"בהולנד מלמדים לאן לרוץ, לא על מבצע אנטבה" (דן רומן)

.

.

.

.

.

.

.

.

***

פוסט מאת חיים שדמי (צילומים: לי הנסיכה קוברסקי)

הספיקו לדן רומן חמישה חודשים בהולנד כדי להבין איך הוא פספס את הקריירה.

"התובנה המרכזית שהגעתי אליה בהולנד היא ששחקנים גדולים מעשנים. לא, באמת. כל הגדולים מעשנים. פלאטיני, זידאן, מגמאדוב. כולם עישנו. היתה התמונה המפורסמת ההיא לפני הגמר במונדיאל שזידאן מעשן על המרפסת של המלון. זה לא עניין פיסיולוגי של להרחיב את הריאות. זה עניין מיסטי של להרחיב את החזה. לעשן כנראה עושה אותם גדולים. הם נהיים ערסים. וכדורגל זה בסופו של דבר משחק של ערסים. במובן הזה אני טעות בהבנה. אני לא אוהב לעשן. אם הייתי אוהב לעשן הייתי היום בליגה הראשונה בהולנד".

עוד לא מאוחר להציל לעצמך את הקריירה, האצתי בו.

"אני לא אוהב את הריח של הסיגריה. חברה שלי מעשנת וכל פעם שהיא מעשנת אני דוחף אותה מעלי".

אתה באמת מקרה קשה, אמרתי לו. תשתמש במסטיק אורביט, תתחיל לעשן. תמנף את הקריירה שלך, אתה רק בן 29, אם תתחיל לעשן עכשיו נשארו לך עוד שלוש-ארבע שנים גדולות בליגה הראשונה בהולנד.

"לא יודע, אולי אני באמת צריך לעשן. גם לאסלו צה עישן. כל הגדולים. אני פשוט לא אוהב לעשן".

הוא בא לביקור כריסמס וסיפר חוויות מהולנד. הוא סיפר שהוא מדבר הולנדית בינונית מאוד. "המבחן עם שפה זרה הוא אם אתה מבין מה אומרים ברדיו. אני לא מבין רדיו בהולנדית. הדיבור מהיר מדי והמילים גבוהות. אבל שיחה בסיסית אני יודע לנהל". אני התעניינתי אם הוא מעשן והוא אמר שהחברים שלו לקבוצה מעשנים. ואז הוא השתהה לרגע. "סיגריות או ג'וינטים?", הוא שאל. בטח ג'וינטים, גערתי בו, אתה בהולנד, מה איכפת לי מסיגריות.

"ג'וינטים אני לא יודע, אבל סיגריות כן. אני לא. אני לא אוהב לעשן".

ואז הוא התחיל לספר שכל הגדולים מעשנים.

*

בוונדהאם בליגה השנייה הוא משחק חולצה מספר 25. "רציתי 24 או 21, שאלה המספרים האהובים עלי, תמיד בחיים רציתי 24 או 21, אבל לא היה במידה שלי. המידות שם בהולנדית. הכל לארג' ואקסטרה לארג'. רק 25 היה במדיום. אז לקחתי 25. והמדהים באמת, שהמדים של וונדהאם בצהוב-שחור. החולצה הצהובה, כמו במכבי, והמכנסיים שחורים. כל החיים מחנכים אותך על משהו, ופתאום אתה מוצא את עצמך כמו המשהו הזה, רק בצבע. וזה עושה לך משהו, הצבעים האלה. אפשר לצחוק מזה, אבל השילוב של הצהוב-שחור עושה אותך חזק. לא כמו האדום-לבן שאתה מרגיש צורך להצטנף בתוך מחילה עם הצבעים האלה. הצהוב-שחור שלהם זה לא כמו בית"ר".

