצמה התייצבה כמפעל לדרג ב'. "זו הליגה בלב אירופה, ברמה אחידה והומוגנית, ספורטיבית וכלכלית. בלי קבוצות המיליונרים", את זה אמר פאלטיני לפני ארבעה שבועות ל'קיקר'. כלומר ליגת משנה? שאל המראיין. "לחלוטין לא! עם ליברפול, מנצ'סטר סיטי ויובנטוס?" ענה הנשיא בלי להרגיש את הסתירה. אבל הקבוצות הבכירות משחקות במפעל עם הרכב שני, הקשה המראיין. "למועדונים הגדולים במערב ליגת אירופה לא מעניינת פיננסית. הם משקיעים במאמץ להגיע לליגת האלופות", השיב פלאטיני – וזו הנקודה. עם שני המפעלים הללו מתבצעת דה פאקטו חלוקה של המועדונים האירופיים לשתי רמות – וזאת לפי בסיס כלכלי…

אסור לשכוח, שפלאטיני הוא אחד מגדולי השמרנים בעסקנות הכדורגל בעולם. אפילו הדינוזאור המאובן ספ בלאטר נכנע ללחץ הקהל והכריז, שיעביר את נושא הכנסת האמצעים הטכנולוגיים למגרש הכדורגל לבדיקת ה"בורד". זה שמנהל את חוקי הכדורגל, שבדיקה שלו משמעותה בדרך כלל הרדמה כללית של הנושא והקפאתו לשנים ארוכות. אבל זה היה צעד נועז מדי עבור הצרפתי. "זה לא מקובל עלינו, שצעד כזה ייעשה על ידי פיפ"א מבלי להתייעץ קודם כל באופ"א. ואני מצהיר בפירוש, שאתנגד לכל שינוי בכדורגל, ושאין מקום לטכנולוגיה במשחק". למרות הדרישה מצד שופטים, שחקנים, מאמנים ואוהדים כאחד. אולי בגלל 'לנו לא היה בזמנו, למה שלכם יהיה', אבל הרפורמטור הגדול מתגלה פתאום כשמרן חסר מתחרים וכאוייב הקידמה.

במקום זאת הנהיג הצרפתי את שופטי קו השער, והעלה את מצבת השופטים על המגרש לשישה. לא שזה עוזר, החלטות שגויות של השופטים האלו עומדות על הפרק מדי מחזור. אבל המחקר שאופ"א עושה עדיין בעיצומו. בנוסף, ההתאחדויות הקטנות מרוצות: עוד שופטים שלהן נכנסים לפול האירופי. אז גם פלאטיני מרוצה.

או נושא אליפות אירופה. קודם כל, הענקתו לאוקראינה ופולין, לאחר מכן הפארסה בהכנות לקראתו. משם עבר פלאטיני להגדלת המפעל, שיכלול 24 נבחרות מתוך 53 התאחדויות באירופה. כלומר, כמעט כל נבחרת שניה תעלה לצרפת 2016, והמרוצים? ההתאחדויות הקטנות כמובן, שקיבלו הבטחה בנושא מפלאטיני ב'הירינג' מיוחד לפני בחירתו לנשיא. לא שזה משנה משהו לשיטת המוקדמות, אותן אפשר היה לקצר ולפשט כדי להוריד מהמעמסה על השחקנים. בכל זאת ישוחקו שוב בתי מוקדמות ארוכים – מכאן הרי מגיעה ההכנסה המרכזית של, נכון, ההתאחדויות הקטנות. לפלאטיני היתה עוד סיבה להגדלת המפעל. לא הסיבה הכי רומנטית – כסף. "עיר כמו ז'נבה השקיעה הרבה כסף לקראת אירוח יורו 2008 ואז קיבלה רק שלושה משחקים לארח. זה לא הוגן עבור הערים". חוץ מזה, "הרבה מהנבחרות הגדולות, כל הבריטיות למשל, דנמרק, בלגיה וסרביה נשארו בבית", ומשמעותו של זה – אובדן הכנסות כמובן. המוקדמות יהיו יותר קלות הפעם, הוא מבטיח, "אולי אפילו אנגליה תעלה", הוא התבדח בריאיון ל'קיקר'.

