הערות מפאתי מזרח. ד"ש לזקי הירש

כמו שחמותי אומרת: קנית בזול - קנית פעמיים!

פולניה. לא מה שחשבתם

אני יושב בקפה לאבנדה, המקום שגיליתי אתמול, ונח רגע. זה התחיל שלשום בלילה. התיק (שקיבלנו מאופ"א) שלקחתי עבור המחשב כדי לצאת לעיר (ולראות את הניצחון הפנטסטי של פורטוגל) נפתח לו,  וכשהוצאתי את המפתחות לפנסיון גילה הלפטופ את ההזדמנות לגלוש קצת על דעת עצמו בחוץ. למרות נסיונותיו לעופף כמו הטוסטרים שהוא הכיר משומר המסך הקלאסי, הוא דווקא נחת כמו אבן ישנה בת שלושה קילו (טוב, לפטופ ישן בן שלושה קילו) על המדרכה בקול רעש מבשר רעות.

בבוקר זה לא עבר לו. הוא הוציא את קולות הגניחה והחרחור הרגילים, אבל לא המשיך משם הלאה, אלא נאלם וכל אורותיו דולקים. בלפטופ של דורפן הכנסתי "סרוויס קומפיוטרובה" ואכן עלו כמה כתובות.

המקום הראשון שמצאתי היה ברחוב הראשי היוצא מהעיר, בלב איזור של בתי מלאכה ותעשייה זעירה, ונראה בלתי אמין בעליל. נכנסתי בשמחה, כי מקומות בלתי אמינים בעליל בדרך כלל מציעים פתרונות מקוריים ומהירים לבעיות, אוף ד'ה ביטן רואד.

משנמצא מישהו שמדבר שלוש מלים באנגלית התחלנו בגישושים. אני צריך את המחשב דחוף, בעוד ארבע שעות אני צריך לכתוב באצטדיון. בעברית. וגם גרמנית ואנגלית הוא צריך לדבר, קצת פחות פולנית.

***

הסכמנו, שהכי טוב יהיה לתקן את הלפטופ שלי. משלושה ימים הורדתי אותו לשעתיים שלוש. נסעתי לעיר למצוא ארוחת בוקר ונחתתי בלאבנדה – בית קפה וגלריה אורבני עם טאצ' צרפתי שהיה יכול להיות גם בברלין או בלונדון, רק שבחוץ הרחוב הסואן סטארווויילצה במרכז גדיניה – קצת כמו שנתניה היתה רוצה להיראות לפני עשרים שנה. עם פולנים כמובן. אחרי טארט הלימון הטעים שאכלתי מעודי ועיון מדוקדק בעיניים האפורות היפהפיות של אלינה המלצרית, הרגשתי שהכל לטובה.

***

אז טעיתי. במסיבת העיתונאים שוב סירב הדובר הראלד שטנגר לתת לי לשאול שאלה – מאז שחטפתי את המיקרופון כדי לשאול משהו במונדיאל האחרון הוא סימן אותי. ומה שלארס בנדר שחרר לאוויר היה קצת פחות ממעניין.

חזרתי לטכנאי עם העיניים המתרוצצות. מה אני רוצה לשמוע קודם, חדשה טובה או שתיים רעות, הוא שאל. קימטתי מצח.

החדשה הטובה,היא שהמחשב לא תקוע יותר. הרעה היא שאין לו הארדדיסק יותר. שבור. קאפוט, הוא אמר.

אה כן, וחוץ מזה 170 זלוטי (כ-200 שקל). ופיתרון אחר? מחשב "משומש" (כלומר משוקם או סתם גנוב) עם תוכנה חדשה, שתאפשר לי לכתוב בעברית? זה יכול לקחת שלוש ארבע שעות, הוא ענה. אבל אין לי שלוש שעות. אז שאני אקח מה שיש לו ואקבל ממיקרוסופט תוכנה לניסיון. זה נשמע לי עוד פחות אמין, וסיכמנו שאני אתקשר אליו אם לא יהיה פיתרון אחר.

***

הפיתרון האחר שמצאתי היה לקנות מחשב חדש. הפסקתי קצת להאמין בפתרונות זולים. חמותי אומרת: "קנית זול, קנית פעמיים". גם היא פולניה.