*

הוא היה מופתע לשמוע שהוא הפך למלך. כוכב תרבות, מנהיג מעמד הפועלים. הוא לא מודע בכלל איך כולנו מעריצים אותו ומחכים לרגע שינהיג את המהפכה. אילו היית כאן ביולי, אמרתי לו, היית אתה מנהיג את המחאה בקיץ, לא הדפני ליף הזאת.

"כן", הוא התלהב, "היה לי אוהל הכדורגלנים בשם כל העבדים. יכול להיות נחמד. אבל זהו, מהרגע שיצאתי לחוצלארץ אני כבר בן חורין".

ואם תחזור לארץ?

"בן חורין".

אפילו שיש לך חוזה אצל הסאסי בראדרז?

"בן חורין, בן חורין".

*

אני בכלל הצעתי לו שיכתוב טור קבוע ל"דה באזר", לא התכוונתי לכתוב עליו. אמרתי לו שהוא לא קולט כמה כולם מחכים לקרוא עליו. גם ככה אתה כותב פי שישים יותר טוב ממני, במקום שאני אספר עליך, תעשה את זה בעצמך.

"אני אגיד לך מה העניין. אני קצת מרגיש מחויב ל'כלכליסט'. לא מחויב במובן של התלות, אלא מחויב לדסקל". הוא אמר דסקל במלרע.

"אבל גם להם אני לא כותב כבר כמה זמן. פשוט בזמן האחרון אני לא כל כך פנוי לכתוב. אני אגיד לך את האמת, אני כותב כמה דברים שאני שומר לעצמי. כמה  סיפורים שאני רוצה לפרסם יום אחד. אז אתה מבין שאני לא כל כך בשל לכתיבה אחרת עכשיו".

מעולה, התלהבתי, תכתוב ספר. כולנו מחכים שתכתוב כבר ספר. נוותר עליך בדה באזר, ביג דיל.

*

"אני מאושר בהולנד. אני גר בכרוניגן שזאת עיר מקסימה וצעירה, נורא תוססת, וגם החבר'ה במועדון בסדר. כאילו הם כדורגלנים. חארות, אבל בהולנדית. אני מאוד  נהנה מהמשחק. אני מקבל שם תובנות מדהימות על אימון שזה משהו שיותר ויותר בא לי לעשות. ממש מתגבר אצלי הרצון הזה לאמן".

יופי, אמרתי לו, זה יהיה נהדר אם תהיה מאמן.

"כן, אני באמת רוצה בזה. שם מדברים איתי על אימון. מדברים איתי על לאיפה לרוץ, לא על מבצע אנטבה. בארץ כל הזמן דיברו איתי על מבצע אנטבה. זה האימון פה. מבצע אנטבה. עכשיו אני לא רוצה שכדורגל יהיה כמו מבצע אנטבה, כדורגל זה לא מבצע לחילוץ שבויים. כדורגל זה משחק שבסופו של דבר בנוי על זה שאומרים לך לאיפה לרוץ. זה אימון. בארץ אף פעם לא דיברו איתי על לאיפה לרוץ, רק אמרו לי לרוץ. ודיברו על אנטבה.

"גם האווירה שם מקסימה. בארץ, אתה במשחק מול שלוש מאות איש ומקללים אותך. אוהדים שלך, כן, אבל מקללים אותך. שם אחרי הפסד האוהדים אומרים לך כל הכבוד, משחק טוב'. ואני רוצה להגיד עוד משהו – ".

*

הוא היה אמור להגיע בשבע וחצי ולהתחפף אחרי שעה להופעת מחול של אייר, החברה שלו הרקדנית בסוזן דלל, אבל הוא איחר והגיע אחרי שמונה. אפילו שזאת הופעה של חברה שלו, לא היה לו כרטיס שמור והיא אמרה לו שאם הוא רוצה כרטיס הוא חייב להגיע ראשון לקופות. אז הוא כל הזמן התנצל שהוא לא יכול להישאר יותר, כי אוטוטו מתחילה ההופעה, אפילו שהוא הצליח להרוויח עוד כמה דקות, כי הוא ביקש מחבר שיתפוס לו מקום בתור.

