גלפנד – כמעט

ארוניאן עוקף את גלפנד בסיבוב האחרון של הטורניר לזכר אליוכין בזכות שובר-השוויון; ניצחון מרשים לטופאלוב בטורניר הגרנד פרי, שמקדם אותו מאוד לקראת השתתפות בתחרות המועמדים הבאה

חציו הפריזאי של הטורניר לזכר אליוכין הסתיים, כזכור, כשמקסים ושייר-לגראב מוביל וחצי נקודה אחריו דבוקה של ארבעה שחקנים – פרסינה, ארוניאן, גלפנד ואדמס. בסיבוב הראשון של החצי הסנט-פטרסבורגי (כלומר, הסיבוב השישי בטורניר השלם) קיבל אדמס הזדמנות פז להדביק את ושייר-לגראב במשחק שהיה אמור להיות אחד הקשים ביותר שלו – בשחור נגד ארוניאן. אחרי 25 מסעים התקבלה העמדה הבאה:

bview10

נראה שלשחור יתרון קטן בשל החולשה היחסית של הרגלים הלבנים. ארוניאן, שכנראה לא היה מוכן להסתפק במשחק שבו יהיה נחות באופן קל, ניסה לשנות את המצב באופן קיצוני  והקריב כלי לצורך התקפה ישירה על המלך השחור: 26.פ:ח6+?! ז:ח6 27.צ:ח6; אבל ללבן לא היו באמת די משאבים התקפיים כדי להצדיק את ההקרבה, ומשחק הגנתי מדוייק מצד השחור היה צריך להקנות לו ניצחון.

אלא שגם אם מבחינה אוביקטיבית היה לאדמס משחק זכוי, העמדה החשופה בה מצא את עצמו המלך שלו אילצה אותו לשחק בצורה זהירה מאוד ולצרוך הרבה זמן על השעון, כך שלקראת המסע ה-40 נקלע לדוחק זמן. המשחק הגיע לרגע קריטי לאחר המסע 37.ז4 של ארוניאן (בעמדה בה הלבן עדיין בגירעון כלי):

bview11

במסע זה הטיל למעשה ארוניאן למערכה את הקלף הטקטי האחרון שלו, כשהוא מנסה לערער את ההגנה שמספק למלך השחור הרגלי האחרון שעוד נותר לפניו (כלומר, זה על ו5). מסע כגון 37…מ-ו7, המרחיק את המלך השחור מהסכנה, היה מוביל כאן לניצחון, אבל אדמס – שבשידור החי מהתחרות ניתן היה לראות אותו חוזר ומביט בעצבנות בשעון שלו בשלב זה – שיחק 37…ו:ז4? ובכך איפשר לארוניאן להציל את עצמו באמצעות תחבולה ערמומית (שגם ג'ודית פולגר, שסיפקה קומנטאר חי על המשחקים, לא הבחינה בה תחילה ולכן שיבחה את מסעו המוטעה של אדמס): 38.צ:ו6+! מה:ו6 39.צ-ה1+ מ-ו7 (המסע הזה כפוי, כיוון שהמלך צריך להגן על המלכה השחורה) 40.מה-ד5+ (מסע המפתח הזה מתאפשר בזכות פתיחת השורה החמישית בפני המלכה הלבנה, לה גרם מסעו ה-37 של אדמס) מ-ו8 (מסע עם המלך ל-ז6 יאפשר 41.צ-ה6 שזוכה במלכה השחורה תמורת הצריח הלבן, על-ידי ריתוקה אל המלך; ומסע ל-ז7 יאפשר 41.מה-ד7+שבעקבותיו יקרה אותו הדבר):

bview12

41.צ-ה5! – וכאן מתברר רעיונו של ארוניאן במלואו. השחור כרגע ביתרון צריח שלם, אבל אין לו דרך יעילה להתגונן בפני האיום של צ-ו5, הזוכה במלכה השחורה תמורת הצריח הלבן. אדמס ניסה להחזיר את הצריח העודף עבור שני רגלים על-ידי 41…צ:ח2+ 42.מ:ח2 מה:ו4+, אבל לאחר 43.מ-ז1 מה-ז3+ 44.מ-ו1 מה-ו3+ 45.מה:ו3+ ז:ו3 47.צ-ה6 ו-צ:ב6 במסע הבא, הלבן זכה בחזרה ברגלי אחד והיתרון הזעיר שנותר לשחור בסיום הצריחים שנוצר כבר לא הספיק לניצחון. עוד להטוט טקטי הצטרף לרשימה הארוכה של חזרות מהקבר שביצע כבר ארוניאן בקריירה שלו.

בסיבוב השביעי היה זה גלפנד שהצליח להדביק את ושייר-לגראב כשהפגין בפעם השנייה סיום טכני מצוין, הפעם מול דינג; ובסיבוב השמיני הפך למוביל הבלעדי, לאחר שושייר-לגראב הפסיד לויטיוגוב (שמשחקו השתפר מאוד בחצי הרוסי של הטורניר). כדי לעשות זאת היה גלפנד צריך להפגין הגנה הירואית מול קרמניק במשחק שהזכיר במידה רבה את מפגשם האחרון מתחרות המועמדים – חידוש מצויין של קרמניק בפתיחה (מהמאגר הכמעט בלתי-נדלה שיש לו) הוביל ללחץ כבד על גלפנד משלב מוקדם מאוד, אבל גלפנד התגונן בעקשנות גדולה לאחר שנקלע לעמדה נחותה. לבסוף החמיץ קרמניק הזדמנות לניצחון ברגע קריטי, שהגיע לאחר יותר מ-60 מסעים ושש שעות של משחק, כששני השחקנים היו כבר כנראה עייפים.

הגענו, לפיכך, לסיבוב האחרון, כשגלפנד מוביל ואחריו, בפער של חצי נקודה, דבוקה של ארבעה שחקנים – ארוניאן, אדמס, ושייר-לגראב ואנאנד (שבסיבוב השביעי גבר על פרסינה והחליף איתו מקומות). גלפנד שיחק (בלבן) כנגד אנאנד, והיה ברור כי אם ינצח יזכה בטורניר וכי אם יפסיד לא יוכל לזכות, כיוון שלפחות אנאנד יחלוף על פניו. השאלה הסבוכה יותר היתה לגבי מקרה של תיקו, וכאן נכנסו לתמונה שוברי השוויון של התחרות. שובר השוויון הראשון היה מספר רב יותר של משחקים בשחור (בשל מספר המשחקים האי-זוגי היו שחקנים ששיחקו יותר משחקים בשחור וכאלה ששיחקו יותר משחקים בלבן; אלה ששיחקו יותר בשחור סבלו מנחיתות מסויימת לאורך הטורניר, וכ"פיצוי" תוגמלו על-ידי שובר השוויון הזה). כאן היה גלפנד (עם 5 משחקים בשחור) ביתרון על פני ושייר-לגראב (ששיחק 4 משחקים בשחור) ובשוויון עם ארוניאן ואדמס. שובר השוויון השני היה מספר רב יותר של נצחונות, וכאן היה ברור כי אם יצליחו ארוניאן או אדמס לנצח הם יחלפו על פניו של גלפנד, כיוון שיהיו להם שלושה נצחונות והפסד בעוד שלו יהיו שני נצחונות בלבד, ללא הפסדים.