בכינוס הנוכחי גם תחליט אופ"א – מחר, ככל הנראה – על השיווק הריכוזי לטלביזיה של משחקי אליפות אירופה 2016  ושל המוקדמות האירופיות לקראת הגביע העולמי ב2018. מתוך 53 מדינות חברות כבר הסכימו 48 להצעה, שמבטיחה, כך נייר עמדה של אופ"א, כמיליארד אירו להתאחדויות החברות. הבדל גדול ל680 מיליון שהן מקבלות היום באופן פרטני. שבעים מיליון ששולמו לסוכנויות השיווק בספורט, כמו אינפרונט וספורטפייב, יישארו בידי אופ"א שתשווק את הזכויות דרך חברת הבת איבנטס אס. איי. כלומר, הכסף קודם כל יהיה של אופ"א, ויחולק לאחר מכן. ההכנסה משלטי פרסומת תישאר אצל ההתאחדויות, מה שהבטיח את ההסכמה הגורפת. ספרד אמורה להצטרף למסכימות, גם אנגליה וסקוטלנד עוברות תהליך שכנוע – כלומר הבטחה לנתח מספיק גדול מהעוגה. רק צרפת ורוסיה עוד עושות בעיות. הן גם רוצות נתח, למרות שצרפת – מארחת אליפות אירופה, ורוסיה – מארחת הגביע העולמי, לא יקיימו מוקדמות.  בסופו של דבר, הפיתוי לשחיתות ושימוש בכסף כמכשיר לכח פוליטי רק יגדל עם ריכוז הכסף בידי השלטון המרכזי של אופ"א. מי שישלם את המחיר הוא כרגיל הצרכן הצופה.

על סדר היום של פלאטיני עומדים גם הנושאים: אלימות, שחיתות, הלבנת כספים, הימורים בלתי חוקיים והטיית משחקים וכן שימוש בחומרים אסורים בכדורגל. שמונה עד עשר שנים, הוא מעריך, ייקח להגשים את מטרותיו. אבל כרגע מה שמטריד אותו הוא פתיחה אפשרית של שוק הטלביזיה האירופי, שתוצאתה תהיה ירידה דרסטית בהכנסות מהמדינות הגדולות. "נצטרך להפעיל הרבה עבודה של הלובי שלנו",הוא אומר במפורש. כך הוא ימשיך מצד אחד לתת לחלשים מתנות ולזכות באהדתם, ומצד שני לקבע את המצב כך שתמיד יהיו חלשים שיזדקק לו.

למרות הפרישה של הת'ר (טוב היא נפרדה מדייב)
למה גרמנים מחורפנים מפטרים מאמנים? כי הם יכולים

11 Comments

מנחם לס 24 במרץ 2011

זנדר!

אתה כותב, " בעריכה עברו חלקים ממנו לבוקסה, חלק ירד משיקולי מקום ודיעה של עורך – מי שזה מעניין אותו, מוזמן לראות את העבודה הקשה -באמת!- של עורך במדור ספורט רציני דרך השוואה בין הטקסט בלינק ובין הטקסט לעיל…"

אתה רציני? אני לא בטוח אם כתבת ברצינות דברי הלל על העורך שלך (היכן אתה כותב?), או בסגי נהור, וכמובן אני לא מחכה שתענה.

כי הרי העורכים הם האוייבים הגדולים ביותר שלנו הכתבים. הם תמיד חושבים שהם יותר טובים, יודעים יותר, ומכל עורכי הספורט שהיו לי בעתוני ישראל, היחידי שנתן לי לחיות בשקט היה בן-חורין במעריב. עם כל האחרים זאת היתה מלחמה בלתי פוסקת, והסיבה היחידה שעזבתי עתון אחרי עתון. הגרוע מכולם היה רון קופמן. אילולא הפסקתי לכתוב ב'הארץ' הייתי חוטף התקף לב.
לפעמים הייתי רואה טקסטים שכתבתי, ולא הכרתי אותם. פעם כתבתי (כי ככה הרגשתי) שאנחנו שולחים להם ענב, ומקבלים צימוק. הם מבררים בין החיטה והגבעול, וכמה מהם כל כך חסרי ידע שהם מדפיסים את הגבעול.

מאיר 24 במרץ 2011

מנחם, הרגת אותי עם "מדפיסים את הגבעול".

יכול להיות שאיתך היה לעורכים יותר קשה כי רוב השנים, למיטב הבנתי, כתיבת ספורט לא הייתה מקור הפרנסה שלך (לימדת באדלפי ועוד מקומות, לא?), ולכן הרשית לעצמך לריב עם העורכים כמו שכתבים אחרים לא.

מנחם לס 24 במרץ 2011

יש צדק במה שאתה אומר. אבל מצד שני, בגלל שכתיבה היתה עבורי יותר הובי מעבודה (אפילו שהיה זה הובי ששילמו לי עליו), נפגעתי אולי יותר מאחרים שעבורם הכתיבה היתה מקצוע, ולא היתה להם ברירה אלא לקבל את הרע עם הטוב.

ניינר 24 במרץ 2011

מנחם, חבל לחטוף התקף לב בגלל אפס נפוח כמו קופמן האויל. מזל שעזבת, עורך כמו הקוף לא ראוי לכותב כמוך. וזו גם חלק מהבעייה של עיתונות הספורט בארץ, שבהמות כמו קופמן מחליטות עבור כותבים יחידים במינם כמו מנחם לס.