אז הוא שוב פעם התנצל, ואחר כך חזר לדבר על הדבר שהוא רצה להגיד ברגע לפני שהתנצל שהוא כבר צריך ללכת. "והמים במקלחת זורמים, והם חמים! והמקלחת ישרה, והדשא קצוץ. וכל
זה קורה בזמן אימונים, אני לא מדבר על משחקים. במשחקים אצלם זה מובן מאליו. אבל באימונים?! הדשא, הדשא קצוץ דק".

הקול שלו רעד כשהוא דיבר על הדשא הקצוץ באימונים, אני נשבע לכם. הוא חזר לדבר עוד פעמיים על הדשא הקצוץ.

*

בסוף הוא איחר להופעה של אייר. מרוב שדיבר על הדשא הקצוץ ועל מבצע אנטבה הוא פספס בחמש דקות את הכניסה ונשאר בחוץ.

"לא נורא, מחר יש עוד הופעה ואני מביא את ההורים שלי מירושלים לראות אותה".

אבל הם ביחד, וזה מה שחשוב. הם צלחו את המבחן עם הנסיעה שלו. היא היתה אצלו בביקור ובינואר תבוא שוב, וכשהם לא ביחד הם מתקשרים בסקייפ. תדע לך שכולנו בעדכם ומחכים שתגמרו ביחד, בישרתי לו בשם קהילת הדה באזר. אני דיברתי איתו על איזו מכרה משותפת שאני מתלבט לגביה, ועל הצומת דרכים בחיים שלי שאני נמצא בו כרגע. למעשה, אמרתי לו, אני לא בצומת, אני כבר בחרתי במסלול, אבל אני עוד במטרים הראשונים אחרי הצומת. והצומת הוא, אמרתי, השלב בחיים שבו אתה מתחיל לתת יותר משקל לאופי של הבחורה מליופי שלה.

עכשיו אני בתקופת שירת הברבור שלי מהמין הנשי, הסברתי לו. אני עורך את מטס הפרידה ומודה להן על שנים נפלאות, או כמו שחבר שלי ביניה קורא לזה, מסיבת הרווקים שלי. אני פשוט חושב שאני מבשיל לתחנה הסופית, זה הכל, והבחירה בתחנה הסופית היא בסופו של דבר פרידה מהמין הנשי. על אף שהיינו רוצים בזה, לא נהייה אף פעם עם כל הבנות בעולם ומתישהו צריך להכיר בזה.

"כן, וזה נורא אכזרי. נשים זה דבר נהדר", הוא חייך בצער. "ג'ורג' ברנרד שאו אמר פעם שלחיות עם אישה אחת זה האקט הכי ברברי שיכול להיות כלפי כל הנשים האחרות".

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

הסיפור הארוך והבלתי סביר של שחקן הכדורגל דן רומן

חיים שדמי ב"דה באזר"

יומן אליפות של הניינרס (3-13). איש השנה
יומן העונה של הג'איינטס - פלייאוף

48 Comments

בית לוי 2 בינואר 2012

הייתי באותה הופעה (המופע החדש של להקת בת שבע – שני קטעים של יסמין גודר ושל שרון אייל ובני זוגן). הפסדת שלא נכנסת. אייר רקדה נהדר ואם אפשר להוסיף הערה אנינה הרבה פחות (בכל זאת, אתר על ספורט), גם מילאה את בגד הגוף שלה כמו שצריך.

עדי 2 בינואר 2012

"אנינה הרבה פחות" זה לתת לעצמך הנחות. חבל. זה אתר על ספורט.

caravagio 2 בינואר 2012

שתי הערות:
א- במבצע יונתן אבא שלי היה החייל האחרון שעזב את אנטבה. הוא מספר שבמשך כל הפעולה הפיקוד אמרו לו לרוץ מפה לשם ולא ממש פירטו לאן. כך שכנראה שאימון בקבוצה ישראלית באמת דומה לאנטבה.

