הערות מפאתי מזרח (7) – הדרבי של המהגרים

פוזנן היום בידיים קרואטיות . יש פה איטלקים שחיים בפולין, ויש פה פולנים שחיים באיטליה, ויחד עם האוהדים של הנבחרת, אותם כמה עשרות נאמנים, הם ממלאים ביחד אולי רבע יציע. גם הפולנים באו, וחוגגים את עצמם באמטדיון מדי פעם. אבל הרוב המוחלט הם קרואטים. שוב אדום לבן, אבל הפעם במשבצות.

העיתונות הקרואטית דיברה על 20 אלף קרואטים באצטדיון, ו"פלישה" לפוזנן

אני מדבר איתם בחוץ, ומגלה שכולם מגיעים מגרמניה. פוזנן יחסית קרובה לגבול הגרמני, וכל האיטלקים והקרואטים שיכלו להרשות לעצמם הגיעו לכאן. יש להם שפה משותפת, והם שמחים להתחבק אחד עם השני, ולגלות ידידות – שתיכף תיגמר במגרש. יש פה בעצם מאבק של שני דורות מהגרים לגרמניה (ממדינות משתפות פעולה, אבל זה סיפור אחר) זה בזה. האיטלקים כבר יושבים שני דורות בגרמניה, הם מעורים ומחוברים, עובדים בהיי טק או בעלי עסקים קטנים – גם ביניהם הם מדברים גרמנית, למרבה הפלא.

הקרואטים הם עדיין פועלים, בעלי מלאכה או מובטלים. הם מגיעים בקבוצות גדולות ומחפשים ישר את הקשר לאחרים, הדומים להם. אפשר בקלות לקרוא בין השורות את הרקע של ההגירה, את חיפוש הזהות וההיתלות בסמלים ובידוע והמוכר.

העיר מלאה בהם, והפולנים מביטים בהם בהשתאות. הם שרים, שמחים ומחבקים כל מי שלא הצליח להימלט בזמן. בידיהם פחיות בירה, פולנית וקרואטית, הסוג לא באמת חשוב. במרכז הקניות המפונפן המלא במותגים מערביים וזוגות צעירים מהבורגנות הפולנית החדשה במסעות שופינג, יש יותר מהאיטלקים מאשר קרואטים.

אבל בחוץ אלו נהרות בני אדם משובצים אדומים לבנים. הסימפטיה שלי אליהם קצת שוככת בטראם לאצטדיון הגדוש עד אפס מקום, עד שאני לא יכול לעמוד יותר ונוסע לחוץ ותלוי ביד אחת על החלון. הקרואטים שמחים ושרים. הם דופקים על תקרת הטראם והחלונות ואני מבין מדי פעם  "הרבטסקה" (קרואטיה) ו"אוסטאשה" (המפלגה הלאומנית פשיסטית). לא הכי נעים, למרות שכולם מחייכים ונהנים.

בטראם לאצטדיון

באצטדיון הם שורקים ונוהמים לבאלוטלי (מעולם לא רציתי שיבקיע כמו היום), משליכים חזיזים על הסדרן שמרחיק חזיזים מהדשא, קבוצה פשיסטית שלהם בשחור מניפה, כשמגיע לידם שחקן קרואטי, דגלים וכרזות חד משמעיים גם למי שלא מבין קרואטית. השחקנים אולי סימפטיים, אבל היום אני בעד איטליה בלב שלם.

האיטלקים באים! (חייה של נערת אופ"א)
יורו (7). טיימינג

9 Comments

צור שפי 14 ביוני 2012

בכלל, ההתעוררות הלאומנית המכוערת במדינות רבות באירופה בגלל המשבר הכלכלי יותר מדי נוכחת בטורניר הזה.