המשחק בין גלפנד לאנאנד התברר משלב מוקדם מאוד ככזה שהולך לקראת תיקו – הוא הזכיר כמה מהמשחקים הפחות מעניינים ביניהם בדו-קרב על אליפות העולם, בהם העמדה נפתחה במהירות, הוחלפו כלים רבים, וגלפנד נותר עם יתרון מיקרוסקופי בלבד (אם בכלל) שלא הוביל לשום דבר ממשי. אדמס, מצידו, היה רחוק מאוד מלנצח – למעשה, הוא הסתבך במשחקו נגד קרמניק ובסופו של דבר הפסיד לאחר סיום ארוך בו נסיונות הזכייה העקשניים של קרמניק נשאו הפעם פרי. אבל ארוניאן הצליח לגבור על ושייר-לגראב.

המשחק, שהתנהל בהגנת גרינפלד, הגיע לעמדה הקריטית הבאה לאחר המסע 28.צ-א6 של ארוניאן:

bview14

הלבן מפעיל כאן לחץ כבד על עמדת השחור, ו-ושייר-לגראב ניסה למצוא לכך פיתרון טקטי מעניין: 28…צ(ו)-ב8 29.צ:ב8+ צ:ב8 30.צ:א7 ר:ג3 31.צ:ד7 צ-ב4:

bview15

השחור הצליח לשמור על שוויון חומרי – הוא זכה ברגלי לבן תמורת הרגלי שאיבד, ולמרות שכרגע הוא בגירעון כלי, אחד משני הרצים הלבנים שניצבים על השורה הרביעית יצטרך ליפול במסע הבא. אלא שללבן עדיין רגלי חופשי חזק מאוד על הטור ד' אותו הוא יכול לקדם: 32.ד6 צ:ג4 33.ר-ה7 מ-ז7:

bview16

מסעו האחרון של השחור עם המלך נראה כמיועד להכין את המסע ר-ו6, כדי לסייע בהגנה. ארוניאן סיכל זאת כששיחק 34.צ-א7!, וכעת 34…ר-ו6 יפסיד ל-35.צ-א8! ואם יחליף השחור רצים הרגלי הלבן יתייצב על ה7 ויכתיר במסע הבא, בעוד ש-35…צ-ד4 יפסיד ל-36.ר-ו8+ (הדוחק את המלך השחור לשורה האחורית, כיוון שהרץ שלו חוסם את הערוגה ו6) ולאחריו 37.ר-ח6 עם מט מיידי.  השחור כנראה עדיין יכול להתגונן בהצלחה אם יישחק 34…צ-ה4! כשהרעיון הוא לזכות ברץ הלבן על ה7 ולאחריו גם בצריח על א7 אם ייקדם הלבן את הרגלי ד' ויכתיר אותו, ובכך לקבל פיצוי מספיק תמורת המלכה הלבנה שתופיע על הלוח.

אבל ושייר-לגראב (כמו אדמס במשחקו נגד ארוניאן) היה בשלב זה כבר בדוחק זמן רציני בשל הסיבוכים הקודמים במשחק, ולכן כנראה שההפתעה הלא-נעימה שטמן עבורו המסע ה-34 של הלבן הוציאה אותו משיווי-משקל. הוא שיחק את המסע ה"טבעי" כביכול 34…צ-ד4 (המציב את הצריח מאחורי הרגלי החופשי של הלבן), אלא שמסע זה מפסיד: 35.ד7 צ-ד1+ 36.מ-ו2 ג4

bview17

מסעו האחרון של ושייר-לגראב, ג4, ערמומי למדי מבחינה טקטית: הוא פותח את האלכסון א7-ז1 ובכך מונע מהלבן להכתיר מייד את הרגלי על ד8, כיוון שאז השחור יכה את הרגלי עם הצריח ויזכה מייד בחזרה בצריח הלבן שניצב על א7 באמצעות ר-ד4+. כמו כן, באופן קצת פחות גלוי, מסע הרגלי השחור יוצר אפשרות ללכוד את המלך הלבן ברשת של שח נצחי, כיוון שהוא תומך בשח של הצריח השחור על ד3 במקרה והמלך הלבן יגיע ל-ה3. אלא שכל זה לא הספיק מול אשף טקטי כארוניאן, שמצא את התשובה המדוייקת: 37.ז3! (מכין מקלט למלך הלבן מפני התראות השח, כפי שנראה מייד) צ-ד2+ (37…ר-ד4+ ה"זוכה" בצריח הלבן על א7 ייענה כעת ב-38.מ-ה2, התוקף את הצריח השחור על ד1; אם יוחלפו בעקבות זאת צריחים, יכתיר הלבן לאחר מכן את הרגלי ד')  38.מ-ו3 צ-ד3+ 39.מ-ז2 צ-ד2+ 40.מ-ח3. כעת התראות השח הסתיימו כיוון שהרגלי על ז3 מספק למלך הלבן הגנה, ואיום הכתרת הרגלי על ד8 הוא מכריע – ושייר-לגראב נכנע כעבור שני מסעים נוספים.   

כך, בסיכומו של דבר, גלפנד וארוניאן סיימו ביחד בראש הטבלה עם 5.5 נקודות מתשעה משחקים, כשארוניאן מוכרז כזוכה בטורניר בזכות שובר-השוויון השני (בתמונה בראש הפוסט ניתן לראות אותו עם הגביע בטקס הסיום, כשלצידו עומד גלפנד). במקום השלישי אנאנד עם 5 נקודות, ואחריו דבוקה של לא פחות מחמישה שחקנים עם 4.5 נקודות (50%): ושייר-לגראב (עם סיום חלש – שני הפסדים בשני הסיבובים האחרונים), פרסינה, אדמס, ויטיוגוב וקרמניק (שעבורו זו, כמובן, תוצאה מאכזבת למדי). בתחתית דינג, עם 3.5 נקודות, וסוידלר עם 3 (שלושה הפסדים, ללא נצחונות – טורניר חלש מאוד מבחינתו).