ב- דן (עם כל הכבוד לאשתי היקרה שהיא אהבת חיי) תעשה לי ילד!נוכל לגדל אותו ביחד וללכת בשבתות לטדי לראות את הפועל קטמון בליגת העל מנקנקת את בית"ר, ולצחוק על הימים האפלים שלא יחזרו עוד כשכולנו היינו עבדים של סאסיונה…

בייב החזיר 2 בינואר 2012

לוי היקר, שים לב: זה אתר על ספורט, לא בחדרי חרדים.
אצלנו מקובל שאישה, גם אם היא רקדנית, היא לאו דווקא אובייקט מיני

דורון 2 בינואר 2012

דווקא מיועד לבקרמן ודורפן:

רק באכסניה כזו אפשר היום לקרוא טקסטים כאלה, על ועם אנשים כאלה. תודה, תודה, תודה.

ולדן רומן – יאללה, תן בספר. שדמי יערוך, ואנחנו נרוץ לקנות.

אפריים 2 בינואר 2012

כל מילה.

צור שפי 3 בינואר 2012

כמו אפריים

פולדש 2 בינואר 2012

משובח כרגיל.
דן, אם אתה רוצה אני מאמיןן שישמרו עבורך מקום בבית הספר לכדורגל של קטמון. אבל תצטרך לשוב לאדום.

יואב בורוביץ' 2 בינואר 2012

שדמי- דווקא כשאתה כותב טקסטים קצרים יותר הם משובחים יותר (גם הארוכים טובים מאוד, אבל הם לעתים ארוכים מדי קצת).

ובנוגע לדן רומן – באמת כנראה אין כדורגלן כזה. כל מה שהוא אומר מעניין (ונכון, אני חושב). והמשפט המסכם של ברנרד שואו: קלאסיקה. ואוסיף משפט שקשור אולי, הפעם של צ'רלי שין, השחקן המפגר. כשנשאל שין, לפני כעשור, בראיון לפלייבוי, מדוע כל הזמן תופסים אותו עם זונות ונערות ליווי למיניהן כאשר הוא יכול להשיג כל אישה כמעט בה יחפוץ, טען שין יפה התואר והעשיר כי "אני מסתכל על כל העניין הזה בצורה שונה מיתר האנשים. אני לא משלם לנשים בשביל סקס. אני משלם להן כדי שהן ילכו כשאני גומר".

bauhous 2 בינואר 2012

שדמי, סדרת הכתבות שלך על דן רומן מצויונת. הכתבות הארוכות והקצרות כאחד, מעניינות. הסיבה לכך היא שאובייקט הכתבות שיתף פעולה עם הכתבה, זוהי המציאות האמיתית שבה אנו חיים, חיים של שיתוף, על אף כל מה שניסינו, אין דרך אחרת מאשר שיתוף בין בני אדם.

רומן, מאורט רמות ועד הולנד הרחוקה, נשיקות וחיבוקים. אם היו לחמישה שחקני נבחרת ישראל כמחצית מהיכולת השכלית שלך, היינו מעפילים למונדיאל בנקל.

דוד מירושלים 2 בינואר 2012

נהדר, תודה!

עמיר 2 בינואר 2012

מזל שפרדי דוד לא מסוגל לצלוח טקסטים ארוכים שכאלה…
משובח כרגיל
תודה

תומר חרוב 2 בינואר 2012

איזה מלך ולא רק בגלל שהוא מחשיב את לאסלו צה לאחד מהגדולים ביותר.

bauhous 2 בינואר 2012

לאסלו צה היה ענק. מסכים איתך.

איתן בקרמן 2 בינואר 2012

ברגעים הכי קשים שלנו, לבד על הגב שלו הוא סחב אותנו. ישוחזר לסלו צה.