אבו צ'יצ'ריטה (fka תושב חוזר ) 15 ביוני 2012

צור, לא יודע אם כיוונת או שיצא לך מבלי דעת, אבל קלעת בול – הלאומנות המכוערת תמיד שם, פחות או יותר. ההתעוררות שלה זה ענין יחסית חדש

אלון זנדר 15 ביוני 2012

בלי להתייחס לנושא המשבר הכלכלי – אצל הקרואטים מדובר במצב צבירה. וכל קרואטי איתו דיברתי מעודי גם אישר וחיזק את זה. גם הכירורגית היפהפיה וגם הטייח הגיזר, דיברו על זה. כשהם לבד הם מתביישים בלאומנות ובפאשיזם ובאנטישמיות שהיא חלק מהחיים החברתיים בקרואטיה, ועד כמה אלו שנשארו נאחור לא מבינים את הבעיה בכלל. כשכולם נפגשים, קל מאד ליפול למכנה המשותף ולשיר את השירים שכולם מכירים, לדפוק את הראש וליהנות – גם מהקטעים של זריקת בננות לכושים.

yavor 16 ביוני 2012

אולי מישהו יודע:
מה הקטע של שם המדינה שנקרא ונשמע כל כך שונה בשפתם המקומית בשפות זרות?

בני תבורי 16 ביוני 2012

אלון,
למדתי הרבה בעידן דה באזר על לאומיות, לאומנות וגזענות, (הסדרה שלך על סין בזמן האולימפיאדה למשל), וככל שאני לומד יותר על העבר וההווה של מדינות באירופה, אני מהרהר אם אהדה למי מהן היא בכלל מוסרית. או, שצריך למסגר את המחשבות וההתכוונות רק לתחומי המגרש ולכללי המשחק.

אפריים 16 ביוני 2012

שמורה לקרואטים פינה קרה אצלי בלב.
תודנ על הפוסט ועל כל הסידרה.

אלון זנדר 16 ביוני 2012

תודה על התגובות המעודדות – אני רק רוצה לבקש לא להתחיל לשנוא אנשים בעקבוצ קריאה בבלוג: הקרואטים שפגשתי, שאני מכיר, הם כולם אנשים חביבים להדהים, ידידותיים ושמחים לעזור, כנים וסימפטיים – ורובם יפים בצורה יוצאת דופן.
את אוהדי הכדורגל הקרואטים, בעודם משמשים בתפקיד זה, אפשר ורצוי לתעב. אפשר בעקבות זאת לרצות לפגוע בהם באמצעות השאיפה שנבחרתם תפסיד. אפשר וחובה להתנגד לתנועות פשיסטיות כגון האוסטאשה ולקרוא לקרןאטים להתמודד עם עברם והזהות שלהם, ולהסיק מכך על החינוך במדינה – אבל לא להפוך את זה לעניין אישי, או חס ושלום להסיק מהכלל אל הפרט!
בני – אין דבר כזה, אהדה בלתי מוסרית, אני חושב. נפש האדם מסובכת מכדי לעשות לה אנליזה כזו. אפשר להפיץ מידע, ותחושות. כל השאר הוא בעיקר עניין של דיעה. אני למשל בדיעה, שבהחלט יש מדינות יותר טובות ופחות טובות, אבל יש גם את השאלה – כיום או הסטורית? ןאם הסטורית, כמה הולכים אחורה? אין לזה סוף. אהדה לנבחרת זרה היא עניין מוזר ומורכב, אז אולי כדאי פשוט לזרום איתו. אנגליה, אומר המאמר מוסגר, היא בטח לא בחירה רעה. קצת מזוכיסטית, אבל רובנו כאלה…

אלון זנדר 16 ביוני 2012

יבור – ההבדל נשמע אולי מופרך, אבל קצת חילופי אותיות והכל ברור. ההונגרים, מוסר לי דורפן, קוראים לקרואטים (הרבאטסקה) הורבאט (ב רפה), הציר של ק-כ-ח-ה הוא ממילא נפוץ , ומקורבאט לקרובאט ומשם לקרואט הדרך לא ארוכה.

yavor 17 ביוני 2012

מובן, אבל הדרך דווקא נשמעת די ארוכה…

Comments closed