למרות האכזבה המסויימת מבריחת הניצחון בסיבוב האחרון, אין ספק שמדובר בהישג נאה ביותר מבחינתו של גלפנד, שסיים לפני אנאנד וקרמניק. הוא היה הסולידי ביותר מבין משתתפי הטורניר (היחיד שסיים ללא הפסד), הפגין יכולת שיפוט עמדתית וטכניקה מצויינת בשני המשחקים שזכה בהם, וכן תושייה וקור-רוח טיפוסיים כשנקלע למצבים קשים – בעיקר במשחקיו נגד ויטיוגוב (בחלקה הראשון של התחרות) וקרמניק. ארוניאן, לעומת זאת, החל את הטורניר ברגל שמאל כשהפסיד לדינג (בתחבולה יפהפייה שכתבתי עליה בפוסט הקודם), אבל אחר-כך התעשת וניצח בשלושה משחקים מרשימים; היצירתיות הטקטית הרבה שלו התגלתה גם בהם וגם במשחק האבוד לכאורה שהצליח להציל כנגד אדמס. שובר-השוויון של מספר הנצחונות הכריע בסופו של דבר לטובת השחקן ההתקפי יותר.

התוצאה של 2+ (כלומר, מספר נצחונות הגדול ב-2 ממספר ההפסדים) שהשיג המנצח בטורניר זה נמוכה יחסית למה שהורגלנו אליו בטורנירי-על בשנים האחרונות, וקשה שלא לחשוב בהקשר זה על "אפקט קרלסן" – כאשר קרלסן משתתף בטורניר, תוצאה של 2+ לרוב אינה מספיקה כיוון שהוא עצמו משיג תוצאה גבוהה יותר. בשלוש וחצי השנים האחרונות, כדי שמישהו שאינו קרלסן יזכה בטורניר שהנורבגי משחק בו, הוא צריך בדרך-כלל לעשות משהו ספקטקולרי – למשל תוצאה של 5+ שהשיג ארוניאן בוויק-אן-זה של 2012, או שישה נצחונות מעשרה משחקים שהשיג הסיני וואנג האו ב-ביל 2012, טורניר שהשתמשו בו בשיטת ניקוד של 3-1-0 נוסח כדורגל.

ולסיום, סרטון וידאו שהופק על-ידי אתר השחמט chessvibes, בו מדברים שבעה ממשתתפי הטורניר על מי שלזכרו נערך, אלכסנדר אליוכין.

***********

topalov03

נעבור כעת לטורניר הגרנד פרי, אותו עזבנו בפעם הקודמת לאחר שמונה סיבובים, שלושה סיבובים לסיומו. כפי שציינתי אז, וסלין טופאלוב לא רק הוביל את הטבלה אלא גם שיחק את השחמט המרשים ביותר, ובסיבובים האחרונים ביסס את הרושם הזה בעוצמה רבה כשהגדיל את הפער מהמקום השני מחצי נקודה לנקודה וחצי, הפרש גדול מאוד במונחים של שחמט. הנה הטבלה הסופית:

1. טופאלוב, 8 נקודות (חמישה נצחונות ושישה תיקו)

2. נקאמורה, 6.5 נקודות (שלושה נצחונות, הפסד ושבעה תיקו)

4-3. קרואנה ופונומריוב,  6 נקודות (קרואנה – שלושה נצחונות, שני הפסדים ושישה תיקו; פונומריוב – שני נצחונות, הפסד ושמונה תיקו)

6-5. מורוזביץ' וקמסקי, 5.5 נקודות (שלושה ניצחונות, שלושה הפסדים וחמישה תיקו)

9-7. קריאקין, לקו וגירי, 5 נקודות (קריאקין – ניצחון, שני הפסדים ושמונה תיקו; לקו וגירי – הפסד ועשרה תיקו)

12-10. רדג'אבוב, קסימדז'אנוב וממדיארוב, 4.5 נקודות (רדג'אבוב וקסימדז'אנוב – ניצחון, שלושה הפסדים ושבעה תיקו; ממדיארוב – שני הפסדים ותשעה תיקו)

בסיבוב התשיעי טופאלוב סיים את משחקו (עם ממדיארוב) בתיקו, אבל בהירארכיית השחקנים שאחריו חלו כמה התפתחויות משמעותיות. פונומריוב, שהיה במקום השני, הפסיד (לראדג'בוב),  וכך החליף מקומות עם קרואנה, שניצח (בשחור) את קמסקי באופן מרשים. המשחק ביניהם, שהתנהל בפתיחה הספרדית, הגיע לאחר המסע 27.צ-א5 של הלבן לעמדה הבאה:

bview

הלבן תוקף את הרגלי השחור על ב5, והתגובה המתבקשת לכאורה היתה להגן עליו עם המלכה (מ-ה8 או ד7); במקום זאת קרואנה פשוט איפשר לקמסקי לקחת את הרגלי ושיחק 27…מ-ז7(!). לאחר 28.צ:ב5 (כנראה היה עדיף להכות עם הפרש) צ-א8! התברר לפתע הרעיון של קרואנה: הוא פיתה את קמסקי להזיז את הצריח שלו מהטור א' הפתוח, כדי שיוכל להשתלט עליו עם הצריח שלו עצמו (שליטה בטורים פתוחים – כלומר כאלה שאינם חסומים ברגלים – היא אחת הדרכים האידיאליות בהן ניתן להפעיל צריחים). המשחק המשיך 29.פ-ד5 פ:ד5 30.ה:ד5 מה-א7:

bview1

השחור הביא גם את המלכה שלו אל הטור הפתוח, וכעת הוא כבר מאיים ללכוד את הצריח הלבן, שהכניס עצמו לעמדה מאוד לא נוחה על ב5, באמצעות הבאת המלכה ל-א6. קמסקי צפה זאת, והכין את התשובה 31.ב4 (כך שבתגובה למה-א6 הצריח יוכל להתייצב על א5), אבל אחרי 31…ג:ב4 32.צ:ב4 צ-ח8! התברר מלוא היקף הרעיון של קרואנה: הצריח נע לקצה השני של הלוח ומשתלט על הטור הפתוח הנוסף בעמדה, כך שהשחור מאיים כעת בחדירה משולבת עם הצריח והמלכה לעמדת הלבן והתקפה ישירה על מלכו.