הסוציולוגית 2 בינואר 2012

אחלה טקסט. מצטערת להיות הפארטי פופר- אבל וואלה זה שאתה פיוטי כשאתה מתאר נשים (כמובן רק במראה החיצוני והפשרה של לבחור באופי) – לא אומר שיש לך תפיסות שלא עושות למין הנשי שקורא את האתר הזה, תחושה לא נעימה כשהן באות לקרוא טקסט שעוסק בדן רומן.

גם מין תפיסה כזו מתנשאת שכל הנשים בעולם מחכות לכך – פשוט רק עכשיו החלטת לבחור בהם וגם מטס הפרידה שלך – כאילו כל הנשים בעולם יעמדו עם ממחטות לבנות וינפנפו בעצב.

זה מזכיר לי את הפוסט שכתבת על פקידות בנק הפועלים שמרטיבות שהן רואות אותך.

היה נעים לך אם הייתי אומרת – הבנתי שאני צריכה להתמסד, כי אני צריכה להבין שאני לא אצליח לקחת כמה כסף שאני רוצה מכל הגברים שאני יוצאת איתם?

חלאס עם היציאות האלה. תשמור אותם לעצמך. תשאיר את הסיפורים של רומן

הופמן 2 בינואר 2012

פשוט מעולה. הייתי מת לשמוע את השיחה שלכם, רק כדי להבין כמה מהטקסט הזה זה רומן וכמה זה שדמי.

דן 2 בינואר 2012

כיף!!!!!
הלוואי שימצא את עצמו מנהל מחלקת הנוער של מכבי!!!

ארז (דא יונג) 2 בינואר 2012

מוצלח ביותר הרומן בהמשכים הזה (סליחה, שוב קפץ לי המלר).

ozeboy 2 בינואר 2012

מרגש! גם בליגות ה(מאוד) נמוכות בהולנד הדשא תמיד קצוץ (אלא אם כן מדובר בדשא סינטטי) ובאימונים עובדים על תנועה ומערכים. במחצית כמעט כל השחקנים משתתפים בדיון על שיטת המשחק והבעיות בפריסה/סגירה, ומבחינת אימון כמעט אי אפשר להאמין שהמאמנים הישראלים והמאמנים ההולנדים נמצאים באותו מקצוע, וקשה לי להאמין שמאמן ישראלי אי פעם יגיע לליגות המקצעוניות בהולנד/גרמניה.

לעומת זאת, אני במקרה מטייל עכשיו בסקוטלנד והמגרשים שם (שפרוסים במרכזי הערים) הם עיסת דשא/בוץ נטולת קווים (קשה לשים לב איפה נגמר מגרש אחד ומתחיל השני), השערים עומדים ללא רשתות וההתייחסות בתקשורת משועשעת במקרה הטוב. אפשר כמובן להרגיש את התשוקה למשחק בכל פאב, אבל אי אפשר להשוות אותו לגישה הכל כך רצינית של ההולנדים שמסתכלים עליו לגמרי אחרת, כך שאם אתה רוצה ללמוד אימון כדורגל – כדאי לך להישאר עוד כמה שנים עם ההולנדים. אגב, אם כבר ליגה שניה – נסה את ספרטה רוטרדם, יזכיר לך קצת את הפועל ירושלים (לי הוא מזכיר את הפועל חיפה :)

חננאל 2 בינואר 2012

נהדר שדמי אבל למה כ"כ קצר?? תן לנו עוד!!

קורא אדוק 2 בינואר 2012

פשוט נהדר

מישקה 2 בינואר 2012

טקסט מצויין. מאז שקראתי כאן על המעבר של רומן לויינדהאם, התחלתי קצת לעקוב אחרי הקבוצה. מעניין אותי איך נראה מאבק תחתית כשהאוהדים מכבדים את השחקנים? האם זה מוסיף למוטיבציה להישאר בליגה, או שאולי זה נותן תחושה שאין להפסד משמעות כל כך גדולה כי זה לא מחרב חיים של אנשים.