מכאן והלאה עבר עלי הערב עם תיק מחשב עם מחשב, מחשב בלי תיק, תיק מצלמה עם דרכון ואקרדיטציה מיטלטלת על צדי. באוטו, במרכז העיתונות, באצטדיון, במקדונלדס באחת וחצי בלילה, אחרי השלמת הכתיבה.

בבוקר התעוררנו לקול דפיקות בדלת. "ארוחת הבוקר מחכה לכם!“, מסרה החדרנית מאחורי הדפיקות. קצת עצבנית היא נשמעה, אחרי הכל כבר עשר וחצי. לא הייתי מיודע לזה שהזמנו ארוחת בוקר, אבל בא לי טוב. פולנים. רק איפה התיק של המצלמה?

***

שעה אחרי זה כבר הסתיימה הסריקה של האצטדיון. כמובן שאתמול ישבתי בשורה הכי גבוהה שאפשר, באצטדיון הכי תלול שפגשתי. אפילו אנשי הביטחון העדיפו לחכות למטה. וכלום, אין כלום. גם במרכז העיתונות אין. באוטו ובחדר כבר בדקתי. גם הנייד המשני, זה עם הכרטיס הגרמני הרגיל, היה בתיק. ודרכון כבר אמרתי?

ואז באה לי ההארה: מקדונלדס, כמובן. במקדרייב עמדו איזה עשרה רכבים של אוהדים קרואטים. נכנסנו לחנייה, כי לאכול משהו צריך. הוצאתי את הדברים מהאוטוכןבטח. תליתי את תיק המצלמה על גב המסעד. שיט.

קבעתי שיא חדש מהאצטדיון (9 וחצי דקות, למי שמעוניין לדעת), ונכנסתי למקס. תור ארוך, אף אחד לא מחכה לי עם התיק. אלא מה, למה ציפיתי, שפה מכל המקומות ימצאו וישמרו לי על התיק? גם אנשי הביטחון שעמדו פה אתמול לא נמצאים. ואין להם מחליפים.

ניגשתי לחפש שירותים כדי להתאפס. "אתה מחפש משהו?“ שאלה אותי אישה מבוגרת. רציתי להגיד "את השירותים", אבל אז היא הסתכלה לי בעיניים, ושנינו ידענו.

רק פתחתי את הפה והיא כבר הסתובבה והתחילה לדבר עם האיש השמן שמאחוריה. מצלמה? דרכון? הספקתי לדחוף – כן, כבר הודענו לשגרירות (!), היא ענתה.הם הכווינו אותי לרכב בחנייה והתחלמו לנסוע, כמו בסרט די מסכן. השמן נהג.

בדרך היא הסבירה לי שאני יכול בהחלט לתרום איזה בקבוק וויסקי לשמן, בגללו הכל בא על מקומו בשלום. הוא בעל המסעדה, ומאחר שדווקא הסניף שלו אחראי על נושא הליווי של השחקנים ביורו עם ילדים מקומיים, הוא מכיר אותה. היא יועצת למקדונלדס בנושא ומארגנת אותו.

והיא גם מתורגמנית ומתרגמת, מדריכת טיולים ובכלל. היא גם מכירה את ישראל, היתה כבר פעמיים, ואירחה את הנערה שנבחרה בפרוייקט "השגרירים הצעירים" של משרד החוץ להגיע לגדנסק. וד"ש לזקי הירש מסאני טורס.

***

עצרנו, יצאתי מהאוטו בשכונה ישנה של גדנסק. הכבישים מרוצפים בגסות, אבל העצים גזומים למשעי, המדרכות חדשות, ושאר הסימנים של איזור שקם לתחייה אורבנית. שתי דקות הליכה ואנחנו מול תחנת משטרה. שנראית כמו פעם. בניין מט ליפול, גברתן בטישירט והכוכב המשטרתי שלו תלוי על חזהו כמו שריף.

בפנים זה נראה קצת כמו המרפאה של קופת חולים בכפר. שוטרת יוצאת אלינו אחרי המתנה קצרה להפליא, וביד שלה – זה לא יכול להיות! – תיק המצלמה שלי. עכשיו דברים קורים עוד יותר מהר, ובפולנית. הגברת, מגי מכנים אותה, אני מעדיף גברת אנדז'ייבסקהבאנצביץ', מתיישבת וכותבת מסמך בפולנית.