בנקודה זו קמסקי היה חייב להתגונן באמצעות 33.מה-ד1, כדי למנוע את מסעו הבא של השחור, אם כי גם אז עמדתו נותרת פאסיבית ונחותה לאחר 33…מה-ג5, כאשר השחור תוקף את הצריח הלבן וזוכה בחזרה ברגלי שהקריב קודם לכן (הרגלי הלבן על ד5 נופל). במקום זאת שיחק 33.מה-ה3? ה"מאיים" בחילופי מלכות, וקרואנה ענה ב-33…מה-א1, המאיים במט על ח1. ללבן רק דרך אחת להתגונן, והיא לברוח עם המלך – 34.מ-ו3:

bview2

עמדה זו ממחישה היטב את החשיבות המיוחדת שיש למימד של בטיחות (או, במקרה של הלבן, אי-בטיחות) המלך במה שמכונה סיומי כלים "כבדים" (כלומר, מלכות וצריחים – לפרשים ורצים מקובל לקרוא כלים "קלים"), דווקא כיוון שבסיום נותרים יחסית מעט כלים על הלוח ולכן עשויים להיפתח ביתר בקלות נתיבי התקפה למלכות ולצריחים. אליוכין, אגב, התמחה בסיומים כאלה ומבחינה היסטורית היה לכמה ממשחקיו תפקיד חשוב בחידוד מודעותם של שחקנים לאפשרויות הטמונות בהם. קרואנה המשיך לשחק כאו בדיוק רב: 34…מה-ד1+! 35.מה-ה2 (המסע הזה כפוי – מסע עם המלך יוביל למט מיידי: אחרי מה-ח1 במקרה של מ-ז2, או מה:ז4 במקרה של מ-ה4) מה-ח1+ 36.מ-ה3 מה:ד5.

מדוע נתן קרואנה שח עם המלכה על ד1 לפני השח על ח1? כדי להכריח את הלבן לחסום את השח הראשון עם המלכה ב-ה2, וכך למנוע את הערוגה הזו מהמלך הלבן ולדחוק אותו לעמדה גרועה יותר, על ה3, בשח השני. לאחר מה:ד5 מצד השחור, הלבן היה רוצה למשל להמשיך מה-ו3, כדי "לאיים" בחילופי מלכות להקלת הלחץ, ולפקוח עין על הערוגה ח1, שדרכה מאיים הצריח השחור לחדור. אלא שעכשיו 37.מה-ו3 יפסיד מייד ל-37…מה-ג5+ שזוכה בצריח על ב4; עמדתו המסורבלת של זה האחרון עדיין מקשה מאוד על משחק הלבן. המשחק נמשך 37.מה-ג2 צ-ח1 (אותה חדירה דרך הטור הפתוח השני שהלבן אינו יכול למנוע כעת) 38.מה-ב3 מה-ז2 39.מה-ג3 צ-ו1 40.מה-ד2 ד5:

bview3

וכאן נכנע קמסקי בשל האיום הקטלני של קידום הרגלי השחור ל-ד4 עם התראת שח, והלבן ייאלץ להכות אותו עם הצריח וכך להפסיד צריח שלם בכדי למנוע מט. (ניסיון למנוע זאת על-ידי 41.ד4 יאפשר למלכה השחורה לתת מט על ה4; 41.מ-ה2 ייענה במט על ו2.)

נקאמורה, שהיה באותו שלב עם ניצחון בודד ומאזן של 50% במקום חמישי-שביעי, עשה גם הוא צעד קדימה כשניצח את מורוזביץ'. האמריקני שיחק טוב למדי במרבית משחקיו הקודמים בתחרות, אבל גם כאשר השיג יוזמה ולחץ על יריביו נתקל במשחק מדוייק מאוד מצידם, ולרוב נאלץ להסתפק בתיקו. למרבה האירוניה, דווקא נגד מורוזביץ' פתח נקאמורה (בלבן) את המשחק רע מאוד והגיע לעמדה שבאופן אוביקטיבי היתה אבודה בעבורו כבר בסביבות המסע ה-20; אבל מורוזביץ' לא הצליח לנצל את סיכוייו ואיפשר לנקאמורה להשוות. לאחר מסעו ה-30 של הלבן המשחק הגיע לעמדה הבאה:

bview4

המצב מאוזן, פחות או יותר – קיים שוויון חומרי, ללבן רגלי חופשי על הטור ד' אבל גם לשחור רגלי חופשי חזק על הטור ג' המגביל את משחק הלבן. יש לשים לב לכך שהשחור אינו יכול פשוט ללכוד את הרגלי ה4, הנראה במבט ראשון בלתי-מוגן, על-ידי הצריח, כיוון ש-30…צ:ה4?? יפסיד מייד ל-31.צ-א8+ ר-ו8 32.ד6 – וכעת, כשהצריח הלבן שולט בשורה האחורית של השחור, זה האחרון אינו יכול לעצור את התקדמות הרגלי החופשי, הנתמך על-ידי המלכה. מסע סביר מאוד עבור השחור היה 30…ר-ד4, בכדי להציב את הרץ בעמדה מרכזית וחזקה (כמובן שהלבן אינו יכול להכות פעמיים על ד4, עם הפרש והמלכה, כי אז יפסיד את הצריח שניצב על א1). במקום זאת שיחק את המסע המפוקפק 30…ר-ח6?! ולאחר 31.ו4! כבר נקלע לעמדה לא נוחה, כיוון שהלבן מתכונן כעת להתקדם עם הרגלי ה' ל-ה5, וכך להגביל את פעילות הרץ השחור לצד תמיכה בהתקדמות נוספת של הרגלי ד'. בתגובה, מורוזביץ' איבד לגמרי את עשתונותיו וביצע בדיוק את אותה שגיאה מכרעת שאת אפשרותה ציינתי בהערה למסע הקודם, כשהיכה את הרגלי ה' עם הצריח: 31…צ:ה4?? 32.צ-א8+ (דבר לא השתנה, המסע הזה בשילוב עם התקדמות הרגלי ד' עדיין זוכה מייד) מ-ז7 33.ד6 צ-ד4 34.פ:ד4 והשחור נכנע.