ואולי בכלל המחשבה הזו לא קיימת אצל השחקנים, אלא הם בעיקר מרגישים את הלחץ כשהאוהדים מקללים ולא את התסכול שמתחבא מאחורי הקללות. בכלל, בתור שחקן זר, איך התחושה לגבי הפסדים רבים שמצטברים? שונה מהתחושה בתור שחקן מקומי? ואם כן, אז במה?

אני חושב שכולנו היינו מאוד שמחים אם רומן היה כותב כאן, או בכל מקום אחר, טור קצר, על הזווית שלו לגבי החוויה של להיות שחקן זר.

איתן בקרמן 2 בינואר 2012

מאוד שמחים.

רפאל 2 בינואר 2012

נראה לי הוא הרגיש שחקן זר הרבה יותר בארץ מאשר בליגה באירופה, ובפרט הולנד. באשר לשפה- ברוב האספקטים העיקריים שם לא קריטי לדעת אותה יותר מרמה בסיסית (גם אם לשם הנימוס או העניין בלבד), הם יודעים אנגלית ברובם ושמחים לדבר אותה.

גמל (סתם גמל) 2 בינואר 2012

תענוג לקרוא. אפרופו כדורגל וכתיבה, אתם מוכרחים לקרוא את הספר "למה אתה לא מחייך" של יהודה שרבני. מוכרחים!

איתן בקרמן 2 בינואר 2012

רציני? יש ספר כזה?

אלון 2 בינואר 2012

יש ויש, והוא מעולה

עמית 3 בינואר 2012

הסופר הוא אודי(ולא יהודה) שרבני והספר אכן מאד מומלץ.

איתן בקרמן 3 בינואר 2012

אה תודה עמית, משהו לא הסתדר לי. שניהם מיתולוגיות.

גמל (סתם גמל) 3 בינואר 2012

אופס, מעניין מה פרויד היה אומר על זה…

MOBY 2 בינואר 2012

ללקק את האצבעות
שדמי רק אצלך הטרילוגיה לא מאבדת את האנרציה אלה ממשיכה בנסיקה.
מחכים לצאת החלק הרביעי.

טל בן יהודה 2 בינואר 2012

מת על הטורים עם דן רומן!!!

אם יש דבר אחד שאני מצטער עליו זה שהטור הזה לא ארוך יותר… היה לי קצר מדי.

שדמי, לפני כמה שבועות כתבת שהיית שם את שלח, קלינגר וצביקה שרף בתפקידים השונים במכבי ת"א כדורגל. איזה תפקיד דן רומן מקבל?

קטמוני 2 בינואר 2012

דן,
הייתי מהילדים שראו אותך מהיציע המערבי והתאהבו מיד. כשהלכת תמיד קיוויתי שתצליח, כי זה הגיע לך. כי אתה התגלמות הפועל ירושלים על כר הדשא.

המקום שלך באקדמיית הכדורגל של הפועל ירושלים המתחדשת שמור.

אוהב אותך המון ואני גאה להיות אוהד שלך.

יאללה הפועל!

עפר ויקסלבאום 2 בינואר 2012

"התובנה המרכזית שהגעתי אליה בהולנד היא ששחקנים גדולים מעשנים. לא, באמת. כל הגדולים מעשנים. פלאטיני, זידאן, מגמאדוב."

"לא יודע, אולי אני באמת צריך לעשן. גם לאסלו צה עישן. כל הגדולים. "
:-)
מצוין כרגיל, שדמי

זאזו 2 בינואר 2012

חופשי ומאושר. איזה כיף הא?

אבו צ'יצ'ריטה 3 בינואר 2012

יפה וטוב, ומשעשע לראות את ההתלהבות הקולקטיבית פה מזה שיש כדורגלן אינטליגנטי (אני היחידי שמזהה פה התנשאות…). אבל למה היציאה המגעילה על פרדי דוד? נמוך ומכוער, סליחה על השבתת השמחה. גיחי גיחי פרדי דוד עילג ואנחנו אינטליגנטים כל כך.