את התיק, מסתבר, הם הביאו לפה רק לפני עשר דקות, אחרי שניסו למצוא אותי במלונות גדנסק, בשגרירות, באצטדיון, איפה לא. המשטרה עוד לא הספיקה לפתוח תיק. במסמך, בכתב יד מסודר ופורמלי להפליא, כתוב בפולנית שאני מקבל לידי את חפצי חזרה, וכי לא ידוע לי על חפצים נוספים שהיו בתיק ולא נמצאים בו עוד. זה מה שמדאיג אותם? אין להם עבודה?

***

אני בודק, חותם, ואנחנו הולכים. בחוץ השמש זורחת וסטריאוטיפים נובלים. אני מרגיש שיכור גם בלי אלכוהול, מזל שאני לא צריך לנהוג. כי מסיעים אותי. חזרה למקדונלדס – בפארק אוליבסקי, אוליצה גרונדוואלדסקה 527 בגדנסק, אנשים טובים סעו לשם. רק שמרו על התיקים שלכם אצלכם, חבל על הטרחה של האנשים במקום – אל המכונית שלי.

השמן נותן לי יד. "נייס מיטינג" הוא אומר, ונעלם. כשרק קריאות התודה שלי מלוות אותו. גברת אנדז'ייבסקהבאנצביץ' אומרת שהכל טוב. היא תעביר לי לינקים לדברים שהיא עושה אחרי שהיורו ייגמר.

היא מארגנת סיורים ליהודים מאמריקה, על היהדות במקום, במקרה הצורך כולל ביקור בארכיון לבדיקה גיניאלוגית. וסיור בשטרוטהוף, כמובן. המחנה שאמור היה להפוך גדול מאושוויץ, ולא הספיק. תודה לאל, היא אומרת. היהודים באים בטיסה, יש סיור במחנה, ארוחת צהריים, ביקור בארכיון, מפגש עם הקהילה המקומית, אולי סיור קצר במבצר מאוובורק, השייך לרשימה של אונסקו. ובערב טיסה הלאה. חבל.

להתראות.

אני עומד לבדי בחניה של מקדונלדס, ביד שלי תיק עם מצלמה ודרכון, והעולם מסתובב סביבי. מה זה היה?

פולנים. עכשיו איפה אני מוצא פה חנות לוויסקי?

שנים של ספורט גדול ומשבר כלכלי גדול
יורו (12). האם אנגליה טובה?

9 Comments

D! בארץ הקודש 19 ביוני 2012

אין כמו מסעות בחו"ל
והאמת, בדיעבד, אלו בהם דברים לא הולכים כמו שרצינו הם הרבה פעמים היותר טובים.

מאד נהנה מנקודת המבט שלך על המתרחש

ozeboy 19 ביוני 2012

בדיוק ככה :)
כיף של סיפור זנדר, ונראה שאתה נהנה שם נורא

דוד מירושלים 19 ביוני 2012

זנדר, כמה כיף תמיד לקרוא אותך.

אריאל גרייזס 20 ביוני 2012

אחלה סיפור, אבל מכל זה לא הבנתי איך כתבת את הפוסט אם המחשב מת?

גיל שלי 20 ביוני 2012

קראתי בניו יורק טיימס על רשת של בתי קפה (אנטישמית) שמספקת שרות מעניין ללקוחותיה בלבוב. האורחים מקבלים שטריימל וצמות ומתבקשים להתמקח עם המלצרים לזכר היהודים שחיו בסביבה. יצא לך להיות שם?

פאקו 20 ביוני 2012

נשמע הזוי מכדי להיות המצאה עיתונאית.

אלון זנדר 20 ביוני 2012

מדובר בבית קפה-מסעדה בלבוב. אחרי הגילוי נבדק הנושא על ידי ראש העיר שהתנצל על עגמת הנפש – אבל לטענתו זו לא אנטישמיות, סתם גימיק לא מוצלח… לא מקום טוב, אוקראינה

בני תבורי 20 ביוני 2012

נפלא! כמעט הרגשתי את ההיסטריה מחלחלת עד שנפתרה בעית המחשב.
אגב, מי זה "התעוררנו…הזמנו…"?

אלון זנדר 20 ביוני 2012

בני – נבחרת דה באזר, כמובן, שחוסכת כסף

אריאל – בלי מחשב אין לי זכות קיום. אני בעליו הגאה והעני של אולטרה בוק טרנדי ששתה לי את כל ההכנסות מהטורניר. בקרוב אני גם אצליח להוציא ממנו טקסטים בניסיון ראשון

Comments closed