הפסד זה היה השלישי ברציפות של מורוזביץ', שקריסה כזו באמצע תחרות חשובה – ודווקא לאחר פתיחה טובה – היא דבר שבשגרה אצלו. כך למשל קרה לו בטורניר האחרון לזכר טל במוסקבה (אחד החשובים ביותר בסבב טורנירי הצמרת), שגם בו הפסיד שלושה משחקים רצופים, וזאת לאחר פתיחה נהדרת בה ניצח שלושה משחקים. מורוזביץ' במיטבו הוא שחקן יצירתי ומקורי ביותר שסגנונו קנה לו מעריצים רבים בקרב חובבי השחמט (באותו טורניר לזכר טל, נצפו בקהל מעודדים שהגיעו עם שלטים וחולצות כדי לתמוך בו אחרי שהחל להפסיד), אבל נראה שיש לו בעייה מנטלית קשה בהתמודדות עם הלחץ של תחרויות ברמה הגבוהה ביותר, במיוחד כאשר הוא נקלע לפתע לעמדת הפיבוריט.

מכל מקום, בסיבוב העשירי והלפני אחרון התקיים משחק חשוב בין קרואנה לטופאלוב – ניצחון של קרואנה, שהיה בפער של חצי נקודה מטופאלוב ושיחק בלבן, היה מאפשר לו להעפיל למקום הראשון. המשחק החל באופן הבא: 1.ה4 ג5 (הגנה סיציליאנית) 2.פ-ו3 ד6 3. ד4 ג:ד4 4.פ:ד4 פ-ו6 5.פ-ג3 א6 (סימן ההיכר של הסתעפות ניידורף, המובילה כמעט תמיד למשחק חריף ודו-צדדי, ושטופאלוב הוא מומחה בה מהצד השחור) 6.ר-ה3 ה5 7.פ-ב3 ר-ה6 8.ו3 ר-ה7 (המסע האחרון של הלבן, ו3, הוא סימן ההיכר של תת-הסתעפות המכונה "התקפה אנגלית" – הלבן מחזק את ה4 במרכז וגם מכין הסתערות רגלים על אגף המלך השחור עם ז4. טופאלוב, מצידו, שיחק בתגובה לא מעט פעמים בקריירה שלו את המסע הפרובוקטיבי 8…ח5, שנועד למנוע או לפחות להקשות על הלבן לבצע את הפריצה ז4, אבל גם מחליש באופן פוטנציאלי את אגף המלך ומקשה על ביצוע הצרחה; המסע ר-ה7 ששוחק כאן במקום זאת הוא "סולידי" באופן יחסי) 9.מה-ד2 0-0 10. 0-0-0:

bview6

והתקבלה עמדה סטנדרטית בפתיחה זו המובילה לעתים קרובות למשחק חריף מאוד, בין השאר בשל ההצרחות בצדדים מנוגדים (במצב כזה, כל צד יכול להרשות לעצמו לתקוף את עמדת המלך היריב בעזרת קידום רגלים מבלי לחשוש שכתוצאה מכך תחלש עמדת המלך שלו, הנמצא בצד השני של הלוח). אלא שכאן המשחק המשיך והתפתח באופן לא כל-כך שגרתי: 10…א5 (השחור אכן מנסה מייד לקדם רגלי באגף המלכה מול המלך הלבן, כדי להדוף את הפרש מ-ב3) 11.א4 (חסימת נסיון ההתקדמות הזה) פ-א6 12.ר-ב5 (וכאן מסתבר שהלבן מעוניין לחסום באופן הרמטי את אגף המלכה) פ-ג7 (נסיון מיידי לערער את מעמדו של הרץ) 13.ר-ב6 (והדיפה של הנסיון הזה על-ידי ריתוק הפרש ובהמשך החלפתו ברץ ברגע שהמלכה השחורה נעה כדי להשתחרר מהריתוק) מה-ג8 14.ר:ג7 מה:ג7:

bview7

וכאן התקבלה עמדה שבהחלט כבר אינה שגרתית: נראה שהלבן חסם באופן יעיל למדי אפשרויות התקפה של השחור באגף המלכה, אבל תמורת זאת נאלץ "להקריב" את שני הרצים שלו: האחד הוחלף בפרש שחור והשני ניצב ב-ב5; וכך נחלש הכוח הפוטנציאלי של התקפה באגף המלך. הדבר המעניין שקרה במשחק הוא שלאחר שנגוזה התכנית המקובלת (עבור השחור) של התקפה באגף המלכה על המלך הלבן, טופאלוב מצא תכנית אלטרנטיבית נועזת של התקפה באגף המלך, למרות שהייתה כרוכה בסיכון ישיר של המלך שלו. לאחר מספר מסעים נוספים התקבלה העמדה הבאה:

bview8

ניתן לראות שהלבן קידם את הרגלים ז' ו-ח' שלו, ובתמורה קיבל השחור משלט חזק לפרש על ו4. כאן שיחק טופאלוב 22…ח6 ותקף את מערך הרגלים הלבנים, למרות שדבר זה היה כרוך כאמור גם בהחלשה ישירה של עמדת המלך שלו. הדבר הוביל לסידרת מסעים סבוכה שלא אכנס לניתוח מפורט שלה, ושבסופה הצליח טופאלוב להשיג את מטרתו  – כך שהסיכון הגדול שלקח השתלם; הנה העמדה שהתקבלה לאחר המסע 33…צ(ו)-ו6:

bview9

השחור הצליח לפרק את מערך הרגלים הלבנים באגף המלך, השיג יתרון מרחב על-ידי קידום הרגלים שלו ל-ו5 ו-ז5, לא איפשר ללבן לנצל כל זאת כדי לתקוף באופן רציני את המלך השחור, ומעבר לכך הוא עומד לזכות ברגלי הלבן שניצב על ח6. טופאלוב אכן זכה ברגלי, השתלט על הטור (הפתוח!) ח', החליף כלים וזכה בסיום.

גם נקאמורה עשה באותו סיבוב צעד חשוב נוסף קדימה כשגבר על ממדיארוב, במשחק שהיה מפגש נוסף בין זה שעולה לזה שיורד. משחקו של ממדיארוב בטורניר נחלש מאוד מאז אותו הפסד מוחץ לקריאקין בסיבוב החמישי אותו ניתחתי בפוסט הקודם, והמשחק נגד נקאמורה היה נקודת-השפל הגדולה שלו: הוא הפסיד ב-22 מסעים ועוד בלבן, כאשר בעמדה הסופית נכנע במצב שאמנם היה גרוע מבחינתו אך עדיין לא אבוד לחלוטין. כפי שהתברר במסיבת העיתונאים לאחר המשחק (בערך ב-10:40), ממדיארוב פשוט עשה טעות חישוב בסיסית והיה נדמה לו כי בהסתעפות המתפתחת מהעמדה בה נכנע יש ליריבו כלי שלם יותר בהשוואה למצב האמיתי על הלוח.