אלון מ 3 בינואר 2012

אני חושב שאתה טועה, יש כאן הרבה יותר מסתם התנשאות. מתי בפעם האחרונה קראת טקסט מפיו של מישהו שגרם לך לחוש איך החזה שלך מתרחב מהתרגשות ושנייה לאחר מכן נתקפת דחף להתקשר לשדמי כדי לבקש ממנו את הטלפון של רומן ולהציע לו (לרומן) חברות?
פעם קראו לאדם כזה מענטש אם אני לא טועה

זולנדר 3 בינואר 2012

אין, אין, הילד ענק!!!
אני מתמוגג מנחת בכל פעם מחדש כשאני קורא עוד "רומן" חדש של שדמי (מצטער, ארז, גם לי ברח המלר).
בכל מקרה, עוד פוסט מעניין ברמות, ואיזה כייף לקרוא את התגובות של כולכם, תמשיכו ככה, כולם, ואפילו בתדירות יותר גבוהה (משהו אומר לי שזה לא יפגע באיכות)

matipool 3 בינואר 2012

מצטרף למהללים .
מת על הפוסטים המשולבים של שדמי ורומן .

עמית 3 בינואר 2012

פנינה.
במיוחד המשפט הבא :"השלב בחיים שבו אתה מתחיל לתת יותר משקל לאופי של הבחורה מליופי שלה."

פראליה 3 בינואר 2012

משפט מרגש ונכון ביותר, לשבת וללמוד מהאיש הזה.

יאיר 3 בינואר 2012

ענק. והנה דף הסטטיסטיקה שלו : http://www.soccerway.com/players/dan-roman/58359/
הקבוצה 17 מתוך 18 אבל יש תקווה ..

יאיר

אתר http://allsportil.co.il

קסיוס קליי 4 בינואר 2012

אתם רציניים?

כל פוסט של דורפן, גיל שלי, מנחם לס, לוינטל הוא לפחות ברמה הזו..

הסיבה שאין יותר מדי פילוסופיים כדורגלנים היא שכדורגל זה לא משחק לפלספנים.
זה משחק ללא רגשות מצפון. כמה שיש פחות השחקן יכול להיות יותר טוב.

הגולנצ'יק 7 בינואר 2012

מה הקשר בין רגשות ומצפון לבין היכולת לשחק כדורגל ? כדורגל שמשחקים אותו כמו שצריך הוא משחק שדורש המון מחשבה, גם הכסחנים הגדולים ושחקנים שנותנים את נשמתם על המגרש (רוי קיין, גאטוסו וכו') לא יכולים להצליח בלי ראית משחק, הבנת המרחב וכו'. שלא לדבר על מאמנים גדולים שכבר הבינו שבכדורגל המודרני צריך להיות גם פסיכולוג טוב.

הגולנצ'יק 7 בינואר 2012

רק אבהיר שכוונתי היתה כי אני אישית מאמין שבשביל להיות שחקן טוב אתה צריך גם רמה מסויימת של יכולת מחשבתית שאינה כשורה לכדורגל ויותר מכך – ככל שיש לך יותר ממנה אתה תשתפר כשחקן.אבל זאת כמובן רק התפיסה האישית שלי ולכן למשל אני מעדיף שחקנים כמו שרן ייני (שאיכשהו תמיד מתחבר עם דן רומן אצלי בראש).

מתבונן בקביעות מהצד 5 בינואר 2012

ברגע שהגעתי לצמד המילים "לאסלו צה" גמלה בליבי ההחלטה ללכת לישון!

אדם בן דוד 16 בינואר 2012

אני גם מצטרף לקריאה-
דן רומן אנא חלוק עימנו יותר!
תענוג תענוג תענוג בכל פעם שאתה משתף (ואני מתייחס גם לטורי העבד המודרני מכלכליסט).
דן אתה מחזיר קצת את האמון. עלה והצלח.
ויאללה ווינדאם:>

Comments closed