מנחם לס 24 במרץ 2011

מה שמצחיק בכל העסק הוא שהשמן הנפוח הזה (שממש, אבל ממש לא הבין ספורט והיתה לו תמיד זווית ראייה דפוקה!) צוחק עלינו כל הדרך אל הבנק.

צור שפי 24 במרץ 2011

מאז ימי התנ"ך קוראים לזה "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו".

תומר חרוב 24 במרץ 2011

אני עדיין מתקשה להתשכנע שפלאטיני הוא הדבר הכי נורא שיכול לקרות לכדורגל האירופי. אין ספק שההחלטה על הגדלת היורו היא האומללה ביותר והיא עלולה להרוס את המפעל, אין גם ספק שהיא פוליטית ובאה לרצות את ההתאחדויות הקטנות. אבל למרות זאת התחושה היא שפלאטיני כן רואה את הכדורגל בראש מעייניו. מה לעשות שצריך לרצות גם את בעלי ההון והקבוצות הגדולות בעניין הזה? הרפורמה בליגת האלופות היא די מוצלחת בסף הכל וגם את זה ניתן יהיה לבחון רק בעוד כמה שנים(האם ליגת האלופות תפתח מדינות כמו ישראל למשל?)והפייר פליי הפיננסי אולי לא מושלם אבל לפחות רוח הדברים מתאימה לי. לגבי המצלמות והטכנולוגיה, אני מסכים איתו ולא צריך להיות זקן כדי להיות שמרן בכדורגל. הוא בטח לא מושלם, הוא בטח נגוע בפוליטיקה כי אי אפשר אחרת אבל אני עדיין מאמין לפלאטיני ומאמין בו…לפחות יש לו חוש הומור לא רע(אולי גם אנגליה תעלה).

תום 24 במרץ 2011

תן לי סיבה אחת טובה למה אתה מתנגד להשתמש במצלמות ו/או טכנולוגיה אחרת. מה רע בחיישן שיציין אם הכדור עבר את קו השער? או שלמאמן תהיה אפשרות לבקש ריוויו במצב של פנדל לזכות או לנגד, אדום של שחקן שלו ושער שנכבש בזמן שהקוון הרים את הדגל?

זנדר 24 במרץ 2011

מנחם –

גם לרופא שיניים אני הולך, למרות שאני סובל ממנו. כמה שאני שונא את מה שהוא עושה לי, ואת המחט הענקית שהוא דוחף לי לאיזורים הכי כואבים ונהנה מזה – אני מקלל אותו ואת באי ביתו בכל רגע. אבל אני אומר לו תודה בסוף ואני לא הולך לאף רופא שיניים אחר.
ככה זה עם העורך אצלי. אחרי שנחתתי במקרה בעיתונאות נאלצתי ללמוד לכתוב תוך כדי ריצה. וזה ממרחק גדול. אז למדתי מטעויות, ומעורכים. התמזל מזלי לכתוב תחת עורכים כמו ארי פולמן, רונן דורפן, עומרי דולב ואלון עידן שלמדתי מהם המון. כמובן שכמו כל עיתונאי אני יכול לספר על הטעויות המגוחכותצ של עורכים שחשבו שהם יודעים יותר טוב ו"הדפיסו את הגבעול". ובכל מקרה כזה התקשרתי לצעוק עליהם, להסביר להם שאני מקבל כסף כדי לדעת מה שאני כותב, ושיש סיבה לכל פסיק אצלי – בקיצור, שלהבדיל מהם אני אדם חושב. זה הוציא לי שם מוצדק של חולה רוח שעדיף לא להתעסק איתו, ומאז די שקט בחזית הזאת.
בכל זאת אני מאד מעריך את העבודה של עורך, לא הייתי יכול לעשות זאת בעצמי, ולהתעסק עם עיתונאים כמוני כל היום. היום אני כותב ל'גלובס', אחד מרובריקות הספורט הטובות והאנדררייטד שיש. העורך הוא טל וולק, שיודע בדיוק מה שהוא עושה – ואני יודע שאני בידיים טובות. תשאל את דורפן, שדמי, גלעד בלום או קרמר, שגם כתבו אצלנו.

תומר – למה בדיוק הוא חייב משהו לקבוצות הגדולות או לבעלי ההון? למה, אם הוא רוצה לשנות משהו, הוא עוסק רק בשינויים קוסמטיים שמתאימים לקליינטל שלו? ולמה הוא מנסה להציג תדמית של רומנטיקן של הכדורגל? לא אוהב את זה. וליגת האלופות זוכה לביקורת חסרת תקדים בעונותיים האחרונות, כי היא פשוט משעממת.

קרמר 25 במרץ 2011

טל וולק אכן עורך מבריק וראוי ביותר. והמדור של גלובס אכן איכותי ואנדרייטד.

מיכאל 26 במרץ 2011

"היום אני כותב ל'גלובס', אחד מרובריקות הספורט הטובות…"

מה עם עורך לשוני?

Comments closed