בסיבוב האחרון שיחק טופאלוב בלבן נגד קריאקין. כיוון שפתח כבר פער של נקודה שלמה מהמקום השני הספיק לו תיקו כדי להבטיח מקום ראשון לא-משותף, ולכן שיחק באופן שקט. אבל דווקא קריאקין שיחק באופן אגרסיבי מאוד, בניסיון אחרון לשפר את מצבו בטבלה, הסתבך והפסיד – ובכך חתם טורניר מאכזב למדי עבור מי שמצופה ממנו להיות התשובה הרוסית לקרלסן (הוא הצליח לזכות במשחק אחד בלבד – נגד ממדיארוב – כאשר יריבו צעד היישר לתוך הכנה ביתית מדוקדקת שלו). טופאלוב מצידו זינק למקום הרביעי ברשימת הדירוג החדשה של חודש מאי ועשה צעד חשוב מאוד לקראת העפלה לתחרות המועמדים הבאה.

***********

כפי שציינתי בפוסט קודם בו הסברתי את מבנה הסידרה של הגרנד פרי, ישנה שיטת ניקוד בה השחקנים צוברים נקודות בכל טורניר בו הם משתתפים על פי המקום בו סיימו. מקום ראשון מקבל 170 נקודות, מקום שני 140, מקום שלישי 110, מקום רביעי 90, מקום חמישי 80, מקום שישי 70 – וכך 10 נקודות פחות כל מקום למטה, עד ל-10 נקודות בלבד עבור מקום שניים עשר. אם מספר שחקנים חולקים אותם מקומות, הנקודות מתחלקות ביניהם שווה בשווה. לדוגמה: קרואנה ופונומריוב סיימו במקום 4-3 משותף, ולפיכך כל אחד מהם מקבל עבור הטורניר הזה 110+90/2 = 100 נקודות גרנד פרי.

אם מצרפים את הנקודות שצברו השחקנים בטורניר הנוכחי לתוצאות שני טורנירי הגרנד פרי הקודמים, מקבלים את הדירוג הכולל הבא באמצע הדרך של הסידרה (בסוגריים רשמתי את חלוקת הנקודות על פי הטורנירים בהם שיחקו המשתתפים עד כה, ואת מספר הטורנירים שעוד נותר להם לשחק – כעיקרון כל אחד אמור להשתתף בארבעה):

טופאלוב – 310 נקודות (170+140; עוד 2 טורנירים)

ממדיארוב – 240 (20+80+140; עוד 1)

מורוזביץ' – 215 (75+140; עוד 2)

וואנג האו – 210 (140+70; עוד 2)

קריאקין – 190 (50+140; עוד 2)

קרואנה – 180 (100+80; עוד 2)

לקו – 180 (50+50+180; עוד 1)

גלפנד – 170 (30+140; עוד 2)

נקאמורה – 155 (140+15; עוד 2)

פונומריוב – 150 (100+50; עוד 2)

קסימדז'אנוב – 135 (20+80+35; עוד 1)

גרישצ'וק – 90 (90; עוד 3)

קמסקי – 85 (75+10; עוד 2)

גירי – 65 (50+15; עוד 2)

איוונצ'וק – 55 (55; עוד 3)

דומינגז – 55 (35+20; עוד 2)

סוידלר – 50 (50; עוד 2 [סוידלר הוחלף באופן חד-פעמי בטורניר שהיה אמור להשתתף בו על-ידי שחקן שאינו משתתף בסידרה השלמה])

ראדג'בוב – 20 (20; עוד 3)

יש לזכור כי רק שלוש התוצאות הטובות מתוך הארבע שנצברות בסך-הכל נחשבות עבור הדירוג הסופי. לפיכך, אין ספק שטופאלוב הוא כעת פיבוריט ברור לזכות בסידרה, כיוון שיש לו כבר שתי תוצאות מצוינות ולכן הוא צריך למעשה רק עוד תוצאה טובה אחת מתוך שני הטורנירים שעוד נותרו לו לשחק. אבל לפחות המקום השני (שגם ממנו מעפילים לתחרות המועמדים הבאה) נראה כרגע פתוח מאוד – למשל, גם לשחקנים שהייתה להם בינתיים תוצאה אחת גרועה אבל גם אחת טובה (כמו גלפנד או נקאמורה) יש בהחלט סיכוי, אם יצליחו להשיג עוד שתי תוצאות טובות.

***********

בעידן הנוכחי, בו משחקים בטורנירים חשובים מנותחים בזמן אמיתי על-ידי מחשבים וכן – לעתים קרובות – על-ידי פרשנים בשידור ישיר, שחקנים צריכים להתרגל למצבים בהם מסבירים להם מייד בתום המשחק כמה לא טוב שיחקו ואיזה טעויות עשו. רגע משעשע למדי במסיבת העיתונאים של קריאקין וקמסקי לאחר משחקם בסיבוב העשירי מתרחש כאשר אנסטסיה קרלוביץ' (בערך ב-2:40) שואלת אותם לגבי אלטרנטיבה למסע מסויים של השחור, שהיתה מעניקה לו יתרון הקרוב למכריע. שני השחקנים חושבים על המסע שנייה או שתיים, מסתכלים אחד בשני, ופורצים בצחוק כשהם מבינים ששניהם החמיצו אותו לחלוטין.

 ***********

לא ארוניאן ולא טופאלוב יזכו לנוח זמן רב על זרי הדפנה. בעוד כמה ימים יצטרכו להתייצב בסטוונגר שבנורבגיה לטורניר-על נוסף המתחיל ב-7 במאי – בו ישתתפו, בין השאר, גם קרלסן ואנאנד.

צרות במשפחה (מאיר יהב)
תלמדו ממרכז פרס לשלום

23 Comments

יוסף המספר 3 במאי 2013

נהדר אבל מתיש. אי-אפשר להתמקד עם כל-כך הרבה מידע בפוסט אחד…

שי 3 במאי 2013

לדעתי זה מצויין. אמנם התחלתי לקרוא אתמול וסיימתי היום, כשאני גם מדלג על חלק מהניתוחים, אבל זה מדור השח הראשון שממש הפך אותי לחובב של המשחק.

בני תבורי 3 במאי 2013

יוסף,
תקרא עם הפסקות

איציק 4 במאי 2013

בדיוק מה שאני עושה וזה נפלא

אייל 3 במאי 2013

יכול להיות שהיה כדאי להפריד את זה לשני פוסטים – אחד לכל תחרות. אבל לא חייבים לקרוא הכל בבת-אחת…

MOBY 3 במאי 2013

מעולה
החלק הראשון ממש סיפור מתח.
תודה

Zak 3 במאי 2013

מרשים מאוד ההישג של בוריס, קצת חבל שזה לא הספיק למקום הראשון.

את המשחקים מאוד אהבתי, במיוחד את זה של קרואנה מול קמסקי, איך הוא מצליח לייצר איומים כיש לו בסה"כ 2 כלים שעוד ממוקמים בשתי השורות האחרונות. התמרונים של המלכה והצריח לאורך הטורים והשורות הפתוחות פשוט תאווה לעיניים.

את החידוש של טופאלוב א5 לא הבנתי. נראה לי שלבן יכול פשוט לאפשר לרגלי להתקדם, לשחק מהו2 כדי לפנות את הערוגה לפרש שיכול לתמרן פד2-ג4 ולתקוף את הערוגות החלשות של השחור באגף המלכה.

אייל 3 במאי 2013

במשחק קרואנה-טופאלוב החידוש למעשה איננו א5, שהוא מסע די מקובל, אלא השילוב של א4 ור-ב5 מצד קרואנה (עד עכשיו היה נהוג לשחק בעמדה שלאחר המסע ה-11 של השחור 12.ז4). אבל זה בהחלט נכון שהלבן אינו חייב לעצור באופן כזה את התקדמות הרגלי א', ואם הוא מאפשר זאת הדבר פשוט מוביל לאופי שונה של משחק. בלא מעט משחקים כבר הופיעו המסעים 11.מה-ה1 (שהוא יותר פופולרי ממה-ו2), 11.מ-ב1 (כאן הרעיון הוא לפנות את ג1 עבור הפרש), וגם 11.ר-ב5 בלי להזיז את הרגלי א' הוא אופציה די שגרתית.

גיל 3 במאי 2013

מצוין, ולדעתי אין שום בעייה עם פוסטים ארוכים כאלו. לא חייבים לקרוא הכל בבת אחת.

בכל מקרה, לפי מה שאתה אומר, נשמע שבמצב היום היכולת להמנע מטעויות קריטיות לא פחות חשובה מיצירתיות וחידושים. לדעתי זה קצת חבל כי זה הופך את המשחק ברמות הגבוהות למבוסס על עצבי ברזל וחוסר עייפות ולא יכולת ממשית.

אייל 3 במאי 2013

הייתי אומר שבגלל האופי הבסיסי של השחמט, החשיבות העצומה של הימנעות מטעויות גדולות מובנית אל תוכו. כמובן שבשום משחק/ספורט לא טוב לעשות טעויות, אבל בגלל הדרגה הגדולה של רציפות פנימית שיש בשחמט האפשרות להתאושש מטעות רצינית (ברמת המשחק הבודד) הרבה יותר מוגבלת מאשר בסוגי ספורט אחרים – אין אפשרות להתחיל "מהלך" או התקפה חדשים, או לעבור לנקודה/משחקון/מערכה הבאים וכו'.

tmak 4 במאי 2013

פוסט מצוין – תודה!

נראה לי דרך אגב שיש יתרון קל בחלוקת פוסט כזה לשניים, מה שיוצר הפסקה נוחה ומובנית -:)

עמית זילברבוש 4 במאי 2013

אייל,
מצטרף ל מחמאות – פוסט מעניין ומעשיר.
גם אני קראתי אותו בשני חלקים – שזה בסדר גמור.
עדיין, אני חושב, כמו שנאמר כאן שחלוקה ל(לפחות) שני חלקים תשדרג אותו אפילו יותר.

ואגב, ממשיך גם לקרוא לסיקור מקומי אם יהיה אפשרי :)

נר הלילה 5 במאי 2013

תודה הבלוגים שלך מאוד מעניינים.
בקשת הקהל (כלומר אני) – אם תוכל לכתוב על שדה השחמט בארץ אחרי גלפנד , האם יש למי לשאת עיניים בעתיד ?

אייל 5 במאי 2013

כתבתי על זה קצת בתשובה לשאלה דומה באחד הפוסטים הקודמים – כאן: http://debuzzer.sport5.co.il/segal/2013/04/24/006/#comment-368. התשובה הקצרה היא שכרגע כנראה לא כל-כך… (לפחות לא במונחים של יורש לגלפנד).

אגב, בדיוק היום מתחילה תחרות שיהיה מעניין לעקוב אחריה בהקשר זה ושאולי אכתוב עליה קצת בפוסט הבא – אליפות אירופה. מדובר למעשה בטורניר שלא משתתפים בו השחקנים הבכירים ביותר באירופה, כמו גלפנד, אבל הרבה מאוד מהשחקנים הטובים שנמצאים דרגה או שתיים (או יותר) מתחתיו, וביניהם חמישה משחקני הצמרת הישראליים כיום – סוטובסקי, רודשטיין, פוסטני, רויז וזולר (http://chess-results.com/tnr95789.aspx?art=25&fedb=ISR&lan=1&flag=30&wi=821) – כך שיהיה מעניין לעקוב אחרי מידת ההצלחה שלהם, ובפרט אם מישהו מהם יצליח להעפיל לתחרות גביע העולם שמתקיימת בהמשך השנה. על פי חלוקה גיאוגרפית, לאירופה יש 46 מקומות בגביע העולם (שמשתתפים בו בסך-הכך 128 שחקנים): ל-23 הראשונים באליפות אירופה של השנה הקודמת, ו-23 הראשונים באליפות של השנה הזו. בשנה הקודמת אף אחד מהשחקנים הישראליים לא הצליח לסיים בין 23 הראשונים.

נר הלילה 6 במאי 2013

ראיתי שבדירוג פידה לג'וניורוס יש 3 שחמטאים ו-2 שחמטאיות בתוך ה100. משהו מהכיוון הזה ?

אייל 6 במאי 2013

למען האמת, אני לא ממש עוקב אחריהם באופן סדיר. אני זוכר שאביטל בורוכובסקי, שהוא הצעיר ביניהם (בן 16), הרשים ביותר באליפות אירופה של שנה שעברה במה שהשיג שם יחסית למד-הכושר שלו – הוא הרויח שם 65(!) נקודות-דירוג, ובאותה תקופה עשה קפיצה כוללת של כ-100 נקודות (http://ratings.fide.com/individual_calculations.phtml?idnumber=2800055&rating_period=2012-05-01&t=0). אבל כעת אני רואה שבשנה שעברה מאז מד-הכושר שלו כמעט ולא התקדם, שזה לא סימן מעודד ( http://ratings.fide.com/id.phtml?event=2800055).

אייל 6 במאי 2013

בעצם יש משהו קצת מטעה במספרים שנתתי, כיוון שכשבורוכובסקי השיג את התוצאות האלה מד-הכושר שלו היה נמוך מ-2400, ואז משתמשים בנוסחת חישוב קצת שונה שמובילה לתנודות חדות יותר (יש מקדם או קבוע מסויים שמשנים את הערך שלו – k=15 במקום k=10). אבל בכל מקרה, התמונה הכוללת המצטיירת כרגע היא של פריצה נקודתית שבינתיים אין לה המשך.

נר הלילה 6 במאי 2013

תודה

אלי(המקורי) 6 במאי 2013

שלום אייל,

קראתי את הטורים שלך על שחמט ומאוד נהנתי.

רציתי לשאול אותך שאלה. עלתה לי תאוריה היום שאחרי כל אלוף עולם המתמחה בסגנון עמדתי מגיע אלוף עולם טוב יותר המתמחה בסגנון יותר דינמי. לדוגמא: קאפאבלאנקה –> אלקיין, בוטווניק –> טל פטרושיאן–> פישר, קרפוב–> קספרוב. האם אתה מסכים עם התבנית הנ"ל ואם כן איך אתה מסביר את זה?

אייל 6 במאי 2013

כן, זה באמת מעניין – כלומר, אני לא חושב שה"נוסחה" הזו נכונה באופן מלא (למשל, קשה להכניס את ספאסקי או אנאנד לתבנית הזו), אבל בהחלט יש כמה מקרים בולטים כאלה. יכול להיות שכאשר שחקן מסויים הוא דומיננטי מאוד בזכות התמחות או הצטיינות בסוג מסויים של משחק, צריך למצוא לכך תשובה מכיוון אחר.

קספרוב, אגב, בזמן שעבד עם קרלסן ב-2009, אמר פעם בראיון שהסגנון של קרלסן מנוגד לשלו ומשייך אותו יותר אל השושלת של השחקנים ה"עמדתיים" הגדולים, ושדווקא בגלל זה שיתוף הפעולה ביניהם פורה יותר:

So what similarities do you see with yourself as a young Kasparov?

He is of course very talented, but what helps us is that his style is very different from mine. He’s more of a Karpov style, yeah, Karpov, Capablanca — he has great natural qualities in evaluating the position, while I am more dynamic, more a work-oriented player. I think that makes this cooperation potentially more profitable for him because he’s learning from a player of the opposite style.

So his unique talent — you’d put in in that line — because you’ve always spoken of yourself as being in the line of Alekine, Tal –

Yeah, there’s no doubt he belongs to the players of Capablanca, Smyslov, and Karpov-like.

https://webcast.chessclub.com/blog/2009/09/11/kasparov-on-training

גם קרמניק, בראיון שנתן קצת אחרי תחרות המועמדים, עשה השוואה כזו וקרא לקרלסן "קרפוב משופר" (http://pogonina.com/index.php?option=com_content&task=view&id=1600&Itemid=1)

אלי (המקורי) 8 במאי 2013

תודה על התשובה המפורטת, החכמתי.

IC 1 באוגוסט 2013

הערה קטנה:

להשוות בין טורניר מצומצם יחסית כמו אליוכין ממוריאל/ טל ממוריאל/לינרס וכ'ו לטורניר כמו וייק אן זה זה קצת בעייתי.

בוייק אן זה יש 13 סיבובים אם אני לא טועה, ולא מעט שחקנים "חלשים" יחסית (2600~) לכן +2 לא יספיק אף פעם למקום ראשון בתחרות מסוג כזה, ולשחקנים סופר סולידיים כמו גלפנד או לקו יהיה כמעט בלתי אפשרי לזכות בתחרות כזו, לעומת זאת לשחקנים שמצטיינים במשחק יותר מסובך ומסוכן, כמו נקמורה ארוניאן וקארלסן יש יתרון מסויים בתחרויות כאלה.

לגבי ביל, שיטת ה-3 נקודות לנצחון יוצרת עיוותים כאלה, למרות שאין לי בעיה עם השיטה, זה נראה קצת מוזר שקארלסן סיים עם +4 ללא הפסד, אבל וואנג האו ניצח עם +3, למרות שהסיני ניצח בצורה הוגנת בטורניר, התוצאה של קארלסן היא מעיין זכייה.

לא בדקתי מספיק תוצאות של תחרויות כדי לענות במדוייק על אפקט קארלסן, אבל אני מניח שגם בתקופת שיאו של קספרוב היה קשה מאוד לזכות בתחרויות שהוא שיחק בהן בלי לעשות משהו יוצא מן הכלל.

לדוגמה ההופעה של קריאקין בנורווגיה השנה, שהייתה מדהימה, והשאירה אפילו את קארלסן מאחור.

אייל סגל 1 באוגוסט 2013

לגבי קספרוב זה וודאי נכון – מדובר הרי בשחקן הטורנירים הגדול בכל הזמנים; שיא 15 הזכיות הרצופות שקבע בשנות ה-80 הוא מסוג ההישגים האגדיים שקשה להאמין שיישברו אי פעם (אם כי יש לזכור שלהוציא את קרפוב עצמו, התחרות העיקרית שלו באותה תקופה הייתה מצד דור שחקנים חלש יחסית, בראייה היסטורית [ילידי סוף שנות ה-40/תחילת ה-50] – כמו טימן, בליאבסקי, ליובוייביץ', אנדרסון וכו'). קרלסן הוא השחקן הראשון מאז קספרוב שמתחיל אפילו להתקרב לאותה דרגת דומיננטיות – כמו שציינתי בפוסט הראשון שכתבתי, לקראת תחרות המועמדים, לקספרוב היה לאורך הקריירה הבוגרת שלו מאזן של 41 זכיות ב-51 טורנירים (כ-80%), ולקרלסן היה מאז פרל ספרינג 2009 מאזן של 14 מ-20; היום זה 15 מ-23 (כ-65%).

הייתי אומר שלכל טורניר יש את הסטנדרט שלו לגבי מה נחשב לתוצאה "יוצאת דופן" – נכון שבטל ממוריאל אי-אפשר ממש לצפות לתוצאות כמו בוייק אן זה, גם בגלל שמדובר בטורניר קצר יותר וגם בגלל שהוא חזק במיוחד ואין בו למעשה בכלל בשר תותחים; כך ששם תוצאה של 3+, כפי שגלפנד השיג השנה (וכפי שקריאקין השיג בנורבגיה), היא כבר בגדר משהו מיוחד. (כפי שציינתי בפוסט הסיכום של הטורניר, גלפנד הוא הראשון מאז קרמניק ב-2009 שמשיג שם תוצאה כזו.)

Comments closed